1.התובעת הינה אישה בשנות ה-90 לחייה ומצויה בבית אבות וניהלה את עניין השכרת דירתה ואת המשפט באמצעות חתנה מר מרדכי ברעם, על פי יפוי כוח אשר מסרה לו (להלן: "מר ברעם").
2.ביום 5/11/12 נערך ונחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין הנתבעים לפיו התובעת השכירה לנתבעים את ביתה המורכב מ-4 חדרים, שני חדרי אמבטיה, סלון, מטבח, פינת אוכל, שירותים כפולים, מחסן, חניה וגינה המצוי ברחוב הפלמ"ח 30 בזיכרון יעקב והידוע כחלקה 86 מגוש 11292 (להלן: "הבית") לתקופה של 12 חודשים, וזאת החל מיום 1/12/12 וכלה ביום 30/11/13 (להלן: "הסכם השכירות").
3.בהתאם להוראת סעיף 4.2 של הסכם השכירות סוכם שהמשכיר יודיע לשוכר 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות על כוונותיו לגבי הנכס.
4.הצדדים הוסיפו בכתב יד סעיף 4.3 להסכם השכירות לפיו:
"אופציה להארכת שכירות לשנה נוספת עם התראת פינוי של 3 חודשים מראש".
5.דמי השכירות החודשיים עפ"י הסכם השכירות הינם בסך 5,500 ₪ וסוכם שהם ישולמו ב-12 שיקים דחויים.
6.בסעיף 5.5 להסכם השכירות סוכם שאי תשלום דמי השכירות במועדם ובמלואם יהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות ועילה לביטול ההסכם ולפינוי המושכר.
7.סעיף 7.3 של הסכם השכירות קובע:
"השוכר מתחייב שלא לעשות ו/או להרשות לעשות שינויים כלשהם או תוספת במושכר מבלי לקבל על כך רשות, מראש ובכתב, מאת המשכיר" (ההדגשה במקור – נ. מוראני).
סעיף 7.4 של ההסכם קובע:
"השוכר מתחייב לדאוג לתחזוקה שוטפת ומקצועית של הגינה והצמחייה באמצעות גנן מקצועי".
סעיף 8.3 של ההסכם קובע:
"השוכר מתחייב להחזיר את המושכר כשהוא נקי, מסויד ע"י סייד מקצועי ובמצב טוב ותקין..."
8. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים ע"ס 42,657 ₪ וטענה בתביעתה, בין היתר, כדלקמן:
א.הנתבעים פנו למר ברעם השכם וערב, עם טענות רבות ומשונות, ממש באופן טורדני ולא סביר בעליל, עם כל גחמה שהיא ומר ברעם מצא את עצמו מתנהל בניסיון נואש לרצותם וטענותיהם היו מכל הבא ליד.
ב.הנתבעים האריכו את תקופת השכירות מעבר לתקופת השכירות ובאופן כוחני, אשר הוביל את התובעת להגיש תביעת פינוי כנגדם עד אשר פינו את הבית ביום 6/4/14.
ג.הנתבעים בחרו להפר ברגל גסה את התחייבויותיהם כלפי התובעת וביצעו בבית תיקונים ללא אישור וללא זכות ובאופן חצוף במיוחד וכאלה שאינם רלוונטיים באמת למושכר מתוך מטרה לגרום לתובעת נזקים.
ד.הנתבעים הותירו אחריהם נזקים רבים, כפי שיוסבר בהמשך.
ה.הנתבעים ביטלו את השיק שנמסר לתובע ז.פ. 1/10/13 מהנימוק שתמורתו בסך 5,500 ₪ קוזזה מהכספים שהנתבעים הוציאו.
9.התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעים בסכומים, כמפורט בסעיף 20 של כתב התביעה המסתכמים בסכום התביעה.
10.הנתבעים הגיש כתב הגנה מטעמם ואף הגישו תביעה שכנגד ע"ס 59,800 ₪.
דיון והכרעה:
דמי שכירות שלא שולמו לתובעת:
11.התובעת טענה בכתב התביעה שהנתבעים לא שילמו לה דמי שכירות כמפורט להלן:
א.השיק שנמסר להם עבור דמי שכירות בסך 5,500 ₪ ז.פ. 1/10/13 בוטל ותמורתו לא שולמה לה.
ב.מדמי השכירות המגיעים לתובעת עבור חודש 12/13 קוזז ע"י הנתבעים סך של 3,350 ₪.
ג.הנתבעים לא שילמו דמי שכירות עבור התקופה 1/4/14-6/4/14 (6 ימים) בסך 1,100 ₪.
12.הנתבעים לא התכחשו לנטען וטענו כי הסכומים הנ"ל קוזזו מהסכומים שהגיעו להם מהתובעת, עניין שאדון בו בהמשך.
13.יוצא שהנתבעים לא שילמו לתובעת דמי שכירות בגין הבית בסך 9,950 ₪ והסכומים הנ"ל מגיעים לה בכפוף לטענות וזכויות הנתבעים שייקבעו.
נזקים שנגרמו לתובעת עקב אי פינוי המושכר במועד:
14.התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בדמי שכירות נוספים למשך חודשים בסך 11,000 ₪, מאחר והם סירבו לפנות את המושכר במועד בתום תקופת השכירות ועזבו את הבית באופן שלא היה ידוע לתובעת בדבר מועד הפינוי הצפוי ולאור סירוב הנתבעים לפנות את המושכר לא יכלה התובעת לפרסם את הבית להשכרה ולחפש שוכר חלופי.
15.במייל שנשלח ע"י הנתבעים למר ברעם מיום 26/7/13 הם הודיעו: "בשל מצב תחזוקתי הירוד של הבית, אנו נאלצים לדאבוננו להתפנות ממנו".
הנתבעים נענו ע"י מר ברעם שהסכם השכירות פג ביום 30/11/13 וכי עליהם לשלם דמי שכיורת עד אז.
16.יש לציין שהנתבעים לא פינו את הבית עד יום 30/11/13 כמתחייב מהוראות הסכם השכירות ואף לא הודיעו לתובע על מועד מדויק לפינוי הבית ומועד הפינוי נשאר בלתי ידוע, דבר אשר הכביד על התובעת לחפש שוכר במקומם.
17.על מנת לגרום לפינוי הנתבעים מהבית, ביום 16/2/14 התובעת הגישה תביעת פינוי לבית משפט השלום בחדרה (תיק 31183-02-14).
הנתבעים פינו את הבית ביום 6/4/14 והודיעו על כך לבית המשפט בחדרה במסגרת כתב ההגנה שהגישו ביום 10/4/14 ולאור הודעתם כב' השופטת אסיף הורתה על מחיקת התביעה.
18.ביהמ"ש סבור כי בנסיבות העניין ראוי היה שהנתבעים יודיעו לתובעת בצורה ברורה מתי בדעתם לפנות את הבית במסגרת האפשרויות הקיימות עפ"י הסכם השכירות, על מנת שתוכל התובעת לחפש שוכר אחר במקומם בסמוך לאחר מועד הפינוי המתוכנן.
19.מצד שני, התובעת לא הבהירה מתי השכירה את הבית לשכור אחר ומדוע היא זכאית לדמי שכירות עבור חודשים לא יותר ולא פחות.
20.בנסיבות אלה, אני מקבל את תביעת התובעת באופן חלקי וקובע שהנתבעים חייבים לפצותה בגין האיחור בפינוי המושכר בסך 5,500 ₪ השווה לדמי שכירות של חודש אחד בלבד.
נזק שנגרם לצילינדר:
21.התובעת תבעה בתביעה סך 402 ₪ עבור החלפת צילינדר במועד קבלת החזקה בבית.
התובעת אף צרפה לתביעתה חשבונית מס מטעם חיים מנעולים, בה צוין: "יציאה למקלחת, החלפת מנעול (לאחר תקלה)" מהחשבונית ניתן ללמוד שהמנעול שהוחלף היה תקול והחובה לתיקונו מוטלת על התובעת, מאחר והתקלה למנעול נגרמת בדרך כלל עקב שימוש סביר במנעול.
22.לפיכך, תביעת התובעת לעניין סכום זה נדחית.
אי סיוד המושכר:
23.התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעים לשלם לה סך 4,800 ₪ בגין אי סיוד המושכר.
24.התובעת מבססת את דרישתה על הוראת סעיף 8.3 של הסכם השכירות, אשר לפיו הנתבעים מחויבים להחזיר את המושכר לידיה כשהוא נקי ומסויד ע"י סייד מקצועי.
25.בנם של הנתבעים מר מתן נתנזון העיד כי המושכר הוחזר לתובעת כשהוא נקי וצבוע בכל מקום שנדרש, והבהיר כי בפינות היו סימנים של ידיים בוצעה שם צביעה.
בן הנתבעים לא זכר מי ביצע את עבודת הצביעה של הבית!! וכאשר נשאל אם הדירה נצבעה ע"י סייד מקצועי, השיב שבעינו הבית הוחזר במצב מעולה!
26.הנתבעת מס' 1 העידה שהיא סיידה את הבית וכי הנתבעים לא הצליחו להשיג סייד מקצועי, מאחר וסייד מקצועי לא הסכים לסייד ולהשאיר את הפגמים של רטיבות.
הנתבעת מס' 1 לא ציינה לאיזה סייד מקצועי היא פנתה ומה עלות סיוד הבית ע"י סייד מקצועי.
27.התובעת אף היא לא צרפה חוו"ד של שמאי להערכת עלות סיוד הבית ע"י סייד מקצועי.
התובעת צרפה חשבונית מס (נספח ח' לתביעה) שאינה קריאה לחלוטין ע"ס 4,800 ₪.
28.בהעדר חוו"ד מקצועית ובהעדר הצעת הסייד המקצועי שביצע עבודות הצביעה לטענת התובעת, ביהמ"ש מאשר עלות צביעת הבית בסך 3,000 ₪ בלבד וזאת על דרך האומדנה.
נזק לגג:
29.התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעים לשלם לה סך 2,500 ₪ עבור נזק מוערך שנגרם לגג המושכר.
30.ביהמ"ש קובע כי דין התביעה בכל הקשור לראש נזק להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:
א.לא נמסר כל הסבר מטעם התובעת על סמך מה נקבע הנזק הנ"ל. לא צורפה חוו"ד.
ב.התובעת היתה צריכה להוכיח שהנתבעים פעלו ברשלנות ונמנעו מלבצע פעולות שהיו חייבים בביצועם.
ג.התובעת לא הסבירה מדוע המרזב של הגג נסתם, בנוסף, נטען שנעשה איטום לגג הבית לפני תחילת השכירות עם אחריות ל-7 שנים.
נזק לגינה:
31.התובעת תבעה סך 3,000 ₪ בגין נזק שנגרם לגינת הבית נוכח אי עמידה בתנאי השכירות והותרת הגינה עם חורבן ונזקים.
32.גם ראש נזק זה דינו להידחות מהנימוק שהנזק לא הוכח ע"י מומחה ולאור העדויות שהובאו ע"י הנתבעים והגנן מטעמם המלמדות כי הם טיפלו בגינה בצורה שוטפת וסבירה.
פיצוי בגין עוגמת נפש:
33.נתבע בתביעה סך 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש טרחה ובזבוז זמן.
34.דין התביעה לראש נזק זה להידחות בהעדר הוכחות.
פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות:
35.התובעת תבעה סך של 5,000 ₪ עבור פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות.
36.התובעת לא הבהירה על בסיס מה נתבע הסכום הנ"ל.
37.כאמור לעיל, נפסקו לטובת התובעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה.
38.הסכם השכירות אינו קובע פיצוי מוסכם למקרה של הפרת ההסכם, למעט לעניין האיחור בפינוי המושכר (פיצוי בסך 200 ₪ לכל יום איחור) כמצוין בסעיף 8.2 של ההסכם, אולם הפיצוי הנתבע אינו עבור פיצוי מוסכם.
39.לפיכך, תביעת התובעת לעניין ראש נזק זה נדחית.
טענות הקיזוז:
40.בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ע"י הנתבעים הם ביקשו לקזז את הסכומים ששולמו, כמפורט להלן מהסכומים שהגיעו לתובעת:
א.סך 1,310 ₪ ששולם לשרברב עבור פתיחת המרזב ותיקונו.
ב.סך 531 ₪ עבור בדיקת מערכת החשמל בבית.
ג.סך 4,300 ₪ עבור תיקון והסדרת ארון החשמל.
ד.סך 354 ₪ עבור תיקון תריס המטבח.
ה.סך 2,360 ₪ עבור שיקום הגינה.
הנתבעים צרפו חשבוניות/קבלות המעידות על תשלום הסכומים הנ"ל לבעלי המקצוע השונים.
41.מר ברעם ביקש בתצהירו לדחות את טענות הקיזוז שנטענו מטעם הנתבעים ונימק זאת כדלקמן:
א.הנתבעים הצהירו בהסכם השכירות שבדקו את המושכר ומצאוהו מתאים וכי הם מוותרים על כל טענה בדבר כי התאמה.
ב.הנתבעים גם התחייבו שלא לבצע כל שינוי במושכר ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת התובעת, כמוכן, הנתבעים התחייבו לא לבצע כל שיוני במושכר ללא הסכמת התובעת.
ג.על אף זאת, הנתבעים ביצעו בבית תיקונים ושינויים מבלי לקבל הסכמת התובעת.
ד.לעניין הזמנת השרברב, נטען כי הנתבעים לא קיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ולא תחזקו את הבית ונמנעו מלהרחיק את הלכלוך מפתח הניקוז, דבר שגרם לסתימת המרזב ולהצפת הגג וגרימת רטיבות בבית, מה עוד שהנתבעים סרבו לאפשר לבעל מקצוע להיכנס לבית ולעלות לגג.
ה.לעניין בדיקת מערכת החשמל, נטען שהיא נעשתה בחודש 11/13, אותו חודש שבו מסתיימת תקופת השכירות, בדיקה אשר הובילה לביצוע תיקון לוח החשמל ימים לפני עזיבת המושכר וכל זאת ללא אישור מטעם התובעת, ובכך גרמו לתובעת לנזק כלכלי עצום, כאשר בחרו להחליף ולשנות את מערכת החשמל על ידי בעל מקצוע שבחרו עפ"י שיקול דעתם ובניגוד למוסכם.
ו.באשר לתיקון התריס, נטען שהתריס תוקן בחודש אפריל 2013 וכי מדובר בתיקון שלא אושר ולא התבקש.
ז.לעניין שיקום הגינה, נטען שהיה על הנתבעים עפ"י הוראות ההסכם לטפח את הגינה והם לא עשו כן עד חודש לפני סיום תקופת השכירות, השיקום לגינה נעשה נוכח ההזנחה האיומה של הנתבעים והפגיעה בגינה.
הכרעה בעניין טענות הקיזוז:
42.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סביב הקיזוזים שנטענו ע"י הנתבעים, אני קובע כדלקמן:
א.הנתבעים רשאים לקזז 680 ₪ מהוצאות השרברב, מאחר וחלק מהאחריות לסתימת המרזב מוטלת עליהם.
ב.הנתבעים רשאים לקזז את ההוצאות עבור בדיקת מערכת החשמל (531 ₪) ואת עלויות התיקונים והשינויים שנעשו בלוח החשמל 4,300 ₪ (בסה"כ 4,831 ₪)
התקלות בלוח החשמל, כפי שנטען וכפי שהעידו המומחים, מהוות סכנת חיים ואין לבקש מהנתבעים להתגורר בבית כאשר סכנה כזו מרחפת מעל ראשם ולהיות תלויים בחסדי התובעת לאשר או לא לאשר את התיקון הדרוש.
