עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
27663-06-15
03/08/2015
|
בפני השופט:
אליהו ביתן
|
| - נגד - |
העותר::
סולימאן ראשיד ט1499483 (אסיר)
|
המשיב::
משרד הפנים
|
| פסק דין |
כללי
1.העותר, נתין סודן כבן 37, הסתנן לישראל מסיני בחודש מרץ 2008 ובהמשך קיבל רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שחודש לו פעם אחר פעם.
ביום 20.3.14 הוצאה לו הוראת שהייה, לפי תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, ומיום 29.4.14 הוא שהה במרכז השהייה על פי הוראת השהייה האמורה.
2.ביום 22.9.14 ניתן פסק הדין בבג"צ 8425/13 איתן ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם ב"נבו"](22.09.14), אשר ביטל את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, שמכוחו הוצאה לעותר הוראת השהייה.
בטלות ההוראות העיקריות שבתיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות הושעתה למשך 90 יום מיום מתן פסק הדין וביום 8.12.14 התקבל בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014 (שפורסם ברשומות ביום 17.12.14), שבין היתר מאפשר לממונה ביקורת גבולות להוציא הוראות שהייה למסתננים שיש קושי בביצוע גירושם למדינת מוצאם, בתנאים ובמגבלות הקבועים בו.
3.ביום 7.1.15 נערך לעותר שימוע ולאחריו הוצאה לו הוראת שהייה מכח החוק החדש, והעותר המשיך לשהות במרכז השהייה, והוא שוהה בו גם היום.
4.ביום 23.3.15 פנה העותר למשיב בבקשה לבטל את הוראת השהייה שלו, על יסוד מצבו הבריאותי, וביום 11.5.15 הודיע לו המשיב כי הוא איננו מקבל את בקשתו.
5.ביום 11.6.15 הגיש העותר עתירה, נגד ההחלטה מיום 7.1.15 לשוב ולהוציא לו הוראת שהייה ונגד ההחלטה מיום 11.5.15 הדוחה את בקשתו לביטול הוראת השהייה מטעמים רפואיים, היא העתירה שכאן.
6.העותר טוען בעתירתו, בעיקר, כי הוראת השהייה שהוצאה לו ניתנה ללא כל שיקול דעת וללא התחשבות בנסיבותיו האישיות ובכללן מצבו הבריאותי, וללא כל הנמקה; כי השהייה שלו במרכז השהייה פוגעת בו והיא חסרת תכלית; וכי ישנם טעמים רפואיים המצדיקים את הפסקת שהייתו במרכז השהייה – הוא סובל בעיקר מבעיות בגבו והוא לא מטופל כנדרש.
והמשיבה טוענת, בעיקר, כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת השיהוי הניכר בהגשתה; כי העותר עומד בקריטריונים של המשיבה להוצאת הוראות שהייה; וכי הוא מקבל במרכז השהייה את הטיפול הרפואי הדרוש לו ואין הצדקה לביטול הוראת השהייה שלו.
דיון והכרעה
1.לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המדינה לה ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה, על שני חלקיה, להידחות.
2.באשר לחלק העתירה התוקף את ההחלטה להוציא לעותר הוראת שהייה, הרי שההחלטה הרלוונטית לכך ניתנה בתחילת חודש ינואר 2015 והעתירה הוגשה רק בחודש יוני 2015.
תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000, קובעות, לעניין מועד הגשת עתירה, הארכת מועד להגשתה, ודחייתה בשל שיהוי בהגשתה, את הכללים הבאים –
" 3.המועד להגשת עתירה
(א)עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב)לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.