זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, דמי נסיעות, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים שלא כדין.
להלן עובדות המקרה:
- הנתבעת הינה חברה המייצרת ומשווקת רהיטים.
- התובע עבד אצל הנתבעת כסבל, מוביל ומרכיב רהיטים בבית הלקוח מיום 1.1.12 ועד ליום 11.1.13, עת נפצע בגבו בתאונת עבודה.
- עקב הפציעה בגבו התובע שהה בתקופת אי-כושר לעבוד עד ליום 12.4.13 .
- ביום 25.4.13 ניתן לתובע אישור מרופא תעסוקתי הקובע, כי נמצא בלתי כשיר להמשך עבודה אצל הנתבעת.
התובע מסר את האישור למר יהודה יצחק, מנהל הנתבעת.
- לטענת התובע, לא הוצעה לו עבודה חלופית ועל כן, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
- כמו כן, לטענת התובע לא שולמו לו מלוא זכויותיו הסוציאליות בגין עבודתו, ולא ניתנה לו הודעה המפרטת את תנאי העסקתו.
לאור האמור, הוגשה התביעה דנן.
טענות התובע:
- שכרו הממוצע של התובע עמד על סך של 9,807 ₪ לחודש.
- לתובע נגרמה בליטת דיסק בעת סחיבת רהיטים ביום 11.1.13, והאירוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
התובע הרים את הנטל להוכיח כי במצבו הרפואי לא יכול היה להמשיך את עבודתו אצל הנתבעת, וכי הנתבעת לא הציעה לו עבודה חלופית.
- התובע לא עבד עד חודש 7/13, וממועד זה ועד היום עובד במפעלי טחנת קמח בתפקיד הדורש מאמץ גופני נמוך.
- על כן, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 9,807 ₪ ופיצויי הלנה.
- הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה המפרטת את תנאי עבודתו. על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪.
- משכרו של התובע ניכתה הנתבעת שכירות רכב והוצאות דלק. על כן, התובע זכאי לתשלום דמי נסיעות בעלות של חודשי חופשי מחיפה לעכו, בסך של 3,240 ₪.
- התובע החל את עבודתו מדי יום בשעה 07:00 - 08:00 בהעמסת רהיטים במפעל, וסיים בשעות הערב. כמו כן, פעם בחודש עבד התובע ביום שישי, ופעם בשבוע העמיס רהיטים ליום המחרת, בין השעות 17:00 ל- 23:00.
נטל ההוכחה בדבר שעות נוספות מוטל על הנתבעת, בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, על כן, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין 14 שעות נוספות מדי שבוע בסך כולל של 46,713.6 ₪.
- הנתבעת הודתה כי לא שילמה לתובע דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית והפרשות לפנסיה.
על כן, התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 4,577 ₪, דמי הבראה בסך של 2,010 ₪ והפרשות לפנסיה בסך של 13,660 ₪.
- התובע זכאי לתשלום בגין 6 ימי חג שלא נפלו בימי שבת, בסך של 2,718 ₪.
- הנתבעת ניכתה שלא כדין משכרו של התובע סך של 2,981 ₪. הנתבעת לא הסבירה את הניכויים, ולא הציגה כל אסמכתא להסכמת התובע לביצוע הניכויים. לפיכך, על הנתבעת להשיב לתובע את הניכוי שבוצע שלא כדין משכרו.
טענות הנתבעת :
- התובע גילה חוסר עקביות ביחס לעבודתו אצל הנתבעת.
התובע עזב את העבודה בשל מצבו הרפואי מבלי שנתן כל הזדמנות לנתבעת להציע לו שילוב בתפקיד אחר במפעלה או בחנויות.
על כן, התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
- שכרו האחרון של התובע עמד על סך של 6,892 ₪.
- נטל ההוכחה לעבודה בשעות נוספות מוטל על התובע. התובע לא ערך רישומים בזמן אמת של שעות עבודתו.
התובע עבד מחוץ לכותלי המפעל כמרכיב רהיטים, ועל כן לא הדפיס כרטיס נוכחות. בנסיבות אלה חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951, אינו חל על התובע מתוקף סעיף 30(א)(6), שכן אין אפשרות של פיקוח על שעות עבודתו.
- על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה לאחר 6 חודשים.
- לתובע היה רכב צמוד ועל כן אינו זכאי לתשלום דמי נסיעות.
- לתובע שולמו דמי חגים, אין הפחתה בתלושי השכר בגין ימי חג.
- התובע לקח מזרון מהנתבעת בעלות של 2,500 ₪ תמורת הורדה משכרו ואישר זאת בעדותו.
- מנהל הנתבעת ישב עם התובע וסוכמו תנאי העסקתו. אמנם, לא ניתנה הודעה בכתב, אולם הדבר נעשה בתום לב.
- מפאת טעות לא שולמו דמי הבראה ופדיון חופשה, אולם, התובע ניתק קשר עם הנתבעת.
לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
נסיבות סיום יחסי העבודה –
- אין מחלוקת כי ביום 11.1.13 נפגע התובע בגבו במהלך העבודה, וכי האירוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
- כמו כן, אין מחלוקת כי התובע שהה בתקופת מחלה עקב הפציעה בגבו עד לחודש 4/13, במשך 90 יום, וקיבל תשלום על ימי מחלתו מהמוסד לביטוח לאומי.
- מר יהודה יצחק, מנהל הנתבעת (להלן – "מר יצחק") אישר בעדותו כי התובע מסר לו את אישור הרופא התעסוקתי מיום 25.4.13, על פיו לאור מצבו הרפואי אינו יכול להמשיך בעבודתו אצל הנתבעת.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 27.1.15 עמ' 10)
- מר יצחק טען בתצהירו כי, התובע לא ביקש להשתלב בעבודה אחרת אצל הנתבעת התואמת את מגבלותיו, שכן אם היה עושה כן, לא הייתה כל בעיה לשלבו בשירות הלקוחות או בחנויות.
בכתבי טענותיה לבית הדין, טענה הנתבעת כי התובע עזב את העבודה מפאת מצבו הרפואי מבלי שנתן לה הזדמנות להציע לו עבודה חלופית.
מנגד, בעדותו טען מר יצחק, כי הציע לתובע, באמצעות השותף שלו בעבודה, לעבוד כאיש שירות, וכן הציע זאת לתובע כשהוא מסר לו את האישורים. השותף לא העיד בביה"ד.
(ראה, פרוטוקול דיון מיום 27.1.15 עמ' 10).
- הסתירות בטענות הנתבעת מעלות ספק רב בגרסתה. כמו אי-הבאת השותף של מר יצחק למתן עדות בביה"ד - פועלת לרעת הנתבעת בנדון.
- על כן, אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וקובעים כי התובע הודיע לנתבעת על מצבו הרפואי, ומסר למר יצחק את אישור הרופא התעסוקתי הקובע כי אינו יכול להמשיך בעבודתו, והנתבעת לא הציעה לו כל עבודה חלופית.
- לפיכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
- שכרו של התובע היה תלוי במספר ההרכבות והעבודות שביצע בחודש, ועל כן, לצורך חישוב שכרו הקובע לחשב ולעשות ממוצע שכר בשנה האחרונה לעבודתו.
מתלושי שכרו של התובע עולה כי, שכרו הממוצע עמד על סך של 9,412 ₪.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 9,412 ₪.
- בנסיבות המקרה דנן, משאין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו מפאת מצבו הרפואי, הודיע על כך לנתבעת, מסר אישורים רפואיים למנהל הנתבעת, מר יצחק, ולא הוצעה לו עבודה חלופית התואמת את מגבלותיו, הרי שאין ספק כי הנתבעת הלינה את פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.
אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 50% בלבד מיום 1.5.13 ועד מועד התשלום בפועל.
הודעה לעובד -
- לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 , על המעסיק למסור לעובד תוך 30 יום מיום תחילת עבודתו הודעה בכתב המפרטת את תנאי עבודתו.
- אין מחלוקת כי במקרה הנוכחי, התובע לא קיבל הודעה בכתב המפרטת את תנאי העסקתו, וסיכום תנאי עבודתו בע"פ בשיחתו עם מר יצחק, אינה משנה עובדה זו.
- לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם תוך 30 יום מהיום, פיצוי לתובע בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה לביה"ד ביום 14.11.13 ועד מועד התשלום בפועל.
