החלטה
1.המבקש, מר באסם מועמר, שהוא המשיב בהמרצת הפתיחה (להלן: "באסם") עותר לביטול פסק–הדין שניתן בתיק זה ביום 15.6.08 (להלן: "פסק הדין") וכן לעיכוב מימושו בהוצאה לפועל.
2.בהתאם לתוצאה של פסק הדין, נתקבלה התובענה של המשיב, מר בסים קובעין, שהוא המבקש בהמרצת הפתיחה (להלן: "בסים") ונקבע שהוא זכאי להירשם כבעלים של נכס המקרקעין נשוא התובענה, שבבעלות באסם, וזאת מכוח הסכם המכר שנערך ביניהם, לפיו, מכר באסם את זכויותיו בנכס לבסים תמורת סך 31,500$, מהם שילם לבאסם סך 28,776$, הכל בכפוף לכך, שבסים ישלם לבאסם את יתרת התמורה המוסכמת בסך 2,724$ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין וכן יישא בתשלום כל המסים החלים על העסקה; מאידך, חוייב באסם לשלם לבסים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ.
3.לטענתו של באסם, יש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד הצדדים משזה לא קויים על ידי בסים; זה האחרון פעל בחוסר תום לב ופתח בהליכי הוצל"פ נגד באסם למרות שלא קיים את חלקו, בכך שלא שילם את יתרת התמורה המוסכמת, דבר המהווה תנאי לקיומו של פסק הדין.
באסם מוסיף וטוען, כי בסים לא קיזז את הסכום שנפסק לטובתו ופתח תיק הוצל"פ בסכומים מופרזים ומנופחים, במרמה וללא מסירת אזהרה כדין.
לשיטתו של באסם, משלא קיים בסים את חלקו על-פי פסק הדין, הוא לא היה רשאי לנקוט נגדו בהליכים כלשהם, ומן הדין להורות על ביטול פסק הדין, אחרת ייגרם לו עיוות דין ואי-צדק מוחלט.
4.בתשובתו טוען בסים, כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף בעיקר מחמת השיהוי הרב בהגשתה, אשר מטרתה דחיית הקץ תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתו של בסים, הדרך לביטול פסה"ד, שניתן לאחר שמיעת ראיות, היא על-ידי הגשת ערעור או על-ידי הגשת תביעה לאותו בית משפט בעילה שפסק הדין ניתן במרמה ולא על-ידי הגשת בקשה כגון דא שבפנינו.
בסים מוסיף וטוען, כי לאחר מתן פסק הדין הודיע לבאסם כי הוא מקזז את הסך של 2,724$ מתוך הסכומים שנפסקו לטובתו, וביום 22.11.08 חזר בא-כוחו והודיע על הקיזוז לבא-כוחו של באסם דאז, עו"ד נביל עספור; עם פתיחת תיק ההוצל"פ קיזז בסים מהסכום המתחייב את סכום יתרת התמורה שחוייב לשלם לבאסם ותיק ההוצל"פ נפתח לשם גבית היתרה (לתשובתו של בסים צורף דף חשבון ומכתבו של עו"ד סארג'י מיום 22.11.08 המופנה לעו"ד עספור).
לגופו של עניין טוען בסים, כי הוא ביצע את פסק הדין במלואו ושילם לבאסם את יתרת התמורה ע"י קיזוזה מהחוב הפסוק, בהסכמה ובהודעה בכתב.
בסים ממשיך וטוען, כי בינתיים הוא דיווח על העסקה ושילם את המסים המתחייבים בגינה ותפס חזקה בשטח, כך שביטול פסק הדין ימיט עליו אסון.
5.בתגובתו לתשובת בסים, טוען באסם כי בסים לא קיזז את יתרת התמורה ולא היה סיכום עם בא כוחו הקודם על קיזוז שכזה; באסם חזר על גרסתו לפיה, כאשר בסים לא שילם לידיו, את יתרת התמורה, שרק בכפוף לתשלומה הוא זכאי להירשם כבעלים, ויתר בכך על זכויותיו על-פי פסק הדין ועל כן פסק הדין התבטל באופן אוטומטי, כך לטענתו.
6.אין חולק, כי לא ניתן לסווג את פסק הדין עסקינן ככזה שניתן על-פי צד אחד; מכאן ברור, כי הדרך הדיונית הקבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לביטולו של פסק-דין שניתן על-פי צד אחד אינה הדרך הדיונית שראוי לנקוט בה במקרה דנן.
כמו כן, אין חולק כי מדובר בפסק דין חלוט שניתן לאחר שמיעת ראיות, כאשר מבקש הביטול אינו עותר לביטולו בשל טענת מרמה, אלא בשל טענתו, כי בסים לא קיים את חלקו על-פי האמור בפסק הדין.
7.מן הראוי להבחין בין שני מישורים באשר להשגה על תוקפו או על אפשרות מימושו של פסק הדין; הראשון, נוגע לזכותו של בסים לממש אל פסק הדין בהוצל"פ והשני, נוגע לביטולו או המשך קיומו של פסק הדין כפסק דין תקף ומחייב.
באשר למישור הנוגע לביצועו של פסק הדין בהוצל"פ:
סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 שעניינו "טענת פרעתי" קובע:
"(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו."
בעל-דין הטוען כי אין מקום להוציא לפועל נגדו פסק דין של בית משפט, חייב להביא את טענותיו במסגרת ההליך שלפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל (ה"פ (ת"א) 35576-09-11 זהבה רונן נ. אלישבע סמואל).
מן הכלל אל הפרט, במידה וטענתו של באסם הינה, כי בסים אינו זכאי להוציא לפועל נגדו את פסק הדין, עליו להביא את טענותיו בעניין זה במסגרת הליך לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל; הדיון במישור הזה אינו נוגע לתוקפו של פסק הדין ונקודת המוצא היא כי פסק הדין ממשיך להתקיים.
באשר למישור הנוגע לביטולו של פסק הדין: