החלטתי לזכות הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות ולהרשיעו בעבירות של נהיגה כשתוקף רישיון פקע למעלה מ- 6 חודשים, נהיגה ברכב ללא ביטוח ובעבירה נוספת של סירוב להיבדק .
האישום
כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 וזאת בעקבות סירובו להיבדק בבדיקת שתן, המקימה לטענת המאשימה את חזקת הסירוב.
בנוסף יוחסו לנאשם עבירה של נהיגה כשתוקף רישיון הנהיגה פקע למעלה מ- 6 חודשים בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה ועבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970.
העובדות שאינן במחלוקת
ביום 20.2.15 בשעה 20:00 נהג הנאשם ברכב פרטי, כשרישיון הנהיגה שלו פקע ביום 3.8.14 לתקופה העולה על חצי שנה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
השוטרים עצרו את הנאשם כיוון שנהג ברכב שהיה חשד, כי מתבצעות בו הסעות בשכר, ולא בשל ביצוע עבירה.
הנאשם נדרש לבצע בדיקת שתן לאיתור סמים, וניתנה לו שהות של יותר משעתיים לעשות כן. הנאשם לא ביצע את הבדיקה בטענה כין אין לו שתן וזאת למרות שבמהלך השעות, שתה הנאשם מים שלוש פעמים מתוך בקבוקי שתיה שנתנו לו.
לא בוצעה לנאשם בדיקת מאפיינים.
לנאשם הוסברה משמעות הסירוב לתת בדיקת שתן לאיתור סם כחוק והוא הבין אותה.
ביום 21.2.15 נעצר הנאשם והובא בפני כב' השופט מינטקביץ לדיון בבקשה להארכת מעצרו.
בהחלטתו ובהתאם להסכמת ב"כ הנאשם קבע כב' השופט כי במהלך מעצרו ייתן הנאשם בדיקת שתן.
חרף ההחלטה כאמור לא בוצעה לנאשם בדיקת שתן.
ביום 20.2.15 הובא הנאשם להארכת מעצרו בפני כב' השופט מהנא אשר הורה שוב למאשימה לקחת מהנאשם בדיקת שתן.
ביום 22.2.15 כ- 48 שעות לאחר שנתפס על ידי השוטרים נלקחה מהנאשם בדיקת שתן.
בבדיקה שנערכה במעבדה הטוקסיקולוגית בתל השומר נמצאה דגימת השתן שמסר הנאשם נקייה לחלוטין מסמים .
הראיות
מטעם המאשימה העידו : רס"ר איתמר קלדרון (להלן: "השוטר איתמר") רס"ם שמשון כהן (להלן: "השוטר שמשון"), רס"ב עוזי אברהם (להלן: "השוטר עוזי"), רס"ב חיים בן יאיר (להלן: "השוטר חיים").
באמצעות עדי המאשימה הוגשו: ת/1 מזכרו של השוטר איתמר, ת/2 דוח פעולה של השוטר שמשון, ת/3 דוח עיכוב מאת השוטר שמשון, ת/4 מזכר מאת השוטר עוזי, ת/5 זכ"ד על נטילת בדיקת שתן מיום 20.2.15, ת/6 הודעת הנאשם שנגבתה על-ידי השוטר עוזי, ת/7 דו"ח פעולה של השוטר חיים.
מטעם הנאשם העיד הנאשם והוגש נ/1 פרוטוקול הדיון להארכת מעצרו של הנאשם מיום 21.2.15 בפני כב' השופט מינטקביץ .
על פי עדותו של השוטר שמשון והמוצגים ת/2 ו-ת/3 ביום 20.2.15 בשעה 20.00 הוא והשוטר חיים אשר נסעו בניידת סמויה הבחינו ברכב בו נהג הנאשם, אשר היה חשוד בכך שמתבצעות בו הסעות בשכר. הם הורו לו בכריזה ולאחר שהדליקו אור כחול מהבהב לעצור בצד הדרך.
השוטר שמשון הבחין, כי ברכב היו שני נוסעים נוספים.
בעדותו אמר השוטר שמשון, כי הנאשם לא בצע עבירות תנועה עובר לעצירתו.
השוטר שמשון תיאר בעדותו, כי הנאשם נראה לו לחוץ, דיבר לא לעניין, עיניו היו אדומות ומבריקות ודיבורו כבד. רק לאחר שנשאל מספר פעמים השיב הנאשם, כי רישיון הנהיגה שלו אולי בביתו.
בשל כל אלה עוכב הנאשם לחקירה.
על פי עדותו של השוטר איתמר והמזכר (ת/1) לאחר שהנאשם עוכב הוא חבר לשוטר שמשון והם לקחו אותו למשרדי הימ"ר והעבירו אותו לטיפולו של השוטר עוזי.
בחקירתו הנגדית סיפר השוטר שמשון כי הוא שוטר כבר 17 שנה (פרוט' עמ' 5 ש' 29) ויש לו ניסיון קודם בטיפול בנהגים החשודים בנהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים (שם עמ' 6 ש' 2-4). על פי ניסיונו הרבה פעמים עיניהם של אנשים שנטלו סמים אדומות (שם עמ' 7 ש' 4-5).
כשנשאל בחקירה נגדית מה זאת אומרת שהנאשם דיבר לא לעניין השיב: "אם אני מבקש מבן אדם לתת לי רישיון נהיגה ועונה לי תשובות על דברים אחרים זה נראה לי לא לעניין" (פרוט' עמ' 6 ש' 31-32).
על-פי עדות השוטר עוזי, וכן לפי מוצגים ת/4, ת/5 ות/6, הנאשם הועבר לטיפולו בשעה 20:35.
הוא הבחין מיד בכך שעיניו של הנאשם מבריקות, הוא רעד והיה לחוץ ולכן החשידו בנהיגה בשכרות בסמים ודרש ממנו למסור דגימת שתן. (פרוט' עמ' 8 ש' 16-17, עמ' 10 ש' 26-27).
לדבריו הוא אפשר לנאשם למסור שתן עד השעה 22:46 אז נשאל בפעם האחרונה אם יש לו שתן והוא השיב שלא (שם ש' 24).
לדבריו הוא נתן לנאשם לשתות סה"כ ליטר וחצי מים. הנאשם שתה את המים אך עדיין לא נתן שתן (פרוט' עמ' 9 ש' 4-5).
לפי המזכר ת/4 שנרשם על-ידי השוטר עוזי בשעה 20:40 מסר לו בקבוק מים סגור והנאשם סיים לשתות מנו בשעה 20.45, בשעה 21.03 ליווה אותו לשירותים ולא הצליח להוציא שתן. בשעה 21.05 נמסר בקבוק נוסף סגור של חצי ליטר אותו שתה הנאשם עד השעה 21:09. בשעה 22:05 שוב ליווה אותו לשירותים ושוב לא היה לנאשם שתן. בשעה 22:18 נמסר לנאשם בקבוק שלישי ואחרון אותו שתה עד השעה 22:26. בשעה 22:46 שאל את הנאשם אם יש לו שתן והנאשם השיב שאין לו. לפי הודעת הנאשם בשלב זה אף הוא אמר כי שתה מספיק ( ת/6 ש' 74-75).
בחקירתו הנגדית אמר, כי במהלך החקירה עלה, כי הנאשם הורשע בעבר בנהיגה בשכרות /סמים וכי הנאשם עצמו אמר לו כי הוא בצו מבחן ומבצע כל שבוע בדיקה לאיתור סמים (פרוט' עמ' 9 ש'16-21).
השוטר עוזי הסביר, כי הנאשם לא סירב למסור דגימה אלא אמר שהוא רוצה לתת שתן אך אין לו.
השוטר עוזי טען שעשה ככל שביכולתו כדי לגרום לנאשם לתת שתן, נתן לו שתיה וליווה אותו לשירותים (פרוט' עמ' 10 ש' 3-5). וכדבריו "הוא אמר שלא מסרב אך בפועל לא נתן שתן" (פרוט' עמ' 10 ש' 21).
