ת"א 20382-12-12 מזור עטיה ואח' נ' אקרון ואח'

לפניי תביעות כספיות הדדיות על רקע סכסוך עסקי שפרץ בין הצדדים.

התובע הינו הנדסאי בניין בהכשרתו ועוסק כעצמאי בתחום ניהול פרויקטים משנת 2006.

הנתבע 1 (להלן – לומקה) עוסק בניהול פרויקטים בתחום הפיתוח והבניה באמצעות הנתבעת 2 (להלן-תה"ן) אותה רכש בשנת 2002 ומאז הינו משמש בה בעל מניות ומנהל יחיד.

הצדדים ניהלו התקשרות עסקית בין השנים 2006 ועד חודש אוגוסט 2012.

טיבה של התקשרות עסקית זו שנוי במחלוקת ומכאן התביעות ההדדיות שבפניי.

התובע עותר לחייב את הנתבעים בסך 1 מיליון ₪ בגין כספים נטענים המגיעים לו ואילו הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 146,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

התובע

1. התובע טוען כי בשנת 2006 הוסכם בינו לבין הנתבע על הקמת שותפות עסקית לצורך ניהול פרויקטים בתחום הבניה. לעמדתו, שותפות זו הינה תולדה של איחוד אינטרסים, כלומר שילוב בין ניסיונו והכשרתו המקצועית של התובע מחד לבין ניסיונו העסקי והמקצועי של הנתבע מאידך, אשר יחדיו נועדו להוביל לקידום פרויקטים משותפים ולהצלחה עסקית.

    

2. התובע טוען כי לא נערך הסכם בכתב, אולם "קווי היסוד" של השותפות העסקית היו כדלקמן:

   1. כל אחד מהצדדים ימשיך לשמר את פעילותו העסקית העצמאית ויישא בהוצאותיו בנפרד, במקביל לייסוד והפעלת השותפות.

   2. השותפות נועדה לקדם פרויקטים משותפים, גיוס לקוחות חדשים וחלוקת הרווחים מהפרויקטים באופן שווה בין שני השותפים.

   3. הצדדים ינהלו רישומים ויתנהלו בשקיפות האחד כלפי רעהו בכל ענייני השותפות וההתנהלות הכספית.

       

3. בשלהי שנת 2011 ביקש התובע מהנתבע לבצע התחשבנות כספית בגין פרויקטים שניהלו במסגרת השותפות וזאת על מנת לבחון ולעקוב אחר הכספים המגיעים לו.

    

4. התובע טוען כי בשלב זה החל תהליך ממושך של התחמקות והתנערות מצד הנתבע וכי לא עלה בידו לקבל נתונים כספיים בשקיפות וכנדרש. הנתונים שהועברו מצביעים על אי סדרים בנוגע לכספים ועל קיפוח זכויותיו של התובע לחלקו בפרויקטים המשותפים ולפיכך הוגשה תביעה זו.

    

5. במסגרת ראיותיו מפרט התובע באריכות 13 פרויקטים משותפים בהם מצא אי סדרים בענייני הכספים ועל יסודם עותר לחייב את הנתבע בתשלום.

    

   הנתבע

    

6. הנתבע מכחיש את טענת התובע בדבר קיומה של שותפות עסקית.

   לעמדתו, התובע הועסק על ידי חברת תה"ן שבבעלותו ובניהולו של הנתבע כמפקח חיצוני. אופן ההתקשרות היה כזה שתה"ן היא שהתקשרה בפרויקט מול המזמין, הנתבע הוא שניהל את המו"מ להתקשרות בפרויקט ותה"ן נשאה בכל עלויות הפרויקט. החלוקה ברווחים נעשתה לפי 50% לכל צד, היינו המפקח מחד ותה"ן מאידך, כל זאת לאחר ניכוי ההוצאות.

    

7. בפועל ובמהלך השנים קיבל התובע כספים ביתר, בעיקר במהלך השנה האחרונה לעבודה, על רקע טענותיו למצוקה כספית.

    

8. הנתבע טוען כי אין עילת תביעה אישית כלפיו שכן כל פעילותו העסקית התבצעה באמצעות תה"ן.

    

9. הנתבע מתייחס בפרוט לטענות התובע בנוגע לפרויקטים השונים ומציג חוות דעת חשבונאית מטעמו המראה כי התובע חייב לחברה 223,818 ₪ בתוספת מע"מ לפי ערכם בחודש אוגוסט 2012 וזאת בגין תשלומים שקיבל ביתר עבור עבודתו מול תה"ן בשנים 2009-2012.

    

   מסכת הראיות

10. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו על 90 סעיפיו ומאות עמודי נספחיו.

    בנוסף, הובאו לעדות מטעמו אילן פלדמן, מיכאל זלדין ורועי אקרון.

     

11. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע וחוות דעת רו"ח אזולאי אשר הינו רואה החשבון של תה"ן.

     

    דיון והכרעה

     

12. הצדדים הכבירו במלל ומסמכים לצורך הצגת טיעוניהם והפליגו למחוזות רחוקים אשר לא כולם נחוצים או מסייעים לצורך ההכרעה במחלוקת. לפיכך, נתרכז בנתונים ובטענות אשר רלבנטיים לדיון במחלוקת.

     

13. נוכח היקף המחלוקת יש לנהל את הדיון בשני שלבים –

    1. בשלב ראשון, יש לברר מיהם הצדדים הרלבנטיים, מה היה טיבה של ההתקשרות העסקית ביניהם ומה היו הסדרי התשלום שסוכמו.

    2. בשלב השני יש לבחון, על רקע טיב ההתקשרות שתיקבע, האם נותרו חובות כספיים בין הצדדים ומהם.

        

       טיבה של ההתקשרות העסקית

        

14. אין מחלוקת כי לא נערך הסכם בכתב המגדיר את ההתקשרות העסקית.

    עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי סוכם שהתובע זכאי לקבל מחצית מהתמורה שתתקבל עבור פרויקט. המחלוקת נעוצה בשאלה האם מדובר במחצית מההכנסות או מהרווח, לאחר ניכוי ההוצאות.

     

15. ודוק, בפתח הדיון יש להתייחס בקצרה לטענות התובע בעניין יריבות אישית מול לומקה. טענה זו נטולת יסוד ראייתי, כלכלי או הגיוני. הוכח, כי גם לדידו של התובע, ההתקשרות נעשתה באמצעות תה"ן ולא מול לומקה אישית. בנוסף, אין מחלוקת כי התובע ניהל את הפרויקטים נשוא המחלוקת בהליך זה מטעמה של תה"ן (ראו תשובותיו בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 6-14). התובע עצמו הגיש תביעה כספית בגין כספים שהתקבלו בחברת תה"ן. עירוב המושגים בו נוקט התובע על מנת לבסס שותפות עסקית עם לומקה אינו עומד בקנה אחד עם הניירת שהוצגה, כל כולה מול חברת תה"ן. טיעוני התובע אינם מתיישבים גם עם התובנה שלו כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת חקירתו הנגדית. אמנם, אין חולק כי לומקה הוא הרוח החיה, המוציא והמביא בתה"ן, ומשעה שהוכח כי התובע ותה"ן התנהלו לביצוע פרויקטים מסויימים בשיתוף פעולה, אין ספק כי לומקה מעורב, אולם לא הוכחה עילה לתביעה אישית כנגדו ולכן, דין התביעה כנגד לומקה להידחות.

     

16. נחזור לעניין בחינת טיב ההתקשרות. הראיות שהוצגו במישור זה הינן דלות ואולם יש בהן כדי לתמוך דווקא בעמדתו של התובע, קרי כי התמורה המגיעה לו שולמה מבלי שנוכו הוצאות תה"ן.

     

17. ודוק, טענות התובע בדבר קיומה של שותפות בין הצדדים מעידות על בלבול מסוים ועירוב מושגים. הרציונל הטבעי בשותפות מחייב חלוקה של השותפים הן ברווח והן בהוצאות. אולם התובע טוען לשותפות בהכנסות בלבד. יציר כלאיים זה אינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר. אף בפן הראייתי דין טענת השותפות להידחות. התובע לא הוכיח כי בין הצדדים התקיימה שותפות כלשהי, אשר נוהלה כתאגיד נפרד מעסקיה של תה"ן. טענותיו ממוקדות רק לפרויקטים המשותפים, כאשר אין מחלוקת כי תה"ן ניהלה פרויקטים נוספים בהם לא לקח התובע חלק. כל מערך הכספים של ה'שותפות' הנטענת התנהל בספרי תה"ן ולא הוכחה כל מעורבות או הדדיות בניהול עניינים אלה. נהפוך הוא, התובע מאשר כי ההתנהלות הכספית מצידו מוצתה בעריכת חישובים כספיים ללומקה ובהוצאת חשבוניות עבור תשלומים שקיבל מתה"ן. אין ולא היה לו חלק בקבלת החלטות ב'שותפות', לא היתה לו שליטה על מערך ההוצאות ומהראיות שהוצגו עולה בברור כי תפקידו התמצה בפן המקצועי של הפיקוח על הפרויקטים. משכך, דין טענות התובע ביחס לקיומה של שותפות להידחות. ממילא אין להכרעה זו משמעות מעשית, שכן מלכתחילה כל טענות התובע מופנות כלפי אי קבלת חלקו בהכנסות שנתקבלו בגין הפרויקטים. לכן, יש לבחון מהי ההסכמה שגובשה ביחס לאופן חלוקת התשלום בין הצדדים, הא ותו לא.

     

18. התובע טוען כי עד סוף שנת 2009 חלקו הצדדים את ההכנסות בצורה שווה, קרי מחצית לכל צד. לדידו, באותו שלב ההכנסות היו שוות ערך לרווחים מפאת מיעוט ההוצאות. התובע אינו מציג כל ראיות לתמוך בטענה זו. ניתן היה לצפות כי התובע, אשר מודה כי הינו מנהל עסק עצמאי בעצמו משנת 2006, יציג מסמכי הנהלת חשבונות או תשלומים שקיבל מאת 'השותפות' הנטענת, בכדי לתמוך בטענה היסודית לפיה הצדדים התנהלו כך מאז תחילת דרכם המשותפת בשנת 2006.

     

    במסגרת חקירתו טען כי אין ברשותו כרטסת הנהלת חשבונות וכי כל נושא גביית הכספים עבור הפרויקטים והנהלת החשבונות התבצעו באחריותו ובשליטתו של לומקה (ראו בעמ' 20 ש' 19-24). משמע, על אף שהתובע ניהל עסק עצמאי, כפי שמעידות החשבוניות והקבלות שהוצאו על ידו לתה"ן, אין ביכולתו לצרף ולו מסמך אחד המצביע על ההתחשבנות שנערכה על ידו בזמן אמת בגין הפרויקטים נשוא המחלוקת או בגין פרויקטים משותפים בכלל.

     

19. העובדה שהתובע לא צירף כל מסמך לתמוך בטענותיו במישור זה פועלת לחובתו. יש להעיר, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה הנתבעים נמנעו מהצגת המסמכים הנחוצים בפניו וזאת בשל מספר טעמים. הראשון, משום שלדיוני ההוכחות התייצב למתן עדות רואה החשבון של הנתבעים אשר הביא עמו מזוודה ובה נמצאו, לדבריו, כל המסמכים הרלבנטיים אשר הועמדו לעיון התובע. התובע בחר שלא לעשות בהם שימוש. השני, משום שרואה החשבון הגיש חוות דעת מטעמו (נ/3) הכוללת ניתוח נתונים לשנים 2009-2011 ואף צורפו המסמכים אשר על יסודם נערכה. השלישי, משום שחזקה על התובע, המנהל במקביל את ענייניו הכספיים במסגרת עסקו (כפי שהוצג בחשבוניות וקבלות שהוצאו על ידו ברבות השנים) כי יציג את הנתונים הקיימים ברשותו והתומכים בטענותיו לפיהם חלק עם הנתבעים את ההכנסות בחלקים שווים בשנים 2006-2009.

     

20. ננסה להתחקות אחר התנהלות הצדדים בשנים שקדמו לסכסוך באמצעות חוות הדעת של רו"ח אזולאי.

     

21. התובע מסתייג מהתייחסות לחוות הדעת כאל עד מומחה. אולם אין ספק כי מדובר ברואה חשבון אשר הגם שהינו עד מטעם הנתבעים, הינו בעל הכשרה מקצועית העונה על הגדרת 'מומחה' בתקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לפיכך, יש לתת לעדותו, במישור מומחיותו, הנסמכת על מאזנים מבוקרים ומסמכי הנהלת חשבונות שנערכו בזמן אמת, את המשקל הראוי לה, בשים לב כמובן לעובדה שמדובר בעד מטעם הנתבעים.

     

22. רו"ח אזולאי מתייחס בחוות דעתו לנתוני שנת 2009 במלואה. מאחר ולדידו של התובע המחלוקת החלה בשנים 2010-2011, שכן עד למועד זה התנהלו הנתונים בצורה מסודרת (כמפורט בעובדות נשוא התביעה, תצהיר עדותו וכן דבריו בעמ' 26 לפרוטוקול ש' 1-2), יש לבחון את נתוני שנת 2009 על מנת לנסות ולהתחקות אחר התנהלות הצדדים בתקופה בה, לכאורה, פעלו על יסוד ההבנות שגובשו.

    עיון בנתונים מלמד כי שנת 2009 הניבה לתה"ן הכנסה כוללת בסכום של 1,023,942 ₪. מסכום זה זוקפת תה"ן סך של 438,672 ₪ כהכנסה מלקוחות אשר לגביהם היה התובע מעורב. לפי סעיף ב' לתחשיב, בשנה זו שולמו לתובע סך של 241,235 ₪.

    חישוב פשוט מראה כי מדובר ב- 55% מסך ההכנסות שהתקבלו מאת הלקוחות בהם היה מעורב התובע בשנה זו. משמע, תה"ן שילמה לתובע את חלקו ללא ניכוי הוצאות.

     

    ההוצאות לשנה זו עמדו על סך כולל של 463,312 ₪ (לפי נספח ה בחוות הדעת). החלק היחסי מן ההוצאות של פרויקטים בהם היה מעורב התובע, עומד על 204,814 ₪ (לפי סעיף ג לחוות הדעת). לכן, לפי עמדת הנתבעים, כי סוכם על תשלום מחצית מהרווח לאחר ניכוי הוצאות, אמור היה התובע לקבל בשנה זו סך של 116,929 ₪ בלבד (הכנסות בניכוי הוצאות לחלק לשניים). אף בשים לב לטענות הנתבעים לפיהן הקדימו לתובע תשלומים מסיבות כאלה ואחרות לאור שיקולים אישיים, לא יעלה על הדעת כי 'הקדמת תשלום' תהא בבחינת 'כפל תשלום' ללא כל תיעוד. המסקנה היא כי נתונים אלה מחזקים את עמדת התובע.

