שבתאי נ' חנין

פסק דין

הבקשה, בתמצית

1.בפניי בקשה לביטול פסק דינו של כב' הבורר עו"ד אריאל מנור, שניתן בחודש אפריל 2012 (להלן: "פסק הבוררות" ו/או "פסק הבורר"). הבקשה נסמכת על העילות הקבועות בסעיף 24(3)(4)(5)(6) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). פסק הבוררות צורף כנספח א' לבקשה. בתמצית, טוען המבקש כי כב' הבורר חרג מסמכותו ופסק את פסקו בניגוד להוראות הצדדים, בין היתר, בניגוד להנחיה לנמק את פסק הבורר. עוד טוען המבקש שהבורר עצמו הגדיר שלושה נושאים בהם התגלעו מחלוקות בין הצדדים, ראו סעיף 8 לפסק הבוררות. המבקש טוען שלמרות ששלושת השאלות (עליהן אעמוד להלן) הוגדרו על-ידי הבורר כדורשות הכרעה, אזי הבורר הכריע אך ורק בשאלה הראשונה ולא הכריע בשתי השאלות הנוספות. טענות נוספות בפי המבקש הן שהגרסה עליה הסתמך הבורר בהכריעו בשאלה הראשונה הינה גרסה שלא נטענה על-ידי המשיב, ושלמעשה הבורר יצר גרסה משלו. כן טוען המבקש כי הבורר לא הכריע בטענות השיהוי הקיזוז שהועלו. מכל הטעמים הללו הוגשה הבקשה לביטול פסק הבורר.

2.מנגד, המשיב טוען שאין כל יסוד לבקשה. לטענת המשיב פסק הבוררות מנומק דיו וכל הטענות שמועלות על-ידי המבקש הינן טענות "ערעוריות" באופיין; המשיב טוען שממצאי הבורר מבוססים על הראיות שהובאו בפניו וכן על התרשמותו של הבורר מאמינות (שמא יש לומר חוסר אמינות) המבקש. לגבי הטענה שהבורר לא הכריע בשני נושאים שהוגדרו על-ידו, טוען המשיב בתמצית כי משהגיע להכרעה בנושא הראשון, התייתר למעשה הצורך לדון ביתר הנושאים שעמדו על הפרק, וראו גם סעיף 18 לפסק הבוררות. אסקור בקצרה את הנושאים שעמדו על הפרק, את התשתית המשפטית ואת הכרעתי.

העובדות, הטענות בבוררות והכרעת הבורר, בתמצית

3.המבקש הינו איש עסקים בתחום הנדל"ן ועסק בתקופה רלוונטית לאירועים נשוא הבוררות בתיווך נדל"ן במדינת גאורגיה. בחודש יוני 2007 או בסמוך לכך הציע המבקש למשיב לרכוש להשקעה קרקע במדינת גאורגיה באזור שנקרא שנדיסי במחיר של 17$ למטר. מדובר היה בקרקע בשטח של כ-170,000 מטר המורכבת ממאות חלקי מגרשים לחקלאות, אשר כל אחד ואחד מהם בבעלות חקלאי אחר מכפרים שונים. לטענת המבקש, הבעלות על המקרקעין בגאורגיה מוכחת על-ידי שטר בעלות הקרוי "קדסטרה", ולפיכך כלל עסקאות המקרקעין נעשות על-ידי מתווך אמצע המתווך בין המוכר לקונה, בכדי שלכל אחד מהקונים יהיה ביטחון כי יש צד ג' אמין ומוכר המחזיק בקדסטרה. על מנת לקבל את הקדסטרה יש להעביר תשלום.

4.בעסקה הנדונה, מאחר והיה מדובר במספר גדול של מגרשים, על הקונה היה לעשות מפת "איחוד" מגרשים חקלאיים כדי לקבל קרקע רציפה שניתן להציגה לבנק מממן וכך לקבל מימון. היה צורך לתאם בין ראשי הכפרים השונים לאיסוף הקדסטרות, לביצוע התשלום לבעלי הקדסטרות ולקבל, כאמור, מפה "ללא חורים". במקרה הנדון עמד התשלום הכולל בגין הקדסטרות והוצאות נלוות על סכום של 100,000$ (כך לשיטת המבקש).

5.בין המבקש לבין המשיב נוהל משא ומתן באשר לרכישת המגרשים על-פי המתווה שלעיל. בין הצדדים גם נחתם הסכם, ראו נספח ג' לבקשת המבקש. אין מחלוקת כי במסגרת ההסכמות העביר המשיב לידי המבקש סך של 35,000$, וזאת לצורך העברת הכספים לחקלאים ולקבלת הקדסטרות; בנוסף הועבר למבקש סכום נוסף של 5,000$ על-ידי מר רפפורט. בסעיף 14 לבקשה לביטול פסק בורר כותב המבקש כדלקמן: "כנגד סכום זה, ומאחר ואיש הקשר בין החקלאים למשיב היה המבקש, ביקש המשיב שיק ביטחון מאת המבקש על סך 40,000$ אשר נועדו, כאמור, לעבור לידי החקלאים ולצורך קבלת הקדסטרות". אין מחלוקת שהמבקש העביר למשיב שיק ביטחון על סך 40,000$ עליו נרשם "לביטחון בלבד", ראו נספח ד' לבקשה לביטול פסק הבורר (להלן: "שיק הביטחון"). לטענת המבקש, התנאי להפעלת השיק היה שהמשיב רשאי להיפרע רק במידה והמבקש לא יעביר את הכסף לידי החקלאים או לא יעביר מידי החקלאים את אותן קדסטרות לצורך הכנת מפת האיחוד.

6.המבקש טוען שהעביר את הכספים אותם קיבל מהמשיב ומידי רפפורט לידי החקלאים, ושבנוסף הוציא סכום מכיסו בסך של כ-60,000$ על מנת לשמור על מחיר העסקה. לטענת המבקש הוכנה מפת איחוד, וזו הראיה לכך שהמבקש עמד בכל התחייבויותיו. הצדדים קבעו מועד לחתימה על הסכם אולם מספר שעות טרם החתימה הודיעו המשיב ומר רפפורט למבקש כי הם אינם מעוניינים בקיומו של ההסכם וביטלו את העסקה. באותו מעמד ביקש המבקש לקבל לידיו את שיק הביטחון בחזרה והמשיב הרגיע אותו שהשיק מבוטל, אולם בחלוף שנתיים ימים, בתחילת שנת 2010, הגיש המשיב את השיק לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 01-60625-49-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). המבקש הגיש בקשה להתנגדות לביצוע השטר וטען לתניית בוררות, וכך הופנו הצדדים לבוררות בפני הבורר.

7.במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים, בין היתר, בהפ"ב 8309-09-11 שהוגשה על-ידי המשיב, טען המשיב, בין היתר, שקיים הסכם מחודש אוגוסט 2007 עליו חתום המבקש (ראו נספח ז' לבקשה לביטול פסק הבורר, להלן: "ההסכם שבמחלוקת"). המבקש טען שחתימתו על ההסכם השנוי במחלוקת מזויפת. יש לציין כי בסעיף 7 להסכם שבמחלוקת התחייב המבקש, לכאורה, להחזיר את דמי המקדמה במידה וקבוצת טרה (עליה נמנים גם המשיב ורפפורט) תחליט כי הקרקע איננה מתאימה לה. המבקש מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7/11/11 (נספח ח' לבקשה לביטול פסק הבורר), ממנה עולה, לטענתו של המבקש, שבית המשפט קיבל את טענתו לפיה לא חתם על ההסכם השנוי במחלוקת.

8.כפי שצוין לעיל, הסכסוך בין הצדדים הועבר להליך בוררות, במסגרתו נשמעו עדויותיהם של המבקש, המשיב ורפפורט. בין היתר, הגיש המשיב במסגרת ראיותיו חוות דעת של מומחה לזיהוי כתבי יד בנוגע לחתימה על ההסכם במחלוקת. בסעיף 8 לפסק הבוררות הגדיר הבורר את סלעי המחלוקת העיקריים: "א. מהו התנאי אשר תמורתו ניתן שיק הביטחון והאם תנאי זה קוים; ב. חוות הדעת של המומחה אותה צירף התובע (המשיב בפניי); ג. טענת התובע (המשיב בפניי) ל"שיטתיות" בהתנהגותו של הנתבע (המבקש בפניי)".

9.בכל הנוגע לנושא הראשון, סוקר הבורר בסעיף 9 לפסק הבוררות את טענות המשיב. מדברים אליה עולה כי השיק נועד להבטיח את התחייבותו של המבקש להחזיר את דמי המקדמה בסך 40,000$, וזאת אם המבקש לא ישכיל לספק למשיב ולאחרים הסכם רציף עם בעלי הקרקע (הסכם "ללא חורים"). מנגד, ניצבה גרסתו של המבקש לפיה שיק הביטחון הופקד על מנת להבטיח שהתמורה שתתקבל כמקדמה תועבר לחקלאים. בסעיפים 15-17 לפסק הבוררות מכריע הבורר בנוגע לתנאי מימוש השטר וקובע שמעדיף הוא את גרסת המשיב. הבורר קובע שגרסת המשיב הגיונית יותר בעיניו ואת עיקר מסקנתו מבסס הוא על המיהמנות הרבה שמצא לנכון ליחס לעדות המשיב ורפפורט. מנגד, מציין הבורר כי גרסת המבקש לפיה השיק ניתן אך ורק כדי להבטיח את התשלום לבעלי הקרקע אינה הגיונית כלל ועיקר. בעניין זה מציין הבורר שאם רצו המשלמים להבטיח שהתשלום יגיע לבעלי הקרקע, היו בידם דרכים פשוטות ויעילות יותר לעשות כן. משכך, קובע הבורר שהמשיב הוכיח את תביעתו וזכאי לקבל את סכום השטר (172,000 ₪).

10.כב' הבורר מתייחס לשתי המחלוקות האחרות שהוגדרו על-ידו בסעיפים 14 ו-18 לפסק הבורר. לשיטתו, משהכריע במחלוקת בנוגע לתנאי מימוש השטר התייתר הצורך בהכרעה במחלוקות האחרות. עוד קובע כב' הבורר: "...שכן התובע (המשיב בפניי) אינו זקוק ל"עדות שיטה" ולחוות דעת מומחה אשר מלתכחילה לא נועדו אלא לשמש כתנאי דמסייע, וזאת לאחר שהשכיל לשכנע אותי באמיתות הגרסה הנטענה על-ידו. לפיכך, מתייתר הצורך לדון בטענות אלה באריכות ובמפורט".

טענות המבקש בנוגע לפסק הבורר

11.המבקש מפנה, בין היתר, לסעיף 9 לפסק הבורר, שם מפנה הבורר לסעיף 7 להסכם השנוי במחלוקת (סעיף אותו הזכרתי לעיל). המבקש טוען כי בעצם ההפניה לאותו סעיף הסתמך הבורר על ההסכם השנוי במחלוקת, וזאת מבלי להכריע בשאלה האם מזויף הוא, אם לאו. עוד טוען המבקש שלמעשה קושר הבורר את השטר להסכם השנוי במחלוקת, וזאת ללא כל ביסוס ראייתי וללא כל נימוק, בניגוד לחובה לנמק את הפסק.

12.טענה נוספת בפי המבקש הינה, כאמור, שהבורר יצר גרסה משלו והתעלם מעדותו של המשיב עצמו בהליך. כשנשאל מדוע נרשם על השיק לביטחון, השיב שאינו יודע מדוע נרשם לביטחון בלבד, הוא הדין גם לעניין עדותו של רפפורט. המבקש טוען שאין כל היגיון עסקי בפסיקתו של הבורר ולא ברור מדוע הסיכון באי מימוש העסקה נופל על כתפי המבקש בלבד. כמו כן, לא הכריע הבורר בשאלת השיהוי ובשאלת הקיזוז.

טענות המשיב

13.המשיב מפנה להלכה הקובעת את המקרים בהם יתערב בית המשפט בפסקי בוררות. לשיטתו, פסק בורר עשוי להתבטל רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, ולא כאשר כלולות בו טענות "ערעוריות". לגופו של עניין, טוען המשיב שבפסק הבוררות לא נפל כל פגם. המשיב טוען שהמבקש עצמו אישר את ההסכם השנוי במחלוקת ולמעשה ההעברה לבוררות התבצעה מכוח אותו הסכם ממש, ראו נספחים א' 1 ו-א' 2 לתגובת המשיב. מכאן, שלא יכולה להיות הכחשה בעניין תוקף ההסכם. המשיב מפרט בתגובתו את הרציונל שבעסקה ומסביר את המשמעות הרבה שיש לאספקת מפה "ללא חורים". המשיב מציין את העובדה שהוגשה מטעמו חוות דעת להשוואת כתבי יד שאישרה שהמבקש חתם על ההסכם המוכחש, וכי מנגד לא הגיש המבקש כל חוות דעת מפריכה. המשיב מפנה לסתירות, לכאורה, שהתגלעו בעת חקירת המבקש, וכן לכל הראיות שהיו מונחות בפני הבורר התומכות בגרסת המשיב לגבי התנאי להפעלת השטר. לשיטת המשיב, לאור ממצאיו של הבורר שנומקו בצורה מספקת, לא היה כל צורך להידרש לשתי השאלות הנוספות שבמחלוקת.

ההכרעה

14.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את סיכומי הצדדים, קובעת אני כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כל עילת ביטול מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות ולא ניתן לקבוע שהבורר פעל ללא סמכות או חרג מסמכויותיו, הוא הדין לעניין סעיף 24(4) לחוק הבוררות. בהליך הנדון התקיימו ישיבות הוכחות בפני הבורר וראו פרוטוקול הדיון אשר צורף כנספח ט' לבקשה לביטול פסק בורר. הצדדים סיכמו את טענותיהם בפני הבורר ולא ניתן לומר שלמבקש לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו.