פניגשטיין נ' חמו

רקע המחלוקת ותמצית טענות הצדדים

1. ביום 28.02.2019 הגיש התובע, מר יעקב ראובן פניגשטיין בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, בתיק שמספרו 515681-03-19 (להלן "הבקשה לביצוע"). מדובר בשיק בסך 30,000 ₪ המשוך מחשבונו של הנתבע מר ראובן יוסף חמו, למועד פירעון 10.12.2018 (להלן "השיק" / "השטר"). במסגרת הבקשה לביצוע, ציין התובע באמצעות ב"כ, ראה סעיף 12, כי "הזוכה יעקב ראובן פניגשטיין אוחז בשיקים/שטרות בחתימת יד של החייב...", כי "על חשבון השיקים/שטרות הנ"ל: לא שילמו החייבים כל סכום", וכי "נשלחה הודעת חילול". כן הצהיר התובע באמצעות ב"כ במסגרת הבקשה לביצוע, "...כי שטר זה לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה".

    

2. ביום 28.05.2019 הגיש הנתבע בקשת התנגדות לביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל (להלן "בקשת ההתנגדות"). במסגרת בקשת ההתנגדות טען הנתבע כי הבקשה לביצוע איננה ערוכה כדין ואינה מגלה עילה לכן יש לדחותה, וכי בניגוד לאמור בבקשה לביצוע- הודעת חילול מאת התובע לא הגיעה לידו.

    

3. במסגרת בקשת ההתנגדות, ציין הנתבע כי נכון למועד הגשת ההתנגדות, ציין הנתבע כי אין בידו מידע אודות הנסיבות שהביאו לכך שהשיק בידי התובע, כי מעולם לא מסר את השיק לתובע ולא קיבל תמורה בעדו. לגרסתו, השיק נגנב ו/או הוצא מידו של הנתבע ללא הסכמתו, ולכן אין לחייבו על פיו. טוען הנתבע כי לא משך את השיק, לא חתם עליו והרי שהחתימה המצוינת על גבי השיק זויפה. כמו כן, ציין כי לא נתן הרשאה למלא את הפרטים בשיק ו/או לסחרו לידי התובע וכי העובדה שהשיק "למוטב בלבד" מלמדת על כך, לכן זכות הקניין של התובע פגומה. כיוצא בזה, טענת הנתבע היא כי התובע אינו אוחז כשורה ו/או אוחז בעד ערך משום שקיבל לידיו שטר פגום, ואף מדובר בפגם "חפצי" בשיק, המאיין את היותו מסמך סחיר.

   הליכים בתיק

4. ביום 08.07.2019 התקיים דיון בבקשת ההתנגדות, במהלכו נחקר הנתבע. במסגרתו ניתנה לנתבע רשות להגן, וכן ניתנה החלטה לפיה יוכלו הצדדים להגיש בקשה לתיקון כתבי הטענות.

    

5. ביום 11.02.2020 התקיים דיון לשמיעת ראיות בתיק, במהלכו העידו התובע והנתבע. העד דניאל פרץ מטעם התובע לא התייצב לדיון, על כן נקבע מועד הוכחות נוסף ליום 23.06.2020 לשמיעת עדותו אך זה לא התייצב בשנית.

    

6. ביום 11.11.2020 הגיש התובע סיכומים מטעמו, ביום 05.01.2021 הגיש הנתבע סיכום טענותיו. ביום 02.02.2021 הגיש התובע סיכומי תשובה.

    

   דיון והכרעה

7. בשים לב לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 (להלן "תקנות ההוצאה לפועל"), כפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746: "הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה". משהוגשה בקשת התנגדות, רואים את הבקשה לביצוע ואת בקשת ההתנגדות שהוגשו, ככתבי הטענות.

    

   הצדדים בחרו שלא להגיש כתבי טענות מתוקנים. עילת התביעה היא זו המפורטת בבקשה לביצוע- ביצוע שיק המשוך מחשבון הנתבע בסך 30,000 ₪. על כן, יש לדון בתביעה במסגרת דיני השטרות.

    

   בדיון שהתקיים בבקשת ההתנגדות, פירט התובע את גרסתו, לפיה "קיבלתי את השיק מחבר של ראובן חמו בשם דניאל פרץ. השיק היה חתום בלבד, ריק. לשאלת ביהמ"ש אני מילאתי את השיק בתאריך ובסכום שנתתי בתמורה לדניאל פרץ." (עמ' 2, שורות 29-30 לפרוטוקול מיום 08.07.2019). עוד הוסיף התובע כי מדובר בשיק שניתן לו כעירבון להבטחת פירעון ההלוואה שנתן למר דניאל פרץ, וכי שוחח עם הנתבע אשר השיק משוך מחשבונו (עמ' 2, שורות 32-34, שם). יוער כי בבקשה לביצוע השטר הצהיר התובע כי אין המדובר בשיק שנמסר לו מכוח הלוואה, בניגוד לגרסתו המפורטת לעיל.

    

8. כפי שתוארה לעיל, גרסת הנתבע היא כי לא חתם על השיק ולא נתן הרשאה למלא את הפרטים בשיק ו/או לסחרו לצד שלישי, לא היה צד לשום עסקה בין התובע לבין צדדים שלישיים, לא מסר את השיק לתובע ולא קיבל תמורה בעד השיק.

9. ככלל, נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לביצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה, לפיה מחזיק שטר אוחז אותו בתום לב ובעד ערך, בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "פקודת השטרות"/ "הפקודה"). ראה לעניין זה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000, וכן ראה סעיף 29(א) לפקודת השטרות, לפיו: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך".

    

10. יחד עם זאת, ככלל, על פי פקודת השטרות אין חבות ללא חתימה, כקבוע בסעיף 22(א): "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".

     

11. כמו כן, על פי סעיף 23(א) לפקודה, חתימה על שטר שהיא מזויפת, או שלא בהרשאה, אין כוחה יפה: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".

     

12. במקרה של טענת זיוף ו/או טענה לחתימה ללא הרשאה, נטל ההוכחה עובר לצד השני להוכיח שאין המדובר בזיוף ו/או בהיעדר הרשאה. בעניין זה ראה ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח(3) 563 (1994); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד ל"ב(2) 197 (1978). כן ראה כב' השופט זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, עמ' 252-253): "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא כלפי אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל".

     

    ההכרעה בנושא שבמחלוקת הינה גם על פי הנסיבות, מארג הראיות והשכל הישר. לעניין זה ראה ע"א 2032/06, אמנון האגי נגד עזבון המנוח יוסף זיאו [פורסם בנבו].

     

13. כאמור, הנתבע העלה טענת זיוף במסגרת בקשת ההתנגדות שהגיש, וכן ציין בתצהירו כי לא חתם על השיק ולא נתן הרשאה למלא את הפרטים בשיק ו/או לסחרו לידי התובע. כן העיד הנתבע: "לא מסרתי שיקים פתוחים לאף אחד אף פעם" (עמ' 7, שורות 26-27 לפרוטוקול מיום 11.02.2020). לפיכך, בשים לב לפסיקה לעיל, נטל ההוכחה על התובע כי חתימת הנתבע אינה מזויפת.

     

14. לגרסת התובע, כעולה מתצהיר עדותו הראשית, נקשר בחוזה הלוואה מול מר דניאל פרץ, ובמסגרתו מסר לו מר פרץ את השיק מושא התביעה כשיק לביטחון, כשהוא ריק, למעט חתימתו של הנתבע על גביו. לשיטתו, מילא התובע את הסכום ואת התאריך על גבי השיק בנוכחותו של מר פרץ, ולאחר מכן שוחח עם הנתבע על מנת "לוודא שהוא באמת מודע לשיקים שדניאל מוסר לי ושהנתבע באמת אחראי לפירעון ההלוואות. שוחחתי עם הנתבע בטלפון והוא אישר לי שהוא מסר לדניאל את השיקים לביטחון ההלוואות. באותו שלב לא הקלטתי את השיחות עם הנתבע שכן הכל היה נראה כשורה ולא חשדתי בדבר ולא חשבתי שאצטרך להוכיח שהנתבע אישר את מסירת השיקים". (סעיפים 9, 12 לתצהיר עדות ראשית תובע).

     

    בעניין זה, ראה עדותו של התובע במסגרת חקירתו (עמ' 2, שורות 23-32 לפרוטוקול מיום 11.02.2020):

    

15. יתרה מזאת, בסיכומיו, ציין התובע כי הנתבע בעצמו הודה בכך שחתם על השיק, וזאת במסגרת תמלול השיחות המוקלטות (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית תובע). כפי שציינתי בהחלטתי מיום 10.02.2021, ההקלטות אינן מהוות הרחבת חזית משום שהוגשו בשלב המקדמי של הדיון. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שתמלול השיחות הוגש בהיעדר ציון תאריך ושעה מדויקים, מהם ניתן ללמוד על המועדים בו התקיימו השיחות בין הצדדים.

     

16. כאשר נחקר הנתבע בעניין השיקים מושא השיחות המוקלטות והתמלילים שהוגשו לבית המשפט, השיב תשובות דומות: "לא יודע אין לי מושג" (עמ' 9, שורה 32 לפרוטוקול מיום 11.02.2020), "לא יודע באיזה נסיבות אמרתי את זה ובאיזה הקשר" (עמ' 10, שורה 4, שם); "לא מעניין אותי. לא קיבלתי ולא כלום. סתם מדבר איתי בטלפון. אני זורם איתו גם על מיליון ₪" (עמ' 10, שורות 9-10,שם); "לא יודע על מה מדובר" (עמ' 10, שורה 13, שם); "לא זוכר באותה שיחה" (עמ' 10, שורה 20, שם).

     

17. עיינתי בתמליל השיחות. בשים לב לאמור לעיל, הגם שהשיחה בין הצדדים נסובה סביב שיקים, וברי כי ישנה היכרות מוקדמת בין התובע לבין הנתבע, אני סבור כי לא ניתן לקשור באופן חד משמעי את השיחה בין הצדדים לשיק מושא התביעה. לפיכך, דוחה טענתו של התובע, לפיה הנתבע הודה בחתימתו על השיק מושא התביעה דנא במסגרת ההקלטה.

     

18. באשר לשאלה שבמחלוקת, אם חתימתו של הנתבע היא זו המצויה על גבי השטר- הפנה הנתבע את בית המשפט בתצהירו לדוגמת החתימה שמסר לבנק עם פתיחת החשבון (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית נתבע) וציין כי החתימה שעל השיק אינה חתימתו. עיון בנספח אכן מלמד כי דוגמת החתימה שמסר הנתבע לבנק שונה מהחתימה שמצויה על גבי השיק מושא התביעה. כמו כן, אין להתעלם מכך שהתובע לא הגיש חוות דעת גרפולוגית המעידה על גרסתו, לפיה החתימה שעל גבי השיק היא אכן חתימתו של הנתבע. בשים לב לאמור לעיל, מקבל את גרסתו של הנתבע כי לא חתם על השיק שהוגש לביצוע וכי חתימתו זויפה.

     

19. סעיף 28 לפקודת השטרות קובע כך:

     

    "28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

    (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם

      אמנם חולל;

      (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה

      שזכות קנינו של המסחר פגומה".

    (ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או

    את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או

    בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות

    כדי רמאות.

     

20. סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:

     

    "19. (א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים

    את החסר ככל שנראה לו.

    (ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף

    על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה

    שבעובדה...".

     

21. בע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג(1) 98, 100 (1969) נקבע: "אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידיו לפי סעיף 19 לפקודה, איך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם." כן ראה לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן (פורסם בנבו), שם נקבע: "אפשר להשלים בשטר גם פרטים חיוניים לפי סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש], אולם כל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3(א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם – אין מדובר בשטר. מכאן, שכשהגיע השיק של המשיב לידי המערערת – לא היה בידיה שטר, לא כל שכן שטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28(א) לפקודה." כפי שפורט לעיל, התובע נטל את השיק כשהשיק אינו שלם והוא ריק מפרטים למעט חתימת הנתבע על גביו, והשלים את השיק בעצמו. כך, בהתאם לפסיקה, איננו אוחז כשורה.

     

22. למעלה מן הדרוש, לגרסת התובע קיבל את השיק המשוך מחשבונו של הנתבע ממר דניאל פרץ, אשר סיחר את השיק כשהעבירו לתובע כשהוא כאמור ריק מפרטים, ללא שם הנפרע על גביו (סעיפים 30(א)-30(ב) לפקודת השטרות). ברי שלתובע הייתה הידיעה כי השיק בעל פגם קנייני, וגם באופן כזה בהתאם לסעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות, התובע אינו אוחז כשורה.

     

23. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כך:

    "29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

    (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה

      שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות

    ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה

    רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

     

    יש לציין את ההלכה שנפסקה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קואופיירישן (פורסם בנבו; 11.09.2017), שם נקבע ברוב דעות כי כל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של "כישלון תמורה". אם כך, בשים לב לחקיקה ולפסיקה שפורטו לעיל, נטל הראיה על התובע כי נתן בתום לב ערך בעד השיקים.

     

24. כאמור, טענת התובע היא שהשיק מושא התביעה נמסר לו לביטחון עסקת הלוואה מול מר דניאל פרץ (להלן "הסכם ההלוואה"), ובכך יצר קשר/ זיקה לכאורה בין השטר לבין הסכם ההלוואה. בעניין זה, ראה דברי בית המשפט העליון בבע"מ 2126/09 ‏ ‏פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (3.9.2009):

     

     

    "אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:

    'משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.

    ובהמשך:

    '...משגילתה לנו המשיבה את גירסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עיסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור". [ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז(1) 341, 348 (1963); זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (לא פורסם, [פורסם בנבו] , 2.8.2007)'".

     

25. התובע צירף לתצהירו את הסכם ההלוואה עם מר דניאל פרץ מיום 19.11.2018 אשר לכאורה מכוחו נמסר לו השיק מושא התביעה (נספח א' לתצהיר עדות ראשית תובע).

     

    להלן הסכם ההלוואה:

26.  

     

27. הסכם ההלוואה חתום על ידי התובע ועל ידי מר דניאל פרץ. במסגרתו מצוין שמר דניאל פרץ קיבל מהתובע סך של 30,000 ₪, וכי "בפיקדון אני מניח אצלו צ'ק על הסך הנל ובפריעת החוב יחזיר לי את הצ'ק. הצק על שם חשבון יוסף חמו ת.ז.....".

     

    יוער כי חתימתו של הנתבע כלל לא מצויה על גבי הסכם ההלוואה שבין התובע לבין מר פרץ, וברי שהנתבע אינו צד להסכם ההלוואה. כמו כן, אין כל הוכחה לכך שהסכים הנתבע לשמש ערב לחובו של מר פרץ כלפי התובע, ככל שקיים.

     

28. גרסת התובע כי נתן תמורה בעד השיק נסמכת על הסכם ההלוואה, לפיו כאמור הצהיר מר פרץ שקיבל סך של 30,000 ₪ מהתובע. יחד עם זאת, בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כי נתן למר פרץ הלוואה בסך 15,000 ₪ בלבד. במסגרת עדותו, הבהיר התובע: "אני הלוויתי לו 15,000 ₪ ובתמורה הסכם היה 30,000 ₪ לאחר חודש". (עמ' 3, שורות 29-30 לפרוטוקול מיום 11.02.2020). כן העיד: "נתתי כסף למר דניאל פרץ סכום של 15,000 ₪ בתמורה לכך ביקשתי שיק על סך 30,000 ₪ כפיקדון ערבות..." (עמ' 1, שורות 19-20 לפרוטוקול מיום 11.02.2020).

     

    כעולה מהראיות, הצהרתו של מר דניאל פרץ כי קיבל סך של 30,000 ₪ מהתובע במסגרת הסכם ההלוואה, היא הצהרה שקרית. כך, מתערערת מהימנותו של הסכם ההלוואה בכללותו. לפיכך, לא ניתן לראות בהסכם ההלוואה ראיה לכך שהתובע נתן תמורה בעד השיק מושא התביעה, שהינו בסך 30,000 ₪.

     

29. כמו כן, התובע לא צירף כל מסמך בנקאי או אחר, המעיד על כך שהעביר למר פרץ סכום כלשהו. הגם שביקש התובע לזמן את מר דניאל פרץ לעדות בבית המשפט בטענה כי שימש גורם מרכזי בפרשה, מר פרץ לא התייצב למתן עדות ולא תמך בגרסתו של התובע.

     

30. בשים לב לאמור לעיל, קובע כי התובע לא עמד בנטל הראיה כי נתן בתום לב ערך בעד השיק מושא התביעה.

     

    סוף דבר

31. מורה על דחיית התביעה ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 515681-09-19.

     

32. התובע ישלם לנתבע סך של 5,000 ₪(כולל) עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, תוך 45 יום.

     

    זכות ערעור כדין.

    ניתן היום, א' אייר תשפ"א, 13 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.