אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נקבע כי העובדת פוטרה שלא כדין מחמת הריונה ועל כן תזכה בפיצויים

נקבע כי העובדת פוטרה שלא כדין מחמת הריונה ועל כן תזכה בפיצויים

תאריך פרסום : 01/10/2014 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה חיפה
28334-07-12
22/09/2014
בפני השופטת:
איריס רש

- נגד -
תובעת:
א'.
עו"ד בירמן ואח'
נתבעים:
1. שמש חי אחזקות בע"מ
2. חי שמש

עו"ד שחר ואח'
פסק דין
 

 

1.הגב' א' (להלן – התובעת) הגישה תביעה כנגד מעסיקתה לשעבר, חברת שמש אחזקות בע"מ (להלן – הנתבעת או החברה) וכנגד בעלי החברה, מר חי שמש (להלן – הנתבע או מר שמש).

במסגרת התביעה עתרה התובעת לסעדים שונים הנובעים מתקופת העבודה וסיומה ובכלל זה לסעדים מכח חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) ומכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) וזאת בגין פיטורים במהלך ההריון ומחמת ההריון. הנתבעים, מצידם, טוענים כי התובעת כלל לא פוטרה מהעבודה, אלא היא זו שהתפטרה מהעבודה ועל כן היא אינה זכאית לסעדים המבוקשים.

הנה כי כן, המחלוקות העיקריות הדרושות להכרעתנו הן: נסיבות סיום העבודה, היינו האם התובעת פוטרה מעבודתה כטענתה או התפטרה כטענת הנתבעים ובכפוף להכרעה בדבר פיטורי התובעת, האם התובעת פוטרה מחמת ההריון או מטעמים הנוגעים לתפקודה בעבודה.

 

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2.הנתבעת עוסקת בשיווק והתקנה של דודי שמש וחשמל ברחבי הארץ לרבות באיזור הצפון.

3.הנתבע הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת.

 

4.התובעת שמשה כפקידה בנתבעת בסניף חיפה ובמסגרת תפקידה היא הייתה אחראית על קבלת הזמנות, תיאום סידורי עבודה, הנפקת חשבונות, מענה לטלפונים וכדומה.

 

5.התובעת עבדה בנתבעת החל מיום 10.12.2009 ועד ליום 14.5.2012. התובעת עבדה בהיקף משרה מלאה, 6 ימים בשבוע.

 

6.השכר המשולב של התובעת עמד על 4,300 ₪, כאשר התובעת קיבלה תוספת שעות נוספות גלובלית בסך של 1,644 ₪.

 

7.התובעת נכנסה להריון בחודש נובמבר 2011. הצדדים חלוקים על המועד בו נודע לנתבעים אודות ההריון ואולם בכל מקרה, מוסכם כי ביום 18.1.2012, הנתבעים ידעו על הריונה של התובעת, כאמור באישור המחלה שמסרה התובעת (צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת) וממכתבו של מר שמש לתובעת מיום 18.1.2012 (צורף כנספח 5 לתצהיר התובעת).

 

8.התובעת נעדרה מהעבודה מפאת מחלה מיום 18.1.2012 ועד ליום 20.1.2012 (אישור המחלה צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת).

 

9.ביום 18.1.2012 שלח מר שמש לתובעת מכתב (צורף כנספח 5 לתצהיר התובעת) בזו הלשון:

"לכבוד גברת א'  סניף צפון

הנדון: היעדרויות מעבודה  

 

ראשית מזל טוב על ההיריון (חודש שני).

בעבר בהרבה הזדמנויות ביקשת לסיים את העבודה, אשמח לדעת את כוונתך, האם להמשיך או לסיים את עבודתך.

לפי החלטתך במידה ותמשיכי לעבוד, את נדרשת למלא דו"ח נוכחות (כניסה ויציאה למשרד וממנו).

במידה ותצטרכי להיעדר מכל סיבה שהיא, את נדרשת לעדכן מיידית אותי חי שמש: **********

במידה ואין תשובה, לעדכן את רויטל: 050-6929921.

יש סיכום של תחילת יום עבודה וסיומו.

אני מבקש שתעמדי בכך, לא ייתכן שאת נעדרת ולא מעדכנת אותי ישירות כמנהלך.

אשמח מאוד על המשך עבודתך במפעלנו.

מאחר ואת העובדת היחידה, היעדרותך גורמת נזק לחברה ואנו מבקשים להתעדכן.

היריון זה שמחה וברכה (זו לא מחלה)

אבקש תשובתך בכתב.

בברכה חי שמש!"

 

10.ביום 3.5.2012 התובעת שלחה לנתבע רשימת מועדים קרובים במהלכם תאלץ לאחר או להיעדר בשל בדיקות הקשורות בהריון (צורף כנספח 7 לתצהיר התובעת).

 

11.במהלך חודש מאי 2012, הנתבע קלט מחליף במקום התובעת (ס' 15 לתצהיר התובעת וחקירתו הנגדית של מר שמש בעמ' 14 ש' 18-27 לפרוטוקול).

 

12.ביום 14.5.2012 התובעת שלחה לנתבע מכתב ובו היא מלינה על היחס כלפיה בתקופת ההריון, על שכר חודש אפריל 2012 ועל שעות העבודה (נספח 8 לתצהיר התובעת). בו ביום, נשלח לתובעת מכתבו של מר שמש (נספח 9 לתצהיר התובעת) וכדלקמן:

"לכבוד

ו.א

 

כל העסק בנוי על בן אדם אחד, פותחת סוגרת ולא עונה לטלפונים. במהלך החודשים האחרונים כבר כתבתי לך שאנחנו מקבלים את ההיריון שלך באהבה ובשמחה.

 

במשך מס' חודשים את מחבלת בעבודה, את לא מגיעה לעבודה בצורה סדירה, את סוגרת ועוזבת את מקום העבודה מתי שאת רוצה ואיך שנראה לך ואת יודעת שכל העסק בנוי על בן אחד.

 

את מאיימת בצורה שיטתית על כל העובדים, המצב החמיר עד כדי כך שאת מאיימת על העובדים שייפגעו בהם פיזית. למען שלומך ולמען שלום העובדים אני לא מעוניין שיהיה לך מגע עם העובדים כי הם חוששים להגיע לעבודה בגלל איומייך, אני לא רוצה להגיש תלונה במשטרה ולהחמיר את מצבך בגין האיומים שלך.

 

על כן אבקש שתשאירי את המפתחות של המשרד ותפסיקי לאיים עלינו.

 

בברכה

שמש חי אחזקות בע"מ"

13.התובעת הפסיקה לעבוד בנתבעת ביום 14.5.2012.

 

14.ביום 16.5.2012 התובעת הגישה, באמצעות בא כוחה, תלונה לממונה על חוק עבודת נשים בדבר הפרת חוק עבודת נשים על ידי הנתבעת.

אין בידינו מידע אודות גורל התלונה. לשאלת בית הדין בפתח הדיון מיום 18.11.2013 טען ב"כ התובעת כי נפתח תיק פלילי כנגד הנתבעת ועל כן לא ניתן למסור לו מידע. לעומת זאת, לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבע כלל לא נחקר.

