מסדר הכרמליתיים הוא בעלים של חנות בחיפה שהושכרה בשכירות מוגנת. לאחר מות השוכר נכנס בנו לחנות וחיבר אותה לתשתית המים על אף סירוב הבעלים. בית המשפט קבע שהבן הוא דייר מוגן ואין עילה לפנותו
מסדר הכרמליתיים השכיר חנות בשכירות מוגנת לאדם שנפטר ב-2017. בנו ביקש להמשיך את הפעילות העסקית בנכס אך המסדר הגיש נגדו תביעת פינוי בטענה כי הנכס ננטש ובוצע בו שיפוץ ללא הסכמה. השופטת סיגלית גץ-אופיר דחתה לאחרונה את התביעה. בין היתר נקבע כי האב המשיך להפעיל את החנות גם בחודשים האחרונים לחייו וכי השיפוץ שכלל חיבור לתשתית המים היה הכרחי.
מסדר הכרמליתיים היחפים הוא מסדר דתי קתולי והבעלים של חנות בחיפה. ב-1967 השכיר המסדר את החנות לאביו של הנתבע בשכירות מוגנת. האב נפטר באוגוסט 2017.
עוד קודם לפטירת האב פנה בנו בבקשה למסדר לאשר את חיבור הנכס לשעון מים ושיפוצו אך המסדר סירב.
בתביעת הפינוי טען המסדר, שיוצג על ידי עו״ד רג׳א ג׳מאל ועו״ד סרי ח׳וריה, כי האב נטש את הנכס שכן שנים רבות לפני מותו הפסיק לנהל את החנות ואף לא הגיע אליה.
הוא הוסיף כי באוקטובר 2017 נודע לו שבנכס מתבצעות עבודות ושינויים למרות שסירב לבקשת הנתבע לשפץ את המקום.
לטענת המסדר, הנטישה והפרת ההסכם באמצעות השיפוץ מקימות עילת פינוי.
הנתבע, שיוצג על ידי עו״ד איתי הפלר טען מנגד כי עבד עם אביו בחנות בשנים האחרונות לחייו, וסייע לו בניהול. הוא הוסיף כי אביו מעולם לא נטש את הנכס ובכל מקרה, אין רלבנטיות לשאלת היקף הפעילות המסחרית שבוצעה בנכס והיקף שעות הפעילות. הוא הבהיר כי בשל מחלת אביו הנכס עמד ריק לזמן מה, ובמהלך אותה תקופה הוא ואביו החלו בהתארגנות לקראת השיפוץ.
עוד טען הנתבע כי המסדר פעל בחוסר תום לב כשסירב לשיפוץ ואף עתר לצו המעכב את ביצוע השיפוץ. הוא הבהיר כי המושכר דרש צביעה, תיקון רצפה, תיקוני חשמל וחיבור למים, על מנת שניתן יהיה להתקין בו כיור ושירותים. לטענתו, המסדר סירב להתקנת שעון מים ללא הצדקה ממשית אף שלא מדובר בבקשה חריגה או בשינוי מהותי במושכר.
חצה את הכביש לשירותים
השופטת סיגלית גץ-אופיר מבית משפט השלום בחיפה דחתה את התביעה.
היא ציינה כי מעדויות עדי המסדר עצמו עלה כי לטענה שהעסק לא היה פעיל אין בסיס. הוכח שהמנוח שהה בחנות גם אם לפרקי זמן קצרים עד לאמצע שנת 2017, מבלי שיוכח פוזיטיבית שהעסק נסגר או שלא היה לו כל מחזור מכירות.
זאת ועוד, הוכח שהנתבע החל בשיפוץ כחודשיים לאחר פטירת אביו, כך שהרצף נשמר ואין לשלול ממנו את זכותו כדייר מוגן.
לעניין השיפוץ הבהירה השופטת כי המסדר לא נתן הסבר מדוע סירב לחיבור המושכר לתשתית המים או לביצוע השיפוצים.
מהעדויות עלה כי לצורך עשיית צרכיו, נאלץ המנוח לחצות את הכביש על מנת להגיע לנכס אחר בו קיימים שירותים. ״קשה לקבל מצב דברים זה״, כתבה השופטת.
היא הוסיפה כי התנהלותו של המסדר בעניין זה אינה יכולה להיחשב כהתנהלות בתום לב. ״סירובו לאפשר את חיבור המושכר לתשתית המים, מלמדת על ניצול לרעה של כוח המצוי בידי בעל המושכר״, כתבה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שלא קמה למסדר עילה לפינוי המושכר.
לא ניתן צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין