בפני תובענה להעתקת מקום מגורי הקטינים מהעיר ב. לעיר ** או ל*.
א. כללי:
- התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י שנת 2009 , ולהם 4 ילדים קטינים (להלן: "הקטינים"):
- מזונות הקטינים הוסדרו בהסכמה ובמסגרת פסק דין שניתן על ידי בתמ"ש 23224/01/16 ביום 11/4/16.
כמו כן , ונוכח הסכמת הצדדים , נקבע בפסקי הדין שבתמ"ש 12217/10/14 ובתמ"ש 23193/01/16 כי הקטינים יישארו במשמורת אמם – התובעת.
- הסדרי השהייה של האב עם הקטינים אינם כוללים לינה וזאת נוכח טענתו כי אין לו מקום להלינם, וכוללים מפגשים פעמיים בשבוע בימים ראשון ורביעי בין השעות 14:00-17:00 וכל סוף שבוע שני – ביום שישי למשך שעתיים, וביום שבת למשך שלוש שעות. ראה לעניין זה החלטתי מיום 11/4/16 ותסקיר העו"ס לסדרי דין מיום 6/4/16.
- לטענת התובעת הנתבע אינו מקיים אחר הסדרי השהייה שלו עם הקטינים, אינו משלם את מזונות הילדים, ואינו מסייע לה בגידולם.
מאחר ונטל גידול הילדים מוטל על כתפיה בלבד, ומאחר ואין לה בני משפחה בעיר ב. שיכולים לסייע בידה בגידול הילדים נוכח גילם, עותרת התובעת להעתיק את מקום מגוריה למקום מגורי בני משפחתה ב** או ב*, באופן שבו היא תוכל להיעזר בהם.
- הנתבע שאף הוא מתגורר בב., מתנגד לבקשה ולטענתו העתקת מקום מגורי הקטינים יפגע בזכותו להיות מעורב בחיי ילדיו ובהסדרי השהייה שלו עמם. לשיטתו הינו אב מסור הפעיל בחיי ילדיו, וכי התובעת בעתירתה להעתקת מקום מגורי הקטינים מבקשת לנתקו מילדיו.
הנתבע אישר כי אכן אינו משלם את מזונות הקטינים וזאת מפאת מצבו הרפואי אשר לטענתו מונע ממנו לעבוד. ראה לעניין זה עמ' 12 שורה 29 לפרוטוקול מיום 20/9/16.
- ביום 20.09.16 התקיים דיון הוכחות, כאשר מלבד הצדדים עצמם נחקרה גם העו"ס לסדרי דין על תסקירה.
לבקשתי הוגשו סיכומי הצדדים בסד זמנים קצר, כאשר התובעת הגישה סיכומיה ביום 25.09.16 והנתבע הגיש סיכומיו ביום 10/10/16.
המתווה הנורמטיבי:
- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב -1962 , קובע כי "הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו" הוא אחד מתפקידי ההורים כאפוטרופוסים (ראה סעיף 15
לחוק). מקום בו לא הגיעו ההורים להסכמה רשאי בית המשפט להכריע בדבר "כפי שייראה לו לטובת הקטין" (ראה סעיף 25 לחוק).
- עיקרון טובת הקטין כעקרון מוביל ומנחה בתביעות להעתקת מקום מגורים נקבע במספר רב של פסקי דין . ולמעשה יש לאזן בין שלושה אינטרסים חשובים ועיקריים שלעיתים מתנגשים זה בזה: אינטרס הקטין מצד אחד, זכות ההורה המשמורן לקביעת מקום מגוריו וחייו מצד שני, וזכות ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם הקטין מצד שלישי.
בפסק דיני מיום 11/5/14 בתמ"ש 37853/11/13 ולצורך המחשה ויזואלית השוויתי את האינטרסים הפועלים למשולש שווה שוקיים, אשר בסיסו (המשול לטובת הקטין) גדול משוקיו (המשולים לאינטרסים של האב והאם).
- כמובן שבצד טובת הקטין, עומדת חירות המשמורן לקבוע את מקום מגוריו ואת המשך התפתחותו המקצועית, וכן עומדת זכותו של הלא משמורן ליהנות מיוצא חלציו. אלא שאת אלה (זכויות ההורים) יש להביא בחשבון מתוך מטרה לקבוע מהי טובת הילד באותו מקרה ולא כשיקול עצמ
הטיב לבטא זאת חברי כבוד השופט ניצן סילמן בתמ"ש (קריות) 6832/01/13 בפסק דינו מיום 1/9/13:
"חירות התנועה, זכות השיקום, הזכות לקבוע גורל קטין – כל אלו זכויות הוריות; אלו מתגמדות למול טובתו של ד'. ....
כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, "מוותרים" אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות; הויתור הינו מודע , כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין...
טובת קטינים הינה ערך עליון בשיטה. היא ערך עליון במוסר, וערך עליון במשפט הטבע.....
הורות הינה הקרבה והינה ויתור. כאשר הורה נבחר לשמש משמורן, זוכה הוא בעולם ומלואו. ביכולתו ליהנות, מרבית הזמן- מזיו פני הילדים בשעות הבוקר, וממבט על עיניהם העצומות, בעת שנתם. בצד זכות זו, עומדת חובה – עול טיפול, והקרבה אינסופית, ובכללם החובה לפעול למען טובת הקטינים, גם במחיר הקידום האישי והחירות האישית.
חובה זו של הקרבה, אינה מוטלת רק על משמורן, אלא על שני ההורים. על ההורה הלא משמורן, החובה לחלוק בנטל, ולקיים ההסדרים...."
- "טובת הילד" אינו מושג ערטילאי אלא הוא פרי של איזון בין אינטרסים שונים של כל אחד מההורים ושל הילד.
לעיתים, על בית המשפט לבחון את טובת הילד לא רק נכון להיום אלא גם נכון למחר. ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט נ.הנדל בעמ' ( ב"ש) 119/08 המוזכר להלן.
- הפסיקה קבעה מספר מבחנים וקריטריונים לבחינת טובת הילד בתביעות מסוג התביעה שבפני הכוללים , בין היתר, את היכולת לשמר הקשר עם ההורה האחר, אופי הקשר שייווצר עם ההורה האחר, ההכרה והשמירה על מעמד ההורה האחר, מסוגלות הקטין להיקלט בסביבה החדשה ועוד.
הפסיקה הטעימה כי השאלה אינה האם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר ההורה המשמורן מבקש לעבור.
עוד נקבע בפסיקה כי יש לבחון את הבקשה בשני מעגלים. במעגל הראשון יש לבחון את יכולת הקטינים לעשות את המעבר. ובמעגל השני תיבחן השאלה מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הקטינים במצב שנוצר.
ברי כי הבדיקות במעגל השני מתבצעות רק אם נקבע כי לקטינים יכולת לעשות את המעבר. ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופטת צ.צפת מיום 13/9/08 בעמ' ( ב"ש ) 119/08 פלוני נ. פלונית.
- לדידי שיקול נוסף לבחינת עתירה להעתקת מקום מגורי קטינים הינו מידת מעורבותו של ההורה, המתנגד למעבר, בחיי ילדיו ומידת השתתפותו בגידול ילדיו .
דיון והכרעה:
- לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק ושמעתי את הצדדים, ובשים לב לטובת הקטינים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל וזאת כפי שיובהר להלן:
- סיבת הבקשה להעתקת מקום המגורים:
הגם שע"פ הפסיקה אין רלוונטיות לשאלת הצידוק שבמעבר, הרי שלטעמי יש להבחין בין מעבר שהוא מעבר הכרחי לבין מעבר שאינו הכרחי.
במקרה שבפני עולה בבירור כי הסיבה שבעטיה מבקשת האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים הינה העובדה כי נטל גידול הילדים מוטל רובו ככולו עליה בלבד, ובאופן שהיא נאלצת להיות בקרבת בני משפחה אשר יסייעו לה.
כאמור הסדרי השהייה שבין האב לבין הקטינים אינם כוללים לינה ומסתכמים במספר מצומצם של שעות שבועיות , באופן שבו האם קורסת אחר הנטל הנופל על כתפיה נוכח גידולם וגיל ארבעת ילדי הצדדים.
יתרה מזו, במהלך דיון ההוכחות עלה כי חרף מעט השעות שיש לאב עם ילדיו הוא משתמש מידי פעם בבית האם כדי לקלחם ובבישולי האם כדי להאכילם, תוך שהוא מנצל את קרבת מגוריה . ראה לעניין זה עמ' 20 שורות 12-15 , עמ' 11 שורה 29 לפרוטוקול מיום 20/9/16.
יודגש כי במהלך דיון ההוכחות, ביקשתי לבחון האם האב מבקש להגדיל את זמני השהות שלו עם ילדיו באופן שיכללו גם לינה באמצע השבוע ובסופי שבוע, אך הוא סירב בטענה שאינו עובד מפאת מצבו הרפואי, וכי אין באפשרותו לשכור דירה כדי להלין את ילדיו, וכי אמו שבביתה הוא מתגורר עוינת לילדיו. ראה לדוגמא עמ' 9 שורות 14-16 לפרוטוקול מיום 20/9/16.
- משהאב לשיטתו אינו יכול לקיים אחר הסדרי שהייה בסיסיים ביותר עם ילדיו (הכוללים לכל הפחות לינה במהלך השבוע ו/או בסופי שבוע ), על מה הוא ילין כאשר האם נזקקת לסיוע של בני משפחתה אשר מתגוררים מחוץ לב.?!.
טובת הקטינים שבפני היא שאמם תוכל לקבל עזרה, ומעת לעת תוכל גם לנוח ולצבור כוחות מחודשים להמשך גידול ילדיהם המשותפים של הצדדים.
- אדגיש כי הסדרי שהייה הכוללים לינה חשובים לא רק להורה שאינו משמורן, אלא חשובים לא פחות להורה המשמורן, שכן הם מאפשרים לו מנוחה, "טעינת מצברים" והתפתחות אישית.
ברי כי הסדרי שהייה הכוללים לינה חשובים מאוד גם לילדים אשר זוכים מחד להורה שלמרות שאינו משמורן, ממשיך להיות פעיל ונוכח בחייהם, ומאידך הם גם זוכים להורה משמורן רענן ובעל כוחות מחודשים ומתחדשים.
מאחר והנתבע אינו יכול לאפשר לתובעת פרקי זמן ממשיים של מנוחה נוכח הסדרי השהייה המצומצמים שלו עם ילדיו, הרי שהתובעת זכאית להסתייע בבני משפחתה אשר מתגוררים מחוץ לב. , והדבר ישרת את טובתם.
- שמירת הקשר שבין האב לבין הקטינים:
אינני סבור כי העתקת מקום מגורי הקטינים יחדיו עם אמם מב. ל** או ל*, ימנע מהאב לשמור קשר עם ילדיו, שכן אין מדובר במרחק נסיעה גדול במיוחד מב. ל** או ל*.
בוודאי שלא יהיה במעבר הנ"ל כדי למנוע מהאב לקיים אחר הסדרי השהייה במינונם היום. האב אינו עובד, ויוכל להבנתי להגיע ולשהות עם ילדיו בעיר מגוריהם החדש.
- אכן העתקם מקום מגורי הילדים יפגע בנוחות שיש לאב כיום נוכח הסדרי השהייה המצומצמים הקיימים, וכאשר האב נהנה מהעובדה שהוא מתגורר במרחק הליכה ממגורי האם , אולם חוסר נוחות זו "בטל בשישים" מול הקושי והמעמסה המוטלים על התובעת, שעה שאין לה יום אחד בשבוע לעצמה .
- אינני מקבל את טענת האב כי האם מבקשת להרחיקו מילדיו, שכן האב הוא זה שסירב להרחבת הסדרי השהייה שלו עם ילדיו, והסדרי השהייה המצומצמים הקיימים כיום נקבעו על פי בקשתו וצרכיו.
כמו כן, אינני מקבל את טענת האב כי האם מקשה עליו בקיום הסדרי השהייה הקיימים כיום, שכן ככל שהדבר היה נכון היה מצופה מהאב כי יפנה לבית המשפט בהליך מתאים , ולא יעלה טענה זו רק בעקבות עתירתה של האם להעתקת מקום מגורי הקטינים.
- תסקיר העו"ס:
בתסקירה מיום 15/6/16 המשתרע על 14 עמודים, המליצה העו"ס לסדרי דין להיעתר לבקשת האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לסביבת משפחתה המורחבת, שכן הדבר עולה בקנה אחד עם טובתם.
עוד ציינה העו"ס בתסקירה כי להבנתה האם תשתף פעולה בכל בקשה של האב להסדרי שהייה עם ילדיו לרבות לינה, ככל שתבוא בקשה כזו מהאב.
- ב"כ האב חקר את העו"ס על תסקירה ועל המלצותיה, אולם אלו לא נסתרו, ולמעשה אוששו עת הבהירה העו"ס כי הסתכלה בראש ובראשונה על טובת הילדים ( ראה לעניין זה עמ' 20 שורה 1-2 לפרוטוקול מיום 20/9/16 ) , האב סירב לשתף עמה פעולה ( עמ' 13 שורות 13-15 לפרוטוקול מיום 20/9/16 ), ואף לא אפשר לה להיפגש עם אמו נוכח טענתו כי אין באפשרותו להלין את הקטינים בביתה ( עמ' 15 שורות 5-7 לפרוטוקול מיום 20916 ).
משהמלצות התסקיר לא נסתרו, מצאתי לקבלן שכן נקבע בפסיקה כי משקלו של תסקיר עו"ס לסדרי דין , המוגש לבית המשפט לענייני משפחה, דומה לחוות דעת ממומחה מטעם בית המשפט. ראה לעניין זה : ע"א 3554/91 פלונית נ' היועמ"ש מיום 9/10/91, בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש מיום 3/7/06, תמ"ש 4745/07/12 א.ג נ' א.ג מיום 16/12/12.
- במהלך חקירתה של העו"ס על ידי ב"כ האב, עלה כי האב הגיש נגדה תלונה במחלקת הרווחה שבעיר בער שבע.
בעניין זה מצאתי לציין, ללא קשר למקרה הספציפי שבפני, כי ככל שבעל דין מבקש להתלונן על תפקודה של עו"ס אשר מונתה על ידי בית המשפט ובטרם הסתיים ההליך המשפטי, אזי תלונה זו טוב שתוגש בפני השופט הדן בתיק.
הביקורת על מלאכת עו"ס שמונתה על ידי בית המשפט , צריכה להיעשות על ידי בית המשפט באמצעות הגשת בקשה מתאימה ובזמן אמת לבית המשפט, ובאופן שבית המשפט יוכל לברר את מהות התלונה וליתן הנחיות והוראות מתאימות לעו"ס לצורך הגשת תסקירה ככל שיתברר כי יש צורך בכך.
הגשת התלונה נגד העו"ס מחוץ להליך המשפטי , מבלי שתעשה פניה מתאימה למתן הוראות לבית המשפט, יכול ולא תסייע לצדדים בהליך המשפטי עצמו.
סבורני כי הדבר יאפשר מחד פיקוח צמוד של בית המשפט על מלאכת העו"ס , ומאידך יצמצם הגשת תלונות סרק נגד עובדים סוציאליים .
לא אחת העברתי בהחלטותיי ביקורות , ואף ביקורות נוקבות , על תפקוד עו"ס, אך באותה מידה איני מוכן להשלים עם מצב שבו מוגשות תלונות סרק למקום עבודת העו"ס וכל זאת בניסיון להטיל עליה מורא ולהשפיע באופן פסול על מלאכתה המקצועי.
- העדר חלופה מצד האב :
כידוע אין לבית המשפט סמכות למנוע מהורה (בין אם מדובר במשמורן בין אם לאו) להעתיק את מקום מגוריו הוא, וסמכותו של בית המשפט הינה לאסור את העתקת מקום מגורי הילדים בלבד.
ולכן, כאשר הורה משמורן מבקש להעתיק את מקום מגורי הקטינים נוכח העתקת מקום מגוריו הוא, על בית המשפט לבחון את החלופות העומדות ביחס לילדים נוכח המציאות החדשה שנוצרה.
בית המשפט יכול ויעתר לבקשת ההורה המשמורן ואז ילדי הצדדים יעתיקו את מקום מגוריהם יחדיו עמו, ובית המשפט יכול ושלא יעתר לבקשת ההורה המשמורן , ואז על בית המשפט לבחון האם בנסיבות החדשות שנוצרו , ההורה השני יכול ורוצה להפוך למשמורן והאם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
- במקרה שבפני, האב לא ביקש להיות משמורן על ילדי הצדדים ככל שהתובעת תעתיק את מקום מגוריה. כל שביקש האב הוא להותיר את המצב כפי שהוא, תוך התעלמות מוחלטת מזכותה של האם להעתיק את מקום מגוריה .
בהעדר חלופה מצד האב לגדל את הקטינים בעצמו ככל שהתובעת תעתיק את מגוריה מב., הרי שהתנגדותו להעתקת מקום מגורי הקטינים, כמוה כהתנגדות שלא כדין להעתקת מקום מגורי התובעת עצמה, שכן ברור כי בית המשפט לא יותיר את הקטינים בב.בגפם.
- טובתם של ילדי הצדדים נוכח כוונת האם להעתיק את מקום מגוריה מב. ונוכח העדר רצונו של האב להפוך למשמורן במקום האם, כי הקטינים יעברו יחדיו עם אמם.
סיכום:
- לאור האמור לעיל, הנני מתיר לתובעת להעתיק את מקום מגורי הקטינים מב. ל** או ל**
נוכח גיל הקטינים , סבורני כי לא יהא להם כל קושי להיקלט במקום מגוריהם החדש , תוך שאמם- התובעת זוכה לעזרה מבני משפחתה המתגוררים ב** וב*
- מאחר והצדדים בפני הינם שומרי מצוות, תדאג האם לשלב הקטינים במקום מגורם החדש במוסדות חינוך דתיים.
- מאחר והאב – הנתבע לא ביקש להתאים את הסדרי השהייה שלו עם ילדיו ככל שעתירתה של התובעת – האם תתקבל, הנני מסמיך את העו"ס לסדרי דין להסדיר את הסדרי השהייה שבין האב לבין הקטינים לאחר מעברה של האם. תוקף ההסמכה למשך 12 חודשים. כמו כן, יוכל האב להגיש תובענה מתאימה להסדר זמני השהייה שלו עם ילדיו.
- חרף העובדה כי הצדדים שבפני מיוצגים שניהם מטעם לשכת הסיוע המשפטי, מצאתי לחייב הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו על ידו תוך 30 ימים לטובת אוצר המדינה ( סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי תשל"ב -1972 ).
לאחר שהנתבע מיצה את זכותו בהליך המשפטי עד תום, לדידי, התנגדותו למעבר הקטינים לא נבעה מדאגה לטובת הקטינים אלא נבעה מחששו לפגיעה בנוחות ממנה הוא נהנה כיום, עת, מחד, הוא מבלה עם ילדיו מספר מצומצם של שעות בשבוע אך, מאידך, אינו לוקח חלק פעיל בנטל גידולם שהרי התובעת מטפלת בהם בכל שעות היממה.
משהנתבע לא נתן את הסכמתו למעבר הקטינים, וחייב את התובעת לנהל הליך משפטי מיותר ומתוך מניע פסול, אשר מומן על ידי משרד המשפטים- לשכת הסיוע המשפטי, יתכבד הנתבע וישיב לקופת המדינה כספים אלו.
עובדת היות צדדים מיוצגים מטעם לשכת הסיוע המשפטי, אינה ערובה כי בסיום ההליך בית המשפט לא יחייב מי מהם ובאופן אישי בתשלום הוצאות ההליך, שאם לא כן יביא הדבר לניהול הליכים משפטיים מיותרים על חשבון הקופה הציבורית ואף לבזבוז זמן שיפוטי יקר.
- המזכירות תשגר את פסק הדין לבאי לצדדים.
הנני מתיר את פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.