מכל מקום, עד למועד כתיבת פסק הדין, הצדדים לא עדכנו את בית הדין בתוצאות התלונה.

 

עיקרי טענות התובעת:

15.התובעת סולקה מהעבודה ביום 14.5.2012, ללא הצדקה, ללא כל הודעה מוקדמת וללא קבלת היתר לפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים.

 

16.התובעת פוטרה מחמת הריונה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחוקי היסוד.

 

17.סיום עבודתה של התובעת בנתבעת נעשה לאחר תכנון מוקדם של מר שמש תוך ייצור מסמכים אשר נועדו להכפיש את שמה וליצור למעשה עילות המצדיקות את מעשיו והכל תוך כוונת זדון ומרמה.

 

18.בנסיבות אלו בהן התובעת פוטרה בניגוד לדין ותוך הפליה לרעה בשל הריונה, כאשר הנתבע מגלה כלפיה אדישות, חוסר אכפתיות וזלזול, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מר שמש באופן אישי בחובות החברה ובנזקים שנגרמו עקב מעשיו כלפי התובעת.

עוד נטען כי בנסיבות אלו, יש לחייב את הנתבעים בפיצויים מיוחדים בגין פיטורין שלא כדין ובפיצוי בגין עוגמת נפש.

 

19.התובעת לא קיבלה את שכר חודש מאי 2012. כך גם, לנוכח הפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים, התובעת זכאית לשכר עבודה עד למועד יציאתה לחופשת הלידה.

נציין כי במסגרת כתב התביעה, התובעת עתרה גם לתשלום של דמי הלידה ואולם במסגרת הדיון המוקדם מיום 24.4.2013 התברר כי בסופו של יום, התובעת קיבלה דמי לידה מלאים ועל כן התבקש למחוק את הסעד המבוקש בגין דמי לידה (עמ' 2 ש' 10-12 לפרוטוקול).

לטענת התובעת, היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים בגין התקופה המוגנת מפיטורים לפי חוק עבודת נשים ובצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

 

20.במהלך כל תקופת העבודה התובעת לא קיבלה תשלום עבור ימי חופשה. עוד נטען כי התשלום בגין 28 ימי חופש המופיע בתלוש אפריל 2012 אינו נכון.

כך גם, לטענת התובעת, במהלך כל תקופת העבודה בנתבעת, היא לא קיבלה תשלום דמי הבראה.

 

עיקרי טענות הנתבעים:

21.לטענת הנתבעים, ביום 14.5.2012, התובעת הוצאה לחופשה יזומה בת יומיים על מנת להרגיע את המצב בסניף הצפון וזאת לאחר שהמצב בסניף הפך לבלתי נסבל והסניף עמד לפני קריסה עקב התנהגות התובעת.

לטענת הנתבעים, במהלך ההריון, התובעת נעדרה היעדרויות בלתי מוצדקות, לא ענתה לטלפונים ועזבה את מקום העבודה כפי רצונה, ללא קשר לשעות תחילת וסיום העבודה. עוד נטען, שהתובעת נהגה בעובדים בזלזול, קיללה אותם ואף איימה עליהם. כפועל יוצא, מר שמש נאלץ לשלוח לתובעת מכתב התראה ביום 13.5.2012 ולהוציאה לחופשה בת יומיים.

 

22.התובעת לא פוטרה מהעבודה, אלא שהתובעת החליטה לנטוש את העבודה, לאחר שהוצאה לחופשה בת יומיים. לפיכך, התובעת לא פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה והיא אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולתשלום זכויות והפרשים בגין התקופה המוגנת בפני פיטורים.

 

23.התובעת קיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה בגין תקופת העבודה וסיומה. לתובעת שולמו כל ימי החופשה שהגיעו לה כמפורט בחשבון החופשה המופיע בתלושי השכר.

כך גם, התובעת קיבלה את דמי ההבראה שהגיעו לה בגין תקופת העבודה, כפי שעולה מחתימת התובעת מיום 1.1.2012 המאשרת שהתובעת קיבלה את כל המגיע לה בגין תקופת העבודה לרבות דמי חופשה והבראה.

 

24.לאחר שהתובעת התפטרה, התובעת נעלמה. מכתב הנתבעת שנשלח לתובעת כולל תלוש שכר עבור חודש מאי 2012 והמחאה על סך השכר האחרון נשלח לכתובת הידועה של התובעת ואולם המעטפה חזרה מחמת "מען לא ידוע".

 

25.אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע ואין עילה להרמת המסך כלפיו.

 

העדויות

 

26.מטעם התובעת, הוגש תצהיר התובעת בעצמה ותצהיר של הגב' נטי זיסו שתמללה את השיחה שהוקלטה על ידי התובעת ביום 14.5.2012.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים מטעמם של מר חי שמש, הבעלים ומנהל הנתבעת (להלן – מר שמש), הגב' רויטל נקש מנהלת המשרד הראשי בנתבעת (להלן- גב' רויטל), מר חמם רמזי, עובד בסניף צפון של הנתבעת (להלן – מר רמזי) ומר מוחמד עלי קקיים, האחראי על הביצוע המקצועי בנתבעת (להלן –מר עלי).

התובעת נחקרה בפנינו בחקירה נגדית, כאשר ב"כ הנתבעים ויתר על עדותה של הגב' זיסו (עמ' 7 ש' 11-12 לפרוטוקול).

מטעם הנתבעים נחקרו בפנינו בחקירה נגדית, מר שמש ומר עלי. לנוכח העובדה שהגב' רויטל ומר רמזי לא התייצבו לדיון ההוכחות, ב"כ הנתבעים ביקש למשוך את התצהירים של הגב' רויטל ומר רמזי והתצהירים הוצאו מתיק בית הדין (עמ' 17 ש' 21-32, עמ' 18 ש' 1-25 לפרוטוקול).

 

דיון והכרעה

האם התובעת פוטרה או התפטרה מהעבודה?

 

27.כאמור, התובעת טוענת שהיא פוטרה מהעבודה לאלתר, ביום 14.5.2012.

בעוד שהנתבעים, מצידם, טוענים שהתובעת לא פוטרה מהעבודה, אלא שביום 14.5.2012, התובעת התבקשה לצאת לחופשה יזומה בת יומיים שלאחריה הייתה אמורה לשוב לעבודה סדירה.

 

28.מהראיות שהונחו בפנינו לרבות תמליל השיחה שצורף לתצהיר התובעת, שוכנענו שהתובעת פוטרה מהעבודה. נפרט קביעתנו זו.

 

29.כפי שעולה מהתמליל, שהנתבעים אינם חולקים על תוכנו (עמ' 7 ש' 11-12 לפרוטוקול), ביום 14.5.2012 לאחר שהתובעת שלחה למר שמש מכתב מטעמה, מר שמש השיב לתובעת במכתב הנושא תאריך מיום 13.5.2012. טרם שנתייחס לגוף המכתב, נציין כי בסעיפים 11 ו -14 לתצהירו, מר שמש עמד על כך כי מכתבו נשלח לתובעת ביום 13.5.2012 וטרם קבלת מכתב התובעת. בעוד, שמהתמליל עולה כי מכתבו של מר שמש נשלח לתובעת ביום 14.5.2012 ובתגובה למכתבה (עמ' 2 ש' 1-5 לתמליל) וכדלקמן:

 

"רויטל:תקשיבי נכון את שלחת לחי מכתב?

א':איך?

רויטל:את שלחת לחי מכתב?

א':כן.

רויטל:תעמדי שמה. הוא שולח לך במקביל גם מכתב."

 

ובהמשך (בעמ' 6 ש' 25-28 ועמ' 7 ש' 4-6 לתמליל):

 

"רויטל:נכון את שלחת מכתב היום?

א':נכון.

רויטל:יפה. הוא החזיר לך מכתב. עם המכתב הזה מה שנראה לך תעשי, מותק. אוקיי? אני לא, האמת, אני מכבדת אותך, אני לא...זה ההוראות שלו, הוא הבעל הבית שלי.

.....

רויטל:הוא אמר "אני שלחתי כרגע -,היא שלחה לי מכתב. אני שלחתי במקביל מה שאני חושב...."

 

מכל מקום, במכתבו של מר שמש הנושא תאריך מיום 13.5.2012, התובעת נדרשת לנתק מגע עם העובדים, להשאיר את המפתחות של המשרד ולהפסיק לאיים על הנתבעים. נוסח זה אינו מתיישב עם טענת הנתבעים לפיה התובעת הוצאה לחופשה בת יומיים בלבד. מכל מקום, אין במכתב זה אזכור ליציאה לחופשה ליומיים או לפרק זמן אחר ואף אין כל התייחסות לחזרה לעבודה.

30.מר שמש נשאל בחקירתו הנגדית לגבי נוסח המכתב והשיב, בין היתר, שהוא דיבר עם התובעת והודיע לה על כך שהיא יוצאת לחופשה בת יומיים (בעמ' 13 ש' 22-32 לפרוטוקול):

"ש.אני מפנה לנספח ב "על כן אבקש שתשאירי המפתחות של המשרד" למה התכוונת?

ת. היה ברור שהיא יוצאת ליומיים חופשה והיא אמרה שלא משאירה מפתחות הכספת ולא של המשרד ואני אמרתי לה שתשאיר המפתחות כי אנשים צריכים להכנס ולצאת מהמשרד.

ש.אני מפנה לנספח ב היכן כתוב על חופשה של יומיים?

ת. לא כתוב אך אני דיברתי איתה, זו לא פעם ראשונה, היא הייתה הרבה פעמים בעימותים כאלה שהייתי צריך לבוא ולהרגיע ואני אפילו הפסקתי את העבודה של רמזי לחודשים כי היה עימות איתו, לא יעלה על הדעת מה שהיתה מסוגלת להגיב ולעשות ואמרתי לו שאני שולח אותו הביתה ואני חושש שתתלונן עליך על הטרדה מינית, היא טובה אך פתאום יוצא ממנה משהו..היא מדברת על אקטים מיניים בצורה בוטה כלפי העובדים, לא מפחדת מאף אחד לומר להם אתם "ערבים מלוכלכים" ולומר דברים שאני מפחד לשמוע ולהגיד אותם פה, מכל העדינות שלה יוצא דבר שאיני מבין אותו."

(ההדגשה אינה במקור – א.ר.).

וראו גם בהמשך חקירתו הנגדית של מר שמש בעמ' 15 ש' 28-31 לפרוטוקול.

 

עדותו של מר שמש אינה מתיישבת עם לוחות הזמנים לפיהם מכתבו נשלח לתובעת ביום 14.5.2012 ובתגובה למכתבה כמפורט בהרחבה לעיל. אין מחלוקת שמר שמש לא שוחח עם התובעת לאחר חילופי המכתבים ביום 14.5.2012 (סעיפים 17-21 לתצהיר התובעת וסעיף 17 לתצהיר מר שמש). לפיכך, גם אם נאמר לתובעת על ידי מר שמש שהיא יוצאת לחופשה בת יומיים, נוסח המכתב של מר שמש, שהינו מאוחר לשיחה עם התובעת, מלמד אחרת.

 

31.יתר על כן, במהלך השיחה שנערכה בין התובעת לבין הגב' רויטל ביום 14.5.2012, הגב' רויטל, לאחר התחמקויות, מאשרת לתובעת מספר פעמים שהיא מסיימת לעבוד בנתבעת ובלשונה:

"א':אז אתם רוצים שאני אסיים את העבודה?

עלי:כן. (מדבר אל אדם אחר): תפרק את המחשב.

רויטל:בסדר?

א':אתם רוצים שאני אסיים את העבודה?

רויטל:מה?

א':אתם רוצים שאני אסיים את העבודה?

רויטל:הוא רשם הכל. אני פיקססתי....

א':לא, הוא לא רשם על הפסקת עבודה שלי. הוא רשם משהו אחר. אני רוצה לשמוע את זה ממכם, שגם כולם שומעים. שלא ייצא אי הבנה.

עלי:לא, זה הפסקת עבודה. לא צריך. אני לא אמרתי שתפסיקי לעבוד.

רויטל:.....

א':אני, סליחה, אני מדברת עם רויטל, עם הנהלה.

עלי:אני הבוס של רויטל.

א':אתה הבוס שלה?

עלי:רויטל.כן.

א':כן. אוקיי. לא בוס שלי.

עלי:אני לא...עכשיו...בגלל שכולם...

רויטל:אין בעיה.

א':כן. כן.

רויטל:....בסדר.

עלי:ריבי

א':אז מה "בסדר"?

עלי:תעני לטלפון..

רויטל:בסדר. את מסיימת.

עלי:תעני לי.

א':אני מסיימת? אז תשלחו לי...

עלי:לא....

רויטל:הכל הוא ייתן לך מסודר..

(בעמ' 3 ש' 22-28 ובעמ' 4 ש' 1-21 לתמליל).

 

ובהמשך השיחה, הגב' רויטל מאשרת שוב את פיטורי התובעת (בעמ' 5 ש' 1-2 לתמליל):

"א':אני צריכה לקבל קודם את הפיטורים, בסדר?

רויטל:אין בעיה."

 

(ההדגשות שלי – א.ר.).

 

32.ערים אנו לכך, שבסוף השיחה של התובעת עם הגב' רויטל, כפי הנראה בעקבות התערבותו של מר עלי, נאמר לתובעת שהמכתב שנמסר לה אינו מכתב פיטורים (עמ' 6 שורות 14-19 לתמליל). עם זאת, הובטח לתובעת שהיא תקבל מכתב ממר שמש לעניין הוצאתה לחופשה בת יומיים (עמ' 7 ש' 9-15 לתמליל) ואולם התובעת לא קיבלה מכתב בדבר הוצאתה לחופשה ו/או מכתב נוסף מעבר למכתבו של מר שמש הנושא תאריך מיום 13.5.2012 (עמ' 16 ש' 6 לפרוטוקול).

