1.התובע עבד אצל הנתבעת במשך כשנה וחצי. לטענתו במהלך תקופה זו לא קיבל תשלום עבור השעות הנוספות הרבות שעבד, ולא הופרשו עבורו מלוא הסכומים לקרן הפנסיה. כמו כן לטענתו פוטר שלא כדין משום שפנה לעורך דין, והוא זכאי לפיצוי בשל העסקה בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, בשל אי מסירת הודעה לעובד, ובשל תלושי שכר פגומים. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע וטוענת כי שכרו שולם כדין ועל פי סיכומים שנערכו עמו.
2.ואלו העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות שהוצג לפנינו:
א.הנתבעת הינה חברה לייצור ויבוא טקסטיל ומוצרי בד ביתיים.
ב.התובע עבד כמחסנאי ונהג אצל הנתבעת מיום 5.1.11 ועד ליום 14.5.12.
ג. בחודשיים הראשונים לעבודתו השתכר התובע 21 ₪ לשעה.
ד.בעקבות פניית רעיית התובע, גב' רויטל ריין (להלן – רויטל) למר אבשלום יגל (להלן - אבשלום), מבעלי הנתבעת (סעיפים 7-9 לתצהירה), הועלה שכרו תחילה ל-5,500 ₪, ולאחר חודש 11/2011 ל- 7,000 ₪ נטו.
ה.התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת (מכתב פיטורים מיום 14.5.2012 צורף לתצהיר התובע).
ו.יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בתום תקופת ההודעה המוקדמת ביום 14.6.12.
3.האם התובע פוטר שלא כדין?
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פוטר, אולם לטענתו פיטוריו נעשו שלא כדין. זאת, משום שפוטר שעות אחדות לאחר שב"כ פנה בכתב אל הנתבעת בדרישה לקבל תלושי שכר ודו"חות נוכחות לבירור זכויותיו (מכתב ב"כ התובע מיום 14.5.12, נספח ב1 לתצהירו). לטענתו פנייתו לעורך דין היא היא הסיבה לפיטוריו. כמו כן לא נערך לו שימוע. ולפיכך מדובר בפיטורים שלא כדין, והוא זכאי לפיצוי בגינם. לביסוס טענתו זו צירף התובע תמליל של שיחה שהתקיימה למחרת הפיטורים בינו לבין מר יוסי יגל, מבעלי הנתבעת.
מנגד טוענת הנתבעת כי גרסת התובע בעניין זה מבולבלת ואינה אחידה, כי מכתבו של ב"כ התובע כלל לא התקבל אצלה, כי יש להוציא את תמלול השיחה שהגיש התובע מתיק בית הדין שכן אינה עומדת בתנאים שנקבעו להגשת הקלטה, וכי נערכו עם התובע שיחות רבות לפני פיטוריו בשל תפקודו הלקוי התובע, ודי בהן לצורך הדרישה לקיום שימוע לפני פיטורים.
4.נאמר כבר בראשית דברינו כי התמליל שהגיש התובע אינו קביל, ואין ליתן לו משקל כלשהו. הקלטה תהיה קבילה כראיה אם תעמוד ב-3 מבחנים: האחד - המבחן ה"טכני" של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה; השני – המבחן ה"מהותי" הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותם של התוכן המוקלט על גבי הסרט; והשלישי – המבחן ה"פורמלי" המכוון לבחון אם ההקלטה עומדת בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי בע'1320,מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע 2009).
בעע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ נגד דמיטרי מלי (ניתן ביום 9.12.10) נקבעו התנאים לקבלת הקלטה או תמלול הקלטה כראיה בתיק:
"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו".
ההקלטה שהוגשה בתיק זה לא עמדה בתנאי של מהימנות ואמינות טכנית. לבית הדין הוגש דיסק, ואולם מעדויותיהם של התובע ושל רעייתו רויטל עולה בבירור כי אין זו ההקלטה המקורית שנעשתה. רויטל אמרה בעדותה כי:
"לא ידענו איך לבצע הקלטה מתוך הטלפון אז ינאי דיבר במכשיר אחד והקלטנו מהטלפון שני" (ע' 44 ש' 7-10, דיון 1; פרוטוקול הדיון מיום 26.6.2014 ייקרא דיון 1, ופרוטוקול הדיון מיום 22.1.2015 ייקרא דיון 2).
בהמשך לגבי האופן שבו הועברה להקלטה למתמללת אמרה רויטל:
"מכיוון שאנחנו לא אנשים טכניים אני לא אשת מחשבים אז ביקשתי מאחותי שתעביר את זה דרך מייל לעורך דין אבידן אז היא חתכה את זה כי היא לא הצליחה להעביר את זה שלם" (ע' 46 ש' 1-4, דיון 1).
5.מן האמור לעיל עולה בבירור כי ההקלטה נעשתה באופן בלתי מקצועי ביותר, ודי בכך כדי לקבוע שאינה קבילה. בהקלטה יש לנהוג בזהירות מירבית כיוון שהדבר מותיר פתח להתערבות זרה בסרט ההקלטה, הניתנת לשינויים בקלות יחסית, ובלא הותרת סימנים הנראים לעין. על מנת לקדם פניו של סיכון כזה, תנאי להגשתו של סרט הקלטה הינה הוכחת אמינותו הטכנית (יעקב קדמי, שם בע' 1321). אופן עריכת ההקלטה והעברתה לתמלול כפי שתוארו לעיל באופן בלתי מקצועי לחלוטין, פוסלים את קבילותה.
התובע אמנם צירף לתצהירו חוות דעת של מומחית, אשר תמללה את הקלטת (נספח ט' לתצהירו). אולם גם לחוות דעת זו אין לייחס משקל כלשהו. ראשית, המומחית לא נחקרה על חוות הדעת. כמו כן אין בה כל התייחסות לאופן שבו בוצעה ההקלטה כפי שפירטנו לעיל.
בשל כל אלה ההקלטה והתמלול שנעשה אינם קבילים ואין ליתן להם משקל כלשהו.
6.אף על פי כן מקובלת עלינו טענת התובע כי פוטר בשל מכתב ב"כ שנשלח אל הנתבעת מן הטעמים שיפורטו להלן.
הנתבעת טוענת כי מכתבו של ב"כ התובע מיום 14.5.2012 לא הגיע לידיו. לא עלה בידי הנתבעת לשכנענו בנכונותה של טענה זו. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי אבשלום היה מאושפז בבית החולים ונעדר מעבודתו בחודשים אפריל-מאי 2012 וחזר לעבודה לסירוגין במהלך יוני או יולי (ראו דברי התובע בע' 21 ש'29 ובע' 22 ש' 1, דיון 1, וכן בע' 8 ש' 31-31, ע' 11 ש' 1-2, דיון 2). על כן אבשלום אינו יודע מידיעה אישית דבר לא על קבלת המכתב ולא על פיטורי התובע. בתקופה זו ניהל את החברה אחיו - מר יוסי יגל (להלן - יוסי).
אף כי יוסי בקיא בנסיבות פיטוריו של התובע, והינו עד נדרש לבירור השאלה אם התקבלו מכתבי ב"כ התובע לנתבעת, והסיבה לפיטורי התובע, לא העיד יוסי לפנינו. יש לזכור כי יוסי הינו אחד מהבעלים של הנתבעת, והינו אחיו של אבשלום. אמנם רק בישיבת ההוכחות הבהיר התובע כי יוסי הוא ששוחח עמו. בתצהירו הצהיר התובע כי שעות בודדות לאחר שרעייתו הודיעה לו כי ב"כ שלח מכתב לנתבעת, מסר לו מנהל הנתבעת (משה) מכתב פיטורים, ולאחר מכן התקשר אליו "בעלי הנתבעת וצרח עלי – איך העזתי לפנות לעו"ד". בהמשך הסעיף מפרט התובע דברים נוספים שאמר לו מר יגל, ומצהיר התובע על שיחת טלפון בינו לבין מר יגל, והוא אף מפנה לתמליל השיחה בין אבשלום יגל לביני (סעיפים 44-47, ההדגשות הוספו ד.פ.). רק בעדותו של התובע התברר כי פניותיו אל הנתבעת ופיטוריו נעשו על ידי יוסי ולא אבשלום כעולה מתצהירו (ע' 22, ובפרט ש' 16, דיון 1). ואולם גם אם נודע הדבר לנתבעת בשלב מאוחר, ניתן היה לבקש את הזמנתו של יוסי לעדות.
הימנעות צד מהבאת ראיה מצויה ורלבנטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעתו של אותו צד שנמנע מהגשתה, ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות הצד שכנגד (עע (ארצי) 402/07 ניצנים - חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ ואח' נגד יאיר חודאדי ואח', ניתן ביום 19.1.10).
7.זאת ועוד. הנתבעת טוענת כי לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע משום שעבד בלילות כמאבטח, והגיע לעבודה עייף. בעדותו אישר התובע כי עבד בחברת אבטחה כסייר לילה עד 30.3.2012 (ע' 24 ש' 14-28), היינו כמעט במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת. אף על פי כן לא עלה בידי הנתבעת לשכנענו כי זו הסיבה לפיטורי התובע. הנתבעת לא ציינה מתי נערכו השיחות, מי שוחח עם התובע, ולא הובא מסמך בכתב כלשהו המתעד שיחות אלה (ע' 20 ש' 1-2, דיון 2). התובע הכחיש מכל וכל כי נערכו עמו שיחות בנוגע לתפקודו (ע' 33 ש' 6-16, דיון 1).
כמו כן במכתב הפיטורים לא צוינה סיבת הפיטורים, והוא נשלח ביום שבו נשלח מכתבו של ב"כ התובע. סמיכות הזמנים בין המכתב לבין הפיטורים תומכת בגרסה כי זו הסיבה לפיטורי התובע. בשל כל אלה אנו קובעים כי התובע פוטר לאחר שנשלח מכתב ב"כ לנתבעת ובגינו, ומטעם זה.
אין כל ספק כי פיטורי עובד משום שפנה לעורך דין לבירור זכויותיו הינה מעשה פסול. ככלל למעסיק נתונה הפררוגטיבה לנהל את עסקו כראות עיניו, ובדרך היעילה והמיטבית כראות עיניו, כל עוד נעשה הדבר בהגינות, ביושר ובתום לב. פיטורי עובד בשל רצונו לברר את זכויותיו חורגת מן המתווה שצויין לעיל, והינה בגדר פיטורים שלא כדין.
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪.
8.שימוע
כידוע זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה (ע"ע 1027/01 ד"ר גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ניתן ביום 7.1.2003). מעסיק העומד לקבל החלטה הפוגעת בעובד, חייב לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו (ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי). המעסיק חייב ליתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך את ההתקשרות עמו, לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה, וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה (ע"ע 1027/01 הנ"ל). נוסיף כי חובת מתן שימוע לעובד חלה גם על המעסיק הפרטי (ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, ניתן ביום 15/7/07; ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 29/12/02; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס, ניתן ביום 19/11/08). חובת השימוע המוטלת על המעסיק הפרטי בהליכי פיטורים, נגזרת מחובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו.
9.אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע לא נערך שימוע. הנתבעת טוענת כי נערכו עם התובע שיחות ביחס לתפקודו, ודי בכך לצורך דרישת קיום שימוע (סעיף 178 לסיכומיה). לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שיחות אלה אכן התקיימו זכאי התובע לפיצוי גם בגין אי עריכת שימוע.
בפסיקת פיצוי בגין אי מתן זכות שימוע לעובד יש להביא בחשבון את צידוק מעשה הפיטורים, את תקופת עבודתו של העובד ואת גובה שכרו. בשים לב לכל אלה החלטנו כי סכום הפיצוי הראוי לפסוק למערער בגין הפרת חובה זו מצד המשיבה הוא בסך של 14,000 ₪.
10.התביעה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות – האם חל על התובע החריג חוק שבחוק שעות עבודה ומנוחה
תובע טוען כי עבד שעות רבות מאד מידי יום, לעיתים אף 17 ו-18 שעות ולא קיבל תשלום עבור השעות הנוספות שבהן עבד. התובע מכחיש את טענת הנתבעת כי סוכם עמו על שכר גלובלי הכולל אף תשלום עבור שעות נוספות. לטענתו סוכם עמו על מדרג של שעות נוספות שחלקן ייכללו בסכום הגלובאלי ששולם לו ועבור חלקן יקבל תשלום. הנתבעת לא עמדה בסיכום זה.
הנתבעת טוענת כי לא ניתן לפקח על עבודתו של התובע משום שעבד מחוץ לחצרי הנתבעת, ועל כן חל עליו החריג שבחוק שעות עבודה ומנוחה; כי שכרו של התובע הועלה מספר פעמים לבקשתו ולבקשת רעייתו, וסוכם עמם כי השכר יהיה גלובאלי ויכלול גם תשלום עבור שעות נוספות; וכי השכר ששולם לו כולל אף תשלום עבור השעות הנוספות שעבד גם על פי הוראות החוק.
11.סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כי-
"(א) חוק זה אינו חל על העסקתם של -
(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".
יש לדחות את טענת הנתבעת כי חל על התובע החריג הנ"ל. ראשית, כבר נפסק לא אחת כי יש לפרש את החריגים בסעיף 30 הנ"ל בצמצום כך שכמה שיותר עובדים ייהנו מההגנות שמעניק החוק. שכן, מטרתו העיקרית של החוק הינה למנוע עבודה בשעות נוספות, להבטיח מנוחה במסגרת יום העבודה, ולמנוע עבודה במנוחה השבועית (עע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה נגד נתיבי מעיין אביב בע"מ, ניתן ביום 24.2.15).
שנית, התובע עבד כמחסנאי וכנהג. בימים שבהם עבד כמחסנאי לא היה כל קושי לפקח על עבודתו (ע' 14 ש' 5-7, דיון 1). המחלוקת היא אפוא רק לגבי הימים שבהם עבד כנהג. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי גם בימים אלה חתם התובע בכרטיס הנוכחות, פרט לימי שישי (סעיף 20 לתצהירו), ואבשלום אישר זאת (ע' 17 ש' 22-26, דיון 2).
אנו סבורים כי גם בימים שבהם עבד התובע כנהג לא היה כל קושי לפקח על שעות עבודתו. בימים אלה כאשר אנו מוקפים מכל עבר במכשירים אלקטרוניים המתעדים את כל תנועותינו, וקיימים עזרים טכניים המאפשרים מעקב אחר תנועותיו של כלי הרכב שבו נהג התובע (טכוגרף וכד'). יתר על כן, החוק מתייחס לאפשרות פיקוח על שעות העבודה, ונבחנת לגבי יישומו של סעיף זה השאלה האם תנאי העבודה ונסיבותיה יאפשרו פיקוח כאמור (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו בע"מ – מנחם טל, ניתן ביום 29.11.00 ). לא עלה בידי הנתבעת לשכנענו כי לא היתה אפשרות לפקח על עבודתו של התובע, ולפיכך נדחית טענתה בדבר חלות החריג שבסעיף 30(א)(6) לחוק.
12.האם סוכם עם התובע על שכר גלובלי, ומה משמעות הדבר?
כאמור בחודשיים הראשונים לעבודתו קיבל התובע שכר שעתי בסך של 21 ש"ח. בעקבות פניית רעייתו לאבשלום הועלה שכרו ל-5,500 ₪ לחודש (סעיפים 7-9 לתצהירה), היינו שכרו הפך להיות חודשי. בעקבות בקשה נוספת הועלה שכרו לאחר חודש 11/2011 ל- 7,000 ₪ נטו. בעדותו תיאר אבשלום כיצד באה רויטל למשרדו, טענה כי אינם מסיימים את החודש וביקשה העלאה במשכורת. לדבריו "היא באה עם דמעות בעיניים", ובסופו של דבר סוכם ביניהם על שכר בגובה 7,000 ₪ "כולל שעות נוספות" (ע' 14 ש' 9-15, דיון 2). רויטל אישרה למעשה את גרסתו של אבשלום כי באה למשרדו לבקש העלאה וכי זלגו דמעות מעיניה.
מכאן שמשך פחות משנה הועלה שכרו פעמיים ובסכומים משמעותיים. הובהר כי השכר הועלה אך ורק לבקשת התובע ורעייתו ובשל הקשרים בין משפחתה של רעיית התובע לאבשלום (סעיפים 6-7 לתצהיר רויטל, ע' 56 ש' 9-11, דיון 1, ע' 14 ש' 8-16 דיון 2). דהיינו, לא בגלל טיב עבודתו של התובע אלא מטעמים אחרים זכה התובע ליחס מיוחד אצל הנתבעת (ע' 13 ש' 25, דיון 2). נזכיר כי התובע שימש כמחסנאי וכנהג, ואף שהנתבעת לא הביאה דוגמאות לשכרם של מחסנאים או נהגים אחרים אצלה, נראה לנו כי מדובר בשכר גבוה למשרה מעין זו ובהתייחס לכך שהתובע עבד אצל הנתבעת זמן קצר מאד לפני שהועלה שכרו באופן כה משמעותי.
13.הנתבעת טוענת, כזכור, כי העלאות השכר שניתנו לתובע בעקבות בקשותיו כללו תשלום גלובאלי עבור עבודה בשעות נוספות. התובע אישר כי סוכם אמנם על שכר גלובלי, אולם התחמק ממתן תשובה לשאלה מה משמעות הדבר, ולבסוף הכחיש כי השכר כולל אף תשלום עבור שעות נוספות (ע' 9 ש' 12-22, ע' 12 ש' 27-28, דיון 1). גם רויטל טענה כי אינה יודעת מה פירושו של שכר גלובאלי (ע' 50 ש' 1-5), אף כי היתה מעורה מאד בתנאי העסקתו של התובע, והיא זו שביקשה להעלות את שכרו. רויטל גם לא זכרה מה סוכם עם התובע לגבי שעות עבודתו (ע' 50 ש' 11-15). יש לדחות את טענתה כי אינה מבינה מהו "תשלום גלובלי" (ע' 50 ש' 1-6, ע' 55 ש' 1-2, דיון 1). מעדותה של רויטל ומן המסמכים שהוצגו לפנינו עולה כי הבינה היטב את משמעותו של מונח זה (ראו למשל נספח ה/2 לתצהיר התובע ותשובתה בע' 48 ש' 13-20). שוכנענו כי אכן סוכם בין הצדדים על תשלום גלובלי, וכי רויטל והתובע היו מודעים היטב למשמעותו של סיכום זה. יש לזכור כי במשך כ-7 חודשים (מחודש נובמבר 2011 ועד מרץ 2012) לא נשמעה מפי התובע או רעייתו כל תלונה בעניין זה.
14.נשאלת אם כן השאלה האם תשלום שכר גלובלי הכולל אף תשלום עבור עבודה בשעות נוספות עומד בדרישות החוק וההלכה הפסוקה, שכן אם אין הדבר כך, הרי בהסכמת התובע לתנאי עבודה אלה אין ולא כלום.
כאשר משולם לעובד תשלום גלובלי בגין עבודתו בשעות נוספות, והתשלום מותנה בעבודה בפועל, תשלום זה אינו פיקציה והוא תשלום בגין עבודה של ממש (בג"צ 5572/92 יעקב זכאי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז(3) 602, 602, שדחה ערעור על קביעתו זו של בית הדין הארצי לעבודה). עם זאת יש להקפיד על כך שהסכום ששולם באופן חודשי אינו פחות מן התמורה שהייתה מגיעה לעובד אילו היה מקבל תשלום בגין כל שעה נוספת, על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
15.עיון בדו"חות הנוכחות שצרפו הצדדים לתצהיריהם מעלה כי שעות עבודתו של התובע השתנו מחודש לחודש. היו חודשים שבהם התובע לא השלים מכסה של משרה מלאה - 186 שעות. כך למשל בחודשים 7/2011 ו-3/2012. היו חודשים שבהם עבד שעות נוספות מעטות (למשל 9/2011 ו-6/2011) והיו חודשים שבהם עבד שעות נוספות רבות. בנסיבות אלה תשלום קבוע עבור שעות נוספות, המשולם גם בחודשים שבהם לא עבד העובד שעות נוספות כלל, או שמספר השעות הנוספות היה נמוך, אינו נוגד את הוראות החוק.
יתר על כן, בתצהירו של מר אבשלום יגל נעשה חישוב פרטני לגבי כל חודש (סעיפי 29) המבסס את טענת הנתבעת כי התשלום ששולם עומד בדרישותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה. אמנם היה על הנתבעת לפרט בתלוש השכר את הסכום ששולם בגין עבודה בשעות נוספות, אולם בעניין זה יש ליתן משקל לגובה השכר ששולם ולנסיבות העלאתו כפי שפורטו לעיל. עם זאת, יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת בגין חצי שעת הפסקה (סעיף 33 לתצהיר מר יגל). הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע היתה הפסקה בת חצי שעה מידי יום ביומו, והתובע הכחיש זאת (ע' 19, דיון 1). כמו כן יש לדחות את תביעת הנתבעת להחזר תשלומים ביתר. כפי שהבהרנו לעיל מהותו של תשלום גלובלי הינו שהוא משולם באופן קבוע בין אם עבד העובד באותו חודש שעות נוספות ובין אם לאו.
