לפניי תביעה שטרית שראשיתה בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת ואשר הוגשה לשם ביצוע סדרה של 5 המחאות המשוכות מחשבונו של הנתבע בבנק דיסקונט לטובת התובעת, על סך של 9,000 ₪ כל אחת, ז.פ. 26/7/14 ובכל 26 לחודש שלאחריו, ואשר מספריהן 1002-1007 באופן עוקב. ההמחאות בוטלו על ידי מושכן, והראשונה שבהן, כך נראה, חוללה אף בשל העדר כיסוי מספיק.
1.בין הצדדים נערך הסכם המכיל לכאורה את כל חיובי הצדדים והנושא את הכותרת "הצעת מחיר והסכם עבור מרפסת ומחסן בקציר", ההסכם צורף לתיק כמש/1 במסגרת הדיון בהתנגדות.
התחייבויות הנתבע על פי ההסכם נחלקו ל-3 חלקים:
א.הנתבע התחייב לשלם עבור עבודות התובעת סך כולל של 50,000 ש"ח לפי החלוקה הבאה – 1) יציקת רצפה – 12,300 ₪;
2) יציקת קורות ומעטפת – 10,000 ₪;
3) יציקת תקרה – 15,000 ₪;
4) סיום ופירוק תקרה – 12,700 ₪.
ב.בנוסף התחייב הנתבע שם לשלם לתובעת סך נוסף של 11,000 ₪ עבור תוספות, לפי החלוקה הבאה – סך של 8,500 ₪ עבור עבודות אבן, וסך של 2,500 ₪ עבור עבודת קורה בחזית הבית.
ג.אשר לאספקת החומרים סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 65,790 ₪ לפי החלוקה הבאה:
1) עבור עבודות בובקט - 23,400 ₪;
2) עבור מכולות – 12,390 ₪;
3) עבור משאבת בטון מייקו – 10,000 ₪;
4) עבור עלות בטון (בטון מיקו – כך בהסכם, הבהרה שלי – ק.מ.פ) – 20,000 ₪.
כן הוסכם כי את יתרת חומרי הבניין יספק הנתבע בעצמו.
בסה"כ אם כן התחייב הנתבע, בכפוף לעמידת התובעת בהוראות ההסכם שבין הצדדים, לשלם לתובעת סך כולל של 126,790 ₪.
2.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ביצעה חלק מן העבודות וחלק אחר לא הושלם. עוד אין מחלוקת כי הנתבע מסר בידי נציג התובעת, בין היתר ועל חשבון התמורה המוסכמת, המחאות בסך של 9,000 ₪ כל אחת, וכי 5 מבין ההמחאות האמורות הן נשוא התובענה כאן. המחאה נוספת מאותה סדרה, אף על כך אין חולק, נפרעה כסדרה.
3.מלבד תובענה זו הגישה התובעת תובענה נוספת כנגד הנתבע במסגרתה ביקשה לחייב את הנתבע לשלם לידיה סך כולל של 57,200 ₪ לפי הרכיבים הבאים –
15,000 ₪ עבור יציקת תקרה;
21,000 ₪ עבור בטון;
12,700 ₪ עבור סיום ופירוק תקרה;
2,500 ₪ עבור קורה בחזית הבית;
6,000 ₪ עבור עצים שנותרו באתר והתובעת לא הורשתה לקחתם מן המקום – כך לשיטתה.