 

33.זאת ועוד, למחרת, ביום 15.5.2012, טרם חלוף שני ימי החופשה, שלח ב"כ הנתבעים מכתב למינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת בעניינה של התובעת (צורף כנספח ה' לתצהירו של מר שמש) בו מתואר תפקודה הלקוי של התובעת ובו מצוין, בין היתר, כך:

 

"8.במהלך החודשים הבאים לא השיבה העובדת למכתב, אך האיחורים המשיכו, וכמוהם ההיעדרויות התכופות. מילא אלה, אלא שהעובדת החלה לנהוג בשאר העובדים בזלזול, ביישה אותם, ועד כדי כך שכמעט פגעה בהם פיסית ואיימה עליהם שיבואו לפגוע בהם, דבר שהביא את מנהל החברה לשלוח לה מכתב התראה ביום 13.5.2012.

 

9.אבהיר כי במכתב זה מציין מנהל החברה כי העובדת ממש מחבלת בעבודה, לא עונה לטלפונים, עוזבת את מקום העבודה איך שברצונה ומנצלת את העובדה שהעסק בנוי על  אדם אחד המחזיק את מקום העסק באזור בצפון הארץ. מנהל החברה מוסיף במכתב ומציין את האיומים על שאר העובדים מצד העובדת.

 

10.בשולי המכתב מציין מנהל החברה כי הוא אינו מעוניין כי לעובדת יהא מגע ישיר עם העובדים אשר ממש חוששים להגיע לעבודה בגללה, ומבקש ממנה להשאיר את המפתחות (שכן היא נועלת את המשרד ופותחת אותו כרצונה והמפתחות עימה..) ולהפסיק לאיים.

 

11.עד כאן העובדות המגובות במכתב ובעדויות, ככל שיידרשו, של שאר העובדים בסניף.

 

12.המצב היום בלתי נסבל והסניף עומד לפני קריסה בגלל התנהגותה של העובדת המשתמשת בהריון כתירוץ לא ברור למה! ואף לא ברור למרשתי מה רצונה האמיתי של העובדת, אך מה שכן ברור הוא כי מרשתי, כמעביד אחראי, מחויבת לנקוט צעדי מנע על מנת לשמור על סביבת עבודה בריאה ובטוחה לכל שאר העובדים. באופן דומה, עובד אינו רשאי להחליט לעבוד לפי רצונו ואיך שברצונו ואף אינו יכול לאיים על עובדי הסניף החוששים ממנו.

 

13. מכתב זה נשלח אליכם רק למען הזהירות, על מנת שאם העובדת תפנה אליכם יהיה בידיכם מלוא המידע לגבי הנסיבות שתוארו לעיל".

 

(ההדגשה בסעיף 12 אינה במקור – א.ר.).

 

יודגש כי מכתב ב"כ הנתבעים נשלח למשרד התמ"ת קודם להגשת תלונת התובעת והוא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". מכל מקום, במכתב הנתבעים, אין כל התייחסות להוצאת התובעת לחופשה בת יומיים ו/או להמשך עבודתה בנתבעת. אנו סבורים כי יש ליתן משקל להעדר התייחסות הנתבעת לטענת הגנה זו במסגרת מכתב המיועד לרשות האכיפה.

34.חיזוק נוסף לגרסת התובעת מצאנו בכך שבסמוך לפני יום 14.5.2012, הנתבעת כבר שכרה מחליף לתובעת, למרות שהתובעת הייתה בחודש ששי בלבד. בחקירתו הנגדית מר שמש העיד (בעמ' 14 ש' 18-30 לפרוטוקול):

"ש.אתה הבאת עובד חדש להחליף את התובעת יומיים לפני האירוע הזה ואותו עובד התיישב על הכיסא שלה בשניה שעזבה והמשיך לעבוד במקומה? 

ת.היות והעסק הזה בנוי על אדם אחד והיא כבר בהריון מתקדם והייתה נעדרת הרבה אז הבאנו בן אדם שיחליף אותה כשהיא תצא לחופשת לידה.

ש.האם ביקשת מהתובע (צ"ל תובעת א.ר.) לעשות לה חפיפה?

ת.לא. הוא עבד ביחד עם התובעת.

ש.כמה זמן?

ת.עד היום שהלכה.

ש.מתי הוא החל לעבוד?

ת.לא יודע להעריך אך יותר משבוע בטוח.

ש.מי כן יודע לומר אצלך בחברה?

ת.העובד בעצמו. בימים שהוא היה איתה הוא שמע את כל הדברים הקשים שאמרה והוא היה מוכן להעיד אך אמרתי לו שב בבית."

 

כפי שעולה מהחקירה הנגדית, הנתבעים נמנעו מלהביא לעדות את העובד המחליף, למרות נכונותו להעיד ולמרות שעדותו יכלה לשפוך אור על נסיבות העסקתו, מה נאמר לו על ידי הנתבעים בתחילת ההעסקה ואף ביחס לתפקוד התובעת. הימנעות מהבאת עדותו של העובד המחליף פועלת לחובת הנתבעים וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו [ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993), וההפניות שם].

 

35.עוד נוסיף כי לשאלת בית הדין האם לאחר סיום שני ימי החופשה, הנתבעת התקשרה לתובעת וביקשה ממנה להתייצב לעבודה, השיב הנתבע שהוא בעצמו התקשר לתובעת אך היא לא ענתה (עמ' 14 ש' 12-13 לפרוטוקול). הנתבע לא הציג כל ראיה לשיחה לתובעת, על אף שיכל לעשות כן בנקל. לפיכך, גם העדר ראיה זו פועלת לחובתו.

 

36.לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובעת פוטרה מהנתבעת ביום 14.5.2012.

האם פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים?

 

37.סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בהריון וטרם יציאתה לחופשת הלידה, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות ובלשון הסעיף:

"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות".

 

כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי, תכלית הוראתו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים הינה "להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה" [עע 1633/04 אופטיק דורון נ' מזל זכאי (ניתן ביום 6.6.2006); עע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170 (2002) (להלן: עניין אופיר טורס); דב"ע (ארצי) נו/80-3 אלול נ' רוזנבלום, פד"ע ל 86, 95 (1996); דב"ע (ארצי) מח/8-3 אבנר קופל סוכנות לביטוח נ' וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57, 59 (1988)].

 

38.פיטורים בניגוד להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בטלים מעיקרם ועובדת שפוטרה ללא היתר זכאית לפיצוי מהמעביד בגובה השכר שהיתה מקבלת לו המשיכה לעבוד בתקופה המוגנת.

 

39.אין חולק שהנתבעת לא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים לצורך קבלת היתר לפיטורי התובעת וממילא, לא ניתן היתר לפיטורי התובעת. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת.

התקופה המוגנת הינה מלוא התקופה שעד הלידה ובנוסף לכך 60 יום לאחר חופשת הלידה ו – 30 יום הודעה מוקדמת (אותה לא ניתן לחפוף עם תקופת הגבלת הפיטורים שלאחר חופשת הלידה), ובענייננו 6 חודשים.

40.בסעיף 13א (ב)(1) לחוק עבודת נשים נקבע כי:

 

"מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור."