לפיכך נדחית תביעת התובע לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות.
16.עבודה בימי שישי
התובע טוען כי עבד בממוצע פעמיים בכל חודש בימי שישי. כאשר נדרש לעבוד בימי שישי יצא לעבודה מביתו, לא עבר דרך המפעל, ולא החתים כרטיס נוכחות, אך דיווח על כך לפקידה (סעיף 20 לתצהירו, ע' 35, דיון 1). הנתבעת טוענת כי אם התובע לא העביר כרטיס בשעון הנוכחות, לא ניתן לדעת אימתי עבד, כי לא הציג דיווח נוכחות, ומכל מקום מדובר בשכר גלובאלי הכולל גם עבודה בימי שישי.
17.אין מחלוקת כי התובע נדרש מפעם לפעם לעבוד בימי שישי (ע' 17 ש' 17, דיון 1), ואולם גם התובע אישר בעדותו כי לא עבד באופן קבוע פעמיים בחודש. כך אמר התובע בעדותו:
"ימי שישי אני לא באמת כל שישי כן שישי לא עבדתי. אבל בממוצע עבדתי כל חודש. ...זה לא מסודר. זה היה תקופות שיותר ותקופות שפחות. אני חושב שבממוצע זה יצא בסביבות פעמים בחודש. בממוצע" (ע' 35 ש' 10-19, דיון 1).
יש לדחות את טענת התובע כי עבד באופן קבוע פעמיים בחודש בימי שישי, ולקבל את האמור בדו"ח הנוכחות כי התובע עבד בימי שישי 5 פעמים במשך כל תקופת עבודתו. יש לציין כי טענת התובע כי דו"ח הנוכחות אינו נכון לא הוכחה כלל, מה גם שהתובע מסתמך עליו בסיכומיו.
עם זאת יש לדחות את הטענה כי יש לכלול את העבודה בימי שישי כחלק מן השעות הנוספות הגלובליות. הדעת נותנת כי כוונת הצדדים היתה לעבודה בשעות נוספות בימי חול בלבד, וגם אם התקבל תחשיב הנתבעת בעניין זה, זכאי התובע לתשלום בגין עבודתו בימי שישי, כמפורט בדו"ח הנוכחות.
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע עבור 41.5 שעות עבודה בימי שישי (בימים 9.9.2011, 28.10.2011, 18.11.2011, 9.3.2012 ו-27.4.2012) בסך של 2,343 ₪ (7,000 : 186 X 150% X 41.5).
התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום עבור השעות שבהן שהה באילת בשל תקלה במשאית.
נבהיר כי עבור שעות העבודה הרגילות ביום חמישי (9 שעות) שולם לתובע שכרו הרגיל. כמו כן, התובע אינו זכאי לתשלום עבור שעות עבודה בשעות שבהם ישן בבית חברים (ע' 57 ש' 7-13; עע (ארצי) 305/05 אשר מאיר ואח' נגד החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 1.2.07, עע (ארצי) 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ נגד דלאיכה נאדל , ניתן ביום 4.5.08).
על כן זכאי התובע לתשלום על פי אומדנא עבור 10 שעות עבודה נוספות באילת בסך של 600 ₪.
18.הפרשות לפנסיה
התובע טוען כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כלל הפרשות פנסיוניות עבור שנת 2011 ועבור שנת 2012 הפרישה בחסר. הנתבעת טוענה כי הופרשו עבורו מלא הסכומים פרט לששת חודשי עבודתו הראשונים.
התובע עבד כמאבטח לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת, והופרשו עבורו הפרשות פנסיוניות (ע' 41 ש' 26-27 לדיון מיום 26.6.14). בהתאם לסעיף 6(ה) לצו ההרחבה בענף הפנסיה (י"פ 5772 התשס"ח ע' 1736; החל מיום 27.9.11- י"פ 6302 ע' 6939) התובע היה זכאי להפרשות פנסיוניות לאחר 3 חודשי עבודה, רטרואקטיבית. מתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע כלל עבור רכיב זה. לפיכך, תביעת התובע ברכיב זה מתקבלת במלואה ועל הנתבעת לשלם לתובע 3.33% משכרו. שכרו של התובע עמד על סך 64,605 ₪ לשנת 2011, זאת ללא השעות נוספות. אשר על כן, בגין רכיב זה תשלם הנתבעת סך של 2151 ₪. יובהר כי עבור הרכיב של השעות הנוספות אין התובע זכאי להפרשות פנסיוניות.
באשר לשנת 2012 - התובע השתכר סך של 8161 ₪ ברוטו, ו- 7000 ₪ נטו. מכאן, שבכל חודש היה על הנתבעת להפריש 4.16% בהתאם לצו ההרחבה. סה"כ 339 ₪ לחודש. עיון בתלושי השכר מעלה כי בכל חודש הפרישה הנתבעת לתובע בין 339 ₪ ל- 342 ₪, למעט חודש 6/2012 בו עבד התובע עד ליום 14.6.12 בלבד. אם כן, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא ההפרשות להן זכאי התובע בשנת 2012 ועל כן דין התביעה ברכיב זה נדחית.
19.הנפקת תלושי שכר בניגוד לדין
עוד טוען התובע כי תלושי השכר אינם משקפים את המציאות, שכן השעות הנוספות שעבד אינן מופיעות בתלוש השכר, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי בסך של 90,000 ₪ (!).
אכן, היה על הנתבעת לכתוב במדויק את שעות העבודה של התובע מדי חודש בחודשו. עם זאת, התובע קיבל לידיו במקביל גם את דו"חות הנוכחות המפרטים את שעות עבודתו. נדגיש כי מרבית דו"חות הנוכחות היו בידו (סעיף 4 לכתב התביעה). משכך דו"חות הנוכחות יחד עם תלושי השכר נותנים תמונה מלאה על מספר שעות העבודה, המתיישבת עם דרישות החוק. על כן נדחית תביעתו זו של התובע.
20.הלנת פיצויי פיטורים
פיצויי הפיטורים שולמו לתובע ביום 24.101.2012, היינו באיחור של 4 חודשים. הנתבעת טענה כי בעת פיטוריו של התובע, החלים אבשלום ממחלה קשה, ורק עם שובו מחופשת המחלה שולם הסכום (ע' 18 ש' 23-26 לדיון מיום 22.1.15). בשל כך, טוענת הנתבעת, שולם התשלום באיחור. לטענתה מדובר טעות בתום לב.
מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי אף שיוסי הוא שפיטר את התובע, במשך תקופת עבודתו היה אבשלום הממונה הישיר על התובע, וכל שיג ושיח בענייני עבודתו התנהל עמו (ראו למשל דברי רויטל בע' 43 ש' 1-3, דיון 1). על כן סביר הדבר כי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע התעכב בשל מחלתו. בנסיבות אלה יש להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי ריבית והצמדה מיום שנסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים (14.6.12) ועד למועד תשלום בפועל (24.10.12). זאת בהתאם לכלל כי הפרשי ריבית והצמדה נועדו לשמור על ערך הכסף (עע (ארצי) 30021/02/12 יצחק אטיאס - חברה לעבודות בנין בע"מ נגד קירבייק קודיס ואח', ניתן ביום 8.12.14).
21.אי מתן הודעה לעובד
התובע מבקש פיצוי בשל אי מסירת הודעה או מסמך המפרטים את תנאי עבודתו אצלה. הנתבעת טוענת מנגד כי במהלך תקופת עבודתו היה מודע התובע לתנאי עבודתו שסוכמו עמו ועם רעייתו. כמו כן יש לראות במכתבו של אבשלום מיום 3/2012 הודעה לעובד. במכתב זה נאמר כי שכרו של התובע הוא 7,000 ₪ נטו והוא כולל 280 שעות עבודה, כאשר השכר השעתי המינימלי הוא 25 ₪ (נספח ה1 לתצהיר התובע).
סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, קובע כי על המעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו עד 30 יום מעת שהתקבל לעבודה. לתובע לא ניתנה הודעה כאמור. אם היתה הנתבעת ממלאה את חובתה כנדרש, יתכן שלא היתה מתעוררת המחלוקת בין הצדדים בעניין שכרו של התובע. אמנם התובע ורעייתו היו שותפים מלאים לקביעת תנאי שכרו, אולם כבר נקבע כי אין די בסיכום בעל פה (עע (ארצי) 154/10 שניידר נגד ניצנים אבטחה בע"מ, ניתן ביום 3.5.11).
באשר למכתבו של אבשלום (נספח ה1 לתצהיר התובע) - לא ניתן לראות במכתב זה הודעה לעובד. המכתב מתייחס לשכר ולשעות העבודה, ועל פי הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, על המעסיק למסור לעובד פרטים נוספים שאינם כלולים במכתב זה, ובהם זהות המעסיק, תאריך תחילת העבודה, תיאור עיקרי התפקיד ועוד (סעיף 2 לחוק). משכך, מכתב זה אינו עונה על דרישות החוק.
נוכח האמור, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה, לרבות תקופת העבודה ולכך שתנאי השכר נקבעו עם התובע ורעייתו, מצאנו לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 7,000 ₪.
22.העסקה שלא כדין
התובע טוען כי פעמים רבות נאלץ לעבוד יותר מ-12 שעות ביום ולעיתים לא ניתנה לו מנוחה בת 8 שעות בין יום אחד למשנהו. כל זאת בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951. הנתבעת טענה כי מדובר במשרה אשר קיים בה קושי לפקח על שעות עבודתו של העובד. הנתבעת סברה בתום לב כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע ומשכך השכר הגלובלי משקף שכר מלא עבור מלא שעות העבודה. לפיכך אין מקום להשית על הנתבעת פיצוי בגין הפרת חוק זה.
טענת הנתבעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע נדחתה. הנתבעת לא הכחישה כי התובע נאלץ לעבוד שעות ארוכות או כי לא ניתנה לו הפסקה בת 8 שעות בין יום עבודה למשנהו כפי שעולה מדו"חות הנוכחות (ראו פירוט בסעיפים 116-119 לסיכומי התובע).
לא לשווא תחם המחוקק את שעות העבודה המותרות. העסקת עובד במשך שעות עבודה ארוכות מאד לעיתים קרובות מהווה הפרה בוטה של הוראות החוק. התובע עבד 13, 15 ואף 18 ו-23 שעות עבודה ביום (ראו למשל בימים 16.4.2012, 27.10.11, 21.9.2011). העובדה שהתובע קיבל תשלום עבור שעות אלה אינה מכפרת על הפרה זו.
פרט לכך יש לאפשר לעובד מנוחה מספקת על מנת שיוכל לחדש את כוחותיו וכן לאפשר לו לפנות לעיסוקיו הפרטיים לאחר יום עבודה. הדברים מקבלים אף משנה תוקף כאשר מדובר בעבודה שעיקרה נהיגה. אין צורך להכביר מילים על חובת המעסיק להקפיד על יום עבודה סביר, ולאפשר לנהג לנוח מנוחה אמיתית ומשמעותית לפני שובו להגה המכונית או המשאית, כך שיהיה ערני על הכביש ביום עבודתו הבא.
בשל כל אלה התובע זכאי לפיצוי בגין אופן העסקתו זה בסך של 25,000 ₪.
סוף דבר-
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
-
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪;
-
פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 14,000;
-
גמול עבודה בשעות נוספות בימי שישי בסך 2,343 ₪;
-
תשלום עבור עבודה באילת בסך של 600 ₪;
-
פיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות בשנת 2011 בסך של 2151 ₪;
-
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 7,000 ₪;
-
פיצוי בגין העסקה שלא כדין בסך של 25,000 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלום פיצויי פיטורים באיחור כמפורט בסעיף 20 לעיל.
הסכומים האמורים בסעיפים ג, ד, ו-ה יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי העבודה, 14.6.12, ועד למועד תשלומם בפועל.
כל הסכומים, וכן הפרשי ריבית והצמדה שנפסקו בגין עיכוב בתשלום פיצויי פיטורים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם בפועל.
הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך שך 7,500 ₪.
ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.
ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, (25 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים.
תוקן היום, י"ב כסלו תשע"ו, (24 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים.
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".
|
|
|
|
|
|
|
נציג עובדים
מר ראובני
|
|
נציגת מעסיקים
גב' סליימן
|
|
ד. פרוז'ינין – שופטת
אב"ד
|