פס"ד בתובענה בדבר מסגרת חינוכית של קטין

1. בפניי תובענה שהוגשה על ידי התובעת, הגב' פ' ש' ש' (תיקרא להלן: "התובעת" או "האם"), נגד הנתבע, מר א' נ' (ייקרא להלן: "הנתבע" או "האב") ועניינה מסגרת חינוכו של בנם הקטין המשותף פלמוני . יליד  .... (להלן: "הקטין"). התביעה הוגשה ביום 08/02/16 ובמסגרתה עתרה האם להורות כי הקטין יתחנך משנת הלימודים הקרבה ובאה (הקטין עולה לכיתה א'), במסגרת חינוך חילונית בבית הספר ....., או בכל מסגרת חינוך אחרת אשר עונה על טובת הקטין וצרכיו.

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמוי ביום ...... ומנישואיהם נולד להם כאמור הקטין ביום ...... הצדדים חתמו על הסכם גירושין מיום 22/10/12 אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 05/11/12, בתיק תה"ס 36003-10-12 (להלן: "הסכם הגירושין" או "פסק הדין"). על פי הסכם הגירושין, הוסכם כי הקטין יהיה במשמורת האם, נקבעו זמני שהותו אצל האב ולעניין חינוכו של הקטין, הוסכם בסעיף 5 כדלקמן:

            "חינוכו של ק'

א. מוסכם על ההורים כי החלטות הנוגעות לחינוכו של ק' תתקבלנה במשותף ובהבנה לצרכיו של ק'.

ב. האב מסכים כי ק' ישהה בגן אנתרופוסופי עד גיל גן חובה (לא כולל) היה והאם תחפוץ בכך. אם תהיינה כמה אפשרויות לגן כזה, יבחרו ההורים יחד מביניהן.

ג. מוסכם על ההורים כי החל מגיל גן חובה יתחנך ק' במסגרת של הגנים האנתרופודוסים, מסגרת הכוללת חינוך דתי תורני כרצון האב, ומסגרת אנתרופוסופית כרצון האם.

ד. ההורים מתחייבים לשתף פעולה ביניהם כל הקשור לק', ולפנות אחד אל השני בעניינים הקשורים לק'.

ה. מוסכם על ההורים להעביר ביניהם מידע בכל הנוגע לק'".

1. אין חולק שהתובעת מנהלת כיום אורח חיים חילוני, בעוד הנתבע מנהל אורח חיים חרדי. לטענת התובעת, כמפורט בכתב התביעה, טרם הנישואין החל הנתבע לגלות עניין בדת וחזר בתשובה עד כדי עמדה קיצונית במהלך הנישואין. בעטיו של השינוי הקיצוני שחל בתפיסת עולמו של הנתבע, החליט הנתבע לפרק את התא המשפחתי והצדדים התגרשו זמ"ז. לדבריה, בשל אילוצים שנבעו ממצב כלכלי קשה ומפחד להיוותר עגונה, חתמה על הסכם הגירושין. מנגד, בכתב הגנתו שהוגש ביום 26/03/16, טוען הנתבע כי הצדדים נישאו לאחר תקופת פרידה, כאשר ברור היה לשניהם שבדעתם וברצונם להקים בית המבוסס על קיום מצוות. לדבריו, התובעת הבטיחה לו והצהירה בפניו כי רצונה בבית דתי על פי הוראות ההלכה היהודית לפרטיה ולהדוריה. ואולם, הדברים לא עמדו במבחן המציאות ולאחר שהתובעת החליטה להפסיק לשמור מצוות, החליטו הצדדים להתגרש בהסכמה. הסכם הגירושין נחתם לאחר הליך גישור אליו פנו הצדדים יחד.

1. אין חולק גם כי החל משנת הלימודים הנוכחית, מתחנך הקטין במסגרת חינוך חילונית אנתרופוסופית, זאת בניגוד להסכמות הצדדים כפי שניתן לה ביטוי בהסכם הגירושין. לדברי התובעת, הנתבע ידע על כך והסכים לכך. מנגד, טוען הנתבע כי כשהיה הקטין כבן 3, החל הוא להתחנך בגן אנתרופוסופי ב...., שנה לאחר מכן עבר להתחנך בגן האנתרופודוסי ב...., כל זאת בהסכמת הצדדים. ואולם, בשנת הלימודים הנוכחית, החליטה האם להעביר את הקטין לגן אנתרופוסופי, זאת בניגוד להוראות ההסכם.

1. בהתייחס לשנת הלימודים הבאה, טוענת האם בתמצית כי משהקטין כבר מתחנך כיום במסגרת חינוך חילונית אנתרופוסופית, כאשר האב הסכים לכך על אף שהדבר מנוגד להוראות הסכם הגירושין, יש להמשיך את חינוכו של הקטין במסגרת חילונית. לדבריה, הסכם הגירושין אינו מחייב את הקטין ומאז חתימתו חל שינוי נסיבות המצדיק ומחייב בדיקה של טובת הקטין בהקשר למסגרת חינוכו. מנגד, טוען האב כי בשנת הלימודים הנוכחית פעלה האם בניגוד להסכם הגירושין, קבעה עובדה מוגמרת, וכעת, עם מעבר הקטין לכיתה א', היא מבקשת להכשיר את מעשיה בדיעבד. לדבריו, הדבר עומד בניגוד לטובת הקטין ומשרת את שיקולי הנוחות של האם בלבד. אשר על כן, עתר הוא לדחות התביעה ולהורות על החזרת הקטין למסגרת החינוך המוסכמת על פי הסכם הגירושין.

1. על פי החלטתי מיום 03/04/16, הופנו הצדדים ליחידת הסיוע על מנת שתנסה לסייע בידם להגיע להסכמות ואולם, כעולה מדיווח יחידת הסיוע מיום 24/06/16, הדבר לא צלח. אי לכך, על פי החלטתי מיום 26/04/16, הוזמן תסקיר עו"ס לסדרי דין במסגרתו התבקשו המלצות לעניין חינוך הקטין. כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות בטענות מי מהצדדים, ניתנה לאם הרשות לרשום את הקטין לבית הספר ...., בבחינת שריון מקום בלבד. על פי החלטה נוספת שניתנה ביום 24/05/16, ניתנה לאב הרשות לרשום את הקטין לבית הספר ...., אף זאת בבחינת שיריון מקום בלבד.

1. ביום 13/07/16 הוגש עו"ס לסדרי דין ערוך ע"י עו"ס הגב' סבטה דוברינסקי.  בתסקיר מתארת העו"ס כי הצדדים הכירו בשנת 2005, בהיות שניהם חילוניים. לאחר היכרות וחברות של כשנתיים נפרדו למשך כשנתיים. בשנת 2009 נפגשו שוב. האב חזר בתשובה והאם אף היא החליטה לחזור בתשובה והם נישאו בחודש ....... 2009. בסופו של דבר נפרדו על רקע מתחים ומחלוקות דתיות בהתייחס לאורח חייהם והתגרשו ביום 01/01/13. האם חזרה בשאלה לאחר הפרידה ומנהלת אורח חיים חילוני עם זיקה למסורת. האב אברך מקיים אורח חיים חרדי. הקטין מצוי במשמורת האם ושוהה אצל האב אחת לשבועיים בסופי שבוע ואחת לשבועיים ביום שישי למספר שעות. הקטין מנהל אורח חיים שונה אצל האם ואצל האב ולדבריה "אני מתרשמת כי מעצם החיים בין שני עולמות, נוצר בלבול ולעיתים קונפליקט בעולמו של מ'. ניכר כי לא מדובר רק בבחירת בית הספר אלא בבחירת אורח חיים, ההשלכה והמחיר של הבחירה על הקשר של הילד עם שני ההורים".

            עוד מציינת העו"ס כי להערכתה של הגננת, הקטין לא בשל מבחינה רגשית לעלות לכיתה א' במסגרת הרגילה, היא צופה שעלולים לצוף קשיים וממליצה על מסגרת לימודית קטנה והדרגתית.

            בהמשך התסקיר סוקרת העו"ס את עמדות ההורים לעניין מסגרת חינוכו של הקטין כפי שבאו לידי ביטוי בפגישה משותפת שקיימה איתם. לסיכום, כותבת העו"ס כדלקמן:

            "לסיכום:

            מדובר בילד בן ....... אשר מגיל צעיר מאד חווה אורח חיים מנוגד ושונה בבית כל אחד מהוריו. עד כה הוא הצליח לצמצם הפערים בין 2 עולמות מנוגדים ומתפקד כפי שמצופה לגילו.

            בפגישה המשותפת עם שני ההורים נאמר לשניהם כי ישנה חשיבות להביא בחשבון את צרכיו של מ' לתמרן בין שני הבתים ושני העולמות.

            לו היה מדובר בילד בבית בו יש אחידות דעים וחזית אחת, הסוגיה של בחירת המסגרת הייתה אולי פחות מורכבת, אך מדובר בילד שמכיר את שני העולמות כאשר מרבית הזמן כדל בבית חילוני וזו שגרת חייו ומציאות אותה הוא מכיר.

            בנוסף, סבורני כי יש לקחת בחשבון כי סוגיה מורכבת זו עלולה להשתנות עם הזמן ותעמוד במבחנים נוספים.

            נראה כי יש חשיבות מכרעת לשמר את המציאות והשגרה של הקטין (כיום בבית האם) עם כיבוד דרכו ואורח חיים של האב.

            יש חשיבות כי מגמת המסרים החיובים ועידוד הקשר עם האב תמשך כמו כיבוד אורח חייו וחיי משפחתו.

לאור התמונה המתוארת לעיל, מומלץ:

1. בשלב זה לרשום את הקטין למסגרת חילונית
2. הסדרי השהייה יתקיימו בשלב זה במתכונת הנוכחית עפ"י הסכמת ההורים.
3. מבוקש כי החלטת כב' בית המשפט תועבר לעו"ס לסדרי דין".

1. דיון ראשון בתובענה התקיים ביום 03/07/16. מאחר ובמועד הדיון טרם הוגש תסקיר, הדיון נדחה ליום 17/07/16. תסקיר כאמור הוגש ביום 13/07/16. הדיון מיום 17/07/16 התקיים באופן בלתי פורמלי, זאת בשל שביתת עובדי בית המשפט (פרוטוקול הדיון הוקלד ביום 02/08/16). במהלך הדיון הוסכם על הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתב שיוגשו על ידם. האב ויתר על חקירת העו"ס תוך שמירת זכותו לפנות אליה בשאלות הבהרה, תוך פרק הזמן שהוסכם, אלא אם כן יודיע שהוא מוותר על כך ואז יינתן פסק דין על יסוד סיכומים. עוד הוסכם, כי ככל שיהיה צורך בחקירת העו"ס, ייקבע מועד לדיון בפגרה. יצוין כי על פי החלטתי מיום 03/07/16 התבקשה עו"ס לסדרי דין להיות נוכחת בבית המשפט במועד שנקבע לדיון ליום 17/07/16. ואולם, היא לא התייצבה.

1. יצוין עוד כי במהלך הדיון מיום 17/07/16 הציע בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה לפיה הקטין יתחנך בבית ספר ממלכתי דתי, תוך ניסיון למצוא את "שביל הזהב" בין העמדות הקוטביות של ההורים, ואולם בהעדר הסכמה, אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

1. ביום 24/07/16 הודיע האב כי הוא מסכים שפסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים. אי לכך, בהחלטתי מאותו יום נקצבו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. האם הגישה סיכומיה ביום 01/08/16 והאב ביום 08/08/16.

1. בסיכומיה חוזרת האם על טענותיה כמפורט בכתב התביעה ושבה ומדגישה כי בשנת הלימודים הנוכחית התחנך הקטין במסגרת חינוך חילונית אנתרופוסופית, זאת בידיעת האב ותוך שהאב נמנע מנקיטת כל פעולה שיש בה למנוע זאת. לדבריה, הדבר נובע מנישואיו השניים של האב, ממעורבותו המצומצמת בחייו של הקטין ומדבקותו בדת. לטענת האם, האב פוגש את הקטין במתכונת מצומצמת של אחת לשבועיים בסופי שבוע. לדבריה, בשל התנגדותו של האב לרישום הקטין לבית הספר... ב...., נאלצה לפנות לבית המשפט. לטענתה, הסכם הגירושין אינו מחייב את הקטין וסוגיית חינוכו צריכה להיות מוכרעת על פי שיקולי טובתו. האם סומכת את ידיה על המלצות התסקיר ומבקשת לאמץ אותן. לדבריה, האב ויתר על זכותו לחקור את העו"ס וכן לא הביא ראיות כלשהן על מנת לסתור את המלצות התסקיר. האם טוענת כי הקטין מצוי במשמורתה, היא מנהלת אורח חיים חילוני, עד כה הקטין התחנך במסגרת חינוך חילונית וחיי היום יום שלו מנוהלים על פי אורח חיים חילוני. על כן, שמירת היציבות בחייו של הקטין מחייבת הלימה בין אורח החיים שהוא מנהל למסגרת החינוך שבה יתחנך, זאת על מנת למנוע בלבול וקונפליקטים בחייו. לטענת האם, אם הקטין יועבר למסגרת חינוך דתית או ממלכתית דתית, במנותק ובשונה מההווי הדתי בביתו וממסגרת החינוך בה התחנך עד היום, הדבר עלול לגרום לו נזק ופגיעה. על כן, התבקש בית המשפט להורות שהחל משנת הלימודים הבאה יתחנך הקטין במסגרת חינוך חילונית, בבית הספר .....ב......, אשר מתאימה לקטין והולמת את צרכיו. האם שבה ומדגישה בסיפא לסיכומיה כי הקטין נרשם לבית הספר ....., בבחינת שיריון מקום בלבד ואולם לאור המלצות התסקיר, היא מבקשת לרשום אותו לבית הספר ..... המהווה מסגרת חינוכית מתאימה עבורו.

1. מנגד טוען האב בסיכומיו כי האם מביעה עמדה עיקשת לפיה הקטין יתחנך בבית ספר חילוני דווקא, דבר שייצור פער ערכי ומנטלי בינו לבין אביו. לטענתו, האם מתעקשת על כך משיקולי נוחות שלה ובכך היא מאיינת את הורותו. לדבריו, נטל ההוכחה כי טובת הקטין שיתחנך בחינוך חילוני רובץ על האם והיא לא עמדה בנטל כאמור. האם הפרה את הסכם הגירושין, העבירה את הקטין לחינוך חילוני וכעת היא מבקשת מבית המשפט להכשיר את מעשיה. אשר לתסקיר העו"ס, טוען האב כי העובדות שפורטו בתסקיר אינן נכונות. כמו כן, אין קשר וזיקה בין העובדות שפורטו בתסקיר לבין המלצותיו ואין למעשה כל נימוק בתסקיר מדוע יש דווקא בחינוך החילוני ליתן מענה לטובת הקטין, כאשר הורה אחד שלו דתי והשני חילוני. לטענת האב, המלצת העו"ס נובעת מהעובדה שהאם מנהלת אורח חיים חילוני. היא מביעה את השקפת עולמה הפרטית, ללא כל זיקה מקצועית שיש להיבנות ממנה. עוד טוען האב כי הוא נפגש עם הקטין אחת לשבוע ולא אחת לשבועיים כפי שמציינת העו"ס. לדבריו, אין מקום להעניק לתסקיר משקל של חוות דעת מומחה. האב טוען עוד כי האם החליטה לנתק לחלוטין את הקטין ממסגרת דתית, היא מתעקשת דווקא על חינוך חילוני, אינה מוכנה לדרך אמצע של חינוך ממלכתי דתי, כאשר דרך זו היא הדרך המיטבית עבור הקטין. לטענת האב, העו"ס לא התייצבה לדיון שנקבע ולכן לא עמדה לו זכותו לחקור אותה על התסקיר. עוד טוען האב כי העובדה שהעו"ס מציינת שהקטין אינו בשל לעלות לכיתה א' ואולם מאידך ממהרת להמליץ על רישומו למסגרת חילונית דווקא, מעלה תמיהה. לטענתו, בשל כך יש לבדוק האם היא ביצעה את תפקידה כנדרש וכמצופה. לטענת האב, לא יעלה על הדעת שבכל פעם שהאם תחליט לשנות את אורח חייה, ייקבע בהתאם אורח חינוכו של הקטין רק משום שהקטין מצוי במשמורתה. על האם לכבד את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם הגירושין מתוך ראיית טובתו של הקטין. לטענתו, העו"ס המליצה על מוסד חינוכי רק משום שהאם היא חילונית ולא משום שהוכח שמוסד חילוני מיטיב עם הקטין, מה גם שהמלצה זו מאיינת לחלוטין את מקומו של האב בחייו של הקטין. לטענתו, הסכמתו לחינוך הקטין בבית ספר ממלכתי דתי, נעשתה על מנת למצוא מקום שיכול להוות גשר בין עמדות הצדדים. אין מקום למתן משקל כה כבד לרצונות אישיים של מי מהצדדים, שאינם עולים בקנה אחד בהכרח עם טובת הקטין. אי אפשר להתעלם מאורח חייה של האם ומרצונה שהקטין ילמד בחינוך חילוני ומנגד, אי אפשר להתעלם מאורח חייו של האב ומרצונו שהקטין ילמד בחינוך חרדי, ועל כן, רק דרך האמצע היא טובתו של הקטין. על הקטין ללמוד במקום המכיל את שני ההורים. האב שב ומדגיש כי לא הסכים ללימודי הקטין בבית ספר חילוני בשנה הנוכחית וכי האם הונתה ו"הרדימה" אותו תוך שתכננה להפר את הסכם הגירושין. נוכח כל האמור לעיל, עתר האב לדחות התביעה ולהורות לאם לקיים את הסכמות הצדדים כפי הסכם הגירושין. לחלופין, עתר להורות שהקטין יתחנך במוסד חינוכי שהוא גם דתי וגם ממלכתי.

דיון:

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומשיקולים של טובת הקטין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להתקבל וכי על הקטין להתחנך במסגרת חינוך חילונית. להלן נימוקיי למסקנה זו.

1. יוער כי נוכח גילו של הקטין, כאשר טרם מלאו לו * שנים, לא מצאתי לנכון לשמוע את הקטין או להפנותו אל המחלקה לשיתוף ילדים ביחידת הסיוע. (בהקשר זה ראו תקנה 258 ל"ג3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). בעניין זה יצוין עוד כי הצדדים גם לא ביקשו זאת. ראו גם לעניין זה: דניאל גוטליב, "התייחסות הפסיכולוג לנושאים דתיים בקביעת משמורת ילדים וסדרי ראיה", רפואה ומשפט, גיליון מס' 16 (1997) 82 (להלן: "גוטליב") בעמ' 90:

"מבחינה מחשבתית, קשה לילדים מתחת לגיל 10 להבין את המושג או את המהות של דת ודתיות. ככל שהילד גדל מתפתחות אצלו היכולות לחשיבה המופשטת ולהמשגה. דברים אלה נחוצים על מנת להגיע לאמונות דתיות. הילד הקטן אינו מסוגל להבין את המושג של דת...".

            ראו גם: בע"מ 10480/05 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (5.12.05).

1. אין חולק כי חינוכו של הקטין בשנת הלימודים הנוכחית במסגרת חינוך אנתרופוסופית חילונית הינו בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם הגירושין. יחד עם זאת, אין חולק גם כי לאחר שנודע לאב שהאם רשמה את הקטין למסגרת חינוכית כאמור, הוא לא נקט בשום צעד משפטי על מנת למנוע המשך חינוכו של הקטין במסגרת זו. האם היא שפנתה לבית המשפט בתביעתה הנוכחית לעניין מסגרת חינוכו של הקטין משנת הלימודים הבאה ואילך.

1. כך או כך, כידוע, הקטין אינו כבול להסכם הגירושין שנחתם בין הוריו, זאת משום שעניינו לא נבחן לגופו כעניין עצמאי ונפרד מיתר סוגיות הגירושין (ראו לעניין זה בג"צ 2898/03 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פד"י נ"ח (2) 550, 565).

1. בפסיקה נקבע לא אחת כי בכל הקשור לעניינם של קטינים, על בית המשפט להכריע על פי עקרון טובת הילד. הפסיקה ראתה במונח "טובת הילד" עיקרון ראשון במעלה, עיקרון על, שיקול מנחה, שיקול מכריע ועוד. יחד עם זאת, עקרון טובת הילד הוא טעון – בערכים, ברגשות, בהשקפות עולם – ועשויים להתגלע חילוקי דעות, באשר לתוכנו, בין על דרך כלל בין אם במקרה פלוני נתון. כבוד השופט מ' חשין ז"ל בבג"צ 5227/97 מיכל דוד נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו] קבע כדלקמן:

            "אכן, בסכסוך הנסב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש, היא עמוד הענן שיוליכנו הדרך. טובתו של הקטין היא שיקול העל, והיא שתכריע...

אין חולקים על היותו של עיקרון טובת הילד – לחילופין, זכות הילד – עיקרון העל, והשאלה אינה אלא מהי אותה טובה, מה תוכנה של אותה זכות. שהרי המושג טובת הילד, זכות הילד, הוא מושג טעון – בערכים, ברגשות, בהשקפות עולם – ועשויים להתגלע חילוקי דעות באשר לתוכנו בין על דרך הכלל בין במקרה פלוני נתון.... עם זאת ואף שטובתו של ילד – בנסיבותיו של עניין פלוני – עשויה להיות שנויה במחלוקת בתום לב, דומה כי נוכל להתאחד כולנו סביב נוסחה כללית ולפיה הלבה של טובת הילד, הלוז  של טובת הילד, היא זכותו של הילד כי תשמר בריאותו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים. זו זכות יסוד הקנויה לכל בוגר – כי לא ייפגע לא בגופו ולא בנפשו – וזו זכותו של הילד שאינו אלא איש קטן. וכפי שנאמר בע"א 6106/92 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה בעמ' 836: 'קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש – גם אם איש קטן במימדיו ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול'.

ודוק, בזכותו של הילד אנו מדברים – בזכותו העצמאית – ולא בזכותם של הוריו... זכותו של הילד עשויה לדחוק במקרים מסויימים את זכויותיהם של הוריו... המושג טובת הילד או אינטרס הילד – הינו מושג כללי, ושומה עליו על בית המשפט לשוקלו לגופו בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין. השיקול של טובת הילד אינו שיקול תיאורטי, שיקול כללי תלוש מן המציאות, ולעולם יעמיד שופט נגד עיניו את טובתו של הילד שעליו נסב הדיון.....

           בסוף כל הסופות – שמא נאמר – בתחילת כל התחילות, על בית המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי, העומד בפני בית המשפט: ללא הנחות נוקשות, ללא דעות קדומות וללא כפיית עקרונות מלבר, והכל, כמובן, בהעדר הוראות חוק מפורשות". עוד נקבע בפסיקה כי "טובת הילד אינו מושג ערטילאי אשר טוב לכל סיטואציה, טובת הילד היא פרי איזונים בין אינטרסים שונים" (ע"מ [ב"ש] 119/08 פלוני נ' פלוני, פורסם בנבו, סעיף 4).

            ראו גם: תמ"ש 10771/05 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (23.7.07)).

1. כאשר בית המשפט דן בעניינם של קטינים, לא אחת הוא נעזר בחוות דעת של מומחים. לעניין זה נקבע בפסיקה כי מעמדו של תסקיר עו"ס לסדרי דין הינו כמעמד מומחה שמונה מטעם בית המשפט (ראו: בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש [פורסם בנבו] (13.7.06), ע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (26.10.10). העובדים הסוציאליים הם אנשי מקצוע שחוות דעתם היא בעלת משקל רב ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצתם (ראו: תמ"ש (ת"א) 45104-09-14 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (28.10.15), תמ"ש 22800/99 ל.ש.נ' א.ש [פורסם בנבו] (17.6.12), תמ"ש 4745-07-12 א.ג. נ' א.ג [פורסם בנבו] תמ"ש 19190-07-14 מ.ב. נ' מ.ז. [פורסם בנבו] (19.10.14)).

1. בעניינינו, כאמור הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין הממליץ על חינוכו של הקטין במסגרת חינוך חילונית. בית המשפט יוצא מתוך הנחה כי עו"ס לסדרי דין הינה צד ניטרלי לסכסוך שבין הצדדים וכי תסקירה הוגש באופן מקצועי וענייני, תוך בחינת טובתו של הקטין נשוא תיק זה. האב ויתר על חקירת העו"ס. כמו כן, ויתר על האפשרות שניתנה לו להעביר אליה שאלות הבהרה. משום כך, המסקנה המתבקשת היא כי המלצות התסקיר לא נסתרו. הלכה פסוקה וידועה היא כי הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו מחזקת את כוחה הראייתי וניתן לראות בכך אות לאימוץ מסקנות המומחה (ראו: יעקב קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה, חלק שני, (2009), בעמ' 964) וגם: ע"א 214/68 אהרון נ' אדרי, פ"ד כב (2) 858 (1968) 859).

1. זאת ועוד והעיקר – שוכנעתי כי המלצות התסקיר מתיישבות עם טובתו של הקטין ועולות בקנה אחד עמה. המלצות העו"ס מתבססות על כך שהקטין מצוי במשמורת האם, ביתה הוא הבית הדומיננטי עבורו והיא המטפל העיקרי בקטין, כאשר הקשר בינו לבין האב מתקיים אחת לשבוע (אמנם העו"ס מתארת בתסקיר כי האב פוגש את הקטין אחת לשבועיים, אך גם אם הקשר מתקיים אחת לשבוע כפי טענת האב, עדיין אין בכך כדי לשנות את התמונה הכללית לפיה במרבית הזמן שוהה הקטין אצל האם). הואיל והקטין שוהה מרבית הזמן אצל האם ומנהל אורח חיים חילוני, יש הכרח בהלימה בין אורח חייו לבין אופן חינוכו, זאת על מנת למנוע קונפליקטים בעולמו הפנימי ולייצר עבורו יציבות בכל אורחות חייו. הקטין מתחנך כיום במסגרת חינוך חילונית וטובתו מחייבת כי יישמר הרצף באורח חינוכו כאמור. שגרת חייו של הקטין והמציאות לפיה הוא חי הינה קיום אורח חיים חילוני, תוך שהוא נפגש עם האב אחת לשבוע ובעת היותו עמו מנהל אורח חיים חרדי. מצב דברים זה יוצר ממילא אצל הקטין פער בין שני עולמות מנוגדים ועל כן, סבורני כי שיקולי טובתו של הקטין מחייבים שלא יימצא בפער כאמור מעבר לכך. שוכנעתי כי בהתחשב בגילו של הקטין, כאשר הוא מצוי בשלב חיים של תחילת לימודים בבית ספר, יש חשיבות רבה ביצירת קביעות, יציבות ושגרה באורח חייו, תוך מניעת זעזועים וקונפליקטים בין מקום חינוכו מחד גיסא, ואורח חייו מאידך גיסא. לעניין זה ראו: גוטליב בעמ' 86:

עקרון ההמשכיות.(Continuity of Care)  כאשר הורים מתגרשים יש לחתור לשמר את ההמשכיות בחיי הילדים ולא לגרום להם טלטלה פיזית או נפשית מיותרת.(Goldstein, Freud & Solnit 1973) , אשר על כן, ככל שניתן לא לגרום להפרעות בחינוך הילדים וחיי החברה שלהם, הסתגלותם לגירושין תהיה טובה יותר...עבור ילדים תהליך גירושין קשה מאוד ומלא תהפוכות וחוסר ודאויות. לכן יש לחתור, ככל שניתן, לאפשר לילד את מירב ההמשכיות בחייו היומיומיים, אם במגורים ואם בצורת חיים."

1. ויוטעם- העובדה שהקטין מצוי במשמורת האם המנהלת אורח חיים חילוני, יוצרת מצב עובדתי שיש להתחשב בו. במידה ובית המשפט ייעתר לעתירת האב, קיים חשש ממשי שייווצר ניגוד בין העקרונות והערכים שימסרו בבית הספר הדתי בו ילמד הקטין, ובין אלה המוענקים לו בבית בו הוא מתגורר. מצב דברים זה יכול ויצור קונפליקט פנימי אשר אינו רצוי הן מבחינת השיקולים של טובת הילד והן מבחינת הסכנה לפגיעה ביחסים בינו ובין האם (ראו והשוו: תמ"ש 21556/95 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (11.7.04), תמ"ש (אשדוד) 1331/97 פלונים נ' פלוני תק-מש 97 (2) 97). בהקשר זה יוער כי, מקום שהילדים חיים, מתגוררים ומבלים רוב זמנם במשמורת אחד ההורים, לא ניתן להתעלם מאורח חייו של אותו הורה משמורן (גוטליב, פסקה 5 למאמרו). ההסבר הפסיכולוגי לכך נעוץ באחריות הרבה הרובצת לפתחו של אותו הורה משמורן (או מטפל עיקרי). ראו: תמ"ש (נצ') 12780-09-08 ג.י נ' א.י [פורסם בנבו] (6.8.12).

1. נוכח כל האמור לעיל, הנני מאמצת את המלצות התסקיר ומורה כי הקטין יתחנך במסגרת חינוך חילונית בבית הספר.... כפי עתירת האם.

1. הקטין ימשיך לשהות עם האב כפי המתכונת הנהוגה כיום ואין צריך לומר כי מוטלת על האם כהורה המשמורן על הקטין החובה לעודד את הקטין לקשר עם האב, תוך כיבוד אורח חייו של האב. מנגד, כמובן שגם על האב לכבד את אורח חייה של האם. על כל אחד מההורים להימנע מהעברת מסרים שליליים לקטין על ההורה האחר ולעשות ככל שיש לאל ידו לצורך שמירת שגרת חייו של הקטין, תוך כיבוד הדדי של כל אחד מהם.

1. בנסיבות העניין, בין היתר משפסק הדין ניתן על יסוד סיכומי הצדדים, אינני עושה צו להוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.

1. מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים מיידית, ותסגור התיק.

ניתן היום, ו' אב תשע"ו, 10 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.