פס"ד בעניין שאלת כוונת שיתוף בדירה ובחברה

הרקע העובדתי והמחלוקות

השופט קובי ורדי, סג"נ

1. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב יפו (כבוד השופטת אסתר ז'יטינצקי רקובר) מיום 14/11/16 בתמ"ש 3932-05-14 ותמ"ש 15597-05-14.

2. המערערת בעמ"ש 56527-12-16 (להלן: "המערערת" או "האישה") והמשיב בערעור זה והמערער בעמ"ש 64109-12-16 (להלן: "המשיב" או "הגבר") נישאו ביום 15/9/05 ונולדו להם שני ילדים (ילידי 2006 ו-2010).

3. עובר לנישואי הצדדים התגוררו הצדדים בדירה ברחוב XXX שהייתה רשומה על שם אמו של הגבר (להלן: "דירת ק'" או "הדירה").

4. ביום 28/8/05 חתמו הצדדים על הסכם ממון (להלן: "הסכם הממון") שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5/9/05.

5. ביום 30/4/09 חתמו הגבר ואמו על תצהירי מתנה בו אמו של הגבר (להלן: "האם") העניקה את כל זכויותיה בדירת ק' לגבר והגבר העניק את כל זכויותיו בדירה ברח' פ' בXXX (להלן: "דירת פ'") בה התגוררה האם. לאם ביום 6/5/09 דווחו שתי העסקאות למס שבח.

6. ביום 14/6/09 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת לביטול הסכם הממון וביום 16/7/09 אישר בית המשפט הסכמה זו ונתן לה תוקף של פסק דין.

7. ב-8/09 הגישו הגבר ואמו בקשה לביטול ההעברות שנעשו ללא תמורה וביום 3/2/10 חתמו הגבר ואמו על הסכם לביטול ההעברות.

ביום 11/1/12 חתם הגבר על הסכם עם אמו, בו הוסכם על העברת זכויות הבעלות בדירת ק' מהאם לגבר והעברת זכויות הבעלות בדירת פ' מהגבר לאם.

ביום 17/4/12 נרשם הגבר כבעל הזכויות בדירת ק'.

8. ב-8/12 עזבו הצדדים את דירת ק' ועברו לגור בשכירות בדירה אחרת כשהם משכירים את הדירה בק'.

9. ב-12/13 נפרדו הצדדים וב-5/15 הם התגרשו.

10. האישה הגישה כנגד הגבר תביעה למזונות אישה, תביעה למזונות קטינים ותביעה רכושית לאיזון משאבים. הגבר הגיש כנגד האישה תביעה לקביעת משמורת משותפת.

11. בתביעה הרכושית האישה טענה שהיא זכאית למחצית מזכויות הבעלות בדירת ק', בזכויות הסוציאליות, במניות הרשומות ע"ש הגבר בחברות, בנכסי הקריירה של הגבר, ברכבים ובמיטלטלין ושיש לבצע את איזון המשאבים לא בחלקים שווים אלא 70% לאישה ו-30% לגבר.

12. האישה טענה כי עובר לנישואיה עם הגבר הוסכם בין אביה לאמו של הגבר שמימון החתונה ייעשה על ידי אביה והאם תעביר את זכויותיה בדירת ק' ללא תמורה לצדדים בחלקים שווים, כאשר כשבועיים לפני החתונה התנתה האם את העברת הזכויות בדירת ק' לגבר בחתימת האישה על הסכם ממון על פיו לא יהיו לאישה כל זכויות בדירת ק' והגבר הבטיח לה שלמרות החתימה על הסכם הממון הדירה תהא רכושם המשותף.

הסכם ממון זה בוטל ב-7/09 ולשיטת האישה ביטול הסכם הממון מלמד את הכוונה שדירת ק' שהייתה רשומה ע"ש הגבר בלבד והוחרגה מהרכוש המשותף בהסכם הממון שנחתם עובר לנישואין הינה משותפת.

13. כן טענה האישה שלאחר שהיה סכסוך בין הגבר לאמו בשנת 2009 והאם דרשה מהם לפנות את דירת ק', הוסכם כי האם תעביר את כל זכויותיה בדירת ק' ע"ש הגבר והגבר יעביר את זכויותיו בדירת פ' ע"ש אמו כשבאותו מועד הבטיח לה הגבר שתקבל מחצית מהזכויות בדירה.

14. כן טענה האישה שהצדדים לקחו ביום 16/6/06 הלוואה בסך 190,000 ₪ שלהבטחתה נרשמה משכנתא על דירת פ' בה התגוררה האם, שהייתה רשומה אותה עת על שם הגבר ובאותה הלוואה ביחד עם כספים שהתקבלו בחתונה ערכו שיפוץ מקיף בדירת ק' בסך כ- 350,000 ₪ וכן עשו בהמשך שיפוץ נוסף ולקחו הלוואה נוספת וכספי השכירות מדירת ק' נכנסו לחשבון המשותף.

15. הגבר טען שהאישה לא רכשה כל זכויות בדירת ק'. לטענתו, במהלך גירושי הוריו הוסכם בין הוריו שהאם תרכוש לגבר דירה שתעבור לבעלותו ברבות השנים וזו הייתה דירת ק' שנרכשה לפני מעל 20 שנה והזכויות בה נרשמו על שם אמו.

16. מספר שנים לאחר רכישת דירת ק' רכשה האם את דירת פ' ורשמה את הזכויות בדירה על שמו לאור העובדה שהדירה ברחוב ק' נרשמה על שמה.

17. בשנת 2009 הגיעו הגבר ואמו להסכמה כי יערכו תצהירי מתנה של העברה ללא תמורה שהגבר מעביר את זכויותיו בדירת פ' לאמו והאם מעבירה לו את זכויותיה בדירת ק' ולאור חיובי מיסים גבוהים ביקשו לבטל את העסקאות ורק ב-9/12 עשו החלפת זכות זו.

18. לטענת הגבר, לאורך כל שנות הנישואין הבהיר לאישה שאין לה כל זכויות בדירה והוא לא ייחס כל משמעות להסכם הביטול של הסכם הממון שכן במועד זה הדירה בק' הייתה עדיין רשומה על שם אמו וידע שלאישה אין בה כל זכויות, כשלא הייתה כל כוונת שיתוף בדירה בק' ששייכת לו בלבד.

19. כן טען הגבר ששיפוץ הדירה מומן מהלוואת משכנתא שהחזריה היו מדמי השכירות שקיבלו הצדדים מהשכרתה של דירת ק' ושעלות השיפוץ עמדה על 150,000 ₪ בלבד.

פסק דינו של בית משפט קמא

20. בית המשפט קבע שלא הוכחה כוונת שיתוף בדירת ק' ולא הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפית בדירת ק' כנדרש בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26/12/12) (להלן: "ענין אלמונית") הסותר את רישום הדירה, כשמדובר בתקופת נישואין של שמונה שנים בלבד.

21. בית המשפט קבע שדירת ק' הייתה רשומה שנים רבות ע"ש האם ואח"כ נרשמה ע"ש הגבר לבד, כשלמרות שהסכם הממון בוטל, לא צויין בהסכם הביטול שהאישה מקבלת מחצית מדירת ק' והאישה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהראות נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק שבן הזוג הרשום (הגבר) התכוון להקנות לה זכויות בדירה הרשומה על שמו.

22. בית המשפט קבע שלאור חיי הנישואין הקצרים והתנהלותם, לא הספיקו הצדדים ליצור שיתוף המצדיק קביעה שלאישה מחצית בנכס חיצוני השייך לגבר.

23. כך גם, השיפוץ שערכו הצדדים היה שיפוץ נרחב, אך לא נעשה מכספים משותפים שחסכו הצדדים במהלך נישואיהם וכן לא הוכח שמומן מכספי החתונה אלא שנעשה מכספי המשכנתא שנטלו הצדדים (שברובה הגדול נושא הגבר ממועד הפירוד), כאשר על הגבר להחזיר לאישה מחצית מכל תשלומי החזרי המשכנתא והביטוח בהם נשאה האישה סכום שנקבע באומדנא בסך של 160,000 ₪.

24. לגבי הזכויות בחברה ... בע"מ (להלן: "החברה"), קבע בית המשפט כי האישה לא הצליחה לסתור את טענות הגבר שנתמכה בראיות ובעדותו של מר דב שיף שהינו הבעלים של 15% בלבד בחברה, כשהוכח כי בשלב זה יש לחברה רק חובות בגין השקעות בסכומים גבוהים שהושקעו ע"י מר שיף, וכן לא הוכח מוניטין.

25. לגבי הזכויות הסוציאליות קבע בית המשפט שיש למנות אקטואר שיאמוד את הזכויות הסוציאליות של הגבר והאישה (בניכוי 90,000 ₪ מהזכויות הסוציאליות שנפרעו ע"י הגבר ונכנסו להוצאת המשפחה) וזאת ממועד הנישואין ועד למועד הקרע (4/5/14) (להלן: "מועד הקרע") וכן שהצדדים יחלקו ביניהם את המיטלטלין.

26. לגבי תביעת המשמורת, קבע בית המשפט, לאור תסקירים שניתנו, שהמשמורת על הקטינים תהא לאישה ונתן תוקף לזמני השהות המפורטים והמומלצים בתסקיר.

27. לגבי תביעת המזונות (מזונות אישה ומזונות ילדים) קבע בית המשפט שהאישה משתכרת כגננת כ-7,000 ₪ נטו לחודש בעוד הגבר משתכר כ-11,000 ₪ נטו.

לאחר שבית המשפט בחן את צרכי הקטינים והכנסות הצדדים ולאור הסדרי הראיה הנרחבים העמיד בית המשפט את גובה המזונות הבסיסיים ע"ס 1,400 ₪ עבור כל קטין ובנוסף חייב את הגבר בהשתתפות ב-40% מדמי השכירות שמשלמת האישה ובלבד שהסכום של ההשתתפות לא יעלה על 1,400 ₪ לחודש.

כן קבע בית המשפט כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך הקטינים ובהוצאות הצהרון עד לסיום כיתה ג' וכן בהוצאות החוגים לילדים והוצאות רפואיות חריגות.

טענות הצדדים בערעורים

28. טענתה העיקרית של האישה הינה לגבי דירת ק', כשלשיטתה יש לקבוע שהזכויות בה משותפות בהסתמך בעיקר על ביטולו של הסכם הממון שהבהיר כי הדירה שהוחרגה בהסכם הממון הינה מעתה משותפת ושהיה על בית המשפט לקבוע שהייתה כוונת שיתוף ספציפית וקיים "דבר מה נוסף" המחייב הכרה בדירת המגורים בק' כדירה משותפת.

29. כן נטען לכך שלאישה זכויות בחברה, לרבות פטנט ושהגבר עצמו לא הכחיש את זכאותה למחצית מהזכויות בחברה אלא ביקש להשית עליה מחצית מהחובות ולכן מבוקש למנות מומחה שיאמוד את שווי החברה וכן נטען לגבי הפסיקה לעניין הזכויות הסוציאליות והמיטלטלין.

30. טענות הגבר הינן שיש לאמץ את קביעות בית משפט קמא לגבי דירת ק' שלא הוכח קיומו של דבר מה נוסף ושלא הייתה כוונת שיתוף מצד הגבר בדירת ק' השייכת לו בלבד ולא היה כל מצג הפוך כלפי האישה.

31. כן נטען כי אין מקום למנות מומחה לגבי החברה שכן לחברה חובות בלבד ואין רווחים ומדובר במוצר שנכשל.

32. בערעורו טען הגבר כנגד חיובו בתשלום 160,000 ₪ כאומדנא בגין חלקה של האישה בהחזרי ההלוואה והביטוח, שכן לטענתו הסכום היה נמוך משמעותית וכן הוא משיג על גובה המזונות והמדור שנפסקו לילדים בהתחשב גם בפסה"ד של בית המשפט העליון בבע"א 919/15, 1709/15 פלוני נ' פלונית (19/7/17) (להלן: "עניין פלוני").

דיון

33. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לדחות את ערעור האישה לגבי דירת ק' ושאר העניינים, למעט לעניין החברה וכן לדחות את ערעור הבעל, למעט לעניין המזונות ולהחזיר עניינים אלו לדיון בבית משפט קמא. הכל כפי שיפורט בהמשך.

דירה ק'

34. בסופו של יום ותוך יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בפס"ד אלמונית ואח', לא הוכחה לטעמי כוונת שיתוף ספציפית בדירת ק'.

מדובר בתקופת נישואין קצרה יחסית של שמונה שנים ובדירה שהייתה רשומה עשרות שנים על שם האם. לגבי דירה זו נערך עובר לנישואין הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין שלפיו דירת ק' תהיה בבעלות הגבר בלבד והאישה לא תהיה זכאית לכל חלק בו.

35. הסכם ממון זה מעיד על כוונת הצדדים בזמן נישואיהם, כשכפי שציין בית משפט קמא, חתימת האישה על הסכם הממון סותרת את טענתה שהגבר הבטיח לה שהדירה תהיה על שמה עוד בנישואים ושאביה מימן את החתונה תמורת העברת מחצית הזכויות בדירת ק' על שמה.

36. למעשה, הטענה העיקרית של האישה לקיומו של "דבר מה נוסף" המלמד על כוונת השיתוף הספציפית בדירת ק' הינה ביטולו של הסכם הממון, ברם בית המשפט קמא קיבל את הסבריו של הגבר לעריכת הסכם ביטול הסכם הממון שהוא לא ייחס לכך חשיבות שכן הבין שהדירה שהייתה רשומה על שם אמו ואף אם יועברו הזכויות אליו, כמיועדת לו, הדירה תישאר שלו בלבד ושהוא רצה להפיס את אשתו שרצתה שלא יהיו ביניהם הסכמים, משידע כי הדירה תעבור בכל מקרה על שמו, כפי שהאישה עצמה ביקשה ואמרה לו.

37. מדובר למעשה בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא ששמע את הצדדים והתרשם מהם, קביעות שערכאת הערעור לא תתערב בה בנקל.

38. לא זו אף זו, קביעות אלו נתמכות בכך שעובדה היא שלמרות שהאישה טענה שהגבר הבטיח לה מחצית מהזכויות בדירה, היא הסכימה לביטול הסכם הממון ביודעה שהזכות בדירה בק' יהיו או של האם או של הגבר לבדו (ביטול הסכם הממון נעשה בסמיכות לחתימת הגבר והאם על תצהירי מתנה שהו אמורים להעביר את הדירה על שם הגבר).

39. דהיינו, העובדה שהאישה לא דרשה את רישום/העברת מחצית הדירה על שמה בזמן שידעה שהזכויות בה עומדות להירשם ע"ש הגבר בלבד, מחזקת את גירסת הגבר שהיא הייתה מודעת שאין לה זכות בדירה, כפי שהמצב היה עת נישאו (גם ללא הסכם הממון) ולפי הסכם הממון שנעשה ושהכוונה הייתה שהמצב שהיה הוא המצב שיהיה, גם לאחר ביטול הסכם הממון.

40. בכך תומכות גם העובדות שבית המשפט מציין שהאישה לא חקרה את הגבר שאלות בנדון לגבי טענות האישה שביקשה מעורך הדין שטיפל בהעברת הזכויות בדירה לרשום מחצית מהזכויות על שמה וכן לא זימנה לחקירה עורך דין זה.

41. בפועל המערער נרשם כבעלים של דירת ק' רק ב-4/12, כשנתיים לפני הקרע, לא הוכחה כוונת שיתוף בדירה ולא הוצג מצג של הגבר כלפי האישה לשיתוף הזכויות בדירה.

42. כך גם עצם העובדה שנערכו שיפוצים בדירה או שהלכו למתווך לפרסום מכירת הדירה (ואף בהנחה שהנ"ל הוכח, דבר שלא נקבע), לא מקנה לאישה זכויות בדירה כשותפה, כשרק חלק מינורי מההלוואה שנלקחה ושימשה גם למחיה שוטפת כוסה על ידי בני הזוג עד לפרידתם וכך גם הפקדת דמי השכירות בחשבון הבנק המשותף לא מצביעה על כוונת שיתוף בדירה.

43. בסופו של יום מדובר בתקופת נישואין קצרה של כ-8 שנים עד לקרע, כשהצדדים גילו כוונתם לאי שיתוף בדירת ק' בהסכם הממון ובאי רישום הדירה ע"ש האישה גם לאחר ביטול הסכם הממון וזאת בזמן שהזכויות בדירה היו רשומות ע"ש אמו של הגבר עוד לפני הנישואין וגם אם הדירה הייתה מיועדת לגבר, היא הייתה מיועדת לכך עוד לפני הנישואין ונרשמה על שמו ב-2012 (כ-3 שנים בלבד ממועד ביטול הסכם הממון), כך שהאישה לא הצליחה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירת ק' ולכן בדין נדחתה תביעתה בעניין זה.

לגבי החברה

44. ראשית, בית המשפט קמא קבע עובדתית, לאחר שקיבל את עדות הגבר ומר שיף, שהגבר הינו בעלים של 15% בלבד בחברה, כשהוא התרשם שיש חובות לחברה שיש להחזירן תחילה למר שיף ולכן למעשה לא קיבל את בקשת האישה לגבי החברה למנות מומחה ולהעריכה.

45. מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בה כך שנקודת המוצא הינה שלגבר 15% בזכויות בחברה. יחד עם זאת בית המשפט לא המשיך את בדיקת שווי החברה, כנראה לאור קביעתו לגבי החובות.

46. בדיון בערעור הצהירה ב"כ האישה כי גם אם יאמץ בית המשפט של הערעור את קביעת בית משפט קמא שחלקו של הגבר בחברה הינו 15% היא עומדת על הבקשה למנות מומחה ולבדוק את שווי החברה וזכויותיה ונכסיה, כשהיא מודעת שהנ"ל נכון גם לגבי חובות החברה.

47. בעניין זה הצהירה ב"כ הגבר בדיון בערעור שאין לה בעיה לכך ובלבד שהאישה תישא בעלויות המומחה שהיא מבקשת למנות בעניין זה.

48. לאור האמור, ולאור בקשת האישה למנות מומחה לצורך הערכת שווי החברה ולחייב את הגבר לשלם לה מחצית משוויה לגבי ה-15% חלקו של הגבר, הרי מדובר במחצית זכויות הגבר, דהיינו 7.5% בחברה, שהאישה תהיה זכאית לגביהן לזכויות ולחובות.

49. לכן, בנקודה זו מתקבל ערעור האישה והתיק יוחזר לבית משפט קמא שימנה מומחה להערכת שווי החברה, זכויותיה וחובותיה במועד הקובע (ליום הקרע שנקבע) וממנה ייגזרו על ידי בית משפט קמא זכויות הגבר והאישה (כ"א 7.5%), כשאני סבור שמן הראוי שבשלב הראשון יישאו שני הצדדים בחלקים שווים בעלות המומחה ובהמשך ובהתאם לתוצאות יוכל בית משפט קמא לשנות מכך.

50. לא מצאתי מקום לקבלת יתר טענות האישה לגבי הזכויות הסוציאליות והמיטלטלין שנפסקו על ידי בית משפט קמא כקביעות עובדתיות ואין מקום לפתוח שוב עניינים אלו.

ערעור הגבר לגבי המזונות

51. בהתחשב בהלכה החדשה שנקבעה בבית המשפט העליון בעניין פלוני ובהתאם להנחיות שבפסק דיננו בעמ"ש 33549-04-16 פלוני נ' פלונית (2/11/17) ובפסק דינו של השופט שוחט בעמ"ש 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב (20/12/17) ובהתחשב בגילם של הקטינים בתיק זה, יוחזר התיק לבית משפט קמא על מנת לבחון לאור פס"ד פלוני את כל ההיבטים הנדרשים להכרעה בנושא זה.

52. מעבר לעניין זה לא מצאתי מקום לקבל את ערעור הגבר לגבי הסכום הכספי שחוייב לשלם בגין החזר הלוואות וביטוחים שבית המשפט קבע לגביו קביעות עובדתיות בעניין זה (גם אם בדרך של אומדנה) וכן לגבי הסכומים הכספיים שהגבר טען שיש לחייב את האישה בגין חוב של 18,000 ₪ וטענותיו הכספיות הנוספות, שאין מקום להתערב בעניין זה בקביעות בית משפט קמא (כמו גם בנושא אי פסיקת ההוצאות לחובת האישה).

הבקשה להגשת ראיה חדשה

53. מדובר בבקשה שהוגשה על ידי האישה לאחר הדיון בערעור, להגיש תכתובת מייל מיום 24/05/13 בין עו"ד אודי מררי לגבר, לכך שאין מניעה להעביר את מחצית הזכויות בדירת המגורים ע"ש האישה ועלות העברה הינה 4000 ₪ וזאת על פי הנטען בתמיכה לגרסת ועדות האישה ובניגוד לגרסת הגבר.
54. זאת משנטען שמדובר בראיה מהותית שלא הייתה בידי האישה והיא השיגה אותה במקרה לאחר שנפתחו כל האפליקציות שהיו קשורות למכשיר הטלפון הנייד שקיבל בנה מהגבר ו"נפתחה" תיבת המייל עם החיבור לרשת האלחוטית.
55. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה זו אני דוחה את הבקשה להגשת הראיה החדשה הנ"ל.
56. מעבר לבעייתיות של הגעת הראיה הנטענת לידי האישה ומעבר לשאלה האם חל עליה חיסיון עו"ד לקוח, הרי מדובר בטענה שנטענה על האישה בבית משפט קמא ונסקרה בפסק הדין בסעיף 4.5.3.8 שהאשה טענה שביקשה מעורך הדין שטיפל בהעברת הזכויות בדירה לרשום את מחצית הזכויות על שמה ועורך הדין (מררי) טען שבגין פעולה זו יהיה עליהם לשלם 4,000 ₪ , כשהצדדים ויתרו על כך.
57. הגבר טען שהנ"ל היה לגבי שאלת האישה למקרה של פטירת הגבר ומה יהיה אז עם הדירה ושהאם לא תדרוש אותה חזרה, כשהעובדה שבפועל לא הועברו הזכויות מלמדת לשיטת הגבר על כוונתם של הצדדים שהדירה תישאר על שם הגבר בלבד.
58. והנה, כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, האישה בחרה שלא לחקור בנקודה זו את הגבר ולא הזמינה את עורך הדין מררי לחקירה על דברים אלו, כך שהיא לא הייתה צריכה להמתין לראיה החדשה שתצוץ שכן יכלה לזמן את עו"ד מררי לעדות ולעמתו עם טענה זו כבר בדיון שהיה בבית משפט קמא ומשויתרה על כך אין מקום לאפשר לה כיום מקצה שיפורים בערכאת הערעור.
59. זאת ומעבר לצורך, כאשר פסק הדין של בית משפט קמא נשען על אדנים ונימוקים נוספים רבים שהביאו לדחיית טענת האישה לגבי הדירה ולא מדובר לכאורה בראיה היכולה לשנות את התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא.
60. לפיכך הבקשה להגשת ראיה חדשה נדחית.

התוצאה

61. לאור כל האמור לעיל אמליץ לחברי להרכב כדלקמן:

• לדחות את ערעורה הרכושי של האישה לגבי דירת ק' והטענות האחרות.
• לקבל את ערעור האישה לגבי החברה כמפורט בסעיף 49 לפסק דיני.
• לדחות את ערעור הגבר לגבי הטענות הכספיות הרכושיות שבערעורו.
• לקבל את ערעור הגבר לגבי המזונות באופן המפורט בסעיף 51 לפסק דיני.

בית המשפט קמא יפעל, יפקח ויכריע בכל הנדרש לצורך יישום הנ"ל.

בהתחשב בנפסק אין צו להוצאות במסגרת הערעור והערבויות שהופקדו בשני הערעורים יוחזרו למערער (בכל ערעור) באמצעות באי כוחו.

השופט י' שנלר-אב"ד, סג"נ:

            אני מסכים.

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קובי ורדי, סג"נ.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.