|
אתר נולד: פרשת לידתו של אתר המשפט הישראלי "פסקדין"/ זאב ולנר
מעז יוצא מתוק – מגניבת מחשבים לאתר אינטרנט
זה היה בבוקר יום חמישי בשנת 1999. צלצול הטלפון בדירתי העיר אותי בשעה 07:00 משינה מתוקה. אתי, מזכירתי המסורה, הייתה על הקו. הייתי אחרי לילה לבן ולא היו לי פגישות מתוכננות לאותו בוקר, לכן כעסתי על ההטרדה הטלפונית. "מה גורם לך להעיר אותי?" שאלתי. "אין מחשבים" ענתה לי בלחש. "מה?!" שאלתי בתדהמה. "גנבו את המחשבים" המשיכה בלחש, כאילו חששה שאקבל התקף לב.
כשהגעתי למשרדי כבר היו במקום כל עובדי המשרד והמשרדים השכנים. מסתבר שהפריצה וגניבת המחשבים לא פסחה על אף משרד בכל הבניין.
"הזמנתי כבר מחשבים והטכנאי בדרך" אמר שכני למשרד, עורך הדין גסלר. ישבתי, אובד עצות. במשרדי היו עד אז שישה מחשבים מחוברים ביניהם בכבל ללא שרת. כל תיקי המשרד היו שמורים בזיכרון הקבוע של המחשבים וכעת היינו צריכים לשחזר מאות מסמכים.
ביום ראשון הייתה שביתת עבודה במשרד. איש לא יכול היה לעבוד. במשרד השכן כבר הגיע טכנאי והחל להרכיב את המחשבים. "מה שמך?" שאלתי. "מקס" הוא ענה לי. התחלתי להתעניין במעשיו, בעבודת ההרכבה וחיבור המחשבים ביניהם, ופיתחנו שיחה ערה. דיברנו על מחשבים וגם על האינטרנט שבקרב עורכי הדין היה באותה תקופה עוד בחיתוליו. מרבית עורכי הדין עבדו עדיין ב"דוס" (תוכנת א-ב, מישהו זוכר?) ולא ב"חלונות".
מקס הציע לי לרכוש שרת ולחבר את המחשבים אליו במקום לבצע חיבורים פשוטים בין התחנות כפי שהיה מקובל עד אז במשרדים בינוניים בגודלם.
תוך כדי התעניינות במעשיו של מקס - בהרכבת המחשבים ובעיקר בחיווט הרשת ובהקמת שרת ראשון במשרד - צץ לראשונה הרעיון להקמת אתר אינפורמטיבי באינטרנט. איני בטוח אם מקס העלה את הרעיון כדי ליצור מקום עבודה לו ולחברו או שהרעיון עלה מלכתחילה במוחי הקודח.
מקס הציע לקשר אותי עם חברו, קוטיק דיונוב, לדבריו עוסק בתחום האינטרנט.
קוטיק הגיע למשרד. "כל מה שתציע לי בתחום האינטרנט, אני אקח על עצמי" הצהיר כבר בשעה הראשונה לפגישתנו, רעב לפרנסה. " יש לי רק תנאי אחד. אני אוהב לעבוד בלילה. ואם אני עובד בלילה אני חייב גם כמה שעות שינה". במשרדי ששכן ברחוב יהודה המכבי בצפון תל אביב היה חדר מנוחה נעים ומסודר וקוטיק קפץ כמובן על סידור השינה.
חזון
מלכתחילה, הרעיון היה להקים אתר משפטי שהוא כידוע תחומי (נישתי). גיבשתי חלום להקים אתר רב משתתפים המונה מיליוני בני אדם. מי יהיו המשתתפים? כל עם ישראל ואולי אחר כך האתר אף יורחב למדינות אחרות!
החזון הדמיוני היה ליצור מרכז משפטי חברתי שיאפשר "צדק לכל" על פי שם סרטו המפורסם של אל פצ'ינו. כל אדם יוכל לדעת ולהבין את זכויותיו וכל מקצוען יוכל לעשות באתר שימוש יומיומי.
מותר לחלום. אבל הפיכת חלום למציאות הייתה כרוכה בדם יזע ודמעות. לא חלמתי שאוכל להרים פרויקט כזה באמצעים פרטיים, אבל המציאות עלתה על כל דמיון וכיום אנו מתקיימים ומרוויחים ללא השקעות חיצוניות והחלום בדרך להגשמה!
באותה עת (1999), כאשר הנגישות לאינטרנט בכלל הייתה בחיתוליה, היה זה רעיון הזוי להנגיש אנשים שאינם משפטנים לחומר עיוני משפטי- מקצועי.
בקרב עורכי הדין השמרניים היה אז חזיון נפרץ לעשיית שימוש במערכות של "חלונות". רובם היו בתוכנות "דוס", קריאת חומרים משפטיים הייתה מספרים עבי כרס או במקרה הטוב יותר מתקליטורים. אינטרנט היה בשבילם עולם טכנולוגי זר ולא מוכר.
לאחר מידה מסוימת של לימוד, הבנה והתמכרות לעניין, היה לי ברור שהאתר יצליח באיזה שהיא נקודת זמן עתידית. לא ידעתי מתי זה יקרה, אבל דמיינתי שהעתיד קרוב. היה לי ברור שהאינטרנט עומד להחליף את כל מה שידענו והכרנו עד אז ושום שמרנות לא תצליח להכשיל את הרעיון. מובן שעוד הייתי מספיק מפוכח להבין שאני עומד להיכנס להפקה "טרם זמנה" ואם לא אהיה זהיר הפרויקט יקרוס עוד לפני הזמן שיבשיל לשגשוגו.
חבלי לידה - הקמת אתר בתחום המשפחה "נישואינט" / "מרינט"
שבועות של התלבטויות הביאו להחלטה להקים אתר שעוסק בתחום הנישואין או יותר נכון נישואין: מהיום הראשון ועד לגירושין.
בזמנו, אתרי נישה לא היו מוכרים כמעט בכלל, והאתרים הידועים היו פורטלים כמו "וואלה". ציפיתי וקיוויתי שבתחילה יהיו שותפים באתר מסוג זה אנשי המקצוע ואחר כך יכנסו כולם.
מדוע בחרתי בשנת 1999 דווקא בתחום המשפחה? ראשית כי עסקתי בתחום ושנית היה ברור לי שיהיה לכך ביקוש מכיוון שאין כמעט אדם שלא חושב על נישואין ואין כמעט אדם נשוי שלא שקל, לפחות פעם אחת, אפשרות של גירושין.
חשבתי שאם אף אחד לא ירצה להשתמש באתר הוא ישמש את משרדי, בבחינת Worse case scenario . "אני הולך על זה" החלטתי. לא שקלתי אז כמה ומה אני עומד להשקיע.
השם שנבחר בזמנו ניסה לבטא אופטימיות בחיי הנישואין אף שהמטרה הייתה להביא מידע בתחום הגירושין בעיקר. וכך, באוקטובר 1999 הוקמה חברה ששמה היה חברת נישואינט מרינט בע"מ.
בתחילה, שם האתר היה "נישואינט" ואחר כך הוחלף ל"מרינט". האתר כלל פסקי דין בתחום המשפחה, מאמרים ועצות מועילות למתחתנים הצעירים ולמתגרשים.
שיטת העלאת פסקי דין בשנת 1999 הייתה סיזיפית ובהשוואה להיום ממש פרימיטבית. אותה עת פסקי הדין הגיעו בדרך של "הארד קופי" (hard copy) ולא בדרך הדיגיטלית המתבצעת כיום. ישבנו צוות של מספר אנשים, כולל עבדכם הנאמן, וסרקנו את פסקי הדין. אחר כך, באמצעות תוכנה שנקראה "ליגטורה", הפכנו את פסקי הדין לטופסי וורד (word) שאותם קוטיק המיר לשפת HTML.
בנינו תוכנת ניהול אתר מיוחדת (אז היא הייתה מיוחדת...) להעלאת חומרים כתובים בשפת מחשב אחת לשפת מחשב אחרת וכינינו אותה בשם "סלטה". המטרה הייתה שכל מי שיכתוב לאתר יוכל מביתו להעלות חומרים שהוא יכתוב או יסרוק לשפת הWord .
הקמת צוות האתר ובחירת העובדים בשנת 1999 נעשתה מקרב משוגעים לדבר. אנשים כמו קוטיק דיונוב, מקס, חברתי שלעבר איריס, וכן סטודנטים למשפטים ולמנהל עסקים. אני אישית נסחפתי לעבודה על האתר. העבודה על ידי התבצעה בעיקר בלילות שהפכו ללילות לבנים, שעות על גבי שעות של ישיבה מול המחשב כאשר בימים אני ממשיך להופיע בתיקים בבתי משפט ומייעץ ללקוחות.
ההתרחבות – מתחום אחד לאתר רב תחומי "פסקדין"
באפריל 2000 חווה העולם את "התפוצצות בועת האינטרנט". משבר מניות ה"דוט קום" גרם הפסדי ענק לחברות שעסקו באינטרנט.
מאחר שבאתר הושקעו מקורות פרטיים, לא שרפנו כספים לשווא. לא הרווחנו ולא הפסדנו. המשכנו בהקמת האתר כאילו לא קרה דבר. לאתר הוזרם חומר רב ועורכי הדין החלו להתעניין בו.
המפנה בא מכיוון מפתיע. ספקית אינטרנט גדולה הביעה עניין ליצור שיתוף פעולה עם האתר ואף הציעה לרכוש חלק ממנו.
"למה שלא תתרחבו לכל תחומי המשפט?" שאל אותי מנהל חברת האינטרנט. "חשבתי על זה" עניתי "אבל הדבר כרוך בהשקעה אדירה ואני כבר מושקע מספיק". "אוקיי" ענה לי, "אנחנו נכנס לשותפות, נשקיע אבל הניהול יעבור אלינו".
למזלי לא התפתיתי להצעה. המחשבה שהאתר יעבור לידיים מסחריות שאין להן דבר עם תחום המשפט הפריעה לי מאד. תוך כדי ניהול משא ומתן, חישבתי שאם אעבוד עקב בצד אגודל ואתחיל לבנות תחום אחר תחום באתר אולי אצליח להגיע ליעד של אתר משפטי בכל תחומי המשפט.
המשימה ראשונה הייתה בחירת שם האתר – הדומיין. קשה להאמין כמה אנרגיה הושקעה בחיפוש שם דומיין מתאים. שבועות ללא שינה חלפו עד שבוקר בהיר אחד נפל האסימון. במהלך שיחה שגרתית עם מנהלת התוכן של ספקית האינטרנט, שאלתי כבדרך אגב: "מה שם הדומיין שהיית מציעה?". "למה לא פסקדין(Psakdin) ?" פלטה כבדרך אגב כמשיחה לפי תומה.
בדיקה מידית העלתה שהדומיין לא היה תפוס וכך עלינו לאוויר עם השם החדש בכתובת www.psakdin.co.il .
זימן הגורל ושחר בני בדיוק סיים את לימודי המשפטים והצעתי לו ליטול תחת ידו את ניהול האתר.
בניהולו של שחר הועלו בזה אחר זה כל תחומי המשפט, מאמרים, פסקי דין, חדשות, ניוזלטרים לכל המעוניינים; האתר כולל עשרות אלפי עורכי דין שהפכו למנויי חינם, מאות אלפי סטודנטים מקבלים מנויי חינם והיד עוד נטויה עד להגשמה הסופית של החזון גם בארץ וגם במדינות אחרות שתושביהן מחפשים פורמט דומה.
תחילת הטמעתו של אתר פסק דין בשיח הציבורי הייתה בהעלאת שלטי חוצות בצמתי דרכים שיצרה "בוסט" ראשון לאתר ומספר גדול של גולשים. משם, הכמות רק הלכה וגדלה...
וכך נולד האתר. גדל, בגר והגיע כיום לגיל 15 שנים. עובדים בו צוותים ואנשים מוכשרים ומסורים הן בתחום התוכן והן בתחום המכירות. וכולם הולכים ומגשימים את החזון כן יהי רצון.
|