לפניי תביעה לסילוק ידו של הנתבע מדירת מגורים המצויה בניהול התובעת וכן, לתשלום דמי שימוש.
מבוא - העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
- התובעת: "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור, לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב – הינה חברה ממשלתית ציבורית, המוסמכת, בין היתר, לנהל נכסים לצורך מתן פתרונות דיור ציבורי לזכאים על פי קריטריונים אותם קבע משרד הבינוי והשיכון.
- מדינת ישראל הינה הבעלים של דירה, הנמצאת בניהולה של התובעת בשמה ובמקומה, בת שני חדרים הנמצאת בקומת קרקע ברחוב/*/*/*/ בתל אביב (להלן – "הדירה") וזאת, כנתמך בנסח רישום מקרקעין אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה ולא נשלל.
- הדירה נשוא התביעה הושכרה ע"י התובעת לסבתו וסבו של הנתבע – מר מ.ב - ה"ה ב.א. ומ. ז"ל (להלן: "הדיירים החוזיים") וזאת, בהתאם להסכם השכירות מיום 12/10/1972.
- הדיירים החוזיים התגוררו בדירה עד למועד פטירתם – המנוח ב.מ. ז"ל ביום 28/12/02 והמנוחה א. ב.ז"ל ביום 9/12/04 .
- תאריך לידת הנתבע הינו ה 18/9/88.
- ממועד פטירת הדיירים החוזיים, המשיך להחזיק בדירה אביו של הנתבע ט. ב.ז"ל, מבלי שהוכר על ידי התובעת באופן רשמי הכרה כדייר ממשיך וזאת, עד להירצחו בחודש דצמבר 2007.
- לאחר פטירת אביו המנוח, פנה הנתבע וביקש להקנות לו זכות שכירות במושכר כדייר ממשיך וזאת על פי נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים של משרד הבינוי והשיכון ובהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן – "החוק"). במאמר מוסגר אציין, כבר בשלב זה, כי אין חולק שנוהל זה תוקן ביום 1/8/09 ואולם, לאור מועד פטירת הדיירים החוזיים, כמו גם אביו המנוח של הנתבע, מוסכם כי על עניינו של הנתבע יש להחיל את הנוהל כפי שהיה בתוקפו בדצמבר 2007 דהיינו הנוהל מיום 1/2/02 (להלן: "הנוהל") .
- בקשתו של הנתבע נדחתה בהחלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון מיום 29/5/08 וערעורו על החלטה זו נדחה בוועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון מיום 25/5/09.
- הנתבע ממשיך להחזיק בדירה במועד הגשת כתב התביעה וכיום.
טענות הצדדים:
- נקודת המוצא לטיעוני התובעת הינה כי על מנת שהנתבע יקנה לעצמו זכויות כדייר ממשיך, עליו לעמוד בתנאי הנוהל משנת 2002 , דהיינו להראות כי התגורר בדירה בשלוש שנים אשר קדמו למועד פטירת הדיירת החוזית – סבתו המנוחה א. ב.– דהיינו החל מיום 8/12/01.
בהקשר זה טוענת התובעת כי הנטל להוכיח עמידה בתנאי הנוהל, מוטל על הנתבע ואולם, לא זו בלבד שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו, אלא שהראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט, יש בהן בכדי לשלול טענתו זו.
כך, לטענת התובעת, תימוכין ראשון לכך שהנתבע לא התגורר בדירה עם סבתו ניתן למצוא בביקורי מעגל מתאריכים 10/9/03, 8/10/03 ו - 11/12/03 (כולם נערכו על גבי דו"ח ביקור מעגל אחד הנושא תאריך 24/8/03- להלן – "דו"ח ביקור המעגל משנת 2003") מהם עולה כי סבתו המנוחה של הנתבע התגוררה בגפה. באשר לקבילותו של דו"ח ביקור המעגל משנת 2003, מוסיפה התובעת וטוענת כי ביקורי מעגל מהווים רשומה מוסדית ומשכך, הינם קבילים הגם שלא הוגשו באמצעות עורכם. זאת ועוד, לטענת התובעת ובהתאם לפסיקה יש לייחס לדוחו"ת ביקורי המעגל משקל ראייתי נכבד.
בנוסף, לטענת התובעת, ניתן למצוא תימוכין לכך שהנתבע לא התגורר עם סבתו המנוחה, בבקשה למדרוג מיום 1/7/04, אשר הוגשה על ידי סבתו המנוחה, במסגרתה הצהירה כי הינה מתגוררת עם אבי הנתבע – ט. ב.ז"ל בלבד. בהקשר זה טוענת התובעת כי לאור הבקשה זכתה המנוחה לשלם שכר דירה מופחת ומשכך, גם ככל שימצא בית המשפט כי אין ממש בבקשה, הרי שאין לאפשר לנתבע לטעון בניגוד לה.
יתרה מכך, התובעת מפנה לבקשה אשר הוגשה על ידי אמו של הנתבע - הגב' כ.א- לסיוע בשכר דירה מיום 5/3/05, במסגרת הצהירה גם אמו של הנתבע שהנתבע מתגורר עמה במועד הבקשה. גם לעניין זה טוענת התובעת כי משזכתה אמו להטבה מהקופה הציבורית בהתבסס על הצהרתה ולפי הנתבע התגורר עמה, הרי שאין לאפשר לנתבע לטעון בניגוד להצהרתה זו.
זאת אף זאת, לטענת התובעת, עדות נוספת לכך שהנתבע לא התגורר עם סבתו המנוחה במועדים הרלוונטיים, ניתן למצוא גם בכך שהנתבע עדכן את כתובתו במשרד הפנים לכתובת הדירה רק ביום 29/10/04 וזאת, לאחר שחמישה חודשים קודם לכן ביום 18/5/04 עודכנה כתובתו לרחוב ***
לא זאת אף זאת, מלבד הראיות הפוזיטיביות האמורות, מפנה התובעת לכך שעדותו של הנתבע לא היתה קוהרנטית ועמדה בסתירה לעדויות האחרות אשר הוצגו מטעמו. יתרה מכך, לטענת התובעת, מתוך עדותו של הנתבע ניתן ללמוד חיזוק לכך שלא התגורר בדירה, באשר אף הוא עצמו העיד כי בשנת 2003 לא התגורר בדירה באופן העונה על מגורים רצופים הואיל והתגורר בפנימייה.
התובעת מוסיפה ומפנה למחדל הנתבע מהצגת ראיות בתמיכה לטענותיו ובכלל זה למחדלו מהצגת מכתבים הנושאים את שמו או כל מסמך רישמי הנושא את שמו ואת כתובת הדירה וזאת, על מנת לתמוך טענתו. לטענת התובעת מחדלו של הנתבע מצירוף ראיות כאמור, יש בו בכדי ללמד חזקה ראייתית שלילית כנגד גרסתו ובאופן התומך בגרסתה.
לאור כל האמור, טוענת התובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכחת זכאותו כדייר ממשיך ומשכך, בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין- תשכ"ט 1969 הינה עותרת לסילוק ידו מהדירה.
בנוסף לתביעת הפינוי, טוענת התובעת כי הנתבע לא שילם לה כל תשלום בגין השימוש בדירה במהלך כל תקופת החזקתה על ידו ומשכך, כי יש לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים המבוססים על דמי שכירות חודשיים לתקופה שמיום 19/12/04 ועד ליום 9/5/11 בסך של 348,301 ₪ הנתמך בחוות דעת שמאית.
- הנתבע מנגד טוען כי הרים את הנטל להוכחת מגוריו בדירה החל מיום 1/12/01 ואף קודם לכן. בטיעונו זה מפנה הנתבע ראשית לעדויות הרבות אשר הושמעו בפני בית המשפט בתמיכה לטענתו זו, עדויות אשר לטענת הנתבע יש לייחס להם משקל ראייתי בשים לב לכך שמדובר בעדויות מהימנות, אשר מהימנותם נובעת, בין היתר, מפרטים ספונטניים זהים אשר נמסרו על ידי העדים- האחד בלי לדעת את עדותו של האחר – ואשר יש בהם בכדי לתמוך בגרסת הנתבע. לעניין זה מפנה הנתבע, לשם הדוגמא, לעדויות אחותו של הנתבע הגב' א.ב.ט., אשר העידה, בדומה לשכנו של הנתבע מר א.ד. - כי הנתבע למד את לימודי דרשת בר המצווה שלו (בשנת 2001) באיזור הדירה. עוד העיד הנתבע כי חגג את חגיגת בר המצווה שלו באולם בשם גלרי פלס בחולון וזאת, בדומה לתצהיר א.ד.. באופן זהה העידה גם אמו של הנתבע כי בתקופת בר המצווה של הנתבע הוא לא התגורר בערד.
הנתבע מוסיף ומפנה לעדויות עדיו הנוספים אשר לא נחקרו בחקירות נגדיות- הגב' ש.ס. ומר י. ב..ט שניהם אישרו כי לאורך השנים ביקרו בדירה עשרות פעמים וראו את הנתבע מתגורר בה.
- זאת ועוד, לטענת הנתבע – אין בראיות כפי שהוצגו על ידי התובעת בכדי לשלול את טענותיו והראיות מטעמו.
בכלל זה מפנה הנתבע ראשית לכך שהתובעת לא הגישה את דו"ח ביקור המעגל משנת 2003, באמצעות עורך הדו"ח ומשכך, לטענתו, עצם הגשת הדו"ח מהווה עדות מפי שמועה שאינה קבילה. יתרה מכך, עיון בדו"ח- לטענת הנתבע – מעלה כי אין לייחס לו כל משקל באשר הדו"ח עצמו מגלם עדות מפי השמועה וזאת, בנסיבות בהן עורך הדו"ח אינו מתאר את שראה בעצמו, אלא מתאר דברים אשר נאמרו לו מפי שכנה של הנתבע. בהקשר זה טוען התובע כי לא זו בלבד שמדובר בעדות מפי השמועה אלא שמדובר בעדות כפולה מפי השמועה. לא זאת אף זאת, לטענת הנתבע האמור בדו"ח ביקור המעגל שגוי בעליל בשים לב לכך שבמסגרת הדו"ח מצוין כי בדירה מתגוררים מ. וא. עם בנם ט., דא עקא אין חולק כי מ. נפטר בשנת 2002, עוד קודם לביקור המעגל משנת 2003. בנסיבות אלו, לטענת הנתבע, אין לייחס לדו"ח ביקור המעגל משקל כלשהו וועדת האיכלוס אשר הסתמכה על דו"ח זה בדחיית בקשתו להכיר בו כדייר ממשיך, התנהלה בחוסר סבירות.
בנוסף, מפנה הנתבע למחדלה של התובעת מצירוף ראיות אשר לכאורה הינן תחת ידה ובכלל זה לכך שלא הגישה דוחות בקורי מעגל כלשהם מלבד דו"ח אחד (בו לכאורה מתועדים שלושה ביקורים )לשנת 2003 וזאת, הגם שלכאורה על התובעת לערוך בשגרה ולפחות אחת לשנה, ביקורי מעגל.
זאת ועוד, לטענת הנתבע, התובעת חדלה מהבאת עדים אשר ביכולתם להעיד על ההתרחשויות מידיעה אישית והסתפקה בהבאת עדים אשר מעידים על האירועים מפי השמועה בלבד. הנתבע מבקש בנסיבות אלו כי תלמד חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסת התובעת והנובעת ממחדליה מהבאת ראיות או עדים המצויים תחת ידה ובהתאם לה לו היו מוצגים אלו, הרי שהיה בהם בכדי לתמוך בגרסתו.
זאת אף זאת, לטענת הנתבע אין לייחס משקל כלשהו או לקבוע ממצא לחובתו בהתבסס על בקשת סבתו המנוחה למדרוג בשכר דירה בה לא הוזכר כמי שגר בדירה. בהקשר זה טוען הנתבע כי הואיל ובעת הגשת הטופס היה קטין ולא עבד, ברי כי סבתו לא רשמה את שמו בטופס אלא את שמה ואת שם אביו בהינתן שהם הבגירים המתגוררים בדירה ומשכך אלו הנתונים הרלוונטיים לעניין מדרוג שכר הדירה.
בכל הנוגע לבקשת אמו להנחה בשכר דירה, הרי שלטענת הנתבע, אין לייחס לזו משקל ראייתי כלשהו וזאת, בנסיבות בהן הבקשה הנטענת כלל לא הוצגה בפני בית המשפט אלא שכל שהוצג הוא תדפיס מחשב אשר לכאורה תומך בה. יתרה מכך, לטענת הנתבע, אין לקבל את האמור בבקשה כראייה לחובת הנתבע וזאת, הואיל ולא היה שותף לה והיא הוגשה על ידי אמו בשעת משבר נפשי וכלכלי ועל רקע זה לטענתו, יש להבין - גם אם לא לקבל - את הסיבה בעטיה הגישה בקשה לעזרה במסגרתה הצהירה כי הנתבע גר עמה, הגם שלא גר עימה באותו מועד.
עוד מפנה הנתבע אל תמצית רישום האוכלוסין ולטענתו לא זו בלבד שאין בה בכדי לשלול טענתו ולפיה התגורר בדירה, אלא שיש בה בכדי להעיד על כך שמשהיה באפשרותו להביע עמדה בנושא- במועד בו הגיע לגיל בו ניתן להנפיק תעודת זהות - פנה ושינה את כתובתו לכתובת הדירה.
יתרה מכך, לטענת הנתבע יש לשלול טענת התובעת ובהתאם לה יש בעובדה שלמד בפנימיה בכדי לשלול מגוריו ברציפות בדירה ולטענתו, בהקשר זה, בהתאם לפסיקה הואיל והמשיך לראות בדירה ביתו ואף שהה בה בחופשות מהפנימיה, בה למד פחות משנה, הרי שאין בלימודיו ומגוריו בפנימיה כאמור בכדי לשלול את רצף מגוריו בדירה.
לאור האמור, לטענת הנתבע, יש לקבוע כי אמנם התגורר בדירה משנת 2001 ומשכך, יש לקבוע שהינו בעל זכויות כדייר ממשיך בדירה.
- בהסתמך על טענתו ולפיה הינו דייר ממשיך בדירה, טוען הנתבע כי יש לדחות תביעתה הכספית של התובעת. בהקשר זה טוען הנתבע בנסיבות בהן הינו דייר ממשיך הרי שעליו לשלם שכר דירה לשנתיים הראשונות בהתאם לשכר הדירה אשר שולם על ידי הדיירת החוזית ואף לאחר מכן, עליו לשלם שכר דירה לפי מדרוג ספציפי ויכולותיו. בנסיבות אלו, הרי שלטענת הנתבע, אין רלוונטיות לחוות הדעת אשר הוגשה על ידי התובעת המתייחסת לשכר דירה חופשי ומשכך, בהינתן שהתובעת לא הוכיחה איזה שכר דירה על הנתבע לשלם בשים לב לנסיבות האמורות, לא הרימה הנטל להוכחת תביעתה הכספית ומשכך דינה דחייה. למעלה מן הצורך טוען הנתבע כי יש לשלול חוות דעת מומחה התובעת הואיל ואינה מהימנה.
- לאור האמור, לטענת הנתבע הרי שדין התביעה על שני ראשיה – לסילוק יד ולשכר דירה – להידחות.
דיון והכרעה:
- במסגרת דיונים אשר התקיימו בפני בית המשפט, העידו מטעם התובעת - מר אלי שחר המשמש כאחראי על נושא האיכלוס והזכאות בתובעת, מר מוטי בלנגה המשמש כמנהל מחלקת גביה בתובעת והשמאי מר בן חיים אשר ערך חוות דעת מטעם התובעת לעניין גובה דמי השכירות. מטעם הנתבע העידו או הגישו תצהירים - הנתבע בעצמו, הגב' ש.ס. – דודתו של הנתבע, מר י.ב.ט.- דודו של הנתבע, הגב' .כ א.ן(ב.ט.) - אמו של הנתבע, מר א.- שכנו של הנתבע, הגב' א. ב.ט.- אחותו של הנתבע ומר ש.א. – בן זוגה לשעבר של אמו של הנתבע.
- אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את הטענות והראיות כפי שהונחו בפניי, הנני סבורה כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי הינו עומד בקריטריונים הקבועים בנוהל לדייר ממשיך– ומשכך, הנני סבורה כי דין התביעה לסילוק ידו של הנתבע מהדירה להידחות.
זאת ועוד, הנני סבורה כי בשים לב לכך שטענות התובעת בכל הנוגע לחוב כספי מבוססות ומחושבות לפי שכר דירה חופשי ולא הונח בפני בית המשפט תחשיב רלוונטי המגלם את הקביעה ולפיה הנתבע הינו דייר ממשיך – לא הוכיחה התובעת תביעתה הכספית ומשכך, גם דין התביעה הכספית להידחות.
סעד הפינוי –
- כאמור, במסגרת טיעוניה נקודת המוצא של התובעת הינה כי על יחסי הצדדים חל המצב הנורמטיבי בהתאם לחוק ולנוהל מיום 1/2/02 והנתבע אינו חולק על האמור. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי לאור מועד פטירת סבתו של הנתבע ביום 9/12/04, הרי שנקודת מוצא הינה נכונה. לאור האמור, הרי שלא יכול שיהיה חולק כי השאלה האם מחזיק הנתבע בדירה כדין אם לאו, הינה פועל יוצא של השאלה האם הינו "דייר ממשיך" בהתאם לחוק ולנוהל.
משכך, אפנה לבחינת הנורמות החלות, במקרה בפני בהתאם לנוהל ולחוק.
- סעיף 1 לחוק, קובע ומגדיר בין היתר מי הוא "דייר ממשיך" כדלקמן:
"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי".
- סעיף 3(א) לחוק, כפי שהיה במועדים הרלוונטיים, קובע את זכות הדייר הממשיך כדלקמן:
"נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להשתמש ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין".
- בהתאם לסעיף 2.10.2 לנוהל, כפי שהיה בתוקף במועד פטירת המנוחים, "דייר ממשיך" הוא מי שעומד בכל התנאים להלן:
- הינו קרוב משפחתו של הדייר החוזי שנפטר לרבות בנו בתו, נכדו, נכדתו או הורהו.
- גר לפחות שלוש שנים ברציפות עם הדייר החוזי בסמוך לפטירתו או לפני שעבר למוסד סיעודי. יצויין כי במסגרת הנוהל נקבע מפורשות שהרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים או אשפוז לטיפול רפואי.
- הדייר הממשיך וקרובו עונים להגדרת חסרי דירה וזאת 5 שנים לפני פטירת הדייר החוזי או לפני כניסתו למוסד סיעודי וגם לאחר מכן.
- במסגרת טיעוניה לא התכחשה התובעת לכך שהנתבע עומד בקריטריונים הנקובים בסעיפים קטנים א' וג '- דהיינו כי הנתבע הינו נכדה של הדיירת החוזית וכן כי הינו עונה על הגדרת מחוסר דירה והמחלוקת בין הצדדים התמצתה בקריטריון השני- דהיינו כי הנתבע התגורר עם סבתו המנוחה, היא הדיירת החוזית בשלוש השנים אשר קדמו לפטירתה.
- כבר בפתח הדברים אציין, באשר לשאלה במחלוקת כי, בהתאם לפסיקה, נטל השכנוע מוטל על מי שדורש זכויות של "דייר ממשיך", ואם לא עלה בידו לעשות כן– אין הוא זכאי להחזיק במושכר. (ראו ע"א (מחוזי ת"א) 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ואחניש (12.2.05) (להלן:"פסק דין סוליקה"), וכן ד. בר א., סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שנייה, עמ' 348(2)).
- בשים לב לאמור הרי שעלי לבחון האם הרים הנתבע את הנטל להוכיח מגורים סבתו המנוחה בשלוש השנים אשר קדמו לפטירתה דהיינו למצער מיום 9/12/01 , מועד בו היה, לאור תאריך לידתו (18/9/88) בן שלוש עשרה ושלושה חודשים.
הנני סבורה כי בשאלה שבמחלוקת הרים את הנתבע את הנטל המוטל עליו, באשר מאזן ההסתברויות נוטה לגרסתו, באשר הנני סבורה כי שלל הראיות כפי שהוצגו בפני יש בהן בכדי לתמוך בגרסת הנתבע וזאת, במיוחד בשים לב למשקלן המצטבר של הראיות והכל כפי שיפורט להלן.
- ראיות הנתבע:
כפי שיפורט להלן, הנתבע העיד בעצמו וכן, העיד מספר רב של עדים והכל בתמיכה לטענתו ולפיה התגורר בדירה נשוא התביעה החל משנת 2001.
הנני מוצאת להקדים ולציין כי את עדותו של הנתבע מצא. כמהימנה וכקוהרנטית לעדויות כפי שנשמעו על ידי העדים מטעמו.
כך, הנתבע העיד כי הוריו התגרשו זה מזו בעת שהיה ילד קטן ואביו עבר להתגורר בתל אביב עם סבתו (עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת). זאת ועוד, לפי עדותו, מספר שנים לאחר מכן, בסמוך לתקופה בה עבר להתגורר בדירה, עבר להתגורר עם אמו בן זוגה- מר ש.א. אשר היחסים בינו לבין הנתבע לא היו תקינים והחריפו עד משבר, אשר הוביל לעזיבת הדירה בה התגוררה אמו בערד ומעבר למגורים עם אביו בדירה בתל אביב.
עוד ציין הנתבע, במסגרת עדותו בפני, כי המועד בו עבר להתגורר בתל אביב היה בסמוך לבר המצווה שלו ואף, העיד כי את בר המצווה חגג כבר בתל אביב.
הנתבע הוסיף והעיד כי לאחר שהחל במגוריו בדירה, כמעט ולא למד באופן סדיר בבית ספר יסודי וזאת, החל משנת 2001. הנתבע העיד כי בחלק מהתקופות בתיכון הוא למד בפנימיה חקלאית "עיינות" ומשהיה יוצא לחופשה מלימודיו, במרבית המקרים היה נוסע לדירה ולאביו.
הנתבע העיד כי אמנם בשנים בהן היה קטין ורישמית במשמורת אמו, כתובתו הרשומה היתה בערד ואולם, מיד משהיתה לו אפשרות לעשות כן, עת מלאו לו 16 שנים, שינה את כתובתו לכתובת הדירה- כפי העולה ממרשם האוכלוסין.
- הנני סבורה כי הראיות והעדויות כפי שהוצגו בפני, יש בהן בכדי לתמוך בעדות הנתבע כפי שהובאה לעיל.
בכלל זה, כלל העדים מטעם הנתבע (אשר על חקירת חלקם ויתרה התובעת), תמכו בגרסתו ולפיה התגורר בדירה משנת 2001.
זאת ועוד, חשיבות מיוחדת הנני מוצאת לייחס לעדותם של שניים – הגב' א.נ.- אחותו של הנתבע ומר מ. שכנו, אשר שניהם העידו וציינו, באופן ספונטני בזמן החקירה הנגדית, כמועד בו עבר הנתבע להתגורר עם אביו בדירה, את המועד בו החל בלימודי הדרשה לקראת בר המצווה שלו.
כך, אחותו של הנתבע הגב' א.נ. העידה בעמוד 17 שורות 4-7 כי:
"כשמ. לפני הבר מצווה שלו כשסיים את כיתה ו, רוב הזמן היה שם, למד דרשה, עשה את הבר מצווה, זה היה לפני הרבה זמן אני לא זוכרת נקודות אבל אני יכולה להגיד לך בוודאות שבתקופה של הבר מצווה שלו או בסמוך לה הוא היה שם כי למד שם והבר מצווה היתה שם והכל היה שם. בגלל שלצערי זו היתה תקופה של גירושים ואחרי זה תקופה כזו, זו תקופה רעה לא טובה, אז הדברים לא במדויק."
עוד העידה כי לנתבע לא היה חדר בבית בערד (עמוד 17 שורה 2).
בדומה לעדות האחות העיד גם השכן מר מ. ד. בנוגע לבר המצווה של הנתבע בעמוד 18 שורות 10-12:
"ש. בבר מצווה של מ. נכחת?
ת. כן. לקחתי אותו לעשות דרשה, זה היה בגיל 12 וחצי בערך אצל רב השכונה, הרב קהרון. אני לא יודע תאריכים."
אציין כי בגרסה כאמור תמכה גם אמו של הנתבע - כ. א. העידה בנוגע לבר המצווה בעמוד 19 שורה 19, שכשהנתבע היה כבר בר מצווה הוא כבר לא התגורר עמה.
בנסיבות אלו, הנני מוצאת לייחס לעדות הנתבע, אשר נתמכה בעדויות העדים מטעמו, משקל אשר יש בו בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתו.
- ראיות התובעת:
מאידך, הנני סבורה, כפי שיפורט להלן בהרחבה, כי לא היה בעדויות ובראיות כפי שנשמעו מפי עדי התובעת בכדי לשנות את הטיית מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתה.
כך, כפי העולה מהאמור והמפורט לעיל, מטעם התובעת העידו- בכל הנוגע למעמדו של הנתבע – מר אלי שחר ומר מוטי בלנגה. אולם, אין חולק כי עדים אלו לא העידו על הידוע להם מידיעה אישית, אלא שכלל עדותם מבוססת על עיונם במסמכים אשר מצויים בתיק התובעת הקשור לדירה ואשר אליהם א.יחס להלן אחד לאחד (ראו – עדות מר מוטי בלנגה עמוד 13 שורות 19-20 ועדות מר אלי שחר בעמוד 9 שורות 13-17). בנסיבות אלו, הרי שאין בעדותם של אלו, בפני עצמה, בכדי להוות ראייה המקדמת או תומכת בגרסת התובעת.
מלבד עדותם של ה"ה שחר ובלנגה- הציגה התובעת והפנתה בטיעוניה ל- דו"ח ביקור מעגל משנת 2003, תדפיס המעיד על כך שאמו של הנתבע הגישה בקשה לסיוע בשכר דירה בשנת 2005, בקשה למדרוג שכר דירה אשר הוגשה על ידי סבתו של הנתבע – הדיירת החוזית, ותמצית הרישום במשרד הפנים.
כפי שאפרט להלן, הנני סבורה כי אין במסמכים כפי שהוגשו על ידי התובעת בכדי להטות את מאזן לכיוון גרסתה.
- דו"ח ביקור המעגל משנת 2003 -
אפתח ואציין כי ככלל, דוחו"ת ביקורי מעגל, שהינם דוחות הנערכים בזמן אמת על ידי סוקרים מטעם התובעת ואשר מבקרים בדירות אשר התובעת מנהלת ובודקים מי מתגורר בהם ואת מצב הדירה, מהווים ראייה משמעותית בשאלת מגורים של מי המבקש לקבוע כי הינו דייר ממשיך בדירה. לעניין זה, בעתמ (י-ם) 62341-12-12 מוטי מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון (05.11.2014), סקר בית המשפט המחוזי את הפסיקה הנוגעת למעמדם של דוחות ביקורי המעגל, תוך שאישר הקביעה ולפיה יש בהם בכדי להוות ראייה מרכזית בנוגע להחלטות בעניין ויש להעניק להם משקל עודף. יפות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמוד 19 בלשונו:
"כפי שציין המשיב, אין מניעה כי הוועדה העליונה תסתמך בהחלטותיה על האמור בדו"חות ביקורי המעגל (ראו והשוו: עע"מ 2827/07 רחל חיות נ' משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (23.11.08); ועת"מ (י-ם) 35135-05-10 יעקב לויה נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (16.11.10)); ובפסיקת בתי-המשפט המינהליים אף נקבע, כי דו"חות ביקורי המעגל מהווים ראייה מרכזית בנוגע להחלטות בעניין זה, ויש להעניק להם "משקל עודף" (ראו למשל: עת"מ (חי') 37146-05-13 יצחק מלפוף נ' משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (20.5.14); עת"מ (ת"א) 23650-07-12 אברהם בן שמואל נ' מדינת ישראל – משרד השיכון [פורסם בנבו] (23.4.13); ועת"מ (חי) 11500-04-09 גזל יוסף סלח נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי [פורסם בנבו] (2.11.09)). זאת ועוד: בפסיקה האמורה צוינו גם הוראות נוהל 8/19 של המשיב, שאוזכרו לעיל, הקובעות כי לצורך בדיקת רצף המגורים עם הדייר החוזי – יש להסתמך על דו"חות ביקורי המעגל (ראו: עת"מ 37146-05-13 [פורסם בנבו] בעניין מלפוף, לעיל; ועת"מ 23650-07-12 [פורסם בנבו] בעניין בן שמואל, לעיל). לא מצא., כי בדו"חות ביקורי המעגל נפל פגם כלשהו, המצדיק את הפחתת משקלם בעת הפעלת שיקול הדעת המינהלי"
(ראו גם : (עת"מ (מחוזי ת"א) 1687/07 מזרחי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (25.12.07)).
- יחד עם זאת, הנני סבורה כי המקרה בפני הינו החריג לכלל ובגדרו אין ליתן לדו"ח ביקור המעגל משקל כלשהו או למצער יש ליתן לו משקל אפסי וזאת, בנסיבות בהן, לא הובא עורך הדו"ח על מנת להעיד בדבר הנסיבות בהן נערך הדו"ח, עדות אשר אמנם אין בה בכדי להפוך הדו"ח לראייה שאינה קבילה, הואיל וכמפורט להלן מדובר ברשומה מוסדית ואולם, בנסיבות בהן תוכנו של הדו"ח אף הוא מפי השמועה, הרי שבמצורף יש באמור בכדי לאיין המשקל אשר ניתן לייחס לה.
כך, ראשית כאמור, אמנם דו"חות ביקורי מעגל הינם בגדר "רשומה מוסדית" כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, (להלן: "הפקודה") וזאת, הואיל והינם עומדים בתנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף 36 לפקודה ומשכך, הינם לכאורה ראייה קבילה להוכחת תוכנם גם בלא העדת עורך הדוחו"ת. כך, חלמיש הינה "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודה, ביקורי המעגל נערכים, במהלך הניהול הרגיל והשוטף של הדיור הציבורי וקיים נוהג אצל חלמיש לערוך דו"חות כאמור. זאת ועוד, דרך איסוף הנתונים נשוא הדוחות ודרך עריכתם יש בהם בכדי להעיד – ככלל – על אמיתות תוכנה (ראו - ת.א. (שלום ת"א) 28583/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' רוזה (27.11.11); תא (ת"א) 21141-10-09 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו נ' יהודה ערוסי (02.04.2013)).
- על אף האמור, הרי שבמקרה בפני, אינני סבורה כי יש ליחס לדו"ח ביקור המעגל היחיד אשר הוצג בפני בית המשפט – משנת 2003 – משקל כלשהו וזאת, בראש ובראשונה הואיל ועיון בו מעלה כי תוכן הדו"ח הינו מפי השמועה. כך, עיון בדו"ח ביקור המעגל מעלה כי המידע בדבר המתגוררים בדירה, הינו מפי השכנה ולא מפי המתגוררים בדירה עצמם. יתרה מכך, ברי בעליל כי האמור מפי השכנה כביכול, אינו נכון באשר לפי עדותה כביכול :"מ. וא. מתגוררים עם בנם ט.". דא עקא, הדו"ח נערך בשנת 2003 ואילו מ. ז"ל נפטר כבר ביום 28/12/02 – דהיינו, המידע מפי השכנה כביכול אין בו ממש. זאת ועוד, על הדו"ח הוסף בכתב יד שם אביו המנוח של הנתבע ט. לרבות תעודת הזהות שלו – נתון אשר אין עוררין שלא היה בידי השכנה ומשכך, לא ברור על מה נסמך עורך הדו"ח עת הוסיפו. בנסיבות אלו, בהן כאמור הדו"ח גופו הינו מפי השמועה ויתרה מכך, הנתונים המפורטים בו הינם בעליל שגויים או לא ברור על מה הם נסמכים הרי שאינני סבורה כי ניתן לייחס לדו"ח זה משקל כלשהו. יתרה מכך, בנסיבות אלו, הגם שכאמור ניתן להגיש הדו"ח בלא להעיד עורכו, הרי שיש להתייחס למחדל התובעת מהעדת עורך הדו"ח, כמחדל המהווה חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה ובהתאם לו, העדת עורך הדו"ח היה בה בכדי לחזק גרסת הנתבע.
- בהקשר לדוחו"ת ביקורי המעגל, הנני מוצאת להוסיף ולציין כי במקרה בפני, הגם שלכאורה התובעת עורכת ביקורי מעגל מידי שנה, הצהירה התובעת כי בידה דו"ח ביקור מעגל אחד בלבד משנת 2003 – אשר כאמור אף הוא מפי השמועה והצהירה כי אין בידה דוחו"ת ביקורי מעגל לשנים 2002 ו – 2004 – עובדה אשר כשלעצמה אף היא מעוררת תמיהה.
- לאור האמור, הרי שהנני סבורה כי מלבד המשקל הראייתי הנמוך עד אפסי אשר ניתן לייחס לדו"ח ביקור המעגל, יש במחדליה של התובעת בכל הנוגע לאופן בו הוצג דו"ח ביקור המעגל היחיד לשנת 2003 בנוסף, לכך שלא הוצגו דוחו"ת ביקורי מעגל לשנים 2002 ו – 2004, בכדי להוות חיזוק ראייתי נוסף לראיות הנתבע.
- רישום מרשם האוכלוסין -
כפי שפורט לעיל, אין חולק כי מתוך תמצית רישום מרשם האוכלוסין, עולה שהנתבע שינה את כתובתו לכתובת הדירה ביום 29/11/04 – מועד בו מלאו לו 16 שנים. לטענת התובעת, יש ליתן את הדעת למועד בו שונה מועד הרישום כראייה לכך שהנתבע לא התגורר בדירה אלא במועד שינוי כתובתו.
אין בידי לקבל את טענת התובעת בנסיבות כפי שהונחו בפני.
כך, ראשית, לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 : "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום..." דהיינו, כתובת הרשומה במרשם האוכלוסין אינה מהווה ראיה חלוטה בדבר הכתובת הנכונה אלא רק ראייה לכאורה, שהרי ניתן לשנותה על ידי הצהרה בלבד. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופטת מיכל רובינשטיין בעת"מ (מחוזי ת"א) 1176/03 אליהו ארביב נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (27.06.2005):
"כמובן, שאין לראות ברישום הכתובת במשרד הפנים חזות הכל. על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה – 1965, כתובת רשומה במרשם אוכלוסין הוא אומנם פריט מהפריטים הרשומים של תושב בישראל, אולם רישום זה הוא רק ראיה לכאורה לתוכנו של אותו פריט, וניתן לבצע כל שינוי בו על פי הצהרה בלבד".
- במקרה בפני, בהינתן שהנתבע היה קטין במועדי רישום כתובתו במרשם האוכלוסין ואולם, שינה את כתובתו לכתובת הדירה במועד הראשון אשר היה ביכולתו לעשות כן- דהיינו עת מלאו לו 16 שנים והוא היה זכאי להנפיק תעודת זהות - אינני מוצאת לייחס למרשם האוכלוסין משקל ראייתי כלשהו ובוודאי שלא משקל ראייתי אשר יש בו בכדי לחזק ראיות התובעת.
- פלט המעיד על בקשת אמו של הנתבע לסיוע בשכר דירה –
מוסיפה התובעת וטוענת, כפי שפורט לעיל, כי ראייה נוספת השוללת טענת הנתבע בדבר מגורים בדירה נשוא התביעה, ניתן ללמוד מתוך בקשה אשר הוגשה על ידי אמו של הנתבע ביום 5/3/05 לסיוע בשכר דירה, במסגרתה הצהירה אמו של הנתבע על מגוריו של הנתבע עמה בערד.
באשר לבקשה זו הרי שהתובעת מבקשת ללמוד על דבר הגשת הבקשה, כמו גם על תוכנה מתוך פלט מחשב, אשר צורף לתצהיריה.
הנתבע מנגד טוען כנגד קבילות פלט זה, כנגד תוכנו – אשר לטענתו לא נתמך בעדות אמו וכן, לא עובדתית בשים לב לכך שלכאורה מדובר בבקשה לסיוע בשכר דירה אשר הוגשה על ידי אמו של הנתבע לדירה בערד, בשעה שבאותה עת התגוררה אמו בתל אביב. לסיום מוסיף הנתבע וטוען כי גם ככל שהוגשה בקשה כאמור, הרי שאין בה בכדי לחייבו בשים לב לכך שלא הוא הגיש את הבקשה אלא אמו ומשכך, אין להעמיד לחובתו הנטען במסגרתה כביכול מפיה של אמו.
- לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהונחו בפני אין בפלט האמור בכדי להוות ראייה התומכת בטענות התובעת.
כך, ראשית, הנני סבורה כי הפלט כפי שהוגש בפני, אינו קביל כראייה בדבר תוכנו וזאת, הואיל ובניגוד לדוחו"ת ביקור המעגל, פלט זה לא הוגש באופן אשר ניתן לקבוע בהקשר אליו כי הינו מהווה רשומה מוסדית. בהקשר לכך, הרי שכדי שפלט מחשב זה ייחשב כרשומה מוסדית, מלבד התנאים כפי שפורטו לעיל בכל הנוגע לביקורי מעגל, היה על התובעת להוכיח כי דרך הפקת הפלט יש בה כדי להעיד על אמינותו ובנוסף כי המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. בהתאם לפסיקה, לשם הוכחת שני התנאים האמורים יש, לכל הפחות, לתמוך תנאים אלו בתצהיר מפי עובד במוסד הבקיא בנושאי המחשוב. דא עקא, במקרה בפני, אין בתצהירי התובעת מילה וחצי מילה באשר לתנאים האמורים, משכך – אין בעדויות התובעת בכדי לתמוך בכך שמדובר ברשומה מוסדית. לאור האמור ובהתאמה לא הוכח כי הפלט מהווה רשומה מוסדית ומשכך, חריג לכלל בדבר עדות מפי השמועה ומשכך, ממילא הפלט האמור לא הוגש כדבעי ואין בו כשלעצמו בכדי להוות ראייה קבילה.
- יתרה מכך, במסגרת עדותה שללה אמו של הנתבע את דבר הגשת הבקשה לסיוע בשכר דירה במועד הרלוונטי בכלל ובפרט באשר לדירה בערד (ראו עדותה בעמוד 20 שורות 1-9) וזאת, בנסיבות בהן העידה כי באותו מועד התגוררה כבר בתל אביב (ראו עדותה בעמוד 20 שורות 15-18).
- זאת ועוד, תימוכין לכך שהאמור בהצהרת אמו- גם לו היתה קבילה- אינה על דעת הנתבע ניתן למצוא בכך שהבקשה הינה מיום 5/3/05 ומשכך, הינה עומדת בסתירה למרשם האוכלוסין במסגרתו, אין חולק כי כבר מיום 29/11/04 שונתה כתובת הנתבע לכתובת הדירה. בהקשר זה, עת נשאל מר אלי שחר, מטעם התובעת, בנוגע לסתירה בין ההצהרה האמורה לבין מרשם האוכלוסין העיד:
"זה שהוא רשום במרשם אוכלוסין שהוא רשום בתל אביב האם לא יכולה להצהיר שהבן גר איתה. אף אחד לא בודק שם מרשם אוכלוסין. היא מביאה ת.ז. שלה שהבן הקטין רשום אצלה." (עמוד 11 שורות 3-5) – ללמדכם כי האמור בהצהרת האם הינו מפיה בלבד ולא נבדק כלל ועיקר.
- זאת אף זאת, הנני סבורה כי גם לו אמנם היתה מוגשת בקשה כאמור על ידי אמו של הנתבע, לא היה בה בכדי לעמוד לנתבע לרועץ, באשר אינני סבורה כי על שיניו של הנתבע לקהות כפועל יוצא מהבוסר אשר אכלה אמו. כך, בהקשר זה, גם לו אמנם אמו של הנתבע, מתוך מצוקתה היא (העולה מתוך עדותה), הגישה בקשה לסיוע בשכר דירה תוך שהצהירה באופן שאינו נכון, הרי שלו היא היתה מבקשת לטעון כנגד הצהרתה, סביר שבית המשפט היה מוקיע התנהגותה, לא נותן לאמור יד והיה מותירה עם פרי הביאושים של הצהרתה הכוזבת. אלא, שאינני סבורה כי האמור חל גם על הנתבע, אשר אין לו יד ורגל בהצהרתה של אמו ומשכך, אין להטיל לפתחו ולחובתו הצהרתה לה הינו מתכחש מכל וכל.
- בנסיבות אלו, אינני סבורה כי בפלט המחשב המעיד כביכול על בקשת אמו של הנתבע לסיוע בשכר דירה, יש בכדי להוות ראייה העומדת לחובת הנתבע.
- בקשה למדרוג אשר הוגשה על ידי סבתו של הנתבע ביום 1/7/04 –
ראייה נוספת אשר לטענת התובעת יש בה בכדי לתמוך בגרסתה ולשלול גרסת הנתבע, הינה בקשה למדרוג אשר הוגשה על ידי סבתו של הנתבע ביום 1/7/04 ואשר במסגרתה, עת נדרשה סבתו של הנתבע למלא את פרטי המתגוררים עמה – רשמה רק את אביו של הנתבע ולא את הנתבע.
בהקשר לבקשה זו – הרי שאפתח ואציין כי התובעת לא טענה וקל וחומר שלא הצביעה על טעם ובהתאם לו יש לקבל בקשה זו כראייה בפני וזאת, בהינתן שלא הוצגה – מטבע הדברים- על ידי עורכה או על ידי מי שאליו הופנתה בתובעת. במאמר מוסגר אציין כי יכול שהבקשה קבילה במסגרת החריג לעדות מפי שמועה כאמירת נפטר (ראו לדוגמא - עא 119/05 אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל (10.09.2006)), אלא שהתובעת לא טענה דבר בהקשר זה והתייחסה לבקשה כקבילה מבלי להבהיר אילו נסיבות תומכות בטענתה.
בנסיבות אלו, הרי שספק בעיני באם הבקשה כשלעצמה הוגשה כראייה קבילה.
יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמגמה בדיני הראיות הינה למעבר מקבילות למשקל – אינני מוצאת לקבוע מסמרות לעניין קבילותה של הבקשה והנני מוצאת להוסיף כי גם באשר לתוכנה של הבקשה, ספק בעיני באם יש בה בכדי ללמד חיזוק לגרסת התובעת כנגד גרסת הנתבע. בהקשר זה, הרי שבשים לב לכך שהנתבע היה בן פחות משש עשרה במועד עריכת הבקשה ובהינתן תכלית הבקשה – מדרוג שכר הדירה- הרי שהנני סבורה כי יש טעם וממש בטענת הנתבע ולפיה, סבתו המנוחה מילאה רק את פרטיה ופרטי אביו הואיל והינם בגירים אשר לכאורה בעלי הכנסה ומשכך, לדידה רק נתונים אלו היו רלוונטיים לבקשה למדרוג שכר דירה.
בנסיבות אלו אינני סבורה כי אף בקשה זו יש בה בכדי להוות ראייה העומדת בניגוד לגרסת הנתבע.
- מגוריו של הנתבע בפנימיה –
הוסיפה התובעת וטענה כי הואיל והנתבע התגורר בפנימיה, בחלק מהתקופות אשר הינו טוען כי התגורר בדירה, הרי שיש בכך בכדי לנתק את רצף מגוריו בדירה.
טענה זו אין בידי לקבל.
ראשית, עדותו של הנתבע ולפיה למד בפנימית *** במשך פחות משנה (ראו עדותו בעמוד 29 שורה 1) וכי למרות לימודיו כאמור יצא מהפנימיה בכל סוף שבוע לדירה – לא נשללה ובנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש במגוריו בפנימיה כאמור בכדי לשלול טענתו ולפיה התגורר עם סבתו המנוחה בשלוש השנים בסמוך לפטירתה.
בהקשר זה, נקבע בפסיקה כי הביטוי "התגורר" המופיע בנוהל ובחוק, אינו מחייב מגורים פיזיים דווקא, אלא שנקבע כי מושג המגורים נתפס כזיקה מהותית למקום המגורים באופן שהדירה מהווה את מרכז חייו. כך נקבע כי כל זמן שהזיקה המהותית למקום המגורים נשמרת הרי שמתקיים התנאי של מגורים בדירה (ראו גם, ת"א (חיפה) 11223/01 עמידר החברה הישראלית לשיכון בישראל בע"מ נ' סיוסה יוסף (13.4.2004).
זאת ועוד, בע"א 4127/95 יעל זלקינד נ' בית זית, פ"ד נב(2) 306, נקבע כי "משך הזמן כשלעצמו [של ההיעדרות מהדירה בה נטען למגורים ל.ב. ] אינו יכול לשמש מודד בלעדי ומספיק, ומתבקשת בחינה נוספת – מהותית – של טיב ההיעדרות".
בהתאמה נקבע – כי שהייה, גם ארוכה, במסגרת שירות צבאי, או - כפי המקרה המונח בפני -בפנימייה של מוסד חינוכי, אינה שוללת את האפשרות להכיר בדייר, חרף היעדרותו מהדירה, כמי שמתגורר בה (ראו - עת"מ (חי) 2063/04 ליפשיץ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, (19.12.04); עת"מ (מחוזי - ירושלים) 983/07 א.א. נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון (11/11/08).
לאור האמור, הנני קובעת כי אין בשהותו של הנתבע בפנימיה בשים לב לכך שהמשיך לראות בדירה מרכז חייו ואליה הגיע לחופשותיו, בכדי לאיין את מגוריו בדירה.
- מחדלם של הצדדים מהבאת ראיות –
טרם אחתום פסק דיני הנני מוצאת לציין כי כל אחד מן הצדדים הפנה למחדלו של האחר מהבאת ראיות כמחדל המבסס חזקה הפועלת כנגד גרסתו. כך, התובעת מצידה טענה כי הנתבע נמנע מהבאת מסמכים רישמיים התומכים בטענתו ולפיה התגורר בדירה והנתבע מהצד השני- טען כנגד מחדל התובעת מהבאת ראיות או עדים נוספים מלבד העדים אשר הביאה ואשר, כפי שפורט לעיל, אינם בקיאים בעובדות נשוא הדירה מידיעה אישית.
באשר למחדליהם של הצדדים מהבאת ראיות – הנני סבורה כי במקרה בפני – מלבד התייחסות ספציפית כפי שפורטה לעיל (בנוגע למחדל התובעת מהבאת עורך דו"ח ביקור המעגל לשם הדוגמא), אינני סבורה כי יש במחדל הצדדים ההדדי בכדי לחזק איזה מהגרסאות וזאת, הן בהינתן שיכולותיו של כל אחד מהצדדים להבאת ראיות נוספות היתה מוגבלת והן – לשם הזהירות ולכל היותר- הואיל והמחדלים מתקזזים אלו מול אלו עת שקלתי ראיות הצדדים.
בהקשר זה, הרי שהתובעת אמנם לא העידה עדים נוספים אשר עבדו בתובעת בזמנים הרלוונטיים הנטענים על ידי הנתבע להחזקת הדירה על ידו ואולם, בשים לב לכך שמדובר בתקופות שהינן כ- 14 שנים לפני מועד שמיעת הראיות בתיק, יכול כי אין בידי התובעת עדים טובים יותר מאלו אשר העידה.
ובאשר לנתבע – הנתבע מחד אמנם לא הציג מסמכים רישמיים המעידים על מגוריו בדירה ואולם, מאידך, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בנתבע אשר היה קטין בתקופות הרלוונטיות (בן 13 עד 16) ומשכך, ברי כי לא קיימים בידו רישומים רשמיים המצויים לכאורה בידי מי שהינו בגיר- כגון רישומי בנק או תלושי שכר, מזמן אמת המעידים על מקום מגוריו.
לאור האמור, אינני מוצאת כי יש במחדל הצדדים מהבאת ראיות או עדים אשר יכול כי היו תחת ידם בכדי לשנות את הטיית מאזן ההסתברויות.
- לאור כל האמור והמקובץ - הנני קובעת כי הנתבע הרים את הנטל להוכחת מגוריו בדירה במשך שלוש השנים אשר קדמו לפטירת סבתו המנוחה- היא הדיירת החוזית, דהיינו- למצער מיום 9/12/01 ואילך. בהתאמה הנני קובעת כי הנתבע זכאי להחשב כ"דייר ממשיך" בדירה על פי הנוהל והחוק ומשכך, כי יש לדחות תביעת הפינוי המבוססת על הקביעה ולפיה אינו דייר ממשיך.
הסעד הכספי:
- במסגרת תביעתה, בהתבסס על טענתה ולפיה הנתבע אינו דייר ממשיך על פי הדין, עתרה התובעת לחייבו כשכר דירה ראוי בסך כולל העומד, לתקופה בגינה הוגשה התביעה – מיום 23/7/08 ועד למועד הגשת התביעה, על סך של 103,870 ₪.
- לאחר ששקלתי אין בידי לקבל תביעתה הכספית של התובעת.
בהקשר זה ראשית, אין חולק כי נקודת המוצא לתחשיבה של התובעת הינו טענתה ולפיה הנתבע אינו דייר ממשיך. בהתאמה לטענתה זו של התובעת, נערך חישוב דמי השכירות הנתבע על ידה בהתבסס על שכר דירה חופשי ולא שכר דירה בהתאם לנוהל החל על דייר ממשיך. דא עקא, שתחשיב זה אינו רלוונטי לאור קביעתי ולפיה הנתבע הינו דייר ממשיך ובשים לב לכך שעל דייר ממשיך חלים כללים שונים הנוגעים לתשלום דמי השכירות. כך ולשם הדוגמא – אין חולק כי דייר ממשיך זכאי לשלם, לפרק זמן, דמי שכירות בגובה דמי השכירות בהם נשא הדייר החוזי ובנוסף, גם לאחר מועד זה עליו לשלם שכר דירה המותאם ליכולותיו הכספיות.
בהינתן שהתובעת עתרה לתשלום דמי שכירות ראויים חופשיים ולא הציגה כל תחשיב אלטרנטיבי למקרה בו ידחה בית המשפט טענתה, הרי שאין בפני בית המשפט כל תחשיב התואם את הסטטוס של הנתבע ומשכך, דין התביעה הכספית להידחות בהיעדר הוכחה.
זאת ועוד, לאמור יש להוסיף מחדלה של התובעת מפנייה אל הנתבע בדרישה לתשלום דמי שכירות וזאת, מלבד פנייתה עובר להגשת כתב התביעה (ביום 22/2/11). בהקשר זה, מקובלות עלי קביעות חברתי, השופט ברקוביץ בתא (ת"א) 154101-09 חלמיש חב' ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב-יפו בע"מ נ' רני ששון (21.05.2013) ובהתאם להן, הימנעות התובעת מלשלוח לנתבע דרישה בגין חוב כספי במשך שנים כה רבות, בשעה שהינה מודעת להחזקת הדירה על ידי הנתבע, עומדת לחובתה ואין מקום להתיר בנסיבות אלו- בלא כל הסבר – דרישתה הרטרואקטיבית לדמי שימוש ראויים.
לאור האמור, אינני מוצאת לקבל התביעה הכספית בעיתויה ובמתכונתה.
סוף דבר –
- לאור האמור והמפורט נדחית התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 10,000 ₪ וזאת, בתוך 30 יום מהיום.
- המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ו, 20 יולי 2016, בהעדר הצדדים.