הבעל ירש חצי מהזכויות מאביו המנוח ואמו נתנה לו את חלקה בהמשך. שתי ערכאות קבעו כי המגורים הממושכים בדירה והשיפוצים הנרחבים שמומנו מכספים משותפים הפכו אותה לרכוש של שניהם
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש בעל שחויב לחלוק עם אשתו את זכויותיו בדירה שקיבל בירושה ובמתנה מהוריו ואמורה להיחשב באופן עקרוני כ"נכס חיצוני" שאי אפשר לאזן. בפסק דין של סגן נשיא בית המשפט שאול שוחט נקבע כי בית המשפט למשפחה צדק כשקבע כי ברבות השנים הפכה הדירה לנכס משותף. זאת, בין היתר על רקע 22 שנות מגורים בדירה, שיפוצים בהיקף נרחב שמומנו ממשאבים משותפים ושיתוף כלכלי מוחלט שכלל גם הפקדה של כספי ביטוח שקיבלה האישה לאחר שחלתה בסרטן.
לפני כשנתיים התקבלה העתירה שהגישה האישה בנוגע לדירה ונקבע כי אף שהיא רשומה על שם בעלה יש לראות בה כנכס משותף. בית המשפט למשפחה לא התעלם מכך שמדובר בדירה שחצי מזכויותיה ירש הבעל מאביו ב-1996 ואת החצי האחר קיבל מאמו במתנה ב-2005. עם זאת, הוא קבע כי התקיים כאן אותו "דבר מה נוסף" מעבר לחיי הנישואים הממושכים (25 שנים) שמעיד על כוונת שיתוף בדירה.
בערעור שהגיש הבעל בשנה שעברה הוא טען כי בית המשפט נתלה על כך שנערכו בדירה שיפוצים אבל בפועל ההשקעה הכספית הייתה זניחה. מעבר לזה, השיפוצים מומנו על ידי אמו ולא מכספים משותפים. הבעל הדגיש כי כשמדובר בדירה שהתקבלה במתנה ובירושה במהלך חיי הנישואים יש צורך בהוכחה מובהקת של כוונת שיתוף ואילו הוא מעולם לא הביע כוונה כזו בפני אשתו.
הכספים התערבבו
אלא שסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב שאול שוחט לא ראה עם הבעל עין בעין. השופט ציין כי סימנים רבים מטים את הכף במקרה הנוכחי אל עבר שיתוף בדירה בכל זאת: בני הזוג גרו בה שנים רבות אחרי שהבעל קיבל אותה (22 שנים אחרי הירושה ו-13 אחרי המתנה), הם גידלו בה את הילדים וזהו הנכס המשמעותי היחיד שלהם, והם קיימו שיתוף כלכלי מלא וניהלו חשבון משותף שאליו הופקדו ההכנסות של שניהם כולל 329 אלף שקל שקיבלה האישה מהביטוח לאחר שחלתה בסרטן.
באשר לשיפוצים, הדירה שעברה 5 שיפוצים כשהשניים האחרונים היו בהיקף משמעותי ובעלות של מאות אלפי שקלים, ושינו את פניה כפי שהעידה האדריכלית.
השופט הבהיר בהקשר הזה כי הבעל לא הוכיח שכספי הסיוע שהעבירה אמו לחשבון המשותף יועדו ספציפית לשיפוצים. לפחות חלקם הועבר בשנים שבהן לא בוצע שיפוצים וחלק שימש לכיסוי מינוס כפי שהעיד הבעל בעצמו.
השופט הדגיש כי הנחת המוצא הידועה היא כי סיוע של הורים לילדים נשואים ניתן לשני בני הזוג, מה גם שהכספים התערבבו בחשבון שאליו העבירה האישה את הכנסותיה ואת כספי הביטוח.
השופטת עינת רביד והשופט נפתלי שילה הצטרפו לקביעות אלה ולפיכך הערעור נדחה תוך חיוב הבעל בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 20,000 שקלים.
- ב"כ המערער: עורך דין משפחה מקסים ליפקין ועו"ד נטע מרום מעוז
- ב"כ המשיבה: עו"ד אורלי לוי-ברון
עו"ד רועי חלפון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין