-
י. מ. ז"ל שהלך לעולמו ביום 21.7.14 הוכר ע"י המשיבה כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן החוק). בפנינו שני עררים מאוחדים של עוררות הטוענות כל אחת בנפרד לזכאות לקבלת תגמולים לאחר מותו בהתאם להוראת סעיף 11א' לחוק; האחת מתוקף היותה בת זוגו והשנייה מכוח היותה אשתו החוקית ממנה נפרד למעלה מ- 20 שנה לפני פטירתו.
העוררות פנו למשיבה בבקשות למימוש זכאותן ונענו כי עליהן להציג פסק דין הצהרתי מוועדת העררים הקובע מי משתיהן היתה בת זוגו של המנוח טרם פטירתו. המשיבה לא הביעה עמדה במחלוקת שבין העוררות.
-
העוררת ח. י. (להלן ח.) היתה אשתו של המנוח. הם חיו כבני זוג משנת 1961 ועד 1991, באותה שנה נפרדו ולא חזרו עוד לחיות יחד. ח. וי. מעולם לא התגרשו והסיבות לכך אינן רלוונטיות לענייננו. ח. העידה כי מאז פרידתם נמנעה במשך 23 שנים מכל מפגש עם בעלה בנפרד כולל באירועים משפחתיים בהם השתתף.
העוררת השנייה, א.א. ר.ם (להלן א.א.), היתה בת זוגו והידועה בציבור של המנוח. הקשר ביניהם החל ב- 1993 ובשנת 2002 עברו להתגורר יחד, תחילה בדירה שכורה ובהמשך בדירה הנמצאת בחולון אותה ירשו א.א. ואחותה מאימן והמנוח רכש מהאחות את זכויותיה בדירה שהפכה לרכושם המשותף של בני הזוג.
-
במחצית השנייה של שנת 2013 נקטעה שיגרת חייהם של א.א. וי. עקב התדרדרות במצב בריאותו. באוקטובר 2013 חלה ירידה תלולה במצבו הגופני והנפשי. לדברי א.א. שלא נסתרו, המנוח חלה בין היתר באלצהיימר ומחודש דצמבר הפך לחולה סיעודי על כל המשתמע מכך. א.א. התקשתה לטפל בו בעצמה ביקשה וקיבלה עזרה מילדיו אשר אף שכרו לאביהם מטפלת, הגב' ח. יוכליס שטיפלה במנוח בדירה בחולון (עיקרי עדותה יובאו בהמשך). בינואר 2014 התמנו ילדיו של המנוח, בנו ובתו, לאפוטרופסים של אביהם ובמאי 2014 החליטו להעבירו מהדירה המשותפת שבחולון יחד עם המטפלת שלו לדירה שכורה בגדרה בבית צמוד קרקע בקרבת ביתה של בתו. לדברי חתנו מר ג.פ. שהעיד בפנינו, ההעברה נועדה להקל על הטיפול בחותנו שכן הדירה המשותפת בחולון היתה בבית קומות ללא מעלית. בטרם הועבר המנוח לגדרה א.א. רכשה את זכויותיו בדירה וזאת, לדבריה, לבקשת ילדיו שטענו בפניה כי הם זקוקים לכסף לצורך הטיפול במנוח. גרסתה של א.א. תפורט בהמשך.
-
טענת העוררת ח. היא כי בחודשים שקדמו לפטירת בעלה הוא וא.א. חדלו להיות בני זוג ועל כן היא כאשתו זכאית ע"פ החוק לקבלת התגמולים לאחר מותו. עוד נטען על ידה, בהסתמך על דברי ילדיה שכן היא עצמה, כדבריה, לא פגשה את המנוח מאז שנפרדו, כי עוד לפני שהוחלט להעביר את המנוח מהדירה המשותפת, חיי השניים התנהלו למעשה בנפרד ועוד במרוצת שנת 2013 כשי. היה עדיין במיטבו, הביע רצונו להיפרד מא.א. ושוחח על כך עם א.א. בנוכחות ילדיו. הטענה היא, אפוא, כי למרות שח. לא היתה בת זוגו של י. שנים רבות ואף נמנעה מלפגוש אותו, מאחר ועובר לפטירתו א.א. לא היתה עוד בת זוגו, היא כאשתו החוקית זכאית לקבלת התגמולים בהתאם לסעיף 11א הנ"ל.
-
השאלה הרלוונטית שבמחלוקת, העובדתית והמשפטית, היא האם בחודשים שקדמו להוצאת המנוח מהדירה המשותפת לו ולא.א., המנוח וא.א. המשיכו לחיות כבני זוג או שנפרדו קודם לכן. יש להעיר כי ע"פ העדויות שבפנינו, בעת הוצאת המנוח מהבית הוא לא היה בעל יכולת קוגניטיבית לקבל החלטה בעצמו. הדיון מתמקד אפוא בחודשים מדצמבר 2013 עד מאי 2014. איננו סבורים שיש רלוונטיות לאופי היחסים בין י. לא.א. במהלך שנת 2013 עד להתדרדרות המשמעותית במצבו, שכן גם אם נניח לצורך הדיון בלבד כי באותה שנה התגלעו מחלוקות בין בני הזוג, עובדה היא שהמשיכו בחיים משותפים ואין כל ראיה המצביעה על כוונה ממשית אחרת מצד י..
-
לאחר ששמענו את עדויות הנשים והעדים מטעמן ועיינו במסמכים שהוגשו, באנו למסקנה כי א.א. וי. המשיכו לחיות כבני זוג גם בחודשים שקדמו להוצאתו מן הדירה ועל כן א.א. זכאית לתגמולים לאחר מותו ודין תביעתה של ח. להידחות.
להלן הנימוקים להחלטה אליה הגענו.
-
הגרסה העובדתית העולה מתצהירה של ח. רובה ככולה אינה מכלי ראשון. ח. אישרה בעדותה כי אינה מקבלת קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי ואת הקצבה מקבלת א.א. וכן כי אינה מוטבת בצוואה שהשאיר המנוח ואף לא בפוליסת ביטוח חיים שלו. המסקנה המתבקשת מאליה ועליה אין חולקים כי במשך שנים ארוכות, לרבות התקופה עובר למותו של המנוח, ח. לא היתה בת זוגו הגם שהיתה נשואה לו.
בתמיכה לטענתה כי א.א. וי. חדלו להיות בני זוג בחודשים שקדמו לפטירתו הובאו מטעמה עדויותיהם של המטפלת גב' יוכליס ושל חתנה מר ג.פ. אותן נפרט להלן.
-
עיקרי עדותה של המטפלת יוכליס:
נשכרה כמטפלת עבור י. ע"י ילדיו וטיפלה בו מדצמבר 2013 ועד לפטירתו. עד מאי 2014 טיפלה בו בדירה בחולון ולדבריה שהתה עימו 24 שעות ביממה. לטענתה, היחסים עם א.א. היו מתוחים ובלתי נעימים ולא קיבלה ממנה כל סיוע בטיפול בי.. העדה הסיקה מההתנהלות בבית כי בני הזוג חיו בנפרד; היתה הפרדה בין כלי המטבח וסוגי האוכל, המנוח אכל אוכל נוזלי וטחון שהוכן ע"י בתו ואף הקניות נעשו בנפרד בהתאם לרצונה של א.א.. היא התבקשה ע"י ילדיו של המנוח לנהוג בסבלנות כלפי א.א., השתדלה לעשות זאת אך הרגישה עוינות מצד א.א.. העדה אף טענה כי א.א. לא התייחסה לבן זוגה החולה ואף גילתה כלפיו חוסר התחשבות.
התייחסותה של א.א. ליחסיה העכורים עם יוכליס, תפורט בהמשך.
-
העד הנוסף מטעמה של ח. הוא חתנה ג.פ. בעלה של בתה ס.. לדבריו, במרוצת 2013 י. הזמין אותו ואת ילדיו ואמר להם שאינו יכול להמשיך לחיות עם א.א. משום שאינה נוהגת בו בכבוד. העד אישר כי לאחר השיחה בני הזוג המשיכו לחיות יחד.
בתצהירו סיפר כי א.א. לא סייעה למטפלת בטיפול בחולה ולא היתה בדירה רב שעות היום ורק ילדיו היו לצידו בשעות אחה"צ והלילה. העד הסיק מההתנהלות של א.א. כי היא וי. היו שותפים לדירה בלבד ואף לנו בחדרים נפרדים. מבחינה כספית, התשלומים עבור הוצאות הדירה חולקו והיתה הפרדה ברכישת מוצרי מזון, תרופות וכד'.
-
עיקרי עדותה של א.א.:
כפי שציינו בפתח הדברים נתרכז בבחינת גרסתה של א.א. על מערכת יחסיה עם המנוח בתקופת מחלתו הקשה ובמיוחד מדצמבר 2013. היא תיארה כי כל עוד תיפקד, עזרה לו ככל יכולה כולל צרכיו הרפואיים. מחודש דצמבר לא יכלה לשאת לבדה בנטל וביקשה עזרה מילדיו. הם נענו ואף שכרו לאביהם מטפלת סיעודית – הגב' יוכליס אשר שהתה בדירה 24 שעות ביממה. א.א. מתארת את התנהגותה של יוכליס כלפיה כגסה ובוטה וטוענת כי מנעה ממנה לגשת לי. וליצור עימו כל מגע דבר שחרה לה מאד. לדברי א.א. גם בתו ס.נהגה כלפיה באותו אופן, ובהמשך כשי. הוצא מהבית וא.א. הגיעה פעמיים לבקרו בגדרה סולקה ע"י ס.בצעקות מהבית למרות שי. קרא בשמה אך הבת לא אפשרה לה לגשת אליו.
לדברי א.א. בחודשים שיוכליס היתה בבית היא עצמה שהתה שעות ארוכות מחוץ לבית בגלל האווירה הקשה בבית אך נהגה כל ערב לחזור לישון שם.
באשר להתנהלות במטבח בבית סיפרה כי ילדיו הביאו כלי מטבח ומזונות נפרדים עבור י. אשר אף עבר לאכול אוכל מיוחד ונוזלי.
לעניין הלינה בחדרים נפרדים עליה נשאלה בחקירה הנגדית השיבה כי לאחר שדיווחה לרופא שטיפל בי. על תופעות מסויימות בהתנהגותו, הרופא המליץ לה שלא לישון עימו.
עוד ציינה כי המנוח הועבר מהדירה המשותפת ללא תיאום עימה ומבלי שהתאפשר לה להיפרד ממנו.
באשר לרכישת חלקו של י. בדירה העידה כי עשתה כן לבקשת ילדיו אשר טענו בפניה כי זקוקים לכסף לצורך טיפול באביהם.
-
מטעמה של א.א. העיד עו"ד אמיר אוסטרמן אשר טיפל בענייניה המשפטיים ובהיותו מיודד עם בנה נפגש עם בני הזוג גם באירועים משפחתיים. לבקשתם ערך להם צוואות הדדיות בהן נקבע כי במות אחד מהם בן הזוג הנותר יהיה זכאי להתגורר בדירתם המשותפת ללא תמורה עד סוף חייו. א.א. רכשה את חלקו של י. בדירה תוך ויתור על הזכות וללא קבלת פיצוי על ההפסד הכספי כתוצאה מצעד כזה. העד הוסיף כי בנקודה זו א.א. פעלה בניגוד לעצתו.
דיון
-
אנו מקבלים גרסתה של א.א. אשר עדותה הותירה עלינו רושם מהימן, כי השינוי באורח החיים שניהלה עם המנוח במשך שנים רבות נוצר עקב נסיבות אובייקטיביות הקשורות במחלתו הקשה ובמיוחד בשל התנהגותה הגסה של המטפלת יוכלס כלפיה אשר למעשה חצצה בינה לבין המנוח ואף בתו של המנוח שטיפלה באביה בדירה המשותפת, גילתה כלפי א.א. יחס עוין. א.א. הכחישה מכל וכל את טענת ח. כי במרוצת חודשי מחלתו של י. הסתיימו חייהם המשותפים ואנו מקבלים דבריה. זאת ועוד, יש להתייחס בהסתייגות רבה לדבריה של יוכלס בכל הנוגע להסדרים הכספיים בין בני הזוג בתקופת שהותה במחיצתם. לא ברור לנו מניין שאבה המטפלת מידע זה וכן אין להתעלם מן העוינות שגילתה כלפי א.א. שניכרה גם במהלך מסירת עדותה בפני הוועדה. אנו מקבלים אפוא את הסבריה של א.א. על ההסדרים הכספיים בחודשי מחלתו של י. וקובעים כי אין בהם כדי להצביע על פרוק החיים המשותפים בין בני הזוג.
-
באשר ליחסי הממון בין בני הזוג נפנה להסכם הממון המצורף לתצהירה של א.א. ולפיו בני הזוג החליטו מתחילת מיסוד יחסיהם על הפרדת רכוש וכספים ובהתאם לכך אף ניהלו חשבונות בנק נפרדים. עובדה זו נטענה ע"י בא כוחה של ח. כתומכת כביכול בגרסתה, דא עקא ח. עצמה העידה כי בתקופת נישואיה לי. גם הם ניהלו חשבונות בנק נפרדים לפי רצונו של י.. הסכם הממון קבע כי לצורך כיסוי הוצאות משק בית משותף ינהלו בני הזוג קופה משותפת וככל הנראה א.א. המשיכה בהתנהלות זו גם בתקופה המדוברת.
-
נקודה רלוונטית נוספת בגרסה של א.א. היא רכישת חלקו של י. בדירה המשותפת בסמוך להוצאתו מהבית לדירה בגדרה. נחזור ונאמר כי גם בעניין זה אנו מקבלים את הגרסה של א.א. אשר לא נסתרה.
-
כפי שכבר נאמר לעיל, אין לייחס כל משקל לעדותה של ח. באשר לטיב היחסים בין י. לא.א. שכן דבריה מתבססים על מה ששמעה מפי ילדיה ואלה משום מה לא הובאו כלל להעיד. נדגיש כי הבת ס.היתה עדה חיונית מטעם ח. שכן רבות מטענותיה של א.א. בתצהיר כוונו נגדה ולמרות זאת ס.לא הוזמנה להעיד וח. הסתפקה בזימון המטפלת יוכלס וחתנה ג.פ. אשר העיד על התרשמותו ממצב הדברים בחודשי מחלתו של י. אך לא על העובדות הרלוונטיות שהיו בידיעת אשתו סיגלית. כמו כן נראה לנו כי הרופא שטיפל בי. ואף המליץ בפני ילדיו על העסקת המטפלת יוכלס, היה בגדר עד פוטנציאלי-אובייקטיבי שיכול היה לשפוך אור על מערכת היחסים בין בני הזוג בתקופה המדוברת. אי זימון ילדיו של המנוח מקימה לדעתנו את החזקה כי אם היו מוזמנים ומעידים היתה עדותם פועלת נגד ח..
-
המסקנה העולה מכל האמור לעיל כי א.א. היתה בת זוגו של י. עד ליום פטירתו שכן הוצאתו מהדירה המשותפת ע"י ילדיו במאי 2014, כחודשיים לפני פטירתו, לא היתה מרצונם וביוזמתם של מי מבני הזוג.
-
סעיף 11א לחוק קובע כי בן זוגו של נכה שנפטר יקבל תגמול בשיעור כמפורט בס"ק (א).
פסקי הדין אליהם הפנה בא כוחה של ח. אינם רלוונטיים. האחד (נספח א) עניינו סוגיית שיתוף בנכסים ואין לו כל קשר לעובדות שבפנינו והשני (נספח ב) דן בחוק הירושה שבמפורש אינו חל על חוק נכי רדיפות הנאצים – ראה סעיף 23 לחוק.
-
לא אחת נקבע ע"י וועדת העררים בתיקים דומים כי "המבחן לקביעת בן זוג הוא מבחן מהותי ולא מבחן פורמאלי, לאור תכלית החוק, לסייע למי שקיים חיים משותפים עם הנכה ערב פטירתו להסתגל למצב הקשה החדש בהדרגה ולא לכרות באחת את התגמול כמרכיב בכלכלת התא הזוגי." (ו"ע 265/07 נעמי יפה נ' הרשות המוסמכת), ראו גם תמש 1720/00 פ.ל נ' נ.מ. ח. אינה עומדת במבחן מהותי זה שכן חדלה לחיות עם הנכה המנוח שנים רבות לפני פטירתו.
סוף דבר, אנו קובעים כי הגב' א.א. ר.ם היא הזכאית לקבלת תגמולים לפי החוק לאחר פטירת בן זוגה ודין תביעתה של ח. להידחות.
מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
