- ערעור על החלטת בית משפט לנוער בחיפה (כב' השופטת ע. בן לוי) מיום 22.02.2016 בתנ"ז 13279-08-12, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להרחבת המפגשים בינה לבין בתה הקטינה ק' וכן להגדלת זמן שיחות הטלפון עמה (להלן: "ההחלטה").
רקע עובדתי
- מפאת קוצר היריעה, אתעכב על עיקר העובדות, ולאחר שכולן פורטו בהרחבה במסגרת כתבי הטענות, ובין היתר, בעיקרי הטיעון שהונחו לפני מטעם המשיבה.
הקטינה ק' כבת שש שנים כיום, הוכרה, בהסכמת אמה, ובסמוך ללידתה, כקטינה נזקקת, וזאת מתוקף צו הוצאה ממשמורת של בית משפט לנוער בירושלים.
בעקבות כך, שהתה יחד עם אמה במהלך השנים 2010-2011 ביחידת האימהות ב"-----" ולתקופה כוללת בת שנה וארבעה חודשים, על רקע מצוקה שפקדה את המערערת לקראת לידת ק' ב-2010, לאחר שבעברה היו ניסיונות של גמילה מסמים להם התמכרה בגיל צעיר. במקביל לשהייה ביחידת האמהות החלה המערערת טיפול ביחידה להתמכרויות.
עם סיום הטיפול ביחידת האמהות, עברו המערערת והקטינה להתגורר בדירה שכורה ב----, כאשר ב-15/8/11 ולאור התהליך החיובי אשר עבר המערערת, החליט בית המשפט לנוער על שינוי דרכי הטיפול בקטינה וצו ההוצאה ממשמורת הומר לצו השגחה בקהילה.
- ב-5/2013 ובנוסף לבדיקת שתן אשר נמצאה מזויפת, דיווחה המערערת לגורמים הטיפוליים על שימוש בהרואין וקריסטל למשך יומיים באותו החודש. בפגישה שנערכה עמה נראתה המערערת חלשה והביעה חשש להתדרדר שוב לסמים. בתאריך 02.02.2014 ובעקבות שימוש המערערת ובן זוגה בסמים בביתם, הוצאה הקטינה ממשמורת המערערת בצו חירום למשפחה אומנת זמנית, וביום 28.12.2014 החליט בית משפט לנוער להעביר את הקטינה ממשפחה אומנת זמנית למשפחת אומנה קבועה. מעבר זה היה על דעת המערערת ולאחר שחתמה על הסכמה להוצאת הקטינה למשפחה קבועה.
- בחודש אפריל 2015 שולבה המערערת בהוסטל "**" והחלה תהליך טיפולי מעמיק. מדיווח ההוסטל עלה כי המערערת התקדמה, שיתפה פעולה, גילתה מודעות אישית וניכר היה כי היא ממוקדת בשיקום שלה. אלא שעת יצר בן זוגה של המערערת קשר איתה ב-4/5/15, היא עזבה את ההוסטל, חזרה להתגורר עמו וביקשה לעבור לתוכנית טיפול של מרכז יום על אף התנגדות אנשי הטיפול. אז נצפתה התדרדרות בתפקודה, שבאה לידי ביטוי בקושי להביע את עצמה, היא שיתפה פחות, היתה עצבנית ואגרסיבית בתגובות ובסוף החודש היא כבר הביעה את רצונה להפסיק להגיע למרכז יום.
בבדיקת הסמים שנערכה למערערת במסגרת "*** " נמצאו שרידים של "קריסטל" והוחלט לתת לה להמשיך בטיפול פרטני ולהגיע בתנאי שמצבה ישתפר.
באוקטובר 2015 חזרה המערערת להתמיד במפגשים השבועיים, והעלתה רצון להחזיר את בתה למשמורתה.
בדיקת הדם לאיתור סמים, שנערכה למערערת ללא שידעה עליה מראש, הצביעה על ניקיון המערערת מהסמים שנבדקו.
- בחודש נובמבר 2015 הגישה המערערת לפני בית משפט קמא, בקשה לביטול הנזקקות ודרכי הטיפול, והתיק היה קבוע להוכחות ליום 17.03.2016.
בהמשך לאותה תובענה הגישה המערערת בקשה להרחיב את המפגשים בינה לבין הקטינה, בנימוק, כי היא נקייה מסמים מזה תקופה ארוכה, כשכיום נערכים המפגשים פעם בשבועיים למשך שעה במרכז קשר, ושיחת טלפון פעם בשבוע תחת פיקוח. המערערת ביקשה, כי המפגשים יתקיימו מדי שבוע, ושיחות הטלפון יתאפשרו בהיקף נרחב יותר.
- המשיבה והאפוטרופוס לדין התנגדו לבקשה להוספת מפגשים מהטעם לפיו גם אם חל שינוי והמערערת כיום אינה משתמשת בסמים, אין בכך כדי להעיד על שינוי ושיקום מעמיק ויציב, וכי הרחבת המפגשים תסכן את התפתחותה של ק'. כמו כן, לטענתם, בשלב זה אין מקום להורות על הרחבת הסדרי הראיה כל עוד לא התבררו העובדות ולא ניתן פסק דין בבקשה שהגישה המערערת, וכן משום שמפגשים כאלה ובתדירות גבוהה יותר, יגרמו לרגרסיה אצל הקטינה ויפגמו ביכולתה להתאקלם במשפחת האומנה השלישית, דבר שיפגע בהתפתחותה התקינה במקום בו היא שוהה בפועל.
לפני בית משפט קמא הונח תסקיר מטעם העו"ס לחוק הנוער אשר התנגדה להרחבת המפגשים. את עמדתה, אותה אימצה המשיבה והאפוטרפוס לדין, ניתן לסכם בפסקה זו מתוך תסקירה:
"הקטינה נדרשת כעת להתאקלם למשפחה שלישית, משימה מורכבת ביותר לאור המעברים הרבים שעברה. במקביל לצורך להתאקלם היא מדברת על כך, כי אמה נאבקת עליה ובקרוב תשוב אליה. ההתאקלמות חשובה לא כדי לערער על הקשר בין הקטינה ואמה אלא כדי לאפשר לה התפתחות תקינה במקום בו היא בפועל נמצאת ונדרשת להתמודדויות ולמשימות יום יומיות. הקטינה נדרשת להכיר ולהתרגל למשפחה חדשה, ישוב, מסגרת חינוכית וכו'. במיוחד כעת, כשהמשיבה מתנגדת לסידור ומתנגדת לקשר עם גורמי הרווחה, עוברים אל הקטינה מסרים של מאבק ושל חזרה קרבה לחיק המשיבה. הדבר מקשה מאוד על האפשרות של הקטינה להיקשר ולתת אמון במשפחה האומנה שכידוע מהווים תשתית להתפתחות תקינה. להערכת כל גורמי הטיפול, המשיבה אינה נמצאת במסלול שיקומי, שיוביל לשינוי ממשי ויאפשר את חזרת הקטינה אליה.
על כן, להערכתנו המקצועית הגברת תדירות המפגשים בשלב זה, בו אנו לא רואים את חזרתה של הקטינה למשיבה בקרוב, תפגע בקטינה, בכך שלא תאפשר לה חוויה של בית בשום מקום".
החלטת בית משפט קמא
- בהחלטה סקר בית משפט קמא את תולדות המקרה, את עמדת הצדדים ואת השיקולים ששקל, בעטיין דחה את הבקשה להרחבת המפגשים. השופטת קמא מציינת, בהסתמך על החומר שהועבר לעיונה, כי הקטינה שנמצאת במשפחת האומנה השלישית, מתקשה להיקלט שם, והמסרים המועברים לקטינה על-ידי המשיבה, אינם מסייעים לקטינה בקליטתה, אלא להפך.
בית משפט קמא סבר, כי הרחבת המפגשים בין המערערת לקטינה, מהווה שינוי על בסיס עובדתי שאינו ברור, וכי קיים הבדל גדול בין הרחבת הקשר בין המערערת לקטינה, אם המערערת מתפקדת באופן נורמטיבי, לבין הרחבת הקשר כאשר התנהגותה והתנהלותה של המערערת אינה נורמטיבית. בית משפט קמא הדגיש שלמרות שהמערערת מבססת את עמדתה על הטענה כי היא נקייה מסמים, עניין זה נותר במחלקות בין הצדדים.
