ערעור על קבלת תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון

השופט ע' פוגלמן:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) שקיבל תביעה לביטול הסכם פשרה שנחתם בין המערערים לבין המשיבים וקיבל תוקף של פסק דין, בקובעו כי נפל בו פגם ברצון מסוג של טעות.

העובדות הצריכות לעניין

1.             ביום 23.1.2002 נחתם בפריז הסכם בין המשיב 1 (להלן: חדד), תושב צרפת, לבין שני אחרים, שעניינו ייזום פרויקט לבניית מרכז מסחרי ברומניה (להלן בהתאמה: הסכם הייזום והפרויקט). בהסכם נקבע כי יוקם תאגיד שיחזיק בזכויות בפרויקט ולכל אחד מהצדדים לאותו הסכם יוקצה שליש ממניותיו. עורך-דין נדב דרזנין (להלן: דרזנין) - שייצג את חדד בעניינים שונים בארץ והשניים היו מיודדים - תיווך בין הצדדים להסכם הייזום. בהתאם להסכם זה, נוסדה חברה שוויצרית בשם Compania du lac titan S.A (להלן: CLT). מניותיה של CLT הן למוכ"ז והחזיק בהן עורך-דין שוויצרי בשם יצחק אלבז (להלן: אלבז). לימים רכש חדד את זכויות השותפים האחרים ב-CLT. בשנת 2004 יזם דרזנין היכרות בין חדד לבין המערער 1 (להלן: דדון), ובין השניים נוהל משא ומתן בנוגע להשקעה של האחרון בפרויקט. הם הגיעו להסכמה בעל פה שלפיה דדון ישקיע בפרויקט סך של מיליון וחצי דולר בתמורה ל-25% ממניות CLT. על סמך הסכמה זו, חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים בשם Abante holdings limited (להלן: אבנטה) העבירה לאלבז סך של מיליון דולר על חשבון התמורה (500,00 דולר הועברו ביום 20.5.2004 וסכום זהה הועבר ביום 1.9.2004).

2.             ביום 31.8.2004 שלחה אבנטה לאלבז הסכם שהצדדים לו הם אבנטה (שכונתה "the Buyer"), אלבז (שכונה "the Seller") ו-CLT (שכונתה "the Company") (להלן: הסכם הרכישה). בהסכם זה - שנועד לעגן בכתב את ההסכמות שאליהן הגיעו חדד ודדון בעל פה - נקבע, בין היתר, כדלקמן: אלבז מתחייב למכור לאבנטה 25% מהון המניות של CLT בתמורה למיליון וחצי דולר שישולמו בשלושה תשלומים שווים כדלקמן: אחד ביום 20.5.2004, שני במועד חתימת ההסכם, ושלישי לא יאוחר מיום 30.9.2004; אם בתוך 18 חודשים לא יוצא לפועל ("executed") הסכם בין חברה רומנית שבעלות CLT לבין עיריית בוקרשט או מועדון ספורט שהחזיק בזכויות במקרקעין - הסכם שכונה "the Joint Venture Agreement" (להלן: הסכם המיזם המשותף) - אבנטה תהיה זכאית להשבה של 500,000 דולר מתוך הסכומים ששילמה (סעיפים 2-1 להסכם); בד בבד עם חתימת ההסכם ולאחר שתשולם מלוא התמורה, אלבז יעביר לבעלות אבנטה 25% ממניות CLT באמצעות רישומן על שמה; אישור בדבר העברת המניות לא יועבר לאבנטה עד להשלמת הפרויקט אלא יוחזק בנאמנות על ידי אלבז, יושב-ראש CLT, עבור אבנטה, לפי תנאים שנכללו בנספח להסכם (סעיף 3 להסכם); על ההסכם יחול הדין השוויצרי וכל מחלוקת בקשר אליו תתברר בבוררות בז'נבה (סעיף 10 להסכם). אבנטה חתמה על הנוסח שהועבר לאלבז. אלבז, מצידו, לא חתם עליו.

3.             בסמוך לאחר שהסכם הרכישה הועבר לאלבז ושולם התשלום השני, התגלעה מחלוקת בין הצדדים להסכם. אין חולק כי אבנטה לא שילמה את התשלום השלישי; לא נחתם הסכם עם עיריית בוקרשט או מועדון הספורט; והפרויקט נכשל. בעקבות זאת החלה התכתבות בין הצדדים להסכם, ובמקביל התקיימו שיחות בין חדד לדדון. ביום 18.1.2005 כתב אלבז לאבנטה כדלקמן:

"Despite my various and repeated messages to do so, the third installment of 500'000 US$ has never been paid.

As it has been emphasized, such payment was essential.

In any case, you know that the agreement has neither been executed by the Seller nor by the Company.

In these circumstances, could you please indicate me your bank details for the reimbursement of the amount you have paid."

           ביום 3.2.2005 כתבה אבנטה לאלבז בין היתר כי חדד ודדון הסכימו ביניהם על דחיית התשלום השלישי בחודשיים שלושה, וביקשה את אישורו של אלבז לכך. ביום 11.2.2005 השיב האחרון כי חדד לא הסכים ולא יכול היה להסכים לדחיית התשלום, וכי האמור במכתבו מיום 18.1.2005 (שצוטט לעיל) עומד בעינו. במכתב נוסף מיום 18.3.2005 דרשה אבנטה מאלבז - על סמך האמור במכתבו מ-18.1.2005 - השבה של הסכומים ששילמה בצירוף הצמדה וריבית וכן החזר הוצאות שנגרמו לה בגין הפרויקט, בסך כולל של 1,065,000 דולר. אלבז דחה דרישה זו, כמו גם דרישות נוספות שהופנו אליו, בטענה שחדד ודדון משוחחים ביניהם ישירות בנושא זה בניסיון להגיע להסכמה.

