-
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:
"נהיגה בזמן פסילה", עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה");
"נהיגה ברכב ללא ביטוח", עבירה לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970;
"הפרעה לשוטר בשעת מלוי תפקידו", עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
-
על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 24.01.15 בסמוך לשעה 12:00 נהג הנאשם ברכב וזאת בהיותו פסול לנהיגה.
מקור הפסילה הינו פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 29.11.12 שניתן בנוכחות הנאשם בו הושתה עליו, בין היתר, פסילה למשך 3 שנים.
נטען בכתב האישום כי באותן הנסיבות עשה הנאשם מעשה בכדי להכשיל שוטרים בכך שבעת שהבחין במחסום משטרתי התחלף עם אשתו באופן שהיא עברה למושב הנהג והוא ירד מהרכב ונכנס למושב שליד הנהג.
כפועל יוצא של הנהיגה בזמן פסילה יוחסה לנאשם גם עבירה של נהיגה ברכב ללא שהייתה על שימושו ברכב פוליסת ביטוח בת תוקף.
-
בתשובתו לאישום הודה הנאשם כי היה פסול לנהיגה אולם כפר בכך שנהג ברכב וטען כי אשתו היא זו שנהגה ברכב.
-
לאור כפירת הנאשם בנהיגה קבעתי את התיק לשמיעת הראיות בפניי. במועד ההוכחות העידו מטעם המאשימה העדים הבאים:
רס"מ פרץ חנניה, אשר הבחין בעצירת הרכב בצדי הדרך בסמוך למחסום ענאתא והורה על בדיקתו;
מפקח אליהו בן סעדון, השוטר שניגש לרכבו של הנאשם על פי הוראת השוטר פרץ חנניה;
שירה חזן, שוטרת סיור שנכחה במחסום ענאתא באותו מועד לצורך אכיפת עבירות ביחד עם השוטרים האמורים;
רס"מ שמואל עוזרי, החוקר אשר היה ממונה על התיק וגבה עדויות מהנאשם ואשתו תחת אזהרה (ת/1, ת/2); וכן גבה עדויות מהשוטרים פרץ חנניה (ת/6) ושירה חזן (ת/3).
-
מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.
גדר המחלוקת
-
אין מחלוקת כי במועד ביצוע העבירה הנאשם היה פסול לנהיגה; אין גם מחלוקת כי רכבו של הנאשם נעצר מרחק מה מהמחסום המשטרתי. כולם מסכימים כי הנאשם ירד מהרכב לאחר שנעצר וכי השוטר בן סעדון אשר ניגש לרכב מצא את הנאשם מחוץ לרכב ואת אשתו במושב הנהג.
-
סלע המחלוקת נעוצה בשאלה מי נהג ברכב טרם עצירתו בצדי הדרך. האם כטענת הנאשם אשתו היא זו שנהגה ברכב וכי הוא ירד ממושב שליד הנהג או שמא כטענת המאשימה הנאשם הוא זה שנהג ברכב ובוצעה החלפה כאשר הוא יצא ממושב הנהג.
דיון
האם הנאשם נהג ברכב
-
על המאשימה הנושאת בנטל ההוכחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נהג ברכב, וכי העובדות והראיות אינן מתיישבות עם מסקנה הגיונית אחרת כלשהי, זולת אשמת הנאשם.
-
נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא הנושאת בעול הוכחת האשמה, ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו - כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נושא האישום, במידה של למעלה מספק סביר (ראה: י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע- 2009). בענייננו, על המאשימה לשכנע את בית המשפט כי הנאשם עצמו נהג ברכב במועד האירוע נשוא כתב האישום.
-
כבר עתה אציין כי המאשימה לא עמדה בנטל זה ונותר ספק ביחס לזיהוי הנאשם כמי שנהג ברכב וכן ביחס לזיהוי הרכב.
-
לצורך הבנת הספק שמתעורר במקרה זה אתאר בקצרה את אשר ארע באותו מועד. שלושה שוטרים נכחו באותו מועד בסמוך למחסום משטרתי בכניסה לענאתא. השוטר פרץ חנניה הינו השוטר היחיד מבין שלושת השוטרים שהבחין בנאשם נוהג לטענתו ברכב. רכבו של הנאשם עצר עשרות מטרים לפני המחסום והנאשם יצא מהרכב. השוטר פרץ אשר חשד כי הנאשם ירד עקב ביצוע עבירה כלשהי הורה לשוטר בן סעדון לגשת אל הרכב ולבצע בדיקה. אין מחלוקת כאמור כי עת ניגש השוטר בן סעדון לרכב הנאשם, מצא את אשתו יושבת במושב הנהג ואילו הנאשם היה מחוץ לרכב.
-
לטענת הנאשם הוא אכן ירד מהרכב עשרות מטרים לפני המחסום אולם, הוא עשה זאת מהמושב שליד הנהג על מנת למלט אשתו מעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר כיוון שהסיעה ברכב את ארבעת ילדיהם שישבו במושב האחורי, מקום שהמושב מיועד רק לשלושה נוסעים. לטענתו, הוא ירד מהרכב והחל לסדר מחדש את מקום הישיבה של הילדים ברכב.
-
משנשאל הנאשם ע"י השוטר בן סעדון על זהותו, פרטיו נבדקו במסוף המשטרתי במקום, שם התברר כי הוא פסול לנהיגה ועל כן הוא עוכב בחשד לעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
-
בנסיבות שבהן שוטר עומד במרחק של עשרות מטרים ממקום עצירת הרכב, וכאשר שני שוטרים שעמדו יחד איתו לא הבחינו בנאשם נוהג ברכב, יש לבחון ביתר זהירות את הראיות ולוודא כי הזיהוי היה מעבר לכל ספק סביר כך שלא תיוחס לנאשם עבירה שמקורה בטעות.
-
לאחר ששמעתי את הראיות בפניי, התעוררו מספר ספקות שהובילו למסקנה אחת: לא היה זיהוי וודאי שהנאשם נהג ברכב.
ספקות אלה, מקורן בטעויות, חוסר דיוק וסתירות בעדויות השוטרים ובעיקר בעדותו של השוטר פרץ חנניה, העד היחידי שזיהה לטענתו את הנאשם נוהג ברכב. במהלך עדותו בפניי הועמד השוטר פרץ חנניה על אותן טעויות ואי דיוקים אך סירב לתקנם וניסה למצוא הסברים לאותן טעויות.
-
לדוגמא, השוטר פרץ ציין במסמכים שערך כי הבחין ברכב מאזדה בצבע לבן ועל כך גם חזר במהלך עדותו בבית המשפט "הבחנתי ברכב מאזדה צבע לבן" (עמ' 13, ש' 14).
אולם, לאחר שהוצג לו רישיון הרכב לפיו מדובר ברכב בצבע "כסף" אישר השוטר כי אכן מדובר באותו רכב אולם לטענתו "ראיתי לבן" (עמ' 16, ש' 28).
כאשר התבקש השוטר ליתן הסבר לסתירה זו ולעובדה שיתכן וטעה השיב: "לא טעיתי, כי לא היו עוד רכבים הוא היה בודד" (עמ' 16, ש' 30).
דבריו של השוטר פרץ חנניה עומדים בסתירה לעדותה של השוטרת חזן שנכחה במקום וציינה בפניי כפי שציינה בהודעה שנגבתה ממנה במשטרה כי היו רכבים רבים נוספים במקום בניגוד לנטען על ידי השוטר פרץ. בעדות שנגבתה ממנה ביום 27.01.15 נשאלה השוטרת חזן האם כאשר רכבו של הנאשם נעצר היו עוד רכבים שנעצרו עימו והשיבה: "הוא עצר כבר במקום שהיו בו עוד רכבים...." (ת/3, ש' 21 -22).
זאת ועוד, השוטרת הסבירה בעדותה בפניי כי היא טיפלה באירוע אחר ואישרה כי "היו הרבה אירועים כאלה באותו יום" (עמ' 12, ש' 9 -10).
השוטרת אף הדגישה כי באותו מקום נעצרים רכבים ונהגים מתחלפים טרם הגעתם לבדיקה במחסום "אתה לא מכיר את המקום עומדים שם הרבה רכבים מתחלפים הרבה נהגים ואותו ספציפית לא ראיתי" (עמ' 12, ש' 11 -13).
-
השוטרת העידה ברוב הגינותה על המתרחש במקום בד"כ ועל אשר התרחש במקום ביום האירוע. מעדותה יש בכדי לעורר ספק שמא עצירת רכב הנאשם, אף שהיתה לצורך המלטות מעבירה אחרת, עוררה חשד שמא הנאשם עצר באותו מקום על מנת להתחלף עם אשתו ולאו דווקא כי הוא נצפה נוהג ברכב. הדבר מחזק את הצורך לבחון גרסת השוטר בזהירות יתירה, ולבחון האם הנאשם אכן נהג ברכב במועד הרלוונטי, או שמא מדובר בחשד שמקורו בטעות.
-
אגב כך יוער כי, השוטרת הוסיפה בחקירתה כי פתחה את הדלת האחורית והבחינה באחד הילדים שאינו חגור ובשלב זה נאמר לה כי עצירת הרכב בצידי הדרך הייתה כדי לחגור את הילדים "..אני רוצה להוסיף שאני פתחתי את הדלת מאחורה ושאלתי למה הקטן בלי חגורה ופה התחילו להתווכח איתי ולהדגיש שהם עצרו בצד כדי לחגור את הילדים ולא כדי להתחלף" (ת/3, ש' 33 -34).
כלומר, גרסת הנאשם שהעצירה בצידי הדרך בוצעה על ידי אשתו עקב נוסע מיותר שלא היה חגור, עלתה כבר בשלב שהשוטרת ניגשה לרכב ולא מדובר בגרסה שהועלתה על ידי הנאשם ללא בסיס.
-
הנה כי כן, עינינו רואות שהשוטר טעה לא רק בזיהוי צבע הרכב אלא שהיתה טעות לגבי העובדה שהרכב לא היה בודד כטענתו, אלא שהתברר כי מלבד רכב הנאשם היו רכבים נוספים ועל פי דברי השוטרת, רכבים רבים עומדים במקום ומבצעים החלפה של הנהג.
-
אם לא די בכך, הרי השוטר פרץ עצמו מסר כבר בהודעתו כי הוא לא הבחין בפניו של הנאשם במהלך נסיעה (ת/6, ש' 33-34) וכי הוא הגיע לרכב ומצא שהנאשם "היה במושב ליד הנהג" (ת/6, ש' 66).
בהקשר לכך יש לציין 2 נקודות מרכזיות בטיעון העובדתי שיש בהם כדי לתמוך בגרסת הנאשם:
האחת, כיצד זה משתלב עם עדותו של השוטר, אשר ציין כי עצירת הרכב עוררה אצלו חשד שהנאשם נהג ברכב ולכן החליט לשמור על קשר עין עימו, זמן שהוא עצמו מציין כי לא זיהה את פניו של הנאשם בנסיעה. לאמור, אם החשד שהוביל לקשר עין התעורר לאחר העצירה, כיצד ניתן לסמוך על דברי השוטר כי ראה את הנאשם נוהג ברכב בטרם העצירה.
והשנייה, ששני השוטרים העידו בפניי וגם בחקירתם במשטרה כי מצאו את הנאשם מחוץ לרכב ואילו השוטר פרץ לבדו מציין כי הנאשם ישב במושב שליד הנהג.
ברור שאין בעובדה שהנאשם, על פי גרסת השוטר פרץ ישב במושב שליד הנהג, כדי לסבך את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, אולם יש בכך כדי להמחיש את מידת חוסר הדיוק בין דבריו של השוטר, לבין דברי יתר השוטרים שהשתתפו באירוע והדבר מעיד על ספקות ביחס לגרסת השוטר.
-
לא ניתן להתעלם מהעובדה ששני השוטרים הנוספים, ציינו כי לא ראו את הנהיגה ולא ראו את ההחלפה. השוטרת חזן חזרה על עדותה בפניי ואמרה "לא ראיתי נהיגה ולא ראיתי התחלפות" (עמ' 10 ש' 8). דברים דומים מסר השוטר בן סעדון: "לפי הזכור לי לא ראיתי אותו נוהג" (עמ' 20 ש' 23) ובהמשך "לא ראיתי החלפה של הנהגים" (עמ' 20 ש' 27).
-
הדברים אמורים כאשר השוטר פרץ אשר על פי הנטען הוא היחידי שראה את העבירה, היה במרחק של 70- ממקום עצירת הרכב (עמ' 20 ש' 30, ת/8 ש' 6) והוא ביקש מהשוטר בן סעדון לעצור את "רכב המזדה 3 הלבנה" (ת/8 ש' 2). בסופו של דבר כאשר השוטר בן סעדון הגיע לרכב מצא אישה במושב הנהג והתברר כלל כי מדובר ברכב בצבע כסף ולא רכב בצבע לבן.
לשאלת זיהוי הרכב, להבדיל מזיהוי הנאשם, ישנה חשיבות רבה כאשר לחוסר הדיוק מצטרפים 2 נתונים אותם מסרה השוטרת שירה חזן, שיש בהם כדי להשפיע על קביעת מסקנות ביחס לשאלת הזיהוי:
האחד, שהרכב החשוד לשיטתה היה בצבע "כחול" ואילו רכב הנאשם הינו בצבע "כסף". רישיון הרכב הוצג לשוטרת במהלך הדיון והיא נתבקשה להסביר את הסתירה לגבי צבע הרכב אך לא היתה לה תשובה מלבד "לא הייתי בארוע. לא ראיתי את הארוע" (עמ' 10 ש' 22).
השני, שרכב הנאשם לא היה בודד במקום עצירתו, וכי לשיטת השוטרת, רכבים רבים עומדים במקום ובמבצעים החלפה של נהגים.
המסקנה היא שקיימות סתירות רבות של השוטרים בינם לבין עצמם, וחוסר דיוק, הן ביחס לשאלת זיהוי הרכב והן ביחס לשאלת זיהוי הנאשם כמי שנהג ברכב. לא נותר בנסיבות אלה אלא לקבוע כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם ויש מקום להורות על זיכויו.
-
בטרם סיום, אף כי די היה בקביעה שהמאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם כדי להורות על זיכויו, מצאתי למעלה מהצורך לבחון את גרסת הנאשם. הנאשם מסר גרסה אותה העלה מייד כשנעצר כי מי שנהג ברכב זו אשתו. שמעתי את עדותו של הנאשם והיא נראתה לי אמינה. האישה נחקרה במשטרה ומסרה גם היא כי היא זאת שנהגה ברכב ובבדיקה נמצא כי היא מחזיקה ברישיון נהיגה וביטוח כדין ולא היה כל צורך שהנאשם דווקא ינהג ברכב כאשר הוא בפסילה.
עדותה זו של האישה הוגשה במהלך דיון ההוכחות (ת/1) והיא לא נסתרה וניתן לראות בתוכנה חיזוק לגרסת הנאשם כי לא נהג ברכב.
במהלך חקירתו במשטרה, נמסר לנאשם כי יתכן שקיים צילום וידאו המתעד את נהיגתו ברכב. הנאשם אשר היה בטוח בצדקת טענותיו, כי לא נהג ברכב, טען בפה מלא כי אין צילום שכזה מאחר והוא לא נהג ברכב וכי במידה וימצא צילום המתעד נהיגתו הוא יהיה מוכן לקבל עונש כפול.
הנאשם ציפה שיהיה תיעוד לאירוע על מנת למנוע טרחה מיותרת בהוכחת טענותיו, אולם בסופו של דבר לא הוצג כל תיעוד וככל הנראה מדובר היה בשיטת חקירה.
-
עוד בטרם סיום, התרשמתי במהלך עדות השוטר פרץ חנניה כי מלבד הסתירות וחוסר הדיוק שבדבריו, הוא הרבה במהלך עדותו להרים את הקול ואף לצעוק לעבר ב"כ הנאשם בנוכחות בית המשפט והדברים אף תועדו בפרוטוקול הדיון. מדובר בהתנהגות שאינה הולמת איש משטרה, במיוחד שוטר אשר לטענתו משרת במשטרה מזה 20 שנה. להתנהגות זו יש להוסיף טענות קשות ביחס לטיפול באירוע, כאשר נטען כי השוטר השתמש בכוח פיזי כלפי הנאשם, זמן שלא היה צורך בכך (עמ' 21 ש' 23, עמ' 22 ש' 32), ואף עיכב אותו בתוך רכב משטרתי, כנראה מתוך מטרה לשבור אותו ולקבל ממנו הודאה שהוא זה שנהג ברכב (עמ' 21 ש' 26). יש להצטער על כך, שהשוטר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ערך דוח על עיכוב או דוח מעצר, ותשובתו היתה "תבין מה שאתה רוצה" תוך שהוא צועק ומרים את הקול.
אין מדובר בהתנהגות אופיינית לשוטרים המעידים חדשות לבקרים בבית משפט לתעבורה בירושלים, אשר לטעמי עושים עבודתם נאמנה ומשתדלים בד"כ לנהוג בדרך ארץ, ועל כן כולי תקווה שהממונים יבדקו את הטענות לגבי מקרה זה ויסיקו את המסקנות הנכונות.
לסיכום
-
כללו של דבר, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה שהנאשם נהג ברכב ועל כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, במעמד הצדדים
