הרשעת ישראל אשר ולס בהריגת בנו התינוק

1.         ביום 10.4.06 נפטר התינוק, יצחק שמואל ולס ז"ל, והוא בן שלושה חודשים בלבד.

2.         כתב האישום המתוקן (שהוגש לאחר פטירת התינוק) מייחס לנאשם, אביו, עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וכן התעללות בקטין, תקיפת קטין הגורמת לחבלה חמורה ותקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 368ג, 369ב(ב) סיפא ו-368ב(א) סיפא לחוק, בהתאמה.

3.           כעולה מעובדות כתב האישום, התינוק ז"ל נולד לנאשם ולגב' חנה פייגה ולס ביום 9.1.06, ואובחן כסובל ממום מסוג טורטיקולוס בשרירי צווארו, דבר שהפריע לנאשם.

עוד נטען, כי בתאריך שאינו ידוע למאשימה, עובר לאירוע המפורט להלן, סטר הנאשם לתינוק, נשך אותו בפניו וכן צבט את צווארו וחזהו, וזאת מתוך כעס על בכיו של התינוק, שהושאר בחזקתו. כתוצאה ממעשים אלו סבל התינוק משטפי דם בפניו.

כמתואר בכתב האישום, ביום 2.4.06 בשעה 22:30 לערך, עת הושאר התינוק עם הנאשם לבדו בבית, בכה והפריע לו לישון, סטר לו הנאשם וטלטל אותו בחוזקה. כתוצאה מהטלטולים נשמט התינוק מידיו של הנאשם וראשו נחבט בקיר. מאז שכב התינוק מחוסר הכרה בבית החולים, עד לפטירתו ביום 10.4.06 כתוצאה מבצקת מוחית, דמם סוב-דורלי ודימומים מרובים ברשתיות עיניו.

4.           בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בכל המיוחס לו ובסיבת המוות הנטענת, וביקש כי ייערך משפט זוטא בהתייחס להודעתו מיום 3.4.06 שנגבתה על ידי החוקר אבי בריקמן, בה הודה לכאורה במיוחס לו.

           בטענות הזוטא, שהוגשו בכתב על ידי בא-כוח הנאשם ביום 28.5.06, נאמר: " הנאשם יטען שהודאתו נגבתה ממנו שלא כדין, עקב אי הודעה על זכותו הבסיסית החוקתית בדבר ההיוועצות בעו"ד, ועקב שיטות תחקור פסולות, פיתוי והשאה, לחץ נפשי שלא כדין ותוך כדי פגיעה חמורה בזכויותיו המהותיות והבסיסיות, ועל כן ניתנה שלא מתוך רצון חופשי, כפי הנדרש לפי סעיף 12(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". כן נטען על ידו, כי דין ההודאה להיפסל מכוח כלל הפסלות היחסי שנטבע בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 4.5.2006) (להלן: "ענין יששכרוב").

עמדתה של המאשימה, בקליפת אגוז היא, כי הודאות הנאשם נמסרו מרצונו החופשי ולאחר שהובהר לו כי הוא רשאי לשתוק כדי שלא יפליל את עצמו, כי אף בהנחה שלא נודע לנאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין - דבר שהוכחש - אין בדבר, כשלעצמו, כדי לפסול את הודאתו, וכי באיזונם של דברים ראוי לקבל הודאותיו כקבילות. עוד נטען על-ידה, כי מלבד הודאתו של הנאשם עומד כנגדו חומר הראיות הרפואי ובכללו חוות הדעת שניתנו על ידי מומחים מטעמה בעניינו של התינוק. כל אלה, לשיטתה, עולים בקנה אחד עם מעשיו הנטענים של הנאשם, קרי, טלטולו בחוזקה של התינוק, דבר שעונה לתסמונת התינוק המטולטל Shaken Baby Syndrome) - להלן גם:  SBS).

משהוסכם על ידי באי כוח הצדדים כי ההחלטה בטענות הזוטא תינתן במסגרת הכרעת הדין, תוכרע תחילה תקפותה של ההודאה, זאת, לאחר פרישת הרקע העובדתי.

            הרקע העובדתי:

5.         ביום האירוע, בשעה 22:50 התקבלה במד"א שיחת טלפון מאת הנאשם, בה הודיע כי " הבן שלי, לא יודע מה קרה לו הוא לא מגיב". לשאלות המוקדן, מר ג'קי, מיקד הנאשם את מצבו של התינוק והסביר "הו א מגיב אבל הוא כזה חלש נראה לי, לא יודע". הנאשם השיב עוד כי התינוק אינו בוכה הגם שהוא משמיע קולות, וכי הוא " לא נושם או נושם אולי, לא יודע".

מעדותו של אבי שיף-ליסבקר, מתנדב מד"א שהגיע לביתו של הנאשם ברח' בר אילן 11 בירושלים, עולה כי כשנכנס יחד עם החובש השני ראו את התינוק מונח על גבו במיטה השמאלית מבין שתי המיטות הזוגיות בחדר ההורים וכן ראו " שהילד כחול. החובש הראשון שניגש לטפל בו אומר לי הוא בקושי נושם". לפיכך נאלץ שיף להנשים את התינוק על ידי חיבורו לבלון חמצן. תוך כדי כך, הסביר שיף, שאל את הנאשם מה קרה, וזה אמר " שישן ביחד עם התינוק במיטה ומתוך שינה הוא האבא [הנאשם - ח'ב'] הסתובב ועשה איזה שהיא תנועה עם היד ומחץ את התינוק בינו לבין הקיר" (עמ' 60 לפר' ש' 9-10, עמ' 70 ש' 9-10). את מצבו של התינוק בעת ההגעה לדירה - שהיתה לדברי הנאשם כפי שנמסרו לשיף כחמש דקות בלבד לאחר האירוע - הגדיר שיף כ" כיחלון פריפרי. זה אומר שפתיים, גפיים, חלקים מהראש". עוד לדבריו, ראה המטומה על ראשו של התינוק באזור האוקסופיטלי (על החלק האחורי צידי של הקרקפת, מאחורי האוזן) (עמ' 61 לפר' ש' 10-19, עמ' 65 ש' 17-18).

מהבית הועבר התינוק באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם (להלן: "בית החולים"), כשהוא מחוסר הכרה ונושם בצורה לא סדירה - 6 נשימות בדקה בלבד (נ/6/ב). באמבולנס בוצעה לפעוט אינטובציה (החדרת צינור פלסטיק לקנה הנשימה). במהלך הנסיעה חזר התינוק להכרה אך איבד אותה לאחר מכן (ר' נ/6/ב, בעמ' 1).

בקבלתו לבית החולים היה התינוק מחוסר הכרה ומונשם, הניע ארבע גפיים באופן ספונטאני ואישוניו היו שווים ומגיבים. לאחר אירוע של הקאה  והרחבת אישונים הוכנס לתינוק צינור הנשמה חדש תחת הצינור שהוכנס על ידי אנשי מד"א (רה-אינטובציה). כן טופל באטרופין, דבר שגרם לדופק להגיב במהירות ולאישונים להגיב לאור. בבדיקת CT שבוצעה בעקבות האירועים דלעיל עלו הממצאים הבאים: דימום סובארכנואידלי, חדרים, ציסטרנות וחריצים פתוחים. (בבדיקה הועלה גם חשד לקו שבר קצר בצד השמאלי של הגולגולת ולהצטברות נוזל תת-קשיתי פרונטאלי משמאל, חשדות שנשללו בהמשך). לאחר הבדיקה הועבר התינוק למחלקת טיפול נמרץ ילדים, עדיין מצוי במצב של חוסר הכרה, שם נצפו בבדיקה חיצונית שני שטפי דם: האחד ברקה השמאלית והשני באפרכסת האוזן. כן נבדקו תפקודי הקרישה בדמו ונמצאו תקינים (ר' גיליון מהלך המחלה בחדר המיון, מיום 3.4.06 שעה 00:30).

לאחר התייעצות נוירוכירורגית עם התורנים ד"ר גולדמן וד"ר ספקטור, ששהה אז בביתו, הוחלט שלא לטפל תרופתית בלחץ התוך גולגולתי של התינוק אלא להמשיך במעקב סימנים, כולל אישונים.

ביום 3.4.06 נבדקו עיני התינוק לראשונה על ידי ד"ר סרג'יו ליאל ממחלקת העיניים בבית החולים, לצורך אישור מצבו של התינוק כסובל מתסמונת התינוק המטולטל. ובלשונו:

 " 3 month old boy referred for ophthalmic consultation to R/O Shaken Baby Syndrome".

מאחר שעל נכונות תוצאות בדיקה זו חלוקים הצדדים יובהר כי ד"ר ליאל, שביצע בדיקת עיניים ראשונה לפעוט, הגיע ממקסיקו (אליה גם חזר מאוחר יותר) לצורך התמחות ברפואת עיניים בבית החולים הדסה. מגיליון המחלה לא ברור כיצד ובאילו מכשירים בוצעה הבדיקה, לבד מכך שנעשתה ליד מיטתו של התינוק (Bedside examination). האבחון בסיומה של הבדיקה, שכללה מספר פרמטרים, היה כי לתינוק שטף דם בזגוגית עינו השמאלית.

בבוקר יום 3.4.06 התדרדר מצבו של התינוק בצורה משמעותית, עת נצפה שינוי בגודל האישונים - דבר המצביע על מצוקה מוחית. בבדיקת CT נוספת שנערכה לו תוך זמן קצר נצפתה החמרה ניכרת שהתבטאה, בין היתר, בבצקת מוחית ללא אבחנה בין חומר אפור ללבן וכן בהתרחבות הדימום התת-עכבישי האוקציפטאלי לכיוון הטנטוריום, כאשר הממצאים כיוונו לאיסכמיה מוחית כללית.