בועז נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים ואח'

בעניינו של היחיד ניתן ביום 28.4.20 צו לפתיחה בהליכים והוטל עליו תשלום חודשי בסך 1,000 ₪.

במסגרת ההליך הוגשו שתי תביעות חוב: האחת, של תאגיד מי אביבים, בסכום זעום של 39 ₪. תביעת החוב השנייה, של "קרנית", אושרה על ידי הנאמן בסכום של 855,891 ₪. מדובר בתביעת שיפוי בגין פיצויים ששילמה קרנית לעיזבון קורבן תאונת דרכים שבה היה מעורב היחיד כשנהג על אופנוע ללא ביטוח.

מדו"ח ממצאי הבדיקה שהגיש הנאמן עלה כי היחיד שיתף פעולה באופן חלקי בחקירתו, במובן זה שענה על שאלות שהופנו אליו אך לא המציא את המסמכים שהתבקש להמציא ומסר מידע לא אמין וכוזב על אודות מידת מעורבותו בעסקים שבהם עבד ועובד כעת.

על פי ממצאי הנאמן, המידע שמסר היחיד סותר מידע שנמסר על ידי הנושה קרנית במסגרת חקירה פרטית שנערכה מטעמה. בנוסף היחיד הגיש אמנם דוחות על הכנסות והוצאות כסדרם, אך לא צירף לדוחות אלה מסמכים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על בדיקת מצבו הכלכלי ועל קביעת התשלום החודשי כגון אישור בדבר תשלום דמי שכירות לדודתו ואישור על השכר שמקבל. בהקשר זה יוער, כי על פי ממצאי הנאמן היחיד הודה בחקירתו מיום 12.8.21 כי הוא מקבל משכורת גבוהה יותר מזו המדווחת על ידו.

על פי ממצאי הנאמן, לאחר שחרורו של היחיד מהכלא, הוא עבד במקום עבודה קבוע במשך תשע שנים. חודשים ספורים לאחר שעזב מקום עבודה זה, החל לעבוד אצל דודו בעסק של חומוסיה, שנפתח על ידי הדוד במיוחד עבור היחיד. מבחינת הרישומים, העסק מתנהל על שם הדוד ואולם היחיד ציין בחקירתו כי הוא הרוח החיה בעסק וכי אם אינו מתייצב לעבודה, העסק סגור. אף על פי כן, היחיד דבק בגרסה כי הוא שכיר בלבד ולא המציא מסמכים כלשהם המלמדים על הכנסות העסק. לאחרונה נסגר עסק החומוסיה והיחיד החל לעבוד בעסק אחר של הדוד, מסעדה המנוהלת על ידי אם בתו של היחיד. גם ביחס לעסק זה לא המציא היחיד מסמכים כלשהם.

היחיד בן 40, רווק, ולו ולפרודתו ילדה משותפת שהוא משלם בגינה מזונות בסך של כ- 1,200 ₪ לחודש, על פי הסכמה עם הפרודה שלא קיבלה תוקף של פסק דין. היחיד טען כי מתגורר ביחידת דיור בבית שהושכר על ידי דודתו מדודו, אחיה, אותו דוד שהוא הבעלים של מסעדת הבשרים והחומוסיה שבהם עבד ועובד היחיד. היחיד משלם דמי שכירות עבור המגורים ביחידה, שגודלה כ-35 מ"ר בסך של 3,200 ₪ כאשר דמי השכירות הממוצעים עבור בית פרטי באותו היישוב עומדים על סך של כ - 4,900 ₪. בדיון שהתקיים לפניי התברר כי לא מדובר ביחידת דיור אלא "ביחידת הורים" בתוך בית הדודה, הכוללת חדר שינה, אזור הסבה, שירותים ומקלחת. היחיד לא המציא אסמכתאות כלשהן על תשלום דמי השכירות לדודתו, שכן לטענתו אין לו חשבון בנק והוא נוהג להתנהל במזומן. בדיון שהתקיים לפניי טען היחיד כי דמי השכירות הגבוהים נובעים מהעובדה שהוא גם אוכל אצל הדודה, לא משתתף בחשבונות חשמל ומים והיא אף מסיעה אותו מידי פעם ממקום למקום בהיותו פסול מנהיגה.

הנאמן המליץ על תכנית לשיקום כלכלי הכוללת תוספת של 120,000 ₪ לקופת הנשייה ב – 40 תשלומים לצד מימוש כספים הצבורים בקופות גמל, ככל שישנם.

הממונה המליץ על תכנית לשיקום כלכלי הכוללת תוספת של 180,000 ₪ לקופת הנשייה שתשולם ב– 60 תשלומים בסך 3,000 ₪, לצד מימוש נכסים פיננסיים, ככל שישנם. הממונה נימק את אורך תקופת התשלומים המוצעת בכך שהיחיד לא המציא אישורים על תשלום דמי השכירות לדודתו, כי הדו"חות שמגיש אינם מהימנים, הוא לא צירף מסמכים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על קביעת התשלום החודשי וכי "רב הנסתר על הגלוי", כלשונו של הממונה, בכל הנוגע למקום העסקתו של היחיד, עד כי עולה חשש שהכנסתו אינה מוצהרת באופן מלא.

הנושה קרנית הגישה תגובה בכתב ואף השמיעה טענותיה בעל פה במהלך הדיון, וביקשה לבטל את ההליך או לחלופין, לקבוע תכנית לשיקום כלכלי שתהלום את יכולותיו הכלכליות האמיתיות של היחיד. נטען כי היחיד פעל ופועל בחוסר תום לב, הן ביצירת החוב, הן בניהול ההליך וכי הוא מנצל את ההליך לרעה על מנת לחמוק מחובותיו מבלי לאפשר בדיקה אמיתית של הכנסותיו ורכושו.

ב"כ היחיד טען כי היחיד הוא רק שכיר בעסק שלא שייך לו, הוא מקבל תלושי שכר ואין לו כל דרך להפריך את הטענות שטוענים נגדו בדבר רכושו והשתכרותו. נטען כי היחיד לא יצליח לעמוד בצו תשלומים בסך 3,000 ₪ כאשר שכרו הוא 6,000 ₪ בלבד, וכי לאורך תקופת הביניים הוא נאבק גם בתשלום של 1,000 ₪ שהוטל עליו ועמד בו רק בקושי רב. ב"כ היחיד טען כי השלים את המסמכים החסרים וביקש כי תיקבע תכנית לשיקום כלכלי שתאפשר ליחיד לסיים את ההליך.

היחיד עצמו נחקר במהלך הדיון על ידי בית המשפט.

דיון והכרעה

עניינו של היחיד מעורר התלבטות רבה, שכן כפי שיפורט להלן, עולה חוסר תום לב הן ביצירת החובות הן בהתנהלותו בהליך עצמו. לכאורה, לנוכח התנהלותו של היחיד היה מקום לבטל את ההליך. על אף האמור אני סבורה כי בהעדר רכוש הרשום באופן פורמאלי על שמו של היחיד, תצמח תועלת גדולה יותר לנושה העיקרית מקביעת תכנית לשיקום כלכלי מאשר מביטול הצו לפתיחה בהליכים.

החוב המרכזי של היחיד נוצר כתוצאה מנהיגה ללא ביטוח על האופנוע שברשותו וגרימת תאונה שהסתיימה במותו של אדם שהורכב על האופנוע. לא נסתרה טענתה של קרנית כי היחיד נהג על האופנוע תחת השפעת סמים ואלכוהול וכי לא הגיש כתב ההגנה לתביעת השיפוי שתבעה אותו קרנית. עצם הנהיגה על כלי רכב ללא ביטוח היא כשלעצמה נטילת סיכון כלכלי לא סביר, שכן היחיד ידע כי אם יהיה מעורב בתאונת דרכים שבה ייפגע אדם יהיה עליו לשלם את נזקו. העובדה שהיחיד עשה כן כשהיה תחת השפעת חומרים משני תודעה העצימה את ההסתברות לגרימת תאונה וכן את הסיכון הכלכלי הכרוך בכך. אם באלה לא די, הרי שהיחיד לא הטריח את עצמו להתגונן מפני תביעת הענק שהוגשה נגדו. כל אחד מאלה מהווה הזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד שנעשתה בחוסר תום לב, והצטברות הנסיבות מלמדת על חוסר תום לב חמור, המצדיק הארכה משמעותית מאד של תקופת התשלומים.

ואולם חוסר תום הלב של היחיד לא התמצה ביצירת החובות, אלא שהוא ליווה את התנהלותו של היחיד גם בניהול ההליך עצמו. כפי שעולה מדו"ח ממצאי הנאמן, מתוך פרוטוקול החקירה של היחיד אצל הנאמן וכפי שהתרשמתי בעצמי מתוך חקירתו של היחיד בבית המשפט, היחיד מסתיר מידע משמעותי בנוגע להכנסותיו, הוצאותיו והתנהלותו היומיומית כפי שיפורט להלן;

היחיד עבד בחומוסייה שנרשמה אמנם על שם דודו, אך הוא ניהל את העסק, היה העובד היחיד והרוח החיה בו, ובהעדרו העסק היה סגור. אף על פי כן היחיד נמנע מלהמציא מסמכים הנוגעים לניהול העסק, הכנסותיו והוצאותיו, טען כי אין לו גישה אליהם וכי הדוד, שהוא בעל העסק, אינו מסכים לחשיפתם. לא אוכל לקבל טענות אלה, והתרשמתי כי התנהלותו של היחיד בעניין זה נבעה מתוך רצון להסתיר ולא מתוך חוסר יכולת להמציא את המסמכים. ראשית, בהיותו של היחיד המנהל, העובד היחיד ו"הרוח החיה" מאחורי העסק, אני מתקשה לקבל את הטענה כי אין לו כל גישה למסמכי העסק. שנית, הטענה שלפיה הדוד, אשר מיטיב עם היחיד בכל דרך, הסכים להשקיע כסף ולפתוח עבור היחיד עסק, שעל פי הנטען אינו הצלחה כלכלית מסחררת, אך לא הסכים למסור ליחיד מידע בסיסי, היא טענה לא הגיונית ולא אוכל לקבלה. שלישית, אף אם ניתן היה לקבל את הטענה כי המסמכים אינם מצויים בידיו של היחיד עצמו, מתוך חקירתו של היחיד בבית המשפט לא התרשמתי כי הוא עשה מאמצים כנים לקבל את המידע שנדרש על ידי הנאמן. כך למשל טען היחיד שהדוד לא הסכים לתת לו את המסמכים כי: "הוא לא רוצה שיהיו לו עניינים. הוא איש מאד ישר", ואולם לא ברור אילו "עניינים" יכולים להתרחש כתוצאה ממסירת מידע כן ואמיתי שממילא נמסר על ידי כל אדם ישר לרשויות המס. היחיד אף הודה כי לא פנה לאף אחד מבני משפחתו האחרים, לאביו, שעובד אצל דודו או לדודיו האחרים המצויים בקשרים טובים עמו, כדי שיסייעו לו לשכנע את הדוד שהוא בעל העסק למסור לו את המידע (עמ' 2 שורות 19-23).

היחיד אמנם קיבל תלושי שכר מהדוד שהוא בעל החומוסיה, ואולם הוא מקבל את שכרו במזומן, במועדים שאינם בהכרח קבועים, המשכורת שעליה דיווח הדו"חות החודשיים שהגיש לממונה נמוכה מהמשכורת שעליה הצהיר בחקירתו אצל הנאמן, לאורך השנים לא הופרשו עבורו כספים לגמלה, ומתוך חקירתו אצל הנאמן עלה כי היחיד אף נטל הלוואה מכספי העסק, שגם היא לא גובתה במסמך כלשהו. לפיכך, תלושי השכר שהגיש היחיד הם נטולי כל משמעות שכן אינם משקפים את השתכרותו האמיתית של היחיד.

מכלול הנסיבות שתוארו אינו מאפשר לקבל את טענת היחיד כי עסק החומוסיה היה עסק בבעלותו הבלעדית של הדוד, ואינו מאפשר לקבוע ממצאים באשר להיקף הכנסותיו של היחיד בתקופת הביניים.

מסקנה דומה עולה גם ביחס לעסק המסעדה שבו מועסק היחיד כעת, והוא ואם בתו הם עובדיו היחידים.

משעה שעל פי ממצאי הנאמן והממונה עולה כי דיווחיו של היחיד על הכנסותיו אינם מהימנים, מובן כי יש קושי של ממש לקבוע תכנית לשיקום כלכלי בעלת מסגרת נוקשה. ממצאים אלה יישקלו הן בקביעת אורך תקופת התשלומים, הן בקביעת גובה התשלום החודשי.

התהיות בעניין התנהלותו הכלכלית של היחיד עולות לא רק ביחס לרכושו והכנסותיו אלא גם ביחס להוצאותיו. היחיד המשיך להתנהל במזומן לאורך ההליך, הגם שהובהר לו על ידי הנאמן כי עליו להתנהל באמצעות חשבון בנק. ממילא היחיד לא הצליח להוכיח את תשלום שכר הדירה הנטען לדודתו, עבור מגורים בחלק מדירתה, וממילא על פי ממצאי הנאמן שכר הדירה שנטען כי היחיד משלם, הוא גבוה מאד ביחס לעובדה כי מדובר בשכירת חדר בתוך דירה, ובהתחשב בגובה השכירות הממוצע בישוב שבו מתגורר היחיד.

יתרה מכך, בחקירתו בבית המשפט טען היחיד כי שכר הדירה הגבוה נובע, בין היתר, מכך שאינו משתתף בתשלום הוצאות כגון מים וחשמל (פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורה 33), טענה הסותרת את הדברים שאמר בחקירתו אצל הנאמן (עמ' 4 -5), שם טען כי משתתף בהוצאות בסך 400 ₪ (ולא ניתן להתעלם גם מן העובדה כי תשובה זו, כמו תשובות לשאלות אחרות בנושאים "רגישים" ניתנה לאחר התערבות ותיקון מצד עורך דינו שנכח בחקירה). טענותיו המשתנות של היחיד בנושא כה טריוויאלי, מחזקות את המסקנה כי דיווחיו של היחיד על הוצאות המגורים ועל המגורים עצמם, לרבות זהות המתגוררים במקום אינם מהימנים. מסקנה דומה עלתה גם מתוך דו"ח החקירה הפרטית שנערכה על ידי הנושה קרנית, ואולם העובדות הנטענות בדו"ח זה לא היוו כשלעצמן בסיס לאיזו מקביעותי.

משעה שהתנהלותו של היחיד מנעה מהנאמן מלקבוע ממצאים עובדתיים חד משמעיים ביחס להכנסותיו, הוצאותיו ורכושו, ולנוכח חוסר תום הלב שהיה כרוך גם ביצירת החובות, מצאתי כי מדובר בנסיבות חמורות דין, המחייבות קביעת תקופת תשלומים שאינה קצובה בזמן, כאמור בסעיף 163(ד) לחוק.

ייתכן כי אם היחיד יתנהל מעתה והלאה בשקיפות, וימציא לנאמן את כלל המסמכים הנוגעים לרכישת וסגירת עסק החומוסיה ולניהול המסעדה (הרשומים תחת אותו עוסק מורשה), דו"חות רווח והפסד של החומוסיה וכל מסמך אחר בנושא שהתבקש על ידי הנאמן, ימציא לנאמן את המסמכים שנדרשו על ידו בנוגע להוצאות מחייתו ויחדל מהתנהלות כלכלית במזומן בלבד, באופן שמונע מהנאמן ומבית המשפט מלקבל מידע מהימן על הכנסותיו, הוצאותיו ויכולותיו הכלכליות, ניתן יהיה לשקול שינוי התכנית לשיקום כלכלי בדרך של קציבתה בזמן.

הוא הדין ביחס לגובה התשלום החודשי. בקביעת התשלום החודשי שקלתי את דמי המחייה בכבוד לאדם כפי שנקבעו באמות המידה של הממונה על חדלות פירעון, את העובדה כי היחיד הוא אב לקטינה ואת סכום המזונות שמשלם לאמה, על פי דיווחיו, שהוא סביר בנסיבות העניין. עם זאת שקלתי גם את העובדה כי אין מידע אמיתי על הכנסותיו של היחיד, עובדה המחייבת לתת משקל נכבד להמלצת הנאמן והממונה על חדלות פירעון ביחס לגובה התשלום החודשי.

בשולי הדברים מצאתי להעיר כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעמיד בידי הנאמן כלים רבים שבהם יכול היה לעשות שימוש כדי להעמיק את הבירור, ובכלל זה הכלים המנויים בסעיפים 145-150 לחוק וכן בקשה מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 281 לחוק. חבל שהנאמן בתיק זה, כמו גם נאמנים בתיקים רבים אחרים, אינם עושים שימוש תדיר יותר בסמכויות אלה. עם זאת, משעה שהיחיד הוא בעל העניין בקבלת סעד של פטור מחלק מחובותיו, ולנוכח התנהלותו של היחיד כפי שתוארה לעיל והתוצאה שאליה הגעתי, לא סברתי כי בהתנהלות הנאמן יש כדי לשנות את פני הדברים במקרה דנן.

לנוכח האמור לעיל, ניתן בזה צו לשיקום כלכלי בהתאםלסעיף 161לחוק בתנאים המפורטים להלן:

• תשלומים לקופת הנשייה- על היחיד להוסיף לקופת הנשייה תשלומים בסך של 3,000 ₪, מדי חודש לתקופה שאינה קצובה בזמן.

   

• נכסים הנכללים בקופת הנשייה ואופן מימושם – כספים לא מוגנים הצבורים לזכות היחיד בקופות גמל שהן נזילות או שיהפכו להיות נזילות בתוך תקופת התשלומים ימומשו לקופת הנשייה במועד נזילותם.

  בהתאם להצעת הממונה, מעבר לאמור, ליחיד אין נכסים למימוש. בעניין זה חל סעיף 164לחוק באופן שנכס שיוקנה ליחיד במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכסים על פי ההתניות הנקובות שם.

   

תחולת ההגבלות – החובות וההגבלות אשר הוטלו על היחיד במסגרת הצו לפתיחה בהליכים יוסיפו לחול עד לסיום מילוי הוראות הצו לשיקום כלכלי. במידת הצורך, ניתן לפנות לממונה על חדלות פירעון לביטול הגבלות לפיסעיף 143לחוק או להתלייתן לפיסעיף 169לחוק.

בהתאם לסמכותי לפי תקנה 109(ב) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ט- 2019, אני מורה ליחיד להגיש דו"חות על הכנסות והוצאות אחת לחודשיים גם בתקופת התשלומים.

בכפוף למילוי ההוראות דלעיל, יהיה היחיד פטור מחובות העבר שלא אושרו על ידי הנאמן.

ההפטר לא יחול על חובות המנוייםבסעיף 175לחוק.

הפרת תנאי תכנית הפירעון– במידה והיחיד יפר את הוראות הצו לשיקום כלכלי, יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן:

• הארכת תקופת התשלומים – אם תיקצב תקופת תשלומים, בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריכה בכל אחד מן המקרים הבאים:

  1. היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו;

  2. היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים;

  3. היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה;

  4. היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון;

  5. ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות –

     • מהתחייבות או מהתקשרות בעסקה בהיקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו;

     • נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב;

     • מקורו בחובת תשלום פיצויים לפיסעיף 77לחוק העונשין;

  6. היחיד ביצע פעולה כאמורבסעיפים 219עד221לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים;

  7. ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חדלות הפירעון.

      

• הגדלת סכומי התשלומים – הממונה יהיה רשאי להגדיל את סכומי התשלומים החודשיים, לאור שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות.

   

• הטלת הגבלות – במקרה של הפרת הוראות צו זה, בית המשפט רשאי להטיל מחדש הגבלה שהוסרה על ידי הממונה בהתאם לסעיף169לחוק.

   

• ביטול הליך – בית המשפט רשאי לבטל צו זה ו/או הפטר שניתן ליחיד, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 176לחוק; או לבטל את הצו לפתיחת הליכים בהתקיים התנאים הקבועיםבסעיף 183לחוק. ביטול צו אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול.

   

• הסתרת מידע מבית המשפט או מהממונה בנוגע לזכויות היחיד, עלולה להוביל לביטול צו זה וההפטר שניתן או ביטול ההליך. כמו כן, הדבר עלול להוביל להגשת אישום פלילי בהתאםלסעיף 346לחוק.

   

• הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חדלות הפירעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

   

הנאמן יפעל ליישום הצו לשיקום כלכלי ויפקח על עמידתו של היחיד בתנאיו.

הממונה יפנה לבית המשפט בכל בקשה נדרשת במקרה של הפרת הצו על ידי היחיד. לחילופין, הממונה יגיש דו"ח מסכם לבית המשפט לצורך מתן הפטר בתום תקופת התשלומים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי החוק.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"ב, 27 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.