 

בפסיקה נקבע כי כאשר הפיטורים בטלים מעיקרם אין חלות ישירה לחובת הקטנת הנזק, אך יש לה תחולה מסוימת מכוח חובת תום הלב [עע 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן (ניתן ביום 28.12.2010)] עוד נקבע כי הנטל להוכיח כי הנפגע לא פעל כנדרש להקטנת הנזק מוטל על המפר (ובענייננו – הנתבעים), וכן עליו להראות "בכמה היה הנזק מופחת אילו פעל הנפגע באופן סביר להקטנתו"[ראו ס"ע 52260-11-10 ענבר אמיגה נ' חגית טסה בע"מ (ניתן ביום 3.10.2013) והאסמכתאות המאוזכרות שם]. הנתבעים לא העלו כל טענה לפיה התובעת לא פעלה כנדרש לצורך הקטנת הנזק.

 

41.כפי שעולה מתלושי השכר של התובעת, השכר המשולב עמד על 4,300 ₪. בנוסף, התובעת קיבלה תוספת שעות נוספות גלובלית בסך של 1,644 ₪, כאשר מתיאור שעות העבודה של התובעת כאמור בסעיף 6 לתצהירה עולה שהתובעת עבדה בשעות נוספות. לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים והתקנות שמכוחו, אין לכלול את תוספת השעות הנוספות הגלובלית בחישוב השכר הקובע ובעניינו לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובעת מכח חוק עבודת נשים. מכאן, השכר של התובעת בתוספת של 150% עומד על 6,450 ₪ וסך הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב זה הינו 38,700 ₪.

עם זאת, משעה שהתובעת העמידה את תביעתה בגין רכיב זה על סך של 15,600 ₪ בלבד (סעיף 39 לתצהיר התובעת וסעיף 98 לסיכומיה), אנו פוסקים לה את הסכום הנתבע בסך של 15,600 ₪.

בהתאם לפסיקה, הפיצוי מכח חוק עבודת נשים אינו שכר עבודה ואין הוא נושא פיצויי הלנה (ראו פרשת גולדנברג-חייט המאוזכרת לעיל).

 

פיצויי פיטורים

 

42.משקבענו שהתובעת פוטרה היא זכאית לפיצויי בגין כל תקופת העבודה וכן בגין התקופה המוגנת, היינו מיום 10.12.2009 ועד ליום 17.2.2013.

לפיכך ובהתאם לשכר הקובע בסך של 4,300 ₪, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 13,674 ₪.

 

43.איננו מוצאים לנכון לפסוק לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לנוכח העובדה שלאחר סיום העבודה, התובעת ניתקה מגע עם הנתבעים ולא פנתה אליהם בדרישה לתשלום פיצויי הפיטורים למרות היותה מיוצגת במועד סיום העבודה.

 

שכר חודש מאי 2012

 

44.לטענת התובעת היא לא קיבלה את משכורת חודש מאי 2012 בגין עבודה בימים 1.5.2012 ועד ליום 14.5.2012.

 

45.הנתבעים טוענים כי לאחר סיום העבודה ביום 14.5.2012 התובעת ניתקה מגע. מכתב שנשלח אליה הכולל תלוש שכר אחרון בגין חודש מאי 2012 והמחאה בגובה השכר חזר מסיבה "מען לא ידוע". לכתב ההגנה צורף תלוש חודש מאי, צילום המחאה לפקודת התובעת מיום 9.6.2012 וצילום המעטפה עם חותמת הדואר לפיה "מען אינו ידוע".

 

46.שכרה החודשי של התובעת כולל תוספת השעות הגבלובליות עמד על 5,944 ₪. מכאן, ששכרה היומי עמד על 5,944/25=238 ₪. בהתאמה, התובעת זכאית לשכר חודש מאי 2012 בסך של 238X 14=3,332 ₪.

בנסיבות העניין, איננו מוצאים לנכון לחייב בפיצויי הלנה, הגם שהנתבעים יכלו לשלוח את שכרה האחרון של התובעת לבא כוחה או לברר עימו את כתובתה המעודכנת, לכל המאוחר במועד הגשת התביעה או בסמוך לו.

 

 

האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה?

 

47.סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע:

 

"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 , הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

(1)קבלה לעבודה;

(2)תנאי עבודה;

(3)קידום בעבודה;

(4)הכשרה או השתלמות מקצועית;

(5)פיטורים או פיצויי פיטורים;

(6)הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

 

לעניין נטל ההוכחה בדבר הפליה לפי החוק קובע סעיף 9(א) לאמור:

 

"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראת סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2  

(1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;

(2)לענין פיטורים מהעבודה אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."

 

48.לטענת התובעת, היא פוטרה אך ורק על רקע הריונה. מנגד, לטענת הנתבעים, במהלך כל תקופת העבודה התברר שהתובעת היא עובדת בעייתית אשר ביקשה מספר פעמים להפסיק את עבודתה והיו תלונות רבות של עובדים בסניף הצפון בקשר להתנהגותה, היעדרויותיה, הזלזול שלה בעובדים שהתלוננו על כך ובכלל זה טענות לפיהן התובעת נהגה לכנותם בכינויי גנאי ולבייש אותם האחד בנוכחות השני וטענות לפיהן התובעת איימה על העובדים בפגיעה פיזית, דבר שגרם לעובדים לחשוש להגיע לעבודה. עוד נטען שהגיעו למשרדי החברה תלונות לפיהן התובעת עושה מה שהיא רוצה, פותחת את הסניף מתי שהיא מחליטה וסוגרת מתי שבא לה, לא עונה לשיחות טלפון של לקוחות ולא מגיעה לעבודה בצורה סדירה (ס' 5 לתצהירו של מר שמש, סעיפים 6-8 לתצהירו של מר עלי).

49.נתנו אמון בעדות התובעת לפיה לא התעורר כל קושי בתפקודה בעבודה עד למועד שבו הודיעה על הריונה לנתבעים. התובעת העידה כי מר שמש לא התלונן ואף שבח את עבודתה (בעמ' 10 ש' 24-27 לפרוטוקול):

 

"ש.חי לא התלונן?

ת.לא. לא אמר לי שאיני עונה לטלפונים. הוא אמר שאני פקידה מצוינת אצלו. הוא אמר שאני עושה דוחות עבודה כמו שצריך והייתי מאוד אחראית ודייקנית ורציתי לזרז את העניין כי היה לנו לחץ בעבודה".

 

עדות התובעת מתיישבת עם עדותו של מר שמש לפיה התובעת הייתה עובדת טובה והעסק היה בנוי עליה (עמ' 13 ש' 26-32 לפרוטוקול):

 

"ש.זו עובדת לא ראויה?

ת.אני היו לי שיחות איתה, היא הייתה עובדת טובה ותמיד היו לי שיחות נעימות וטובות איתה, העסק היה בנוי עליה, עובדות אצלי הרבה נשים והיו בהריון ואין לי סיבה לפטרה, אני רק הייתי מבקש שלא תנבל את הפה ושלא תדבר לא יפה ושלא תדבר בצורה מכוערת, שלחתי עובד הביתה בגלל זה. חששתי בשבילו."

 

כך גם, מעדותו של מר שמש עולה כי התנהלותה הבוטה והמזלזלת של התובעת כלפי העובדים, שהוכחשה נמרצות על ידי התובעת (עמ' 9 ש' 29-32, עמ' 10 ש' 1-9 לפרוטוקול), אינה ענין חדש. ואולם מר שמש התקשה ליתן הסבר מדוע אותה התנהגות הפריעה לו לאחר שנודע לו דבר הריונה של התובעת ומדבריו לפיהם הוא חשש לשלום התובעת והעובר שברחמה, מתברר הקשר בין ההריון לבין טענותיו (בעמ' 14 ש' 6-11 לפרוטוקול):

 

"לשאלת בית הדין שאני מתאר התנהגות בוטה של התובעת לרבות התנהלות מול עובדים אחרים התובעת עבדה אצלך במשך שנתיים וחצי, באותה תקופה לא שלחת אותה הביתה, מדוע החלטת דווקא לאחר שנודע לך שהיא בהריון שכעת ההתנהגות שלה מפריעה לי אני משיב שחששתי להריון שלה שהיא עושה את הדברים בלחץ וחששתי שהעובר שלה ייפגע ולכן הייתי מבקש להרגיע אותה, אנו אוהבים אותך שתהיי רגועה יותר, אולי ההריון מלחיץ אותה, התנהגתי איתה בכפפות של משי, לא היתה כוונה להפסיק לה את העבודה".

 

 

50.מנגד, התקשנו לקבל את גרסת הנתבעים לגבי תפקוד התובעת. כאמור, תצהיריהם של הגב' רויטל ושל מר רמזי הוצאו מהתיק לבקשת ב"כ הנתבעים ולאחר שלא התייצבו לדיון ההוכחות.

כך גם, מצאנו שאין ליתן משקל לעדותו של מר עלי וזאת לנוכח חקירתו הנגדית המעוררת ספק רב בדבר ידיעותיו בנוגע לתוכן התצהיר. כך למשל, לפי אימות החתימה של התצהיר עולה שמר עלי חתם על התצהיר ביום 17.7.2013 או בסמוך לפני האימות. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען התובע כי אינו יודע לקרוא ולכתוב בעברית וכי חתם על התצהיר לאחר שאחיו הקריא לו את תוכנו, כשבועיים-לשלושה לפני מועד הדיון בחודש נובמבר 2013 (עמ' 20 ש' 12-18 לפרוטוקול). יתר על כן, מר עלי לא ידע להשיב לשאלה האם הוא השתתף בהכנת התצהיר או שקיבל אותו מוכן מראש (עמ' 22 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בנוסף, מר עלי טען בחקירתו הנגדית שפגש את ב"כ הנתבעים לראשונה בבוקר הדיון (עמ' 21 ש' 12-13, ש' 25-26 לפרוטקול) למרות שהתצהיר אומת על ידי ב"כ הנתבעים ביום 17.7.2014. בהקשר זה נוסיף ונציין כי בתצהיר לא מופיעים פרטי העד כגון שם משפחה ותעודת זהות.

מכאן, שהעדות היחידה שבפנינו הינה עדותו של מר שמש כמפורט לעיל.

 

בנסיבות אלו, אנו סבורים שהתובעת הוכיחה כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטורים ועל כן, יש להעביר את נטל לנתבעים להוכיח כי לא היה קשר בין הפיטורים לבין ההריון.

 

51.נקדים ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי פיטורי התובעת לא היו נגועים באפליה פסולה על רקע הריון התובעת וכמפורט להלן.

 

52.סמיכות הזמנים בין המועד שבו הודיעה התובעת על דבר הריונה והיעדרותה מפאת ההריון לבין מכתבו של מר שמש מיום 18.1.2012 כמו גם סמיכות הזמנים שבין מכתב התובעת מיום 3.5.2012 בדבר היעדרויותיה הצפויות עקב בדיקות הקשורות בהריון לבין גיוס המחליף והמכתב הנושא תאריך מיום 13.5.2012, מלמדת על חוסר שביעות הרצון של מר שמש מהיעדרויות התובעת הנובעות מההריון.

לא למותר לציין כי במכתב מיום 18.1.2012 מיד בסמוך לאחר שנודע למר שמש על ההריון הוא מבקש לדעת האם בכוונת התובעת לסיים את העבודה.

 

גם מנוסח המכתבים עצמם עולה כי ההיעדרויות של התובעת לרבות היעדרויות צפויות עקב ההריון הפריעו למר שמש. והדברים אף נאמרו על ידי מר שמש באופן מפורש בסעיף 9 לתצהירו וכדלקמן:

 

"הטענה שטוענת התובעת כי המכתב מראה כי ההיעדרויות וההריון הציקו לי נכון רק בחלקו. לא הייתה לי בעיה עם ההריון אלא עם ההיעדרויות בלתי מוצדקות ובעיקר מהזלזול שהחלה התובעת להפגין כלפיה העבודה וכלפי חבריה לעבודה, דבר זה לא קשור להריון וההיריון לא יכול להוות תירוץ לעובד לא להתייחס ברצינות לעבודה ולהתייחס רק מאד לחבריו לעבודה."

 

(ההדגשה לא במקור –א.ר.)

 

בחקירתו הנגדית (בעמ' 15 ש' 4-12 לפרוטוקול) מר שמש לא ידע להשיב על ימים שבהם התובעת נעדרה היעדרויות לא מוצדקות ואף לדבריו ההיעדרויות נובעות מהבדיקות הרפואיות וכפי שנאמר על ידו:

 

"ש.אתה טוען בתצהירך שהתובעת נעדרה מהעבודה ללא רשות ושזה גרם לנזקים. אני מפנה לסעיף 9 לתצהירך, אתה יכול להראות לי את הימים בהם נעדרה ולא קיבלה הסברים מספקים שגרמו לך להגיד את זה?

ת.היא פשוט נעדרה, היא היתה סוגרת מתי שנראה לה ואמרתי לה שזה גורם נזק והיא אמרה שיש לה הרבה בדיקות רפואיות וקוראים לה במהירות להגיע ואז היא סוגרת והולכת.

ש.האם יש לך תאריכים?

ת.המכתב שנכתב בינואר מלמד שהיא נעדרה, ואז ביקשתי שתרשום מתי נכנסת ומתי יוצאת ולא עשתה כך."

 

53.טענות הנתבעים בדבר התנהגותה הבוטה של התובעת כלפי עמיתיה לעבודה לא הוכחו. התובעת הכחישה בתוקף את טענות הנתבעים לפיהן היא הסתכסכה ו/או פגעה בעובדים לרבות רקע מוצאם (עמ' 9 ש' 21-32, עמ' 10 ש' 1-9 לפרוטוקול). נתנו אמון בגרסת התובעת לפיה היא זו שנפגעה מהיחס של העובדים כלפיה במהלך ההריון שטענו כלפיה שהיא שמנה ומגעילה. טענות התובעת בעניין זה הועלו על הכתב במכתב למר שמש מיום 14.5.2012 וזאת בטרם נודע לתובעת על טענות הנתבעים כלפיה וכן נתמכו בחקירתה הנגדית (בעמ' 9 ש' 25-28 לפרוטוקול). שוכנענו כי היה מתח מסוים ביחסי העבודה בין התובעת לבין מר עלי, כפי שעולה ממכתב התובעת למר שמש.

