ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
39321-12-11
29/10/2013
|
בפני השופט:
יעקב שפסר
|
- נגד - |
התובע:
אפ - וואן פתרונות מחשוב בע"מ
|
הנתבע:
בזק בינלאומי בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
תובענה לאכיפת הסכם למתן פתרון אחסון וגיבוי קבצים באמצעות האינטרנט ולחלופין לתשלום פיצויי קיום בסך 3,548,614 ₪.
רקע
התובעת, אף וואן פתרונות מחשוב בע"מ (להלן: "התובעת" או "אף וואן"), והנתבעת, בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "בזק בינלאומי") הינן חברות פרטיות. התובעת עוסקת במתן שירותי מחשוב בתחום התקשורת, והנתבעת עוסקת, בין היתר, במתן שירותי תקשורת.
במחצית השנייה של שנת 2010 שלחה התובעת לנתבעת הצעת מחיר להטמעה ורישוי של מערכת לאספקת שירותי אחסון וגיבוי קבצים באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת (להלן: "הפרויקט") והצדדים פתחו במשא ומתן על פרטי העסקה.
ביום 24.8.2010 שלחה בזק בינלאומי נוסח הסכם לתובעת. במייל שנשלח על-ידי מר שאדי אבו רעד, מנהל רכש טכנולוגי ומשאבים בבזק בינלאומי (להלן: "שאדי"), נכתב כי זהו נוסח אחרון וסופי וכי התובעת מתבקשת לחתום על הנוסח ולשלוח לבזק בינלאומי שני העתקי מקור בדואר.
התובעת ביקשה לקיים פגישה בין עורכי הדין בקשר לנוסח ההסכם, והפגישה נקבעה ליום 13.9.2010, אך מעולם לא קוימה.
ביום 2.11.2010 שלחה בזק בינלאומי לתובעת מכתב המודיע על הקפאת הפרויקט עד ליום 31.12.2010 ובהמשך הודיעה על ביטולו.
בעקבות זאת הוגשה התובענה דנן.
ביום 12.2.2012 הופיעו הצדדים לדיון לפני חברי ס' הנשיאה כב' השופט א' שילה, שבסיומה הוסכם על העברת התיק לגישור לפני כב' השופט (בדימוס) י' עדיאל. למרבה הצער, לא צלח הגישור והתיק הועבר לטיפולי ונקבע לשמיעת הוכחות לפני. עם סיומן והשלמת סיכומי הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
לגרסת התובעת, הגם שבסופו של דבר לא חתמו הצדדים על הסכם כתוב, הם כרתו חוזה לביצוע הפרויקט. לטענתה, גמרו הצדדים אומר להתקשר בהסכם מחייב והסכימו על הפרטים המסחריים הצריכים לשם מסוימות ההסכם, ביניהם: מחיר העסקה; לוח זמנים לביצועה; אפיון ופיתוח המערכת; היקף הביטחונות שתעמיד התובעת לנתבעת; והיקף ביטוח המוצר שתעמיד התובעת לטובת הנתבעת.
לטענת התובעת, בוצע התמחור על בסיס ההנחה שהנתבעת תרכוש ממנה כ-100,000 רישיונות עבור לקוחותיה לשימוש במערכת, כך שבשלב הראשוני ירכשו באופן מיידי 30,000 רישיונות והשאר יירכשו בפרק זמן של עד 3 שנים. לדבריה, ראתה היא בכך פוטנציאל עסקי, ועל כן הסכימה להוריד את מחירו של רישיון בודד לשימוש במערכת מ-10$ ל-7$.
התובעת טוענת כי הצדדים עסקו בפועל בקיומו של ההסכם: היא פיתחה את המערכת במיוחד עבור הנתבעת ולפי דרישותיה המקצועיות, רכשה פוליסת ביטוח והייתה בתהליכי הנפקת ערבות בנקאית.
כמו כן עבודתה על ההזמנה כללה לטענתה התקשרות עם צדדים שלישיים ביניהם הספק בהונג קונג וכן חברת ניריטי פתרונות אינטרנט מתקדמים בע"מ, כדי שזו תעצב את ממשק המשתמש למערכת.
התובעת טוענת כי הואיל וביצוע הפרוייקט היה בנפח מהותי עבורה, נאלצה היא לוותר על הזמנות מלקוחות אחרים.
לטענת התובעת פיתוח המערכת התקדם במהרה. בוצעו טסטים לבחינת המערכת, בוצעה התממשקות בין מערכותיה של הנתבעת לבין המערכת, ובוצע פיילוט על עובדיה של הנתבעת לבחינת המערכת בטרם הטמעתה בסביבת עבודה אמיתית. לדבריה, עובדי הנתבעת אישרו כי הפונקציונליות של המערכת תקינה.
נוסף לכך טוענת התובעת כי הנתבעת אישרה את התשלום הראשון בסך של 75,000$ בתוספת מע"מ בגין החלק הראשון של הפיתוח כפי שסוכם בין הצדדים.
התובעת טוענת כי להפתעתה היא קיבלה ללא כל הודעה מוקדמת הודעה טלפונית מהנתבעת על "הקפאת הפרוייקט", ללא כל הסבר וללא כל פירוט. לדבריה פניותיה הרבות לנתבעת על פשר הודעתה הושבו ריקם ונותרו ללא מענה של ממש ורק בסופו של דבר התקבלה הודעת הנתבעת בכתב על ביטול הפרויקט.