גזר דין למורשע בזיוף אישורי מעבר ביומטריים

כללי

1. תיק זה ממחיש את הקלות הבלתי נסבלת של עקיפת מערכת אישורי המעבר הביומטריים בנתב"ג, כאשר בדרך פשוטה וקלה יכול אדם, אשר יש נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ להערים על המערכת. כל שאדם נדרש לעשות כדי לעקוף את המערכת המתוחכמת של הזיהוי הביומטרי הוא להדפיס אישור מעבר זהה לאישור שמנפיקה המערכת, ולמסור אותו לאנשי ביקורת הגבולות מבלי שייבדק כלל באמצעות המערכת הביומטרית. תיק זה אינו בגדר מקרה יחיד אשר הובא בפני בית-משפט זה, אלא מדובר בתופעה אשר מן הראוי שהרשויות המופקדות על נושא הזיהוי הביומטרי, ובכלל זה רשות שדות התעופה, משרד הפנים ומשטרת ישראל, יתנו עליה את הדעת.
2. יש לציין כי תכליתו של חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע, תש"ע-2009 הינו לקבוע הסדרים אשר יאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבי ישראל באמצעות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתונים זיהוי ביומטריים בתעודות זהות ובמסמכי נסיעה, באופן שימנע זיוף ושימוש בזהות אחרת (ר' הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, תשס"ט-2009). על-פי דברי ההסבר להצעת החוק, החוק בא להתמודד עם הבעיות החמורות שמולן ניצבת מדינת ישראל בשנים האחרונות בתחום מסמכי הזיהוי המונפקים בידי משרד הפנים, לרבות זיוף תעודות זהות, דרכונים ותעודות מעבר. המחוקק נתן דעתו לקלות אשר הייתה בזיוף מסמכי זיהוי אשר מונפקים בידי המדינה, והחוק נועד להקשות על זיוף התיעוד האמור. על אף כל האמור לעיל, מקרה זה ממחיש כיצד ניתן בקלות לעקוף את המערכת המתוחכמת שיצרה המדינה באמצעות הדפסה של אישור אשר נחזה להיות האישור שמנפיקה המערכת בנמל התעופה, והצגתו בביקורת הגבולות.

רקע

3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום ביום 28.5.12 נתקבלה החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניינו של הנאשם לפיה הוטל על הנאשם צו עיכוב יציאה מן הארץ עד אשר יסדיר את חובותיו. במועד שאינו ידוע, זייף הנאשם אישורי יציאה וכניסה למדינת ישראל הנחזים להיות אישורי מעבר ביומטריים מקוריים. ביום 18.6.12 יצא הנאשם מן הארץ דרך נתב"ג תוך שהוא מוסר לעובדת בקרת הגבולות אישור יציאה ביומטרי מזויף. ביום 25.6.12 שב הנאשם אל הארץ ומסר לידי עובדת משרד הפנים אישור כניסה ביומטרי מזויף.
4. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות כדלקמן:

א.      זיוף מסמך ושימוש בו, לפי סעיף 418 אמצע יחד עם סעיף 420 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") (בשתי הזדמנויות).

ב.      הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק.

5. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

תסקיר שירות המבחן

6. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 18.11.14, הנאשם הינו כבן 29, עלה ארצה בגיל 6 עם משפחתו. סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא כחייל קרבי. החל משנת 2003 עובד כמדריך ריקודים ומזה כשנתיים הינו עצמאי בתחום ואף ייצג את ישראל בתחרויות ריקודים ברחבי העולם. בהתייחסו לעבירות סיפר כי בשנת 2010 הקים אביו עסק עצמאי והציע לנאשם להיות שותף. לאחר כשנה העסק כשל והם נקלעו לחובות. כתוצאה מכך הכריז על פשיטת רגל והוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. לדבריו, הוזמן להשתתף בפסטיבל ריקודים בקפריסין. מאחר שרצה מאוד להשתתף בתחרות, לא הפעיל שיקול דעת מותאם והדפיס מראש אישור כניסה ויציאה מהארץ. עם חזרתו ארצה נתפס על ידי הרשויות והודה. הנאשם הביע תחושת חרטה עמוקה ובושה מהסתבכותו הפלילית. שיתף כי באותה תקופה בחווייתו לא הצליח לראות אפשרות אחרת וזאת לאחר שהתחייב להשתתף בפסטיבל. שירות המבחן התרשם מנאשם חיובי ונורמטיבי, בעל יכולות טובות המגלה יציבות תעסוקתית ואחריות בניהול חייו. להערכת שירות המבחן, הנאשם מביע חרטה כנה ומבין כיום את חומרת מעשיו והשלכותיהם. שירות המבחן סבור כי מעורבותו בעבירות נבעה מחוסר בשיקול דעת מותאם ומאימפולסיביות. על כן המליץ שירות המבחן להטיל ענישה חינוכית במסגרת צו של"צ בהיקף של 180 שעות לצד עונש מאסר מותנה.

טיעוני הצדדים

7. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד ינאי גורני, הנאשם הורשע בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף והפרת הוראה חוקית. נסיבות המקרה מעידות על זלזול ברשויות החוק והמשפט כאשר הנאשם עשה דין לעצמו, התעלם מצו שיפוטי ופעל בדרכים פליליות. מדובר בעבירה שבוצעה בתחכום ותוך תכנון מראש ולא מתוך אימפולסיביות ומכאן גם נגזרת חומרת מעשיו של הנאשם. הפרת צו עיכוב יציאה מהארץ עשויה להכשיל הליכים משפטיים המתנהלים נגד אדם. כמו כן לא מדובר בנסיעה חיונית לחו"ל לצורך רפואי או משפחתי אלא לצורך השתתפות בתחרות ריקודים. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם הינו בין מאסר קצר שיכול להיות מרוצה בעבודות שירות ועד למאסר של 9 חודשים בפועל. הנאשם נעדר עבר פלילי ונתוניו האישיים, כפי שבאים לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, הינם חיובים, ועל כן לא עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל. עם זאת שיקולי האינטרס הציבורי וכן שיקולי ההרתעה מצדיקים ענישה מוחשית ועל כן אין להסתפק בהמלצת שירות המבחן. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי וקנס.
8. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד מדלר סלבה, הנאשם כבן 29, ללא כל עבר פלילי, שירת ביחידה קרבית בצבא. ביצע את העבירה לא לצורך רווח, אלא לצורך נסיעה בה ייצג את מדינת ישראל בתחרות ריקודים. הנאשם שב מיד עם תום התחרות לארץ. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה והביע נכונות להסביר את שיטת ביצוע הזיוף. אין המדובר בזיוף מתוחכם. הנאשם הינו צעיר וכל חייו לפניו, הרשעה זו עלולה לפגוע בעתידו. נסיבות הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ הינן קשות, משפחתו הגרעינית התפרקה בעקבות קשיים כלכליים. תסקיר שירות המבחן סקר את נסיבות העבירה ובא בהמלצה לצו של"צ. ב"כ הנאשם עותר לקבל את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עונש של צו של"צ.

דיון

9. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות ברף נמוך יחסית, לצד מאסר על תנאי והתחייבות.
10. כתב האישום בתיק דנן מתאר אירוע אחד, על אף שהוצגו שני אישורים מזויפים הן ביציאה מן הארץ והן בחזרה לארץ, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.

קביעת מתחם העונש ההולם

1. קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.