פסק-דין בתיק ת"א 40050-08

1.         לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לתובעת לפי טענתה בעקבות פגיעת נתבע 1 עם רכבו ברכב בו נסעו 2 עובדי התובעת, הרכב היה בבעלות נתבעת 2 ומבוטח באמצעות נתבעת 3.

2.         עפ"י האמור בכתב התביעה, ביום 11.03.07 בבוקר, בעת ששני עובדי התובעת נסעו ברכב אשר עצר בעקבות כלי רכב אחרים, פגע נתבע 1 ברכב עובדי התובעת ופצע אותם.

3.         עובדי החברה היו באי כושר, כתוצאה מהתאונה, למשך 44 ימים.

4.         התובעת טוענת כי על הנתבעים לפצותה כמפורט להלן:

            א.         אובדן הכנסה יומי בסך 1,800 ש"ח, בניכוי השכר היומי שמשולם לאותם עובדים.

            ב.         כתוצאה מהעדרות הנפגעים מהעבודה, שהיו צוות מדידה, לא יכלה התובעת

להמשיך בביצוע פרויקט בכביש 25.

            ג.          תשלום למל"ל בעד 9 ימי פגיעה ראשונים.

            ד.         תשלום למד"א בגין הסעת הנפגעים לביה"ח.

5.         הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן :

            א.         התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי ו/או ציפיות בין הנזקים הנטענים לבין אירוע

התאונה.

            ב.         התובעת לא עמדה בנטל הוכחת נזקיה.

            ג.          אין פסיקה המאשרת תביעה מסוג זה.

6.         התובעת הביאה עד את מר רימונה ג'בנון להעיד על גובה נזקיה.

7.         בטרם אדון בנזקים, יש להכריע בשאלת האם נזקים מהסוג הנטען בתביעה הם ברי תביעה ?

8.         עילת התביעה הינה עילת הרשלנות לפי סע' 36 לפקודת הנזיקין.

9.         התובעת טוענת בסיכומיה כי נזקיה באים בגדר הציפיות, שעל הנהג הפוגע היה לצפות, בשעה שנהג נהיגה רשלנית.

10.        לטענת ב"כ התובעת, הפסיקה הכירה לא אחת באפשרויות כי במסגרת אותו "מתחם ציפיות" ייכנסו אף צדדים שלישיים הקרובים לנפגע, לרבות נזקים "כלכליים טהורים".