פס"ד בערעור על מזונות קטין

השופט ניצן סילמן:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ניר זיתוני) מיום 20/1/19 בתלה"מ43964-12-17 (להלן "פסק הדין").

2. בקליפת הלוז- המערער והמשיבה נישאו זל"ז בחו"ק ביום X/X/2012 ומנישואיהם נולד להם בנם יליד 2014; חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו זמ"ז בג"פ ביום X/X/2019.

3. המשיבה הגישה כנגד המערער תביעת מזונות עבור הקטין, בשלהי 2017; ביום 20/1/18 נפסקו דמי מזונותיו הזמניים של הקטין בשיעור של 1,500 ₪ לחודש, בצירוף מחצית הוצאות חינוך ורפואה. התיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

4. ביום 20/1/19, לאחר שמיעת ראיות בתיק, סיכומים בכתב וסיכומי תשובה, ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, נשוא ערעור זה.

5. פסק הדין מטיל חיוב מזונות על המערער, בהיקף של 2,770 ₪ לחודש, בצירוף מחצית הוצאות רפואה וחינוך (לרבות צהרון, חוגים, שיעורי עזר, תנועות, קייטנות ועוד).

6. פסה"ד קובע הממצאים העובדתיים הבאים-

א.         לנתבע- המערער ילד נוסף מנישואין קודמים, כבן 11, אשר הוא חב במזונותיו (ס' 14 לפסק רישא עמ' 7) ונעזר בהוריו לשם כך. החיוב הנו כ- 1,500 ₪ לחודש.

ב.         לנתבע-המערער בעיות רפואיות וחוסר קביעות תעסוקתי; חרף זאת פוטנציאל שכרו הנו 6,000 ₪ לחודש. (ס' 14 לפסק).

ג.          הכנסת האם הנה כ- 10,000 ₪ לחודש (ס' 2 סיפא לפסק).

ד.         הנתבע היה בעבר בהליכי פש"ר.

ה.         הנתבע- המערער אינו מקיים את חלוקת הזמנים ההורית בצורה סבירה, ונושא בחלקו בעין מינימלית.

ו.          לנתבע- המערער נצברו חובות בגין חיובי המזונות, המשיבה לא הצליחה לגבותם.

7. מכאן עובר בית המשפט לקביעת מסקנות כדלקמן- הואיל ולא מתקיימים הסדרים כדבעי, אין הצדקה לקבוע כי המזונות לאחר הגיע הקטין לגיל 6 יהיו נמוכים מאלו שנקבעו טרם הגיע הקטין לגיל 6 (ס' 12 לפסק).

8. צרכיו המינימליים של קטין בפסיקה נאמדים ע"ס 1,600 ₪ ללא מרכיב מדור והוצאות מדור; בהתאם לפסיקה על המערער לשאת ב- 30% מהוצאות המדור והחזקתו; אלו נקבעו ע"ס 720 ₪ ו- 450 ₪ (בהתאמה).

9. לאור חיובו של האב בגן וצהרון, כדי מחצית, כחלק מהוצאות החינוך, (גן וצהרון יחד- 1,380 ₪, כעולה מסעיף 4 סיפא לפסק), לא ראה בית המשפט קמא לחייב האב בדמי טיפול

10. סה"כ חויב המערער בסך של 2,770 ₪ לחודש ובנוסף מחצית צהרון וגן (כ- 700 ₪), וכן מחצית הוצאות רפואה, חוגים ועוד.

11. המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור; במסגרת הערעור טען המערער כי חיובו מותירו ללא יכולת קיום, לעת זו אינו עובד, ומאידך מצבה של המשיבה משופר.

12. המשיבה טענה כי אף היא איבדה מקום עבודתה, וכי אי קיום חלוקת הזמנים ההורית מטיל עליה עול בלתי נסבל; עוד יש להביא בחשבון העובדה כי מדובר במי המתחמק ממילוי חיוביו, ועל כן אין הוא ראוי לסעד מבית המשפט

13. ביום 24/6/19 התקיים דיון בערעור. חלק הארי של הדיון התנהל בצורה לא פורמלית, משסברנו, כלל חברי ההרכב, כי יפה כוח פשרה מכוח הדין. הצדדים נדברו ובאו, ונדמה כי כפסע היה ביניהם ובין פשרה; הצדדים ביקשו שהות, על מנת לנסות ולהשלים המו"מ, וזו ניתנה; לצערי, המו"מ עלה על שרטון ואין מנוס מלהכריע.

14. לאחר בחינת טענות הצדדים, ולו דעתי תשמע, סבורני כי דין הערעור להתקבל; חרף נטיית אי ההתערבות בחיובי מזונות, והגישה כי לא בנקל ימיר בית משפט שלערעור שיקול דעתו בשיקול דעת בית המשפט קמא, במיוחד לאחר שמיעת ראיות, דומני כי חיוב המזונות אשר הושת על המערער חורג ממתחם הסבירות.

15. הטלת חיוב מזונות אינו מעשה מתמטי; חיוב שכזה מביא בחשבון צרכים, יכולות, וגם את משמעות הטלטלה העזה אותה עבר התא המשפחתי; לא עוד איחוד כוחות לכלכלה, לא עוד עזרת סבים לשני הצדדים.

16. לפתע, נצרכים הצדדים לכפל הוצאות (מדור, הוצאות החזקה, ועוד); מקור אשר הספיק לקיום תא, חלוקת נטל אשר הוסכמה, שוב אינם מספקים שמיכה רחבה דיה.

17. זאת ועוד- אם בעבר תמכו הורי צד בתא המשפחתי, יכול ועקב הקרע, יחדלו מלעשות כן; כל צד מתחפר לא אחת בעמדותיו, והנטלים רק הולכים ונערמים.

18. פסיקת המזונות תשקלל כל זאת, עם מצב הצדדים, יכולות השיקום, בין היתר מתוך הבנה כי אין מנוס מפגיעה ברמת חיים, תוך מתן אפשרות לקטין להתכלכל, ולשני הוריו להתקיים; אם בדין אישי עסקינן- מצוות הבסיס הנה "וחיית בה" (למעשה וחי בהם- ויקרא, יח, ה).

19. פסיקת מזונות אינה יכולה להיות אקומולציה של חיובים; לא ניתן להתעלם ממשמעות הסך הכולל והשפעתו על כיס המשלם וכיס המקבל.

20. במקרה בפנינו, גם מבלי להידרש לקביעות העובדתיות, ברור לחלוטין כי הותרת חיוב על כנו תותיר את המערער ללא יכולת קיום אמיתית

21. המערער, יש לזכור, חב במזונות בנו מנישואין קודמים, בסך של כ- 1,500 ₪; החיוב שהוטל כאן הנו כ- 3,500 ₪ (לפני הוצאות רפואיות) דבר המעמיד חיובי המזונות הכוללים המוטלים עליו ע"ס 5,000 ₪.

22. גם אם לשיטת בית המשפט קמא הכנסת המערער הנה 6,000 ₪, יותירו הדבר ללא יכולת לשכור ולו חדר למגוריו, וזאת בחודש בו לא היו כל הוצאות רפואיות למי מילדיו.

23. כאן המקום להזכיר כי מדובר בהערכת פוטנציאל השתכרות, של מי שנמצא כי יש לו בעיות רפואיות, של מי שנקבע כי אינו יציב תעסוקתית, ושל מי אשר נצברו לו חיובים וחובות גם כשהוטל חיוב מזונות נמוך יותר.

24. ראוי להפנות לעובדה כי המשיבה עצמה מציינת כי המערער 'לא ידע להתנהל בחשבונותיו', (סעיפים 20-21 לכתב התביעה), לעובדה כי המערער עבר הליך פשיטת רגל, ולעובדה הנוספת כי המערער מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, כך שיכולת ההשתכרות שנקבעה אינה על הצד הנמוך.

25. חיוב מזונות בהיקף שנפסק, תואם מי שרמת חייו, יכולת השתכרותו ואולי גם פוטנציאל הכנסתו, גבוהים משמעותית. חיוב המזונות כפי שנפסק עלול להביא למצב בו הקטין מנישואין ראשונים נמצא חסר, מול קטין מנישואין שניים; אמנם גילאיהם שונים, אך על פי פסה"ד, גם בהגיע הקטין כאן לגיל 6, מותר הוא מן הקטין מנישואין קודמים.

26. אכן, הפסיקות שהובאו בפסק דינו של בית המשפט קמא ראויות ונכונות; אלא שחיבור הסכומים מותיר מציאות בלתי אפשרית; ראה למקרה כמעט זהה- רמ"ש (י-ם) 42761-06-11 פלוני נ' פלונים, המפנה לבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונים.

27. מקל וחומר אמורים הדברים נוכח שתי מגמות שהתפתחו בשנים האחרונות לגבי חיובי מזונות-

            מגמה אחת, בחינת היתרה הנשארת בידי הצדדים לאחר החיוב, (גישת וחיית בה)- המוצאת ביטוי בהלכות בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה ובע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי.

            מגמה שניה- חדירה משמעותית יותר ויותר של עקרונות שוויון לדיני המזונות, ששיאה כמובן בהלכת בע"מ 919/15.

28. נקודה נוספת אליה רואה אני להתייחס, הנה עמדת בית המשפט קמא לפיה אין מקום לשינוי החיוב לאחר גיל 6; סבורני כי בית המשפט קמא לא דק פורתא.

29. בע"מ 919/15 פירש את הדין האישי החל על הצדדים באופן שונה מהמצב בו פורש מבעבר; דיני הצדקה הוחלו על קטינים, שהוריהם יהודים, החל מהגיע כל קטין לגיל 6; בצד החלת דיני הצדקה וכתוצאה מהם- הוכרו שני מישורים- חלוקה על פי יחס זמני השהות, וחלוקה על פי יחס ההכנסות. האחד אינו מסיג השני.

30. כאשר זמני שהות אינם מקוימים, לא תוכר טענה של סיפוק צרכים בעין. אין בכך לגרוע מטענה של חלוקת החיוב בהתאם ליחס הכנסות. על כן עת יגיע הקטין לגיל 6, תהיה לכך השפעה על חלוקת החיוב בין ההורים, שכן ללא קשר לאי קיום ההסדרים, הדין החל ביחס לחיוב כלפי הקטין הופך לדין שונה.

31. לו תשמע דעתי, הייתי מעמיד מזונות הקטין כאן, עד הגיעו לגיל 6, ע"ס 2,000 ש"ח לחודש, ועל כך מחצית חינוך ורפואה (בניכוי מענקי מל"ל); מהגיע הקטין לגיל 6- יעמוד החיוב ע"ס 1,600 ₪ לחודש בתוספת המחציות הנ"ל. כן הייתי מורה על ביטול חיוב ההוצאות קמא.

השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]:

אני מסכים.

השופט חננאל שרעבי:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בסע' 31 לחוות דעתו של כב' השופט נ' סילמן.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת להשיב את העירבון שהופקד לידי ב"כ המערער עו"ד י' אלטרזון, עבור המערער.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.