מדינת ישראל נ' עיאיטי(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה והתפרצות לבית מגורים ביום 18/2/10, סמוך לשעה 05:10. על פי כתב האישום, נכנס המשיב לביתה של הגב' נרקיז זידאן, דרך חלון הזזה של המפרסת לאחר שפתח אותו , וזאת בכוונה לבצע גניבה.

בתה של המתלוננת, הגב' חתחות רימה, התארחה בבית המתלוננת והתעוררה בשעה 05:00 כדי להניק את בתה התינוקת בת 25 ימים, הבחינה במשיב בתוך הבית, נבהלה, צעקה בקול, והמשיב ברח מהבית.

במקביל הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים ובה טוענת המבקשת כי נגד המשיב יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, כי למשיב יש הרשעות קודמות בעבירות רכוש במס' רב של מקרים וכן עבירות אחרות, וכן כי למשיב עונש מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 18 חודשים, ובנוסף, רק לאחרונה סיים המשיב לרצות עונש מאסר של 12 חודשים בגין עבירת התפרצות, ולפיכך המשיב מסכן את בטחון הציבור ורכושו.

זאת ועוד, טענה המבקשת, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת, וזאת גם משום שהמתלוננת ובתה מוכרות היטב למשיב.

לאור כל האמור, ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הסניגור המלומד טען נגד קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, מדובר בראיות קלושות וכי קובץ הראיות שבתיק אינו יכול להוביל למסקנה כי יש פוטנציאל סביר להרשעת המשיב.

הסניגור הצביע על מספר ליקויים, על פי גרסתו, והם בין היתר, אי המצאות סולם או אמצעי אחר שאפשר למשיב לטפס לקומה ראשונה (מעל הקרקע), שם מצויה המרפסת של בית המתלוננת ודירת המתלוננת, וכן אי המצאות אמצעי טיפוס אחר. זאת בנוסף לכך שהחוקרים לא בדקו ט.א. על דלת ההזזה, ולדעתו, בדיקת ט.א. על דלת ההזזה היא ענין קרדינאלי שיכולה היתה לחתוך את הדין לכאן או לכאן.

נקודה שלישית שהסניגור ציין היא כי על פי עדותה של הגב' חתחות, דלת המרפסת חורקת בעת שמזיזים אותה והיא לא שמעה רעש של הזזת הדלת, לפיכך, מכלול "הפגמים" הנטענים על ידו כאמור לעיל, מחלישים במידה רבה את הראיות נגד המשיב, ולפיכך יש לשחרר אותו ממעצר.

בהמשך לטענות נגד המצב העובדתי והראיות בתיק, הוסיף הסניגור גם טענה משפטית כי עונש המאסר המותנה של 18 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק ביהמ"ש שלום עכו 3163-11-08 על ידי כב' השופטת פיינסוד , איננו יכול להיות מופעל בתיק זה בשל אופן ניסוח התנאי כדלקמן:

" התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה כדוגמת העבירות בהן הורשע בתיק זה..."

יצויין כי האישום בתיק שבו הורשע, היה בגין עבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה וכן עבירת גניבה.

בחנתי היטב את חומר הראיות ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדי להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אציין כי בתה של המתלוננת, הגב' חתחות, ציינה כי היא מכירה היטב את המשיב, שכן הם מתגוררים באותה שכונה והיא מכירה אותו עוד מילדות, מהשכונה ומבית הספר, והיא קראה לו בשמו כאשר הבחינה בו: "סולטאן סולטאן..." ואז הוא ברח מהמקום דרך המרפסת.

לא למיותר לציין כי הגב' חתחות התארחה בבית אימה ולפיכך הימצאותה בבית בזמן ביצוע העבירה הנטענת הייתה הפתעה גם לפורץ שסבר ככל הנראה כי בבית מתגוררת רק המתלוננת.

עוד ציינה כי אין כל סכסוך בינה לבין סולטאן, והיא מכירה אותו היטב וגם יודעת שהוא גנב וכי היא מרחמת עליו כי הוא נרקומן.

הסניגור אומנם ציין כי בעלה של הגב' חתחות, שהתעורר למשמע צעקותיה, אשר יושב בבית כשרגלו מגובסת, ניסה לרדוף אחרי המשיב על אף מצבו, על ידי ירידה במדרגות הבית, אלא שהוא כבר לא ראה אף אדם. כמובן, בעלה של הגב' חתחות לא הספיק להבחין במי שנס מהבית. עובדה זו יש בה לתמוך בטענת הגב' חתחות כי אכן, בזמן אמת הבחינה בפורץ וכי אין מדובר בהמצאה מאוחרת. באותו זמן היא אף צעקה את שמו של הפורץ "סולטאן סולטאן".

גם באשר לרעש שמשמיעה דלת ההזזה מציינת המתלוננת במפורש כי הדלת נפתחה בשקט.

ראוי לציין כי בדיקת טביעות אצבע מדלת ההזזה אינה מוסיפה דבר במקרה זה שכן מדובר בזיהוי וודאי של הפורץ בזמן אמת, מה גם שלא קיימים סכסוך או יריבות בין השניים ואין בהכרח ראיה כי אכן היו קיימות טביעות אצבע על דלת ההזזה.

המשיב מכחיש כי היה בביתה של המתלוננת.