אפרת ואח' נ' שגראוי ליבוביץ החזקות בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובעים נגד הנתבעים בגין ליקויים בביצוע עבודת ריצוף טראצו בדירתם על סך של 409,402₪.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הגישה הודעת צד שלישי נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע או אלון") על מלוא סכום התביעה.

טענות התובעים כעולה מכתב התביעה ומכתב התשובה

התובעים הם בני זוג שרכשו ממר ברוך טורנר (להלן: "המוכר") דירה ברחוב הנביאים 26, תל אביב-יפו, בבניין המוגדר כבניין לשימור (להלן: "הדירה").

בעת חתימת ההסכם בין התובעים לבין המוכר, החל המוכר בשיפוץ הבניין באמצעות הנתבעת.

בהתאם לסעיף 10.1 להסכם שבין התובעים למוכר, המחה המוכר לתובעים את זכויותיו כלפי הנתבעת בעניין האחריות לטיב העבודות שיבוצעו בדירה.

התובעים ביקשו לשדרג את הרצפה הקיימת בדירה ולהחליפה ברצפת טראצו, ולפיכך הם פנו לבא כוח המוכר, אשר הפנה אותם ישירות לנתבעת, והיא שלחה לתובעים הצעת מחיר לביצוע עבודות על סך 80,000₪ בתוספת מע"מ; הצעת המחיר צורפה כנספח ג' לכתב התביעה.

בהצעת המחיר נכתב כי "מסגרת ההתקשרות תהיה בחוזה משולש בין הצדדים (להלן: "חוזה ההתקשרות")".

הנתבעת הפנתה את התובעים לאלון, ששימש כקבלן משנה שלה לעניין רצפת הטראצו, וזאת על מנת שיבצע את עבודות הריצוף.

לטענת התובעים, הם התקשרו עם הנתבעת בהסכם לשינוי הרצפה והנתבעת שכרה את שירותי אלון לביצוע העבודה.

מאחר שהתובעים ידעו כי יציקת רצפת טראצו מחייבת מיומנות מיוחדת, הם ביקשו מבא כוח המוכר לאפשר להם לשכור באופן עצמאי את שירותיו של בעל מקצוע מיומן. אולם, בא כוח המוכר סירב בטענה כי לפי ההסכם יש להתקשר עם הנתבעת בלבד. גם הנתבעת סירבה להתקשרות התובעים ישירות עם בעל מקצוע והיא שקבעה את זהות בעל המקצוע שיבצע את העבודה.

התובעים שילמו לנתבעת 80,000₪ בתוספת מע"מ בגין יציקת רצפת הטראצו. עבודות הריצוף בוצעו החל מחודש ספטמבר 2009, כאשר בסיומן כוסתה רצפת הדירה בכיסוי כדי למנוע פגיעה בה; התובעים קיבלו את החזקה בדירה בחודש מאי 2010.

זמן קצר לאחר קבלת החזקה בדירה התגלו בריצוף הטראצו פגמים שונים והתברר כי רצפת הדירה מתנדנדת במקומות רבים בדירה וכי נוצרו בה סדקים גדולים, אשר הלכו והתרבו מדי יום.

התובעים פנו לנתבעים בדרישה לתקן את הליקויים, אולם הליקויים לא תוקנו חרף ניסיונותיו של אלון לבצע תיקונים. בסופו של דבר הודיע אלון לתובעים כי אינו יודע לבצע את התיקונים. גם נציגי הנתבעת לא סיפקו פתרון כלשהו לתובעים וניתקו איתם מגע.

ביום 9.6.2010 ביקר אדריכל מטעם התובעים, מר מריו ליטוין (להלן: "האדריכל ליטוין"), בדירה, בדק את הרצפה ונתן חוות דעת תוך פירוט הליקויים. כן, הוגשה חוות דעת נוספת של מהנדס בשם מיכאל רוזנפלד (להלן: "המהנדס רוזנפלד"), שפירט גם הוא את הליקויים בריצוף והעריך את עלות תיקונם. עלות ביצוע התיקונים הוערכה על ידי המהנדס רוזנפלד בסך של 185,580₪ כולל מע"מ.

דרישות התובעים מהנתבעים לתקן את הליקויים לא נענו על ידי הנתבעים או מי מהם.

לטענת התובעים, אלון התרשל בריצוף הדירה וביצע את העבודה בצורה בלתי מיומנת, בעוד הנתבעת התרשלה כי העסיקה את אלון ובכך שלא נקטה באמצעים הדרושים לביצוע תקין וראוי של ריצוף הדירה.

התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים הפרה יסודית, בין היתר בנוגע לטיב העבודה ולביצועה.

התובעים תובעים מהנתבעים סך של 409,000₪ לפי הפירוט שבכתב התביעה.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, אין כל יריבות בינה לבין התובעים ואין כל עילה להגשת התביעה נגדה, שכן מי שביצע את העבודה הוא רק אלון.

התובעים הם שבחרו בנתבע כמבצע העבודה עקב הנחיות המוכר ולא בעקבות החלטת הנתבעת, ולפיכך היה על התובעים לתבוע את המוכר ולא את הנתבעת.

לטענת הנתבעת, לא היה כל הסכם בין התובעים לבינה בעניין ריצוף הטראצו.

הצעת המחיר שצירפו התובעים אינה יוצרת התקשרות עם הנתבעת. מעורבות הנתבעת על פי בקשת המוכר מסתכמת בתיאום ובפיקוח מטעמה בהליך שימור הבניין.

התובעים הגיעו להסדר עם אלון בעניין העבודה עוד בטרם פנו לנתבעת. אולם, משביקשו לבצע את העבודה באמצעות אלון הומלץ להם על ידי מפקח מטעם המוכר לפנות לנתבעת לצורך תיאום ופיקוח ברמה הכללית של הבניין.

לטענת הנתבעת, לא היה בינה לבין התובעים כל הסכם לביצוע עבודה, לא היה כל מפרט על אודות היקף העבודה, אופן ביצוע העבודה, משך הביצוע, סוג החומר, ומעולם לא נמסרו לנתבעת תכניות לביצוע בגין עבודות הריצוף, לנתבעת אין ידיעה מי תכנן את עבודת הריצוף. כל אלה, לטענת הנתבעת, גורעים את יסוד המסוימות מכל טענה על קיום הסכם אשר נטען כי נכרת בין התובעים לנתבעת.

לטענת הנתבעת, לתובעים אשם תורם בשיעור של 100%.

עוד טוענת הנתבעת כי הנזקים הנתבעים הם מוגזמים ומופרכים.

טענות הנתבע 2, אלון

לטענת אלון, אין בינו ובין התובעים כל הסכם לביצוע עבודה. לדבריו, הוא הועסק כקבלן משנה של הנתבעת לביצוע עבודות הטראצו בדירת התובעים, וזאת לפי הסכם עבודה שנחתם בינו לבין הנתבעת.

הנתבעת היא שיצקה את תשתית הבטון עליה ביצע אלון את עבודת הטראצו, ותשתית הבטון שיצקה הנתבעת חסרה את החומרים והכמויות הדרושים על מנת להוות בסיס יציב ליציקת משטחי הטראצו.

לטענת אלון, לאחר סיום יציקת תשתית הבטון על ידי הנתבעת וטרם יציקת משטח הטראצו על ידו היה על הנתבעת להרכיב את תשתיות קירות הגבס בדירה, פעולות הכרוכות בקידוחים ובעבודות העלולות לגרום לנזקים בלתי הפיכים ליציקת הטראצו, ולפיכך יש לבצען קודם ליציקת הטראצו.

משביקש אלון מהנתבעת להציב את קירות הגבס ולבצע את העבודות המסיביות בטרם יצוק הוא את משטח הטראצו, הורתה לו הנתבעת לצקת את רצפת הטראצו טרם ביצוע תשתית הקירות והעבודות המסיביות, תוך שהתחייבה בפניו להעמיד את הקירות לא על ידי קידוח, אלא בהדבקה לרצפה. כן התחיבה הנתבעת להגן על רצפת הטראצו. דברים שלא קיימה.

לפי דרישת הנתבעת, ובהסתמכו על הבטחתה להגן על יציקת הטראצו, ביצע והשלים אלון את עבודות הטראצו, כולל ליטוש הרצפה, ופרס עליה הגנה מיריעות ניילון ולוחות גבס. זאת, לאחר שמנהל עבודה של הנתבעת והתובעת עצמה ראו את עבודתו של אלון והביעו את שביעות רצונם.

כשבוע לאחר שפרס את משטחי ההגנה על הטראצו ביקר אלון בדירה וראה כי רוב לוחות הגבס ויריעות הניילון הוסרו וכי הונחו על רצפת הטראצו חומרי בניה שחורים, כגון שקי מלט, קרמיקה, שקי דבק לקרמיקה. כן, ראה אלון את עובדי הנתבעת מתקינים קירות גבס באמצעות קידוח והברגות על משטח הטראצו, פעולות הסודקות את הרצפה.

אלון מחה בפני העובדים ובפני מנהל העבודה של הנתבעת, אולם המתקינים טענו שזו שיטת העבודה והמשיכו לקדוח ברצפה ולגרום נזקים וסדקים.

זאת ועוד, כשלושה שבועות מאוחר יותר ביקר אלון בדירה ומצא ציוד מטבח, מזגנים, דלתות, כונניות וכלים סניטריים על רצפת הטראצו בלא כל הגנה עליה. כן, ראה כי הנתבעת הציבה על רצפת הטראצו רגליים התומכות בפיגום חיצוני והמפעילות לחץ עצום על רצפת הטראצו והגורמות לה לנזקים ולסדקים.

לטענת הנתבע, עבודתו לא גרמה לתובעים נזקים כלשהם וכל הנזקים הנטענים בתביעה, ככל שנגרמו, נגרמו ממעשי ידיהם של הנתבעת ו/או התובעים.

אלון טוען כי אין קשר סיבתי בין הנזקים נשוא התביעה לבין עבודתו, אותה ביצע ,לדבריו, על הצד הטוב ביותר.

ההודעה לצד ג'

כאמור, הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 2.

לטענתה, באוגוסט 2009 התובעים שכרו את שירותי הנתבע (צד ג') עבור ביצוע עבודות ריצוף טראצו בדירה ומאחר שעניינה של התביעה ליקויים אשר נגרמו בדירת התובעים כפועל יוצא מעבודת הטראצו שבוצעה על ידי צד ג', הרי יש להטיל את האחריות המלאה על צד ג', ככל שקיים נזק.

צד ג' אחראי לנטען בכתב התביעה בהיותו הקבלן המבצע אותו בחרו התובעים באופן ישיר, כמו גם בהיותו בעל המקצוע שביצע את העבודות.

הגנה להודעה לצד ג'

אלון, השיב להודעה לצד ג', במסגרת כתב ההגנה, כי אם נגרמו נזקים, הם נגרמו על ידי הנתבעת בלבד.

צד ג' ביצע את העבודה בדירת התובעים כקבלן משנה של הנתבעת וככל שיש נזקים, הנתבעת בלבד היא האחראית לנזקים אלו.

צד ג' טוען כי ביצע את עבודות הטראצו עבור הנתבעת בלבד על פי הסכם עבודה מתאריך 24.9.2009 וכי התובעים לא שכרו את שירותיו לצורך ביצוע עבודות ריצוף הטראצו.

ראיות התובעים

עדותה של התובעת 1, ורדה אפרת (להלן: "התובעת" ו/או "ורדה")

מטעם התובעים הוגש תצהירה של התובעת.

ורדה חזרה בתצהירה על האמור בפרק "טענות התובעים", טענות שאין מקום לחזור ולפרטן.

במסגרת עדותה בחקירתה הנגדית, ורדה אישרה כי היא אדריכלית במקצועה וכי היא זו שהגישה את התצהיר ולא בעלה, התובע 2, מאחר שהיא מתמצאת יותר בנושא התביעה (עמוד 14 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 14-23).

ורדה אישרה כי היא זו שערכה את תוכנית הפריסה של הטראצו שהוגשה וסומנה נ/1 (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 2.11.15, בשורות 28-32 ובהמשך בעמוד 16, שורות 1-2). לדבריה, היא לא שימשה כאדריכלית פנים ולא הייתה מעורה בתכנון, אלא בסך הכל הייתה מעורבת מבחינת דקורציה ויופי. לדבריה, היא גם בחרה את צבע הריצוף (עמוד 16 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 4-10).

ורדה השיבה בעמוד 17 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 23-24, כי לא ניהלה משא ומתן על מחיר עבודות הטראצו מול הנתבעת, אלא שהיא קיבלה את הצעת הנתבעת ואישרה אותה כמות שהיא.

ורדה אישרה כי לא הנתבעת הפנתה אותה לנתבע, אלא היה זה רוטלוי, (נציג המוכר). לדבריה, היא פנתה למיכה גדרון (ב"כ המוכר) והוא אמר לה כי הנתבעת אינה מסכימה שהיא תכניס לבניין אף אחד לפני שהיא מקבלת את הדירה וכי עליה לבצע את העבודה באמצעות הנתבעת; לדבריה של ורדה, אכן הנתבעת היא זו שנתנה לה הצעת מחיר (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 2.11.15 שורות 25-32, בעמוד 18 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 1-14 ובהמשך בעמוד 19 לפרוטוקול, שורות 21-30).

עוד אישרה ורדה כי בתחילה היא הופנתה לאביו של הנתבע לצורך ביצוע העבודה, אולם מאחר שאביו של הנתבע נפטר, היא הופנתה על ידי המפקח מטעם נציג המוכר, מר רוטלוי (להלן: "רוטלוי"), לנתבע (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 2-5).

לדברי ורדה, היא פנתה לנתבע וביקשה לראות איך נראית רצפת מוזאיקה, ביררה איתו בעניין המחיר, אך לא סיכמה עם הנתבע דבר, לדבריה היא הופנתה ע"י הנתבע לנתבעת לצורך הזמנת העבודה, מאחר וממילא הנתבע ביצע עבודות מוזאיקה נוספות בבניין עבור הנתבעת (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 9-14).

ורדה אישרה כי לאחר סיום ביצוע עבודות הטראצו וכיסוי הרצפה בניילון בוצעו עבודות נגרות בדירתה, ועבודות אלו בלבד (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 28-32 ובהמשך בעמוד 21, בשורות 1-3). כן אישרה ורדה כי במועד מסירת הדירה היא בדקה את הריצוף והוא נראה תקין לשביעות רצונה (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 12-13).

לדבריה של ורדה, היא פנתה לנתבעים ואמרה להם שיש בעיה בריצוף לקראת סוף מאי 2010, עת נמסר לה על ידי אחד מהשרברבים של הקבלן כי הרצפה מתנדנדת (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 22-23).

ורדה השיבה כי היא זו שתכננה גודל ריצוף של 2 מטרים על 1.38 מטרים. לדבריה, היא הגישה את התוכנית לנתבעת וקיבלה אישור לביצועה לפי התוכנית, והרצפה בוצעה בפועל (עמוד 22 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 8-31).

לדברי ורדה בעמוד 26 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך, היא ראתה את הנתבעים כגוף אחד, שכן היא שילמה לנתבעת אשר שילמה לאלון.

בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבע השיבה כי לא חתמה על הסכם מול אלון בעניין ביצוע עבודות (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 8-9). לדבריה, קיבלה הצעת מחיר מהנתבעת ואישרה אותה. להבנתה מדובר בהצעת מחיר לפיה היא משלמת לנתבעת שמבצעת את העבודה באמצעות אלון, כאשר התשלום שולם לנתבעת (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 14-24).

חוות דעת מומחה התובעים, המהנדס מיכאל רוזנפלד (נספח ו' לתצהיר התובעים)

בחוות דעתו קבע המהנדס רוזנפלד כי בהקשה על טבלאות הפסיפס נמצא כי חלקים ניכרים משכבת הפסיפס ניתקו מהתשתית ומרחפים מעליה. לדבריו, הוא אינו יודע מה עובי שכבת הרצפה, הפסיפס או התשתית ולא ידוע לו על קיומו של מצע חול מתחתיו ולא ידוע לו אם התשתית מכילה זיון, וכך גם אין לו מידע לגבי חומר הפסיפס.

בחוות דעתו קבע המהנדס כי תיתכנה מספר סיבות להִפרדות שכבת הפסיפס ממצע הבטון:

1. עודף צמנט בתערובת, דבר הגורם להתכווצות מהירה של הבטון;

2. מיצוי מהיר של מי התערובת עקב ספיגה מהירה בבטון לתשתית;

3. יציקה מוקדמת והתייבשות מוחלטת של פני שכבת התשתית ללא אשפרה;

4. ישום שכבת הפסיפס על משטח מאובק;

5. העדר אשפרה או אשפרה חלקית ובלתי מספקת;

6. גודל הטבלות היה בעוכרי התוצאה, שכן בדרך כלל אין יוצקים מוזאיקה במפתחים הגדולים ממטר אחד, ובמקרה דנן מדובר על טבלאות שמרחקן בן המישקים כפול, עניין המחייב ביצוע באמצעות בעל מקצוע מיומן מאוד.

בהתאם לחוות הדעת יש לקרצף את עבודת הטראצו ולבצע את העבודה מחדש.

בחוות דעתו העריך המהנדס רוזנפלד את עלות התיקונים נכון לחודש נובמבר 2010 בסך של 159,983₪ ובתוספת מע"מ - 185,580₪, כאשר הערכה זו כוללת פיקוח הנדסי ואינה כוללת פירוק ריהוט בדירה. עוד העריך בחוות דעתו כי התיקונים מחייבים יציאת התובעים מהדירה לתקופה של כ-75 יום.

המחירים שבחוות דעתו של המהנדס רוזנפלד מתבססים על מחירון "דקל".

בחקירתו הנגדית השיב המהנדס רוזנפלד כי לא הסתמך בהכנת חוות דעתו על חוות הדעת של מר ליטוין (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 22-23).

המהנדס רוזנפלד השיב כי ככל שטבלת הטראצו גדולה יותר צריך מיומנות גדולה יותר, אולם לדבריו לא ניתן לומר שטבלאות של מעל מטר אינן סבירות. לדבריו, ישנן עבודות כאלה (עמוד 19 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 1-10).

המהנדס רוזנפלד השיב כי לא בדק מה קורה מתחת לריצוף הטראצו וציין כי אינו יודע מהי רמת העבודה והוא אף לא בדק את החומרים במעבדה (עמוד 19 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 19-25).

המהנדס רוזנפלד נשאל בעמוד 20 לפרוטוקול מיום 4.1.15, החל משורה 12:

"ש'אתה לא יודע בעצם מה הסיבה האמיתית לסדקים ?

ת'אני יודע מה התוצאה. ..."

אשר למחירים המפורטים בחוות דעתו כעלויות העבודות הנדרשות השיב המהנדס רוזנפלד כי הם נלקחו ממחירון "דקל" (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 18-19).

ראיות הנתבעת

עדותו של מר ארי ליבוביץ

ארי ליבוביץ' (להלן: "ארי"), מנכ"ל הנתבעת, מסר תצהיר ובו חזר על הטענות בפרק "טענות הנתבעת". כן, הצהיר כי ביום 7.4.2008 הזמין המוכר מאת הנתבעת ביצוע עבודות שיפוץ חיצוני ופנימי של בניין ברחוב הנביאים 26, תל אביב-יפו וביום 23.9 נחתם הסכם בין המוכר לבין התובעים לפיו רכשו התובעים מאת המוכר את הזכויות בדירה.

הנתבעת התקשרה עם המוכר כקבלנית לשיפוץ הבניין עבור המוכר בלבד. על פי הסכם המכר שבין התובעים לבין המוכר, נחתם בין הצדדים מפרט טכני לפיו ריצוף הדירה יהיה בריצוף קרמיקה רגילה.

התובעים ביקשו לערוך שינויים פנימיים בדירה, לרבות שינויים בריצוף.

בין התובעים לבין הנתבעת לא היה כל הסכם לא במפורש ולא במשתמע לעניין ביצוע עבודות ריצוף הטראצו, אלא מה שסוכם היה על בסיס "ההסכם המשולש", לפיו נדרשו התובעים על ידי המוכר לשכור את שירותי הנתבעת כמתאמת מול אלון, מבלי שהיא נוטלת על עצמה אחריות כלשהי על עבודתו, על תכנון העבודה, על טיב החומר והביצוע, ודברים אלה היו ברורים מלכתחילה.

תוכנית הפריסה של העבודה בוצעה על ידי ורדה והיא אחראית על תכנון העבודה. העבודה בוצעה על ידי אלון בהתקשרות ישירה בינו לבין התובעים.

ורדה התקשרה עם אלון ישירות והיא זו שתכננה את עבודות הטראצו מראשיתן ועד סופן.

ארי הצהיר כי ההתקשרות הישירה נעשתה בין התובעים לבין אלון, בעוד הנתבעת מקבלת את התמורה בגין תיאום וניהול העבודות בדירה. בנסיבות אלו, העבירה הנתבעת לתובעים באופן טכני "הצעת מחיר עבודות מוזאיקה".

ורדה היא אדריכלית במקצועה, היא נטלה על עצמה את האחריות לתכנון הריצוף והיא תכננה יציקת מוזאיקה במפתח הגדול ממטר, גודל שאינו תקין, בעוד שאלון הוא זה שיצק את הטראצו והכין את החומר ממנו יצק.

לאחר סיום ביצוע העבודות וההגנה על הריצוף על ידי אלון, הזמינו התובעים קבלנים לביצוע עבודות נגרות בדירתם.

בחקירתו הנגדית אישר ארי כי את הקירות בדירה בנתה הנתבעת (עמוד 34 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 7-8). עוד השיב כי ידוע שרצפות מינרליות על בסיס בטון, יש בהן סדיקה (עמוד 34 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורה 11).

לשאלה האם לא ביקש תוכנית עבודה מקצועית בקשר לרצפה השיב כי מדובר בעניין אדריכלי שפחות חשוב לנתבעת (עמוד 36 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורה 20).

ארי נשאל מדוע לא צויין בהצעת המחיר כי הנתבעת אינה אחראית לתכנון, לטיב החומר ולטיב הביצוע; ארי השיב כי זהו משמעותו של הסכם משולש (עמוד 38 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 14-17).

ארי הסביר מהם לדעתו עבודות תיאום ופיקוח שעל הנתבעת היה לבצע (עמוד 40 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 5-15).

ארי אישר כי את הבטון עבור יציקת התשתית הייתה הנתבעת צריכה לספק, אולם לא ידע להשיב האם הנתבעת פרסה רשת ברזל על הרצפה טרם יציקת התשתית. עוד אישר ארי כי את קירות הגבס התקינה הנתבעת וכי היו הברגות בין הקיר לבין הרצפה (עמוד 48 לפרוטוקול מיום 2.11.15, שורות 20-32, ובהמשך בעמוד 49, שורות 1-7).

בנוסף, אישר ארי כי יתכן שחלק מרגלי הפיגומים בבניין נשענו על רצפת הטראצו שאלון ביצע.

עדותו של מר יובל אכברט (להלן: "אכברט")

אכברט הוא מהנדס קונסטרוקציה שהגיש תצהיר מטעם הנתבעת. לדבריו, הוא הכין את תוכניות השלד לתכנון השינויים בבניין נשוא התביעה.

אכברט העיד כי הוא לא היה מעורב בתכנון או במתן יעוץ בעניין הריצוף בדירת התובעים (עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 5-6).

לדבריו, בניגוד לאמור בחוות דעתו של המהנדס שפיגל, התקרות הנדונות בבניין הן מסוג "תקרות צלעות" ולא "תקרות רלסים".

בחקירתו הנגדית השיב אכברט כי שינוי לרצפת טראצו מהווה שינוי מהותי ולא רק דקורטיבי, דבר המחייב בדיקה האם השלד יכול לעמוד בעומס, אם כי לדבריו מדובר בתוספת עומס זניחה יחסית (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 4-13).

עדותו של מר שלמה רוטלוי

בהתאם לתצהירו של רוטלוי, הוא שימש כמפקח מטעם המוכר.

לדבריו, עיצוב הפנים של דירת התובעים בוצע על ידי התובעים עצמם.

בזמן מהזמנים פנתה ורדה לרוטלוי וביקשה לברר מחירים לביצוע עבודות טראצו ולקבל המלצה על קבלן שיבצע עבורה ריצוף טראצו. רוטלוי המליץ לה על אביו ז"ל של אלון, אולם התובעת שכרה את שירותיו של אלון.

רוטלוי ביקש מהתובעת להפנות את קבלן הטראצו דרך הנתבעת לצורך תיאום. עוד הצהיר כי ורדה אישרה בפניו כי היא ערכה את התוכניות וכי תסתדר ישירות מול אלון. ורדה היא זו אשר תכננה את תוכניות החלוקה של הריצוף.

בקשתה של ורדה לצקת רצפת טראצו בדירה אושרה על ידי היזם והקונסטרוקטור של הפרוייקט ועמידות התקרה ליציקה נבדקה על ידי הקונסטרוקטור ואושרה.

רוטלוי הצהיר כי כמפקח מטעם המוכר לא התבקש לאשר את החומרים טרם ביצוע העבודה ולא הוזמן לבדוק את אופן ביצוע היציקה במועד הביצוע, שכן מדובר בשינוי דקורטיבי בדירת התובעים, כאשר ורדה נטלה על עצמה את התכנון וקשרה את הביצוע מול אלון.

בחקירתו הנגדית השיב רוטלוי כי היה נוכח בבניין כמפקח ברמה היומית, אולם לדבריו הוא אינו בודק את עבודת עיצוב הפנים שדיירים עושים בעצמם (עמוד 54 לפרוטוקול, שורות 9-12).

רוטלוי אישר כי בזמן שורדה פנתה אליו הנתבע כבר עבד בבניין בביצוע עבודות מוזאיקה אחרות (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 21-23).

רוטלוי השיב כי היה מודע לעובדה שיוצקים רצפת טראצו בדירה, אך לא נכח במועד היציקה, ולדבריו גם לא היה אמור להיות נוכח, שכן זה לא היה תפקידו הואיל ולא עבד עבור התובעים (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 16-30).

ראיות הנתבע 2, אלון

עדותו של הנתבע 2, אלון

אלון הגיש תצהיר שרובו מהווה חזרה על האמור בפרק "טענות הנתבע 2", ולפיכך אין צורך לחזור על הדברים פעם נוספת.

בנוסף, הצהיר אלון כי עוד בטרם נכרת ההסכם בינו לבין הנתבעת, הובהר לו על ידי ארי כי הוא עובד אך ורק תחת הנתבעת - וכך היה.

הצעת המחיר שהוכנה לתובעים על ידי הנתבעת באמצעות אלעד מראה כי התובעים משלמים את התמורה לנתבעת עבור ביצוע עבודת הטראצו, וכן עבור עבודות תיאום, פיקוח והגנת קבלן ראשי, דבר המלמד על אחריות הנתבעת כמבצעת העבודות.

אלון הצהיר כי הוא ביצע את עבודת הטראצו כקבלן משנה עבור הנתבעת על פי הסכם בחתימת הנתבעת מיום 24.9.2009. לדבריו, ביצע את העבודה במומחיות, לפי מיטב ניסיונו.

אלון הצהיר כי התובעים לא הגיעו איתו לכל הסכמה בכתב או בעל פה, אלא שהנתבעת היא זו שפנתה אליו וביקשה הצעת מחיר לעבודת הטראצו, היא אשר חתמה איתו על הסכם והיא זו ששילמה לו תמורת עבודתו.

אלון הוא זה שהביא למשרד הנתבעת את דוגמאות הטראצו ומסר אותן לאלעד, מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת, ואלעד הוא זה שהודיע לאלון מהי הדוגמה שנבחרה על ידי התובעים.

השקיעות והסדקים ברצפת הטראצו בדירת התובעים נגרמו עקב סיבות הקשורות לנתבעת בלבד, לרבות יציקת בטון באיכות ירודה המהווה תשתית הטראצו, ביצוע קידוחים והברגת ברגים בטראצו, העדר הגנה על רצפת הטראצו, הנחת ציוד כבד על רצפת הטראצו, העדר פיקוח על העבודה בכל שלב שהוא ואי-מסירת תוכנית לביצוע רצפת הטראצו.

במועד יציקת תשתית רצפת הבטון ארעו תקלות רבות, הבטון היה דליל ולא הונחה רשת ברזל לצורך היציקה.

אלון הצהיר כי ביצע את שכבת הטראצו במומחיות, בחומרים ובעבודה מעולים.

בחקירה נגדית אישר אלון כי ורדה פנתה אליו והוא ביקש ממנה שתעביר את הבקשה דרך הקבלן הראשי, שכן הוא עובד דרכו (עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 2-3).

אלון אישר כי התוכנית נ/1 היא תוכנית פריסה בלבד או במילים אחרות - תוכנית ספי אלומיניום ברצפת טראצו. לדבריו, זו התוכנית היחידה שקיבל (עמוד 63 לפרוטוקול, שורות 6-10).

אלון העיד כי מי שהכניס אותו לדירה ומי שהיה נוכח בזמן ביצוע העבודות הוא מנהל העבודה מטעם הנתבעת, אלעד. לדבריו, ורדה לא נכחה בזמן ביצוע העבודות (עמוד 63 לפרוטוקול, שורות 28-30).

אלון חזר ואמר כי התריע בפני מנהל העבודה בעניין קירות הגבס, אם כי ההתרעות והתקשורת נעשו בעל פה (עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 8-19).

אלון השיב כי הוא אחד המומחים הגדולים בארץ לעבודות טראצו. לדבריו, תמיד הוא עובד לפי תוכניות חלוקת ספי אלומיניום וזהו. אלון אישר כי ורדה בחרה את סוג הדוגמה (עמוד 67 לפרוטוקול, שורות 15-23).

לשאלת בית המשפט השיב אלון כי אין כל משמעות לגודל של מרצפת (עמוד 68 לפרוטוקול, שורה 28).

אלון הסביר את אופן יציקת רצפת הטראצו ולשאלה האם טעות במינונים של הרכב החומר יכול לגרום לסדקים, השיב כי הוא מרגיש את הטעות בזמן שהוא מורח את החומר ואילו הייתה טעות הוא היה מרגיש זאת מהדלי הראשון. לדבריו, אם יש תערובת לא נכונה בעל המקצוע ירגיש זאת, ובמקרה כזה שופכים את החומר ומכינים חדש. לדברי אלון, אין כל תקן והגדרה כיצד לבנות את שכבת הטראצו (עמוד 69 לפרוטוקול, שורות 3-31).

אלון השיב כי כשמסר את העבודה הטראצו היה מושלם (עמוד 69 לפרוטוקול, שורה 22). אלון הסביר כי על הרצפה הונחו עמודי תמיכה של פיגומים שיצרו עליה לחץ. לדבריו, לטראצו צריך להתייחס כאל זכוכית. בנוסף, הניחו על הרצפה מזגנים, קרמיקה ואנשי הגבס קדחו בה. עוד השיב כי הוא הסב את תשומת ליבו של מנהל הפרויקט (עמוד 72 לפרוטוקול, שורות 3-22).

חוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס גדעון שפיגל (להלן: "המומחה")

חוות דעתו של המומחה כללה ניתוח משפטי לצד חוות דעת מקצועית, ולפיכך אין להתייחס אלא לחוות הדעת המקצועית.

במסקנתו קבע המומחה כי ריצוף הטראצו כפי שבוצע הוא באיכות ירודה ואין לקבלו.

המומחה קבע כי ההחלטה לשנות את הריצוף נעשתה ללא בדיקה מקצועית מתאימה וללא המעורבות הנדרשת מהיזם, מהמפקח מטעמו ומהמתכננים.

ריצוף הטראצו נעשה ללא תכנון, תוכניות ומפרטים והעבודות נעשו ללא פיקוח הנדסי.

בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי ביצע בדיקה ויזואלית בלבד (עמוד 7 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 7-29), ולדבריו, היה קונצנזוס מלא בין כל הצדדים כי הרצפה לקויה ואינה ראויה להתקבל. המומחה הפנה לתקן 269 ותקן 6, המדבר על סדיקה של עד 0.2 מ"מ, ולדבריו הרצפה אינה עומדת בקריטריון הנ"ל (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 7-13).

המומחה אישר כי קיבל מאלון את הנתון לפיו מדובר בתקרת רלסים וכי העובדה לפיה מדובר בתקרת צלעות התבררה לו רק לאחר מתן חוות דעתו, אולם לדבריו חלק מהדברים יחזרו גם בתקרת צלעות. המומחה אישר כי לא ביקש מאיש מהצדדים את תוכניות הקונסטרוקציה של הבניין (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 12-27).

המומחה אישר כי לא בדק את הבטון ואת החומרים שמהם נוצקה הרצפה (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 1-4 ובעמוד 12 לפרוטוקול האמור, שורות 3-4).

המומחה השיב כי בגודל המרצפות שנעשו הרצפה מועדת לפורענות (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 4.1.15, שורות 8-9).

דיון והכרעה

התובעים רכשו דירה מהמוכר, כאשר הדירה הייתה בבניין המצוי בתהליך שיפוץ שבוצע על ידי הנתבעת, עמה התקשר המוכר לצורך ביצוע השיפוץ.

ורדה ביקשה לשפץ את דירתה ובמסגרת זו ביקשה לשדרג את הריצוף ולהתקין ריצוף טראצו.

מוסכם על כל הצדדים כי התוצאה הסופית של ריצוף הטראצו אינה תקינה וכי לא ניתן לקבל את עבודת הטראצו כפי שהיא, שכן שכבת הטראצו סדוקה במקומות רבים, וכן שכבת הטראצו נפרדה מבסיס הבטון המשמש לה תשתית והיא מתנדנדת במקומות רבים בדירה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי אחראי לתוצאות העבודה ולליקויים שנגרמו לרצפה.

לטענת התובעים, שני הנתבעים אחראיים כאחד לריצוף הפגום; הנתבעת, עמה התקשרו התובעים לביצוע עבודות הטראצו, ואלון כמבצע העבודה.

הנתבעת, מצדה, טוענת כי היא לא התקשרה עם התובעים לביצוע עבודות; לטענתה, התובעים התקשרו עם אלון ישירות לביצוע העבודה ואלון הוא האחראי הבלעדי לליקויים, ככל שישנם כאלה. עוד טוענת הנתבעת כי היא הייתה אחראית לפיקוח על העבודות בלבד מטעם המוכר וכי לא הייתה לה כל מעורבות בביצוע ריצוף הטראצו.

אלון מצידו טוען כי הוא היה קבלן משנה של הנתבעת; לדבריו, הוא לא התקשר ישירות עם התובעים, התקשרותו הייתה עם הנתבעת בלבד. עוד טוען אלון כי הוא ביצע את עבודת ריצוף הטראצו במומחיות ובצורה מקצועית ומחומרים טובים. לדבריו של אלון, עת סיים את העבודה ומסר אותה לתובעים, הרצפה הייתה תקינה ולטענתו, הנזקים שנגרמו לרצפה נגרמו בעטיה של הנתבעת, שלא הגנה על רצפת הטראצו העדינה לאחר סיום העבודה וגרמה לה לנזקים שנתגלו בסופו של יום.

אלון צירף כנספח א' לתצהירו מסמך מיום 24.9.2009 שלדבריו מהווה הסכם התקשרות בינו לבין הנתבעת ובו לדבריו פורטו העבודות שהוזמנו ממנו על ידי הנתבעת, לרבות העבודה שבוצעה בדירת התובעים, שפורטה בסעיף 4 להתקשרות ושתוכנה "יציקת משטחי טראצו לפי דוגמה קיימת העבודה כוללת חומר לטראצו, ליטוש ווקס. העבודה לא כוללת חומר שחור וסבלות. לא כולל פנלים".

לדברי אלון בעדותו, המסמך האמור מהווה הסכם התקשרות בינו לבין הנתבעת ביחס לעבודה בבניין, לרבות בדירת התובעים, כאשר בעדותו השיב כי בנוסף לעבודות אלה בוצעו עבודות נוספות.

אחריות הנתבעת לנזקים ברצפה

כאמור, הנתבעת טוענת כי לא הייתה לה כל התקשרות חוזית עם התובעים, כי היא לא היתה מעורבת בביצוע העבודה וכי היא אינה אחראית לקרות הנזק בכל צורה שהיא.

ורדה הצהירה כי הנתבעת הפנתה אותה לאלון ששימש קבלן משנה שלה כדי שיבצע את עבודות הריצוף בדירה.

לדבריה של ורדה, היא ביקשה בתחילה לבצע את רצפת הטראצו באופן עצמאי, אולם נאמר לה על ידי בא כח המוכר כי הדבר לא אפשרי וכי היא חייבת לבצע את העבודה באמצעות הנתבעת.

הוכח, כי בתחילה הופנתה ורדה לאביו ז"ל של אלון על ידי רוטלוי, המפקח מטעם המוכר. לאחר שאביו של אלון נפטר, הפנה אותה רוטלוי לאלון; ורדה ערכה בדיקות אצל אלון וביקשה להתרשם מריצוף מוזאיקה, כן שאלה אותו באופן כללי על המחיר. אולם, היא הופנתה ע"י אלון להזמין את העבודה באמצעות הנתבעת.

הנתבעת היא זו שהעבירה לורדה הצעת מחיר מיום 5.8.2009 בגין ביצוע העבודה (נספח ג' לתצהירה של ורדה). הצעת המחיר הועברה על נייר מכתבים של הנתבעת בזו הלשון:

"לכבוד גב' ורדה אפרת

הנדון: הצעת מחיר עבודות מוזאיקה

שלום רב,

להלן הצעת המחיר לביצוע עבודות מוזאיקה בדירה מס' 9, נביאים 26.

1) מ"ר מוזאיקה עפ"י הסיכום עם אלון זיידבנד - 550 ₪ /מ"ר.

2) תוספת בגין תאום, פיקוח, הגנה קבלן ראשי - 110 ₪ /מ"ר.

מסגרת ההתקשרות תהייה בחוזה משולש בין הצדדים.

בכבוד רב,

אלעד"

במסמך זה ראתה ורדה התקשרות עם הנתבעת לעניין רצפות הטראצו.

ורדה העידה כי התשלומים בגין העבודה שולמו על ידה לנתבעת וכי היא לא התקשרה עם אלון. גם אלון העיד כי הוא היה קבלן משנה של הנתבעת וכי לא התקשר ישירות עם התובעים. לדברי אלון, שכרו שולם על ידי הנתבעת ולא על ידי התובעים.

גרסתם של ורדה ואלון בעניין זה לא נסתרה.

ארי מטעם הנתבעת טוען כי לא נכרת הסכם בין התובעים לנתבעת. לדבריו, לא התקיימו בין הנתבעת לתובעים מגעים כלשהם או סיכומים כלשהם, כאשר, לטענתו, תוכניות העבודה על פיהן עבד אלון תוכננו כולן על ידי ורדה.