דמי נסיעות -
- התובע הגיש לביה"ד דף חשבון לשכר חודש 12/12, ממנו עולה כי, שכרו החודשי חושב בהתאם למספר העבודות שביצע באותו חודש, בניכוי תיקונים, דלק ושכירות רכב.
- מר יצחק בעדותו לא ידע להסביר כיצד חושבה משכורתו החודשית של התובע, לא ידע להסביר מהו דף החשבונות של חודש 12/12 שהגיש התובע לביה"ד.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 27.1.15 עמ' 12,14).
- הנתבעת לא הוכיחה טענתה כי דמי שכירות רכב והוצאות דלק לא נוכו משכרו החודשי של התובע, כמפורט בדף החשבונות לחודש 12/12.
- לאור האמור, אנו קובעים כי אמנם התובע קיבל רכב מהנתבעת לשם ביצוע עבודתו, אולם, בעת חישוב שכרו החודשי של התובע נוכו מסך התגמולים שהביא לנתבעת באותו חודש, דמי שכירות ודלק בגין השימוש ברכב.
- על כן, התובע זכאי לתשלום דמי נסיעות.
- עלות כרטיס חודשי חופשי בתקופה הרלוונטית לתביעה זו באזור חיפה עמד על סך של 280 ₪ לחודש.
התובע עבד 12.5 חודשים ועל כן, זכאי לתשלום דמי נסיעות בסך של 3,500 ₪.
אולם, מאחר והתובע העמיד רכיב תביעה זה על סך של 3,240 ₪ בלבד אין אפשרות לפסוק לו מעבר לסכום הנתבע.
- לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע דמי נסיעות בסך של 3,240 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
דמי חגים -
- כאמור לעיל, קבענו כי שכרו של התובע חושב בהתאם לתגמולים שקיבל מעבודות שביצע באותו חודש בניכוי הוצאות דלק ודמי שכירות רכב.
- על כן, טענת הנתבעת כי שכרו של התובע לא הופחת בחודשים בהם היו חגים, אינה ברורה ואף אינה רלוונטית. שכן, כאמור, שכרו החודשי של התובע לא חושב לפי שעות עבודתו או ימי עבודתו, אלא לפי העבודות שביצע באותו חודש.
- לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע תשלום בגין 6 ימי חג שלא נפלו בימי שבת בתקופת עבודתו, בסך של 2,567 ₪ (9,412 ₪ שכר ממוצע / 22 ימי עבודה בחודש * 6 ימי חג), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
דמי הבראה -
- אין מחלוקת כי, התובע זכאי לתשלום דמי הבראה וכי הנתבעת לא שילמה לו.
- אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 1,855 ₪ (5 ימי הבראה * 371 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
פדיון חופשה שנתית -
- אין מחלוקת כי לא שולמו לתובע דמי חופשה.
- התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 10 ימי חופשה, שכן עבד 5 ימים בשבוע.
- לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 4,278 ₪ (9,412 ₪ / 22 ימי עבודה * 10 ימי חופשה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
הפרשות לפנסיה -
- התובע תבע במסגרת רכיב התביעה הנ"ל את תגמולי העובד, תגמולי המעביד והפרשות לפיצויים.
- אין מחלוקת, כי הנתבעת לא הפרישה לטובת התובע תגמולים לפנסיה.
אולם, התובע זכאי לקבל פיצוי בגין אי הפרשות בגובה תגמולי מעסיק בלבד.
כמו כן, לאור קביעתנו לעיל, שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, הרי שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי הפרשת תגמולים לפיצויי פיטורים, שכן בכך, למעשה, יקבל התובע תשלום כפול.
- כמו כן, חישובי התובע להפרשות תגמולים לפנסיה נעשו מיום תחילת העסקתו אצל הנתבעת, ללא כל הסבר ו/או ראיה המעידה על קיומה של קרן פנסיה בטרם תחילת העסקתו אצל הנתבעת.
- לפיכך, התובע לא הוכיח בביה"ד, כי בטרם תחילת העסקתו אצל הנתבעת הייתה לו קרן פנסיה, ועל כן, עפ"י צו ההרחבה לפנסיית חובה, היה על הנתבעת להפריש לטובתו תגמולים לפנסיה 6 חודשים לאחר תחילת העסקתו.
- אשר על כן, בהתאם לתלושי שכרו של התובע, שכר עבודתו מחודש 7/12 עד חודש 12/12 עמד על סך של 56,255 ₪, ועל כן, על הנתבעת לשלם לו תגמולים לפנסיה בשיעור של 4.16% מהשכר בסך של 2,340 ₪.
בחודש 1/13 היה שכרו של התובע 4,202 ₪ ועל כן, על הנתבעת לשלם לו תגמולים לפנסיה בשיעור של 5% מהשכר בסך של 210 ₪.
סה"כ על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה סך של 2,550 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע את התגמולים לפנסיה מדי חודש בשיעורים המפורטים לעיל, ועד למועד התשלום בפועל.
ניכויים שלא כדין -
- התובע טען כי בחודש 1/13 עבר תאונה עם הרכב של הנתבעת, ובתלוש השכר של חודש 1/13 ניכו לו מהשכר בגין התאונה הנ"ל סך של 2,500 ₪.
התובע המציא לביה"ד אישור מחברת הביטוח של הנתבעת, על פיה סך השתתפות עצמית והפסד היעדר תביעות עמד על סך של 2,250 ₪.
- היינו, הסכום שנוכה משכרו של התובע אינו תואם את הסכום שגבתה חברת הביטוח מהנתבעת בגין התאונה הנ"ל.
- התובע הודה בעדותו, כי לקח מהנתבעת מזרון ביום האחרון, וניכו לו את סכום המזרון מהשכר.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 27.1.15 עמ' 9).
- לאור חוסר ההתאמה בין התשלום שגבתה חברת הביטוח מהנתבעת לבין הניכוי מהשכר, ולאור הודאתו של התובע כי ביום האחרון לעבודתו לקח מזרון מהנתבעת, ולמעשה, הסכים לניכוי עלותו משכרו, אנו קובעים כי הניכוי האמור משכרו של התובע אינו בגין התאונה הנטענת, אלא עבור עלות המזרון שלקח התובע.
- אשר על כן, התובע אינו זכאי להשבת הניכוי האמור משכרו בסך של 2,500 ₪ בחודש 1/13, והתביעה בגין החזר הסך הנ"ל – נדחית בזאת.
- באשר לניכויים משכרו של התובע בגין קנסות תפעוליים בחודש 6/12 בסך של 406 ₪, ובחודש 7/12 בסך של 75 ₪, הנתבעת לא נתנה כל הסבר לניכויים הנ"ל ו/או ראיה המעידה על הסכמתו של התובע לניכוי הקנסות הללו משכרו.
- לפיכך, אנו קובעים כי הניכויים הללו בוצעו שלא כדין משכרו של התובע, ועל הנתבעת להשיב לתובע ולשלם לו את הסך של 481 ₪ שנוכו בחודשים 6/12 ו- 7/12, כאמור לעיל, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו ניכתה הנתבעת את הקנסות הללו משכרו של התובע באותו חודש ועד למועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות -
- תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, הפך את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לביצוע שעות נוספות מהעובד למעסיק, ונכנס לתוקפו ביום 1.2.09.
הנטל להוכחת שעות נוספות הועבר לכתפי המעסיק, בהתאם לסעיף 26ב לחוק, כך שהעברת הנטל לא תעלה על 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות.
יחד עם זאת, אין בכך בכדי לקבוע כי על בית הדין לקבל כל תחשיב של עובד לגמול שעות נוספות אף אם המעסיק נהג בניגוד לדין ולא ערך רישום שעות עבודה, ועל העובד להמציא ולו ראשית ראיה לכך כי אכן עבד בשעות נוספות.
- בכתב התביעה טען התובע כי, הוא הועסק פעם בשבוע בהעמסת רהיטים לאחר סיום העבודה, בין השעות 17:00 ל- 23:00, ועל כן, זכאי לגמול בגין 6 שעות נוספות.
כמו כן, פעם בחודש עבד התובע ביום ו' בין השעות 8:00 עד 16:00, ועל כן, זכאי לגמול בגין 8 שעות נוספות.
לאור האמור, לטענת התובע הוא זכאי לגמול עבור 14 שעות נוספות בשבוע.
טענת התובע ותחשיביו הינם תמוהים ולא ברורים, שכן מטענות התובע כאמור, עולה כי הוא זכאי לגמול עבור עבודה ב 33.2 שעות נוספות בחודש (6 שעות נוספות בשבוע * 4.2 שבועות בחודש + 8 שעות נוספות בחודש בגין עבודה בימי ו').
