הנאשם שבפני הועמד לדין, לפי כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר דיוני, בגין בצוע, על פי הטענה, עבירות של חדירה למחשב, בניגוד לסעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ"ה - 1955 (להלן: "
חוק המחשבים"); התחזות כאדם אחר, בניגוד לסעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"); פגיעה בפרטיות, בניגוד לסעיף 2(11) ו- 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן: "
חוק הגנת הפרטיות").
עובדות כתב האישום בתמצית הן, כי הנאשם חדר, שלא כדין, לכרטיס "מסנג'ר" (תכנת מסרים מידיים) של המתלוננת ש', תוך התכתב עם אחרים תוך שהוא מתחזה בכזב בשמה. במועד אחר, נכנס לחשבון "פייסבוק" (רשת חברתית) של מתלוננת אחרת, מ', ושוב התכתב עם אחרים בשמה, תוך שסיפר על פעילות מינית וכן על שמוש באלכוהול ובסמים, כביכול, מצד אותה מתלוננת מ'.
כתב האישום מלהתחילה היה חמור יותר. ביום ו' ניסן תשע"ב - 29 מרץ 2012, הצהירו הצדדים לבית המשפט הסדר דיוני אליו הגיעו, במסגרתו יורשע הנאשם, בהסכמה, בהתאם לכתב אישום המתוקן שהוגש בהסכמה, בהוראות החיקוק הראשונה והשניה שהובאו לעיל (חדירה למחשב והתחזות כאדם אחר), ואילו בנוגע להוראת החיקוק השלישית, של פגיעה בפרטיות, יטענו הצדדים טענות משפטיות, בלא שבית המשפט ידרש לשמוע ראיות ומתוך הנחה כי האמור בכתב האישום משקף העובדות אשר אירעו. לאחר שתינתן הכרעה בנוגע לתחולת הוראת החיקוק השלישית, יופנה הנאשם לחקירת שירות המבחן אשר תבחן, בין היתר, גם שאלת הרשעתו בדין.
ביום יג' סיון תשע"ב - 03 יוני 2012 נשמעו סיכומי הצדדים - הטענות המשפטיות בהתאם להסדר הדיוני. בסיום הדיון, הציע בית המשפט לצדדים לשקול הסדר מוסכם גם בנוגע לשאלת תחולת הוראת החיקוק השלישית, ואמש נתקבלה הודעה, כי הדבר לא עלה יפה. על כן אין אלא להדרש לסוגיה העקרונית במסגרת הכרעת הדין.
כנקודת מוצא הניחו שני הצדדים בסיכומיהם (אף על פי שהדבר לא נזכר בכתב האישום), כי הפרטים שמסר הנאשם אודות המתלוננת מ', עת התחזה בשמה, היו פרטים
כוזבים. עוד אשרה התביעה בסכומיה, כי אין בחוק הגנת הפרטיות התיחסות לפרסום עובדות שאינן אמת. אלא, שהתביעה טענה, כי על אף האמור, תכלית החוק הינה למנוע גם פרסום מסוג זה הנוגע לצנעת חייו של אדם, וכלעומת זאת, טענה ההגנה, כי פרסום מסוג זה אינו נכנס בגדר תחולת החוק.
השאלה העומדת במחלוקת בין הצדדים הינה, האם פרסום או מסירה של פרטים
כוזבים, הנוגעים לצנעת חייו של אדם, מקימה היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של פגיעה בפרטיות.
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, קובע:
2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" - מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" - לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;