תמיר נ' ישר - אובוז נכסים ואחזקות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת על סכום של 75,000 ₪ בגין משלוח 71 דברי פרסומת לתובע, בניגוד להוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת [בזק ושירותים] התשמ"ב – 1982 [להלן: "החוק"].

טענות התובע

התובע הינו עורך דין במקצועו והנתבעת הינה חברה לשיווק ופרסום באינטרנט, המפרסמת און ליין באמצעות אתר האינטרנט שבבעלותה.

החל מיום 20.6.11 ועד ליום 28.10.11, שיגרה הנתבעת לתובע 22 דברי פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני הכוללות דברי פרסומת.

מיום 22.5.12 ועד ליום הגשת התביעה, המשיכה הנתבעת ושלחה לתובע לפחות 49 הודעות פרסומיות נוספות.

התנהלות זו של הנתבעת מהווה הפרה של חוק התקשורת ופגיעה קשה בפרטיות של התובע ולו מהטעם לפיו מדובר בכמות עצומה של ספאם [דואר זבל] שנשלח לתובע לאחר שבין הצדדים נוהל הליך משפטי בעניין דואר זבל בבית המשפט לתביעות קטנות, כך שבנסיבות אלו היתה צריכה הנתבעת לדעת כי התובע מתנגד נחרצות לקבל דואר זבל והיה עליה לפעול להסרתו של שם המתחם של הנתבע מרשימת התפוצה שלה.

בסך הכל קיבל התובע מהנתבעת עד יום הגשת כתב התביעה 71 דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת, דברי פרסומת שכללו מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד את התובע לרכישת שירות ו/או מוצר ו/או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.

דבר הפרסום בא לקדם את מטרותיה של הנתבעת לעשיית רווחים מפרסום והם שוגרו לתובע על ידי הנתבעת או מי מטעמה, למרות שהתובע לא נתן את הסכמתו המפורשת מראש לקבלת דבר הפרסומת.

בהתאם לסעיף 30א' (י) (1) לחוק התקשורת, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל התובע מהנתבעת.

התובע טוען כי שליחת דברי הדואר מהווה פגיעה בפרטיות, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, המתיר לביהמ"ש לפסוק לנפגע פיצויים עד 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק.

טענות הנתבעת

יש לסלק את התביעה על הסף מן הטעמים הבאים:

העדר יריבות – אין יריבות בין התובע לנתבעת, שכן תיבות הדואר שלגביהן הוגשה התביעה אינן בבעלות התובע.

העדר עילה – התובע חיפש לקבל את דברי הדואר ו/או לפחות הסכים לקבל את דברי הדואר ואילו הדואר שלגביו לא ניתנה הסכמה אינו מהווה פרסומת אסורה.

לטענת הנתבעת, התביעה מהווה ניסיון שנעשה ע"י התובע בחוסר תום לב בעקבות שיטה חדשה ומיזם עסקי שפיתח התובע לעשות לפרנסתו שלא כדין באמצעות הגשת תביעות משפטיות.

אין מדובר באזרח תמים אשר נפגע ממשלוח דואר זבל לתיבת הדואר האלקטרונית האישית שלו אלא מדובר בעורך דין, תובע סדרתי, המתפרנס, בין היתר, מהגשת תביעות בנושא "דואר זבל" ולמעשה, הינו "צייד" של תביעות מסוג זה.

התובע הינו עורך דין במקצועו הבקיא ברזי האינטרנט והינו בוגר עתודה טכנולוגית בבית הספר להנדסאים בטכניון, ובעבר אף היה מנהל פיתוח עסקי טכנולוגי בחברת אינטרנט זהב, הינו בעל תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בשיווק והוא קשור למספר אתרי אינטרנט שונים.

ככל הנראה, התובע משתמש במערכת מידע אלקטרונית באמצעותה הוא טווה מעין קורי עכביש אינטרנטיים הלוכדים הודעות דוא"ל אשר אינן ממוענות באופן אישי לתובע. לאחר שהתובע אוגר מספר הודעות פרסומיות המיועדות להגיע לתיבות אחרות של לקוחות הנתבעת, אשר אישרו קבלת ההודעות הפרסומיות, פונה התובע לבית המשפט לקבלת פיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, תוך עשיית עושר שלא במשפט וניצול הליכי משפט.

הנתבעת הינה חברת נכסים ואחזקות ובבעלותה מספר אתרי אינטרנט שמטרתם, בין היתר, לפרסם אתרי אינטרנט אחרים ברשת האינטרנט, הנתבעת מודעת לתופעת "דואר הזבל" ולרצון המחוקק למגר את התופעה והיא עושה כל שלאל ידה על מנת להימנע ממשלוח "דואר זבל".