- מנגד, בתצהירו טען התובע לעבודה משעות 7:00- 8:00 בבוקר עד שעות הערב.
מסידורי העבודה של התובע שהוגשו לבית הדין לחודשים 6/12, 11/12 ו- 1/13, עולה כי אכן היו ימים בהם החל התובע את עבודתו בשעה 8:00 וסיים בשעה 19:00, אולם היו ימים בהם סיים התובע בשעה 15:00, כמו ביום 6.6, ובשעה 13:00 כמו ביום 11.06, או התחיל בשעה מאוחרת יותר לקראת השעה 10:00 בבוקר, וסיים ב 16:00 כמו ביום 17.6.
- התובע לא ערך כל תחשיב של גמול השעות הנוספות לו הוא, כביכול, זכאי, בהתאם לשעות עבודתו עפ"י סידורי העבודה.
תחשיב השעות הנוספות כאמור לעיל, נערך על בסיס העמסת רהיטים מעבר לשעות העבודה הרגילות פעם בשבוע, ועבודה בימי ו' פעם בחודש.
מר יצחק אישר בעדותו כי, כאשר נדרש התובע להוביל ולהרכיב רהיטים באזור המרכז או הדרום, היה מבצע את העמסת הרהיטים יום קודם לכן.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 27.1.15 עמ' 13).
- אין לקבל את טענת הנתבעת כי יש להחריג את התובע מחוק שעות עבודה ומנוחה , התשי"א – 1951, מאחר ולא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו.
התובע נדרש להוביל ולהרכיב רהיטים ללקוחות הנתבעת בהתאם לסידור עבודה שניתן לו מדי יום ע"י הנתבעת, ואין ספק כי, בהתאם לסידור העבודה לנתבעת היה מעקב על שעות עבודתו של התובע.
- לאור האמור, אנו קובעים כי, התובע זכאי לגמול עבור 6 שעות נוספות בגין העמסת רהיטים פעם בשבוע בשעות הערב (שעתיים בשיעור של 125% וארבע שעות בשיעור של 150%), וכן עבור 8 שעות נוספות פעם בחודש בגין עבודה בימי ו' (שעתיים בשיעור של 125% ושש שעות בשיעור של 150%).
- בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות בגין 10.4 שעות נוספות בשיעור של 125%, ו- 22.8 שעות נוספות בשיעור של 150% בחודש, בסך כולל של 29,855 ₪ (9,412/186 ₪ * 125% * 10.4 שעות + 9,412/186 ₪ * 150% * 22.8 שעות = 2,388.4 ₪ לחודש * 12.5 חודשים), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את גמול השעות הנוספות מדי חודש בחודשו ועד מועד התשלום בפועל.
לסיכום
- על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן –
א. פיצויי פיטורים בסך של 9,412 ₪.
ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 50% מיום 1.5.13 ועד מועד התשלום המלא בפועל.
ג. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪.
ד. דמי נסיעות בסך של 3,240 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
ה. דמי חגים בגין 6 ימי חג בסך של 2,567 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
ו. דמי הבראה בסך של 1,855 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
ז. פדיון חופשה שנתית בסך של 4,278 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.13 ועד מועד התשלום בפועל.
ח. הפרשות לפנסיה סך של 2,550 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע את התגמולים לפנסיה מדי חודש בשיעורים המפורטים לעיל, ועד למועד התשלום בפועל.
ט. החזר ניכויים שלא כדין - בסך של 481 ₪ שנוכו בחודשים 6/12 ו- 7/12, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו ניכתה הנתבעת את הקנסות הללו משכרו של התובע באותו חודש ועד למועד התשלום בפועל.
י. גמול שעות נוספות בסך כולל של 29,855 ₪ ( 2,388.4 ₪ לחודש), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את גמול השעות הנוספות מדי חודש בחודשו ועד מועד התשלום בפועל.
יא. יש לשלם את כל הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום.
- כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ו, (16 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| |
|
|
|
|
|
מר אברהם סלומון
נציג עובדים
|
|
א. קציר
סגנית נשיא
|
|
מר יוסף קרביץ
נציג מעסיקים
|