עם זאת, טענות הנתבעים בדבר ההתנהגות הבוטה של התובעת כלפי העובדים ובפרט עובדים ממוצא ערבי לא הוכחו ומכל מקום, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא פוטרה על רקע התנהגותה כלפי העובדים. ונבאר קביעתנו להלן.

גרסתו של מר שמש בדבר התנהגות התובעת לא הייתה אחידה ואף לא התיישבה עם השכל הישר. כך למשל, במכתבו הנושא תאריך 13.5.2012 טען מר שמש שהתובעת איימה על העובדים עד כדי פגיעה פיזית. בתצהירו הוסיף שמאז ההריון התובעת החל לנהוג בעובדים בזלזול, כינתה אותם בכינויי גנאי וביישה אותם האחד בנוכחות השני (סעיף 11 לתצהיר) ובחקירתו הנגדית, מר שמש הוסיף שהתובעת מדברת על אקטים מיניים בצורה בוטה מול העובדים, טענה שאינה מתיישבת עם העובדה שמר שמש העיד שלאחר עימות עם מר רמזי, הוא שלח את רמזי הביתה (ולא את התובעת) מחשש לתלונה של התובעת בדבר הטרדה מינית של רמזי כלפיה (בעמ' 13 ש' 26-32 לפרוטוקול).

לא הוצגו בפנינו מכתבים של הנתבעת לתובעת בדבר תפקודה הבעייתי טרם ההריון, בעוד שלאחר ההריון, מר שמש כן מצא לנכון להעיר לתובעת בכתב.

 

כך גם, לא מצאנו הגיון בתשובתו של מר שמש לשאלת בית הדין בדבר העיתוי שבו הפכה התנהגות התובעת להתנהגות בעייתית. טענתו של מר שמש לפיה התנהגות התובעת הפריעה לו בשל דאגה לתובעת ולעובר (עמ' 14 ש' 6-11 לפרוטוקול), אינה עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה הקושי בהתנהגות התובעת נבע מהפגיעה בעובדים האחרים כפי שנטען בתצהיר והמכתב הנושא תאריך מיום 13.5.2012.

 

לכך נוסיף, שמר שמש טען שהמחליף של התובעת שמע את כל הדברים הקשים שנאמרו על התובעת ואולם הוא בחר שלא להביאו אותו לעדות מטעמו (עמ' 14 ש' 29-30 לפרוטוקול).

 

54.לנוכח כל האמור, מצאנו שהשיקול המרכזי לפיטורי התובעת נבע מהיעדרויותיה עקב ההריון. כפי שכבר ציינו לעיל, תכלית האיסור על פיטורי עובדת בהריון נובע מהצורך להגן על העובדת בתקופת ההריון בה היא נדרשת להיעדר מהעבודה יותר מהרגיל לצרכי בדיקות שגרתיות או מפאת מחלה.

למעלה מהצורך נבהיר, כי גם אם היינו קובעים שקיימים שיקולים עניינים נוספים לפיטורי התובעת, הרי שבהתאם ל"מודל ההכתמה", די בכך שההריון היווה שיקול אחד במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים כדי להכתים את ההחלטה כהחלטה מפלה [לעניין "מודל ההכתמה" ראו למשל: עע 367/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ (ניתן ביום 26.5.2010)].

כאמור בענייננו, לא מצאנו כי התקיימו שיקולים נוספים מלבד ההריון.

 

55.בהתאם להלכה הפסוקה, בעת פסיקת פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות יש לבדוק מהו הנזק הממוני שנגרם לעובדת, ומהו החלק באותו נזק שיש לייחס להפליה הפסולה (עניין שרונה ארביב). כאשר השיקול המפלה היה השיקול המרכזי – יש דרך כלל לפצות את העובדת בשכר העבודה עבור התקופה בה נמנע ממנה לעבוד עד מועד הלידה, הפסד דמי לידה ככל שהוכח, וכן שכר בגין התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה (60 יום). לכך יש להוסיף פיצוי בגין נזק לא ממוני, מכוח הוראת סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות.

משפסקנו לתובעת פיצויי ממוני בגין הפסד השכר מכח חוק עבודת נשים, נותר לנו לקבוע מהו הפיצוי בגין נזק לא ממוני המגיע לתובעת.

באשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני – בהתחשב בכך, שקבענו שהשיקול לפיטורי התובעת נבע אך ורק מהריונה אנו מעמידים את הפיצוי הלא ממוני על סך של 40,000 ₪.

 

פיצוי בגין עוגמת נפש

 

56.התובעת עתרה לפיצוי נוסף בסך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

 

57.עגמת נפש הוא סוג של פיצוי לא ממוני ועל כן, פיצוי לא ממוני לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות כבר כולל בחובו פיצוי בגין עגמת נפש [ראו למשל: עע 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ נ' חברת יורוקום נוקיה בע"מ (ניתן ביום 4.8.2013) בסעיף 28ב לפסק הדין]. לפיכך, משפסקנו לתובעת פיצוי לא ממוני מכח סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התביעה לפיצוי נוסף בגין עגמת נפש נדחית.

 

 

דמי הבראה: 

 

58.לטענת התובעת, במהלך כל תקופת העבודה לא שולמו לה דמי הבראה ועל כן היא זכאית של 5,803 ₪.

 

59.הנתבעים מצידם טוענים כי שולמו לתובעת מלוא דמי ההבראה המגיעים לה בגין תקופת העבודה. לביסוס טענתם, מפנים הנתבעים למסמך "ריכוז התחייבויות/הוראות/הנחיות לעובד" מיום 1.10.2010 ומיום 1.1.2012 (נספח ד' לתצהירו של מר שמש) עליו חתומה התובעת בו מופיע כך:

 

"קיבלתי את כל המשכורות והשכר המגיעים לי בשנים (7 שנים אחורה א.ר.) 2005/2006/2007/2008/2009/2010/2011 - בגין עבודתי בחברת שמש חי אחזקות בע"מ שכר חודשי משולב כולל ש.נ., נסיעות כפי שמפורטים בתלושי המשכורת-כולל חופשות, הבראה ובגדי עבודה."   

 

60.מעיון בתלושי שכרה של התובעת עולה שלא שולמו לתובעת דמי הבראה במהלך תקופת העבודה.

עם זאת בתחתית תלוש חודש פברואר 2011 מצוין "שולם דמי הבראה 2010" ללא ציון סכום.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי באותו החודש לא קיבלה כל תשלום בגין דמי הבראה (עמ' 11 ש' 6-12 לפרוטוקול) וכדלקמן:

 

"ש.את טוענת שמגיע לך סכומים על הבראה ועל חופשה?

ת.על שנתיים וחצי לא קיבלתי.

ש.למה לא כתבת במכתב שום דבר על כך?

ת.אמרתי לחי את זה בפנים, אני קיבלתי תלוש שכר ושם ראיתי ששולמו דמי הבראה, הראתי מיד לחי שמש ואמרתי לו שלא קיבלתי את זה. אני טוענת שהיה כתוב בתלוש ששולם לי דמי הבראה אך בפועל לא קיבלתי את הכסף. שאלתי אותו והוא אמר לי שיש טעות ותיכף יבדוק עם מנהלת החשבונות והכל יעשה לי כמו שצריך."

 

מנגד, מעדותו של מר שמש עולה כי למרות הכיתוב בתלוש השכר, התובעת לא קיבלה את התשלום באותו החודש. יתרה מזאת, מר שמש לא ידע להשיב היכן מופיע התשלום של דמי הבראה ומתי התובעת קיבלה את התשלום (בעמ' 17 ש' 7-16 לפרוטוקול) וכדלקמן:

 

"ש.אני מפנה אותך לתלוש 2/11, שם מופיע שולם דמי הבראה 2010, איפה מופיע תשלום דמי ההבראה?

ב"כ הנתבעים:

אני מתנגד לשאלה כפי שנוסחה, בתלוש השכר למטה כתוב ששולמו דמי הבראה לשנת 2010 ואין קשר לשכר של 2/11.

לשאלת בית הדין "מה המשמעות של מה שכתוב בתלוש שכר של 2/11 שולם דמי הבראה 2010, איפה מופיע התשלום? אני משיב שזה לא בתלוש הזה אך היא קיבלה את הכסף. הנייר הזה היה ברשותה עוד מתי שיצא, הודפס ב 3/11 והיא ראתה את זה והיה מקובל עליה כך שזו לא המצאה. העד מעיין בתלושי השכר, אני משיב שאין לי תשובה כרגע".

 

61.איננו מוצאים ליתן תוקף לחתימת התובעת על המסמכים בהם היא מאשרת שקיבלה את כל השכר והזכויות המגיעות לה בגין שבע שנים אחורה, הן בהעדר פירוט הזכויות המגיעות והסכומים ששולמו והן לנוכח העדר אסמכתאות לתשלום בתלושי השכר ו/או באסמכתאות לביצוע התשלום. כמו כן, אנו מקבלים את עדות התובעת לפיה היא חתמה על המסמכים בשל לחץ שהפעילה הנתבעת (עמ' 11 ש' 13-17 לפרוטוקול).

 

62.לנוכח האמור, אנו קובעים שהנתבעת לא הוכיחה כי דמי ההבראה שולמו לתובעת ולפיכך התובעת זכאית לדמי הבראה בגין תקופת עבודתה. הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות וכל כן, התובעת זכאית ל -18 ימי הבראה בגין כל תקופת העבודה כולל התקופה המוגנת (5 ימים עבור השנה הראשונה, 6 ימים עבור השנה השניה והשלישית ויום בגין החלק היחסי מהשנה הרביעית) ובסך הכל ל – 18X 371=6,678₪.

משעה שהתובעת העמידה את התביעה על סך 5,803 ₪, אנו פוסקים לה את הסכום הנתבע בסך של 5,803 ₪.

 

פדיון חופשה: 

 

63.לטענת התובעת, במהלך כל תקופת העבודה היא לא ניצלה ימי חופשה. עוד נטען כי למרות הרישום בתלוש חודש אפריל 2012 לפיו שולמו לה 28 ימי חופשה, היא לא קיבלה את התשלום. לטענת התובעת היא זכאית לפדיון חופשה עבור 28 ימים ובסך של 5,854 ₪.

 

64.לטענת הנתבעים, התובעת קיבלה את כל ימי החופשה המגיעים לה בגין תקופת העבודה כפי שעולה מפנקס החופשה המופיע בתלושי השכר ובהתאם לחתימת התובעת על המסמכים המאשרים את קבלת כל הזכויות הסוציאליות.

 

65.הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראו למשל: דב"ע לד/3-17 רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך, פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם; ע"ע 52949-05-10 ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות ואח' (ניתן ביום 28.3.2012)].

 

66.מעיון בתלושי השכר עולה כי נוהל "מאזן חופשות במסגרת התלושים ואולם הרישום לפיו בחודש אפריל 2012 עמדו לרשות התובעת 5 ימים בלבד, אינו מתיישב עם הרישום בתחתית התלוש לפיו באותו חודש שולם לתובעת תשלום עבור 28 ימי חופשה. מר שמש לא ידע להסביר את פשר הרישום וטענתו לפיה המדובר בגמר חשבון שנעשה בתלוש השכר האחרון (עמ' 16 ש' 22-32, עמ' 17 ש' 1-6 לפרוטוקול) אינה מתיישבת עם מועד סיום העבודה של התובעת ביום 14.5.2012, לאחר שהתובעת קיבלה את תלוש חודש אפריל 2012.

כך גם, רישום ניצול החופשה בתלושים אינו עולה בקנה אחד עם דוחות הנוכחות שצורפו לכתב התביעה וכנספח 6 לתצהיר התובעת.

 

67.בנסיבות אלו, אין בידינו לקבוע כי הנתבעים עמדו בנטל המוטל על מעביד על פי דין, להוכיח כי בתקופת עבודתו מיצה התובע את זכותו לחופשה שנתית או פדיונה.

בגין תקופת העבודה עד תום התקופה המוגנת התובעת זכאית ל 38 ימים. התובעת העמידה את תביעתה על 28 ימים ועל כן אנו פוסקים לה את הסכום הנתבע בסך של 5,854 ₪.  

 

 

 

התביעה כנגד הנתבע 2

 

68.לטענת התובעת, הנתבע פיטר אותה בניגוד לדין ותוך הפליה לרעה מחמת הריונה, כאשר הנתבע מגלה כלפיה אדישות, חוסר אכפתיות וזלזול. לטענתה, נסיבות אלו מצדיקות חיוב אישי הנתבע בחובות הנתבעת ובנזקים שנגרמו עקב מעשיו כלפי התובעת.

 

69.על מנת שטענת התובעת לחיוב הנתבע בחובות הנתבעת באופן אישי תתקבל, על התובעת להוכיח כי התקיימו העילות להרמת מסך. העילה המובהקת להרמת המסך הינה אותה:

"קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי מניות בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג 'שימוש לרעה' כולל מצבים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד".(ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבניין בע"מ, פד"ע לח 817).

 

70.בענייננו, התובעת לא הוכיחה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך – היא לא הוכיחה כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת; הקים את הנתבעת למטרה פסולה; עירב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת; הבריח נכסים של הנתבעת ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית. העובדה שקבענו כי היה פסול בהתנהגות הנתבע כשפיטר את התובעת שלא כדין עקב הריונה, אין בה כדי להוכיח נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות וחיובו אישית בחובות הנתבעת.

אשר על כן התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

 

סוף דבר:

71.הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א.שכר עבודה בגין התקופה המוגנת (פיצוי ממוני) בסך 15,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.5.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב.פיצויי פיטורים בסך של 13,674 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.5.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג.שכר חודש מאי 2012 בסך של 3,332 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ד.פיצוי לא ממוני בסך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.5.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ה.דמי הבראה בסך של 5,803 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ו.פדיון חופשה בסך של 5,854 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

72.כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪. לא ישולמו סכומים אלו במועד, ישאו הפרשי הצמדה כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בגובה ההוצאות התחשבנו גם בדחיית התביעה כלפי הנתבע 2.

 

73.ערעור בזכות לבית-הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ד, (22 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

Picture 1

 

Picture 1

מר צבי וינשטוק

נציג מעסיקים

 

איריס רש - שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