ארי הסביר כי נוכח הוראות הסכם המכר עם המוכר, הדברים שסוכמו בין הנתבעת לבין ורדה היו על בסיס עקרונות "ההסכם המשולש", המקובל בענף הבניה, ונועדו שלא לעקוף את המוכר. לפיכך, נדרשו התובעים על ידי המוכר לשכור את שירותי הנתבעת כמתאמת מול קבלן הריצוף אלון, זאת, מבלי שהיא נוטלת על עצמה אחריות כלשהי על עבודתו, על תכנון החומר, על טיב החומרים או על טיב הביצוע. לדבריו של ארי, דברים אלו היו ברורים מלכתחילה.

האם נכרת הסכם בין התובעים לבין הנתבעת, המטיל אחריות על הנתבעת?

חרף ניסיונה של הנתבעת להתנער מאחריותה כלפי התובעים באופן מוחלט, בטענה לפיה לא נקשר בינה לבין התובעים הסכם כלשהו, וכי היא לא היתה מעורבת בביצוע העבודה, לא אוכל לקבל טענה זו.

לפי הראיות שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה כי התובעים הם שהתקשרו עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות הטראצו ואילו הנתבעת היא זו שהתקשרה עם אלון כקבלן משנה מטעמה.

אני רואה בהצעת המחיר, נספח ג' לתצהירה של ורדה, משום בסיס להסכם התקשרות בין התובעים לנתבעת, חרף הכותרת "הצעת מחיר", שכן הצעה זו התקבלה כמות שהיא על ידי התובעים, אשר הסכימו לשלם את המחיר כפי שנדרש על ידי הנתבעת בלא ויכוח ובכך נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

גמירות דעת הצדדים נלמדת בין היתר מהתנהגות הצדדים בעת חתימת ההסכם ולאחריו, כפי שנקבע בע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' בלהה גושן, פ"ד נב(4) 673 (להלן: "פס"ד תמגר") בעמוד 681:

  "בשאלת קיומה של גמירות-הדעת, אוכל לקצר. על-אף כל טענות בא-כוח המשיבות, נימוקיו של בית-המשפט המחוזי, שעל-פיהם התקיימה בנסיבות המקרה גמירות-דעת, הן בהסכם הראשון עם המשיבה הראשונה והן בהסכם השני עם המשיבה השנייה - משכנעים. נימוקים אלה מבוססים הן על נוסח ההסכם וחלקים אשר בו, והן על התנהגות הצדדים בעת חתימת ההסכמים ולאחריה."

במקרה שלפניי, מדובר בבחינה בדיעבד של הסכם שבוצע, כך שעצם ביצוע העבודה בעקבות ההתקשרות לפי ההסכם ע"י הצדדים מלמד באופן חד משמעי על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בו.

כאמור, ההצעה הוגשה על ידי הנתבעת לאחר פניית התובעים, הקיבול נעשה על ידי התובעים לפי ההצעה כפי שניתנה; התמורה שולמה במלואה על ידי התובעים לנתבעת, בעוד שהתמורה לאלון שולמה לו על ידי הנתבעת, בהתאם להסכם שבין אלון לבין הנתבעת.

בפועל, כתוצאה מהתקשרות זו בוצעה רצפת הטראצו בדירת התובעים ע"י אלון כקבלן משנה מטעם הנתבעת.

בהצעת המחיר, יש את שמות הצדדים, את סוג העבודה שהוזמנה (ביצוע עבודות מוזאיקה), את כתובת הדירה ומספרה ואת המחיר המוצע. אכן, ההסכם שבין התובעים לנתבעת חסר פרטים, אולם את כל הפרטים בחוזה ניתן להשלים על פי סעיפי ההשלמה שבחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

בפס"ד תמגר נקבע לעניין זה בעמודים 682-683:

"ברם, עם השנים רוכך מבחן המסוימות בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כמסוים דיו, גם כאשר לא הופיעו בו כל התנאים החיוניים לעיסקה, וזאת נוכח האפשרות להשלים פרטים אלה באמצעות הוראות חוק נורמטיביות (ע"א 579/83 הנ"ל [2]; ע"א 251/85 ר' א' רוטמנש ואח' נ' ויניגר [13], בעמ' 831; ע"א 158/77 הנ"ל [1]; ע"א 252/78 ברון נ' מנדיס טורס בע"מ [14], בעמ' 440-441; ע"א 2821/90 הנ"ל [3], בעמ' 205). השלמה כזו אפשרית, כל עוד אין משתמעת כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים הנ"ל. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הוכח קיומו של יסוד גמירות-הדעת אצל הצדדים לחוזה, כפי שקבע השופט ברק בע"א 158/77 הנ"ל [1], בעמ' 288:

"...מקום שהמבחן הראשון מתקיים, דהיינו, קיימת כוונה של הצדדים ליצור קשר משפטי מחייב, אין צורך כי כל התנאים החיוניים והמהותיים יופיעו 'שחור על גבי לבן' בזכרון הדברים עצמו... אין זה הכרחי כי כל היסודות המהותיים והחיוניים יהיו כתובים בגוף זכרון הדברים, ופרטים חיוניים חסרים הניתנים להשלמה על-ידי החוק מצטרפים ליסודות החיוניים הנזכרים בגוף המסמך והמהווים יחדיו את היסודות החיוניים על-פיהם נקבע תוקפו של זכרון הדברים...".

מאחר שקבעתי כי נכרת חוזה בין התובעים לנתבעת, ומאחר שהחוזה חסר פרטים הרי שיש לקרוא לתוך החוזה הוראות מחוק החוזים.

בהתאם לסעיף 45 לחוק החוזים: "חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים". לשון אחרת, מסעיף 45 לחוק החוזים ניתן לקרוא לתוך החוזה שבין התובעים לנתבעת את התחייבות הנתבעת לספק לתובעים רצפת טראצו תקינה ואיכותית בצורה סבירה.

כפי שהוכח הן על ידי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והן על ידי עדותם של ורדה ואלון, רצפת הטראצו פגומה באופן שלא ניתן לקבלה מאחר והיא סדוקה ומתנדנדת במקומות רבים. ככל הנראה, גם הנתבעת אינה חולקת על מסקנה זו כי הרצפה פגומה.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה החוזית כלפי התובעים לספק להם רצפת טראצו תקינה. בנוסף, יש לציין כי הנתבעת התחייבה במפורש בהצעת המחיר לפקח על העבודה.

אחריות הנתבעת לפי חוק חוזה קבלנות

בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") נקבעו הוראות אלו:

"פגם

3. (א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.

(ב) ...

תרופות בשל פגם

4. (א) לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א), רשאי המזמין –

(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות;

(2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם.

(ב) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן המזמין שימתין לתיקונו בידי הקבלן, רשאי המזמין לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) גם בלי שעשה כאמור בסעיף 3(א).

(ג) לא ניתן הפגם לתיקון, זכאי המזמין לניכוי מן השכר כאמור בסעיף קטן (א)(2).

...

7. אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתרופה אחרת בשל הפרת חוזה."

החוזה שבין התובעים לנתבעת הוא חוזה קבלנות.

התובעים הודיעו לנתבעת על הפגם מיד לאחר שנודע להם עליו. הנתבעת לא תיקנה את הפגם.

לפיכך, לאור הקבוע בחוק חוזה קבלנות, זכאים התובעים לתרופות בגין הפרת חוזה, בהתאם לקבוע בסעיף 7 לחוק חוזה קבלנות.

התובעים זכאים, אפוא, לפיצויים גם לפי חוק חוזה קבלנות עקב הפגם ברצפה.

