ג.ט נ' המוסד לביטוח לאומי

  נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק

נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר 

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בבקע המפשעתי ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

    

   רקע כללי

    

2. התובע, יליד 1989, עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה כ"סאונד מן" בחברת וואן ספורט שירותי טלביזיה בע"מ.

   על פי גרסתו, ביום 28.7.18, הרים ארגז במשקל של כ-20 ק"ג ובעקבות זאת חש כאב חד באזור המפשעה (להלן גם – האירוע).

    

3. ביום 31.7.18 אובחן התובע כמי שסובל מבקע מפשעתי.

    

4. ביום 4.9.18 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה, ובהחלטה מיום 14.10.18 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק שהבקע המפשעתי לא הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודה.

   מכאן התביעה.

    

5. במסגרת דיון הוכחות שהתקיים לפנינו ביום 7.7.21 נשמעו עדות התובע, ועדותו של מר אפיק בר-אשר – עובד נוסף בחברת "וואן ספורט", שהיה עד לאירוע.

    

   עיקר טענות הצדדים

    

6. התובע טען כי הוא עומד בכל התנאים הקבועים בחוק לשם הכרה בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה.

   עבודתו הרגילה התבצעה בדרך כלל באולפן השידורים ולא כללה מאמץ פיזי, ואילו הרמת הארגז נעשתה בזמן "שידור שטח" שהתרחש פעם-פעמיים בשנה בלבד, ומשכך היוותה מאמץ חריג. התובע הוסיף כי הוא עומד אף ביתר התנאים הקבועים בחוק, שכן עם הופעת הכאב הפסיק לבצע מאמצים גופניים, וקיבל טיפול רפואי בתוך 72 שעות; והוא עדכן את מעסיקו בדבר הפגיעה בעבודה עוד באותו היום.

   לבסוף טען התובע כי אין לקבל את טענות הנתבע החורגות מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 14.10.18.

    

7. מנגד טען הנתבע כי דין התביעה להידחות.

   בניגוד לטענת התובע, עבודתו השגרתית הייתה כרוכה בהפעלת מאמצים ובהרמת משאות כבדים של כ- 20-30 ק"ג. התובע נהג להרים ארגזים כבדים שלוש פעמים בחודש, ודי בכך על מנת שהדבר יחשב כחלק משגרת עבודתו הרגילה.

   טענת התובע כי לא נהג להרים משאות כבדים בעבודתו אף אינה מתיישבת עם הודעתו בפני חוקר המוסד ועם המסמכים הרפואיים מזמן אמת, מהם עולה כי עבודתו היתה כרוכה בעבודה פיזית ובהרמת משקלים.

   בנוסף, במקביל לעבודתו כ"סאונד מן" עבד התובע גם כסדרן בכל-בו "חצי חינם", ובמסגרת עבודתו זו נהג להרים משאות כבדים.

   הנתבע אף חלק על טענת התובע לפיה חדל לעבוד לאחר קרות האירוע.

   עוד הוא טען, כי טענת התובע לפיה קיבל טיפול רפואי והודיע למעסיקו על הפגיעה בתוך 72 שעות ממועד הפגיעה לא הוכחה, ובגרסתו בעניין מועד מסירת ההודעה למעסיק נפלו סתירות.

    

   דיון והכרעה

    

8. ראשית יצוין, כי לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה יש להגביל את הדיון לטענות שהעלה הנתבע בהחלטתו מיום 14.10.18 בלבד.

   משעה שהוגשה תביעה לבית הדין לעבודה, נבחן עניינו של התובע מחדש, ואין הצדדים מוגבלים לקביעות ולטענות שנטענו במסגרת ההליך שהתנהל בפני פקיד התביעות.

    

9. עם זאת, לגופו של עניין, מצאנו לקבל את טענות התובע. ונפרט.

    

10. סעיף 84 לחוק קובע תנאים מצטברים להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה, כדלקמן:

     

    "אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -

    (1)  הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

    (2)  עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

    (3)  הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

     

11. בהלכה הפסוקה נקבע כי סעיף 84 נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה. הרציונל העומד בבסיס הלכה זו הוא שבקע מפשעתי נוטה להתפתח במשך זמן רב ועשוי להיגרם על ידי גורמים שונים, שאינם בהכרח קשורים לעבודה (עב"ל (ארצי) 53/08 ליאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, 2.10.08, להלן – עניין ברלכיס).

     

12. הלכות היסוד של בית הדין לעבודה באשר לפרשנות תנאי סעיף 84, סוכמו בפסק הדין בעניין ברלכיס על ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו דאז), כדלקמן:

     

    "א. על פי סעיף 84(1) אין רואים בקע מפשעתי כפגיעה בעבודה אלא אם הופעת הבקע הינה תוצאה של מאמץ ולא רגיל. מבחן המאמץ הלא רגיל פורש בפסיקה בעקבות חוות דעת רפואיות כמבחן סובייקטיבי של המתאמץ, זאת מחד; מאידך מאמץ לא רגיל אצל הרגיל במאמץ לא רגיל, למאמץ לא רגיל נחשב.

    ב. התנאי של הפסקת עבודה על פי סעיף 84(2) עקב הופעת הבקע, פורש בפסיקה גם כשינוי לעבודה קלה יותר במהלך יום העבודה מבלי שהעבודה תופסק.

    ג. התנאי הנוסף של סעיף 84(2) לחוק, לעניין קבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; פורש למשל ככולל פניה לרופא משפחה לאו דווקא לכירורג, ונבצרות מלקבל טיפול תוך 3 ימים מאז הופעת הבקע - אינה שוללת את ההכרה בו.

    ד. מהתנאי שבסעיף 84(3) לחוק לעניין חובת ההודעה על הבקע תוך 72 שעות למוסד או למעביד- התעלמה הפסיקה למעשה לחלוטין."

     

13. ביחס לשאלה האם המאמץ שעשה הנפגע הוא "מאמץ לא רגיל" נקבע בפסיקה כי על מנת להכריע בשאלה זו יש לבחון האם המאמץ שעשה הנפגע הוא מאמץ שהוא רגיל לעשותו בעבודה, אם לאו. בנוסף, יש לבחון באופן סובייקטיבי את אופי המאמץ ביחס לנפגע עצמו, וליתן משקל לתדירות שבה הוא נדרש לבצע את העבודה המאומצת (עב"ל (ארצי) 368/97 דוד לייב פנטנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561 (1999)).

    עוד נפסק, כי "יש לבחון את האירוע מן הזווית של שגרת העבודה של העובד... ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג שגרםלבקעהמפשעתי, כך יחשב המאמץ "לרגיל"; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיזי שגרםלבקעהמפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל"מאמץ לא רגיל" (עב"ל (ארצי) 456/03 בוריס שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, 26.12.04)

     

14. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי שגרת עבודתו של התובע לא כללה הרמת משקלים כבדים, וכי הרמת ארגז שמשקלו 20 ק"ג ביום האירוע היוותה מאמץ חריג עבורו.

     

15. התובע העיד כי ככלל, עבודתו בוצעה באולפן הטלוויזיה, ולא היתה כרוכה בהרמת משקלים כבדים ובביצוע עבודה פיזית, וכי דרך כלל הוא לא נהג להרים משקלים של כ-20 ק"ג (שורות 11-12 ו-26-27 להודעת התובע בפני חוקר המוסד; סעיף 6 לתצהיר התובע; שורות 3-6 ו-25-26 בעמ' 6 ושורות 31-32 בעמ' 7 לפרוטוקול).

    עוד העיד התובע, כי ביום האירוע נערך שידור ישיר מחוף הים באמצעות ניידת שידור במהלכו נדרש להרים ציוד שידור כבד ולסדרו, וכי שידור מהשטח התרחש בתדירות של כפעם או פעמיים בשנה בלבד (שורות 6-8 ו-12-13 להודעת התובע בפני חוקר המוסד; סעיף 6 לתצהיר התובע; שורות 3-5 בעמ' 6 לפרוטוקול).

     

16. גרסת התובע נתמכה אף בעדותו של מר בר-אשר, שכאמור עבד לצידו במועד קרות האירוע, והעיד אף הוא כי דרך כלל בוצעה העבודה באולפן, כי העבודה באולפן לא היתה כרוכה בהרמת משקלים כבדים, וכי המאמץ הלא-רגיל בוצע במסגרת שידור מהשטח (סעיף 4 לתצהיר מר בר-אשר).

     

17. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע לפיה גרסת התובע לפיה לא נהג להרים משאות כבדים בעבודתו אינה מתיישבת עם הודעתו בפני חוקר המוסד.

    במסגרת ההודעה שמסר בפני חוקר המוסד התייחס התובע, אמנם, בפירוט רב יותר לעבודה הפיזית, אולם זאת במענה לשאלות שנשאל ביחס לעבודת השטח במהלכה נגרמה לו הפגיעה, ולא בהתייחס לעבודתו הרגילה, בזמן שגרה.

     

18. אף לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע לפיה מהתיעוד הרפואי עולה כי עבודת התובע היתה כרוכה בהרמת משקלים כבדים, כדבר שבשגרה. בסיכום הביקור הרפואי מבית החולים איכילוב מיום 22.8.18 אמנם צוין כי "מציין כי היה עובד פיזית ומרים משקלים עד לפני כשלושה שבועות", אולם הדעת נותנת כי התובע תיאר בפני רופאיו את העבודה שביצע בעת התרחשות האירוע שהוביל לפציעתו – שאין חולק שהייתה עבודה פיזית, ולא את עבודתו בשגרה, ומכל מקום, לא שוכנענו כי בכך בלבד יש כדי ללמד על אופי עבודתו הרגילה של התובע.

     

19. אף לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע לפיה התובע ביצע "עבודת שטח" שלוש פעמים בחודש.

    התובע העיד באופן עקבי לאורך ההליך שביצע עבודת שטח פעם-פעמיים בשנה, ולא שלש פעמים בחודש.

    אמנם מר בר-אשר העיד בחקירתו בפנינו כי בקיץ 2018 בוצעו שידורי שטח אחת לשבוע משך חודש (שורות 7-15 בעמ' 9 לפרוטוקול), אלא שלא מצאנו כי יש בכך כדי להצביע על אופי עבודתו של התובע, מאחר שעדותו של מר בר-אשר נגעה לאופי עבודתו כ"טכנאי כלל" של ניידת השידור, ולא לאופי עבודתו של התובע, שהיה "טכנאי סאונד" וביצע עבודה שונה (עדות מר בר אשר בשורות 3-5 בעמ' 9 לפרוטוקול).

    מכל מקום, אף לו היינו קובעים כי התובע ביצע עבודת שטח פעמיים או אפילו שלוש פעמים בחודש בו אירע האירוע מושא ההליך, הרי שממילא אין בכך כדי להעיד על שגרת עבודתו.

     

20. טענת הנתבע לפיה התובע נהג להרים משאות כבדים במסגרת עבודה מקבילה כסדרן בכל-בו "חצי חינם", אף היא לא הוכחה.

    התובע נחקר בעניין זה בחקירה נגדית, והעיד כי לא נהג להרים משקלים כבדים במסגרת עבודות אחרות, הן בתקופה הרלבנטית לתביעה והן בתקופה שקדמה לה (שורות 11-12 בעמ' 4, שורות 1-4 ו-17-20 בעמ' 5 ושורות 12-14 בעמ' 7 לפרוטוקול). הנתבע לא הציג ראיות אובייקטיביות שיש בהן לסתור עדות זו.

     

21. נוכח כל האמור, לא שוכנענו כי הרמת ארגזים הייתה חלק משגרת עבודתו הרגילה של התובע, ומשכך אנו קובעים כי התקיים בפנינו התנאי הקבוע בסעיף 84(1) לחוק, לפיו הבקע הופיע תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל.

     

22. התנאי הקבוע בסעיף 84(2) לחוק, לפיו עקב הופעת הבקע הפסיק התובע את עבודתו ופנה לקבלת טיפול רפואי, אף הוא התקיים בענייננו.

     

23. בפסיקה נקבע, כאמור, כי גם שינוי באופי העבודה מעבודה מאומצת לעבודה קלה יותר, עונה לתנאי בדבר הפסקת עבודה, ואין הכרח שעבודת המבוטח תופסק לחלוטין (עניין ברלכיס. ר' גם: עב"ל (ארצי) 189/06 חיים דוניאץ - המוסד לביטוח לאומי, 31.1.07; עב"ל (ארצי) 31507-01-16 רונן פריימן - המוסד לביטוח לאומי, 9.11.17).

     

24. התובע העיד כי עם הופעת הכאבים במפשעה חדל מלהרים משקלים כבדים, הגם שהמשיך בביצוע עבודתו הרגילה, שאינה דורשת מאמץ פיזי (שורות 18-19 ו-26-27 להודעת התובע בפני חוקר המוסד; סעיף 2 לתצהיר התובע).

     

25. גרסת התובע לא נסתרה על ידי הנתבע, ונתמכה בתצהירו של מר בר-אשר, שהצהיר אף הוא כי לאחר שהתלונן על כאבים חדל התובע ממאמץ גופני (סעיף 3 לתצהיר מר בר-אשר).

     

26. מהראיות שהובאו בפנינו אף עולה, כי התובע פנה לטיפול רפואי בעניין הבקע לכל המאוחר ביום 31.7.18, קרי בתוך מסגרת הזמנים הקצובה החוק.

     

27. התובע העיד בפנינו כי לאחר קרות האירוע ניגש לרופא, שהפנה אותו לבדיקת כירורג שנערכה ביום 31.7.18 (סעיף 3 לתצהיר התובע). גם מהחומר הרפואי שהונח בפנינו עולה, כי ביום 31.7.18 הופנה התובע לכירורג ואובחן על ידי ד"ר יבגני קרסיק כמי שסובל מבקע מפשעתי מימין (דפים 5-6 לחומר הרפואי מקופת חולים "כללית").

     

28. באשר לתנאי הקבוע בסעיף 84(3) לחוק – התובע אמנם לא מסר במסגרת כתב התביעה ותצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו גרסה סדורה בעניין המועד שבו הודיע למעסיק לראשונה על הכאבים מהם סבל. עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית העיד בפנינו התובע כי כבר ביום האירוע הודיע למעסיקו כי הוא אינו חש בטוב, וכי מספר ימים לאחר מכן, לאחר שקיבל את האבחון, עדכן את המעסיק בדבר קיומו של בקע מפשעתי:

    "... היה אותו יום שדיברתי איתו, באותו יום לא ידעתי מה יש לי ומה קרה, דיברתי איתה בטלפון ואמרתי שהרמתי משהו כבד ואני לא מרגיש טוב, הלכתי מהעבודה. ... הפנה אותי לרופא הרלבנטי, לא זוכר איזה רופא זה היה, שקשור לבקע. הגעתי לשם אם אני זוכר נכון עשו לי אולטרסאונד, ומצבו [צ"ל – "מצאו", ד.ח.ז] בקע. אז אמרתי למעסיק שאני כבר ידעתי מה יש לי, אמרתי לה שיש לי בקע ולא יכול לעשות את המשמרת."

    (שורה 32 בעמ' 5 עד שורה 2 בעמ' 6 לפרוטוקול, ההדגשות הוספו, ד.ח.ז)

     

29. עדות התובע לא נסתרה על ידי הנתבע, והיא אף מתיישבת עם הראיות בדבר מועד אבחון הבקע, כמפורט לעיל.

     

30. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה נפלה סתירה בגרסת התובע ביחס למועד מסירת ההודעה למעסיק. בטופס התביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) אמנם צוין כי ההודעה למעסיק נמסרה רק ביום 1.8.18, דהיינו ארבעה ימים לאחר הפגיעה, אולם מעדות התובע עולה כי כוונתו הייתה למועד בו עדכן את המעסיק בדבר אבחון הבקע המפשעתי, ולא למועד ההודעה הראשונה בדבר הופעת כאבים.

     

31. מכל מקום, אף אם היינו קבועים כי התובע הודיע למעסיק לראשונה על הופעת הכאבים ביום 1.8.18, הרי שממילא, לטעמנו, אין בכך בלבד כדי להוות טעם לדחיית התביעה, שכן מדובר בחריגה של יום אחד בלבד מעבר לפרק הזמן הקבוע בחוק, ולא בחריגה משמעותית של מספר שבועות ואפילו לא של מספר ימים.

     

32. הנה כי כן, התנאי בדבר מסירת הודעה על התקף כאבים עקב הבקע תוך 72 שעות ממועד הופעתו מתקיים אף הוא בעניינו של התובע.

     

    סוף דבר

     

33. אנו קובעים כי הבקע המפשעתי ממנו סובל התובע נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה.

     

34. הנתבע יודיע עד ליום 1.6.22 האם מבוקש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין, או שמא להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית.

     

35. התיק יובא לעיוני ביום 2.6.22.

     

     

    ניתנה היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, (28 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

     

     

                  

    גב' אורנה רזניק, נציגת ציבור עובדים		דפנה חסון זכריה שופטת		מר רון שפיר, נציג ציבור מעסיקים