רע"א 4896-15, בע"מ 5263-15 פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             פרשה קשה ועגומה לפנינו, המעצימה מאוד את הקושי הרב בהכרעה שיפוטית בתיקי אימוץ, שכמותה כחיתוך בבשר החי. זו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי, השופט מ' סובל, השופט ב' גרינברגר) בעמ"צ 46606-05-15 מיום 29.6.15, במסגרתו נדחו שני ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד' טפרברג) באמ"צ 22/13 מיום 6.5.15. במוקד הבקשה מקרה אנושי מורכב, שאין בו תוצאה משביעת רצון לחלוטין, אך אין מנוס מהכרעה.

רקע והליכים קודמים

ב.             בפנינו מקרה עצוב של שתי קטינות החיות מאז לידתן במשפחת אמנה, אשר מבקשת לאמצן. הקטינות נולדו מקשר זוגי בין האב – ערבי מוסלמי יליד שכם אשר לימים קיבל היתר שהיה בישראל – לאשה יהודיה אזרחית ישראל ע"ה, אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ולא מכבר שלחה, למרבה הצער, יד בנפשה. גורמי הרווחה נדרשים לעניין לפחות מאז 23.5.10. ביום 15.7.10, בעקבות פניית גורמי הרווחה, ביקש היועץ המשפטי לממשלה צו חירום מבית המשפט לנוער, להשארת הקטינות במקום בו נמצאו. הבקשה התקבלה באותו יום. ביום 9.8.10 התקבלה בקשת היועץ המשפטי לממשלה להוצאת צו נזקקות וצו הוצאה ממשמורת, והקטינות הועברו למשפחת האמנה – משפחה יהודית שומרת מצוות. הצוים הוארכו מספר פעמים, חרף התנגדות האב, ובטרם נערכה בדיקת מסוגלות הורית. יצוין, כי החל מיום 5.9.10 פוגש האב את הקטינות בקביעות, במרכז קשר.

ג.              ביום 18.3.13 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה, בבית משפט לענייני משפחה, להכרזת הקטינות כבנות אימוץ. ביום 20.3.13 הוחלט להאריך את ההוצאה ממשמורת – קרי, להשאיר את הקטינות במשפחה האמנה – עד לסיום ההליכים בתיק האימוץ. ביום 28.6.13 הוגשה חוות דעת מקצועית מאת מומחה בכיר במכון שינוי (להלן חוות דעת  המומחה), לפיה יש להחזיר את הקטינות לאב בהליך הדרגתי ומבוקר. ביום 30.9.13 הוגשה השלמה לחוות הדעת המקצועית, וגם בה נכללה המלצה להשיב את הקטינות בהליך הדרגתי לאב. ביום 18.2.14 הוגשה לבית המשפט הודעה מעדכנת לפיה האב קיבל היתר שהיה בישראל לפי סעיף 3א1(א)(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003. ביום 1.5.14 הופנו הצדדים בהסכמתם להליך גישור. ביום 15.9.14 הוגשה לבית המשפט הודעה מעדכנת לפיה הליך הגישור לא צלח; נאמר כאן, כי צר לנו על כך. ביום 12.3.14 נערכה לקטינות בדיקה פסיכיאטרית על-ידי מומחית לגיל הרך, לצורך הכנת תסקיר מעודכן בעניינן. התסקיר המעודכן קבע, כי אין להורים מסוגלות הורית, וכי טובת הקטינות היא בהכרזתן כבנות אימוץ. כן נקבע בתסקיר, כי נצפתה הסלמה בהתנגדות הקטינות לביקורי האב. ביום 15.12.14 הוגשה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה, לפיה אין לנתק את הקטינות מהאב או ממשפחת האמנה – משמע, יש להשאיר את המצב הקיים על כנו מבחינה מהותית. ביום 6.5.15 ניתן פסק-הדין בבית המשפט לענייני משפחה.

ד.             בית המשפט לענייני משפחה, בפסק-דין מקיף ומפורט, קבע כי לא הוכח קיומה של עילת אימוץ כלפי האב הביולוגי לפי סעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, בשונה מן האם, וכי אין לקבל את טובת הקטינות כעילת אימוץ עצמאית. נקבע, כי משפחת האמנה תקבל אפוטרופסות על הקטינות בנוסף לאפוטרופסות האב. נפסק, כי בנושאי היומיום תקבע משפחת האמנה לגבי ענייני הקטינות; בנושאים חריגים ומהותיים בתחום החינוך והבריאות תהא התייעצות עם האב; וחובה על משפחת האמנה לעדכן את האב מדי פעם בדברים חשובים שקורים בחינוך הקטינות, בבריאותן וכיוצא באלה; העדכון לגבי נושאים רפואיים דחופים יהיה מיידי. עוד נקבע, כי ביקורי האב יימשכו ללא שינוי – אחת לשבוע – ואין מניעה שיתבצעו בביתו ושזמנם יוארך; המומחה יווסת את הביקורים לפי הצורך עד הגיע הקטינות לגיל 18. הקשר בין הקטינות לאם – נאסר. כל זאת בכפוף להסכמת משפחת האמנה. היה ולא תינתן הסכמה, יוחזרו הקטינות לאב בתהליך הדרגתי. בית המשפט העיר הערות שונות באשר לתפקוד שירותי הרווחה בפרשה.

ה.             לבית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים – מטעם היועץ המשפטי ומטעם משפחת האמנה. שני הערעורים ביקשו להכריז על הקטינות בנות אימוץ. הערעורים נדחו ואושר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שנקבע כי אין להתערב בהכרעתו העובדתית לפיה היועץ המשפטי לממשלה לא עמד בנטל הדרוש לשם הכרזת הקטינות כבנות אימוץ. באשר לתוצאה האופרטיבית, נקבע גם כי "לבנות יש סטטוס קבוע של הימצאות במשפחת אמנה ארוכת טווח, כאשר אין מחלוקת שהבנות קוראות למשפחה האומנת 'אבא ואמא'" (פסקה 22), וכן כי ילמדו בבתי ספר דתיים. מפסק הדין עולה כי תדירות המפגשים עם האב תטופל על-ידי המומחה.

בע"מ 5263/15

ו.              היועץ המשפטי לממשלה משיג בעיקר על הקביעה כי הקטינות לא הוכרזו כבנות אימוץ – אמנם באימוץ פתוח, קרי, תוך שמירת קשר עם האב – ועל כן עתר בטרם הדיון בפנינו למנות מומחה חדש מטעם בית המשפט שיחוה דעתו בנוגע למסוגלותו ההורית של האב ביחס לקטינות. לטענתו, הליך האמנה נועד להיות זמני במהותו ואינו מתאים לעניינן של הקטינות, שאמורות לגדול במשפחה האומנת שנים רבות. בהקשר זה אוזכרה הצעת חוק אמנה לילדים, התשע"ה-2014, המביעה רעיון דומה, כנטען. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, יש משקל משמעותי לטובת הילד גם בשלב הראשוני של בחינת מסוגלות הורית, ומכאן האפשרות לקבוע עילת אימוץ, תוך שהאימוץ פתוח. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשקבע את תדירות הביקורים לאחת לשבוע – תדירות הפוגעת, כך נטען, בחיי הקטינות.