מדינת ישראל נ' עווד(עציר)

הכרעת דין

הסניגור הודה בשם הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לכן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע, עפ"י הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), לאחר שביום 26/10/10 נמצא שוהה בתחומי מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), מבלי שהיה לו רשיון כניסה ושהייה כדין בשטחי המדינה.

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומאסר על תנאי וכן להפעיל, במצטבר, עונש מאסר על תנאי של 60 יום התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגז"ד מיום 08/06/10 בת.פ. 7591-06-10 של בימ"ש שלום עכו.

הסניגור, לעומתה, ביקש להאריך את התנאי, תוך שציין כי הנאשם נכנס לתחומי המדינה אך ורק על מנת למצוא עבודה ופרנסה לו ולבני משפחתו, זאת עקב המצב הכלכלי הקשה השורר בתחומי הרשות הפלסטינית. הסניגור ביקש גם להתחשב בהודאת הנאשם, דבר שהביא, לטענתו, לחסכון בזמן שיפוטי יקר. כבר כאן אציין שאיני רואה מקום לייחס משקל לקולא להודאתו של הנאשם שכן איזו ברירה היתה לו, משנתפס שוהה בתחומי המדינה מבלי שיש לו היתר לכך?

אין חולקין ששהייתם של תושבי שטחים בלתי מורשים בתחומי המדינה מהווה סיכון ביטחוני. ראוי לציין שכאשר תושב שטחים חודר לישראל, אין לדעת מה כוונתו - האם למצוא עבודה ופרנסה, או חלילה, לבצע פיגועים. יש לזכור שעצם חדירתם של תושבי שטחים בלתי מורשים לתחומי המדינה, מקשה על עבודתם המסורה והקשה של כוחות הביטחון, העוסקים יומם וליל בסיכול הנסיונות לבצע פיגועים ולכן יש לעשות כל מאמץ על מנת להקטין את התופעה של כניסת תושבי שטחים בלתי מורשים לתחומי המדינה. אחת הדרכים להילחם בתופעה זו הינה בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה שיהיה בה כדי להרתיע לא רק את הנאשם הספציפי שאת דינו גוזר בית המשפט, אלא גם עבריינים פוטנציאליים. הטלת מאסר על תנאי בלבד יכולה, לכאורה, להרתיע את העבריין שעליו הוטל המאסר על תנאי – המקרה שבפנינו מלמד שלא תמיד יש בכך להרתיע את העבריין שעניינו נדון בביהמ"ש, שכן הנאשם שבפניי הורשע אך לפני כ- 5 חודשים בעבירה דומה והוטל עליו מאסר על תנאי של 60 יום ולא היה בכך כדי לשוב ולבצע את אותה עבירה - אבל לא את העבריינים הפוטנציאליים. רק אם ידעו העבריינים בפוטנציה כי אם ייתפסו, יישפטו ויוטל עליהם עונש של מאסר בפועל, יהיה בכך כדי להרתיעם. אם לא את כולם, אז לפחות את חלקם. לכן אין מנוס מהטלת עונשי מאסר בפועל גם על אותם תושבי שטחים בלתי מורשים אשר, לכאורה, נכנסו לישראל אך ורק כדי למצוא עבודה ופרנסה להם ולבני משפחותיהם.

מה שמוסיף לחומרה במקרה שבפניי הוא העובדה שמעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה כי יש לו הרשעות גם בעבירות ביטחוניות ובנוסף, כפי שכבר צויין לעיל, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין אותה עבירה, שנעברה אך לפני כ- 5 חודשים.

סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר לתקופה של 3 חודשים מיום מעצרו, 26/10/10.

*מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ויורשע עליה.

אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי של 60 יום, התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגזה"ד בת.פ. 7591-06-10 לריצוי באופן מצטבר עם עונש המאסר שהוטל עליו בתיק הנוכחי.

אני מורה למשטרת ישראל כי מייד בתום ריצוי עונש המאסר יגורש הנאשם אל מחוץ לתחומי המדינה.

הודע לצדדים כי יש להם זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר