תביעה לאישור העתקת מקום מגורי האם והקטינים לעיר אילת

לפניי תביעה לאשר העתקת מקום מגורי האם והקטינים לעיר אילת וכפועל יוצא מכך להורות על שינוי הסדרי הראייה והשהייה שבין הקטינים לאביהם.

טענות הצדדים ופירוט ההליכים:

1. ביום 21.2.16 הגישה הגב' ס.ש (להלן: "התובעת" / "האם") כנגד מר א.ש (להלן: "הנתבע" / "האב") תביעה בה עתרה להעתקת מקום מגוריה ביחד עם הקטינים לעיר אילת ולהורות על שינוי הסדרי השהייה בין הנתבע לקטינים.
2. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר אשר התגרשו ביום 00.00.14 . מנישואי הצדדים נולדו הקטינים ב.ש ת.ז. יליד 00.0.10 וג.ש ת.ז. יליד 0.0.12 (להלן: "הקטינים").
3. בין הצדדים התקיימו הליכים בענייני מזונות ומשמורת הקטינים (תמ"ש 9863-10-12 ותמ"ש 13360-11-13) בהם ניתנו פסקי דין בהסכמה ביום 25.6.14 במסגרתם נקבעה משמורת הקטינים בידי האם, כן נקבעו הסדרי השהיה בין האב והקטינים ונקבעו מזונותיהם.

            עפ"י ההסכמות שבין הצדדים אשר קבלו תוקף של פסק דין נקבע כי הסדריי השהייה בין האב והקטינים יהיו כל סוף שבוע שני מיום ו', מסיום המסגרות, ועד מוצ"ש בשעה 19:00. כמו כן נקבע כי האב יראה את הקטינים בימים א' ו- ד' משעה 17:00 עד השעה 19:00. כן מונתה העו"ס לסדרי דין במועצת_____, לפי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות והאפוטרופסות לקבוע את הסדרי הראיה בין האב והקטינים בחגים ובחופשות. כן נתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות לפקח, לשנות, להרחיב או לצמצם את הסדרי הראיה בהתאם לשיקול דעתה ולטובת הקטינים וזאת לתקופה של שנתיים.

            באשר למזונות נקבע כי אלה יעמדו ע"ס של 4,200 ₪ לחודש( 2,100 ₪ לכ"א מהקטינים), כשהם צמודים למדד חודש מאי 2014. כן נקבע כי קצבת המל"ל תשולם לידי האם. בנוסף חויב האב לשאת במחצית מההוצאות הרפואיות החריגות, אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות הממלכתי או ביטוח רפואי משלים, ככל שישנו, וכן במחצית מעלות חוג אחד, קייטנה מחזור אחד בקיץ וכן מחצית מעלות גן ו/או צהרון. 

4. לטענת האם בכתב התביעה, האב אינו משלם את סכום המזונות שנקבע באופן רציף וסדיר וכן אינו מקיים את הסדרי הראיה כפי שהוסכמו ונפסקו. עוד לטענתה של האם עשתה כל שביכולתה על מנת להישאר באזור המרכז אך כוחותיה ומשאביה הכלכליים אינם עומדים לה עוד.
5. עוד לטענת התובעת היא עבדה כשכירה ב** XXXX כ- 9 שנים ונאלצה לעזוב את עבודתה עקב יחסי הצדדים שעלו על שרטון ולא אפשרו לה להמשיך בעבודתה. התובעת עברה לעבוד במוקד XXXX למשך 9 חודשים. בתקופת עבודתה ניצלה את כל ימי חופשת המחלה שהיו ברשותה ואף חרגה ממכסה זו שכן הקטינים היו חולים כחודש ימים לסירוגין. לאור כך נאלצה לעזוב אף עבודתה זו ובעת הגשת התביעה הינה מובטלת ומחפשת עבודה זמנית עד מעברה לעיר אילת.
6. לטענת התובעת, הינה תושבת אילת לשעבר והיא מבקשת לשוב ולהתגורר לצד משפחתה המורחבת – הוריה ואחיה. מערכת היחסים בין משפחתה המורחבת לקטינים הינה מערכת יחסים חמה ואוהבת, והם יכולים ליתן כתף לתובעת על מנת שזו תוכל להתמיד בעבודה רצינית באופן רציף, שכן כיום לאור התנהלותו של הנתבע אינה יכולה לעשות כן ומפוטרת מעבודתה בשל כך.
7. לטענת התובעת המעבר לעיר אילת יטיב עם הקטינים שכן התובעת תוכל לבסס עצמה בעבודה ולפרנס את הקטינים, הוצאות המחיה יקטנו וכן תקבל עזרה נדיבה ממשפחתה וסיוע בגידול וטיפול בקטינים.
8. לטענת התובעת הנתבע עושה כל שלאל ידו על מנת לחבל ביחסיה עם הקטינים ומסית אותם כנגדה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע מגיע לראות את הקטינים ככל העולה על רוחו. הנתבע לא מודיע לתובעת כאשר אינו מגיע לאסוף את הקטינים מהגן דבר הפוגע בקטינים, פוגע בפרנסת התובעת וכן פועל בניגוד להחלטת פקה"ס לפיה עליו ליידע את התובעת מספר שעות טרם הביקור הקבוע וזאת לאור הפרות חוזרות של הנתבע את הסדרי הראיה.

            עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע לא לוקח את הקטינים בחגים ובחופשות כפי שנקבע ולוקח אותם בקושי ליום אחד או לא לוקח בכלל. בחופש הגדול האורך כחודשיים ימים אינו לוקח כלל את הקטינים.

9. התובעת בכתב תביעה עתרה לביצוע המעבר בחודש יולי 2016 טרם פתיחת שנת הלימודים. כן עתרה לקביעת הסדרי ראיה בין האב לקטינים כל שבת שניה בחודש.
10. ביום 17.3.16 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע.

            על פי הנטען בכתב ההגנה הנתבע מתנגד לכל שינוי בהסדרי הראיה בינו לבין הקטינים וזאת בשל הפגיעה שצפויה להיגרם לקטינים וכן לאור העובדה כי לא תהיה לו האפשרות הכלכלית לראות את הקטינים דבר אשר יפגע בקטינים ובנתבע.

11. לטענת הנתבע הוא עושה כל אשר בידו כדי לקיים את פסקי הדין שניתנו בין הצדדים למרות משכורתו הקטנה הוא משלם דמי מזונות וקיים כנגדו חוב הוצל"פ בסך 3,000 ₪ בלבד (נכון למועד הגשת כתב ההגנה) אותו הוא מתעתד לשלם. עוד טוען הנתבע בעניין זה כי התובעת העלתה בעבר את סכום החוב במרמה תוך הצגת קבלות כוזבות. כן הסתירה האם מבית המשפט את דבר קבלת הסיוע בשכ"ד ולפיכך נפסקו לה מזונות גבוהים יותר.
12. לטענת הנתבע הוא הוא אינו אמור לקחת את הקטינים מהגנים, אך בשל דרישת פקידת הסעד הוא הסכים תוך שהסביר כי עלולים להיווצר מצבים בודדים ונדירים שיאחר בשל אילוצים בעבודה. עוד לטענתו למרות שעדכן את התובעת בדבר איחור בן מספר דקות בלבד -התובעת סירבה למסור לו את הקטינים בשל האיחור . עוד טען כי התובעת נוהגת להעלם עם הקטינים מבלי לעדכן אותו.
13. עוד מוסיף וטוען הנתבע, כי אין כל הצדקה למעבר מגורי הקטינים – מערכת היחסים החמה הנטענת על ידי התובעת אינה כפי שמנסה היא לצייר, קיימת חשיבות גדולה יותר כי הקטינים יגדלו בקרבת אביהם מאשר בני משפחתה המורחבת של התובעת. לטענת הנתבע הינו אב פעיל ומעורב בגידול ילדיו ומשתתף באסיפות הורים, מלווה בגנים, מצוי בקשר עם הגננות והמטפלות בצהרון, עם רופאת הילדים ועוד.
14. עוד טוען כי המדובר בעיר מרוחקת מהמרכז בכ- 350 קילומטר לכל כיוון דבר אשר עלול לפגוע בעבודתו. עוד טוען הנתבע כי אין לו רכב ואין לו היכן לישון בעיר אילת עובדה אשר עלולה לפגוע בו כלכלית באופן קשה.
15. באשר לטענות התובעת באשר להסדרי הראייה בחגים ובחופשות טען שהוא מתגורר בדירת חדר ואין לו אפשרות לקחת הילדים לתקופה ממושכת.
16. עוד לטענת הנתבע המרחק הגדול בין הנתבע לקטינים בשל המעבר ימנע ממנו קשר רציף והדבר מהווה פגיעה חמורה בטובתם של הקטינים.
17. ביום 20.3.16 (נושאת תאריך 9.3.16) הוגשה ע"י העו"ס הגב' XXXXX מהמועצה המקומית ֹֹֹֹבקשה להסרת הסמכויות שנתנו לה כעו"ס לסדרי דין בעניינם של הקטינים. על פי הנטען בבקשה עולה כי בחודשים האחרונים ניסתה לתווך ואף להכריע בבקשות ההורים בעניין סדרי ראייה. ניסיונותיה להכריע במחלוקות העלה התנגדות לביצוע השינויים. לפיכך ובהעדר יכולת לקבל את הסכמות ההורים להצעות הפשרה מבקשת היא להסיר סמכויותיה ומציעה להפנות ההורים לתיאום הורי וכך באו הדברים לידי ביטוי בבקשה:

            "להתרשמותי הסכסוך והקונפליקטים בין ההורים שהיו בנישואים ממשיכים כענין בלתי פתור גם בנושא סדרי הראייה בעניין ילדיהם ויש קושי רב להגיע עם שניהם לפשרות, התחשבות הדדית וגמישות".

בו ביום, 20.3.16, ניתנה החלטתי ולפיה הועברה בקשת פקה"ס לתגובת הצדדים ונקבע כי הבקשה והתגובות יידונו בדיון הקבוע ליום 10.4.16.

18. ביום 7.4.16 ניתנה החלטתי כדלקמן:

"לפניי תובענה להעתקת אזור מגורים לפיה מבקשת התובעת להעתיק את מקום מגוריה לעיר אילת.

לצורך הכרעה בתובענה מוזמן תסקיר סעד מהלישכה לשירותים חברתיים במועצה האזורית ֹֹֹֹֹ____ (מקום מגורי האם והקטינים).

בתסקיר מבוקש לתאר את המשבר במשפחה ומערכת היחסים בין כל הורה לכל אחד מהילדים, ליתן המלצות בעניין שאלת המעבר והאם הוא לטובת הקטינים וכן המלצות בעניין הסדרי הראייה. 

מובהר לתובעת כי עד להחלטה אחרת אין היא יכולה להעתיק את מקום מגורי הקטינים.

מבוקש כי התסקיר יוגש לבית המשפט בתוך 45 יום מהיום, ובמידת האפשר ימסר לצדדים עם הוצאתו, תוך ציון עובדה זו בתסקיר המוגש לבית המשפט.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק החלטה זו לרווחה ולצדדים".

19. ביום 10.4.16 התקיים קדם משפט בתובענה. בתום הדיון נקבע התיק לשמיעת הוכחות ליום 13.7.16 כן נקבע כי ב"כ הצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בע"פ בתום הדיון.

20. ביום 29.6.16 התקבל תסקיר סעד מיום 28.6.16 (להלן: "התסקיר"). עפ"י האמור בתסקיר זה ניתן לאחר שיחות עם כל אחד מההורים, ביקור בית בבית האם בנוכחות הקטינים, מפגש צפייה של האב והקטינים, דוחות ממוסדות החינוך, דוח רופאת הילדים וועדות תסקירים שהתקיימו בעניינם של הקטינים. וכך באו לידי ביטויים הדברים בתסקיר באשר לדילמות שעמדו בפני העו"ס לסדרי דין והמלצתה:

            "לפני שגיבשנו המלצה בועדה עמדו לפנינו דילמות מורכבות :

מצד אחד מעבר האם לאילת עשוי לתרום לה ליציבות תעסוקתית, תמיכה ועזרה משפחתית שיקלו על האם וישפרו (צ.ל ישפרו י.א) את תפקודה, כושר השתכרותה ורווחת המשפחה. מצד שני מעבר האם לאילת , לא יאפשר יציבות, עיקביות, ורציפות של מעורבות האב בחיי הילדים. האב לא יוכל במצב כזה של מרחק גאוגרפי, להיות שותף פעיל ומלא בחוויות המעצבות את חיי הילדים כולל השתתפות בחגיגות במסגרת החינוך. המעטת הקשר בין האב לילדים עלולה להתפתח בהמשך גם לנתק ולפגוע בהתפתחותם הרגשית של הילדים.

התנהלות האב עד היום היתה התנהלות מורכבת. נראה שהעבודה היתה בעיניו, מקום חשוב שצריך לשמור עליו, ופחות היתה התגייסות ונוכחות בחיי הילדים. האם היתה אחראית בלעדית גם ליום יום וגם לחופשות הארוכות, ואף לימי מחלה – ללא תמיכה משפחתית – דבר שפגע באם שנאלצה לעזוב את עבודתה.

להתרשמות הוועדה נראה שכוונת האם לעבור לאילת הביאה לתזוזה בנכונות ורצון האב להיות יותר שותף ואחראי בגידול הילדים. האב הביע רצון כי הילדים ילונו אצלו בביקורים באמצע השבוע, יחזרו ממנו בסופי שבוע בימי א' בבוקר במקום במוצ"ש, הוא הציע תאריכים ללקיחת הילדים בחופשות ארוכות, והביע נכונות לסייע בימי מחלה.

המלצות הועדה היא לא לאשר את המעבר לאילת. לקיים שנת ניסיון בה האב יהיה שותף בחלוקת האחריות לגבי הילדים כולל הרחבת סדרי הראייה של האב עם הילדים (בנוסף לסדרי הראייה הקיימים הסכימו ההורים כרגע כי בימי ד' הילדים ישנו בבית האב ויחזרו על ידו למחרת בבוקר למסגרות החינוך / קיטנה או לבית האם שאין מסגרת). הילדים ישהו בבית אביהם שבועיים באוגוסט (שבוע ראשון ושלישי). בתקופה זו יאופשרו סדרי ראייה ע"י ההורה השני (אם לא נמצא בחופשה מחוץ לבית) . בעתיד במצב בו האם תחזור לעבודה ב** ישתנו הסדרי הראייה באמצע השבוע והאב יקח את הילדים באחד משני ימי עבודת האם אחה"צ ב**. לאחר הדיון המשפטי במידה וההורים לא יגיעו בעצמם לסיכומים בנושא הסדרי הראיה בחופשות והחגים תקיים העו"ס לסדרי דין מפגש עימם בנושא זה".

21. ביום 13.7.16 התקיים דיון ההוכחות. בתום הדיון נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים בע"פ.

22. בו ביום ובהמשך להחלטתי שנתנה במהלך דיון ההוכחות הגישה העו"ס לסדרי דין את אישור רופאת המשפחה של הקטינים, דו"ח סיכום עבודה חינוכית מהגן של הקטינים ב.ש וג.ש ודו"ח מהצהרונים של הקטינים.

            ביום 21/7/16 הגישה האם תכתובות מייל לעניין זמני שהייה בחופשות וחגים.

23. משכך ומשנשמעו כל העדויות הרלוונטיות עדות העו"ס לסדרי דין, הצדדים, משנערכו סיכומים בע"פ והוגש כל החומר הרלוונטי- ניתן פסק הדין.

העתק מקום מגורים המסגרת והמתווה המשפטי:

24. עניין מגוריו של קטין הוא חלק מענייני המשמורת והאפוטרופסות; סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, קובע בזו הלשון:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

קביעת מקום מגוריו של קטין, תיעשה בהסכמה משותפת של שני ההורים (סעיף 18 לחוק הכשרות), ובאין הסכמה, על בית המשפט להכריע במחלוקת בהתאם לעקרון טובת הילד, כקבוע בסעיף 25 לחוק.

25. כאשר ישנה מחלוקת בסוגיית מעברו של הקטין להתגורר בעיר אחרת יחד עם ההורה המשמורן לעיר המרוחקת מההורה השני יש לפנות להוראות סעיפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:

            הוראת סעיף 24 לחוק הקובעת:

"היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".

      ובהיעדר הסכמה בין ההורים קובע סעיף 25 לחוק כך:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

26. משכך עולה, כי ההורים יכולים להגיע להסכמה בשאלת מקום המגורים, משמורת והאפוטרופסות. אין תחליף להגעה להבנה ולהסכמות בין ההורים, אולם בהעדר הסכמה בין ההורים ומשאלה חלוקים ביניהם באשר למקום מגורי הקטינים נאלץ בית המשפט להכריע במחלוקת זו. אין עוררין כי מלאכתו של בית המשפט אינה קלה והכרעה בה משמעותה קביעת הסדר כפוי שילווה את ההורים והקטינים למשך תקופה ארוכה. בלא מעט מקרים כמו במקרה זה , אין פתרון אופטימלי וההכרעה הינה בבחינת הרע במיעוטו.

27. כמו בכל סכסוך אחר שעניינו קטינים גם הדיון והכרעה בתובענה שעניינה העתקת מגורים של קטינים מוכרעת וכפופה לעיקרון "טובת הקטין" שזכה למעמד בכורה והוכר כעקרון על במשפט הישראלי (ראו : רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 ו-עמ"ש (ב"ש) 119/08

          פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו 13.8.08] (להלן :"עמ"ש 119/08")).

          עקרון טובת הקטין הינו עקרון עמום ואמורפי, אליו יוצק בית המשפט תוכן בהתאם לנסיבות כל תיק. בעמ"ש 119/08 הנ"ל נקבע ""טובת הילד" הוא פרי של איזונים בין אינטרסים שונים של כל אחד מההורים ושל הילד. הילד אינו עומד בחלל ריק, קיימים גם להוריו זכויות (ראו: דיני משפחה בישראל פרופ' שיפמן 217- 221)". כמו כן על בית המשפט לשקול בכל מקרה ומקרה, את טובתם הקונקרטית של הקטינים שעניינם נדון בפניו (ראה בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה (1) 453 .

28. בעמ"ש 119/08 אשר הינו פסק הדין המרכזי והמנחה בסוגיה של העתק מקום מגורי הקטינים נקבעו מס' עקרונות מנחים:

א.         יש לבחון תביעות להעתקת מקום מגורי קטינים " לקולא, לעומת תביעות להגירה לארצות שמעבר לים הגורמת לזעזוע קשה יותר במצב הקיים, הן מבחינת השינוי המהותי בחיי הילדים באשר לאורח חיים, שפה, נורמות חברתיות, זיקה לישראל, ערכי דת ולאום וכיוצ"ב והן באשר לקושי הצפוי להיווצר בקשר עם ההורה השני, מבחינת זמינות, אינטנסיביות, נגישות ועלות".

ב.         "השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור, ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה".

29. עפ"י האמור בעמ"ש 119/08 הנ"ל ובעמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו, 10.8.11] נקבע כי את השאלה האם להתיר לאם להעתיק את מקום מגוריה עם הקטינים יש לבחון בשני מעגלים/שלבים. תחילה יש לבחון את השאלה האם הקטינים יכולים לעשות את המעבר. באם התשובה לשאלה זו הינה חיובית יש לעבור ולבחון את השאלה האם יש בקשר של הקטינים עם מי מההורים, גורם המונע ניתוק מאותו הורה או הישארות עמו ומה האפשרות הטובה ביותר עבור הקטינים במצב שנוצר.

30. ההכרעה בדבר טובתם של הקטינים מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, ובכלל זה תסקירים וחוות דעת מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש. חוות דעת של גורמים מקצועיים הינה כלי עזר בעל משקל משמעותי והכרחי בתובענות מהסוג דנן. חוות הדעת ובכלל זה תסקיר פקיד סעד מספקים התרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה כגון דא.

31. במקרה דנן לא מונה מומחה אולם הוגש תסקיר סעד. הגם שתסקיר סעד אינו בגדר חוות דעת כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש],התשלל"א -1970 נקבע בפסיקה כי אין כל מניעה לייחס משקל לאמור בו ולראות בו כחוות דעת (ראו : בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה,[פורסם בנבו,13.7.06]); בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו,26.10.10 ]; תמ"ש (ת"א) 4745-07-12 א. ג. נ' א. ג. [פורסם בנבו,16.12.12] ו-תמ"ש (ראשל"צ) 22800/99 ל.ש. נ' א.ש. [פורסם בנבו,17.6.12].

32. בית המשפט, אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 157; בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפט לממשלה [פורסם בנבו], (13.7.06). בסופו של יום לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים/המומחים אם לאו. בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו, 1.5.06] הנ"ל נקבע:

"בעניין זה נזכור ונזכיר, כי המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו. הם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים. יחד עם זאת, הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו"

עוד ראו לעניין זה ע"מ (חיפה) 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ' [פורסם בנבו] (28.3.2007)

דיון והכרעה:

33. לאחר חקירת העו"ס לסדרי דין, הצדדים שמיעת טענותיהם ובהתאם למתווה הנורמטיבי כמפורט לעיל נחה דעתי כי יש להיעתר לתביעה ולהתיר לאם להעתיק את מקום מגוריה יחד עם הקטינים לאילת, תוך סטייה מהמלצת התסקיר לפיו אין לאשר את העתקת המגורים לאילת ולקיים שנת ניסיון בה האב יהיה שותף בחלוקת האחריות לגבי הקטינים כולל הרחבתם של הסדרי הקיימים.
34. ראשית ובהתאם לעמ"ש 119/08 הנ"ל יש לבדוק ולבחון את יכולתם של הקטין לעשות את המעבר ולעמוד בו.

שאלת יכולת המעבר של הקטינים אמנם לא נבחנה ע"י העו"ס לסדרי דין במסגרת התסקיר, אך הושלמה בחקירתה. כבר בפתח הדיון וכשאלה ראשונה נתבקשה פקידת הסעד להשיב לשאלת בית המשפט באשר ליכולת הקטינים לעמוד במעבר.

וכך באו לידי ביטוי הדברים בחקירתה:

"לשאלת ביהמ"ש, בתסקיר אין את היבט הקטינים, טובתם, היכולת שלהם לעמוד במעבר, אלא יש יותר את הקונפליקט של ההורים והאינטרסים שלהם, לפי החומר שאספתי אני מניחה שאם הם יעברו הם יעברו, עמד בפנינו הנזק העתידי בקשר עם האבא אם הוא יצומצם".

מעדותה של העו"ס לסדרי דין עולה כי ככל שיוחלט לאפשר את העתקת מקום המגורים הקטינים יעמדו במעבר.

יתר על כן את יכולת המעבר של הקטינים ועמידתם בו ניתן להשלים על פי ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים ואלה מביאים למסקנה כי הקטינים מסוגלים לבצע את המעבר ללא טראומה שתגרום נזק להתפתחותם התקינה, זאת, גם אם נצא מנקודת הנחה כי הם כשלעצמם, אינם צריכים את המעבר.

ברור כי שני הקטינים מסוגלים לעשות את המעבר ללא טראומה שכן המדובר בילדים צעירים הקטין ב.ש יליד 0.0.10 וג.ש יליד 00.0.12 שטרם גיבשו סביבה חברתית משמעותית וללא צורך בהליך הסתגלות מיוחד. הקטין ב.ש  עתיד להתחיל רק בשנה הבאה והקרובה לימודים בכיתה א'. מבחינת עצם המעבר אין כל שוני בין הקטינים דנא לילדים אחרים, בגיל כה צעיר, שהוריהם מעתיקים את מגוריהם לדירה אחרת במקום אחר בגבולות הארץ ואף מחוצה לה, פרט למרחק מהאב שעל משמעותו אעמוד בהמשך.

35. לאחר שקבעתי כי הקטינים יכולים לעמוד במעבר יש לעבור לבדיקת "המעגל השני" ולבחון את מכלול השיקולים והשלכותיהם על טובת הקטינים לרבות בחינת השאלה, האם יש בקשר של הקטינים עם מי מהוריהם, גורם המונע ניתוקם מאותו הורה, או הישארותם איתו, ומהי האפשרות הטובה ביותר עבורם במצב שנוצר.

36. בפתח הדברים אציין כי במקרה דנן קבעו הצדדים בהסכמה כי המשמורת על הקטינים תהא בידי האם. כמו כן קבעו הצדדים כי הסדריי הראייה יהיו כל סוף שבוע שני מיום ו', מסיום המסגרות, ועד מוצ"ש בשעה 19:00 וכן בימים א' ו- ד' משעה 17:00 עד השעה 19:00. הביקורים באמצע השבוע עם האב אינם כוללים לינה.

עוד יודגש כי המשך משמורתה של האם על הקטינים ועדיפותה כמשמורנית על פני האב כלל אינה במחלוקת ואינה עומדת במחלוקת במקרה דנא. בעקבות התובענה שהגישה האם להעתקת מגורים לא עתר האב להעברת המשמורת לידיו, או למשמורת משותפת ו/או הרחבת הסדריי הראייה. יתר על כן בכתב הגנתו ס' 12 ובמענה לטענותיה של התובעת כי הסדריי הראייה אותם מוכן לקיים הנתבע בחגים הינם מצומצמים וכי בחופש הגדול אינו לוקח את הקטינים כלל טען: " שהוא גר בדירת חדר ואין לו אפשרות לקחת את הילדים לתקופה ממושכת". 

            כעולה מהתסקיר: "ממפגשי הצפייה בין ההורים לילדים שערכתי בנפרד התרשמתי מקשר חם, איכפתי ומגונן משני ההורים. ניכר כי שוררת אהבה רבה בין הילדים לשני ההורים. ניכר כי האם מתפקדת כאם דומיננטית, אחראית ומסורה".

בעמ' 13 שורה 10 העידה העו"ס לסדרי דין: " מדובר באמא חמה, דומיננטית, מסורה , אחראית, אמא לתפארת". 

37. עוד עולה מהתסקיר:

"התנהלות האב עד היום היתה התנהלות מורכבת. נראה שהעבודה היתה בעיניו, מקום חשוב שצריך לשמור עליו, ופחות היתה התגייסות ונוכחות בחיי הילדים. האם היתה אחראית בלעדית גם ליום יום וגם לחופשות הארוכות, ואף לימי מחלה – ללא תמיכה משפחתית – דבר שפגע באם שנאלצה לעזוב את עבודתה.

להתרשמות הוועדה נראה שכוונת האם לעבור לאילת הביאה לתזוזה בנכונות ורצון האב להיות יותר שותף ואחראי בגידול הילדים. האב הביע רצון כי הילדים ילונו אצלו בביקורים באמצע השבוע, יחזרו ממנו בסופי שבוע בימי א' בבוקר במקום במוצ"ש, הוא הציע תאריכים ללקיחת הילדים בחופשות ארוכות, והביע נכונות לסייע בימי מחלה".

38. מהאמור בתסקיר כמו חקירת העו"ס לסדרי דין עולה כי האם היא הדמות הדומיננטית בחיי היום יום של הילדים ובעולמם הפנימי, היא ההורה המגדל העיקרי והיא המשמורנית העדיפה עבורם.

            עוד נראה כי העו"ס לסדרי דין נתנה משקל מוגבר לשינוי ו"לתזוזה" ברצון האב להיות שותף ואחראי יותר בגידול הקטיני נוכח כוונת האם להעתיק מקום מגוריה יחד עם הקטינים, תוך התעלמות מניסיון העבר בעניין זה כמו גם אי הוודאות לגבי העתיד.

התסקיר כאמור מתעלם לחלוטין מהעובדה כמפורט לעיל כי ביום 20.3.16 זמן קצר לפני הגשת התסקיר הוגשה ע"י העו"ס לסדרי דין בקשה (נושאת תאריך 9.3.16) להסרת הסמכויות שנתנו לה בעניינם של הקטינים. על פי הנטען בבקשה עולה כי בחודשים האחרונים ניסתה העו"ס לסדרי דין  לתווך ואף להכריע בבקשות ההורים בעניין הסדרי הראייה ללא הצלחה.

וכך באו לידי ביטוי הדברים בבקשת העו"ס :

"בחודשים האחרונים ניסיתי לתווך ואף להכריע נוכח הבקשות של ההורים בעניין סדרי ראייה. לצערי הנסיון שלי להכריע העלה התנגדות לביצוע השינויים, אי לכך אני מבקשת להסיר את הסמכויות ומציעה כי ביהמ"ש יקיים עם ההורים דיון בעניין בקשותיהם.

האב ביקש לדבריו עקב הצורך בעבודה גם בימי שישי , לאסוף את ילדיו לחופשות סוף השבוע בשעות אחה"צ במקום עם סיום הגן. הצעתי לקבל את בקשת האב ולו פעם בחודש. האם התנגדה לכך בכל תוקף.

האם ביקשה לדעת מראש מתי האב יקח את הילדים באוגוסט. האב מסר תאריכים של 4 ימים בשעות 8-15 . האם מסרה כי היא מתנגדת לאופציה של 4 ימים שהם חצאי ימים וחושבת כי ראוי שהאב יפנה זמן משמעותי לילדים בחופשת הקיץ.

בחופשת החגים האב מקבל את הילדים ביום העצמאות וצריך להחזירם במוצאי החג - יום ה. ביום שישי למחרת האב אמור לקחתם עם סיום הגן כיוון שזה סופ"ש שלו עם הילדים. האם ביקשה כי האב יקח את הילדים בצורה מורחבת ורצופה כך שיחזירם במוצ"ש במקום ביום ה' בערב. האב לא היה מוכן להתחייב לכך לדבריו מטעמי עבודה, כן לא נתן תשובה ברורה האם ניתן להחליף את סוף השבוע".

מבקשת העו"ס הנ"ל עולה כי האב בקש לצמצם את הביקורים בסופ"ש ולאסוף את הקטינים בשעות אחה"צ במקום לאסוף אותם מהמסגרות, כמו כן האב הציע הסדרי שהייה מצומצמים בחופשת הקיץ וגם בחגים וחופשות כמו יום העצמאות התקשה להתחייב להסדרי ראייה נרחבים מעט יותר.   

            ראה לעניין זה גם חקירת העו"ס לסדרי דין בדיון מיום 13.7.16 עמ' 9 שורות 8-13:

ש.        איך זה מסתדר עם הפנייה שלו חודש לפני שפנית לביהמ"ש?

ת.         להערכתנו, המפנה אצל האבא הוא החשש לאבד את הילדים. המחשבה שהילדים יגדלו באילת גרמה לו, אנחנו לא יודעים אם המפנה הוא מהפה לחוץ.

ש.        חודש לפני הוא ביקש לצמצם את הסדרי הראיה?

ת.         הוא ביקש זאת כדי להרוויח יותר כסף. היה ברור לי ולוועדת התסקירים שהאבא מת מפחד לאבד את הילדים.

39. יתר על כן פקידת הסעד אינה יודעת האם המפנה בגישת האב הינו אמיתי והאם הוא יוכל לעמוד בהבטחתו להרחבת הסדריי הראייה: "אנחנו לא יודעים אם המפנה הוא מהפה לחוץ "(עמ' 9 שורה 10), "אני לא אלוהים ולא יודעת מה יכול להיות" (עמ' 11 שורה 20) " אנחנו מקווים בשביל הילדים" (עמ' 11 שורה 22).

            ראה לעניין זה אף שאלת בית המשפט לעו"ס לסדרי דין בעמ' 10 שורות 6-11.  

40. פרט לכל אלה ובהתאם לפסיקה לא מצאתי כי יש בקשר של הקטינים עם האב להוות גורם שיש בו למנוע את המעבר. בפתח הדברים אדגיש כי כפי שעולה מהתסקיר וכפי שהתרשמתי מהאב במהלך הדיונים שלפניי המדובר באב אוהב וחם.

וכך באו לידי ביטוי הדברים בתסקיר עמ' 2:

"ממפגשי הצפייה בין ההורים לילדים שערכתי בנפרד התרשמתי מקשר חם, איכפתי ומגונן משני ההורים. ניכר כי שוררת אהבה רבה בין הילדים לשני ההורים. ניכר כי האם מתפקדת כאם דומיננטית, אחראית ומסורה".

41. עם זאת וכעולה מהתסקיר ומחקירת העו"ס ההתנהלות האב הייתה מורכבת תוך שזה נתן עדיפות וקדימות לעבודתו וכך באו לידי ביטוי הדברים בתסקיר:

"התנהלות האב עד היום היתה התנהלות מורכבת. נראה שהעבודה היתה בעיניו, מקום חשוב שצריך לשמור עליו, ופחות היתה התגייסות ונוכחות בחיי הילדים. האם היתה אחראית בלעדית גם ליום יום וגם לחופשות הארוכות, ואף לימי מחלה – ללא תמיכה משפחתית – דבר שפגע באם שנאלצה לעזוב את עבודתה".

כמו כן ראו עדותה בעניין זה עמ' 13 שורות 2-3:

ש.        את מסכימה שעד שהחרב הגיעה לצוואר מקום העבודה של האב חשוב יותר מהקטינים?

ת.         כתבתי את זה.

42. כעולה מהתסקיר ומחקירת העו"ס "כוונת האם לעבור לאילת הביאה לתזוזה בנכונות ורצון האב להיות יותר שותף ואחראי בגידול הילדים" –הצהרות אלו של האב הביאו למתן ההמלצה שלא לאשר המעבר בשלב זה ולקיים שנת ניסיון.

          כאמור לעיל אין בידי לקבל המלצה זו. כעולה מהתסקיר עמ' 1 :"הוא (האב י.א) מתגורר בשכירות בחדר בדירה ב___. בסופי שבוע ובחגים מארח את הילדים בבית הוריו ב____".

          מהחקירות של הצדדים והעו"ס עולה כי כל הביקורים בין האב והקטינים מתקיימים למעשה בבית הוריו של הנתבע/האב וכך גם הסדרי הראייה המצומצמים אשר אינם כוללים לינה המתקיימים באמצע השבוע.

ראו חקירת העו"ס לסדרי דין עמ' 11 שורות 23-32:

ש.        שאלת את האבא למה הוא לא לוקח את הילדים לסוף שבוע אליו לדירה השכורה?

ת.         באיזשהו שלב האבא אמר לי שהוא גר עם שותף.

ש.        ובגלל זה הוא לא לוקח?

ת.         נכון.

ש.        לא ציינת את זה, הוא שוכר דירת חדר ב______.

ת.         אני לא ידעתי אם מדובר בדירת חדר או בדירה עם שותף. בעבר הוא אמר לי שהוא לא גר לבד.

ש.        ועכשיו?

ת.         אני לא יודעת. בכל מקרה, האבא טוען כשהוא לוקח את הילדים הוא לוקח אותם לסבא ולסבתא.

כן ראו עדות הנתבע בעניין זה עמ' 22 שורות 5-17:

ש.        מה עם הדירה ב_____, אתה גר לבד שם?

ת.         מה זה קשור? אני מנסה להבין.

ש.        אתה גר שם לבד?

ת.         כרגע לא.

ש.        זו דירה?

ת.         זו יחידה. לפעמים יש שותף. זה תלוי מתי הוא נמצא. מה זה קשור?

ש. ביהמ"ש: יש שותף או אין שותף?

ת.         לא. אין שותף. זו יחידה של חדר.

ש.        למה במשך שנתיים וחצי אתה דואג לקחת אותם רק ל___ ולא ל____?

ת.         כי הם מאוד אוהבים את ההורים שלי ומבקשים לראות את ההורים שלי. אנחנו יושבים כולנו ביחד לאכול.

ש.        והם ישנים שם גם?

ת.         בסופי שבוע.

התובעת בסיכומיה ובחקירתה את העו"ס לסדרי דין והנתבע העלתה טענות רבות כנגד הנתבע בעניין זה  וקיומם של הסדרי הראייה בבית הוריו, לרבות הטענה כי הביקורים באמצע השבוע עיקרם נסיעה של הקטינים ברכב אל הוריו של הנתבע וחזרה  ואשר אין בהם זמן איכות לקטינים עם האב (עמ' 5 שורות 24-32 ועמ' 6 שורות 1-8).

לטעמי העיקר הוא כי האב מתמיד ומקיים את הסדריי הראייה עם הקטינים ושומר על מסגרת יציבה וקבועה של הסדרי שהייה. היציבות והקביעות בקשר הם החשובים והעובדה כי הביקורים מתקיימים בבית הוריו וכי חלק ניכר מזמן הביקורים באמצע השבוע מופנה לטובת נסיעת הקטינים אל בית הוריי הנתבע אין בה כדי לגרוע מחשיבות הביקורים ותרומתם לביסוס ושמירה על הקשר עם האב.

עם זאת ומשעה שעל הכף מונחת השאלה אם בגין אותם הסדריי ראייה יש למנוע את המעבר התשובה לכך היא שלילית.

המלצת פקידת הסעד נשענת על הציפייה כי הסדריי הראייה יורחבו ויכללו לינה באמצע השבוע ולא על מצב קיים בו הסדרי הראייה כוללים כבר לינות באמצע השבוע. פרט לכך שההמלצה נשענת על ציפייה עתידית להרחבתם של הסדריי הראייה הרי שאין כל וודאות כי אלה אכן יורחבו בעתיד וכי הנתבע אכן יוכל לעמוד בהם. כך למשל אין בתסקיר כמו גם בסיכומי הנתבע כל התייחסות משמעותית לשאלה כיצד יורחבו הסדרי הראייה ויכללו גם לינות באמצע השבוע , האם בבית הוריו של הנתבע ו/או בביתו הוא? לא הובאה כל עדות ולא נטען ע"י הנתבע כי בכוונתו לשכור דירה אשר תאפשר הלנת הקטינים בבית הנתבע. יתר על כן מעדות העו"ס לסדרי דין עולה כי האב טען בפניה כי אין לו אפשרות כלכלית לשכור דירה אשר תאפשר לו לארח בה את הקטינים: "האבא אמר שמצבו הכלכלי לא טוב ולא נשאר לו כלום" (עמ' 12 שורה 4). עוד אוסיף כי הגם שכאמור לעיל קבעתי כי אין בעובדה כי כל הביקורים מתקיימים בבית הוריו של האב כדי לגרוע מחשיבותם של אלה ותרומתם לקשר עם הקטינים, הרי שעובדה זו מלמדת כי האב זקוק ככל הנראה לתמיכת הוריו ונשען עליהם בטיפול בקטינים.

כן אין התייחסות לשאלה כיצד יגיעו הקטינים למסגרות ככל שיורחבו הסדריי הראייה שכן הנתבע מתגורר ב_____, הוריו ב____ והאם והקטינים התגוררו ומתגוררים עדיין ב____.

כמו כן לא נבחנה לעומק השאלה של אפשרות הנתבע לעמוד בהרחבת הסדריי הראייה מבחינת עבודתו (עמ' 12 שורות 17-25) וזאת בפרט נוכח ניסיון העבר והתנהלות הנתבע, עד ובסמוך להגשת התסקיר, לרבות הקשתו מהעו"ס לצמצם הביקור בסופ"ש כך שזה  יחל בשעות אחה"צ.

יודגש כי בפסקי הדין בהם נדחתה בקשת אם להעתיק מקום מגוריה עם הקטינים הבסיס להחלטה היה כבר קיומם של הסדרי ראייה רחבים  הכוללים לינות באמצע השבוע. כך למשל בעמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א' ב' ח' נ' מ' ב' ח' [פורסם בנבו, 9.12.12] לאב היו קיימים הסדריי ראייה פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני וזאת פרט לשיקול הנוספים של רצון הקטינים אשר לא חפצו במעבר והשתלבותם במסגרות הלימודים- שיקולים אשר אינם קיימים בעניינו.

כך גם בתמ"ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו ,1/9/13] נדחתה בקשת האם האם להעתיק מקום מגוריה עם הקטינה לאור הסכם גירושין בין הצדדים אשר קבע הסדרי ראיה בין האב לקטינה כך שהאב שוהה עם הקטינה פעמיים בשבוע כולל לינה, הסדר אשר בפועל ייושם ובהצטרף לעובדה כי בהסכם הגירושין נקבע תנייה ולפיה :"האם יכולה לעבור כרצונה במרחק של עד 35 ק"מ מXXX , מרחק יותר גדול באישור הבעל".

43. פרט לאמור לעיל אוסיף כי לטעמי האמור בתסקיר (עמ' 4) ולפיו : "המעטת הקשר בין האב לילדים עלול להתפתח בהמשך גם לנתק מהאב ולפגוע בהתפתחותם הרגשית של הילדים " וכן החשש מנזק עתידי לקטינים בשלל החשש כי האב ייעלם ( עמ' 10 שורות 10-17), עליו עמדה העו"ס לסדרי דין בחקירתה אינו שיקול רלוונטי ואינו ישים בתיק דנא, כפי שאבהיר בהרחבה.

לא נסתרה מעיני העובדה  כי בע"מ  119/08 הנ"ל קיימת גם דעת מיעוט של כב' השופט נ. הנדל, אשר הנמקתו העיקרית שם, נשענת על העובדה כי כב' השופט הנדל מצא שיש עיגון למסקנת המומחה, שאחת מהמטרות העיקריות של האם היא להרחיק עצמה וילדיה מן המערער דבר אשר יביא לפגיעה ביציבות הקשר בין האב והקטינים.

לטעמי שמירה על הקשר שבין האב והקטינים הינה עקרון מהותי וחשוב בבחינת העיקרון של טובת הקטין ויש ליתן לו מקום ומשקל ראוי בעת בחינת השאלה אם להתיר את המעבר. כך באו לידי ביטוי הדברים בפסק דינו של כב' השופט הנדל (עמ' 18):

"המומחה הביע דאגה מהשפעת המעבר על המשך הקשר בין הורה אחד – המערער- לבין ילדיו, זאת בשל השפעתה השלילית הפוטנציאלית של המשיבה על הקשר האמור. לעומת זאת, לא נמצא כי המערער מהווה גורם מפריע לטיב הקשר בין המשיבה לבין הילדים. יוצא אפוא שבמצב מסוים- הרחקת הילדים מהמערער-  עלולה לסכן את הקשר עם הורה אחד, מה שאין כן במצב ההפוך. שיקול זה רלוונטי עד מאוד לטובת הילדים בהתאם למבחן המנחה בפסק דין פלונית שהובא לעיל.

המומחה התייחס באופן ענייני להתנהגות המשיבה ובכלל זה לרצונה להעתיק מקום מגוריה בהתאם לעקרון טובת הילד. אצל המומחה התגבשה המסקנה שמטרת המשיבה בהחלטתה לעבור למרכז היא להתרחק עם ילדיה מהמערער. מניע מעין זה אינו חד ממדי אלא ישליך על המשך הקשר בין הילדים לבין המערער. אף ברמה המעשית - המרחק בין איזור המרכז לבין אילת, גילם הצעיר של הילדים וזאת מבלי להתייחס לסוגיית ההוצאות - רב כוחה של המשיבה להשפיע על הקשר בין ילדיה לבין אביהם. המומחה הגיע למסקנה זו אחרי שהוא פגש את כל המעורבים במספר הזדמנויות. זאת ועוד. עמדת המומחה מבוססת גם על ממצאים עצמאיים".

בעניינו חשש זה לא מתקיים כלל, אין כל טענה בתסקיר ולא עלה מהחקירות של מי מהצדדים לרבות העו"ס לסדרי דין כי האם מנסה לחבל בקשר בין האב והקטינים ו/או כי היא עלולה לגרום חלילה לניתוק ו/או ניכור בין הקטינים והאב. יתר על כן מהעדויות והראיות עולה כי האם פעלה כל העת להרחבת היקפם של הסדריי הראייה. המדובר באם אשר רואה לנגד עיניה את טובתם של הקטינים והמבינה כי טובתם והתפתחותם התקינה של הקטינים מחייבים קשר שוטף ורציף עם האב. האם אף העידה "אני מוכנה להביא ולהחזיר אותם פעם בחודש" (עמ' 20 שורה 1).

יתר על כן דעת המיעוט של כב' השופט נ' הנדל נשענה אף על קביעתו בעמ' 17 לפסה"ד :

 "המומחה קבע שהמסוגלות של שני ההורים דומה (עמ' 46 לפרוטוקול). עולה, שמדובר בשני הורים בעלי מסוגלות הורית טובה".

שיקול זה אינו מתקיים כלל בעניינו בו לאם עדיפות מובהקת על פני האב כמשמורנית ושאלת משמורת האב על הקטינים כלל אינה מתעוררת.

משהאם נמצאה כהורה המשמורן  המועדף ובהעדר כל התרשמות או אינדיקציה לרצון של האם לפגוע בקשר שבין הקטינים לאביהם ו/או לצמצמו , לא ניצב כל שיקול של ממש שמכוחו יש למנוע את המעבר כמפורט לעיל.

44. את הקשר בין האב והקטינים יש לשמר ולהבטיח הן ע"י חיובה של האם כי בביקורים בסופי שבוע אשר ימשיכו אחת לשבועיים כאשר היא תהא אחראית פעם בחודש להביא ולהחזיר את הקטינים מאילת למרכז הארץ וכן תישא בעלויות הכרוכות בכך. הביקור הנוסף באותו החודש יהא באחריות הנתבע ובמימונו.

לעניין זה אציין כי גרסת האב באשר לכך כי אינו יכול להשתמש ברכב העבודה לשם ביקורים (עמ' 20 שורות 28-31 ובהמשך עמ' 21 שורות 1-13 ) לא הייתה מהימנה או סבירה בעיני. יתר על כן ובעניין זה טענת האם בעדותה "אחרי שילדתי א הילד הקטן הוא הגיע כל סוף שבוע. זה אפשרי. שייקח את הילדים למרכז" (עמ' 19 שורה 31) לא נסתרה.

            כמו כן יש לשמר את הקשר בין האב והקטינים ע"י הרחבתם של הסדרי הראייה כך שבתקופות שאין לימודים ומסגרות יחלו הביקורים ביום ה' ויסתיימו ביום א' והרחבתם של הסדריי הראייה בחגים ובחופשות.

45. אוסיף כי במקרה דנן אף שוכנעתי באופן מלא, שטובתם של הקטין "מכילה" גם את השיקול של טובת האם ובמקרה דנן אין ביניהם שום התנגשות או סתירה והם משלימים זה את זה. המעבר יאפשר לאם להתפנות לעבודה יציבה וקבועה ע"י כך שתוכל להסתייע בבני משפחתה לשם הוצאת הקטינים מהמסגרות ובטיפול השוטף בהם. היציבות התעסוקתית ימנעו את אותם מתח וחרדה אשר הינם תולדה של המצוקה הכלכלית ואי הוודאות התעסוקתית ויתרמו עוד יותר להורותה המיטיבה של האם כפי האמור בתסקיר ובעדות העו"ס לסדרי דין.  

46. לפיכך הנני נעתר לתביעה ומתיר לאם להעתיק את מקום מגוריה ומקום מגורי הקטינים לעיר אילת.

            הנני מסמיך את העו"ס לסדרי דין באילת לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 לפקח על הסדריי, לקבוע את הסדריי הראיה והשהייה בחגים ובחופשות  להרחיבם ו/או לשנותם. תוקף ההסמכה לתקופה של 24 חודשים.   

בנסיבות העניין: מהות התובענה והעובדה כי לא מצאתי כי עמדת האב נבעה ממניעים פסולים וזרים אלה מתוך רצון כן ואמיתי לשמור על הקשר עם ילדיו הקטינים וחרף התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

47. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, לעו"ס לסדרי דין במועצה המקומית ____ ובעיר אילת.
48. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה אודות הצדדים והקטינים.

ניתן היום,  ג' אב תשע"ו, 07 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.