תא"ק 18770-02-12 לדיקו בעמ נ' אל. איי. טולס בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית נגד הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") אשר חתם על כתב ערבות לחובות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כלפי התובעת. הצדדים חלוקים בשאלה האם הערבות עליה חתם הנתבע פקעה לאור העברת מניותיו בנתבעת אל הנתבע 2 או הייתה שרירה וקיימת במועד הגשת התביעה.

בעלי הדין והשתלשלות העניינים שקדמה להגשת התביעה

התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בייבוא ושיווק כלי עבודה.

הנתבעת היא חברה אשר הוקמה על ידי הנתבעים 2 ו-3 ונוהלה על ידם כשכל אחד מהם החזיק ב-50% ממניותיה.

החל משנת 2005 נוהל קשר מסחרי בין התובעת לנתבעת במסגרתו רכשה הנתבעת מהתובעת כלי עבודה. ביום 18.5.2005 חתמו הנתבעים 2 ו-3 על כתב ערבות להתחייבויותיה הכספיות של הנתבעת.

בחודש מרץ 2006 מכר הנתבע לנתבע 2 את כל מניותיו בנתבעת וזה הפך לבעלים היחיד בה.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעת טענה כי במהלך התקופה שמיום 31.7.2008 ועד ליום 22.6.2009 רכשה ממנה הנתבעת מוצרים בסך כולל של 404,684 ₪. בעקבות פניות מצידה לסילוק החוב, נתנה הנתבעת שיקים דחויים אך אלו חוללו וחזרו. לדבריה, החוב הכספי לא סולק חרף פניותיה לנתבעים לרבות חלופת מכתבים בין בא כוחה לבא כוח הנתבע. לאור זאת הגישה התובעת את התביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר. סכום התביעה כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.2008 ועד ליום הגשת התביעה עמד על סך של 462,440 ₪.

טענות הנתבע הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בתצהיר הרשות להגן

הנתבע טען כי מתוקף היותו בעל 50% ממניות הנתבעת וכתנאי לקבלת סחורה מהתובעת הוא נדרש להיות ערב לחובות הנתבעת ולפיכך הסכים לחתום על כתב ערבות. לטענתו, התגלה לו בדיעבד, כי כתב הערבות נערך על ידי התובעת באופן דרקוני, מקפח ומטעה. הוא טען כי במועד החתימה על כתב הערבות היה עולה חדש וטרם למד קרוא וכתוב בעברית. לדבריו, לאור האמור ועקב חוסר מומחיות בתחום לא היה ער לדרגת החומרה והדרקוניות של כתב הערבות.

הנתבע הסביר כי היה בעל מניות בנתבעת במשך תקופה של פחות משנה (במהלך החודשים 4/2005-3/2006) ולאחר שמכר את כל מניותיו בנתבעת לנתבע 2, הפסיק את פעילותו בנתבעת. לטענתו, בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין הנתבע 2, עם העברת מניותיו לנתבע 2 חדל הוא מלהיות ערב לחובות הנתבעת.

עוד טען כי בסמוך לעזיבתו את הנתבעת נערכה פגישה בהשתתפותו, בהשתתפות הנתבע 2 ונציגי התובעת: מר יצחק שרב החשב, מר אברהם בר סוכן המכירות ומר ויטלי ספקטור אחראי הסוכנים. בפגישה זו דנו הנוכחים בשינויים המתחייבים מעזיבתו של הנתבע את הנתבעת והעברת מניותיו לנתבע 2, לרבות ביטול ערבותו והותרת הנתבע 2 לבדו כמנהל ובעלים של הנתבעת המשמש כערב יחיד לחובותיה.

בנוסף טען הנתבע כי במסגרת פגישה נוספת שנערכה בינו לבין נציג התובעת, מר יצחק שרב, לצורך עריכת התחשבנות סופית, הוצאתו המוחלטת מהנתבעת וביטול התחייבותו על פי כתב הערבות, הודיע לו מר שרב באופן מפורש כי: "הכל בסדר, אתה בחוץ". לדבריו, בשום שלב במהלך פגישות אלה, לא טרח מי מנציגי התובעת להבהיר לו כי עליו לפעול באופן רשמי ובכתב כדי שערבותו תבוטל ולכן לא פעל כן. לדבריו, באותה עת לא היה לנתבעת כל חוב כלפי התובעת.

הנתבע הוסיף כי הסכים לחתום על כתב הערבות לאור מצגיה המטעים של התובעת, הן בעל פה והן בסעיף 4 לכתב הערבות עצמו, כי הדבר מתחייב מתוקף היותו בעלים של החברה וכי ערבות זו לא תהיה בת מימוש אם לא יהיה עוד בעל עניין בחברה. לפיכך, ממילא מכוח העברת כל מניותיו לנתבע 2 בוטלה ערבותו.

זאת ועוד, לטענת הנתבע בסעיף 7 לכתב הערבות צוין במפורש כי נדרשת חתימתו על חשבוניות החברה אולם הוא מעולם לא חתם על החשבוניות נושא דרישת התשלום.

על פי הנתבע, אף מכלול נסיבות המקרה מובילות למסקנה כי התנהלות התובעת הייתה בלתי הוגנת וחסרת תום לב עד כדי מירמה וניסיון סחיטה, באופן המונע ממנה כל זכות לדרוש את מימוש כתב הערבות. לטענתו, החל מחודש 3/2006 ועד תחילת שנת 2009 המשיכה התובעת לעבוד עם הנתבעת מול הנתבע 2 תוך שהיא מאפשרת לנתבעת לצבור חובות גדולים ומעמידה לרשותה מסגרת אשראי מוגדלת ומופרזת, כך שנצברו לחברה חובות כבדים. התנהלות זו נעשתה בניגוד גמור לאופן ההתנהלות בתקופה בה היה אחד מבעלי הנתבעת ובה שולמו חובות הנתבעת מידי חודש בחודשו. הנתבע טען כי במהלך התקופה שלאחר עזיבתו ידעה התובעת כי הנתבע 2 נקלע לקשיים כלכליים ולמרות זאת המשיכה וסיפקה לו סחורה בהיקפים גדולים תוך שנצברת בכרטסת החברה יתרת חובה בשיעורים מופרזים. לדבריו, לאחר שנטלה על עצמה סיכונים בלתי סבירים, מנסה התובעת בצורה צינית לגלגל את האחריות לפתחו.

בנוסף, טען הנתבע כי התברר לו שהחל משנת 2009 ועד לחודשים האחרונים שקדמו להגשת התביעה הפסיקה התובעת לעבוד עם החברה מבחינה פורמאלית ובמקום לספק לה סחורה, סיפקה אותה ישירות לנתבע 2, שהמשיך למכור את מוצרי התובעת ולהעשיר את קופתה. כלומר, למרות מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע 2 ועל אף שהותיר חובות כבדים על שם הנתבעת, המשיכה התובעת לעבוד עמו על כל המשתמע מכך ובכך נמנעה מהקטנת יתרת החובה בכרטסת החשבונות של הנתבעת.

הנתבע הוסיף וטען כי למרות שהנתבע 2 הציע לתובעת לפרוע בעצמו את חובות הנתבעת בדרך של פריסת תשלומים גמישה למספר שנים ועל אף שדאגה להגן על זכויותיה באמצעות תניית שימור בעלות על המוצרים שהנפיקה לחברה, נמנעה התובעת ממימוש חלופות אלה לגביית החוב ובחרה לפנות אליו בדרישתה הסחטנית לתשלום.

לחילופין ולמען הזהירות טען הנתבע כי בהתאם לכתב הערבות שנחתם על ידו ועל ידי הנתבע 2, גם אם ייקבע כי קיימת לו חבות כלשהי כלפי התובעת, תהא זו לכל היותר מחצית מחובה של הנתבעת, שכן שניים שחייבים בחיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.

כללי

הנתבעים 1ו-2 לא התגוננו נגד התביעה ולפיכך ניתן נגדם פסק דין.

בדיון שנערך בפני כב' השופטת הבכירה אחימן, שדנה בשעתו בתיק, ניתנה לנתבע רשות להתגונן ותצהירו שימש כתב הגנה.

הצדדים הגישו תיק מוצגים משותף וכן תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר יצחק שרב, אשר כיהן כמנהל חשבונות אצל התובעת בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה ושל מר אברהם בר ששימש סוכן מכירות בתובעת. מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן תצהיר הנתבע 2.

בדיון ההוכחות שנערך ביום 21.12.2015 נחקרו המצהירים על תצהיריהם בחקירה נגדית. הנתבע 2 לא התייצב לחקירה על תצהירו. לבקשת ב"כ הנתבע הוריתי על קיום דיון נוסף לצורך חקירתו. לאחר הדיון הגיש ב"כ הנתבעת בקשה בהסכמת ב"כ התובעת לביטול המועד הנוסף ומחיקת תצהירו של הנתבע 2 ונעתרתי לבקשה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

על אתר אומר כי לא מצאתי לדון בטענות המהוות הרחבת חזית אסורה של הנתבע והדיון יהיה אך ורק בטענות כפי שהועלו בתצהיר הרשות להגן שהגיש. כל הטענות שהעלה הנתבע לראשונה בתצהירו בדבר עסקאות אסורות לכאורה שנעשו על ידי מי מעובדי התובעת עם הנתבע 2 ואשר בגינן החליט לפרוש מהנתבעת מהוות הרחבת חזית אשר איני דן בה.

חתימה על כתב הערבות

בכתב הערבות עליו חתם הנתבע כערב כתוב כדלקמן:

1. תמורת הסכמתה של לדיקו בע"מ (להלן "החברה") לתת ל- אל. איי. טולס בע"מ (להלן "הקונה") מדי פעם לפי שיקוליה הבלעדיים של החברה, אשראי לתשלומים בגין המוצרים אשר הקונה תרכוש מאת החברה.

   אני הח"מ ערב בזה כלפי החברה לתשלום כל סכום כסף, ללא הגבלה, אשר הקונה חייבת ו/או תחוב לחברה, ואני מתחייב בזה לשלם לחברה, לפי דרישתה הראשונה בכתב שתשלח אלי בדואר רשום או בכל דרך סבירה אחרת, שהחברה תבחר, את הסכום או סכומי כסף שיגיעו לה מהקונה כאמור ובנוסף עליו, ריבית בשיעור הריבית החריגה הנגבית על משיכת יתר בבנק לאומי לישראל בע"מ, וזאת לכל חודש או לכל חלק מחודש, בהתאמה.

   הצגת אישור על משלוח הדרישה, כאמור, תהווה הוכחה ותאריכו של האישור ייחשב כתאריך הדרישה לצורך סעיף זה.

2. ערבותי האמורה בסעיף 1 דלעיל, תהיה בטוחה מתמדת, מתחדשת והמשכית בעד כל סכום או סכומי כסף המגיעים מעת לעת ו/או שיגיעו לחברה מהקונה באיזה זמן שהוא בעתיד.

3. ערבותי לפי כתב ערבות זה, הינה בטוחה נוספת והיא לא תפגע בערבויות או בטוחות אחרות העומדות או שיעמדו לרשות החברה מצד הקונה או מצד הח"מ או על חשבונן וגם לא תיפגע על ידיהן.

4. ערבותי זו לטובת הקונה ניתנת משום שהנני בעל עניין אצל הקונה וזאת עקב העובדה שהנני הבעלים של 50% ממניות הקונה.

5. אני מוותר בזה על חובת החברה לדרוש תחילה מהקונה לקיים את חיוביה ומסכים בזה, כי אף בלעדי הדרישה המוקדמת מהקונה, רשאית החברה לדרוש ממני את מילוי ערבותי.

6. כל האמור בכתב ערבות זה לגבי הח"מ, יחול גם על חליפו. כל האמור בכתב ערבות זה לגבי החברה, יחול גם על מי שיבוא במקומה או מכוחה.

7. חשבוניות ות.מ. של החברה שנתקבלו ונחתמו על ידנו וכן צ'קים שטרם נפרעו, ישמשו הוכחה מכרעת נגדי בכל תביעה על פי כתב ערבות זה בדבר הסכום המגיע לחברה מהקונה.

8. כל הודעה או התראה שתישלח על ידי החברה אלי בדואר רגיל לפי מעני כרשום להלן, תיחשב שהגיעה לתעודתה ונתקבלה במהלך הרגיל של הדואר.

9. במעמד החתימה על כתב ערבות זה ימסור הח"מ לחברה שטר חוב בלתי סחיר, חתום על ידי הקונה לפקודת החברה ואשר הח"מ חתום כערב באופן אישי על גבי שטר החוב (להלן "השטר"). השטר ימסר לידי החברה ללא ציון סכום ותאריך פירעון.

   השטר ניתן לביטחון חובותיה הקיימים והעתידיים של הקונה כלפי החברה.

   הקונה והח"מ מייפים בזה את כוחה של החברה למלא בשטר כל פרט חסר לרבות סכום ותאריך פרעון ולהגישו לפרעון כנגד הקונה ו/או כנגד הח"מ במידה והקונה לא תעמוד בפרעון חוב כלשהו אותו היא חבה כלפי החברה.

   הנני מצהיר כי אין במתן השטר כדי לגרוע מערבותי על פי כתב ערבות זה.

10. אני מסכים בזה, כי מקום השיפוט בכל הנוגע לערבותי שלפי כתב זה, יהיה בבית המשפט של העיר תל אביב בלבד.

11. אני מצהיר כי ערבותי לפי כתב זה ניתנה בהסכמת הקונה והודעה עליה נמסרה לה (יש לציין כי סעיף 9 נמחק בהסכמה על ידי הצדדים הערת הח"מ).

     

עיינתי בכתב הערבות ולא מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבע כי מדובר בכתב ערבות דרקוני מקפח ומטעה. טענות אלה נטענו על ידו בעלמא. הנתבע חתם על כתב הערבות מרצונו. לאור זאת היה עליו לפרט ברחל בתך הקטנה מהם אותם סעיפים בכתב הערבות אשר לטענתו דרקונים, מקפחים או מטעים. הנתבע לא עשה זאת. מעיון בכתב הערבות שתוכנו הובא לעיל, עולה כי מדובר בכתב ערבות רגיל אשר מתאים בהחלט לסיטואציה בה חותם בעל עניין ומנהל המחזיק ב-50% מהשליטה בחברה אשר מקבלת אשראי מספק. בהתאם לאמור בו הרי שהנתבע ערב לפירעונו המלא של חוב הנתבעת כלפי התובעת.

איני מקבל גם את טענתו של הנתבע כי בהיותו במעמד החתימה עולה חדש שטרם למד קרוא וכתוב בעברית, קיים פגם בהתחייבות אותה נטל על עצמו על פי כתב הערבות. מעבר לכך שנחה דעתי כי הנתבע ידע מה מהות כתב הערבות עליו חתם, הרי שאף אם לא ידע אין לו להלין אלא על עצמו. הנתבע כפי שהעיד הוא איש עסקים בעל ניסיון רב. בטורקיה הוא אף עסק באותו תחום (ראו הפרוטוקול עמוד 20 שורות 22-26). מר אברהם בר מטעם התובעת העיד על הרושם החיובי שהותיר עליו הנתבע: "ההתרשמות שלי על אלטין היתה מאוד חיובית והוא הציג את הרקע שלו בעבר כמנהל של גופים גם בארץ וגם בתורכיה וההתרשמות שלי היתה חיובית ואמרתי שסוף סוף יהיה לו לקריסטו מישהו שיוכל לנהל אותו בצורה טובה. הוא נראה לי בן אדם מאוד אמין ובעל מילה" (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-4).

יתרה מכך, הנתבע אף הודה כי במעמד החתימה קיבל הסברים וכי באותו מעמד אף נמחק סעיף 9 לכתב הערבות שדרש חתימה על שטר חוב בלתי סחיר. זאת, לאור התנגדות הנתבע 2 שנכח במעמד זה. באותו מעמד אף נוהל משא ומתן קצר טרם החתימה (ראו עמוד 23 לפרוטוקול שורות 1 עד 7).

אני גם מסכים עם טענת ב"כ התובעת בסיכומיו לפיה הלכה היא כי חזקה שאדם יודע על מה הוא חותם. אדם החותם על מסמך בלא לדעת מה תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה התחייב (ראו סעיף 40 לסיכומים והפסיקה שהובאה שם). אם לנתבע היה קושי להבין את תוכן המסמך היה עליו להימנע מלחתום על המסמך או לדאוג להתלוות למעמד החתימה עם אדם אשר דובר את שפתו על מנת שיסביר לו במה מדובר ובמידת הצורך אף להיעזר בעורך דין. כאמור לעיל, באותו מעמד נכח גם שותפו בנתבעת הנתבע 2. אשר על כן, איני מקבל טענה זו של הנתבע והיא נדחית.

הנתבע לא הוכיח קיומן של הפגישות עם נציגי התובעת בהן הופטר לטענתו מערבותו

הנתבע כאמור טען כי בפגישה שקיים עם נציגי התובעת הם דנו ביציאתו מהנתבעת ובביטול ערבותו ומר שרב אף אמר לו בפגישה נוספת שהתקיימה ביניהם "הכל בסדר אתה בחוץ". שני עדי התובעת אשר נטען כי עמם נפגש דחו לחלוטין טענות אלה של הנתבע הן בתצהיריהם והן בחקירתם הנגדית (ראו סעיף 14 לתצהיר שרב, סעיף 15 לתצהיר בר וכן עמוד 8 לפרוטוקול שורות 4-7).

הנתבע 2, אשר נטען כי היה נוכח בפגישה עם נציגי התובעת ואשר הגיש תצהיר בתיק, לא התייצב לחקירה על תצהירו. אף שבית המשפט קבע מועד נוסף לדיון על מנת לאפשר את התייצבותו הודיע הנתבע כי הוא מוותר על עדותו ולפיכך תצהירו נמחק. בנסיבות אלה אין די בעדותו של הנתבע, אשר לו אינטרס מובהק בתוצאותיה, לצורך הוכחת טענתו זו.

זאת ועוד, מחומר הראיות עלה כי הסיבה בגינה נדרשה מלכתחילה חתימתו של הנתבע על כתב הערבות, נולדה עקב סירובה של התובעת ליתן מסגרת אשראי לנתבע 2, אשר קודם לכן פעל מולה לבדו (ראו עדותו של אברהם בר בסעיפים 5 ו-6 לתצהירו וכן בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 10-15). לאור האמור, יש להניח כי אם התובעת הייתה יודעת על עזיבת הנתבע את הנתבעת ועל בקשת הנתבע לשחרר אותו מערבותו, הייתה מבקשת מהנתבע לשלם את החוב (ראו סעיפים 16 ו-24 לתצהיר שרב וסעיפים 17 ו-23 לתצהיר בר) או לפחות לבקש בטוחה אחרת.

גם בטענת הנתבע כי מסר לתובעת במסגרת התחשבנות שנערכה סכומים לכיסוי מלא של החוב לרבות שיק על סך של 189,000 ₪ שנפרע, אין כדי לסייע לו. השיק שניתן על ידי הנתבע היה שיק דחוי שתאריך פירעונו היה 4 חודשים מיום הוצאתו. ברור כי באותו מעמד לא ניתן היה לפטור את הנתבע מערבותו. הנתבע עצמו מודה בכך בחקירתו הנגדית "ש. אם כך, תסכים אתי שמר יצחק שרב לא יכול היה לשחרר אותך ביום 9.3.06 כאשר אתה מוסר שיק שהמועד פירעון שלו 4 חודשים קדימה? ת. נכון" (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 19-21. ראו גם עדותו של שרב בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 14-25). מעיון בכרטסת עולה כי בסמוך לאחר המועד בו ניתן השיק הדחוי כאמור לעיל, המשיך חשבונה של הנתבעת בספרי התובעת לצבור חובות לאור אספקת סחורה נוספת. בנסיבות אלה היה צפוי שהתובעת תתנה את מתן האשראי הנוסף בקבלת בטוחה אחרת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע כי נציגי התובעת הסכימו לפטור אותו מערבותו.

טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב

יש לציין כי כתב הערבות עליו חתם הנתבע הוא מסמך בכתב, כך שעדותו מהווה עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב שאין לקבלה. יתרה מכך, העובדה כי התובעת מחזיקה בכתב הערבות האמור ולא השיבה אותו לנתבע מקימה חזקה בדבר תוקפו של כתב ערבות זה ומעבירה את הנטל להוכחת ביטולו אל כתפי הנתבע. בנטל זה הנתבע לא עמד.

הנתבע מעולם לא ביקש לקבל לידיו את כתב הערבות

יתרה מכך, הנתבע אף הודה כי לא ביקש כלל להחזיר את כתב הערבות לידיו וכי לא פנה במכתב או בדרך כלשהי לקבל מאת התובעת אישור לכך שאינו ערב עוד (ראו עמוד 22 לפרוטוקול שורות 22-25 וכן עמוד 23 שורות 20-22).

טענת הנתבע כי לא קיבל חשבוניות חתומות על ידו

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי בסעיף 7 לכתב הערבות צוין במפורש כי נדרשת חתימתו על חשבוניות החברה אולם הוא מעולם לא חתם על החשבוניות נושא דרישת התשלום. בסעיף 7 לכתב הערבות נכתב כי חשבוניות ותעודות משלוח של החברה שנתקבלו ונחתמו על ידי החותמים על כתב הערבות ישמשו הוכחה מכרעת נגדם בכל תביעה על פי כתב הערבות בדבר הסכום המגיע. במילים אחרות, החתימה מהווה הוכחה מכרעת, אך העדרה אינו שולל קיומו של חוב.

נציגי התובעת טענו כי מי שהיה הרוח החיה בהתקשרות בין הצדדים היה הנתבע 2, מה שמסביר מדוע נציגי התובעת לא ראו את הנתבע ולא פנו אליו בתקופה בה נוצר החוב (ראו עדותו של שרב בעמוד 8 לפרוטוקול שורה 26 ועמוד 12 שורה 21-22). מכל מקום כאמור לעיל הנתבע ויתר על עדותו של הנתבע 2.

הטענה כי הבעלות בממכר מצויה אצל התובעת

הטענה של הנתבע בדבר קיומה של הבעלות במוצרים שמכרה התובעת היא טענה בעלמא ואין גם בה כדי לסייע לנתבע. כפי שעלה מהעדויות, מדובר במוצרים שהנתבעת רכשה לצורך שיווקם ללקוחותיה. מר בר העיד על פוטנציאל ההפצה של כלי עבודה באמצעות הנתבע 2 בגדה המערבית, ביהודה ושומרון ובצפון הארץ באזור הגליל (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 16-19). יתרה מכך לנתבע ניתן אשראי של שוטף +75 יום, קרי במועד שיועד לתשלום יש להניח כי הסחורה כבר לא הייתה ברובה בידי הנתבעת. מכל מקום אין בטענה זו כדי לפגוע בערבות הנתבע, ששימש במועד החתימה כמנהל ובעלים של הנתבעת, לחוב הנתבעת כלפי התובעת. בסעיף 3 לכתב הערבות נכתב כי "ערבותי לפי כתב ערבות זה, הינה בטוחה נוספת והיא לא תפגע בערבויות או בטוחות אחרות העומדות או שיעמדו לרשות החברה מצד הקונה או מצד הח"מ או על חשבונן וגם לא תיפגע על ידיהן".

טענת הנתבע כי התובעת המשיכה בקשר עסקי עם הנתבע 2 וסירבה לקבל ממנו תשלום

אשר לטענת הנתבע כי התובעת הפסיקה לעבוד עם הנתבעת ובמקום זה עבדה עם הנתבע 2 ובכך נמנעה מהקטנת החוב של הנתבעת כלפיה, גם אותה איני מקבל. כפי שעלה מעדות מר שרב, לאחר שהנתבעת לא עמדה בתשלום ולבקשת הנתבע 2 היא הסכימה למכור לו סחורה בכפוף לתשלום מידי עבור הסחורה שקיבל. לא היה כל ערבוב בין החשבונות של הנתבעת והנתבע 2 בספרי התובעת (ראו סעיפים 26-28 לתצהיר שרב). מכל מקום לא מצאתי כל פסול בהתנהלות זו של מכירה במזומן לנתבע, שכן במכירה כזו אין כדי להגדיל את החוב של הנתבעת כלפי התובעת.

איני מקבל גם את טענת הנתבע כי התובעת סירבה לקבל תשלומים מאת הנתבע 2 על חשבון החוב. מר שרב בתצהירו כינה טענה זו, מגוחכת (ראו סעיף 29 לתצהירו). אין כל הגיון שהתובעת תסרב לקבל כספים לכיסוי החוב כלפיה. הנתבע גם לא הסביר מדוע שהתובעת תנהג באופן בלתי סביר זה.

הוכחת החוב

התובעת צירפה לכתב התביעה כרטסת ממנה ניתן לראות כי חובה של הנתבעת כלפיה עמד על סך של 404,684 ₪ נכון ליום 22.6.2009. לתצהירו של מר יצחק שרב אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמנהל חשבונות של התובעת צורפו חשבוניות רכישה שביצעה הנתבעת (מוצגים ח-ח28). כן צורפה כרטסת הנתבעת בספרי התובעת (מוצג ז'). התובעת אף צירפה את העתקי השיקים אשר נמסרו לה וחוללו (מוצגים ט-ט5).

סוף דבר

סוף דבר החלטתי לקבל את התביעה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 404,684 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.6.09 ועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית המשפט כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד התשלום בפועל, הוצאות לתובעת בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 35,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ו, 20 יולי 2016, בהעדר הצדדים.