המבקש עותר לביטולו של פסק הבוררות שניתן ביום 04.01.2016 על ידי הערכאה השניה של המוסד לבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, אף לביטול ההחלטות מיום 10.02.2016, 20.03.2016, לרבות "כל החלטה אחרת הנגזרת מהליך הבוררות והחלטות תורנים במסגרת הבוררות".
1.המבקש והמשיב הינם חברי בורסה ותיקים אשר ניהלו את עסקיהם בשותפות. המבקש אמנם ממעיט מערכו של המשיב ומגדירו כ"איש מכירות" בלבד, אלא שמהנספחים המרובים שבעלי הדין צירפו לכתבי בית הדין, ובכללם ההסכמים שנערכו ביניהם, עולה כי המדובר בשותפות לכל דבר ועניין. בין הצדדים התגלע סכסוך באשר להתחשבנות ביניהם, והמבקש טען כי במהלך העסקים המשותפים סיפק למשיב סחורה בשווי מאות אלפי דולרים לצורך מכירתה, כי המשיב מכר את הסחורה, או חלקה, אך לא העביר לו את תמורת היהלומים כמתחייב ממערך היחסים שביניהם, באופן שיצר חוב כלפיו המסתכם בסך של 436,365 $.
2.ביום 30.06.2013 הגיש המבקש למוסד הבוררות בבורסה תביעה נגד המשיב על הסכום לעיל, ואילו המשיב הגיש נגדו תביעה שכנגד על סך 208,457 $. התביעות ההדדיות התבררו בפני ה"ערכאה ראשונה" של מוסד הבוררות בבורסה, אשר בפסק דינה מיום 22.07.2014 דחתה את שתי התביעות. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הבוררות שניתן על ידי הערכאה הראשונה, ועתרו לשמיעה מחודשת של הסכסוך בהתאם לתקנון הבורסה. הסכסוך התברר, אפוא, פעם נוספת בפני ה"ערכאה שנייה" – מותב של חמישה בוררים: ה"ה גרינקר, אבידן, אליאלי, גרסטלר ובוק - שהדיונים בפניה נפרשו על פני 15 ישיבות בוררות, בהן היה המבקש מיוצג על ידי טוען הבורסה מר עופר נאור.
3.ביום 04.01.2016, לאחר לא פחות מ-15 ישיבות כאמור, במהלכן נשמעו עדים לא מעטים והוצגו כל החשבונות, לרבות "הפתקים" הנהוגים בבורסה, הוציאו הבוררים תחת ידיהם את פסק הבוררות נושא בקשת הביטול בו פסקו כי על המבקש "לשלם למר אריאל מיטרני סך של 14,606 דולר (ארבע עשר אלף שש מאות וששה דולר ארה"ב) לא יאוחר מיום 1.3.2016", וכי המבקש "יחזיר ... את הסכום של 100,000 $ לגב' מיטרני ו/או לבא כוחה בשני תשלומים...". הבוררים התייחסו בפסק הבוררות גם לחובות אבודים שהצדדים טענו לגביהם, והוסיפו וקבעו כי "היה ואחד הצדדים יקבל סכום כלשהו מאחד הלקוחות החייבים אזי: א. יודיע על כך מידית למחלקה המשפטית ולצד השני. ב. יעביר תוך 7 ימי עסקים לצד השני מחצית מהכסף שהתקבל אצלו".
4.המבקש לא השלים עם פסק הבוררות ועתר לביטולו. בבקשת הביטול המקורית, אף בזו המקוצרת, פרש המבקש יריעת טיעונים רחבה, שלא דילגה על טענות ערעוריות מובהקות, שאלו הם עיקריה: הבורר מר אלון גרינקר (להלן, לשם היעילות, ומבלי לפגוע בכבודו - גרינקר) היה פסול מלשבת בדין מחמת סכסוך קודם בינו לבין המבקש, מחמת יחסי חברות בין המבקש לבין יריבו של גרינקר ומחמת "מתח" בין הטוען מטעם המבקש מר נאור לבין גרינקר, אף מחמת חקירה פלילית המתנהלת על פי הנטען כנגדו. בהקשר זה נטען כי הבורר כשל בהפרת חובת הגילוי, ולא יידע את המבקש בדבר זכותו לעתור לפסלותו. כן נטען, שהבוררים לא דנו כלל בתביעה הכספית של המבקש; התעלמו מהודאת המשיב בחוב כלפיו; הגיעו לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת שאינה מתיישבת עם הראיות, קיימו ישיבה בהרכב חסר, קיימו ישיבות בוררות בהעדרו של המבקש למרות מחלתו; אף חרגו מסמכות עת חייבו את המבקש להשיב לאמו של המשיב סך של 100,000 $ אף שזו לא הייתה כלל צד לבוררות ואינה חברת בורסה.
המשיב דוחה את כל טענותיו של המבקש לגופן, אף עותר לדחיית בקשת הביטול מחמת הגשתה באיחור.
דיון והכרעה
5.בראשית אתייחס לטענת המשיב לפיה יש לדחות על הסף את הבקשה מחמת הגשתה באיחור. אין מחלוקת כי הגם שפסק הבוררות ניתן ביום 04.01.2016 (ולכל המאוחר ביום 06.01.2016 עת נחתם על ידי כל חברי המותב) הוגשה בקשת הביטול רק ביום 14.04.2016 ללא בקשה להארכת מועד. המבקש ער לאיחור, אך מתרץ אותו באורכה לה זכה לטעמו מכוח סעיף 27 (ב) לחוק הבוררות הקובע כי: "הייתה פנייה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה...". לגישת המבקש, הבקשות שהגיש לבוררים לאחר מתן הפסק (נספחים ג4, ג5, ג6, ג7, ג9 לתשובת המשיב, אף נוספות) באות בגדרו של סעיף 22 (1)(2) לחוק והבוררות, ומשכך יש להתחיל את מניין 45 יום הנקובים בחוק מיום מתן ההחלטות בבקשות, ואלו ניתנו רק ביום 10.02.2016 וביום 20.03.2016.
6.עיון במקבץ הבקשות שהגיש המבקש לבוררים לאחר מתן פסק הבוררות, אלו שנמנו לעיל ואף אחרות, מעלה כי המבקש טען בבקשות אלו כי המדובר ב"טעות על פני הפסק או פליטת קולמוס שאין לה כל הצדקה ואינני מבין איך תביעתי המבוססת שאף נתמכה בעדויות של יוונים שהובאו במיוחד למטרה זו נדחתה ברובה...", וכי הסך של 100,000$ אותו חויב להשיב לאמו של המשיב הווה "כיסוי חוב ולא ערבות" (נספח ג2); עתר "להורות למר מיטרני להעביר אלי רשימה מלאה של סך כל החייבים..." (נספח ג4); עתר למתן החלטה בקשר למכתבו מיום 17.02.2016 (נספח ג5); עתר לדחיית מועדי התשלום (נספח ג6); עתר ל"ביטולו של פסק הבוררות מיום 06.01.2016 לאלתר" מחמת אי תשלום אגרה (נספח ג7); עתר "להורות לאלתר למר אריאל מיטרני להמציא ללא דיחוי את פירוט החייבים...", אף לקבוע דיון נוסף (נספח ג9); עתר לקיומה של ישיבה נוספת בה תידון בקשתו לקבל פרטי חייבים, אף טען לבטלות חיובו לשלם 100,000$ משסכום זה כבר נכלל בהתחשבנות ואין המדובר "במימוש ערבות שמעולם לא העניקה אלא כסיוע להתחשבנות שביני לבין בנה.." (נספח ג11).
7.סעיף 22 לחוק הבוררות מסמיך את הבורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם היה לקוי באחד מאלה:
"(1)נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2)הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך...".
אינני מקבלת את טיעונו של ב"כ המבקש לפיו הפרשנות של סעיף 22 הינה "כוללת יותר רחבה לא דווקנית", כי חיובו כלפי אם המשיב בא בכלל ההיגד "טעות בתיאור אדם", וכי דרישתו לעניין בלת פירוט באשר לחובות האבודים נכנסת תחת כנפי ההיגד "ליקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון). סעיף 22 לחוק הבוררות מוגבל לעניינים טכניים ואינו נועד לטענות ערעוריות או לתיקונים מהותיים: "הכוונה כאן איננה לתיקון מהותי של הפסק, לאחר מחשבה נוספת, מה שיהיה שינוי אסור של הפסק- ואם ייעשה יבוטל על ידי בית המשפט-אלא לתיקון השמטה, פליטת קולמוס או טעות בחישוב בלבד" (סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, כרך ב' עמוד 878) וכן: "אין התיקון יכול להיעשות לגבי גוף העניין, גם אם נראה לבורר כי טעה בו... גישה דומה בנוגע לאיסור הכנסת תיקונים מהותיים בפסק..." (שם עמוד 879).
נפסק: "לא כל בקשה הנחזית להיות בקשה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות נושאת עמה את האפקט של הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר... בכדי לזכות בהארכת המועד הקבועה בסעיף 27 (ב) לחוק הבוררות יש להגיש את בקשת התיקון באופן העולה בקנה אחד עם העניינים המנויים בסעיף 22 לחוק הבוררות" (רע"א 8594/14 יהודה אביחי לאופר נ' יוסיפוביץ, 08.03.2015).
בבקשות הרבות שהגיש המבקש לבוררים לאחר מתן פסק הבוררות אין הוא מבקש לערוך תיקונים טכניים בפסק הבוררות, אלא תוקף את תוצאת פסק הבוררות, עותר לעריכת תיקונים מהותיים בו, עותר להוספת תוספות לפסק הבוררות, אף לבירור נוסף של טענות שלדעתו לא נתבררו כדבעי, אף עותר לקיום ישיבה נוספת ולחיובו של המשיב ליתן לו פרטים נוספים. בקשות מעין אלו אינן באות בגדרו של סעיף 22 לחוק הבוררות. משלא הוגשה בקשה להארכת המועד, אף שבתשובתו עתר המשיב לדחיית הבקשה מחמת האיחור בהגשתה, המסקנה המתחייבת היא שבקשת הביטול הוגשה באיחור ודינה להידחות.
8.דין הבקשה להידחות גם מטעמים לגופו של עניין. ב"כ המבקש הכביר, הן בכתובים והן בטיעוניו בעל פה, טענות באשר לתוכן הפסק, עת לדידו הבוררים טעו בפסיקתם והיו אמורים לקבוע כי המשיב הוא זה שחב כספים למבקש, ולא להיפך, במיוחד עת לגישתו הודה המשיב, כפי שאישר בסעיף 16 לתשובתו, בקיומו של חוב כלפיו בסך של 151,345 $. מעבר לכך שעסקינן בטענות שאופיין ערעורי במובהק, שבית משפט אינו נזקק להן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר, ודאי לא ייעשה כן עת הטענות מופנות כלפי התחשבנות כספית שהבוררים עסקו בה במשך 15 ישיבות, הרי שהסתמכות על "הודאת" המשיב אינה אלא הוצאת דברים מהקשרם, שהרי המשיב אישר קיומו של חוב נכון לשנת 2007, עת ההתחשבנות שנבחנה על ידי הבוררים נפרשה על פני תקופה רבת שנים החל משנת 2007/8 ועד למועד מתן פסק הבוררות. גם לא ירדתי לעומקה של הטענה לפיה לא דנו הבוררים בתביעתו הכספית של המבקש, שעה שנושא הבוררות היה ההתחשבנות הכספית בין הצדדים במהלך שנות השותפות, דהיינו מי חייב למי, וסביבה סבבו הדיונים.
9.בפי המבקש אף מקבץ טענות הלקוחות מתחום דיני הפסלות וחובת הגילוי. חובת הגילוי החלה על בורר איננה שנויה במחלוקת ואודותיה נשברו קולמוסים רבים (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן, ניתן ב - 05.12.2010, ואחרים), אלא שכדי שפסק בוררות יבוטל מחמת הפרת חובת הגילוי, על העותר לתוצאה זו לחצות קודם לכן משוכה עובדתית בהוכחת קשר כלשהו בין הבורר לבין מי מבעלי הדין, שהינו חב- גילוי או חב פסלות, משהוא מקים חשש לאפשרות ממשית למשוא פנים, להבדיל מזיקה אקראית או רופפת או אירוע ישן חסר חשיבות.
10.המבקש טוען כי בסכסוך שהתגלע בינו לבין חבר בורסה אחר בשנת 1996 הגיש גרינקר בשנת 1997 תצהיר שתמך בעמדת יריבו, וכי גרינקר לא הצהיר על כך ערב פתיחת דיוני הבוררות. התצהיר אמנם לא צורף לבקשה, אך בהנחה שאכן הוגש תצהיר שכזה, הרי עסקינן בתצהיר שהוגש בשנת 1997, קרי: לפני קרוב ל-20 שנה. בהינתן שבוררי הבורסה הם חברי בורסה המכירים זה את זה, וסוחרים זה עם זה, הרי הכרות קודמת ביניהם אינה חדשה מרעישה. הדעת נותנת שהבורר גרינקר הניח, או רשאי היה להניח, לאור הימנעות המבקש מלהעלות טענה כלשהי בקשר לתצהיר זה, כי המבקש סבור, לאור הזמן הרב שחלף מאז, שהמדובר בעניין ישן נושן שאבד עליו הכלח, ביחוד שעה שהסכסוך לא היה בין המבקש לגרינקר, אלא בין המבקש לאחר.
המבקש מתרץ את שתיקתו בקשר לתצהיר ישן זה בטענה כי לא ידע, בהיותו בלתי מיוצג, כי ניתן להעלות נגד בורר טענת פסלות, וכדבריו: "וכל זאת כאשר המבקש אינו מבין כדבעי את זכויותיו, איננו יודע לטעון טענת פסלות..." (סעיף 29 לבקשה), וכי רק לאחר שקיבל מחבר את תקנון הבורסה התוודע לראשונה על יכולתו לבקש את פסילת יו"ר מותב הבוררים. אלא שטענתו זו נתגלתה כבלתי נכונה מבחינה עובדתית: ראשית, ביום 01.09.2014 נשלחה למבקש הודעת הבורסה המדווחת לו על תוצאות "הגרלת בוררות" לפיה נקבעו שמות הבוררים. בסיפא להודעה זו צוין באותיות קידוש לבנה: "יש באפשרותך להתנגד לבורר אחד מתוך הרשימה שלעיל ולהודיע על כך במזכירות המחלקה המשפטית תוך 24 שעות" (נספח ז1 לתשובת המשיב); שנית, המבקש עשה שימוש בזכות הפסלות, וביום 2.9.14 שלח למחלקה המשפטית הודעה בכתב ידו בזו הלשון: "אני מבקש לאור קבלת רשימה שניה של בוררים, בין משה כהן לבין אריאל מיטרני, לפסול שני בוררים מרשימה השנייה שקיבלתי 1. יצחק ישראל 2. רפאל ירושלמי" (נספח ז2 לתשובת המשיב); שלישית, ביום 3.9.14 שלח המבקש למחלקה המשפטית של הבורסה הודעה נוספת בכתב ידו הנושאת את הכותרת "טעות סופר בפסילת בורר", בה ציין: "... אבקש לאשר את רפי ירושלמי כבורר ולפסול את יצחק ישראל". זאת ועוד, המבקש היה מיוצג בהליך הבוררות על ידי טוען בורסה, וחזקה על טועני הבורסה כי הם מודעים להוראות התקנון המאפשר העלאת טענת פסלות.
משנחה דעתי כי המבקש היה מודע לזכותו לעתור לפסלות בורר, אף שלא היה מיוצג ע"י עורך-דין אלא ע"י טוען בורסה בלבד, ויישם הלכה למעשה זכות זו, איני רואה מקום להכריע בטענת תוקפו של סעיף התקנון האוסר ייצוג ע"י עורך- דין. אסתפק בהערה כי מן הראוי שמוסדות הבורסה יערכו חשיבה מחודשת באשר לסעיף זה (בהקבלה לדברי בית המשפט בע"א 7162/06 צבי שטרן נגד אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פסקה 28), אף שטענת אי חוקיות התקנון נדחתה בפסק הדין שניתן בע"א 468/89 בלע קידרון נ' בורסת היהלומים הישראלית.
11.המבקש אף טוען כי גרינקר היה פסול לשבת כבורר בעניינו לאור "יחסי חברות וקרבה רבת שנים" בין המבקש לבין חברי הבורסה אלון ודוד ארבוב שהינם, על פי הנטען, יריבים של גרינקר, אף בגין חקירה פלילית המתנהלת נגדו בהקשר לסכסוך זה. כל שהוגש לצורך הוכחת אותה "חקירה פלילית" נטענת הינו עמוד ראשון מהודעתו של אחד בשם בנימין רוזנטל במשטרה, בה טען כי בעקבות תצהיר שהגיש בסכסוך הקשור לארבוב לעיל, עם אחר, גרינקר ושניים נוספים בצעו כלפיו עבירת עבירת הדחת עד וסחיטה באיומים. לא פורש מה אירע בהמשך לאותה תלונה, אם בכלל, והסתום בה מרובה על הנגלה, בוודאי שאין בה להקים טענת פסלות במיוחד עת היא עולה לראשונה לאחר מתן פסק הבוררות. זהו המצב אף ביחס לטענה בדבר "טינה רווית מתחים" בין הבורר גרינקר לבין הטוען מטעם המבקש מר נאור. לא זו בלבד שהמבקש הוא שבחר את הטוען מטעמו, עת יכול היה לבחור לעצמו טוען אחר, הרי המבקש לא העלה כל טרוניה בקשר לכך במהלך ישיבות הבוררות שנפרשו כאמור על פני 15 ישיבות וגם טענה זו הועלתה לראשונה רק לאחר מתן פסק הבוררות.
12.טענה ביטול נוספת שנתגלתה כבלתי נכונה מבחינה עובדתית הינה הטענה המתייחסת לקיום דיונים בהעדרו של המבקש למרות מחלתו. המערער טען כי: "למרבה התדהמה לא הסכים מותב הבוררות לדחות את דיוני הבוררות על אף מצבו הקשה של המבקש והם התקיימו בהעדרו כאשר הטוען מטעמו נאלץ להגיעו עם בנו של המבקש, מר יוסי כהן בלבד, בהעדרו של המבקש..." (סעיף 49 לבקשה המקוצרת). אלא שטיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם בקשה מפורשת שהגיש בנו של המבקש ביום 10.03.2015 למחלקה המשפטית של הבורסה בה סקר את מצבו הרפואי של אביו וביקש: "אי לכך ובהתאם לאמור לעיל הנני פונה אליכם בבקשה לאשר לי להיכנס לנעליו של אבי – משה כהן ולהמשיך את הבוררות עם הטוען על מנת להגיע לסיום הבוררות ולקבל את פסיקתכם בנושא הנידון" (נספח 6 לתשובת הבורסה), אף עם מכתבו של המבקש עצמו 1.3.2005 בו ציין "הנני משה כהן... מייפה את כוחו של בני יוסי כהן... לפעול בשמי בתיק הבוררות משה כהן נגד אריאל מיטרני עד לסיומו של התיק הנ"ל... רשאי לעשות כל דבר ועניין הכרוך בכך" (נספח 5 לתשובת הבורסה). החלטת הבוררים מיום 12.04.2005 להמשיך את דיוני הבוררות בנוכחות בנו של המבקש מר יוסי כהן ובנוכחות הטוען מטעמם, אינה אלא היעתרות לבקשתו המפורשת של המבקש, וכפי האמור בהחלטה: "קיבלנו את בקשתו של מר משה כהן להיות מיוצג בדיונים הבאים ועד להחלמתו על ידי בנו, מר יוסי כהן, ואנו מאשרים את הבקשה. לדיון הקרוב שנקבע לתאריך 3.5.2015 ייצגו את מר משה כהן, בנו, מר יוסי כהן והטוען מטעמו, מר עופר נאור" (נספח 7 לתשובת הבורסה).
13.הבקשה הגורפת לביטול ההחלטות השונות שניתנו ע"י הבוררים, לרבות הבוררים התורנים, נדחית באשר החלטות, שאינן יכולות להיחשב כפסק דין לפי המבחנים המקובלים, אינן נושא לעתירת ביטול פסק בורר.
14.נותר איפוא לבחון את טענת המבקש הקובלת על חיובו להשיב לאמו של המשיב סך של 100,000 $ שהופקד על ידה אצלו, הגם שאינו חולק על עצם קבלת התשלום. לטענה זו שני ראשים: האחד- ערעורי, הקובל על עצם חיוב ההשבה, עת נטען שאין המדובר כלל בכספי ערבות שהופקדו ע"י האם ודינם השבה בהיעדר חוב, אלא כחלק מתשלום חובו של המשיב שכבר נלקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות הכוללת. לטענה זו אין להיזקק בהיותה טענה ערעורית ובאי היותה של טעות, אף אם היא מוכחת, עילת ביטול; והשני- המעורר טענת חריגה מסמכות, משאמו של המשיב לא הייתה צד בהליך הבוררות ולא הגישה נגד המבקש כל תביעה. הגם שחיוב ההשבה ישירות לאם המשיב, עולה לכאורה לכדי עילת ביטול לפי סעיף 24 (2) לחוק הבוררות, הרי נוכח הוראת סעיף 26 (א) לחוק הבוררות הקובע כי: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות בסעיף 24 אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין", איני סבורה שיש להורות על ביטול.
התשלום בסך 100,000 $ שהפקידה אמו של המשיב בידיו של המבקש, אינו שנוי במחלוקת, והוא עלה כחוט השני לאורך דיוני הבוררות, אף בתחשיבים השונים שהגישו שני הצדדים לבוררים. כך למשל, במסמך הנושא את הכותרת "זה החשבון שותפות בין משה כהן לאריאל מיטראני" שהגיש המבקש לבוררים והכולל התחשבנות משנת 2005 עד שנת 2012 (נספח ו1 לתשובת המשיב) כולל המבקש במסגרת הסכומים שקיבל, בין היתר גם "קיבלתי כסף מאמא של אריאל 100,000$". משהבוררים הגיעו למסקנה כי בגמר ההתחשבנות מי שלחובתו יתרת חוב הוא המבקש ולא המשיב, ומשהגיעו למסקנה כי הפיקדון בסך 100,000$ שהופקד בידי המבקש – דינו השבה, לא נגרם למבקש כל עיוות דין בכך שהחיוב נעשה ישירות כלפי המפקיד, קרי: אמו של המשיב, להבדיל מחיוב עקיף כלפי המשיב תוך חיובו של זה להעביר סכום זה לידי אמו. כך או כך הסכום לעיל היה נגרע מהמבקש. למעלה מן הצורך אציין, כי משבית משפט מוסמך, בבואו לדון בבקשת ביטול "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר...", ממילא ניתן היה להורות על תיקון פסק הבוררות באופן שחיוב ההשבה של הסך של 100,000$ יופנה כלפי המשיב ישירות.
15.התוצאה
בקשת הביטול הוגשה באיחור, אף אינה מגלה עילת ביטול, ודינה להידחות.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.