     

    אמנם, מדובר על שנה אחת בלבד מבין שלושת השנים בהן לכאורה התנהלו הדברים על מי מנוחות, אולם איש מהצדדים לא טרח להציג ראיות אודות ההתנהלות הכספית בשנים שקדמו לכך ולכן אין מנוס אלא מעשיית שימוש בנתונים אלו על מנת לגבש מסקנה בדבר ההתקשרות הבסיסית בין הצדדים ובהיעדר הסכם אחר בכתב. מסקנה זו נתמכת בנדבכים נוספים בפן הראייתי.

     

23. מימד נוסף המוביל למסקנה לפיה יש לקבל את עמדת התובע ניתן למצוא בהרכב ההוצאות המדובר. עיון בהרכב ההוצאות לשנה זו (נספח ה לחוות הדעת) מלמד כי חלקן העיקרי מורכב משכרו של רועי אקרון, בנו של לומקה, אשר עבד כמפקח בתה"ן (125,744 ₪), מתקורות תה"ן (164,890 ₪) ומעבודות חוץ (155,649 ₪). מעבר לכך קיימות הוצאות זניחות נוספות בגין ביטוח וחומרים. נזכיר כי סך ההוצאות לשנה זו מסתכמות בסך 476,312 ₪, מבלי להכליל בתוכן את 'משכורות ונלוות הנהלה' בסכום נוסף של 225,572 ₪.

    אין מחלוקת כי התובע לא עבד כשכיר בתה"ן. אליבא דשני הצדדים, התובע עבד כקבלן עצמאי נותן שירותים אשר הפעיל בעצמו עסק נפרד, על כל ההוצאות המשתמעות מכך. לא הוכח כי התובע נשא או אמור היה לשאת בהוצאות הכוללות של תה"ן ואף לא הובהר מדוע עליו לשאת בחלק היחסי של עלויות אלה אשר לא הוכח כי מתייחסות לפרויקטים המשותפים, כאשר ככל הנראה לא היתה לו כל זכות להחליט או להתנגד לטיב ההוצאה. לכן, אין מקום להשית על התובע הוצאות אלו, אף לא לפי חלקן היחסי.

     

    בהקשר זה יש להעיר כי היקף ההוצאות המדובר אינו ברור בשים לב לאופי פעילותה של תה"ן. הוכח כי תה"ן הינה חברה לפיקוח שאינה עוסקת ביזמות. כלומר רכיב ההוצאות אמור להיות נמוך באופן יחסי לצורך ביצוע העבודה השוטפת. כך, למשל, מתאר לומקה עצמו את טיב ההוצאות בעמ' 53 לפרוטוקול ש' 1-6 כאשר הינו מבהיר כי לפי השקפת עולמו "..חברה מתנהלת באתרים ולא במשרדים, החברה מתנהלת במשרד צמוד לבית שלי, הפעילות באתרי הבניה היא עיקר העבודה, יש להיכן פוליסות ביטוח, שיווק, חוזה, עו"ד בדיקות, מדפסת, תוכנות...הוצאות משרדיות כאלה ואחרות". לעניין התקורות, הוכח כי לומקה שימש בעל מניות ומנהל יחיד, כשלצידו מועסקים לכל היותר 2-3 עובדים וכן קיימים כ-5 רכבים אשר הוצאותיהם מושתות על תה"ן. משמע, העלויות הקבועות בחברה לא אמורות להיות ברף הגבוה והיקף ההוצאות המפורט בדו"חות של מר אזולאי אינו מתיישב עם תיאורו של לומקה את טיבן. הדבר מהווה נימוק נוסף המחזק את המסקנה לפיה אין להשית הוצאות אלה לפתחו על התובע, גם לא בחלק יחסי.

     

24. נתונים נוספים ביחס לשנים 2006-2009 ניתן למצוא בטבלאות שערכו הנתבעים בנספחים 4-5 לתצהיר התובע. אמנם, מדובר בטבלאות יציר כפיו של לומקה אשר לכאורה מבוססות על נתוני תה"ן, אולם מאחר ובמסגרת חקירתו עמד לומקה מאחורי הנתונים המפורטים בהם והתובע אינו חולק על כך, יש לבחון גם נתונים אלה על מנת לגבש מסקנה ביחס למערכת ההסכמית בין הצדדים.

    עיון בנספח 4 מלמד כי בפרויקטים של בן מרגי, עמיר, משפחת גוב ואבי רז קיבל התובע תשלומים לפי מחצית ההכנסות מכל פרויקט. בפרויקט סמיקום ולקוחות מזדמנים אחרים ניתן לראות חלוקה שונה אולם זאת ככל הנראה על רקע הסכמה בסיסית שונה ביחס לאופן חלוקת הכספים. גם פרויקט אבן יהודה בנספח 4 וכן פרויקט סקאי המוזכר בנספח 5 וכולל התייחסות לחודש ינואר 2009 מצביעים על חלוקה של 40% מההכנסות. לאור נתונים אלה, גם אם נקבל את טענת הנתבעים לפיה היו פרויקטים בהם נעשתה חלוקה שונה של ההכנסות, אזי באף אחד מהפרויקטים הללו אין זכר לנושא קיזוז הוצאות. נדגיש כי טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים אינה נוגעת לאופן חלוקת התמורה, שהרי גם לדידם אין מחלוקת כי בעיקר הפרויקטים מדובר בחלוקה שווה, אלא שעיקר טענתם מכוונת לעניין קיזוז ההוצאות בטרם החלוקה, טענה שאינה נתמכת ולו במסמכים שנערכו על ידם. נתונים אלה מחזקים את עמדת התובע ביחס לחלוקה שווה של ההכנסות במרבית הפרויקטים המשותפים, מבלי לקזז את ההוצאות. תשובותיו של לומקה בחקירתו לעניין נתונים אלו לא הצליחו ליישב את הפער בין עמדתו כיום להתנהלות בשנים אלו, כפי ששיקף אותה בטבלאות שערך (ראו בעמ' 44-45 לפרוטוקול).

     

25. טעם נוסף, אם כי לא משמעותי, למסקנה האמורה נעוץ בהתייחסות הנתבעים ליחסים שנרקמו עם התובע. מחד, מכחישים הנתבעים מכל וכל את טענות התובע בדבר קיומם של יחסי שותפות עסקית. מאידך, טוענים כי התובע קיבל תמורה שהורכבה מההכנסות המיוחסות לו בחברה בניכוי החלק היחסי של ההוצאות, משמע מחצית מרווחי החברה בגין פרויקטים בהם השתתף. מדובר בטענה אשר לכאורה מתיישבת דווקא עם טענות התובע למעין 'שותפות' ולא עם טענות הנתבעים לקיומם של יחסי קבלן-מזמין עצמאיים.

     

26. טרם נפנה לבירור המחלוקת הכספית ביחס לפרויקטים המשותפים, יש להעיר כי טענות הדדיות של הצדדים ביחס לתכתובת שהתנהלה ביניהם עם פרוץ הסכסוך, אינן מעלות ואינן מורידות לעניין המסקנה האמורה. זאת לרבות ההתייחסות לנספח 14 לתצהיר התובע אשר נערך לצרכי בירור המחלוקת ומשקלו מועט, הצעות מחיר שמסרה תה"ן ובה התייחסות לקורות חייו המקצועיים של התובע והצעת ביטוח בה מתייחס לומקה לתובע כאל 'שותף' (נספח 85 לתצהיר התובע). דומה כי אין צורך להרחיב ולנתח מלל מיותר מקום בו הנתונים המספריים ברורים.

     

27. לאור הנתונים האמורים, יש לקבוע כי מסד ההתקשרות העסקית בין הצדדים מתייחס לחלוקה שווה של ההכנסות בפרויקטים בהם היה התובע מעורב, מבלי לקזז הוצאות. כעת יש לברר האם מגיעים לתובע כספים נוספים מעבר לסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעים.

     

    ההתחשבנות הכספית בין הצדדים

     

28. התובע מתייחס לפרויקטים אותם ביצע במשותף עם תה"ן ולטענתו, התקבלו בהם כספים בגינם לא הועבר לו חלקו המלא. פירוט טענותיו נמצא בסעיף 60 לתצהירו.

     

29. עיון בטענות אלה מראה כי התובע אינו מחזיק בנתונים קונקרטיים אודות העברות כספיות שבוצעו מעבר לסכומים בגינם קיבל תשלום. משמע, עיקר טענותיו מבוססות על תכתובת שניהל עם הנתבעים ומידע שקיבל מהם, רובו לאחר פרוץ הסכסוך וכן מפנה התובע להצעות מחיר שמסרו יחד לפרויקטים מסוימים. זאת, מבלי להתייחס להסכמי ההתקשרות שנערך מול הלקוח בפועל.

     

30. הצדדים מציגים מידע רב, אשר חלק ניכר הימנו אינו יכול להוות בסיס נתונים מהימן מפאת היותו תכתובת שמתנהלת בזמן מחלוקת כאשר מועברים נתונים רבים בטבלאות שונות שערכו הצדדים. לכן, ראוי להיזקק בעיקר לנתונים המופיעים בחוות דעתו של רואה חשבון אזולאי (נ/3) כאמת מידה מקצועית לבירור המחלוקת הכספית. הנספחים של נ/3 מרכזים את הנתונים הכספיים המופיעים בספרי החשבונות של חברת תה"ן בנוגע ללקוחות והפרויקטים שבמחלוקת וניתן ללמוד מהם אילו תקבולים דווחו ביחס לכל אחד מהפרויקטים בשנים נשוא המחלוקת (2010-2012).

     

31. ודוק, התובע תולה יהבו בנספח 14 לתצהירו המהווה טבלה שהכין לומקה ואשר מטרת הכנתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. מנגד, הוצגו דו"חות מבוקרים של החברה בשנים הרלבנטיות. חרף טענות התובע ביחס לחוסר המהימנות שיש לייחס לספרי החברה, לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לקעקע את אמינותם. לכן אלו יזכו למשקל משמעותי בבדיקת ההכנסות לחברה מהפרויקטים שבמחלוקת.

    כהערה מקדימה וכללית לניתוח הנתונים הכלכליים, יש להבהיר כי מסתמן פער כספי בין הנתונים במסמכי הנהלת החשבונות שצורפו לנ/3 לבין הרישומים במסגרת הטבלאות בחוות הדעת. רו"ח אזולאי מסביר זאת בפערי מע"מ. הסבר זה נרשם, אך בחלק מן המקרים יתברר כי אינו מספק לצורך עריכת האיזונים הכספיים, כפי שיפורט בהתייחס לכל פרויקט להלן.

    לאור ההבדלים בין הנתונים אותם מציג רו"ח אזולאי לבין הנתונים המופיעים בכרטסות, יש לטעמי להעדיף את הנתונים המופיעים בכרטסות, אשר מציגים את חיובי הלקוחות בזמן אמת בגין עבודות שבוצעו. הנתבעים לא הבהירו מדוע יש להתעלם מחיוב המע"מ לעניין זה. הרי לטענתם, הם עבדו מול התובע כקבלן חיצוני, כך שהתשלומים אליו שולמו כנגד חשבוניות בהן קיים חיוב במע"מ. מקל וחומר, מקום בו ההפרש אינו מבטא רק את החיוב במע"מ בגין העסקאות שבוצעו, יש להתחשב בחיובים על פי הכרטסות בזמן אמת.

     

32. סקאי ארועים

    לגבי פרויקט זה מדווחת הכנסה כוללת של 289,620 ₪ לשנים 2010-2011 בהתאם לנספחים ב' ו-ג' בחוות הדעת נ/3.

    התובע טוען להכנסה של 800,831 ₪ מפרויקט זה. התובע מתבסס על הטבלה של לומקה (נספח 14), על מסמכי הנהלת חשבונות של תה"ן ועל כרטסת הנהלת חשבונות של חברת סקאי ארועים (נספח 37).

    עיון בנספחים שמצרף התובע מגלה כי התובע מתייחס בכפילות לאותן כרטסות של הנהלת חשבונות שהוצגו על ידי הנתבעים. עיון בכרטסות שצורפו לחוות הדעת מראה כי בשנת 2010 התקבל סכום של 185,160 ₪ ובשנת 2011 התקבל סך של 150,800 ₪., סכום התקבולים הללו הינו 335,960 ₪, אשר מבטא הפרש בשיעור 16% כשיעור המע"מ מן הנתונים אותם מציג רו"ח אזולאי. לכן, יש לקבוע כי בשנים 2010-2011 התקבל מפרויקט סקאי סכום כולל של 335,960 ₪.

    טענה אחרת הנחוצה בדיקה מבוססת על כרטסת הנהלת החשבונות של סקאי ארועים המוצגת כנספח 37 לתצהיר התובע. הדף המוצג מתייחס ליום 7.11.11 ומוכתר בכותרת 'מעקב תשלומים ללומקה'. על פי הנתונים בו שולמו ללומקה סך של 418,350 ₪ לא כולל מע"מ ונותר לשלם 116,616 ₪ בתוספת מע"מ. נספח 37א לתצהיר התובע נחזה כרטסת הנהלת חשבונות של סקאי ארועים עבור תה"ן לשנים 2008-2011. השנים הרלבנטיות לבדיקה בענייננו הן 2010-2011. מאחר וכרטסות אלו מערבות בתוכן שנים שונות, יש לבודד את הנתונים הרלבנטיים לשנים במחלוקת בלבד. הפועל היוצא הוא שבשנת 2010 לכאורה שילמה סקאי לתה"ן סך של 185,221 ₪ ובשנת 2011 סך של 150,800 ₪. סך כל התשלומים הינם 336,021 ₪.

    נתונים אלו אמנם שונים מהנתונים שמציגים הנתבעים אולם השוני הינו זניח. לגבי נספח 37 לא ברור מה טיבו, על פניו לא מדובר בכרטסת הנהלת חשבונות אלא במסמך שלכאורה נערך במעבד תמלילים. נספח 37א נחזה כמסמכי הנהלת חשבונות, אם כי יש בהם כפילויות ולאחר שמבודדים את הנתונים המתייחסים לשנים במחלוקת מתקבלת תוצאה הנחזית דומה לנתוני תה"ן.

    מכל מקום, עורכם של מסמכים אלה לא התייצב למתן עדות וממילא משקלם בגין כך הינו נמוך ממשקלם של המסמכים שמציגה תה"ן. זאת ועוד, עיון בנתוני הנהלת החשבונות הנטענת של סקאי מראה כי הנתונים דומים ואף מטעם זה יש לייחס משקל רב יותר לנתוני תה"ן שנמסרו באמצעות רואה חשבון של החברה לאחר שערך את מלאכת הביקורת וביצע את הדיווח לרשויות המס.

    לכן, יש לדחות את טענת התובע ולקבוע כי הכספים שקיבלה תה"ן עבור הפרויקט של סקאי הינם אלו המתועדים במסמכי הנהלת החשבונות של תה"ן , כלומר 335,960 ₪.

     

    35. דקוליין

    לפי נתוני נ/3, תה"ן קיבלה סכום כולל של 105,000 ₪ מפרויקט דקוליין בשנים 2010-2012. עיון בכרטסות שצורפו לחוות הדעת מראה כי בשנת 2010 התקבל סכום של 40,600 ₪, בשנת 2011 התקבל סך של 63,800 ₪ ובשנת 2012 התקבלו 17,400 ₪. סכום התקבולים הללו הינו 121,800 ₪. כאמור, יש להיזקק לנתונים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות ולא בטבלאות מסכמות למיניהן.

    התובע טוען כי סך ההכנסה המצטברת מפרויקט זה עומדת על 153,800 ₪. התובע מבסס את טענתו על נספח 14 וכן על כרטסת הנהלת חשבונות שקיבל מדקוליין לתקופה 1.1.09 עד 31.12.15. הסכום הכולל שם עומד על 110,200 ₪. בנוסף, טוען התובע כי תה"ן המשיכה לתת שירותים לדקוליין עד חודש ספטמבר 2012 ובגין כך שלחה תה"ן דרישת תשלום נוספת בסך 32,000 ₪ אשר לא ידוע אם נגבתה.

    לאור האסמכאות שהוצגו, הוכח כי תה"ן קיבלה מדקוליין סכום כולל של 121,800 ₪ לתקופה שבמחלוקת. לא הוכחו תשלומים נוספים והשערות התובע בנוגע לדרישות שנשלחו אינן רלבנטיות להוכיח חיוב בפועל.

     

33. מועצה מקומית אבן יהודה

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנים 2010-2012 על סך 304,832 ₪. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2010 התקבלו 80,969 ₪. בשנת 2011 קיים דיווח חובה בסך 272,638 ₪ ודיווח זכות בסך 247,012. למיטב הבנתי, סכומי החובה בכרטסת מבטאים את חיובי הלקוח וסכומי הזכות מבטאים את התשלומים שהתקבלו. ההפרש בסך 25,627 ₪ נובע מחיוב מיום 30.12.11. לאור מועד החיוב, הוא ככל הנראה שולם (וזוכה) רק בשנת 2012, אולם לא צורפה כרטסת לשנת 2012. הנתבעים לא טענו כי החיובים האמורים לא שולמו ולכן יש להתייחס לסכום החובה ולא לסכום הזכות, שכן מדובר בנתונים הנמצאים בידיהם ועליהם נטל הראיה לגביהם (ראו ע"א (מח'-חי') 55665-09-16 שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך נ' צ.מ.ב. הנדסת מיזוג אויר בע"מ (טרם פורסם, 25.12.16) בס' 7.ב). לכן, לאור סכומי החובה בכרטסות, סכום התקבולים לשנים אלו הינו 353,608 ₪. קיים הפרש בשיעור 16% ,כשיעור המע"מ, מן הנתונים אותם מציג רו"ח אזולאי. הדבר מעיד כי גם רו"ח אזולאי הסתמך על נתוני החובה ולא על נתוני הזכות. כפי שהובהר לעיל, יש לבסס את הנתונים על כרטסת הנהלת חשבונות ולא על טבלאות מסכמות למיניהן, אשר קיימות בשפע בהליך זה. לכן, יש לקבוע כי התקבולים המתועדים אצל תה"ן מלקוח זה עומדים על 353,608 ₪.

    התובע טוען כי ההכנסה מפרויקט זה עומדת על 364,107 ₪. טענה זו מבוססת הן על כרטסת הנהלת החשבונות של תה"ן כאמור והן על כרטסת הנהלת החשבונות של המועצה לשנת 2012 (נספח 50 לתצהיר התובע). מכיוון שעורך מסמך זה לא הובא לעדות, אין מקום לזקוף סכום זה כהכנסה נוספת מהמועצה.

    לאור האסמכתאות שהוצגו, הוכח כי תה"ן קיבלה ממועצת אבן יהודה סך של 353,608 ₪ בשנים 2010-2011. 

     

34. פלד

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנים 2010-2012 על סך 191,429 ₪. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2010 התקבלו 242,871.88 ₪ ובשנת 2011 התקבלו 28,679 ₪, כלומר סך הכל 271,551 ₪.

    התובע טוען כי הסכום שהתקבל מפרויקט זה הינו 271,550 בהתבסס על נתונים ששלח אליו לומקה. מאחר וסכום זה תואם את הסכום המופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של תה"ן, ומאחר וברי כי לא ניתן לזקוף את הפער על הפרשי מע"מ כפי שטען רואה חשבון אזולאי, בהיעדר הסבר אחר מניח את הדעת לקיומו של הפער המדובר, יש לקבוע כי הסכום שהתקבל מפרויקט זה הינו 271,551 ₪.

    נציין כי התובע מלין בעניין זה גם כנגד תקבולים שלא קיבל תמורתם משנת 2009. עיון בכרטסת שמציגה תה"ן בשנה זו מראה כי דובר על הכנסה של 172,375 ₪. לאור העובדה שהוכח כי הצדדים התנהלו במשותף עד סוף שנת 2009 , זאת גם לדידו של התובע, אין מקום להיזקק לטענותיו בגין סכומים שלא שולמו לו והתקבלו בשנה זו ויש לדחות את המחלוקת הנטענת ביחס להתנהלות כספית לשנת 2009 המהווה הרחבת חזית של הטענות ביסוד התביעה.

     

35. נוגה כלים

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנים 2010-2012 על סך 187,751 ₪, כולם התקבלו בשנת 2010 בלבד. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2010 התקבלו 234,509 ₪ כאשר סכום החובה הינו 197,232.44 ₪. ההפרש מתאזן בכרטסת 2011. לכן, ההכנסה מלקוח זה עומדת על סך של 234,509 ₪.

    קביעה זו מקבלת למעשה את טענות התובע בעניין זה.

    גם כאן מלין התובע כנגד כספים שהתקבלו מהפרויקט בשנת 2009 ללא ידיעתו. כרטסת תה"ן לשנת 2009 מעידה על תקבול בסך 48,856 ₪. דין טענות התובע במישור זה להידחות והנימוקים שצוינו לעיל יפים גם כאן.

     

36. בפקס

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנים 2010-2012 על סך 139,017 ₪. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2010 התקבלו 187,655.8 ₪ ובשנת 2011 התקבלו 13,696.39 ₪, כלומר נרשם סכום כולל של 201,352 ₪.

    התובע טוען כי בפרויקט זה התקבל סך של 244,129 ₪. טענה זו מבוססת הן על כרטסות תה"ן והן על כרטסת שקיבל מחברת בפקס (נספח 60).

    עיון בכרטסת של בפקס מראה כי בשנים 2009-2012 שולם סך של 222,127 ₪. קיימת כרטסת נוספת המתייחסת לתקופה 1.1.10-17.5.12 ומראה ערך של 22,002 ₪, אולם עיון בה מגלה כי אינה מתייחסת לתה"ן בלבד כי אם לגורמים נוספים כגון 'פיקוח-אלפנדרי' וכדומה. גם כאן לא הובא הגורם שערך את הכרטסת על מנת שיבהיר את הנתונים הכלולים זה ולכן אין להתבסס עליה בביצוע החישוב.

    גם כאן מלין התובע בנוגע לסכומים משנת 2009 וגם כאן דין טענותיו להידחות בשים לב לנימוקים לעיל.

    לאור האמור, הוכח כי בפרויקט בפקס קיבלה תה"ן 201,352 ₪ בין השנים 2010-2012.

     

37. אילן רפאל

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנים 2010-2012 על סך 363,964 ₪. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2011 התקבלו 258,810 ₪ ובשנת 2012 התקבלו 123,246.60 ₪, כלומר נרשם סכום כולל של 382,057 ₪.

    התובע טוען כי בדיווחים שמסר לו לומקה נפלו אי דיוקים רבים והשמטות מכוונות של תקבולים עד כי בפועל אינו מסוגל להתחקות אחר התקבולים מלקוח זה בפועל. התובע מפנה לכרטסות ולדיווחים שונים שקיבל מלומקה בעניין זה ומציג את השוני ואי ההתאמות ביניהם. כפי שהובהר לעיל, אין בטענות אלו כדי לגרוע מתוקפם של מסמכי הנהלת החשבונות של תה"ן המעידים על תעוד ורישום בזמן אמת ולכן, בהיעדר כל ראיה ממשית להוכיח אחרת, יש להתבסס על הנתונים שמציגה תה"ן.

     

    על יסוד נתוני הנהלת החשבונות של תה"ן, הוכח כי בשנים הרלבנטיות למחלוקת הפרויקט הניב הכנסה של 382,057 ₪.

     

38. דקוצל

    בהתאם לחוות דעת נ/3 עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנת 2011 על סך 15,000 ₪ וזו ההכנסה היחידה המיוחסת לפרויקט זה במהלך השנים. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2011 התקבלו 17,400 ₪ .

     

    התובע טוען כי הגיש יחד עם תה"ן הצעת מחיר בסך כולל של 104,000 ₪ בשנת 2009 וכי בהמשך דיווח לומקה כי התקבלו מהפרויקט 32,500 ₪, סכום שאינו סביר בשים לב להצעת המחיר. התובע סבור כי כרטסת הנהלת החשבונות של תה"ן אינה משקפת את הכספים שהתקבלו מלקוח זה ולא סופק כל הסבר מניח את הדעת לפערים הנטענים.

     

    לומקה מסביר כי מדובר בפרויקט בו עבד התובע יחד עם רועי, הצעת המחיר אליה מתייחס התובע אינה רלבנטית משום שלא אושרה ופרויקט זה אינו פרויקט שנעשה בשותפות בין הצדדים.

     

    טענות התובע בנוגע להכנסות נטענות מפרויקט זה נטענות בעלמא ולא הוצגה כל ראיה להוכיח כי פרויקט דקוצל יצא לדרך במתווה התואם את הצעת המחיר המדוברת. ברי כי הצעת מחיר אינה יכולה להוות ראיה לטענות התובע במישור זה. משעה שלומקה מודה כי התובע עבד בפרויקט ומשעה שאין מחלוקת כי התובע לא קיבל שכר אלא במתכונת של ההסכמה הבסיסית להתקשרות בין הצדדים, אזי הינו זכאי לתשלום גם בגין חלקו בהכנסות מפרויקט זה כפי שמוצגות במסמכי תה"ן.

     

    לכן, על יסוד נתוני הנהלת החשבונות של תה"ן, הוכח כי בשנים הרלבנטיות למחלוקת הפרויקט הניב הכנסה של 17,400 ₪.

     

39. מיניפאק

    בהתאם לחוות דעתו של רואה חשבון אזולאי עומדים התשלומים שהתקבלו מלקוח זה בשנת 2012 על סך 39,095 ₪ וזו ההכנסה היחידה המיוחסת לפרויקט זה במהלך השנים. מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לחוות הדעת עולה כי בשנת 2012 התקבלו 45,350 ₪ .

     

    התובע טוען כי מדובר בפרויקט להקמת מבנה בן 3 קומות בשטח בנוי של כ 1600 מ"ר על מגרש של 1.3 דונם. התובע הגיש יחד עם תה"ן הצעת מחיר של 3.2% מכל חשבון מאושר שישולם לקבלני הפרויקט אשר טופל על ידי תה"ן (נספח 75). הצעה זו אושרה על ידי מיניפאק. הסכום שהתקבל בפועל אינו סביר ומעריך כי בתקופה נשוא המחלוקת צפי הגבייה מהפרויקט אמור היה להגיע לכדי 75,000 ₪.

     

    טענות התובע נטענות בעלמא, מבוססות על הערכות גרידא ולא הוצגה כל ראיה להוכיח מה שיעור הכספים שקיבלה תה"ן מהפרויקט בתקופה נשוא המחלוקת. בנוסף, לא הוצגה ראיה לפיה נתוני הנהלת החשבונות של תה"ן שגויים ולכן על יסוד נתונים אלה הוכח כי בשנים הרלבנטיות למחלוקת הפרויקט הניב הכנסה של 45,350 ₪.

     

40. קבוץ העוגן / אמנא

    התובע מתייחס לפרויקט בשמו 'העוגן' אולם מנספחים 78-79 שצירף נראה כי מדובר על פרויקט בשם 'אמנא'.

    התובע טוען כי מדובר בפרויקט שהחל בחודש ספטמבר 2011 וכי ההכנסה שהתקבלה ממנו עמדה על סך 120,000 ₪ בתקופה שבמחלוקת. התובע מבסס טענותיו על דיווחים וכרטסות שהעביר לו לומקה.

     

    פרויקט העוגן אינו מופיע כלל בחוות דעתו של מר אזולאי . רק בכרטסת שנת 2011 יש כרטסת על שם 'ועד משתכנות העוגן' בסך 5,800 ₪.לגבי החיובים של חברת אמנא, לפי הנתונים בחוות הדעת נ/3, הסך המיוחס ללקוח זה הינו 80,810 ₪ (5,000 ₪ לשנת 2011 ו-75,810 ₪ לשנת 2012).

    בכרטסת על שם 'אמנא הנדסה בע"מ' לשנת 2012 קיים דיווח חובה בסך 34,383 ₪ ודיווח זכות בסך 30,370 ₪. לאור האמור לעיל, יש להתייחס לסכומי 'החובה' ולא לסכומי 'הזכות', שכן נטל הראיה להראות כי ההפרשים בין החיובים לתקבולים לא שולמו, הינו על הנתבעים. לפי הכרטסות האמורות, מדובר בסך של 40,173 ₪ לפרויקט זה. כאן מדובר על סכום נמוך מן ההערכות של רו"ח אזולאי, אולם משקבעתי שיש להעדיף את הכרטסות על הנתונים שנערכו בטבלאות, יש לפעול באופן עקבי.

    לאור הנתונים שהוצגו, הוכח כי תה"ן קיבלה מפרויקט זה סך של 40,183 ₪.

     

41. קבוץ חולדה

    התובע טוען כי פרויקט זה מחולק לעבודות פיתוח ולעבודות הרחבה ובניית בתים אשר אמור היה להניב הכנסה של 270,000 ₪ עבור הפיתוח וסכום נוסף שך 616,320 ₪ עבור ההרחבה. הפרויקט הסתיים והשכר שולם אך התובע לא קיבל כל דיווח בעניין זה ולכן מבקש לקבוע כי פרויקט זה הניב הכנסה של 886,320 ₪ אשר הועלמה ממנו.

     

    פרויקט זה אינו מוזכר בחוות דעתו של רואה חשבון אזולאי ואינו מופיע בכרטסות תה"ן שהוצגו. הנתבעים טוענים כי לא מדובר בפרויקט שלתובע היה בו חלק. כל חלקו של התובע התמצה בכך ששמע על הפרויקט מחבר והעביר ללומקה את מספר הטלפון של מזכיר הקבוץ. משלב זה ואילך התנהל לומקה, באמצעות תה"ן, וקיבל את הפרויקט, הן לשלב הפיתוח והן לבתי המגורים. מדובר בפרויקט שהחל סמוך למועד עזיבתו של התובע ולצורך ביצועו ממילא נשכר מפקח אחר, כפי שתוכנן מלכתחילה.

     

    התובע העיד את מר אילן פלדמן על מנת להוכיח את עמדתו (ראו בעמ' 5-7 לפרוטוקול). מהעדות התברר כי פלדמן מתגורר בחולדה, מכיר את התובע מהשירות הצבאי ופנה אליו כאשר נזקקו לחברת ניהול בפרויקט. פלדמן העיד כי נפגש עם התובע ולומקה לצורך קבלת הצעה אך לא היה שותף לבחירת חברת הניהול. בתהליך השתתפו מספר חברות ובסופו של יום נבחרה תה"ן לביצועו. פלדמן סיפר כי הפרויקט הורכב מעבודות פיתוח וכן בניית יחידות דיור. לדבריו, ההיתר לביצוע עבודות הפיתוח ניתן בשלהי שנת 2011 והעבודות החלו בינואר 2012. בנית יחידות הדיור החלה בפברואר 2015. פלדמן אישר כי הפיקוח במקום בוצע על ידי מר גיל שמיר מטעם תה"ן.

     

    נוכח דבריו של העד מטעם התובע, הן לאור לוח הזמנים והן משעה שהוכח כי התובע לא נטל חלק בביצוע העבודה בפרויקט זה, יש לקבל את עמדת הנתבעים ולקבוע כי פרויקט זה אינו מהווה חלק מהפרויקטים בגינם זכאי התובע לתשלום. בבחינת למעלה מן הדרוש, ממילא לא עלה בידי התובע להוכיח את היקף ההכנסות שנתקבלו מפרויקט זה בשנים נשוא המחלוקת.

     

42. קלימוטק

    התובע טוען לפרויקט בו היה מעורב מראשיתו ואף חתם על היתר הבניה הנחוץ. לא דווחו כל הכנסות מהפרויקט והוא מעריכן בסך של 720,000 ₪.

    אין זכר לפרויקט זה בנתוני נ/3.

    הנתבעים טוענים כי ההסכם בין תה"ן לקלימוטק נערך ביום 15.5.12 (נספח ז' לתצהיר לומקה) וכי מדובר בפרויקט בו רועי אקרון עבד כמפקח בהתאם לתנאי ההסכם ודרישת המזמין. הנתבעים מאשרים כי התובע סייע בשלב מקדמי של הפרויקט בהוצאת היתר אולם טוענים כי הדבר נעשה כסיוע לתה"ן, משום שהדבר התבצע בעיריית כפר סבא, שם עבד התובע בפרויקט אחר של הנתבעים ממילא. יחד עם זאת, התובע מעולם לא היה מעורב בפרויקט קלימטק, אשר עיקר העבודה בו החלה לאחר שהתובע סיים את ההתקשרות עם הנתבעים והסתיימה במהלך חודש מרץ 2014. לכן, אין לתובע כל מעמד וזכות לדרישת כספים בפרויקט זה.

     

    עיון במסמכים שמצרף התובע במסגרת נספח 81 מלמד כי התובע היה אמנם מעורב ופעיל בכל תהליך הוצאת ההיתר לטובת פרויקט קלימוטק, תהליך שהתנהל בשנים 2010-2011 וחייב לא רק ביקורים בעיריית כפר סבא אלא ניהול ישיבות, יישוב מחלוקות ותאום בין העירייה לבין גורמי התכנון השונים מטעם קלימוטק. התכתובת שצורפה מלמדת על תהליך ממושך, באופן יחסי, שחייב השקעת זמן מצד התובע.

    בסופו של דבר, היתר הבניה ניתן ביום 31.7.11, במסגרתו רשום התובע כגורם אחראי לביקורת בתחום הפיקוח. אישורי הגורמים ההנדסיים נחתמו בחודש אוקטובר 2011 והאגרה שולמה ביום 12.12.11.

    עיון בהסכם שנערך עם קלימוטק ביום 15.5.12 מצביע על כך שסוכם כי רועי אקרון הוא המפקח האחראי מטעם תה"ן והוא נציגה באתר לביצוע הפרויקט . בהיעדרו, נקבע כי לומקה יחליף אותו. בהיעדר שניהם, נקבע כי יש צורך באישור המזמין מראש להצבת מפקח אחר. (סעיף 2.7 להסכם).

     

    בשים לב לעובדה שאין מחלוקת כי התובע פעל לקידום היתר הבניה לפרויקט זה, טענה המתיישבת עם המסמכים שמציג התובע, ובשים לב לתנאים הנקובים בהסכם ההתקשרות עם קלימוטק ולעובדה שעבודת הביצוע של הפרויקט החלה במהלך חודש מאי 2012, קרי במקביל לתקופה בה נתגלעה המחלוקת בין הצדדים אשר הובילה להליך שלפניי, יש לקבל בצורה חלקית את טענת התובע ביחס לזכאותו לשכר עבור עבודתו בפרויקט. יש לדחות את טענת הנתבעים לפיהן הסיוע שהגיש התובע לפרויקט זה נעשה 'פרו בונו' כעזרה נוכח הימצאותו במקום שכן מידת מעורבותו ונחיצותו משתקפת מהתכתובות שצורפו ומצביעה על סיוע שחייב השקעת זמן ולא שליחות טכנית גרידא.

     

    בנסיבות אלה, נוכח מידת מעורבותו של התובע בשלב הוצאת ההיתר בלבד אשר הוכחה כאמור, לשון ההסכם הקובעת כי הפיקוח בוצע על ידי רועי בלבד ולוח הזמנים של ביצוע הפרויקט אשר החל בעיצומה של המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים וסמוך להפסקת ההתקשרות ביניהם, יש להעמיד את התשלום לתובע בגין חלקו היחסי והמצומצם בפרויקט זה על סך 5,000 ₪, על דרך האומדנה. יש לציין כי אומדנה זו הינה פועל יוצא של מכלול השיקולים דלעיל וכן בשים לב לתמורה אותה קיבלה לכאורה תה"ן עבור תפקידה במכלול פרויקט זה בסך 450,000 ₪ + מע"מ (סעיף 5.1 להסכם).

     

43. עיריית כפר סבא

    התובע טוען כי הפרויקטים מול עירית כפר סבא הינם פרי יוזמתו ועבודתו באופן בלעדי. לעמדתו, הינו זכאי לקבלת מלוא ההכנסות שהתקבלו בעקבות פרויקטים אלה ואין לחברת תה"ן או ללומקה כל זכות לקבל כספים כלשהם בגינם. לכן, עותר התובע לקבלת סך של 210,999 ₪. התובע מפנה להסכם ההתקשרות בעניין שדרוג מבנה בית הכנסת מיום 11.1.10 ומציין כי הוא החתום על ההסכם כמנהל ומורשה חתימה מטעם תה"ן (נספח 83 לתצהירו). התובע מפנה לאישורי חשבונות עליהם חתם בפרויקט 'אופק חדש' לשיפוץ מוסדות החינוך בקיץ 2009 ולהקמת מבנה 'נטע' בשכונת הדרים (נספח 84 לתצהירו) וטוען כי כל סכום שהתקבל בעקבות הפרויקטים הללו מגיע לו באופן בלעדי.

     

    הנתבעים טוענים כי מדובר בטענות המועלות בחוסר תום לב. לומקה מכחיש כי לתובע היו אי פעם זכויות כלשהן בחברת תה"ן, לא כמנהל ולא כמורשה חתימה. לומקה מכחיש את ההסכם שמוצג בנספח 83 וטוען כי לא ידע על קיומו עד לניהול ההליך. לדידו, המסמך המחייב לצורך עבודה הוא הזמנת עבודה מטעם העיריה ועל פיה פעלה תה"ן. לומקה טוען כי בניגוד לטענת התובע הוא קיבל תשלומים כנדרש בגין חלקו בביצוע פרויקטים עבור העירייה ומפנה לחשבוניות מחודשים יוני עד אוגוסט 2012 (נספח ח לתצהירו). בנוסף, מדגיש לומקה את מעורבותו שלו בהתנהלות על פי פניית התובע אליו בחודש אוגוסט 2010 בכדי לאשר הצעת מחיר שביקש להוציא לעירייה עבור הקמת מועדון הנוער העובד והלומד (נספח ט).

     

    עיון בנספחים א-ד לחוות הדעת נ/3 מראה כי בשנים 2009-2012 דווחו בתה"ן הכנסות מעירית כפר סבא בסך של 306,719 ₪. על פי כרטסת הנהלת החשבונות, שצורפה לשנים 2010-2012 בלבד, בשנת 2010 התקבל סך של 99,888.57 ₪; בשנת 2011 יש יתרת זכות של 65,747 ₪ ויתרת חובה של 53,970 ש"ח; ובשנת 2012 מדובר בסך של 31,235 ₪. כלומר מהכרטסות ניכר כי התקבולים מלקוח זה עמדו על 196,870 ₪ בעוד החיובים עמדו על סך 185,099 ₪. בשנת 2009 נרשם סכום נוסף של 32,651 ₪ לפי נספח א לחוות הדעת, על אף שלא צורפה כרטסת. מאחר שעד עתה התחשבתי בסכום בסכומי החובה בכרטסות שצורפו, יש לעשות כך גם כאן. על כן, מדובר בסך של 185,099 ₪ ללקוח זה.

     

    העד שזימן התובע מטעם העיריה הינו מר מיכאל זלדין, מנהל תחזוקה ופיתוח מוסדות בעירייה בכל הזמנים הרלבנטיים. עד זה אישר כי תה"ן ביצעה עבור העיריה שלושה פרויקטים – הקמת מבנה 'נטע', שיפוץ בית הכנסת המרכזי והקמת מועדון הנוער העובד והלומד.

    מר זלדין אישר כי הפרויקטים נעשו באמצעות התובע בלבד וכי לא היתה לו היכרות עם גורמים אחרים בתה"ן במסגרת עבודות אלו (ראו בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 18-27). עם זאת, העד ציין כי אינו עוסק בנושא הוצאת חשבונות ואינו יודע לומר כמה סכומים העבירה העיריה לתה"ן עבור פרויקטים אלה.

     

    בנסיבות אלו, לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו לפיה קיימים כספים נוספים שקיבלה תה"ן מהעירייה ואשר אינם מופיעים במסמכי הנהלת החשבונות של תה"ן.

    בנוסף, לא עלה בידי התובע לבסס הטענה לפיה הינו זכאי למלוא הכספים הללו. דין הטענה להידחות הן מחמת השיהוי הרב בהעלאתה. חזקה על התובע, כי אם אמנם היה המעורב היחיד בכל מערכת ההתנהלות מול העירייה, ומתוקף תפקידו אף אישר חשבונות של קבלנים לביצוע, אזי אמור היה לדעת מהם הסכומים המגיעים לתה"ן עבור כל פרויקט. אילו אמנם סבר כי עליו לקבל כספים נוספים בגין פרויקטים אלו, תמוה מדוע מצא לנכון להעלות טענות אלו רק בשלהי שנת 2011 ,שעה שאין חולק כי העבודה בפרויקטים אלה החלה בשנת 2009 ובמהלך השנים 2010-2011 התקבלו עיקר הסכומים בגינם.

     

    בנוסף, הוכח כי את הפרויקטים ביצעה תה"ן וכי גם לדידה של העיריה התובע היה לכל היותר נציג מטעמה של תה"ן. לפיכך, לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענת התובע לפיה הינו זכאי לכספים באופן בלעדי. יש לציין כי גם במסגרת הפרויקטים הנוספים נשוא המחלוקת בהליך זה טען התובע כי הינו המפקח האחראי וכי הוא שביצע את העבודה מטעם תה"ן. למרות זאת, שם אינו טוען אלא לזכאות בגין מחצית ההכנסות, וכי במה נבדל מצב הדברים כאן? לא ברור.

     

    לאור האמור ועל יסוד ספרי הנהלת החשבונות של החברה, יש לקבוע כי הכנסות החברה מעירית כפר סבא בשנים 2010-2012 עומדת על סך 185,099 ₪.

     

    סוף דבר

     

44. בחוות דעתו (נ/3) קובע רו"ח אזולאי כי "סך ההכנסות מלקוחות בהם הייתה מעורבות לרפי מזור" הינה 2,282,108 ₪. אולם מעיון בטבלאות שהכין רו"ח אזולאי בעצמו (נספחים ב'-ד' לחוות הדעת) מדובר על סך של 1,843,436 ₪.

     

45. הוכח כי בהתאם לכרטסות, סך ההכנסות שהתקבלו אצל תה"ן עבור הפרויקטים נשוא המחלוקת בשנים 2010-2012 הינו 2,188,869 ₪.

     

46. נוכח הקביעה בדבר טיב ההתקשרות העסקית בין הצדדים, זכאי התובע למחצית מהכנסות אלה ולכן חלקו של התובע הינה 1,094,435 ₪ בתוספת הסכום שנפסק לטובתו בעניין קלימוטק, סך כל התשלום המגיע לתובע עומד על 1,099,435 ₪.

    מסכום זה יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מתה"ן במהלך השנים הרלוונטיות.

    בהתאם לחוות הדעת נ/3, מדובר בסך של 820,546 ₪ לשנים 2009-2012 ואינו מתחשב בחיובי מע"מ.

     

    מאחר שהסכומים שבמחלוקת הינם הסכומים לשנים 2010-2012, אין מקום להתחשב בתשלומים לתובע בשנת 2009. כמו כן, מאחר שסכומי החיוב חושבו בערכי ברוטו, יש לנקוט בשיטה דומה גם לעניין סכומי הזיכוי.

     

     

    מן הכרטסות עולה כי תשלומי תה"ן לתובע הם כדלקמן –

    בשנת 2010275,000 ₪

    בשנת 2011170,000 ₪

    בשנת 2012227,000 ₪

    סך הכל 672,000 ₪ 

     

47. אשר על כן, בניכוי התשלומים ששולמו לתובע בפועל, נמצא כי התובע זכאי לקבל מתה"ן סך של 427,435 ₪ בגין פרויקטים בהם שיתפו הצדדים פעולה בשנים 2010-2012.

    נוכח העובדה שהצדדים נושאים באחריות שווה לעצם היווצרות המחלוקת ביניהם, ולנוכח העובדה שיש להחזיק לחובת התובע את מחדליו לבצע מעקב כנדרש בעניין הכספים המגיעים לו בזמן אמת, הסכום נפסק לפי ערכו הנומינלי.

     

48. לאור האמור, הנתבעת 2 תשלם לתובע סכום של 427,435 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪ ובתוספת הוצאות משפט והחזר החלק היחסי באגרה (בהתאמה לסכום שנפסק) בסך כולל של 7,000 ₪ .

    הסכומים ישולמו לתובע עד ליום 30.1.17 שלאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

49. התביעה נגד נתבע 1 נדחית. התביעה שכנגד נדחית אף היא. נוכח ניהול ההגנה המשותפת ומאחר ולא נזקקו הצדדים להוצאות משפטיות נוספות בגין ניהול ההליך נגד הנתבע 1 או בגין הגשת התביעה שכנגד, סכום ההוצאות שנפסק לעיל מגלם את מלוא ההוצאות בגין התוצאה.

     

     

    ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ז, 29 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.