בית משפט קמא מציין, כי אין ספק שקיים קשר רגשי בין הקטינה למערערת וכל שינוי במפגשים ביניהם הוא משמעותי לשתיהן. יצירת עובדות בשטח על-ידי שינוי הסדרי המפגשים, טרם בירור העובדות ומתן פסק דין, עלול לפגוע בקטינה. על כן, על אף שעמדתו העקרונית של בית משפט קמא מצדדת בשמירת הקשר בין אם לבתה, משום חשיבותו הרבה, בעת הנוכחית לא ניתן להורות על הרחבת המפגשים.
הטענות בערעור
- בערעור מעלה המערערת טענות והשגות רבות ומגוונות. לדידה, החלטת בית משפט קמא אינה מבוססת כדבעי; שגה בית משפט קמא עת לא ביסס את החלטתו על עובדות אלא על הערכות לא מבוססות של פקיד הסעד; בית משפט קמא לא התחשב בעובדה כי המערערת עברה בדיקה לגילוי סמים, לאחר שהבדיקה נערכה בהפתעה מבלי שהמערערת הוכנה לכך מראש, והיא נמצאה "נקייה"; המערערת הוכיחה לבית משפט קמא כי היא מתנהגת מזה תקופה באופן נורמטיבי והחלטת בית משפט קמא בעניין זה תמוהה בעיני המערערת; המערערת אינה מסכנת את חייה של בתה ועל כן אין קשר בין שיקום חייה של המערערת לעובדה כי מן הראוי להרחיב את המפגשים בינה לבין הקטינה; המערערת אינה אחראית להתרסקות משפחת האומנה הקודמת שהייתה לקטינה; אין קשר בין בירור העובדות בדיון ההוכחות לבין בקשתה להרחבת המפגשים.
- מנגד, המשיבים סומכים את ידיהם על החלטתו המנומקת של בית משפט קמא, הכוללת סקירה של הראיות הרלוונטיות אשר הונחו בפניו. לטענת המשיבים, בית משפט קמא בחן את טענות המערערת ונתן להן משקל ראוי, ולאור העיקרון המנחה של "טובת הילד", הגיע להחלטה הצודקת והנכונה לפיה אין מקום בשלב זה להרחיב את הסדרי הראיה בין המערערת לקטינה. עוד טוענים המשיבים, כי מחומר הראיות אשר נגע לתפקודה של המערערת בפועל במסגרת תהליך הגמילה והשיקום, עולה באופן ברור וחד משמעי, כי בשלב זה, כל שינוי בהסדרי המפגשים עלול לפגוע בקטינה.
עוד טוענת המשיבה, כי אין בעובדה שהמערערת אינה משתמשת בסמים כדי להעיד על שינוי ושיקום יציב. אומנם, המערערת מציגה בדיקת סמים נקיה לכאורה, אך היא עדיין זקוקה לליווי ותמיכה בכדי להגיע "לחוף המבטחים המאפשר לה לתפקד כהורה אוהב ותומך".
עוד על-פי המשיבה, קיים קשר ישיר והדוק בין מצב המערערת הנפשי והרגשי לבין השפעת הגברת הסדרי הראיה על הקטינה. השינוי הנטען במצבה של המערערת, בהנחה שהינו אמיתי, הינו בטווח הקצר והמיידי, ויש צורך לבחון את יכולתה של המערערת לנהל חיים נקיים מסמים לאורך זמן, טרם הגברת הסדרי הראיה עם הקטינה. ניסיון העבר ומסוגלותה של המערערת כפי שנבחנה בבית משפט קמא, מעיד על אי מסוגלות לאורך שנים להתמיד בתהליך השיקום אליו היא נרתמת כל פעם מחדש. כל ניסיון כזה יוצר תקווה ואשליה אצל הקטינה, לפיה היא תכף חוזרת לחיקה של אימה, דבר שלא קורה בסופו של יום, ופוגע פגיעה ישירה בהתפתחותה התקינה בבית משפחת האומנה ואף עלול להביא להתדרדרות במצבה.
- האפוטרופוס לדין, עו"ד גרונפלד טען, כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, המחייבת התערבות ערכאת הערעור. החלטת בית משפט קמא מנומקת ומבוססת היטב.
עו"ד גרונפלד ציין, כי בפגישה שערך עם הקטינה בבית משפחת האומנה התרשם, כי תכני פגישותיה עם אמה אינם מוסיפים לתחושת היציבות שלה, אלא מגבירים רק את תחושת הזמניות והתלישות מן המקום בו היא נמצאת, תחושה אשר מקרינה על קצב התאקלמותה בבית משפחת האומנה ומקשים עליה לחיות את ההווה, שעה שהיא ממתינה לעתיד לקרות.
לטענתו, הגברת הקשר בין המערערת לקטינה בשלב זה אינו עולה בקנה אחד עם טובתה של הקטינה. העובדה שהקטינה נמצאת במשפחת אומנה אין משמעותה כי היא צריכה לחיות בתחושת זמניות, חוסר יציבות וארעיות המזיקים להתפתחותה התקינה.
הקטינה נמצאת בתקופה מכריעה בעיצוב דמותה ואופייה, היא חייבת להמשיך את חייה ולקבל בחיק משפחת האומנה את תשומת הלב, הפיקוח, החינוך, הליווי וההעשרה שלה, להם לא זכתה בבית הוריה.
על פי האפוטרופוס לדין, מפגשים ושיחות תכופים של הקטינה עם ההורה, במיוחד במצבים שבהם ההורה מזין את הקטינה כל העת באמירות ותמונות על חזרתה הצפויה בקרוב לביתו, עלולה להוביל את הקטינה לתקופה של "חיים על מזוודות" שבה לא תתיר לעצמה להפיק את הרצוי מתקופת שהותה במשפחת האומנה. המערערת עדיין לא הגיעה למצב שבו ניתן לומר כי השינוי המהותי התחולל, וכי ניתן לומר בסבירות גבוהה, כי נגמלה מהתמכרותה לסמים קשים.
דיון והכרעה:
- השיקולים שהציגה המשיבה והאפוטרופוס לדין הם שיקולים ראויים ורלבנטיים, ויש לייחס להם את המשקל המתאים, בבואנו להכריע במחלוקת שבין הצדדים.
יחד עם זאת, הרי ששיקולים אלה אינם חזות הכל. ההכרעה במחלוקת תתקבל לאחר עריכת איזון בין כלל השיקולים. על אלה נמנה אותו שיקול מרכזי של שמירת הקשר בין הקטין לבין הוריו- שמירת דמות חיה ובעלת משמעות של ההורה בתודעתו של הקטין. השגתו של זה תתאפשר דרך קיום קשר ומפגשים בין הקטין לבין הוריו בהיקף הנדרש, ושלא על דרך הצמצום.
בבחינת קיומו של קשר, תדירותו והיקפו, אינני סבור כי יש בעובדה שאותו הורה, המערערת במקרה דנן, הייתה נתונה בעבר להשפעת סמים, או הייתה או עודנה מכורה לשימוש בסמים, כדי להשליך במישרין על כך. השאלה היחידה שמציבה אותה עובדה – שימוש בסמים בעבר ובהווה, היא: האם אותה פגישה או קשר יכולים להתקיים בצל אותה התמכרות, ללא פגיעה בקטין. ויודגש, התמכרות הורה לסמים אינה אמורה, כשלעצמה, להוביל לניתוק הקשר בינו לבין ילדיו שהוצאו ממשמורתו, או לדילול המפגשים, כאשר אלה נערכים ממילא, במקרה שלנו, תחת פיקוח ובמסגרת מרכז קשר.
בל נשכח גם, כי הן לקטינה והן לאם רצונות משלהן, ואין זה מקרי כי רצונות אלה משיקים, כפי המקרה שלפנינו, כאשר שתיהן מעוניינות בקיום אותם מפגשים, בהעמקתם וגם בחזרה לחיים יחד. רצונות אלה יש לשמר ולטפח, גם בהתאם לאותה ציפייה ורצון משותף, הן של המערערת, והן של המשיבים, כי יתאפשר למערערת ולקטינה לשוב לחיות יחד, כאשר ההוצאה ממשמורת האם נתפסת כזמנית (הפקעה זמנית של הזכות למשמורת) , עד לשיפור שיחול במסוגלותה של האם.
