עובדת מינימרקט פחדה להשתמש בשירותי העובדים והופנתה לשירותים בחנות סמוכה שהייתה בשיפוצים. בית המשפט קבע שהמעסיקה לא הייתה צריכה לאפשר זאת אבל הפחית מהפיצויים בגלל אשמת העובדת
מוכרת במעדנייה, שביום הראשון לעבודתה נפלה ביציאה משירותים בשיפוץ, תקבל פיצויים של כ-70 אלף שקלים על הנזקים שנגרמו לה בתאונת העבודה. כך קבעה השופטת אילת הרנוף מבית משפט השלום בהרצליה בפסק דין שניתן לאחרונה בתביעה שהגישה נגד המעסיקה. השופטת קבעה כי המעסיקה התרשלה כשאפשרה לעובדת להשתמש בשירותים בשיפוצים אבל הפחיתה מהפיצויים שהגיעו לה כיוון שסירבה להשתמש בשירותי העובדים התקינים שבחצר.
התאונה התרחשה בינואר 2015 בחנות סמוכה למינימרקט שבבת-ים שבו החלה המוכרת לעבוד. היא רצתה ללכת לשירותים אבל פחדה להשתמש בשירותי העובדים שבחצר כיוון שפחדה מג'וקים ועכברים. בעקבות זאת, ליוותה אותה המנהלת לחנות סמוכה ששייכת לבעלת המינימרקט, חברת "הלל יעקב אור". לאחר שיצאה מתא השירותים והחלה לצעוד לעבר הדלת היא נפלה ונחבלה בברך. ביטוח לאומי הכיר בנפילה כתאונת עבודה ושילם לה תגמולים על נכות.
בתביעה שהגישה 3 שנים אחרי התאונה נגד "הלל אור" טענה התובעת כי החברה התרשלה והפרה את החובה שלה כמעסיקה לדאוג לבטיחות העובדים.
מנגד טענה "הלל אור" כי הגרסה של התובעת לא אמינה והיא כלל לא הוכיחה שנפלה ונפצעה. עוד היא טענה שהתובעת הופנתה מלכתחילה לשירותי העובדים שבחצר אבל סירבה ללכת לשם והתעקשה ללכת לשירותים בחנות, אף שהוזהרה שמתבצעים שם שיפוצים ואין שם תאורה. לפיכך טענה הנתבעת כי אין לה אחריות לתאונה שנגרמה באשמת התובעת, שהסתכנה מרצון.
התובעת שללה את הגרסה הזו וטענה כי כלל לא הוצע לה להשתמש בשירותים שבחצר והיא הופנתה ישירות לשירותים שבחנות.
עובד שהולך לשירותים צריך לחזור בבטחה
השופטת אילת הרנוף קבעה כי הגרסה של התובעת לגבי התאונה הייתה עקבית, הופיעה גם בפנייה שלה לרופא ואף אושרה על-ידי הנתבעת כשחתמה על התביעה לביטוח הלאומי. עם זאת, היא שוכנעה שהתובעת היא זו שבחרה להשתמש בשירותים שבשיפוץ אף שבמקור הופנתה לשירותי העובדים.
אבל השופטת קבעה כי העובדה שהיוזמה הראשונית לא הייתה של הנתבעת לא שוללת את האחריות שלה לתאונה. היא ציינה כי שמעסיק חייב לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ובכלל זה לוודא "שהעובד יוכל ללכת לשירותים ולחזור מהם בבטחה".
השופטת קבעה כי המעסיקה לא הייתה צריכה לאפשר לעובדת ללכת לשירותים שנמצאים בשיפוצים. "המקום היה חשוך, בבניה (עם אבנים וחול), וניתן היה לצפות ששימוש בשירותים שכאלה עלול להסתיים בנפילה ובחבלה", כתבה.
בצד זאת, השופטת הסכימה שלתובעת יש אחריות מסוימת לתאונה כיוון שבחרה ללכת לשירותים האלה אפילו שהובהר לה שהם לא משרתים את העובדים והמקום נמצא בבנייה ואינו מואר. "התאונה לא הייתה מתרחשת לולא בחירתה והחלטתה של התובעת" כתבה. עוד היא הוסיפה שהתובעת יכלה להיות זהירה יותר בהתחשב באזור שבו בחרה לעשות את צרכיה. לפיכך קבעה השופטת שמהפיצויים שמגיעים לתובעת יופחתו 30% בשל אשם תורם.
באשר לנזקים, נקבע שהתובעת נשארה עם נכות בברך שיש לה השלכה תפקודית מסוימת. השופטת העריכה שהנזקים שלה, שכוללים הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות, עזרה והוצאות, עומדים על 116,600 שקלים. לאחר הפחתת האשם התורם והתגמולים מביטוח לאומי, חויבה הנתבעת לשלם לה 56,392 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין של 13,000 שקלים, החזר אגרה ותשלום עבור חוות דעת מומחה.
עו"ד מאור עזרן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.