עוד ציין כי הסביר לנאשם את מהות הסירוב (פרו' עמ' 8 ש' 26-30)
השוטר עוזי אישר, כי הנאשם אמר שאין לו שתן ומוכן להישאר עד הבוקר כדי לתת שתן, אך הוא לא הסכים לכך. (פרוט' עמ' 12 ש' 4-5).
השוטר עוזי אמר כי הן כב' השופט מינטקביץ והן כב' השופט מהנא הורו למשטרה לבצע בדיקת שתן לנאשם אך לא ידע להסביר מדוע בסופו של דבר ניטלה מהנאשם בדיקה רק ביום 22.2.15 בשעה 14:35 בבית המעצר בירושלים (פרוט' עמ' 12 ש' 15-28).
השוטר חיים שהיה בצוות שעצר את הנאשם, העיד כי ניגש לנאשם לאחר שנעצר והנאשם "כל הזמן ממלמל דברים לא ברורים, היה לחוץ אם זה משתייה, עישון, אם טבעי" (פרוט' עמ' 13 ש' 6-7).
במזכר ת/7 ציין, כי עיני הנאשם היו אדומות, היה מבולבל, לחוץ ודבר לא לעניין.
כשנשאל בחקירתו למה מתכוון שהוא מבולבל השיב "מדבר לא לעניין. אני מבקש רישיונות והוא לא מבין אותי" (פרוט' עמ' 14 ש' 5).
השוטר חיים אמר שהוא יודע ערבית אך לא זכר אם דבר עם הנאשם בערבית אבל התרשם שהוא מבין מה שאומרים לו. עם זאת לדבריו הוא לא החשיד אותו בנהיגה תחת סמים.
השוטר חיים שלל אפשרות שנלקחו מפתחות הרכב שכן אם זה היה נעשה זה היה נרשם (פרוט' עמ' 13 ש' 26-27).
הנאשם העיד, כי נהג ברכב במקום חברו שהיה שתוי. לדבריו לאחר שהשוטרים עצרו את הרכב נלקחו ממנו המפתחות ולכן היה בלחץ. לדבריו השוטרים בקשו ממנו תעודת זהות וכיון שהיא לא היתה עמו הוא מסר להם את שמו ובקש שיבדקו במסוף. השוטרים טענו שהוא פסול מלנהוג אך הנושא נבדק והעניין הזה נשלל.
הנאשם העיד, כי ניסה לתת שתן אך מהלחץ בו היה שרוי לא היה יכול.
הוא בקש עוד זמן כדי להשתחרר אך לא נתנו לו ועצרו אותו. הנאשם טען כי הוא מטיל את מימיו רק פעם ביום ואישר כי אינו סובל מבעיה רפואית (פרוט' עמ' 16 ש' 19).
לטענתו עיניו לא היו אדומות. לדבריו הוא לא היה מסרב לבדיקה כי זה מעמיד אותו במצב יותר גרוע. לדבריו הוא לא מעז ליטול סמים כי הוא בתקופת מבחן ועובר בדיקות סמים פעמיים בשבוע והוא יודע שהסמים נותרים בגוף לפחות חודש.
עיון
קביעת עובדות
אציין כבר עתה כי עדויותיהם של השוטרים היו מהימנות, סדורות, מתיישבות זו עם זו וקוהרנטיות ולפיכך אמינות עלי. למעט מספר הבדלים פעוטים אין הבדל משמעותי בין גרסת השוטרים לבין גרסת הנאשם אלא לגבי הפרשנות המתלווה אליהם.
התנהגותו של הנאשם ומראהו
הנאשם נעצר בצד הדרך ללא שבצע עבירה. אין מחלוקת, כי הנאשם היה לחוץ. הנאשם הסביר זאת במעמד המלחיץ והמפתיע שנקלע אליו, בו מספר שוטרים עצרו אותו בצד הדרך.
השוטרים שמשון וחיים שעצרו את הנאשם והעבירו אותו לשוטר איתמר העידו, כי הנאשם היה עם עיניים אדומות ומבריקות, השיב תשובות לא לעניין, היה מבולבל ולחוץ.
השוטר עוזי שקבל את הנאשם חצי שעה לאחר שנעצר בצד הדרך מתאר כי עיני הנאשם היו מבריקות אך לא אמר שהיו אדומות. עוד סיפר, כי הנאשם היה מבולבל , רועד ולחוץ.
כל השוטרים הינם שוטרים מנוסים שטיפלו בעבר בנהגים שנתפסו בשכרות/ בסמים, או תחת השפעת סמים ויש להניח שהתנהגותו ומראהו של הנאשם עוררו את חשדם.
אני מקבלת את גרסתם השוטרים כי עיניו של הנאשם היו אדומות בשלב מסוים, הבריקו וכי הוא היה מבולבל ולחוץ.
העובדה כי היה פער בין גרסתו של השוטר עוזי לגרסת יתר השוטרים לגבי צבע העיניים אינו מכרסם בגרסתם ויתכן שעיניו היו אדומות בהתחלה ומאוחר יותר לא.
מכל מקום אין מדובר בפער שיש בו כדי להפריך את גרסת השוטרים. התרשמתי כי השוטרים העידו אמת, ובניגוד לטענות ב"כ הנאשם כלל לא התרשמתי כי לשוטר עוזי היה דבר אישי כנגד הנאשם, נהפוך הוא כפי שיוסבר בהמשך, השוטר עוזי נהג בנאשם סבלנות יתירה.
האם הנאשם היה שיכור
כיממה ו- 18 שעות לאחר שנתפס הנאשם ניטלה ממנו דגימת שתן אשר בבדיקת המעבדה הטוקסיקולוגית נמצא כי אין בה סם או תוצרי חילוף של סם.
תוצאה זו מלמדת, כי הסיכוי שכאשר נתפס על ידי השוטרים נהג תחת השפעת סמים נמוך מאוד.
להווי ידוע כי שיירי סם ותוצרי חילוף חומרי סם נותרים בשתן פרק זמן ארוך של מספר שבועות לאחר השימוש וזאת בניגוד לאלכוהול שלא ניתן למצוא ממצאים לצריכתו שעות ספורות בלבד לאחר שתייתו. זאת ככל הנראה הסיבה שהשופטים המלומדים הורו על ביצוע בדיקת שתן לנאשם גם יממה ויותר לאחר שנתפס הנאשם.
העובדה שהנאשם נהג בשכרות נשללה כמעט באופן מוחלט באמצעות תוצאות בדיקת השתן.
אציין כי העובדה שהנאשם לא נבדק במועד קרוב יותר לנהיגתו כשבקש להטיל מימיו וכשהמשטרה נצטוותה לעשות כן כל-ידי כב' השופט מינטקביץ' הינה באחריות המאשימה. מכל מקום הבדיקה שנעשתה יום לאחר מכן עודנה רלוונטית ומלמדת כי הנאשם לא נהג בשכרות תחת סמים.
על כן אני קובעת כי הנאשם לא נהג תחת השפעת סמים.
קביעות משפטיות
האם הסימנים החיצוניים מבססים "חשד סביר" לצורך דרישה לביצוע בדיקת שתן
קבעתי, כי השוטרים הבחינו שעיניו של הנאשם היו אדומות, ברקו, וכי הוא היה מבולבל ולחוץ. אולם האם די בכך כדי לבסס "חשד סביר" לצורך דרישה למסור בדיקת שתן?
סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") קובע:
"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן"
על מהותו של "החשד הסביר" שצריך להתגבש בליבו של שוטר המבקש לבצע חיפוש עמד בית המשפט העליון, ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 6.3.12) שם נקבע:
"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש".
צודק ב"כ הנאשם בטענתו כי עיניים אדומות לבדן אינן מהוות ראיות לכאורה לביסוס החשד. במקרה דנן אין המדובר ברף ראייתי של "ראיות לכאורה" אלא ב"חשד סביר" הנמוך ממנו שבנוסף לו יש לבדוק את החשד ולבררו.
במקרה זה בנוסף לעיניים האדומות התבסס החשד על התנהגותו של הנאשם, על בלבול ומענה שלא לעניין לשאלות שנשאל.
לא די בהתנהגות לחוצה כשלעצמה כדי לבסס חשד סביר ואולם די במכלול הממצאים כדי לבסס "חשד סביר".
עוד אציין כי העובדה שבמהלך החקירה התברר לשוטרים כי הנאשם נתפס בעבר הלא רחוק בגין נהיגת תחת השפעת סמים יש בה כדי להוסיף נדבך נוסף ולהעצים את ה"חשד הסביר".
בפ"ל (ת"א) 4466-06-13 מדינת ישראל נ' בן טולילה, לא פורסם (מיום 17.9.14) (שהערעור עליו נדחה בשתי ערכאות ערעור בעליון רע"פ 8719/14 להלן: "פס"ד בן טולילה") נקבע:
" אני מוצא כי התנהגות הנאשם במקרה זה כמתואר על ידי השוטרים, אכן תרמה לגיבוש החשד נגדו. ברור כי התנהגות "לחוצה" נוכח השוטרים כשלעצמה אינה מספיקה כדי ללמד על חשד לביצוע עבירה, שכן כל אדם מן הישוב, כאשר ייעצר על ידי שוטרים וישאל שאלות נוקבות, יחוש בוודאי לחץ, בלבול ואי נוחות. זוהי תופעה טבעית, הגיונית, שיחוש כל אדם שאינו מורגל להימצא במצבים כאלה. לא ניתן לבסס חשד סביר לביצוע חיפוש אך ורק על סמך אי נוחות או בלבול מצד החשוד צריך וראוי, לפי דין, כי להתנהגות הלחוצה של החשוד יתלווה "דבר מה נוסף" אשר יצדיק את הפלישה לפרטיותו.
במקרה דנן, מאחר והשוטרים הבחינו כי עיניהם של הנאשם וחברו אדומות, בצורה אופיינית המעידה על פי ניסיונם על שימוש בסם, יש בכך לדעתי סימן מחשיד מובהק לביצוע עבירה של שימוש בסמים, אשר היה בו כדי להטות את הכף, ולשמש "דבר מה נוסף" התומך יחד עם התנהגותו המחשידה של הנאשם בקיומו של יסוד סביר לחשד לעבירה, הדרוש לצורך סמכות לביצוע החיפוש."
משכך הסימנים החיצוניים במצטבר ביססו כנדרש "חשד סביר" שהיווה הצדקה חוקית לדרישה מהנאשם למסור בדיקת שתן וכי השוטרים נהגו כשורה עת דרשו ממנו להיבדק.
לנאשם לא בוצעה "בדיקת מאפיינים" כדי לעמוד על מידת שכרותו. נטען כי אין מבצעים בדיקת מאפיינים כשמדובר בחשד לשכרות של סמים אלא רק כשהמדובר בחשד לשכרות ממשקאות אלכוהוליים כיוון שמדובר בשכרות בעלת מאפיינים שונים .
יצוין אי ביצוע בדיקת מאפיינים ככלל וגם בנהיגה בשכרות – סמים, פועלת לטובת הנאשם.
בהעדר בדיקת מאפיינים ההנחה היא כי הנאשם היה שיכור ברמה נמוכה ובהתאם לכך ייגזר עונשו (ראו עפ"ת 35484-06-14 בר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 26.1.15 שאושר בעליון ברע"פ 2278/15).
אי ביצוע בדיקת מאפיינים כשלעצה אינה פוגמת בקיומו של חשד סביר.
סירוב להיבדק
הנאשם היה בחזקתו של השוטר עוזי במשך שעתיים ועשר דקות. לטענת הנאשם הטיל מימיו מספר דקות קודם שיצא את ביתו (פרוט' עמ' 15 ש' 18-19), דהיינו לפני השעה 20:00.
חרף שתיית ליטר וחצי של מים בתחנת המשטרה ובחלוף כשלוש שעות עד השעה 22.46 לא נתן הנאשם שתן. לנאשם נתנו 3 הזדמנויות לתת בדיקת שתן.
הנאשם בקש להישאר עם השוטר עוזי עד הבוקר עד שיצליח לתת דגימת שתן אך השוטר עוזי לא איפשר זאת.
כעבור יומיים נתן הנאשם דגימת שתן ותוצאת הייתה שלילית דהיינו הנאשם לא נהג בשכרות.
שאלה נפרדת משאלת השכרות היא האם הנסיבות המתוארות יש בהן כדי לגבש את עבירת סירוב להיבדק, המנותקת משאלת נפקותו של סירוב, ומהווה עבירה נפרדת לפי תקנה 169ו לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").
הנאשם טען מספר טענות במהלך עדותו בקשר לחוסר יכולתו למסור דגימת שתן.
תחילה טען שהדבר נבע מכך שהטיל מימיו זמן קצר לפני שנתפס (פרוט' עמ' 15 ש' 18-19) לאחר מכן טען שלא הצליח לתת שתן כתוצאה מלחץ (פרוט' עמ' 15 ש' 20) ולאחר מכן טען שהוא מטיל מימיו כדבר שבשגרה פעם ביום, ולעיתים אף פעם ביומיים (פרוט' עמ' 16 ש' 19, עמ' 18 ש' 1-3) אך אינו סובל מבעיות רפואיות.
איני מקבלת טענות אלו של הנאשם, אין הדבר מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר.
הגם שהנאשם לא סירב מילולית לבדיקה, הדעת נותנת כי אדם ששתה ליטר וחצי מים ולא יכול היה להטיל מימיו וזאת כשאינו סובל מבעיה רפואית – למעשה התחמק ממתן דגימה ובכך סירב להיבדק. הגם שלא ידוע מה היה אינטרס הסירוב של הנאשם שכן בסופו של דבר לאחר יומיים נבדק ונשללה שכרות בסמים, התנהגותו בערב תפיסתו היא כשל מי שמסרב למסור בדיקת שתן.
הלכת בית המשפט העליון קובעת כי ניתן להוכיח סירוב גם בדרך של התנהגות.
מהתנהגות של המשיב ניתן ללמוד על סירוב להיבדק.
המחוקק קבע את חזקת הסירוב במטרה להתמודד עם תופעה של סירוב להיבדק שתוצאתה היתה כי מי שסירב מצבו היה טוב יותר ממי שנבדק. [וראו רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 30.6.08)].
מיד עם החלת חזקת הסירוב, החלה תופעה של סירוב להיבדק שאינו מילולי שהתבטא בהתחמקות מלהיבדק בדרכים שונות כגון, שאיפה שאינה מספיקה למכשיר הינשוף, טענה לחשש ממחטים בבדיקת דם ואי מתן שתן מסיבות שונות. כתוצאה מכך נקבע, כי אף התנהגות שמנסיבותיה עולה כי מדובר בהתחמקות מלבצע הבדיקה, תחשב לסירוב.
[וראו ת"ד (י-ם) 2278/07 מדינת ישראל נ' וורקה, לא פורסם (מיום 23.8.07), ע"פ (ת"א) 51886-11-11 יופה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 9.2.12), ת"ת (י-ם) 16160/08 מדינת ישראל נ' אלדר, לא פורסם (מיום 16.9.09) ובפל' (ת"א) 1224/07 מדינת ישראל נ' זולפין, לא פורסם (מיום 22.3.09) שהערעור עליו נדחה במחוזי (ע"פ (ת"א) 7320/09 ובעליון (רע"פ 5433/09)]
לנאשם ניתן הזדמנות סבירה לתת דגימת שתן. במשך למעלה משעתיים בו המתין השוטר עוזי עם הנאשם ניתנה לו שתיה והוא לווה פעמיים לשירותים .
טענות ב"כ הנאשם בדבר התנהלות לא הוגנת של השוטר עוזי כלפי הנאשם אינן מבוססות.
במקרה דנן נקט השוטר עוזי בסבלנות רבה כלפי הנאשם.
העובדה שבסופו של יום ניטלה מהנאשם דגימה ללא סמים אין בה כדי לאיין את העובדה שמלכתחילה לא מסר דגימה ובכך סירב למעשה לבצע את הבדיקה.
הנאשם הודה כי הוסברה לו משמעות הסירוב וכי הוא היה מודע היטב לחזקת השכרות.
העובדה שלא חתם על טופס לפי הלכת ארביב אינה רלוונטית. היות ובסופו של יום לא הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות נמנעתי מלדון בנושא באריכות.
אני קובעת כי התנהגות הנאשם מהווה סירוב להיבדק.
האם הופרכה חזקת השכרות
כאמור הנאשם סירב להיבדק, והוסברה לו משמעות סירובו, ומשכך קמה כנגדו החזקה לפי סעיף 64ד לפקודה לפיה מי שסירב רואים אותו כמי שנהג בשכרות ואף בשכרות ברמה הגבוהה ביותר.
עם זאת, משמעות החזקה היא כי הנטל לסתור החזקה עובר לנאשם – לאמור עליו להוכיח כי לא נהג בשכרות במאזן הסתברויות [וראו פס"ד בן טולילה, ובנוסף ע"ח 41855-07-13 בן טולילה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.8.13), ות"פ (י-ם) 782/06 מדינת ישראל נ' חיים גן, לא פורסם (מיום 10.10.07)].
הדרך להפריך החזקה באופן המובהק ביותר היא בדיקה מדעית סמוכה לאירוע שנעשתה לפי פרמטרים ראייתיים (וראו פס"ד בן טולילה בו נדחו שתי בדיקות שתן שבוצעו באופן פרטי כיוון שלא עמדו בפרמטרים ראייתיים מספקים) ושלפי תוצאות הבדיקה המדעית הנאשם לא היה שיכור.
במקרה דנן בוצעה לנאשם בדיקת שתן כ- 42 שעות לאחר שנתפס נוהג שבוצעה במעבדה הטוקסיקולוגית במשטרה ולפיה לא נמצאו כלל סמים או תוצרי חילוף חומרים של סמים בגופו של הנאשם.
לאור כך שסמים ותוצרי חילוף החומרים שלהם נמצאים בשתן משך זמן רב של שבועות ואף למעלה מחודש לאחר צריכתם הוכח כי הנאשם לא היה תחת השפעת סמים בעת שנהג. והצליח להפריך את החזקה האמורה.
עם זאת כיוון שהוכח כי סירב לבצע בדיקת שתן הרי שיש להרשיעו בעבירת סירוב להיבדק בניגוד לתקנה 169ו(א) לתקנות שהוכחה כדבעי מהראיות ושניתן לנאשם הזדמנות להתגונן כנגדה בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.
נהיגה כשתוקף רישיון הנהיגה פקע
רישיונו של הנאשם פקע ביום 3.8.14 דהיינו כחצי שנה לפני שנתפס נוהג.
הטענה כי קבל מאת עורך דינו פרוטוקול דיון בית המשפט, לפיו הוא רשאי לנהוג עד לתחילת מועד פסילתו אינה מעלה ואינה מורידה ואינה באה במקום רישיון מאת משרד הרישוי.
סיכום ומסקנה
אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות.
אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של סירוב להיבדק בניגוד לתקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה, בנהיגה ברישיון נהיגה שפקע למעלה מחצי שנה בניגוד לסעיף 10א לפקודה ובעבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסה בניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970.
ניתנה היום, י"ז י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, במעמד הצדדים.