אחריות הנתבעת בנזיקין

בת"א (מחוזי ב"ש) 923/85 שיכון עובדים בע"מ נ' עזית חברה לבנין ולפתוח בע"מ (פורסם בנבו, מיום 31.12.85) נקבע:

"חובת הזהירות של קבלן הבונה דירות הוגדרה בפסיקת בית המשפט העליון כבר בע"א 451/66, קורנפלד נ. שמואלוב, פ"ד כ"א(1) 310\ כב' הנשיא (אז השופט) שמגר עמד על טיבה של החובה הזו, בפסק דינו, בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ. אורן ואח', פ"ד ל"ה(4) 253, 261, לאמור: חובת הזהירות של קבלן הבונה דירות כלפי רוכשי הדירות מטילה עליו אחריות לטיב הבניין שהוא מוכר ולכך שהבניין יהיה ראוי למטרה שלמענה הוקם. חובה זו אינה משתנה גם משהמדובר ביחסים שבין מזמין – יזם, לבין קבלן "משנה". קבלן "המשנה" אחראי, כלפי המזמין, לטיב הבניין ולכך שיהא ראוי למטרה שלשמה הוקם."

בע"א 451/66 שרה ו-ישעיהו קורנפלד נ' מרדכי שמואלוב ו-אריה חנוכוב, פ"ד כא(1) 310, בעמוד 316, נקבע:

"בודאי גם קבלן המשנה אחראי לתוצאות רשלנותו שלו, אך נוסף על כך קיימת חובתו המקצועית של הקבלן הראשי, אפילו לא ביצע הלה בעצמו שום חלק מעבודות הבניה. הרי מעצם תפקידו של הקבלן הראשי הוא לארגן את העבודה ולתאם בין חלקיה השונים ולקיים פיקוח כללי על ביצועה. נוסף על כך - ואין זה אלא הצד השני לאותה מטבע - האחריות לכך שהבנין אשר הוקם יהיה ראוי למטרה שלמענה הוקם (כאן למטרת מגורים) מוטלת בראש ובראשונה על הקבלן הראשי. המשיבים הסתלקו לחלוטין ממילוי חובות אלה ומאחריות זו, המוטלות עליהם אישית. הכלל הוא שאל חוזה לבניית בנין יש להוסיף תנאי מכללא, שהבנין יוקם בצורה מקצועית, ויהיה ראוי למטרה שלשמה הוקם."

הדברים האמורים יפים אף לענייננו.

לנתבעת, שהינה הקבלן הראשי, קיימת חובת זהירות כלפי התובעים, וזאת לביצוע עבודת הטראצו ברמה טובה, כך שתהיה ראויה למטרתה. כמו כן, היתה מוטלת עליה החובה לפקח על ביצוע העבודה ולשמור על הרצפה הגמורה לאחר שאלון סיים את עבודתו מפני גרימת נזק.

במועד סיום העבודה נראתה רצפת הטראצו תקינה ואלון הניח עליה לוחות גבס ויריעות ניילון כדי להגן עליה מפני חבלות.

הוכח לי כי לאחר סיום ביצוע העבודה על ידי אלון בוצעו ברצפת הטראצו עבודות שככל הנראה פגעו ברצפה, כגון: התקנת קירות גבס, עבודה הכרוכה בקידוחים ברצפה; כן, הונחו על רצפת הטראצו חומרי בניין, תוך שההגנות וכיסוי הרצפה הוסרו ממנה; בנוסף, הועמדו על רצפת הטראצו עמודי תמיכה לפיגומים חיצוניים, דבר שיצר לחץ על רצפת הטראצו.

מקובלת עלי עדותו של אלון לפיה ביצוע קידוחים על משטח טראצו גורם לזעזועים ויש בקידוחים כדי להזיק למשטח, כפי שמקובלת עלי עדותו, לפיה הצבת עמודי פיגומים המחוזקים בלחץ אל רצפת הטראצו, קרוב לוודאי שיגרמו לה נזק.

עדותו של אלון, שהייתה אמינה עלי, לא נסתרה בכל צורה שהיא ואני מאמין כי הנתבעת לא דאגה לשמור על רצפת הטראצו כפי שהייתה צריכה לעשות וכי המפקחים מטעמה אִפשרו ביצוע עבודות בדירה, שהיה בהן כדי לפגוע ברצפה ולגרום לסדיקה ולהִפרדות משטח הטראצו משכבת הבטון עליה הודבקה. בעניין זה יש לציין, כי גם מנכ"ל הנתבעת ארי אישר בעדותו בעמוד 48 לפרוטוקול מיום 2.11.15, החל משורה 28 כי על רצפת הטראצו נבנו קירות גבס באמצעות קידוחים וכי הוצבו על הרצפה עמודי פיגומים.

על התובעת הייתה מוטלת החובה לפקח על העבודות ולשמור על משטח הטראצו מפני פגיעה. משלא עשתה כן - לא דאגה לשמור על ההגנות שהניח אלון על הרצפה עם סיום עבודתו, אפשרה לבעלי מקצוע שונים לבצע עבודות שיש בהן כדי לפגוע ברצפה, איפשרה לקדוח ברצפת הטראצו ולהעמיד עליה עמודי פיגומים בלחץ, לא מנעה מבעלי מקצוע להניח חומרי בניין על הרצפה הרגישה, שהיתה אמורה להיות מוגנת ומכוסה עד לסיום העבודות - הרי שהיא הפרה את חובתה והתרשלה, ולא יכול להיות ספק, על פי עדותו של אלון, כי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה של הנתבעת ומחדליה לבין הנזקים שנגרמו לרצפה.

לפיכך, אפוא, הנתבעת אחראית כלפי התובעים ביחס לנזקים שנגרמו, גם בנזיקין.

אחריותו של אלון לפגמים ברצפה

כפי שקבעתי לעיל, לא היה קשר חוזי בין התובעים לבין אלון, ולפיכך לא יכולה להיות לו כל אחריות חוזית כלפיהם.

יחד עם זאת, אין חולק כי אלון הוא זה שביצע את העבודה בפועל כקבלן משנה של הנתבעת.

אין ספק, אפוא, כי לאלון, כמבצע העבודה בפועל, קיימת חובת זהירות כלפי התובעים לבצע את העבודה בצורה מקצועית ובמיומנות.

אלון העיד כי הוא זה שביצע את העבודה בצורה מקצועית ומחומרים טובים, ולדבריו, העבודה נמסרה לתובעים כשהיא תקינה וללא פגם כלשהו; עדותו של אלון בעניין זה לא נסתרה.

עוד הוכח כי לאחר סיום עבודתו הגן אלון על רצפת הטראצו בלוחות גבס וביריעות ניילון, שהוסרו מאוחר יותר על ידי העובדים במקום.

האמנתי לאלון כי הוא ביקש ממנהל הביצוע של הפרויקט להתקין את קירות הגבס לאחר יציקת תשתית הבטון ובטרם יציקת שכבת הטראצו. כן, האמנתי לו כי הוא חזר והתריע בפני קבלן הגבס שהתקין את הקירות על רצפת הטראצו כי אינו עובד בהתאם להוראות.

לא הובאו לפניי ע"י מי מהצדדים כל ראיות בדבר רשלנות בעבודתו של אלון או בדבר ליקוי בטיב החומרים בהם השתמש. גם המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו לא ידע לציין מה גרם לנזקים בעבודת הטראצו. המומחה העיד כי לא בדק את החומרים מהם נוצקה הרצפה ואין בחוות דעתו כל ייחוס של רשלנות ישירה לאלון.

המומחה ציין בחוות דעתו, וכך גם ציינו העדים מטעם הנתבעת, כי גודל המרצפות החריג עלול לגרום לסדקים; מאידך, אלון העיד כי אין קשר בין גודל המשטחים ולבין הסדקים שנוצרו. לדבריו, ישנם משטחים גדולים יותר של טראצו במקומות רבים שאין בהם כל בעיה.

