פסק דין
לפניי תביעה כספית ע"ס 3,489 ₪ שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה מסוג ניסן מ. רישוי 42-568-68 (להלן: "הרכב") בעקבות תאונת דרכים שאירעה בקרית מוצקין ביום 23.9.2011 (להלן: "התאונה").
התאונה אירעה בכביש חד סטרי ובזמן שרכבו של הנתבע, מ.ר. 7285517, היה במצב של עצירה, במקביל למדרכה הימנית של הכביש.
התובעת טענה כי בזמן שנהגה ברכבה בכביש, הדלת השמאלית האחורית של רכב הנתבע, נפתחה לפתע ופגעה בצידו הימני של רכבה.
התביעה עניינה הפסדים שנגרמו לתובעת בגין הפעלת פוליסת הביטוח שברשותה, בסך 3,039 ₪ (לפי אישור הפסדים מיום 20.12.11). מעבר לסכום זה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע באגרת בימ"ש, הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש.
הנתבע מנגד טען כי התובעת היא האחראית לאירוע התאונה. לטענתו, בזמנים הרלוונטיים לתאונה שוחח עם חברו בסמוך לרכב (על המדרכה) ולפתע רכבה של התובעת סטה מכיוון נסיעתו, פגע ברכבו וגרם לו לנזקים.
בדיון שמעתי את הצדדים, אשר העידו כל אחד לגרסתו, אודות אופן התרחשות התאונה.
התובעת העידה כי בזמן נסיעתה בכביש דלת רכבו של הנתבע נפתחה באופן פתאומי וכי ברכב היה פריט ריהוט שככל הנראה דחף את הדלת החוצה והביא לפתיחתה (בתמונות רואים את אותו פריט בבירור).
הנתבע הודה כי ברכב הייתה ארונית קטנה אך הכחיש את טענת התובעת וטען כי דלת רכבו הייתה נעולה וכי התובעת נסעה במהירות ובפראות, פגעה ברכבו וברחה.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות בתיק, לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי היטב בתמונות הצבעוניות של מקום התאונה ושל הנזק ברכבי הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע וכפועל יוצא מכך, אני מורה על קבלת התביעה.
עדותה של התובעת השאירה עליי רושם אמין. התובעת העידה, באופן מפורט, עקבי ואחיד, אודות אופן התרחשות התאונה ועדותה נתמכה בתמונות שהציגה.
חשוב מכך, עיון בתמונות הנזק מלמד כי רכבה של התובעת נפגע בצידו הימני קדמי, הכנף והדלת הקדמית הימנית, התעקמו ונדחפו פנימה. אין סימנים לפגיעה ישירה בפגוש הקדמי של רכב התובעת, מה שצפוי היה לראות אילו גרסתו של הנתבע לאירוע התאונה היא הנכונה. מנגד, הנזק בדלת של רכב הנתבע הינו נזק לאורך הציר האנכי הפנימי של הדלת ונזק לדופן החיצונית של הדלת, מה שמלמד כי הפגיעה אירעה בזמן שהדלת היתה פתוחה. אין פגיעת מעיכה בדלת רכבו של הנתבע, נזק שצפוי היה להיגרם אילו פגעה התובעת ברכבו כנטען על ידו.
מוקדי הנזק מתיישבים, באופן ברור, עם גרסתה של התובעת לפיה רכבה נפגע בשל פתיחת הדלת ופגיעה של הארונית ברכבה ולטעמי הם לא מתאימים כלל לגרסתו של הנתבע ולטענתו לפיה דלת רכבו היתה סגורה בשעת התאונה.
לאור כל האמור, אני מבכרת גרסתה של התובעת וקובעת כי הנתבע אחראי לנזקיה.
אשר לנזק – התביעה נשענת על אישור הפסדים שניתן ע"י מבטחת רכבה של התובעת, ולפיו נזקיה עמדו ע"ס של 3,039 ₪.
מכאן, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,039 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.
בנוסף יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך של 800 ₪. סכום ההוצאות נקבע גם בשים לב לכך שלצורך בירור התביעה נאלצה התובעת להתייצב לשני דיונים (נוכח היעדרותו של הנתבע מהדיון הראשון).
המזכירות תשחרר את הכספים שהפקיד הנתבע בתיק, בסך של 800 ₪, לידיה של התובעת, ע"ח סכום החיוב בפסה"ד.
את היתרה, בסך של 3,039 ₪, ישלם הנתבע תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.