כהן-קיצ'ק ואח' נ' ארבל נכסים - אלירן ארבל

פסק דין

עסקינן בתביעה להשבת דמי תיווך בסך של 10,000 ₪.

רקע עובדתי

1. התובעים הם בני זוג שחפצו ברכישת דירה למגוריהם בעיר נהריה.

2. הנתבע הינו מתווך במקצועו.

3. התובעים פנו לנתבע על מנת שיספק להם שירותי תיווך למציאת דירה כאמור. בעקבות כך , ביום 5.12.10, התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם למתן שירותי תיווך בקשר לדירה ברחוב נחליאלי 7/8 (להלן: הדירה). זאת ועוד, בהסתמך על המידע שהם קיבלו מהנתבע, התקשרו התובעים ביום 6.12.10 בזיכרון דברים עם מוכר הדירה (להלן: ההסכם). סמוך לאחר מכן, הם שילמו לנתבע דמי תיווך בסך של 10,000 ₪.

4. לאחר החתימה על ההסכם , ובהעדר התובעים , הוסיף הנתבע להסכם סעיף בכתב יד לפיו : "ידוע לקונים שהדירה אינה רשומה ע"ש המוכר עדיין, וע"מ לרושמה על שמו יש לשלם תחילה את הסכום השווה ליתרת המשכנתא הרובצת על הדירה" (להלן: הסעיף ו/או התוספת ).

5. עסקת המכר לא יצאה אל הפועל, והיא בוטלה בהסכמה בין הצדדים. עם ביטול עסקת המכר, דרשו התובעים מהנתבע להחזיר להם את דמי התיווך שנגבו על ידו, אך הוא סירב לבקשתם. מכאן , תביעתם של התובעים המונחת לפני להשבת הכספים אותם שילמו לנתבע-המתווך.

טענות הצדדים

6. במסגרת כתב התביעה, טוענים התובעים כי, הנתבע אינו זכאי לדמי התיווך, מאחר שהוספת הסעיף על ידו הייתה ללא הסכמתם, וללא ידיעתם. זאת ועוד, לטענתם, הנתבע הטעה אותם עת לא גילה להם, טרם החתימה על ההסכם , שהדירה אינה רשומה על שם המוכר, ושמשכנתא רובצת על הדירה, עובדות שהביאו בסופו של יום לביטול ההסכם.

7. מנגד, טוען הנתבע כי, התוספת הוספה על ידו לאחר שקיבל את הסכמתם המלאה של התובעים לכך. מה גם, כך נטען, כבר במעמד החתימה על ההסכם , הוא גילה להם אודות הקשיים הנוגעים לדירה. נטען עוד, שלמרות שהעסקה בוטלה, הוא עדיין זכאי לכספים ששולמו לו עבור התיווך.

דיון והכרעה

8. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובכל המסמכים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, וכי על הנתבע-המתווך להחזיר לתובעים את דמי התיווך. להלן אנמק.

9. כאמור, הצדדים חלוקים בדעתם באשר להוספת הסעיף ע"י הנתבע בשלב מאוחר יותר, לאחר החתימה על ההסכם. התובעים טוענים שאותה תוספת להסכם אינה על דעתם, והיא הוספה ע"י הנתבע ללא הסכמתם. לתמיכה בטענתם, הם צירפו לכתב התביעה העתק מהסכם לאחר החתימה, אשר לא מופיעה בו אותה תוספת שבמחלוקת. מצד שני, הנתבע סבור אחרת, למרות שהסעיף נרשם על ידו לאחר שנכרת ההסכם בין הצדדים, הוא טוען שהדבר נעשה באישורם ובהסכמתם.

10. בכל הנוגע לטענה זו הרי היא מנת חלקו של הנתבע שעליו להוכיח בראיות טובות כי התיקון נעשה על דעתם ובהסכמתם של התובעים. טענה זו מקדמת את עניינו של הנתבע, ועומדת היא בבסיס הגנתו. מכאן, שנטלי השכנוע והראיה רובצים לפתחו, כאשר נטלים אלה לא הורמו. לבד מדבריו, הנתבע לא הביא אף ראיה תומכת או מחזקת, כן לא נמצאו נימוקים מיוחדים שיצדיקו קבלת עדותו היחידה. נוסף לכך, הנתבע גם כשל באי הבאת עדים, הרי להסכם היה צד נוסף שהינו המוכר, ואם אכן הוסברו לתובעים הקשיים, כפי שנטען ע"י הנתבע, כן התיקון נעשה בהסכמה, נכון להניח כי למהלכים אלה היה שותף גם המוכר, שמשום מה, לא הובא לעדות. מחדל זה, גם העובדה שעדותו היחידה של הנתבע נותרה ללא אף חיזוק או הנמקה מיוחדים, מובילים למסקנה כי הנתבע לא הוכיח טענה עובדתית זו. מעבר לכך, השתכנעתי כי התובעים חפצו ברכישת הדירה שהתאימה לצרכיהם והוצעה במחיר אטרקטיבי, משכך נכון להניח שלו התובעים שותפו מתחילת הדרך באותם קשיים, כן התיקון נעשה על דעתם , אין זה סביר שידרשו ביטול העסקה חרף האמור, וגם אחרי תשלום דמי התיווך במלואם.

11. ועוד, הוספת הסעיף ע"י הנתבע על גבי ההסכם , נעשתה בכתב יד וללא חתימתם של התובעים בסמוך לה. כאמור, מדובר בתוספת להסכם שעניינו עסקה במקרקעין. העדרה של חתימת התובעים על תוספת זו, מהווה ראייה כמעט מוחלטת ואבסולוטית התומכת בגרסתם, ומקימה חזקה שבעובדה שעל הטוען לקיומן של הסכמה באשר לתוספת זו, הנטל לסותרה, דבר שלא נעשה על ידי הנתבע. הנתבע לא הביא אף ראיה משכנעת לקיומה של גמירות דעת מצד התובעים ולהסכמתם להוספת הסעיף , משכך עדיפה בעיני גרסתם של התובעים (ראו: ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' דינה ג'רבי ואח' פ"ד לז(1) 589).

12. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא, טרם חתימתם של התובעים על ההסכם , הם לא ידעו שהדירה אינה רשומה על שם המוכר , וכי על מנת לרושמה על שמו יש לשלם יתרת משכנתא הרובצת על הדירה . מכאן, נשאלת השאלה האם עמד הנתבע בחובתו כמתווך כלפי לקוחותיו, או שמא הוא הפר חובה זו. עניין זה, עומד ביסוד זכאותו של הנתבע לדמי תיווך.

13. המסגרת הנורמטיבית החלה על הצדדים קבועה בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: החוק). בהתאם לסעיף 14(3) לחוק , מתווך זכאי לקבל דמי תיווך מלקוח אם היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

14. בענייננו, אין מחלוקת כי הנתבע היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין התובעים לבין המוכר. הצדדים נפגשו בעזרת הנתבע, והם אף הגיעו להסכם שנחתם ביום 6.12.10. משכך הנתבע היה זכאי, לכאורה, למלוא שכרו.

15. ועוד, מקובל הוא שמשימת המתווך מושלמת משגרם לחתימה על חוזה להבדיל מביצוע המכר בפועל . קרי, לאחר חתימת ההסכם שבין המוכר לבין הקונה מסיים המתווך את תפקידו והוא זכאי לשכרו , גם אם לאחר מכן יופר ההסכם או יבוטל ( ראו: ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' מאיר קראוס פ"ד לא(3) 695, 699). יחד עם זאת, ספק אם בענייננו נחתם חוזה מחייב, מהטעם, שסביר לקבוע כי, הסכם זה נגוע בהטעיה המלמדת כי בנסיבות לא באה הסכמה אמיתית מצידם של הנתבעים, שהרי מלוא המידע המהותי לא נפרש לעינינהם. ועוד, אני סבור שנכון להחיל הלכה זו על יחסי לקוח מתווך רק שעה והמתווך פעל בתום לב, ולא למקרה וההסכם ששקד על גיבושו, הופר או בוטל מפאת הסתרתו של מידע, ע"י המתווך עצמו, מעיניו של לקוחו.