בנושא זה לא הוכח לי כי גודל המשטחים הוא זה הגורם לסדקים, ובוודאי שלא הוכח כי גודל המשטחים גורם להִפרדות בין תשתית הבטון לבין שכבת הטראצו. כדי לבסס טענה כי גודל המשטחים הוא הגורם לפגמים יש צורך בראיות ואין די בהשערות.

אלון העיד כי במרפסת הדירה שגם בה יצק רצפת טראצו באותם מרווחים, לא היתה כל בעיה. דבר המלמד, להבנתו, כי הנזקים לטראצו נגרמו מהעבודות שבוצעו בתוך הדירה לאחר שסיים את יציקת הרצפה.

אציין, כי התרשמתי לחיוב מעדותו של אלון. התרשמתי מכנותו והתרשמתי כי השיב תשובות מלאות לשאלות שנשאל, וזאת גם במקרים שהתשובות לא היו נוחות לו. התרשמתי כי מדובר בבעל מקצוע ותיק ומנוסה ואף התרשמתי כי במקרה דנן מומחיותו בעניין ריצוף הטראצו הייתה גדולה יותר ממומחיותם של המומחים שהעידו לפניי.

עוד נטען נגד אלון כי הוא עבד ללא תוכניות ביצוע וללא מפרט טכני כלשהו; אלון אישר עובדה זו, אולם לדבריו כך נעשית תמיד עבודת יציקת רצפות הטראצו וכל שצריך הוא מידות המשטחים (תוכנית חלוקת ספי אלומיניום). לדבריו, תמיד זו התוכנית שהוא מקבל ועובד לפיה ואין הוא נזקק לתוכניות ולמפרט טכני.

מאחר שעדותו זו של אלון לא נסתרה, הרי שלא ראיתי מקום לייחס לאלון רשלנות בכך שלא עבד על פי תוכניות, מקום שלא נהוג לעבוד על פי תוכניות, למעט תוכנית חלוקה על פי מידות שאכן היתה לפניו.

שוכנעתי מעדותו של אלון כי עבודתו בוצעה בצורה מקצועית, כי הוא זה שיצק במו ידיו את רצפת הטראצו, כאשר לדבריו אילו היה פגם בעיסת החומר, הוא היה חש בכך מכוח ניסיונו ארוך השנים. ויודגש - עדותו של אלון לא נסתרה לא בחקירה הנגדית ולא בחוות הדעת של מי מהמומחים.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי לא הוכח כי אלון התרשל בביצוע עבודתו ולפיכך אלון אינו חב כלפי התובעים גם בנזיקין ואני דוחה את תביעתם נגדו.

אחריותם של התובעים באשם תורם

הנתבעת טענה, בין היתר, כי היא לא הייתה אחראית לתכנון העבודה וכי התכנון נעשה, כולו, על ידי ורדה, שהיא אדריכלית.

ורדה אכן אדריכלית, אם כי על פי עדותה היא עוסקת בעיצוב פנים ואינה מבינה דבר ביציקת טראצו. לדבריה, כל שעשתה בעניין ריצוף הטראצו הוא הכנת תוכנית חלוקת ספי האלומיניום, כלומר גודל המשטחים.

עדותה זו של ורדה לא נסתרה והיא אושרה הן על ידי העדים מטעם הנתבעת והן על ידי אלון.

לא הוכח בכל צורה שהיא כי גודל המשטחים גרם בצורה כלשהי לנזקים בריצוף או לסדקים. נהפוך הוא - כפי שקבעתי, לפי עדותו של אלון, גודל המשטחים אינו גורם לנזק במשטח.

לפיכך, העובדה שורדה היא זו שהכינה את תוכנית החלוקה, אין בה כדי להביא לאחריותה לנזק או לכל חלק ממנו.

אשר על כן, אין ליחס לתובעים אשם תורם כלשהו.

הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים

לטענת התובעים וכפי שפורט בתצהירה של ורדה, נגרמו לתובעים הנזקים כדלקמן:

1. ליקויים ברצפה, לפי פירוט בחוות דעת המהנדס רוזנפלד (נספח ו' לתצהיר ורדה) - בסך 185,580₪;

2. עלות פירוק והרכבה של ריהוט וציוד בדירה - 127,218₪;

3. השכרת דירה חלופית לשלושה חודשים - 45,000₪;

4. אריזה, פריקה וסידור - 21,604₪;

5. עוגמת נפש - 30,000₪.

כדי להוכיח את נזקיהם המפורטים בסעיף 186.1, (פירוק הרצפה וריצוף מחדש) צירפו התובעים את חוות דעתו של המהנדס רוזנפלד, שבחוות דעתו פירט את העבודות אותן יש לבצע תוך ציון עלותה של כל עבודה בהתאם לחוות הדעת.

המחירים נקבעו על ידי המומחה בהסתמך על מחירון "דקל", שיפוצים בענף הבניה, כאשר המומחה מציין כי אם העבודות יבוצעו על ידי התובעים באופן פרטי ולא על ידי הנתבעת, שהיא חברה קבלנית, הרי שהעלות תהיה יקרה עוד יותר מהפירוט בחוות הדעת.

חוות דעתו של המהנדס רוזנפלד, בעניין עלות תיקון הנזקים לריצוף ועלות העבודות הנלוות שפורטו בחוות דעתו, לא נסתרה. היא מבוססת על מחירון "דקל", שהוא מחירון מקובל.

לא הובאה על ידי הנתבעים חוות דעת נגדית, ולפיכך די בכך כדי להוכיח את נזקי התובעים בעניין זה.

לפיכך אני פוסק לזכות התובעים בגין ראש נזק זה, סך של 185,580₪;

כדי להוכיח את עלות פירוק והרכבת ריהוט וציוד בדירה צירפו התובעים הצעות מחיר; הצעות אלו, כפי שצורפו, בצורה סתמית, ללא כל אסמכתאות, אינן מהוות ראיה. לא ברור על מה הן מבוססות ולא ניתן להשתית עליהן ממצא עובדתי כלשהו.

לפיכך, התובעים לא הוכיחו את עלותו של ראש נזק זה.

יחד עם זאת, אין ספק כי תידרשנה עבודות פירוק והרכבה. אשר על כן, אני פוסק לתובעים על דרך של אומדנה בגין ראש נזק זה סך של 25,000₪.

התובעים מבקשים לפסוק להם סך של 45,000₪ בגין השכרת דירה חלופית לשלושה חודשים. תקופה של שלושה חודשים שבה יצטרכו התובעים לשהות מחוץ לדירה לצורך ביצוע עבודות ריצוף נראית לי מוגזמת וסבור אני כי ניתן יהיה לסיים את העבודה, תוך ביצועה בשקידה ראויה, בתקופה של 60 יום. גם דמי השכירות החודשיים שמבקשים התובעים לפסוק להם נראים לי מופרזים, ולפיכך בעניין זה נראה לי כי דמי שכירות סבירים לחודש הם בסך של 10,000₪. לפיכך, אני פוסק לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 20,000₪.

בגין ראש נזק של אריזה, פריקה וסידור אני פוסק לתובעים על דרך של אומדנה סך של 10,000₪.

התובעים עותרים לפסוק להם סך של 30,000₪ בגין עוגמת נפש.

אין ספק, כי מגורים בדירה שרצפתה פגומה ומתנדנדת גורמים לעוגמת נפש ואני פוסק לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 20,000₪.

סיכום ביניים

אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים בגין הנזקים שנגרמו להם סך של 260,580₪.

ההודעה לצד שלישי

לא נטען ולא הוכח כי הנתבע הפר את ההתקשרות החוזית בינו ובין הנתבעת.

לפיכך, בעקבות החלטתי לפיה לא הוכח כי הנתבע התרשל בעבודתו, הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי.

סוף דבר

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 260,580₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את שכר טרחת המומחים ששילמו התובעים ואת סכום האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך של 35,000₪.

התובעים ישלמו לאלון הוצאות משפט בסך של 25,000₪.

הנתבעת תשלם לאלון הוצאות משפט בסך של 25,000₪.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.