מה עוד שהתיקונים שנעשו בלוח החשמל שבחו את הנכס והתובעת אמורה ליהנות מכך.
ג.הנתבעים רשאים לקזז את העלות ששולמה עבור תיקון התריס בסך 354 ₪, במיוחד לאור טענתם שבשלב מסוים מר ברעם הפסיק להתייחס לפניותיהם.
ד.הנתבעים אינם רשאים לקזז סך 2,360 ₪ בגין שיקום הגינה אשר התחייבו עפ"י הסכם השכירות לטפחה ולשמור עליה וכנראה שהוצאות השיקום הנ"ל נגרמו עקב הזנחת הנתבעים בטיפוח הגינה מאז תחילת השכירות ועד למועד השיקום.
הסכומים שהנתבעים היו רשאים לקזז מסתכמים בסכום כולל של 5,865 ₪
(354 + 4,831 + 680).
דיון והכרעה בתביעה שכנגד:
43.עיינתי בכתב התביעה שכנגד שהוגשה ע"י הנתבעים וטוב היה במידה ותביעה זו לא היתה מוגשת כלל.
44.הנתבעים פינו את המושכר ועברו לדירה אחרת לאחר הגשת תביעת הפינוי נגדם ובמידה והאמינו בצדקתם ובטענתם שלא היו צריכים לפנות את הבית, היו יכולים להעלות את טענותיהם בפני ביהמ"ש ולהמתין עד להכרעתו.
ברור שבעקבות כל פינוי קיים צורך במעבר לבית אחר והדבר כרוך בהוצאות ולא ברור מכח מה הנתבעים מבקשים לגולל את ההוצאות הנ"ל לפתחה של התובעת!!!
45.הנתבעים טענו שעברו לגור בדירה אחרת תוך תשלום דמי שכירות העולים בסך 4,000 ₪ מדמי השכירות שהיו צריכים לשלם לתובעת ע"פ הסכם השכירות.
אין כל בסיס לתביעה זו ודינה להידחות, הרי, אם הנתבעים היו בוחרים בדירה עם דמי שכירות נמוכים יותר האם היו מוכנים להשיב את ההפרש לתובע? ברור שלא!
אין לתובעת כל עניין בגובה דמי השכירות שהנתבעים התחייבו לשלם עבור הדירה שאליה עברו לא לחובה ולא לזכות.
46.הנתבעים תבעו בתביעתם הוצאות גינון בסך 1,500 ₪ שלא הושבו להם, על אף התחייבותם ע"פ הסכם השכירות לשאת בהוצאות הגינון במשך תקופת השכירות ותביעתם בעניין זה נדחית.
47.הנתבעים תבעו בתביעה שכנגד פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"!! ללא כל פירוט והנמקה.
הסכום הנ"ל מוגזם, מופרז ואין לו כל בסיס ודי בגובה הסכום הנדרש בכדי לגרום לדחיית התביעה ככל שהיא מתייחסת אליו.
סוף דבר:
48.אני מקל את התביעה העיקרית באופן חלקי ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.סך של 9,950 ₪, כמפורט בסעיפים 13, 11 לעיל.
ב.סך של 5,500 ₪, כמפורט בסעיף 20 לעיל.
ג.סך של 3,000 ₪, כמפורט בסעיף 28 לעיל.
סה"כ 18,450 ₪.
49.מהסכומים שצוינו בסעיף 48 לעיל יש לקזז את סכום הקיזוזים שאושרו בסך 5,865 ₪.
50.היתרה המגיעה לתובעת מסתכמת בסך 12,585 ₪.
51.התביעה שכנגד נדחית.
52.סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.סך של 12,585 ₪.
ב.סך של 758 ₪ בגין אגרות משפט ששולמו.
ג.סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ הנתבעים שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום ותסרוק את המוצגים נ/1-נ/4 בתיק.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
