ד' המוסד לביטוח לאומי

השופטת לאה גליקסמן :

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר אלי עשור שעבין ומר נחום שויצקי; ב"ל 39541-03-18), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע מיום 20.8.2017 כפגיעה בעבודה.

   רקע ופסק דינו של בית הדין האזורי:

2. המערער מתגורר בבניין דו קומתי, כאשר בקומה התחתונה גרה אחותו, והוא מתגורר בקומה העליונה. ביום 20.8.2017, בעת ששב המערער מעבודתו לביתו, הוא נפל בגרם המדרגות האחרון המוביל לדירתו ונפגע (להלן – האירוע התאונתי).

3. בית הדין האזורי ציין כי מעדותו של המערער עולה כי מדובר במבנה דו קומתי, השייך רק לו ולאחותו; עת נשאל מי מנקה את חדר המדרגות השיב כי "אשתי מנקה את החלק שלנו ואחותי את החלק שלה"; אין מחדר המדרגות עלייה לגג, אלא ניתן לעלות לגג מהמרפסת של דירתו.

4. בית הדין האזורי קבע כי על פי ההלכה שנקבעה בעניין רונן [עב"ל (ארצי) 19/99 המוסד לביטוח לאומי – רונן, פד"ע לז 721 (20.2.2002)] המבחן הקובע אם יש לראות את האירוע התאונתי כפגיעה בדרך מהמעון לעבודה (או מהעבודה למעון) הוא מבחן השליטה בסיכוני הדרך, ועת ניתן לייחס למבוטח בלבד את השליטה בסיכונים אלה, יש לסווג את "התחום האפור", דהיינו תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו, כחלק ממעונו של המבוטח.

5. אשר לעניינו של המערער קבע בית הדין האזורי כך:

   1. העובדה שהבניין רשום כבית משותף והמדרגות אינן מוצמדות רישומית למערער אין בה לבדה כדי להכריע בשאלה אם התאונה אירעה בתחום המעון או בדרך למעון.

   2. בענין עטיה [עב"ל (ארצי) 1515/04 עטיה – המוסד לביטוח לאומי (6.6.2007)] עליו ביקש המערער להסתמך דעתו של השופט צור שהסתייג מהלכת רונן הייתה דעת מיעוט, ובסופו של יום הוא הצטרף לדעת הרוב למען יציבות ההלכה.

   3. התאונה שאירעה למערער כאשר נפל במדרגות הסמוכות לדירתו אירעה בתחום מעונו הפרטי, הצמוד לדירתו, בשטח שהוא נהג בו מנהג בעלים, ולמערער הייתה שליטה מלאה על הסיכונים שבו ועל מצב תחזוקתו. כך, על פי עדות המערער, את המדרגות, "את החלק שלנו" בלשון המערער, מנקה אשתו של המערער, בעוד שאת המדרגות לדירה בקומה מתחת, בה מתגוררת אחותו של המערער, "את החלק השלה" בלשון המערער, מנקה האחות. המדרגות המובילות לדירתו של המערער אינן נדרשות לדיירת הנוספת – האחות, ואין בסיומן כל גישה לגג, ולצורך גישה לגג יש לעבור דרך דירתו של המערער וכמובן ברשותו.

   4. נוכח העובדה כי למערער השליטה המלאה במדרגות המובילות לדירתו ובתחזוקתן, והוא היחיד המשתמש בהן, יש לראותן כחלק מתחום מעונו.

6. על יסוד האמור, נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע התאונתי כפגיעה בעבודה.

    

    

   טענות הצדדים בערעור:

7. המערער טען כי דירתו היא חלק מבית משותף לכל דבר ועניין, ועל כן חדר המדרגות הוא חלק מהרכוש המשותף ואינו בתחום מעונו של המערער; אין מקום להסיק מכך שבבניין מתגוררים המערער ואחותו או מהסדר ניקיון חדר המדרגות שבין המערער לבין אחותו (שניתן לשינוי) כי למערער שליטה מלאה על סיכוני הדרך בחדר המדרגות; כך, ככל שבעל מקצוע עושה שימוש בחדר המדרגות ונפגע האחריות היא על כל הדיירים; כמו כן, על המערער לאפשר לשכנים ולבעלי מקצוע להשתמש בחדר המדרגות לצורך העלייה לגג מדירתו; המדרגות אינן מגודרות או סגורות על ידי שער, וכל אדם יכול להיכנס לחצר ולחדר המדרגות, והדבר עולה מהתמונות שהוגשו בהליך; נוכח האמור, לא היה מקום להחיל את החריג לכלל שנקבע בעניין רונן, שלפיו תחום המעון מסתיים בדלת מעונו של המבוטח, ולא היה מקום לראות את גרם המדרגות שבו נפל המערער כחלק מתחום המעון.

8. המשיב טען כי על מנת לבוא בגדרו של סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), המרחיב את הגדרת "תאונת עבודה" לתאונות בדרך מהמעון לעבודה או מהעבודה למעון עקב סיכוני הדרך, על המבוטח להוכיח כי אירעה לו תאונה בדרכו מהעבודה לביתו ועקב סיכוני הדרך; בענייננו, על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, שאין לחרוג מהכלל ולהתערב בה, המערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו; מגרסת המערער בהודעתו לחוקר המוסד ומעדותו בבית הדין עלה באופן ברור כי הייתה לו שליטה בלעדית על גרם המדרגות שבו אירעה התאונה, ורק בשלב הערעור נולדה גרסה חדשה (ללא תימוכין אובייקטיביים) שלפיה מדובר ברשות הרבים שכן ייתכן ויהיו סכסוכים במשפחה ו/או הגעתם של בעלי מקצוע לגג ו/או תחזוקת חדר המדרגות עלולה להשתנות; מדובר בהרחבת חזית אסורה, היות ומדובר בטענות עובדתיות חדשות, ובניגוד לגרסת המערער שלפיה לחצר יש גישה רק למשפחתו ולמשפחתה של אחותו, וכי "אשתי מנקה את החלק שלנו ואחותי את החלק שלה"; לא ניתן לבסס את טענת המערער בדבר רשות הרבים, עת מדובר בגרם מדרגות המוביל לפתח ביתו בלבד, ולו השליטה הבלעדית, וכאשר הוא אחראי על תחזוקת גרם המדרגות שבו נפל; בחינת השאלה אם גרם המדרגות הוא "בתחום המעון" של המערער צריכה להיעשות על יסוד מבחן התכלית, על פי מצב הדברים בפועל, ואין משמעות לזכויות הקנייניות או לרישום חדר המדרגות כרכוש משותף.

9. המשיב הוסיף וטען (בהודעתו שהוגשה לאחר הדיון) כי בית הדין האזורי יישם את ההלכה הפסוקה שלפיה המבחן הוא מבחן השליטה בסיכוני הדרך במקום שבו נפל המערער, והפנה לפסקי דין בעניין קסיס [עב"ל (ארצי) 29308-08-13 ג'ורג קסיס – המוסד לביטוח לאומי (13.9.2012); בעניין שוסף [עב"ל (ארצי) 44400-08-13 ארז שוסף – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015)]; ובעניין מרצ'י [עב"ל (ארצי) 324/03 אליהו מרצ'י – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2005)]; בענייננו, אין מדובר במדרגות ציבוריות של בית משותף, אלא בבית דו קומתי המגודר ולא פתוח לציבור, וכאמור השטח שבו נפגע המערער היה בשליטתו המלאה בלבד.

10. במענה לטענות המשיב טען המערער כי עניינו שונה מהמקרים שנדונו בפסיקה שאוזכרה על ידי המשיב, שכן באותם מקרים היה מדובר בשטח הפרטי של המבוטח אשר שימש את המבוטח בלבד, וחזר על טענותיו כי המדרגות שבהן נפגע הן חלק מהרכוש משותף ואינן בשליטתו הבלעדית של המערער.

    הכרעה:

11. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

12. סעיף 80(1) לחוק קובע כי –

    "רואים תאונה כתאונת עבודה אם –

    אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

13. בהלכת רונן [עב"ל (ארצי) 19/99 המוסד לביטוח לאומי – רונן, פד"ע לז 721 (20.2.2002)] נפסק כי -

    "נקודת מוצא, המקובלת על הכול, היא שהחזקה המוקמת מכוח הוראתו של סעיף 80(1) לחוק נעצרת על סף ביתו של המבוטח פנימה מחוץ לדלת הבית. לאמור, היה המבוטח בדרכו לעבודה ונפגע בתאונה לפני שיצא את פתח ביתו או לאחר שחזר לביתו פנימה – לא תוכר התאונה כ"תאונת עבודה".

    ....

    ..., ככלל יעמוד התנאי הראשון וההכרחי, הוא זה של "דלת המעון", אשר אותו רואים אנו כחוצץ בין רשות היחיד לבין רשות הרבים.

    במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקירבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח "השליטה המלאה על סיכוני הדרך". בהתקיים שני התנאים האלה, בנפרד או במצטבר – לפי העניין – ניתן יהיה להעביר קו חוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים ולהבחין ביניהם. ואבהיר.

    התחום האפור

    .....

    בין רשות היחיד הברורה שהיא כאמור מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסיכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זה תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. או אז מתעוררת השאלה להיכן נשייך תחום זה. האם נראה בו, ככלל, את רשות הרבים, או שמא ייספח לרשות היחיד של המבוטח – למעונו – ואם כן, באילו מקרים.

    התשובה לשאלה זו כרוכה בתשובה לשאלה 'למי והיכן, אם בכלל, השליטה על סיכוני הדרך' בתחום האפור הזה. תנאי 'השליטה המלאה' בו מדובר הוא ממין השליטה שיש למבוטח בביתו פנימה, בו 'שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים'. אלה המקרים היוצאים מן הכלל בהם ניתן לראות את תנאי חייו הפרטיים של המבוטח כהולכים ומתמשכים גם אל התחום שמעבר לדלת הבית.

    המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו.

    בה במידה נראה דירה בבית דירות שמעלית מובילה היישר אל דלת הדירה והיא נתונה לשליטתם המלאה והיחידה של בעלי הדירה מי ייכנס בה ומי יבוא אליה ייכנס כדירת גג בבית דירות שהגג הסובב את הדירה או המדרגות המובילות אליה פתוחים אך לשימושם של בעליה ובאחריותם;

    כמוהם כבית פרטי ובו שתי דירות בלבד, ככל שניתן לקבוע כי הכניסה לכל אחת מן הדירות או המדרגות המובילות לכל אחת מן הדירות הן אוטונומיות למתגוררים בה והן בשליטתם.

    במקרים כגון אלה נעתיק באופן מושגי את דלת הדירה או דלת הבית אל גבולותיו החיצוניים של התחום האפור שמעבר להם אין ניתן עוד לייחס למבוטח שליטה על הנעשה. זה הגבול בו תוצב דלת המעון שממנו ואילך נמצא המבוטח בדרכו לעבודה ברשות הרבים".

    (ההדגשה הוספה – ל.ג.)

14. אנו סבורים, כי יישום ההלכה המנחה שנקבעה בעניין רונן בנסיבות המקרה שלפנינו מביא למסקנה כי אין לראות את גרם המדרגות שבו נפל המערער כ"תחום המעון" של המערער, וכפועל יוצא מכך מדובר בתאונה שהתרחשה בדרכו של המערער מעבודתו למעונו.

15. נקדים ונאמר כי מקובלת עלינו טענת המשיב כי המענה לשאלה אם מדובר בתחום המעון של המבוטח אינו נגזר מהמבחן הקנייני, דהיינו אם למבוטח זכות קניינית בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי, אלא מהמענה לשאלה אם למבוטח שליטה בלעדית על סיכוני הדרך בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי. יחד עם זאת, ההיבט הקנייני אינו חסר משמעות, שכן מטבע הדברים למבוטח יש יותר שליטה בשטח שהוא קניינו הפרטי והוא אחראי על תחזוקתו ושלמותו.

16. כאמור, המערער מתגורר בבניין דו קומתי, עת בקומה הראשונה מתגוררת אחותו והוא מתגורר בקומה השנייה. המשיב הדגיש הן בבית הדין האזורי והן בטיעון לפנינו את העובדה כי מדובר בבית דו משפחתי, וכי לחצר הבניין ולחדר המדרגות יש גישה רק למערער ומשפחתו ולאחותו של המערער ומשפחתה. לדעתנו, עובדה זו אינה רלוונטית לבחינת השאלה אם למערער שליטה בלעדית על גרם המדרגות שבו נפל. ככל שמדובר בשטח משותף למערער ולאחותו, ולשניהם גישה אליו ואפשרות לשלוט בסיכוני הדרך שבו, אין בקרבת המשפחה שבין המערער לבין בעלת הדירה הנוספת בבניין כדי להביא למסקנה כי השטח מצוי בשליטה בלעדית של המערער.

17. על כך ניתן ללמוד מעניין מרצ'י, שהמשיב דווקא ביקש להסתמך עליו. בעניין מרצ'י התגורר המבוטח שנפגע בבית פרטי בן שתי קומות, עם חצר פרטית המגודרת בגדר ושער. הבית הפרטי היה בבעלותו של המבוטח. בקומה ראשונה התגוררו בתו של המבוטח ובני משפחתה, שלא שילמו דמי שכירות, ובקומה השנייה התגורר המבוטח. המבוטח נשא בעלות האחזקה של הבית הפרטי, וכאמור הוא היה הבעלים הרשום של כל הבית. לא היו מדרגות פנימיות שקישרו בין הקומה הראשונה לבין הקומה השנייה. נפילתו של המבוטח אירעה בשביל הכניסה שבתוך תחומי החצר המגודרת.

    בית הדין הארצי קבע (בחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה) כי בנסיבות המקרה המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי שטח החצר והשביל המוביל לבית הם בשליטתו הבלעדית של המבוטח ומהווים חלק ממעונו, ומצב הדברים שווה ל"בית דו קומתי המתגוררים בו שתי משפחות". בית הדין הוסיף וקבע כי "אין כל נפקא מינא לעבודה שבתו של המערער אינה משלמת לו דמי שכירות. .. אין להבחין בין בית דו קומתי בו מתגוררות שתי משפחות כאשר בדירה אחת מתגוררים בני משפחה אחת השוכרים את הדירה מן הבעלים המתגורר בקומה השנייה. המסקנה המשפטית בשני המצבים חד היא, גם לפי הלכת הרוב בפסק דין משה רונן, היינו – כאשר מוכח כי השליטה הבלעדית אינה בידי המבוטח הנפגע אין בעובדה שהזכות הקניינית היא שלו כדי לקבוע כי החצר גם היא נחשבת כ'מעונו'". נוכח האמור, נקבע כי המבוטח באותו עניין, מר מרצ'י, נפגע בדרכו ממעונו לעבודתו.

    הדברים נכונים מקל וחומר בענייננו, שכן המערער היה הבעלים של דירתו בלבד ולא של כל הבניין, והחצר וחדר המדרגות הם רכוש משותף בבעלותו ובבעלות אחותו, והן למערער ולאחותו (ולבני ביתם) יש גישה אליהם.

18. לטענת המשיב, שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, למרות שגרם המדרגות שבו נפגע המערער הוא חלק מהרכוש המשותף, יש לראות בו שטח המצוי בשליטתו הבלעדית של המערער, נוכח העובדה שהוא מוביל לדירתו של המערער בלבד, ומעדותו של המערער כי "אשתי מנקה את החלק שלנו ואחותי את החלק שלה" יש להסיק על שליטה בלעדית של המערער בסיכוני הדרך בגרם המדרגות שבו נפל.

    דעתנו שונה. אנו סבורים כי נוכח העובדה שמדובר בגרם מדרגות של בית משותף, שהוא רכוש משותף של בעלי הדירות המתגוררים בו, לא ניתן לראות במערער כבעל השליטה הבלעדית בגרם המדרגות ובסיכוני הדרך הנובעים ממנו. עת מדובר במדרגות של בית משותף שלכל דיירי הבניין גישה אליהן, ואין מדובר במצב שבו הכניסה והמדרגות לכל דירה הן אוטונומיות למתגוררים באותה דירה כך שלכל דירה גרם מדרגות נפרד, המדרגות בבית המשותף אינן בשליטה בלעדית של אף דייר, ואינן בגדר "תחום המעון" של אף דייר. לטעמנו, גם לא ניתן "לפצל" את חדר המדרגות בבית משותף, כך שגרם המדרגות המוביל לדירתו של הדייר ייחשב כחלק מ"תחום המעון" של אותו דייר, וזאת גם אם מדובר בגרם המדרגות האחרון המוביל לדירתו של הדייר בקומה העליונה, וגם אם בקומה העליונה מצויה דירה אחת בלבד. כמובהר, חדר המדרגות של בית משותף אינו מצוי בשליטתו הבלעדית של אף דייר, שכן לכל דיירי הבניין גישה אליו. נוסיף, כי גם אם על פי עדותו של המערער אשתו מנקה את "החלק שלנו", דהיינו את גרם המדרגות בין הקומה הראשונה לקומה שנייה, אין לראות בכך "שליטה בלעדית" בסיכוני הדרך. תחזוקת חדר המדרגות אינה מתמצית בניקיון, והוא עשוי לדרוש תחזוקה נוספת (התקנה ותחזוקה של מעקה, תיקון מדרגה שנשברה וכו'), המצויה באחריות כל דיירי הבית המשותף. מעבר לכך, ההסדר שבין הדיירים לניקיון חדר המדרגות (העסקת עובד ניקיון, חלוקת ניקיון המדרגות בין הדיירים בין בתורנות עת דייר אחד מנקה את כל חדר המדרגות או בחלוקה שכל דייר מנקה חלק מהמדרגות), שגם ניתן לשינוי בכל עת, אין בו כדי לקבוע כי לדייר זה או אחר שליטה בלעדית בשטח חדר מדרגות.

19. אשר לפסיקה עליה ביקש המשיב להסתמך, נוסיף:

    1. בעניין מחא'גנה [עב"ל (ארצי) 9575-06-11 דלאל מחאג'נה – המוסד לביטוח לאומי (3.6.2012)] – נקבע כממצא עובדתי כי לכל בית במתחם היו מדרגות אוטונומיות ונפרדות, והמבוטחת נפלה "בגרם מדרגות פרטי המשמש אך ורק למעבר לדירתה".

    2. בעניין קסיס – נקבע שהתאונה אירעה בשטח הפרטי הצמוד לביתו הפרטי של המערער, ושימש את משפחת המערער בלבד (ולא שימש משפחות נוספות שהתגוררו באותו מתחם).

    3. בעניין שוסף – נקבע שהמבוטח מעד בחנייה הצמודה לביתו בלבד, עת הייתה קיימת הפרדה ברורה בין ביתו לבין בית הוריו שהיה באותו מתחם.

20. כללו של דבר: כפי שנפסק בעניין רונן, ככלל תאונה שאירעה למבוטח מחוץ לדלת המעון היא בגדר תאונת עבודה, ורק "במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקירבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח 'השליטה המלאה על סיכוני הדרך'". במקרה הנדון, חצר הבית וחדר המדרגות הם רכוש משותף של המערער ואחותו, ולשניהם גישה אליהם, ועל כן לא התקיים התנאי שלפיו למערער השליטה הבלעדית על סיכוני הדרך שבחדר המדרגות על פי המבחן שנקבע בעניין רונן. כפועל יוצא מכך, יש להחיל את הכלל ולא את היוצא מן הכלל. נוכח האמור, יש להכיר בנפילת המערער בחדר המדרגות כתאונה בדרכו של המערער מעבודתו למעונו.

21. סוף דבר: הערעור מתקבל. האירוע התאונתי מיום 20.8.2017 שבו נפל המערער בחדר המדרגות מוכר כפגיעה בעבודה.

     

    הואיל והמערער יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

     

    ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"א (08 מרץ 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

     

    לאה גליקסמן, שופטת, אב"ד		רועי פוליאק, שופט		חני אופק גנדלר, שופטת

     

    מר אמיר ירון, נציג ציבור (עובדים)

    מר דורון קמפלר, נציג ציבור (מעסיקים)