4.             ביום 24.8.2008 הגישו דדון ואבנטה, בישראל, תביעה בסדר דין מקוצר נגד חדד לתשלום סך של 4,552,500 ש"ח (ת"א (מחוזי ת"א) 1916/08) (להלן גם: התביעה הראשונה). עילת התביעה - השבת הכסף שאבנטה שילמה לפי הסכם הרכישה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בכתב התביעה נטען כי מניותיה של CLT מוחזקות בידי אלבז בנאמנות עבור חדד; כי אבנטה שלחה לאלבז עותקים חתומים של ההסכם אך האחרון לא חתם עליו; וכי על אף שהודה שההסכם לא קוים, אלבז סרב להשיב לאבנטה את הכסף ששולם על חשבון התמורה. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשו גם בקשות לעכב את יציאתו של חדד מהארץ, ולהטיל עיקולים וצו האוסר עליו לבצע כל דיספוזיציה בנכסים שבבעלותו בארץ ומחוצה לה ובהם, בין היתר, זכויות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב הנשיא 91 בהרצליה פיתוח (להלן: הנכס), מניות של חברה בשם סקיי דיגיטל אימג'ינג בע"מ, ומניות של חברה בלגית בשם Laugan S.A. (להלן: חברת לוגן). בו ביום דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' בנימיני) את הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, בין היתר משום שלא צוין בה אם חדד הוא תושב חוץ; נעתר לבקשה להטיל עיקולים ולהורות על הגבלת שימוש בנכסיו של חדד בנכס ובחברות האמורות; אך סרב להטיל עיקול על זכויות של חדד המוחזקות אצל חברת לוגן.

•            ביום 26.8.2008, יומיים לאחר הגשת התביעה, התקיימה פגישה במלון דן אכדיה בנוכחות חדד, דרזנין, דדון ובא-כוחו, עורך-הדין רם גמליאל (להלן: גמליאל). בו ביום נחתם הסכם פשרה בין חדד מצד אחד לבין אבנטה ודדון מצד שני, המסלק את המחלוקת נושא התביעה הראשונה (להלן: הסכם הפשרה). במסגרת הסכם זה התחייב חדד לשלם לדדון ולאבנטה סך של 5,600,000 ש"ח שייחשבו כהלוואה שנתנה אבנטה לחדד ולחברת לוגן; הוסכם כי ההלוואה תוחזר בתוך 12 חודשים בריבית שנתית של 7%, ולהבטחתה תירשם משכנתה לטובת אבנטה על הנכס הרשום בבעלותה של חברת לוגן. נוסף על כך נחתם הסכם הלוואה המעגן תנאים אלו (להלן: הסכם ההלוואה). חברת לוגן היא צד להסכם ההלוואה וחדד חתם עליו בשמה. הסכם הפשרה בצירוף הסכם ההלוואה הוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי, אשר ביום 28.8.2008 נתן לו תוקף של פסק דין.
•  
•            ביום 13.11.2008, לאחר ששב לצרפת, כתב חדד לעו"ד גמליאל כי הוא מודה לו על הסכמתו לדחות את רישום המשכנתה עד ינואר 2009; וכי כתובתו עד להודעה חדשה תהיה אצל דרזנין. במהלך ביקור נוסף בישראל חתם חדד על הסדר דיוני שבמסגרתו התחייב להעביר לעו"ד גמליאל מסמכים הקשורים בחברת לוגאן וייפויי כוח בשמה לרישום משכנתה; וכן התחייב לשלם לעו"ד גמליאל שכר טרחה והוצאות בסך של 300,000 ש"ח. ביום 5.1.2009 כתב חדד לעו"ד גמליאל: "כידוע לך אין אני מתגורר בארץ. הנני להודיעך שעו"ד נדב דרזנין אינו מוסמך לקבל עבורי ובשמי כל מסמך בענין גבי דדון. הודעתי מיום 13.11.08 הינה בטלה ומבוטלת".

5.             ביום 16.2.2009 הגיש חדד תביעה לביטול הסכם הפשרה ולביטול פסק הדין שאישר אותו מחמת הטעיה, כפיה ותרמית. חדד טען כי באותה פגישה, דדון ודרזנין הפעילו עליו לחץ בלתי-לגיטימי לחתום על הסכם פשרה שאינו כולל שום ויתור מצדו של דדון, ומנגד כולל ויתור מלא מצידו שלו על כל טענותיו. בתביעה נטען כי דדון ודרזנין עשו יד אחת במטרה להוליכו שולל בכך שגרמו לו לסבור שאין לו כל הגנה בפני התביעה הראשונה ושהוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ, במועד שהייתו כאן לרגל חתונת בתו. זאת, שעה למעשה היו לו טענות הגנה טובות נגד התביעה. חדד טען כי הוא חתם על הסכם הפשרה לפי עצתו של דרזנין, בסוברו שהלה מייצג אותו במשא ומתן ודואג לאינטרסים שלו; ושאם היה יודע שדרזנין אינו מייצג אותו, הוא לא היה חותם על הסכם הפשרה. חברת לוגן צורפה כתובעת נוספת וטענה לבטלות ההסכם ככל שהוא נוגע אליה, בין היתר מהטעם שחדד אינו מוסמך לחייב אותה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי