פסק-דין (בה"פ 1285/03)
בלב התובענה שלפניי ניצב סכסוך שעניינו ב-100 מניות המייסדים של המבקשת 1, חברת אוצר התיישבות היהודים בע"מ (להלן בהתאמה - מניות המייסדים ו-אוה"ה). מניות המייסדים מוחזקות במשותף בידי חברי המבקשת 2, מועצת אוצר התיישבות היהודים (להלן - המועצה או חברי המועצה) - גוף בלתי טיפוסי בנוף האורגנים התאגידיים - והן מקנות להם שליטה באוה"ה. המשיבה 1, הטוענת כי מניות המייסדים מוחזקות על-ידי חברי המועצה בנאמנות עבורה, דרשה מחברי המועצה להעביר את מניות המייסדים לידיה לצורך מכירתן לגורם פרטי, אולם חברי המועצה סבורים כי מחובתם לסרב לדרישה זו - סירוב עליו הלינו גם חלק מבעלי המניות הרגילות באוה"ה, הן המשיבות 2-4. חוד החנית של התובענה, המפרנס את האינטרסים הכספיים הגלומים בה, נעוץ בעובדה כי אוה"ה עצמה מחזיקה כיום כמעט ב-5% מהון המניות של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - בנק לאומי) - שיעור אחזקה אשר מטבע הדברים מקנה למניות המייסדים באוה"ה ערך רב והופך אותן לאטרקטיביות, במיוחד בעת שמתנהלים מהלכים להמשך הפרטתו של הבנק והשלמת מכירתו לידיים פרטיות.
עיקרו של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים על אותן מניות מייסדים הוא בשאלה אשר פניה אינם רק משפטיים גרידא, אלא נושאים גם אופי היסטורי המושך אותנו אחורנית במנהרת הזמן עד לתקופתו של חוזה המדינה, הד"ר בנימין זאב הרצל, וזוהי השאלה: כלום מניות המייסדים מוחזקות על-ידי חברי המועצה בנאמנות עבור התנועה הציונית, ועל-כן בסמכותה של המשיבה 1, ההסתדרות הציונית העולמית (להלן - ההסתדרות הציונית), כנציגתה המוסמכת על-פי דין של התנועה הציונית, להורות למועצה - כפי שאכן הורתה לה - להעבירן אליה לצורך מכירתן לידי גורם פרטי, כטענת המשיבות; שמא, כטענת המבקשים, מוחזקות המניות בנאמנות עבור המטרות הכלכליות-הציוניות שעומדות ביסוד הקמת אוה"ה עצמה, ועל-כן אסור לה למועצה, ואסור להם לחברי המועצה כנושאי משרה באוה"ה, להישמע להוראה חיצונית אשר כל מטרתה היא העברת המניות לצורך מכירתן לגורם פרטי זר, שאינו כפוף למטרותיה של אוה"ה וממילא גם אינו מחוייב לרעיון הציוני.
התשתית העובדתית והדיונית הצריכה לעניין
1. לנוכח אופיו המורכב של הסכסוך בהליך דנן, כתבי בי-הדין שהניחו הצדדים בפניי נדרשים לתשתית עובדתית רחבת יריעה הנסמכת לא אחת על מקורות היסטוריים כאלה ואחרים ומתייחסת לתקופה בת למעלה ממאה שנים. לצורך הבנת טיעוניהם של הצדדים, הבונים עצמם על תשתית זו, וכמובן גם לצורך ההכרעה במחלוקת (אשר על משמעותה הכספית אין צורך להכביר במילים), ראיתי לנכון לעמוד בפירוט הנדרש על עיקרי התשתית העובדתית והדיונית הצריכים לעניין.
שורשים בריטיים: החברה האנגלית, מניות המייסדים ושטר הנאמנות
2. אוה"ה הינה חברה ציבורית, אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. אוה"ה התאגדה בישראל בשנת 1953, אולם אין מחלוקת על-כך כי היא אינה אלא גלגולה המלא של חברה אנגלית בשם
The Jewish Colonial Trust (Juedische Colonialbank) Limited, אשר נוסדה בלונדון בשנת 1899, ושינתה את שמה בשנת 1937 ל-
Otzar Hityashvut Hayehudim Jewish Colonial Trust
(
Juedische Colonialbank) Limited (להלן - החברה האנגלית).
על-פי הנטען בתובענה - וגם על-כך אין למעשה מחלוקת בין הצדדים - החברה האנגלית נוסדה ביוזמתם של ראשי התנועה הציונית ובראשם בנימין זאב הרצל, מתוך מטרה "לשמש מכשיר כספי לביצוע המטרות והפעולות הכלכליות,אשר התנועה הציונית תהיה מעוניינת בהן, וזאת בהמשך להחלטות שנתקבלו בקונגרס הציוני שהתכנס בבזל בשנים 1897 ו-1898" (סעיף 3.41 לתובענה; ההדגשות שלי - א' ג'; וראו עוד: סעיפים 3.45.3, 4.1.2 ו-5.4.2 לתובענה; סעיף 66 לתגובת ההסתדרות הציונית; וסעיף 1 לתגובת המשיבות 2-4). כך גם עולה מתשקיף החברה האנגלית במסגרתו הוצעו מניותיה לציבור בשנת 1899 מייד עם הקמתה (נספח לז' לתובענה; להלן - התשקיף האנגלי); וכן ממחקר מקיף אודות שורשיהם ההיסטוריים של אוה"ה ומוסדותיה, שערך העיתונאי שלמה נקדימון וראה אור בשנת 2003 על-ידי אוה"ה עצמה תחת השם: "הבנק - יצירתו של בנימין זאב הרצל, סיפורו של אוצר התיישבות היהודים" (ראו למשל בעמ' 71; להלן - נקדימון). יצויין, כי מחקרו של נקדימון הוגש כמוצג מטעם המשיבות, הגם שהצדדים נחלקים באשר למשמעותו הראייתית בהליך זה. למחלוקת זו אדרש בהמשך, ככל שיהא בכך צורך, בהתייחס לנושאים אשר אין בין הצדדים הסכמה משותפת לגביהם.
3. התפיסה הרעיונית שעמדה מאחורי הקמתה של החברה האנגלית ביוזמת הרצל ועמיתיו, כעולה מספרו של נקדימון המתבסס על שורה ארוכה של מסמכים היסטוריים ובכלל זה כתביו של הרצל עצמו, היתה כי לצורך הקמתו של בית לאומי לעם ישראל בארץ-ישראל אין די במערכת המדינית של התנועה הציונית שהתבטאה בקונגרסים הציוניים ובדיוניהם, אלא נדרש שילוב בינה לבין מערכת כלכלית כספית - "קומבינציה" בלשונו של הרצל. החברה האנגלית נועדה, על-פי תפיסה זו, לשמש כבנק ציוני, אשר יסייע בפיתוחה של ארץ-ישראל (ובתחילה אף סברו כי יסייע בהשגת "צ'רטר" מאת האימפריה העותומאנית) לצורך כינונו של בית לאומי לעם ישראל. זאת, לאחר שמאמציו של הרצל לגייס כספים לפרוייקט הציוני מאת עשירי היהודים בתבל העלו חרס (ראו נקדימון, בפתח הדבר).
4. מטעמים שהצדדים חלוקים עליהם, מבנה החברה האנגלית - אשר כמבואר בהמשך "שרד" גם בגלגולה החדש כאוה"ה, ומכאן חשיבותו - אינו מבנה שגרתי בו מוקנית למייסדים שליטה ישירה. כפי שמציין נקדימון, "בשום מסמך לא נרשם שהבנק [כלומר החברה האנגלית - א' ג'] הוא זרוע של התנועה הציונית, אולי מפני שתנועה זו היתה משוללת כל מעמד של גוף משפטי" (שם, בעמ' 72). מכל מקום, את נאמנותה של החברה האנגלית לרעיון הציוני שעמד ביסודה - ובשלב זה איני מחווה כל דעה באשר לטיבה של נאמנות זו - השיגו מייסדיה באמצעות יצירתן של 100 מניות מייסדים (לצד הון המניות הרגיל), והקצאתן במשותף לחבריה של "מועצה" (
Council) בת עשרים איש, אשר בתחילה לפחות (ועד לשנת 1911) היו כולם גם חברי הוועד הפועל של התנועה הציונית (להלן בהתאמה - מניות המייסדים; המועצה; וחברי המועצה). על-פי מסמכי ההתאגדות של החברה האנגלית ועל-פי האמור גם בתשקיף האנגלי במסגרתו הוצעו מניותיה הרגילות לציבור עם היווסדה, מניות המייסדים אינן מעניקות למחזיקים בהן כל זכות בהון החברה, אולם הן מעניקות לחברי המועצה (ביחד) זכות הצבעה בשיעור של מחצית מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה, זולת ביחס להחלטות האסיפה המכריזות על חלוקת דיווידנד או הדנות באופן אחר ברווחיה.
5. אין עוררין על כך, כי מבנה ההון האמור הקנה למעשה שליטה בחברה לחברי המועצה - שכאמור היו בתחילת הדרך כולם חברי הוועד הפועל הציוני. חשוב להבין, כי החברות במועצה התאפשרה רק בדרך של אחזקה במניות מייסדים "כמניות הכשרה", וזו יכולה היתה להיעשות או בדרך של רכישת מניות המייסדים שהוקצו על-ידי מייסדי החברה בעת הקמתה; או בדרך של מינוי חבר חדש למועצה, בהחלטה של המועצה עצמה, כפוף למספר המירבי של חברי מועצה שניתן היה למנות על-פי מסמכי היסוד של החברה. זאת ועוד, שליטתם של חברי המועצה בחברה, הנובעת מכוח ההצבעה של מניות המייסדים המוחזקות על-ידיהם, קיבלה משנה תוקף לנוכח ההוראה, שצויינה בתשקיף האנגלי, ולפיה על מנהלי החברה מוטל לנהל את עסקיה בהתאם להוראותיה של המועצה; ואם אין די בכך, הרי שבהתאם למסמכי ההתאגדות של החברה המועצה אף בחרה בשלושה נגידים (
Governors) לייצגה בהנהלת החברה. שליטה, אם כן, הייתה לחברי המועצה של החברה האנגלית - וכפי שעוד נראה, כזו מוקנית גם כיום לחברי המועצה הנוכחיים באוה"ה, המחזיקים במניות המייסדים.
ואולם, אין חולק כי האחזקה במניות המייסדים והשליטה בחברה האנגלית שהתאפשרה בעטייה, כמו גם הרישום הפורמלי של מניות אלו על-שמם של חברי המועצה - כל אלו לא היה בהם כדי להקנות לחברי המועצה את הבעלות המהותית במניות אלה, שהרי הכול מסכימים כי מניות המייסדים הוחזקו על-ידי חברי המועצה בנאמנות. מפאת חשיבותו של הדבר, אין מנוס מלהתחקות אחר עקבותיה ההיסטוריים של נאמנות זו, ולכך נפנה עתה.
6. מעמדם המקורי של חברי המועצה כנאמנים ביחס למניות המייסדים המוחזקות על-ידם - נאמנות אשר על טיבה, אך לא על עצם קיומה, נחלקים הצדדים - הוסדר בינם לבין עצמם מספר חודשים לאחר הקמת החברה האנגלית, במסגרת שטר נאמנות (
Trust Deed as to the Founders' Shares) אשר נחתם ביום 6.7.1899 (נספח ל"ה לתובענה; להלן - שטר הנאמנות). שטר הנאמנות נחתם בין עשרים חברי המועצה הראשונים, בכובעו הנפרד של כל אחד מהם כמי שרכש בכספו את מניות המייסדים בערכן הנומינלי, לבין אותם עשרים איש, בכובעם המשותף כנאמנים (
Trusrees), ועל-פיו העבירו למעשה חברי המועצה את מניות המייסדים שרכשו אל המועצה עליה הם נמנים, כגוף נאמנותי, באופן שמניות המייסדים נרשמו על-שמם של חברי המועצה במשותף. בשטר הנאמנות נאמר, כי הוראותיו הן נוספות ומשלימות להוראות מסמכי היסוד של החברה האנגלית (אשר אף צורפו אליו). עוד נקבע בו - בניסוח מסורבל למדי - כי מניות המייסדים יוחזקו במשותף בנאמנות על-ידי חברי המועצה (כפי שאלו יהיו מעת לעת) לטובת האנשים או המטרות כפי שפורום הנאמנים חברי המועצה (המכונה שם
the qualified Councillor Trustees) או המועצה ימנו או יורו, ובדרך שתיקבע על-ידם, בתוך 21 שנה מיום חתימת שטר הנאמנות; ובהיעדר קביעה כזו בתוך התקופה הנ"ל - עבור האנשים שלדעת הנאמנים באותה עת יהיו חברי מועצה (סעיף 2 לשטר הנאמנות). לנאמנים ניתן על-פי השטר שיקול-דעת מלא במימוש כוח ההצבעה הצמוד למניות המייסדים (סעיף 3) ובהכרעה בענייני השטר (סעיף 9), וכן נקבע, כי על המועצה לפעול כגוף אחד על-פי החלטת רוב חבריה (סעיף 7).
7. באופן תמוה - ונדמה שכאן שורש הבעיה - שטר הנאמנות אינו קובע דבר ביחס לזהותו הקונקרטית של הגוף (הנהנה) אשר עבורו מוחזקות מניות המייסדים בידי הנאמנים חברי המועצה, או באשר לזהות הרעיון (המטרה) אשר לשמו הן מוחזקות. עם זאת הוא קובע בסעיף 5, כי כהונתם של חברי המועצה המחזיקים במניות המייסדים כנאמנים הינה לכל חייהם, אולם על חבר מועצה להתפטר ללא דיחוי מהמועצה ומתפקידו כנאמן אם חדל לכהן כחבר בוועד-הפועל הציוני. ובלשונו של סעיף 5 לשטר הנאמנות:
"... It is intended that every Councillor Trustee, who in the opinion of the majority of the Councillor Trustees shall have ceased to be a member of the Actions Comite of the Zionist Congress, shall forthwith retire from his trusteeship under this Deed, and that, if he do not so retire, he shall be at once requested by the Councillor Trustees to resign his trusteeship hereunder..."
כן נקבע שם, כי בקרב הנאמנים יכהנו רק אנשים אשר לדעת חברי המועצה עשויים לשרת באופן משמעותי את הרעיון הציוני או את החברה האנגלית.
מבריטניה לישראל: אוה"ה והמועצה