הדברים אמורים במיוחד לאור איכותם של המפגשים המתקיימים בין המערערת לבין הקטינה, על פי הדיווחים שנתקבלו. הקטינה נצפתה שמחה מאוד במהלך המפגשים, היא מצפה לקיומם, היא אוהבת את אמה ומצפה לחזור ולחיות במחיצתה.
כמו כן, על-פי החומר שהובא בפניי, כך גם מטיעוני הצדדים והאפוטרופוס לדין, ניתן להבחין בקשר המיוחד והחם ובהרמוניה השוררת במפגשים בין האם לבין ק', והם מעניקים ל-ק' ביטחון, שייכות וערך. על פי אותם דיווחים, המפגשים מלאים אהבה ומיטיבים עם הקטינה, וניתן לראות בתקופה האחרונה כי חל שיפור בתפקודה. עוד על פי האפוטרופוס לדין, הקטינה מתפקדת היטב במסגרת החינוכית ומשתלבת במשפחת האומנה. כך הוא מסר במהלך הדיון כשדבריו מתיישבים עם עמדת העובדת הסוציאלית גב' מ'.
- אומנם, הקטינה אינה צריכה לחיות בתחושת זמניות וחוסר יציבות, אך באותה מידה, אין לפגוע בקשר המיטיב בינה לבין אמה, ולהסתפק במתכונת מצומצמת ביותר של מפגש, אחת לשבועיים. שהרי כאמור, שילובה של הקטינה במשפחת האומנה נתפס כזמני, עד להשבתה לחיק אמה. כמו כן הדבר נועד על מנת לאפשר לאם לשקם את יכולותיה כדי לקלוט בהמשך את הקטינה בחזרה לחיקה.
משום אותה זמניות, יש להיזהר בצמצום הקשר בין ההורה לבין הקטין שהוצא ממשמורתו, ונראה כי ברירת המחדל תהא – קשר בהיקף נרחב שיאפשר קליטת אותו קטין במהרה, חזרה לחיק משפחתו.
- לא נעלמה מעיני העובדה, כי מדובר במערערת אשר התמכרה לסמים קשים למשך תקופה ארוכה מחייה, החל משנות נעוריה, וידוע כי הגמילה מהתמכרות לסמים קשים מצריכה תעצומות נפש ושינוי מהותי בהרגלי החיים. אולם כפי שעולה מעמדת המשיבה ומהדיווחים של גורמי הטיפול, ניכר לאחרונה שיפור במצבה של המערערת. אומנם קשה לדבר על שיפור יציב כשהדבר נמדד על פני תקופה קצרה בלבד, ותמיד ניתן לטעון מנגד כי ניסיונות העבר, על האכזבות שהיו, מחייבים אותנו לנקוט משנה זהירות בהסקת מסקנות מהטבות ומשיקום שלא נבחנו לאורך תקופה ממושכת. יחד עם זאת, וכפי שהבהרתי לעיל, אין להתנות שמירת הקשר בין אותו הורה לבין ילדו, באותו שיפור הנדרש לשם החזרת הקטין לאותו הורה, ויש להבדיל בין שתי סוגיות אלה.
מכל מקום, אף שאין בשיפור בעת האחרונה, לרבות זה הנלמד מתוצאות בדיקת פתע שבוצעה למערערת, כדי להעיד כי המערערת נגמלה מסמים לחלוטין, והיא כיום, מסוגלת לקלוט את הקטינה, אך יש בשיפור זה כדי להעיד על רצונה של המערערת לשיקום חייה ולנטילת אחריות מחודשת על הקטינה.
משיפור זה אין להתעלם, וראוי הוא להערכה ולעידוד, אך כמובן, שלא על חשבון הקטינה וטובתה.
- ועל הכל, המשיבה לא מצביעה על הסתברות גבוהה לנזק אשר עלול להיגרם לקטינה כתוצאה מהגברת הסדרי הראיה. היא טוענת ל"חשש" ערטילאי לפגיעה בקטינה, אם וכאשר יתקיימו המפגשים בתדירות גדולה יותר. חשש זה אינו מבוסס דיו, והמשיבה אינה מפנה לתסכולים או קשיים תפקודיים מצד הקטינה לאחר קיום המפגשים עם המערערת, שנצפו על ידי העו"ס או גורם מקצועי אחר. להפך, וכאמור לעיל, ניכרת מגמת שיפור בהתנהגות הקטינה בעת האחרונה.
גם אם אקבל את הטיעון לפיו רואים ביטויים רגשיים אצל הקטינה וירידה תפקודית מסוימת אצלה ביום שלאחר המפגש עם אמה, על פי דיווח משפחת האומנה, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להסתפק במפגש אחת לשבועיים עם האם, על מנת למנוע את אותה תגובה אצל הקטינה, ואינני רואה את הקשר הישיר בין תגובות אלה לבין אותו מפגש. אני סבור, כי התועלת לקטינה מאותו מפגש עם אמה, עולה לאין שיעור על "הנזק" שייגרם לה, אם ייגרם, בעקבות אותו מפגש, וסבורני כי אין להסיק מאותן תגובות רגשיות, כי הן יתגברו בעקבות הרחבת המפגשים.
כמו כן, תמהני הכיצד ניתן לקבוע ומראש, כי בהכרח, תחול הרעה במצבה של הקטינה, אם יורחבו המפגשים, בלי להעמיד זאת למבחן, ולו לתקופה קצרה. אמנם, אין לעשות ניסויים על גבה של הקטינה, ברם, ובאותה מידה, אין למנוע את אותו קשר בינה לבין אמה, על סמך אותו חשש בלתי מבוסס. מניעת אותה הרחבה של מפגשים, נראית בעיני מסוכנת ביותר, משום שאין לדעת מתי כן ניתן להרחיבם, בהתאם לעמדת המשיבים, בהינתן העובדה, שהקטינה עברה למשפחת האומנה השלישית לפני מספר חודשים.
על אלה אוסיף, כי חזקה שמשפחת האומנה העושה מלאכת קודש, יודעת כיצד להתמודד עם אותן תגובות של ק', ובטוחני כי כך תנהג. יחד עם זאת, הדרכה מתאימה למשפחת האומנה מהגורמים המקצועיים, אמורה להתקבל ברצון ובהבנה, וטוב יעשו שירותי הרווחה אם יתמקדו בנושא זה, טרם הסקת מסקנות קשות.
- לסיכום- משוכנע אני כי יש ערך מוסף, רב ומשמעותי, חיובי ומיטיב, לקיום מפגשים בנסיבות דנן, בהיקף נרחב יותר, בין האם לבין בתה. ככל שלמפגשים אלה השלכה שלילית על הקטינה, היא בטלה בעיני, לעומת התועלת מקיומם, ואיזון נכון בין אותה תועלת וודאית, לבין אותו חשש, מאפשר קיום המפגשים אחת לשבוע, תחת קיומם אחת לשבועיים.
ערך מוסף זה משרת את טובת הקטינה, הן במישרין והן בעקיפין: במישרין – משום איכותם של המפגשים, האושר הרב שהם מסבים לקטינה והגשמת רצונה, חלקית, לשהות במחיצת אמה; ובעקיפין – משום האושר שהם מסבים לאם, והם בוודאי מחזקים את נפשה ותורמים לאותו תהליך טיפולי-שיקומי שעוברת.
- בטרם אחתום החלטתי, ומאחר וסקרתי טענות ועמדות הצדדים, ולהם נתאפשר להעלותן לפני, רואה אני מחובתי לציין את דברי ק', במכתב מהעת האחרונה, בו היא פונה לאמה, בזו הלשון:
"לאמא ג' אני מתגעגעת אליך מאוד שאני אחזור אליך בקרוב אני אוהבת אותך מאוד אני הרי אוהבת אותך מכל האמהות שפעם היו לי אני רוצה כבר לתת לך חיבוקים ונשיקות תמיד אוהב אותך יותר מכוווולם את יפה מאוד את מתוקה ואת תהיי אמא שלי ורק שלי".
- סיכומו של דבר – שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולהורות על הרחבת המפגשים בין המערערת לקטינה באופן שיתקיימו אחת לשבוע. על התכנים של השיחות והמפגשים, תפקח המדריכה או האחראית במרכז קשר.
באשר לשיחות הטלפון, לא שוכנעתי כי יש לאפשר קיומן במהלך שהייתה של הקטינה בגן.
את אלה יש לקיים במהלך שהייתה אצל משפחת האומנה ובשעות סבירות, אחת ליומיים.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ו, 30 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.