- בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה (סגן הנשיא כב' השופטת שושנה ברגר) מיום 2.6.06, במסגרתה, כך נטען, שינתה את ימי הביקורים של בנם הקטין של הצדדים, ופגעה במשמורת המבקשת.
רקע והחלטת השופטת קמא:
- הצדדים הינם בני זוג לשעבר, ולהם בן קטין, כבן 9 שנים (להלן: "הקטין").
- משמורת הקטין נקבעה אצל המבקשת.
- לאחר הליכים משפטיים בין הצדדים נקבעו זמני שהות של הקטין אצל כל אחד מהצדדים, ומדובר על זמני שהות שווים, כמצוין בבקשה.
- לטענת המבקשת, על אף קביעת זמני השהות השווים, פעל המבקש לניתוק הקטין שלוש פעמים, כדלקמן:
א. הפעם הראשונה הייתה ביום 12.8.15, ולאחר בקשה דחופה שהוגשה על ידי המבקשת לביהמ"ש, הקטין הוחזר לאמו.
ב. הפעם השנייה הייתה בחודש נובמבר 2015, וגם כאן לאחר פעולות שנקטה בהן המבקשת, הוחזר הקטין לאמו.
ג. הפעם השלישית הייתה ביום 3.5.16, וגם כאן פנתה המבקשת לביהמ"ש בבקשה מתאימה.
בסופו של יום, ולאחר קבלת תסקיר עדכני ביום 15.5.16, החליטה השופטת קמא את החלטתה מיום 2.6.16, במסגרתה הורתה, בכל הקשור לזמני השהות (ורק על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור), כדלקמן:
"... ביום 09/05/16 הוגשה על ידי האם "בקשה בהולה (נוספת) להשבת הקטין, מינוי מחודש של עו"ס וביצוע אבחון לקטין, ביטול התליית סנקציות".
תגובת האב הוגשה ביום 15/05/16. תסקיר עו"ס לסדרי דין שהוזמן על פי החלטתי מיום 09/05/16 הוגש ביום 16/05/16 ובאותו היום הוגשה גם תוספת לתסקיר.
תגובת האב לתסקיר הוגשה ביום 22/05/16, תגובת האם הוגשה ביום 26/05/16.
עמדת האפוטרופוס לדין לבקשה ולתסקיר לא הוגשה עד היום.
כעולה מהגלגול הנוכחי של ההליכים, דה פקטו נמצא הקטין אצל האב כאשר מאז חודש מאי לא מתקיימים כלל מפגשים בינו לבין האם.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בתסקיר עו"ס לסדרי דין ובתגובות הצדדים לתסקיר, הנני מורה כדלקמן:
- הקטין ישהה עם האם בימי ב' ו-ד' בשבוע מסיום מסגרת החינוך ועד למחרת וכן בכל סוף שבוע שני מיום ו' מסיום המסגרת החינוכית ועד יום א' בבוקר.
- ככל שהאב לא יפעיל סמכותו ההורית על הקטין לקיום מפגשים כאמור, יחוייב בקנס כספי בסך של 1,000 ₪ בגין כל מפגש שלא יתקיים.
- ייערך אבחון פסיכודיאגנוסטי מעמיק לקטין באופן מיידי כפי שהוריתי בהחלטה מיום 13/01/16.
- עו"ס לסדרי דין תגיש לבית המשפט תסקיר משלים תוך 45 יום במסגרתו יומצאו לבית המשפט תוצאות האבחון שנערך לקטין כאמור לעיל וכן, המלצות עדכניות בעניינו של הקטין, לאור תוצאות האבחון."
- על סעיף 1 להחלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה.
נימוקי בקשת רשות הערעור:
- טוענת המבקשת בבקשת רשות הערעור, כי טעתה השופטת קמא בהחלטתה לשנות את זמני השהות של הקטין עם אמו (המבקשת) מהטעמים הבאים:
א. ההחלטה משנה את החלוקה השוויונית של זמני השהות של הקטין עם כל אחד מהמבקשים, מבלי שהדבר התבקש, ובניגוד להמלצות אנשי המקצוע והתסקירים כי יש לשמור על זמני השהות הקיימים, אשר הם מאוזנים.
ב. החלטת השופטת קמא לשנות את זמני השהות של הקטין עם אמו, באופן שגרעה ממנה חלק מהזמן וכיום אינם שוויוניים, אף פוגעת במעמדה כהורה המשמורן.
ג. השופטת קמא שינתה את זמני השהות הקיימים בין הצדדים ללא נימוק או הסבר ובניגוד לחובת ההנמקה.
תשובת המשיב לבקשה:
- ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיב לבקשה, ותמציתה כדלקמן:
א. המבקשת נקטה באלימות כנגד הקטין.
ב. הסירוב להיפגש עם המבקשת בא מהקטין.
ג. בתאריך 21.12.15 נפגש הקטין עם השופטת קמא, בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע, במשך כ-40 דקות. פרוטוקול הפגישה מצוי בכספת ביהמ"ש לענייני משפחה, וסביר להניח כי הוא המפתח וההנמקה להחלטת השופטת קמא בדבר שינוי זמני השהות.
דיון והכרעה:
- לאחר עיון בבקשה ובתשובה, החלטתי לייתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור, מכח סמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
- אקדים ואומר כי החלטתי לקבל את הערעור, ולהורות כי זמני השהות שהיו קיימים בין הצדדים טרם החלטת השופטת קמא מיום 2.6.16, ישארו על כנם, עד החלטה אחרת של השופטת קמא כפי שיפורט להלן.
- סבורני כי צודקת המבקשת שאין בהחלטת ביהמ"ש כל הסבר או נימוק לשינוי בזמני השהות שהיו קבועים עד אז בין הצדדים (זמני שהות שווים), למרות שאף צד לא ביקש שינוי כאמור, והוא אף בניגוד להמלצת התסקיר האחרון מיום 15.5.16 (ונעמוד על כך להלן).
ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה, שהפרתה יכולה לשמש בסיס לקבלת ערעור.
עוד נאמר בפסיקה כי היקפה של חובת ההנמקה עשויה להשתנות ממקרה למקרה, ולעיתים די בחובת הנמקה קצרה ותמציתית, אולם הנמקה צריכה להיות.
ראה לעניין זה:
רע"א 2308-16 Kleemann GmbH נגד רמי קיצוני בע"מ (החלטה מיום 15.5.16).
רע"א 2569-16 רוזנבלום ואח' נגד רוזנשיין (החלטה מיום 15.5.16).
- ההנחה של המשיב בתשובתו, כי ההנמקה מצויה בפרוטוקול הפגישה שבין השופטת קמא לקטין, לא שכנעה אותי.
סבורני, כי ביהמ"ש הקמא חייב היה לנמק החלטתו בדבר שינוי זמני השהות שבין הקטין למבקשים, כפי שהיו עד אותה עת והושגו לאחר הליכים משפטיים ביניהם, ואפילו בקצרה, ואפילו תוך הפנייה כללית לאותה פגישה וההתרשמות הלכאורית ממנה.
העדר הנמקה לחלוטין אינו דבר שניתן לקבל אותו במקרה דנן.
- העדר ההנמקה במקרה דנן אף בולט לנוכח העובדה כי המלצת עו"ס סדרי דין בתסקיר מיום 15.5.16 שהגישה לביהמ"ש על פי בקשתו, לאחר מועד הפגישה שהתקיימה בין הקטין ובין השופטת קמא, הייתה כי "זמני השהות של ע. (הקטין- פלמוני ) עם 2 הוריו יתקיימו ככתבם וכלשונם מבלי לחרוג מהם, כאשר המסר של 2 ההורים הינו שמדובר בהחלטה שקיבלו למענו ולטובתו ולא ע. אמור להחליט ולהכריע".
- לא נעלמה מעיניי טענת המבקשת בבקשת רשות הערעור, כי המשיב הוא זה שפועל מאחורי הקלעים לקיומו של ניכור הורי בין הקטין ובין המבקשת, בין היתר על מנת להשיג יתרונות כספיים מהגדלת זמני השהות של הקטין יחד עמו, ובכך לגרום לקבלת תביעה חדשה שהגיש בתמ"ש 31439-03-16, שנושאה תביעה לביטול מזונות והשבת דמי מזונות ששולמו ביתר, בין היתר לנוכח פרקי הזמן הארוכים בהם הקטין שוהה עמו.
לא נכנסתי לנקודה זו, שכן סבורני שדי במה שכבר ציינתי לעיל, כדי לקבל את הערעור.
סוף דבר:
- לאור כל האמור לעיל החלטתי לקבל הערעור, ולהורות כי עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש קמא, שתנתן רק לאחר קבלת אבחון פסיכודיאגנוסטי, שאמור להיערך לקטין, וההמלצות העדכניות של העו"ס לסדרי דין (ראה סעיפים 3-4 להחלטת השופטת קמא מיום 2.6.16), זמני השהות שהיו קיימים טרם מתן ההחלטה ביום 2.6.16, ישארו על כנם.
- כל בקשה של המבקשת ליישום או לאכיפה של זמני שהות אלה, תופנה לשופטת קמא.
- המשיב יישא בהוצאות המבקשת בבקשה זו בשיעור של 3,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדת ריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
- ככל שהופקד ערבון על ידי המבקשת, הוא יוחזר לה באמצעות בא כוחה.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ו/או פרטים מזהים אחרים.
ניתן היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.