1. התובע מנהל עסק של הנפקת כרטיסי חיוב ומתן אשראי ללקוחות. התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 50,168.32 ש"ח נגד הנתבעת, בגין חובה של הנתבעת כלפיו עקב שימוש בכרטיס אשראי שהונפק לה. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן באמצעות בעלה, עורך דין במקצועו. הבקשה נתמכת בתצהירו של הבעל בלבד, עו"ד שמואל קליגר. הנתבעת עצמה לא עשתה כל תצהיר לתמיכה בבקשה.
2. הנתבעת טוענת באמצעות עו"ד קליגר כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה ולא ברור מדוע מצא התובע לנכון להגיש נגדה תביעה, להבדיל מלקוחות אחרים המקבלים אשראי מן התובע. הנתבעת מכחישה קיומו של חוב מצידה כלפי התובע והיא אף כופרת בקיומה של יריבות בין התובע לבינה. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.
3. ב"כ התובע טוענת כי יש לסלק את בקשת הנתבעת על הסף מהטעם שלא נתמכה בתצהיר מטעמה, ולמעשה לא ברור כלל ועיקר, האם עו"ד קליגר אכן מייצג אותה, משום שלא הומצא יפוי כח לתיק וגם ביום הדיון לא היה יפוי כח כזה בידיו של עו"ד קליגר.
4. צודקת ב"כ התובע, הטוענת כי היה על הנתבעת עצמה לתמוך את בקשתה בתצהיר, ואין די בתצהיר שהוגש מטעם הבעל, עו"ד קליגר. לא ניתן כל הסבר להצהרתו לפיה העובדות כהווייתן ידועות דווקא לו ולא לאישתו, בעלת כרטיס האשראי נשוא התביעה, ומי שמן הסתם יכולה לדעת האם עשתה בו שימוש אם לאו.
מכל מקום, עצם ההצהרה לפיה העובדות ידועות לעו"ד קליגר טוב יותר מאשר לנתבעת עצמה, היתה טעונה תצהיר מטעם הנתבעת, דבר שלא נעשה.
5. בסיכומיו טען עו"ד קליגר כי רעייתו הנתבעת היא אם למבוגר אוטיסט שיש לו רקע אובדני קשה. טענות אלה כלשעצמן אינן מסבירות מדוע הנתבעת עצמה לא ערכה את התצהיר לביסוס טענות הגנתה. נזכיר כי הכלל הוא:
"
הנתבע עצמו צריך לתמוך בתצהירו את הבקשה למתן רשות להתגונן, אלא אם כן ניתן הסבר מספיק למתן תצהיר על ידי אדם אחר ... אולם גם אם מותר לנתבע לסמוך את בקשתו על תצהירו של אדם אחר, הרי העובדה שהנתבע שהוא תושב הארץ ונמנע מלעשות תצהיר, עובדה זו מעלה חשד שהוא מתחמק מחקירה נגדית והדבר אומר דרשני. חובתו של נתבע, המעונין להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר, היא להיכבד ולפרט את הגנתו, ועליו לתת הסבר על שום מה איננו עושה תצהיר והוא מבקש להסתפק בדברים הסתומים שנכללו בתצהיר שנעשה על ידי אדם אחר." (ד' בר אופיר,
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה
- מהדורה שביעית, ע' 145-146).
במקרה דנן, נוצר הרושם שמדובר בהתחמקות מכוונת מעריכת תצהיר של הנתבעת עצמה ועל כן, בנסיבות כאלה מתפרש הדבר לחובתה של הנתבעת ומצדיק את דחיית הבקשה על הסף.
לנוכח תוצאה זו ,אין צורך לדון בשאלה האם עו"ד קליגר אכן הוסמך על ידי הנתבעת לייצגה בהליך הנוכחי והאם היא אכן מבקשת להתגונן מפני התביעה.
6. גם לגופו של עניין לא מצאתי כל ממש בטענות ההגנה של הנתבעת. הטענה בדבר העדר יריבות נדחתה על ידי עוד בהחלטתי מיום 18.8.05. עצם הטענה בכתב התביעה כי קיים חוב של הנתבעת כלפי התובע בגין שימוש בכרטיס אשראי , היא טענה המגלה יריבות. אם חפצה הנתבעת לטעון כי לא השתמשה בכרטיס אשראי שהנפיק התובע, שומה היה עליה לומר זאת באופן מפורש ולהציג את גרסתה העובדתית המפורטת, דבר שלא נעשה.
כידוע, מי שמבקש רשות להגן חייב להיכבד ולפרט היטב את הגנתו, ואינו יכול לפטור את עצמו ע"י העלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא, כפי שנעשה כאן (ראה ע"א 385/59
החברה הא"י לתעשיות כותנה בע"מ נ' רחמני,
פ"ד יד(1) 49; ע"א 316/64
ארגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל,
פ"ד יח(4) 362).
7. התובע תמך את תביעתו בדף חשבון אחרון כפי שמתחייב מתאגיד בנקאי המגיש תביעה בסדר דין מקוצר. אינני סבור כי התביעה כפי שהוגשה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. נזכיר כי הדרישה לצירוף מסמכים לכתב התביעה היא מינימלית. די בכך שהתובע צרף לכתב התביעה את ההסכם על פיו הונפק כרטיס האשראי (נספח א') וכן דף חשבון אחרון (נספחים ב' וג'), על מנת שהתביעה תהיה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.
בע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138 נפסק:
"
כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית. די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן."
על כן, שומה היה על הנתבעת להראות כי לא השתמשה בכרטיס האשראי ולכן לא יכול להיות כל חוב שלה כלפי התובע. אם סבר עו"ד קליגר כי נבצר מהנתבעת להתגונן על יסוד החומר שצורף לכתב התביעה, היה עליו להגיש בקשה מתאימה לגילוי מסמכים, דבר שלא נעשה. הנתבעת הסתפקה בכפירה כללית בקיומו של חוב, משל היה מדובר בכתב הגנה שהוגש לאחר שהוגשה תביעה בסדר דין רגיל.
8. אכן קיים ליקוי מסויים בכתב התביעה, וכוונתי לאופן בו נוסח סעיף 5 לכתב התביעה, שם נטען כי "הנתבעת פיגרה בסילוק חובה לתובע ו /או חרגה ממסגרת האשראי והפרה תנאי ההסכם עימו, ובכך קמה לתובע הזכות לדרוש פרעון מיידי של חוב הנתבעת".
כידוע, אין מקום להעלות טענות עובדתיות חלופיות בכתב טענות, ובמקרה דנן הועלתה טענה עובדתית חלופית כאמור. יחד עם זאת, אינני סבור כי הדבר מצדיק מתן רשות להתגונן בשים לב לכך שבין אם נבחר בחלופה הראשונה ובין אם נבחר בחלופה השניה, אין בפי הנתבעת כל טענת הגנה ממשית בפני איזה מבין החלופות.
על כן, אינני רואה איזה נזק נגרם לנתבעת מחמת הליקוי בניסוחו של סעיף 5 לכתב התביעה.
9. עו"ד קליגר העלה טענות קשות עד מאוד נגד התובע, בגין עצם הנפקת הכרטיס לרעייתו, ואף השווה שלא לצורך את עסקו של התובע לעסקו של סוחר סמים המנפיק כרטיסי אשראי למכורים. יש טעם רב לפגם בהשוואה זו, ומכל מקום, משתמעת ממנה הודאה עקיפה בכך שהנתבעת אכן השתמשה בכרטיס האשראי שהנפיק התובע עבורה. אין בפניי כל טענה או ראיה לפיה הנתבעת היא פסולת דין, וגם לא הומצאו בפניי מסמכים רפואיים כלשהם שעשויים ללמד על כך שהנתבעת אינה מבינה את טיבם של מעשיה ואינה מסוגלת לכלכל את צעדיה כאדם מן היישוב. על כן, לא ניתן לקבוע כי היה פסול כלשהו בהתנהגותו של התובע בעצם הנפקת כרטיס האשראי לנתבעת.