הנתבע התגונן שם וטען כי התובעת הפסיקה את העבודות באופן חד צדדי ללא הסכמה, טרם שהושלמו העבודות. בהתאמה טען הנתבע כי נגרמו לו נזקים מחד, ומנגד אין מקום לחייבו לשלם עבור עבודות שלא הושלמו, דוגמת סיום ופירוק התקרה ויציקת התקרה. אשר לעלות הבטון טען הנתבע שם כי עלות הבטון הועמדה על סך של 20,000 ₪ בלבד במסגרת ההסכם שבין הצדדים ועל כן מדובר בסכום שאינו תואם את ההסכמות. בנוסף טען כי מתוך עלות הבטון שילם הוא עצמו סך של 7,000 ₪ ישירות לספק הבטון, ועל כן יש לגרוע את הסכום האמור מסכום התביעה כנגדו. הנתבע אף הגיש שם תביעה שכנגד בגין הנזקים שלשיטתו נגרמו לו, אך אסמכתאות כנדרש להוכחת הנזק האמור לא הוגשו על ידו שם. מעבר לאלו העלה הנתבע שם טענות בנוגע לתשלומים בהם נשא מעבר לחיובים על פי ההסכם (כגון רכישת משקפיים למנהל העבודה, תשלום חובותיו של מנהל העבודה ותשלום קנס בגין אי פינוי פסולת על ידי התובעת), וטען כי התובעת לא טרחה לספק מכולות כנדרש לפינוי הפסולת, וכי בנתה באופן רשלני והתירה נזקים.
הנתבע התגונן אף כנגד התביעה השטרית שלפניי, וביקש לאחד את הדיונים, אלא שהתובעת סירבה לאיחוד וטענה כי משמדובר בעילות תביעה שונות אין מקום לבצע איחוד כאמור. בתום שמיעת הראיות בהליך האחר הסכימו הצדדים למתן פס"ד על דרך הפשרה שם, וביהמ"ש נתן פס"ד בתובענה שם בלבד, בשים לב לעילה החוזית כאמו, לתביעה שכנגד, ולראיות שהוצגו לפני ביהמ"ש שם, וחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪ מתוך סכום התביעה האמור. התביעה שכנגד נדחתה.
בהליך המתנהל לפניי ביקשה התובעת לקבוע כי יש בפסה"ד שניתן שם משום מעשה בי-דין המסיים את המחלוקות שבין הצדדים כאן ועוד ביקשה לקבוע כי בהתאמה יש ליתן כאן פס"ד על מלוא סכום התביעה.
בקשתה נדחתה לאחר שהובהר כי בהליך דכאן הציג הנתבע ראיות שלא עמדו לפני ביהמ"ש שם, ובשים לב לעובדה שעילת התביעה כאן היא שונה, ומתייחסת, לשיטת התובעת, לשטרות שניתנו על ידי הנתבע לכיסוי יתרת הסכום הנקוב בהסכם שבין הצדדים, ולא לכיסוי הרכיבים בגינם הוגשה התובענה החוזית (ר' סעיף 10 לכתב התביעה שם).
4.הנה כי כן, נדמה כי ראוי לעשות סדר בדברים ולהבהיר ראש וראשונה מהם הרכיבים בהסכם שבגינם לכאורה נמסרו ההמחאות נשוא תיק זה, שהרי משמדובר בצדדים קרובים בעסקת היסוד, יש לטענות הנתבע בקשר עם עסקה זו חשיבות בבחינת טענות ההגנה שהעלה.
אלו הם אם כן רכיבי החוב נשוא השטרות, בגינם מתבררת התביעה דכאן, בשים לב לטענות התובעת בסעיפים 5-10 לכתב התביעה, שהוגש על ידה בתיק האחר (תא"מ 25301-01-15), ובשים לב לאמור בסעיף 1 לעיל:
יציקת רצפה – 12,300 ₪;
יציקת קורות מעטפת – 10,000 ₪;
עבודות אבן – 8,500 ש"ח
23,400 ₪ - עבודות בובקט;
12,390 ₪ - מכולות (לפינוי פסולת);
10,000 ₪ - שאיבת בטון באמצעות מייקו;
הנתבע טען כי דין התביעה להידחות בשל כשלון תמורה מלא. לשיטתו ההמחאות הוצאו ממנו במרמה בכח ובאיומים וטרם הגיע מועד התשלום. כמו כן טען הנתבע כי ביטל את ההמחאות נשוא התובענה רק לאחר שהתובעת הפסיקה על דעת עצמה את העבודות באתר והיה ברור כי לא תשלימן. הנתבע טען עוד כי סילק את מלוא חובו כלפי התובעת ואף שילם בעודף, וכי בהתאמה לא היה מקום מלכתחילה להעברת ההמחאות נשוא התובענה לידי התובעת.
בשונה מראיותיו במסגרת ההליך הקודם, הפעם צירף הנתבע העתקי המחאות שמסר לשיטתו לידי מנהל העבודה מטעם התובעת (מבצע העבודות באתר) להוכחת טענתו כי שילם מלוא התמורה, ולעניין עלויות עבודת הבובקט טען הנתבע כי אלו סולקו ישירות לידי מפעיל הבובקט, ועל כן לא חלה עליו חובה לשלם עבור רכיב זה לידי התובעת (נוכח אי עמידת התובעת בהוראות ההסכם לעניין אספקת רכיב זה על ידה ועל חשבונה).
בנוסף חזר הנתבע על טענתו כי העבודה לא הושלמה, וכי נגרמו לו נזקים ואף צירף צילומים של מצב הדברים בפועל. לעניין רכיב המכולות טען הנתבע כי התובעת לא טרחה לספק מכולות בהתאם להתחייבותה, וכי בשל כך נצברה פסולת רבה באתר עד אשר נאלץ לשלם קנס שהושת על התובעת בשל אי פינוי פסולת מן האתר. לבסוף, אציין, כי הנתבע הוסיף וטען בנוגע לתשלום עבור הבטון ולליקויים בעבודות, וכן לעניין הוצאות אחרות שבהן נשא לתועלת עד התובעת, מנהל העבודה באתר, ואולם משכל הרכיבים המפורטים כאן נוגעים לתביעה האחרת שהוגשה על ידי התובעת ולתביעה שכנגד שהגיש הנתבע עצמו והועלו זה מכבר שם, מצאתי כי יש לראות בפסק דינו של ביהמ"ש במסגרת תא"מ 25301-01-15 משום מעשה בי-דין בסוגיה, ולא אכביר מילים בעניין זה מעבר לציון העלאתם כאן.
5.לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו לתיק והתרשמתי מן העדויות נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ואבהיר –
א.כאמור מעלה, מתרכזת התביעה דכאן אך ורק ביתרת החוב שלא נתבעה במסגרת הליך קודם, יתרה שלשיטת התובעת הוסדרה באמצעות ההמחאות נשוא התובענה.
ב.בהתאמה יש לקבוע כי לשיטת התובעת נמסרו ההמחאות להסדרת חוב בסך של 76,590 ₪ (שווי הרכיבים שנותרו כמפורט מעלה, או אם נרצה – 126,790 ₪, העלות הכוללת, פחות סך של 51,200 ₪, שווי הרכיבים שנכללו בתביעה האחרת, בהתאם למפורט בסעיף 5, 7 ו-9 לכתב התביעה שם, בניכוי 1,000 ₪ סכום שללא ספק נתבע שם ביתר בגין רכיב הבטון – בשים לב לאמור בעניין זה בהסכם שבין הצדדים).
ג.במסגרת סיכומי התובעת בהליך שהתנהל בתא"מ 25301-01-15 הנ"ל, צוין ב"רחל בתך הקטנה" כי הנתבע הוא ששילם את רכיב עלויות הבובקט ישירות לספק ולא התובעת. במהלך הדיון שלפניי טען עד התובעת בתשובה לשאלה "מי שילם" את הסך של 23,400 ₪ עבור הבובקט כי תשלום זה שולם על ידו, וכאשר עומת עם האמור בסיכומי התובעת בתיק תא"מ 25301-01-15 הנ"ל השיב כי הוא אינו זוכר וכי הוא רק עובד אצל התובעת ולא טיפל בכל הדברים וכי "יכול להיות ששילמו פה ושם ואני לא זוכר הכל". בסה"כ התרשמתי אם כן כי תשובתו המקורית של העד לפניי חטאה לאמת, ויש בה כדי להעיד על עדות מגמתית שאין לסמוך עליה. עוד התרשמתי כי למעשה שולם התשלום על ידי הנתבע ישירות, כטענתו, וכי בהתאמה יש להפחית מיתרת הסכום לתשלום גם את הסך של 23,400 ₪.
ד.בעמ' 9 ש' 12-14 לפרוטוקול הדיון כאן אישר עד התובעת כי מתוך עלויות הבטון שהתחייבה התובעת לספק, ואשר נכללו בהסכם שבין הצדדים, נשא הנתבע בתשלום בסך של 7,000 ₪ ישירות לספק הבטון, וזאת כאשר הלה סירב לספק את הבטון באתר הנתבע עד אשר יוסדר התשלום בגינו. טענה דומה ניתן למצוא אף בסיכומי התובעת בתיק תא"מ 25301-01-15, סעיף 6.
ה.כאמור מעלה, אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע מסר, במסגרת סדרת ההמחאות נשוא התובענה, לפחות 6 המחאות בסך של 9,000 ₪ כל אחת, קרי סך כולל של 54,000 ₪, סכום העולה על היתרה לפי ההסכם, בשים לב לפרטים אלו.
ו.עינינו הרואות אם כן כי לשיטת התובעת, כעולה מסיכומיה בדיון הקודם, מכתבי טענותיה כאן ושם ומעדויותיה בשני ההליכים, סך החיובים של התובע על פי ההסכם שנערך בין הצדדים עמד על סך של 126,790 ₪. מתוך הסכום האמור סך של 50,200 ₪ נכלל בתביעה בתא"מ 25301-01-15 (בניכוי 1,000 ₪ בגין בטון כמפורט לעיל ו-6,000 ₪ בגין שאריות עצים, שלא היו חלק מרכיבי ההסכם), סך של 9,000 ₪ שולם בהמחאה שנפרעה (ר' בין היתר האמור בסעיף 6 לכתב התביעה בתיק תא"מ 25301-01-15, ועמ' 11 לפרוטוקול שם ש' 10), סך של 7,000 ₪ שולם ישירות לספק הבטון על ידי הנתבע וסך של 23,400 ₪ שולם על ידי הנתבע ישירות למפעיל הבובקט. נותרה אם כן יתרת חוב, לגישת התובעת, העומדת על סך של 37,190 ₪ בלבד, אשר לשם פרעונה אוחזת לכאורה התובעת ב-5 המחאות של 9,000 ₪ כל אחת, קרי סך כולל של 45,000 ₪. עובדות אלו, כשלעצמן יש בהן כדי ללמד כי גרסת התובעת דכאן נשענת על "כרעי תרנגולת", במיוחד בשים לב לעובדה שלשיטת עד התובעת נמסרו ההמחאות לידיו בגין עבודות ושלבים שבוצעו זה מכבר על ידי התובעת במועד מסירת ההמחאות לידיה.
ז.כאמור טען הנתבע כי אין כל יתרת חוב בגינה יחוייב בסכום ההמחאות דנן, וכי מדובר בכשלון תמורה מלא. במסגרת חקירתו בשלב ההתנגדות הוסיף וטען כי מסירת ההמחאות נעשתה תחת לחץ ואיומים.
ח.לעניין נסיבות מסירת ההמחאות מסר הנתבע גרסה בנוגע להתייצבות עד התובעת במרפאתו (הנתבע הוא רופא שיניים) ובדבר הפעלת לחץ והפרעה ליום העבודה עד אשר נאלץ, לשיטתו, למסור את ההמחאות האמורות לידי העד, הגם שלא היה מקום לשלמן בהתאם לקצב התשלומים המוסכם בין הצדדים, והוסיף וטען כי רק בשלב זה נחתם ההסכם בין הצדדים, לאחר שהעבודות החלו זה מכבר, וכי מדובר היה בתוספת משמעותית לתשלום המוסכם מראש. עד התובעת טען מנגד כי ההמחאות נמסרו לו בהתאם לסדר התשלומים ולהתקדמות העבודה וכי אלו נמסרו כתשלום עבור עבודה שבוצעה זה מכבר. אציין כי הגם שעד התובעת הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש ועדותו נמצאה בעיניי כאמור מגמתית ובלתי ראויה לאמון, הרי שבהעדרם של עדים נוספים שלכאורה נכחו במקום במועד הארוע, איני סבורה כי די בעדותו היחידה של הנתבע (ששפתו העברית דלה והותיר רושם מבולבול ונרעש בדיון ההוכחות) בעניין זה.
סעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע חזקה לפיה בוצעה המסירה כדין, והנטל להוכיח היפוכו של דבר מוטל על הנתבע. משלא הובאו עדים נוספים שעדותם עשויה היתה לשפוך אור על נסיבות המסירה, והואיל ויש באי זימונם של עדים כאמור כדי לפעול לחובת הנתבע בהעדרו של הסבר מניח את הדעת להיעדרותם, אני קובעת כי זה לא הרים את הנטל לסתירת החזקה שבדין.
ט.לעניין כשלון התמורה הציג הנתבע צילומי המחאות שמסר לשיטתו לעד התובעת ואשר נועדו להסדיר את חיוביו השונים כלפי התובעת וכן חשבונית שהופקה לטובתו על ידי התובעת. הואיל ומצאתי לנכון לקבוע כי ההמחאות אמנם נמסרו על חשבון חיובי הנתבע, אני רואה לנכון לפרט להלן את התייחסות ביהמ"ש להמחאות שהוצגו, תוך פירוט, כדלקמן –
י.המחאה מס' 1011 המשוכה מחשבון הבנק של הנתבע, על סך 8,500 ₪, ז.פ. 5/7/14 לטובת הנפרע, עבד אלראזק אגבריה , נספח ב/ 1:
עד התובעת, מר עבד אלראזק אגבריה, נחקר ביחס להמחאה האמורה, ומשנדמה בעיניי כי לתשובותיו בעניין חשיבות אף לעניין קביעת המהימנות כאן, אני רואה לנכון לפרוס לא רק את מסקנתי בעניין אלא אף את עיקרי העדות כדלקמן – כאשר נשאל העד בחקירתו לפקודת מי נמשך השיק האמור השיב "כתוב לפקודת עבדאל ראזק" וכאשר נשאל מי זה עבדאל ראזק השיב "יש הרבה אנשים בשם זה וזה השם שלי".
בכך, נותרה תחושה כי עד התובעת מנסה להרחיק עצמו מההמחאה האמורה. נדמה בעיניי כי הסבירות שהנתבע - מר בניאמינסון, רופא השיניים שמוצאו מרוסיה המתקשה בשפה העברית - התקשר בעסקה עם אדם אחר בשם עבדאלראזק אגבריה (במדויק כשמו של עד התובעת) דווקא במועדים הרלוונטיים לביצוע העבודות על ידי התובעת היא כה קלושה, לעומת האפשרות שהשיק נמסר על ידו לידי עד התובעת בעבור העבודות המוזמנות מאת התובעת ולבקשתו של העד, שאני רואה לנכון לקבל את עמדת הנתבע כי מדובר בשיק ששולם על חשבון עלות העבודות המוזמנות מאת התובעת, ואני רואה לנכון לקחת זאת בחשבון לעניין האפשרות לסמוך על עדות עד התובעת בקשר עם יתר הטענות כאן.
יא.הנתבע צירף צילום של 5 המחאות שנמשכו מחשבונו לטובת התובעת כדלקמן –
שטר מס' 939 ז.פ. 15/8/14 ע"ס 5,000 ₪ משוך לטובת התובעת;
שטר מס' 929 ז.פ. 10/8/14 ע"ס 3,700 ₪ משוך לטובת התובעת;
שטר מס' 938 ז.פ. 15/7/14 ע"ס 5,000 ₪ משוך לטובת התובעת;
שטר מס' 1008 ז.פ. 20/11/14 ע"ס 6,000 ₪ משוך לטובת התובעת;
שטר מס' 1001 ז.פ. 26/8/14 ע"ס 9,000 ₪ משוך לטובת התובעת;
עד התובעת נשאל לטובת מי נמשכו המחאות אלו וטען לראשונה כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים קודמת אשר כללה עבודות אחרות שלא כלולות בהסכם דנן, לרבות "גדר חזית". לשיטתו חלק מהתשלומים שולמו עבור גדר זו ועלויות הגדר שולמו בשיקים עתידיים אשר נפרעו כולם ועל כן לא נכללו בתביעה. לטענתו "סיימנו את הגדר ואז ביקש הנתבע לעשות עוד דברים מאחורה, ועשינו הסכם חדש לעבודה חדשה".
יצויין כי טענה זו, בנוגע לעבודות קודמות אשר הוסדר התשלום בעדן, לא נזכרה בתיק שלפניי אלא בשלב ההוכחות, אף שההמחאות האמורות צורפו לתיק קודם להגשת תצהירי העדות הראשית. כן יצויין כי הגם שההמחאות צורפו לתיק באיחור ובעקבות בקשה לצירוף מסמכים, לא ביקשה התובעת, בהמשך לבקשת הנתבע לצירוף מסמכים, לצרף מסמכים אף מטעמה לרבות הסכם התקשרות קודם או כל ראיה אחרת לביסוס הטענה בדבר קיומן של עבודות קודמות בגינן נמסרו ההמחאות האמורות.
מעיון בתביעת התובעת בתיק תא"מ 25301-01-15 הנ"ל עולה כי קיומן של עבודות לבניית הגדר בחזית הבית נזכרו שם ואף העובדה כי תשלומן הוסדר, אך פירוט של התשלומים ששולמו בעבור אותה עבודה לא נזכר, ובהתאמה אין לפניי כל ראיה להעיד כי ההמחאות שהוצגו כאן מתייחסות לאותה עבודה.
עוד טען העד כי הוא "אינו אחראי מה קיבלו (התובעת – הבהרה שלי, ק.מ.פ) ומה לא", וכי העבודות בגין הגדר עמדו על סך של "30,000 ₪ בערך אני לא זוכר" (ר' עמ' 11 לפרוטוקול ש' 16-18).
אוסיף ואציין כי ההמחאה שמספרה 1001, הכלולה כאן, היא ההמחאה הראשונה בסדרת ההמחאות נשוא התובענה אשר לגביה כאמור אין חולק כי נמסרה בקשר עם העבודות דנן וכי נמסרה לידי עד התובעת בעת ובעונה אחת ביחד עם ההמחאות נשוא תיק זה, כך שבוודאי לא ברורה הטענה לפיה ההמחאות המפורטות בסעיף זה הן המחאות שנמסרו כולן בגין עבודה קודמת שתשלומה הוסדר ערב החתימה על ההסכם נשוא התובענה.
זאת ועוד, מספרי ההמחאות מלמדים כי ההמחאה מס' 1001 היא הראשונה בסדרת ההמחאות נשוא התובענה (שמספריהן 1002-1007) ואילו ההמחאה שמסתיימת בספרות 1008 בוודאי לא ניתנה לפני שנמסרו ההמחאות דנן. כפועל יוצא אין לי אלא להסיק כי בהתאמה אף לא מדובר בהמחאה (לכל הפחות לעניין זו) שנמסרה לתובעת עבור עבודה קודמת שהתשלום עבורה הוסדר, אפילו אם אקבל את הטענה שהיה כזה, וזה הוסדר בתשלומים עתידיים שטרם נפרעו ערב החתימה על ההסכם שלפנינו.
יב.הנתבע צירף סדרה נוספת של המחאות, משוכות לטובת נפרעים שונים כגון "עאדל", "אסלאם", "שפיק נסיר בע"מ", "סעאבנה אנרגיה בע"מ", "אגבריה פרסאן", "תערובות הצפון בע"מ", וכיוב', בסך כולל של 38,300 ₪. עד התובעת נשאל מדוע לא הוצאו חשבוניות על ידי התובעת בגין המחאות אלו, וזה טען שהוא לא בקיא בתשלומים, שהוא עצמו עובד של התובעת ושימש כשליח בלבד בין הצדדים בסוגיה, וטען כי אין הוא יודע לומר מה היה תוכן המעטפות שהעביר מצד אל צד. כאן המקום לציין כי עד התובעת היה עד יחיד מטעמה, והגם שטענות הנתבע מתייחסות לתשלומים ששילם על חשבון חיוביו על פי ההסכם ולקיומו של כשלון תמורה מלא, בחרה התובעת שלא להביא עדים אחרים מטעמה, ככל שקיימים כאלו, הבקיאים יותר בסוגיית התשלומים. ממילא אציין כי בין אם אאמין לטענת עד התובעת כי הוא אינו בקיא בתשלומים, ואראה בתובעת כמי שבחרה להסתיר מעיניו של ביהמ"ש עדים מהותיים שעדותם עשויה היתה לשפוך אור על ההתנהלות הכספית בין הצדדים ובין שאבחר שלא להאמין לגרסת העד, ואקבע כי הגם שהלה בקיא היה בהתנהלות הכספית בחר להרחיק עצמו מהתנהלות זו במכוון וכדי לזרות חול בעיניי ביהמ"ש, ולהמנע מחקירתו אודות תשלומים אלו, כך או אחרת פועל הדבר לחובת התובעת, ויש בו משום תמיכה לגרסת הנתבע כי אמנם העביר את ההמחאות האמורות לידי התובעת על חשבון חיוביו.
למעלה מן הצורך אציין כי טענת עד התובעת לפיה הוא אינו בקיא בסוגיית התשלומים עומדת בסתירה מסוימת לטענותיו בדיון שנערך בתיק האחר, שם העיד, כביכול מתוך ידע אישי, כי לנתבע הוצאו חשבוניות בגין כל סכום ששילם (ר' עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שם ש' 10-11).
כאן המקום לציין כי עיון בשטר הנזכר בסעיף י' לעיל מלמד כי כתב היד המתנוסס במקום המיועד לציון שם הנפרע שם דומה במיוחד לכתב היד המופיע על גבי חלק מההמחאות נשוא נספח ז' לבקשת הנתבע לצירוף מסמכים (הן ההמחאות המפורטות כאן), קרי אלו ששם הנפרע צוין בהן בכתב יד, ואף לכתב היד שעל גבי חשבונית התובעת אליה אתייחס בהמשך, באופן שנדמה כי יש בו כדי ללמד כי נכתב בידי אותו אדם. עובדה זו יש בה לטעמי כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה מדובר בהמחאות שנמסרו לידיו של עד התובעת כשהן "פתוחות", קרי אינן נושאות שם נפרע, ואשר מולאו על ידי התובעת או מי מטעמה לאחר מכן (ר' ס' 3 סיפא לתצהיר הנתבע).
יג.נוסף על ההמחאות המתוארות מעלה הוסיף הנתבע והציג חשבונית מס שהופקה עבורו על ידי התובעת ביום 5/6/14 בגין "עבודות גדר ומרפסת" בסך של 13,700 ₪. הואיל ולשיטת עד התובעת עלות עבודות הגדר בחזית הבית עמדו על סך של 30,000 ₪, לא ברור בגין מה הופקה חשבונית זו. ועוד – טען עד התובעת בתיק תא"מ 25301-01-15, כאמור, כי בגין כל תשלום ששולם על ידי הנתבע סופקה לו חשבונית מס. עיון בהמחאות שצירף הנתבע מלמד כי מלבד ההמחאה על סך של 3,000 ₪ המשוכה לטובת "תערובת הצפון בע"מ" אף לא אחת מההמחאות שצירף הנתבע כאן (לרבות אלו המפורטות בסעיף יא' לעיל) מתייחסת לתשלומים ששולמו ונפרעו לפני מועד הפקת החשבונית האמורה. מתוך הדברים אנו למדים כי לפחות סך של 10,700 ₪ מתוך הסכום האמור (13,700- 3,000 ₪, ההמחאה שזמן פרעונה קודם למועד הפקת החשבונית) שולם על ידי הנתבע עובר להפקת החשבונית, מעבר לסכומים הנקובים בהמחאות כאמור.
אזכיר כי מכתב התביעה שהגישה התובעת בתיק האחר עולה כי ההסכם המתייחס לבניית המרפסת לא נולד אלא לאחר השלמת עבודות הגדר, ובחשבונית נזכר כי מדובר בתשלום בגין עבודות הגדר והמרפסת. לפיכך, אין לי אלא להניח כי החשבונית האמורה הופקה לאחר החתימה על ההסכם האמור ועל חשבון החיובים על פיו, בין היתר.
יד.אם נסכם את התשלומים המפורטים בסעיפים י'-יג' הנ"ל נראה כי הנתבע העביר לידי התובעת סך של 77,200 ₪ לפחות (לא כולל השטר בסך של 9,000 ₪ שנזכר בסעיף ה' לעיל, ותוך שביהמ"ש לוקח בחשבון אך ורק תוספת של 10,700 ₪ בגין החשבונית שצורפה כאמור מעלה). יתרת החוב, שלא נתבעה בהליך הקודם, עמדה לשיטת התובעת (כמפורט בסעיף ו' מעלה) על סך של 37,190 ₪, ואפילו אם אקבל אם כן את גרסת עד התובעת כי בגין עבודות בניית הגדר בחזית צריך היה הנתבע לשלם כ- 30,000 ₪ נוספים ערב החתימה על ההסכם, עינינו הרואות כי הנתבע העביר לתובעת בעודף סך של כ- 10,010 ₪, ולא נותרה יתרת חוב לתשלום, באופן המצדיק קביעה כי אכן מדובר בכשלון תמורה מלא.
טו.אוסיף ואציין כי ככל שאמנם הפיקה התובעת חשבונית לנתבע בגין כל תשלום ששולם על ידו, מצופה היה כי התובעת היא שתביא לעיון ביהמ"ש את כל החשבוניות שהופקו, לרבות פירוט על גביהן – בגין מה שולם כל סכום, וזאת על מנת שיוכל ביהמ"ש להתרשם איזו מבין ההמחאות הרבות שמסר הנתבע בידי עד התובעת (ואשר עותקן צורף כאמור לתיק כמחצית השנה לפני ישיבת ההוכחות וחודשים מספר לפני הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת) נמסרה בקשר עם העבודות הכלולות בהסכם שהוגש, ואיזו בגין עבודה שאינה כלולה בהסכם זה. במיוחד נכונים הדברים שעה שלשיטת עד התובעת בהליך האחר הופקה חשבונית בגין כל תשלום ששולם, ומלוא התשלומים בגין עבודות בניית הגדר בחזית שולמו כנדרש.
טז.רגע לפני סיום אציין כי כל טענות הצדדים בנוגע לשאלת סיבת הפסקת העבודות וזהות האשם בהפסקה זו, סוגיית העבודות שלא הושלמו, וכן סוגיית הנזקים שנוצרו/נותרו ואופן ביצוע העבודות נבחנו זה מכבר במסגרת ההליך האחר, ומשניתן שם פס"ד הממצה לכאורה את כל טענות הצדדים, למעט סוגיית מסירת ההמחאות וכשלון התמורה, לא מצאתי מקום וצורך להיכנס ולבחון אותן כאן. יחד עם זאת, במכלול הדברים התרשמתי כי לא ניתן לסמוך על עדותו של עד התובעת, כמפורט מעלה, וכי מתמונות שהציג הנתבע עולה כי פסולת רבה תועדה במקום, האתר נראה כזרוע סימני הרס ונזק והתרשמתי כי ספק אם זכאית היתה התובעת על פי ההסכם אף לאסוף את העצים שהביאה לאתר, נוכח התחייבויותיה ברישת ההסכם שהוצג.
מכל האמור, נחה דעתי כי דין התביעה השטרית שלפניי להידחות בשל כשלון תמורה מלא, וכך אני מורה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין ההליך כאן בסך של 4,000 ₪.
תיק ההוצאה לפועל שבכותרת ייסגר.
המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
