לפניי תביעה כספית על סך 196,442 ₪ שהוגשה נגד הנתבעת העוסקת, בין היתר, בבניית בתי מגורים, בגין ליקויי בנייה שגרמו, לטענת התובעים לרטיבות בחלקים נרחבים בביתם.
-
התובעים רכשו מאת הנתבעת בית ברח' חליל 5א, טירת שלום, נס ציונה חלק מחלקה 3203 גוש 3753 (להלן: "הבית"). הבית נמסר לתובעים ב- 16.6.2009. בסמוך לקבלת החזקה בבית גילו התובעים מספר ליקויים בו. פניות התובעים לתיקון הליקויים, נדחו ב'לך ושוב' והם הגישו תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע במסגרת. ת.א. 1284-04-11 )להלן: "התביעה הראשונה").
במסגרת התביעה הראשונה מינה בית המשפט, כמומחית מטעמו, את אינג' גוטנברג. עם קבלת חוו"ד אינג' גוטנברג הגיעו הצדדים להסכמות (להלן: "ההסכמות") שעיקרן הוא כי הנתבעת תבצע, בפיקוח אינג' גוטנברג, תיקונים בבית וככל שיוותרו ליקויים בבית תישא הנתבעת בעלותם. עוד נקבע בהסכמות כי הנתבעת תעניק לתובעים אחריות מלאה, עפ"י חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר"), לתיקונים שבוצעו.
בסופו של יום קבעה אינג' גוטנברג כי לא תוקנו ליקויים שעלותם מגיעה לכדי 21,060 ₪ אשר שולמו לתובעים.
פניות התובעים לנתבעת במהלך ביצוע עבודות התיקונים במסגרת ההסכמות נדחו על ידה.
-
לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה ביום 12.12.13 חזרו והופיעו מוקדי רטיבות שלכאורה תוקנו ובגינם ניתנה אחריות עפ"י חוק המכר לתובעים.
פניות התובעים לנתבעת לתקן את ליקויי הרטיבות, עפ"י האחריות שניתנה בפסק הדין המסכם בתביעה הראשונה, לא נענו. משכך, שלחו התובעים ב- 10.2.14 לנתבעת מכתב בדואר רשום ובו בקשה לתקן את הליקויים ששבו שהתגלו. רק ב- 12.3.14 פנתה נציגת הנתבעת לתובעים בבקשה לתאם ביקור נציג מטעם הנתבעת והלה (מר עסיס) הגיע ב- 18.5.14, דהיינו כשלושה חודשים לאחר משלוח ההודעה בדואר רשום בדבר הופעת ליקויי הרטיבות.
נציג הנתבעת - מר עסיס, דחה את מרבית טענות התובעים, נאות לאשר תיקון של חלק מזערי תוך שהוא מתריע כי התובעת לא תישא בנזקים שייגרמו – ככל שייגרמו – להסרת דלתות ההזזה.
בצר להם, שבו ופנו התובעים לנתבעת ביום 19.5.14 בדואר רשום והפעם באמצעות בא כוחם. תשובת הנתבעת התקבלה כעבור חודשיים (21.7.14), לפיה על התובעים ליצור קשר עם מחלקת הבדק על מנת לתאם ביקור נוסף של נציג הנתבעת בבית.
-
בנסיבות אלה, הוגשה מכוח פסק הדין וההסכמות בתביעה הראשונה התביעה דנן אשר נתמכה בחוות דעת המהנדס סדצקי שאמד את תיקון הליקויים ב- 77,750 ₪. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו (אינג' גורמן) שנעזר בבדיקה של חברת אינפרטק ובסופו של יום הגיע לידי מסקנה כי עלות תיקוני הרטיבות מגיעה לכדי 167,542 ₪.
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט תיקנו התובעים את כתב התביעה וזאת מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תסד"א").
בנוסף לעלויות תיקון מוקדי הרטיבות עותרים התובעים לפסוק להם 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן 9,000 ₪ בגין דיור חלופי ל- 30 יום, שכן עפ"י חוו"ד אינג' גורמן התיקונים יימשכו כשלושים יום במהלכם לא יוכלו התובעים להתגורר בבית.
טענות הנתבעת:
-
בכתב ההגנה נטען כי התובעים מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת, שכן, אלה מיהרו להגיש התביעה דנן, מבלי לאפשר לנתבעת להגיב לטענות שהועלו כלפיה, לבדוק אותן ולתקן את הדרוש כפי זכותה מכוח סעיף 4ב לחוק המכר.
לשיטת הנתבעת, היא פיצתה את התובעים בסכומים שנפסקו בפסק הדין המסכם בתביעה הראשונה. על כן, הגשת התביעה דנן בחלוף עשרה חודשים מיום מתן פסה"ד המסכם "מהווה ניסיון נואל ונפסד להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת" (ס' 13 לכתב ההגנה המתוקן).
הנתבעת פעלה בהתאם להסכמות בתביעה הראשונה - דהיינו, ביצוע התיקונים בפיקוחה של אינג' גוטנברג מטעם בית המשפט.
-
בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבעת, נטען כי נציגה הגיע לבית התובעים ביום 18.5.14, לבדוק את הליקויים הנטענים ואין לתובעים להלין, אלא על עצמם על העיכוב בהגעתו, שכן, הם לא פנו למחלקת הבדק אלא לב"כ הנתבעת. יתרה מזו, התובעים הכשילו אפשרות התיקונים ע"י הנתבעת משלא יצרו קשר עם ב"כ הנתבעת לתאם פגישה נוספת עם נציגי הנתבעת.
המצהיר מטעם הנתבעת, מר עסיס, התמקד בכך שפיקח על עבודות ביצוע תיקון הליקויים שהתבררו במסגרת התביעה הראשונה, בהתאם להנחיותיה ואישורה של אינג' גוטנברג.
מר עסיס הלין על כך שלא ניתנה לנתבעת אפשרות לתקן את הליקויים הנטענים וכי התובעים מיהרו לפנות לבית המשפט. עוד מלין מר עסיס על כך שהתובעים לא תיאמו עם נציג הנתבעת מועד ביקור נוסף מעבר לביקור שערך ביום 18.5.14.
-
בשאלות ההבהרה למומחה מטעם בית המשפט - אינג' גורמן, העלתה הנתבעת טענה לפיה משטח הבטון והריצוף בחצר הבית, לא בוצע על ידה, אלא ע"י התובעים. משכך, מאחר ועפ"י חוו"ד גורמן אלו מהווים מקור עיקרי לליקויי הרטיבות, לא חלה כל אחריות על הנתבעת בגין כך.
-
בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעת טענות נוספות שלא עלו במפורש כתב ההגנה ובתצהיר הנתבעת. עיקר הטענות הוא: מעשה בי דין, השתק עילה ומיצוי העילה. דהיינו, התביעה הראשונה והתביעה דנן עוסקות באותם ליקויי רטיבות. משהוכרע נושא זה במסגרת התביעה הראשונה אין לשוב ולהידרש לו במסגרת התביעה הנוכחית.
עוד טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי כל הליקויים נשוא התביעה דנן הינם ליקויים גלויים ועל כן היה על התובעים להפנות אליהם עם קבלת הבית. משלא עשו כן, מושתקים התובעים מלהעלות טענות אלה כעת. בעיקר מפנה ב"כ הנתבעת לליקויים שעלו בחוו"ד גורמן לעניין שיפועים בלתי תקינים במשטח בחצר הבית, העדר מסד (נדבכי ראש – בלשון אינג' גורמן) והעדר חורי ניקוז בקורות מסד.
כך גם, נטען בסיכומים כי ככל שנגרמו ליקויי רטיבות מסתימה בצינור ניקוז המזגן, הדבר אירע כארבע שנים מיום קבלת החזקה בבית ועל כן, לא חלה אחריות על הנתבעת בגין ליקויים אלה.
באשר לאמור בחוו"ד גורמן כי יש לפצות את התובעים בגין העדר חורים בקירות התמך, אשר לטענת אינג' גורמן גורמים לליקוי הרטיבות – טוען ב"כ הנתבעת כי אינג' גוטנברג, מומחית בית המשפט בתביעה הראשונה, קבעה שאין ליקויי בכך.
לעניין העדר נדבכי ראש- טען ב"כ הנתבעת כי אף לשיטת אינג' גורמן אלה אינם מחויבים עפ"י התקן ועל כן אין לפצות בגין ראש נזק זה.
לאחר עיון מדוקדק בטענות הצדדים, בראיות שהוגשה בדין ובפסיקה המסקנה היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי. אלה הם הנימוקים:
חוות דעת וחקירת אינג' גורמן – מומחה בית המשפט:
-
אינג' גורמן ערך את חוות הדעת לאחר שעיין בכתבי טענות הצדדים, בחוו"ד סדצקי מטעם התובעים וכן, ערך ביקור בבית ודרש לבצע בדיקות באמצעות חב' אינפרטק, המתמחה באיתור רטיבויות. בסופו של יום הגיע אינג' גורמן לידי מסקנות כי אובחנה רטיבות קשה בכל היקף הסלון ובאזור המטבח וכן אובחנה לחות מתחת לריצוף.
לשיטת אינג' גורמן, הרטיבות בסלון ובמטבח נובעת מסתימה בצנרת ניקוז המזגן, משיפועים לקויים בריצוף החוץ והפרשי גובה ביציאה מהסלון והמשטח ביציאה הסמוכה למטבח.
על פי חוות דעת אינג' גורמן, קיימים מקורות נוספים לליקוי רטיבות והם: ליקוי באיטום מקלחון, איטום לקוי במפגש שבין קיר התמיכה וקיר הדירה וכן העדר סף הפרדה ואיטום בכניסה הראשית.
באשר למקורות ליקויי הרטיבות מגג הבית ונישת הכביסה הפנה אינג' גורמן לליקויים בצנרת ובמעקה, שיפוע לא נכון של הגג וכן העדר נדבך ראש מלוח שיש.
עוד התייחס אינג' גורמן לכשלים באיטום בקיר תמך חיצוני ובחצר האנגלית. לטעמו, מקורם בעבודה לקויה של הנתבעת. כך גם, נקבע בחוות הדעת שקיים פגם בניקוז החצר.
-
הנתבעת כפרה בממצאי המומחה אינג' גורמן. בחקירתו, אישר אינג' גורמן שקיימת טעות חישוב בסעיף 2 לחוות דעתו (עמ' 7) ומהסכום שם של 40,000 ₪ יש להפחית 20,000 ₪.
כך גם, אישר המומחה כי בדק את הליקויים שמצא בבית תוך התייחסות לחו"ד מומחה התובעים (סדצקי). אינג' גורמן הוסיף ואישר כי אף אחד מהפגמים שמצא אינו פגם נסתר (עמ' 8 ש' 9 – 11). אינג' גורמן אף אישר כי הליקויים שמצא בביקורו במסגרת התביעה דנן יכולים היו להתגלות במסגרת בירור התביעה הראשונה (עמ' 11 ש' 28).
עם זאת העיד אינג' גורמן שאינו יכול לדעת, בעת ביקורו בבית, באם עסקינן ברטיבות חדשה או ברטיבות שהייתה קיימת בעת בירור התביעה הראשונה (עמ' 12 ש' 12 – 14). הוא הוסיף והעיד כי "רטיבות זה משהו חי, מופיע בעקבות גשם, כשלים...ממתי זה קורה לא ניתן לדעת" (עמ' 12 ש' 19).
-
אינג' גורמן נחקר ארוכות ע"י ב"כ הנתבעת לעניין האחריות לשיפועים של ריצוף המשטח בחצר בית התובעים. בתמצית, עמדתו היא כי אם המשטח בוצע ע"י הנתבעת או מי מטעמה כגון ע"י קבלן השלד בהמלצת הנתבעת או איש מטעמה, כגון מנהל העבודה, במהלך התקופה שהחזקה בבית טרם נמסרה לתובעים, האחריות מוטלת על הנתבעת. מאידך, סבר אינג' גורמן שאם המשטח בוצע ע"י התובעים או מי מטעמם, האחריות מונחת לפתחם. עוד העיד אינג' גורמן, כי שיפועי הריצוף העליון "מוכתב על ידי השיפוע שמתחת לריצוף ולרוב, מי שמבצע את הריצוף, משטח הבטון התחתון מוביל אותו והוא כמעט לא יכול לתקן. אם המשטח התחתון עשוי בצורה לקויה, זה מוביל משטח לקוי" (עמ' 15 ש' 23 – 25).
אינג' גורמן ביקש להטיל האחריות על הנתבעת, בגין כשלים הנובעים מהמשטח החיצוני, מכך שבמהלך התיקונים, שזו האחרונה ביצעה במסגרת התביעה הראשונה, היא ביצעה שם תיקוני איטום. דהיינו, אם לא ראתה מקום ליטול אחריות בגין כך הייתה מסרבת מלכתחילה לבצע את אותם תיקונים ומשביצעה אותם, אין בכך אלא הודאה באחריות לכשל בביצוע המשטח (עמ' עמ' 16 ש' 5 – 11).
-
לעניין הכשל בצנרת ניקוז המזגן, אישר אינג' גורמן כי אם זה אירע כארבע שנים ממועד האכלוס, אין להטיל את האשם על הנתבעת (עמ' 12 ש' 1).
-
באשר לנדבכי הראש, העיד אינג' גורמן שאלה מותקנים מכוח נוהג עבודה תקין ועליהם להיות מאבן עם שוליים של כשלושה ס"מ על מנת לאפשר ניקוז מים. מטרתם של נדבכי הראש הבולטים מעבר לקיר, הוא להרחיק את מי הגשם, כך שהדבר "מונע חדירת גשם ישירות לקיר" (עמ' 12 סיפא). בהגינותו אישר אינג' גורמן שאין הוראת חוק לפיה נדבר הראש צריך להיות עשוי משיש. אולם, לדברי אינג' גורמן זהו נוהג עבודה תקין המונע חדירת מים (עמ' 13). בעניין זה הוסיף והעיד אינג' גורמן:
"אני מודע לכך שלא מעט קבלנים משתמשים באותו שליך (צ.ל. שליכט – התוספת שלי – א.ב.) צבעוני, אך מקווה שכל קבלן, ככל שיהיה מוכשר וקפדן, יהיה מודע לכך שברבות השנים מופיעים בכל בניין סדקים נימיים והם מטפסים גם לאותו נדבך ראש משליכטה צבעונית ואם מופיע סדק של מפריע אולי לאף אחד, אך עוזר לגשם לחדור דרכו, מה שלא קורה עם אותה אבן, שסותמת את החורים וזה הרבה יותר מקצועי לעשות את זה עם חומר שיש, למרות שהתקנות לא מחייבות את זה" (עמ' 14 ש' 10 – 14).
-
לשאלה מניין נובעים מרבית ליקויי הרטיבות בסלון ובאזור המטבח, האם מהתקנת המשטח החיצוני הלקוי או מהסתימה מצינור הניקוז של המזגן השיב אינג' גורמן:
"על פי הניסיון של הנתבעת, להסיר מעצמה את האחריות לגבי הריצוף החיצוני, שזה גם בהקשר לשיפועים וגם לגבי האיטום בחוץ, הן המקור העיקרי של חדירות רטיבות בפנים, אם זה נובע משיפועים לקויים, ברגע שמסירים מהנתבעת את האחריות זה מפיל את כל התיק שלי" (עמ' 17 ש' 9 – 12).
דהיינו, מרבית ליקויי הרטיבות בסלון ובמטבח נובעים מהכשלים במשטח החיצוני ועל כן יש לקבוע מי האחראי להתקנתו. ובלשונו של אינג' גורמן:
"עובדתית, יש רטיבות בסלון, עובדתית האיטום בחוץ של החזיתות לקוי, עבודה שהריצוף בחוץ עשוי בשיפוע לקוי וכל זה מכלול. ברגע שהנתבעת מסירה מעצמה אחריות מבעיית השיפועים והאיטום בחוץ..." (עמ' 17 ש' 17 – 19).
-
אינג' גורמן העריך את השפעת נזילת המים מצינור הניקוז של המזגן כגורמת ל – 10 – 15 אחוז מנזקי הרטיבות לשטח הסלון והמטבח (עמ' 18 רישא). אינג' גורמן נימק מסקנתו בכך שצינור הניקוז אינו מזרים מים כל הזמן ושטח הרטיבות גדול מדי מכדי להיות מושפע באופן ניכר ע"י הליקוי בצינור הניקוז.
-
הלכה היא כי ככלל נטיית בתי המשפט, בהעדר ראיות סותרות, היא שלא לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט. ראו לדוגמה: ע"א 3056/99 שטרן נ' שיבא (פורסם במאגרים) וכן ת"א (מחוזי חיפה) 889/98 אופק נ' שיכון עובדים (פורסם במאגרים).
בענייננו, הנתבעת בחרה שלא להגיש חוו"ד נגדית לזו של מומחה התובעים. בהסכמה מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע את זהותו. מר עסיס, מצהיר הנתבעת, הרבה, במהלך "נאומיו" הארוכים לבית המשפט, להלין על אינג' גורמן והטיח כי הלה עושה שימוש מוגזם בחב' הבדיקה אינפרטק וטען כי עלות תיקון הליקויים, ככל שישנם כאלה, היא לכל היותר 10,000 ₪ וכי הכל מנסים להתעשר על חשבון הנתבעת, שכן רואים בה "כיס עמוק".
יש לדחות בשתי ידיים את האשמות שהוטחו במומחה, אינג' גורמן. עדותו הייתה מהימנה, עקבית, קוהרנטית ויסודית. הוא בחן היטב את הטענות, השיב לשאלות בשיקול דעת ואף לא הושפע מהגיחוכים שגיחכו נציגי הנתבעת במהלך עדותו. די לעיין בתולדות החיים המקצועיים הארוכים והמרשמים של אינג' גורמן כדי להכיר שהמדובר במומחה בעל שיעור קומה וחקירתו לפני בית המשפט, מלמדת אף היא, על מקצועיות, הגינות והעדר פניות.
כל שנשאלה זכתה להתייחסות מעמיקה ויסודית.
אשר על כן, אין מקום בענייננו, ולסטות מהכלל המוטמע היטב בפסיקה ויש לאמץ את חוות דעתו של המומחה ואת קביעותיו.
תצהיר וחקירתה הנגדית של התובעת:
-
בתצהירה חזרה התובעת על הטענות שהועלו בכתב התביעה, תוך שהיא מדגישה כי התביעה הראשונה הוגשה בגין ליקויי בנייה, לרבות ליקויי רטיבות לאחר שפניות התובעים לנתבעת לתקנם עלו בתוהו. עוד הדגישה התובעת, כי מומחית בית המשפט בתביעה הראשונה, אינג' גוטנברג, אישרה קיום ליקויים שונים וביניהם ליקויי רטיבות וכי ההסכמה שאושרה ע"י בית המשפט בתביעה הראשונה כללה תיקון הליקויים, מתן אחריות ע"י הנתבעת בגין תיקונם וכן פיצויי כספי, בין היתר, בגין אותם ליקויים שלא תוקנו או שלא ניתן היה לתקנם.
דע עקא, תיקון ליקויי הרטיבות שביצעה הנתבעת במסגרת התביעה הראשונה לא צלח וכבר בחורף הסמוך לביצוע התיקונים, הופיעו סימני רטיבות.
עוד הדגישה התובעת כי פניות התובעים, בין אם ישירות לנתבעת, הן ישירות והן באמצעות בא כוחם, לתקן, מכוח פסק הדין להסכמות הצדדים בתביעה הראשונה, את ליקויי הרטיבות נתקלו בחוסר התייחסות אמיתי, למעט ביקור אחד של מר עסיס, מטעם הנתבעת.
בהתייחס לטענות הנתבעת שעלו משאלות ההבהרה שהופנו למומחה בית המשפט בתביעה דנן, אינג' גורמן, הצהירה התובעת כי משטח הבטון בחצר נבנה על ידי קבלן השלד של הנתבעת.
-
התובעת העידה, בחקירתה הנגדית, כי האיטום כה גרוע, עד כי בעונת הגשמים נאלצים התובעים להניח רצועת ניילון על מנת להגן על ארון החשמל, הצבע בחדר השינה מתקלף, קיימת פריחה לבנה בין האריחים ואף קיימת רטיבות המרתף (עמ' 20 ש' 17 – 26).
-
בתשובה לשאלת בית המשפט לעניין התקנת המשטח המרוצף בחצר, העידה התובעת כי משטח הבטון בוצע טרם שהתובעים קיבלו החזקה בבית, בהמלצת מנהל העבודה של הנתבעת - טיראן, שהמליץ על התקנתו, על ידי קבלן השלד מטעם הנתבעת. עוד העידה התובעת כי אותו טיראן הוא אשר סיכם את מחיר ביצוע המשטח עם קבלן השלד והעבודה בוצעה בפיקוחו של טיראן (עמ' 20 סיפא ו- 21 רישא).
בנוסף הדגישה התובעת לעניין המשטח והריצוף בחצר כי הנתבעת, במסגרת ביצוע התיקונים בעקבות התביעה הראשונה, פתחה תעלה ברוחב של כ- 80 ס"מ לאורך הקיר וכי הנתבעת היא זו שאמורה הייתה לבצע איטום מחדש וכן להתקין מחדש את משטח הבטון והריצוף. כלומר, אף אם לשיטת הנתבעת, התובעים הם אלה שהתקינו את המשטח והריצוף מלכתחילה, הרי שהנתבעת היא זו שפתחה אותו והתקינה אותו מחדש. מכאן שהשיפועים, אותם מצא אינג' גורמן, הם תוצאה של התיקון שבוצעו על-ידי הנתבעת ולא על ידי אנשי התובעים. יתרה מזו, התובעת הדגישה כי אם הנתבעת באמת ובתמים סברה במסגרת ההליך הראשון כי לא היא אשר אחראית לביצוע המשטח, כיצד נטלה על עצמה אחריות לתקן את ליקויי הרטיבות הנובעים מהמשטח, במסגרת התביעה הראשונה?
-
לעניין נזילת המים מצינור ניקוז המזגן, השיבה התובעת לשאלת בית המשפט, כי טכנאי שהוזמן על ידי התובעים גילה כיפוף בצנרת וכי המודבר באירוע חד פעמי (עמ' 21 רישא).
בנוסף, לבקשת ב"כ הנתבעת, אישרה התובעת כי המומחית מטעם בית המשפט - אינג' גוטנברג, בתביעה הראשונה, התייחסה לאותם ליקויים, הנטענים בתביעה דנן (עמ' 21 ש' 20 – 22).
-
בכאב גדול העידה התובעת בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת על אופן ביצוע עבודות התיקונים על ידי אנשי הנתבעת. היא העידה שפועלים אמרו לה שהם יוצאים להפסקות ולא חזרו, הם הגיעו ללא כלים וחיכו עד אשר משאית תביא כלי עבודה. יתרה מזו היא העידה כיצד פועלי הנתבעת ישבו שעות בחצר ביתה באפס מעשה שוחחו בטלפון ו"עשו על האש בגינה" (עמ' 23 ש' רישא).
-
באשר לביקור החד פעמי של מר עסיס מטעם הנתבעת לאחר פניית התובעים כי התיקונים לא צלחו, במסגרת התביעה דנן, העידה התובעת כי הלה הגיע פעם אחת בלבד וסייג ההסכמה לבצע תיקונים חלקיים "שהוא לא יישא באחריות להסרה של הדלתות הזזה" (עמ' 23 סיפא עמ' 24 רישא).
-
אין חולק כי נטל הראיה מוטל על התובעים. לפני בית המשפט עדות יחיד של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך. משכך, חל בענייננו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] הקובע כי על בית המשפט לנמק ולפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות היחיד ולא די באזהרה עצמית של בית המשפט. ראו לעניין זה דברי המלומד קדמי בספרו - על הראיות חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, אשנב לכרטסת אישית, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009 בעמ' 1433 ואילך.
עדות התובעת הייתה מהימנה, עניינית, קוהרנטית, מתונה ובלתי מתלהמת. חרף העובדה כי ניכרו אצל התובעת כאב ואכזבה מכך שהבית בו השקיעו התובעים ממיטב כספם, רווי ליקויים, התובעת בחרה להתנהל במתינות, ביושר ולא להעצים נזקים. ניכר היה בתובעת שעצם ניהול ההליך קשה עבורה ולו הנתבעת היתה מבצעת את התיקונים בהתאם להסכמות הדיוניות בתביעה הראשונה, היתה התובעת נמנעת מניהול הליך משפטי נוסף. רק התנערותה החוזרת ונשנית של הנתבעת מקיום חובותיה על פי ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין בתביעה הראשונה, אילצה את התובעת לפנות בשנית לערכאות המשפטיות.
-
חיזוק למסקנות אלה, מוצא בית המשפט בעדות המומחה אינג' גורמן שהעיד כי כל הליקויים עליהם מלינה התובעת קיימים הלכה למעשה. לא זו אף זו, תחילה הוגשה התביעה על סך של כ- 77,000 ₪ ורק לאחר קבלת חוו"ד מומחה בית המשפט שהעמידה את עלות תיקון הנזקים על סך 176,442 ₪, תוקנה התביעה. כלומר, אין כל ניסיון להאדרה ולהעצמה של נזקים.
מהימנות התובעת לעניין התקנת המשטח על ידי קבלן משנה מטעם הנתבעת, בהמלצת, בפיקוח ובהנחיית מנהל עבודה מטעם הנתבעת, מקבלת משנה תוקף אף היא, לאור התיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת, במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה. אין חולק כי לשם ביצוע התיקונים בתביעה הראשונה נפתחה תעלה ברוחב של 80 ס"מ באזור המשטח והמשטח, למעשה, נבנה מחדש על ידי הנתבעת. כלומר, הנתבעת אחראית להנחת המשטח ולאיטומו לאחר ביצוע התיקונים.
מהימנות התובעת מתחזקת אף לאור עדותה, כאשר ביוזמתה העידה שתיקון במקום אחר, שביצעה הנתבעת במסגרת התביעה הראשונה צלח ואין היא תובעת בגינו.
עוד השתכנע בית המשפט בעניין מהימנות התובעת כאשר זו העידה לעניין מלחמת ההתשה שנקטה הנתבעת כלפי התובעים בעניין תיקון הליקויים. די לעניין בכתב ההגנה, בתצהיר מר עסיס ובעדותו כדי ללמוד כי כל דבריה אמת לאמיתה הם, ללא הפרזה וללא הגזמה.
חקירת עד הנתבעת:
-
בחקירתו הנגדית, האריך מר עסיס בדבריו, תוך שהוא עושה שימוש רב במילות כיבושים כי מטרתה היחידה של הנתבעת לספק לתובעים בית ראוי ומבוקשה של הנתבעת לתקן את הנדרש ולא לגרור ולהיגרר להליכים משפטיים. כמו כן, הדגיש מר עסיס שהוא רוכש כבוד רב לתובעים.
בנוסף, פתח מר עסיס חזית מול מומחה בית המשפט - אינג' גורמן, עת העיד כי יש לו היסטוריה עמו ובכל תביעה מזמן אינג' גורמן את חב' אינפרטק "והולכים על כל הקופה" (עמ' 27 ש 14 – 16). עוד האשים מר עסיס על אינג' גורמן והעיד "המומחה מספר סיפורים, מביא את אינפרטק כי הוא צריך להתפרנס, התובעים צריכים את הצדק שלהם אבל גם הם רוצים לעשות מזה רווח." (עמ' 27 ש' 23 – 24).
-
לעניין טענותיו כי התובעים אצו להגיש התביעה לבית המשפט ביצע מר עסיס מעין ריקוד של צעד קדימה ושניים לאחור, תוך זריית חול בעיני בית המשפט. בתמצית ניתן לסכם את עדותו בנקודה זו כך: לנתבעת מחלקת בדק מסודרת ויש לפנות אליה, על מנת לתאם מועד מדויק מתי הוא (מר עסיס) יגיע לביקור. לשאלה תוך כמה זמן יש לבצע את התיקונים העיד "לא צריך שלאול את זה. כי כמה זמן אתה יודע... לפעמים יש חגים..." ( עמ' 28 ש' 15). עוד העיד, כי אם הפנייה אינה מסודרת אזי כמה חודשים אינם מספיקים לביצוע התיקונים.
באשר לעובדה כי חלפו חמישה חודשים מאז פניית ב"כ התובעים ועד הגשת התביעה מאחר והתיקונים לא תוקנו העיד מר עסיס:
"מי שרוצה לגמור את הליקוי, לא צריך לתבוע בשנית. צריך לשמוע את הקבלן ולהגיד לו לעשות מה שהוא חושב ואם זה לא צלח, שיתבעו אז. המומחה מטעם בית המשפט, כל התיקים שלו, בגורף, הוא מביא את אינפרטק שלא יודעים מאיפה מקור הנזילות." (עמ' 28 ש '24 – 26).
יתרה מזו, מר עסיס שב והעיד כי על התובעים לבצע פניות מסודרות למחלקת בדק בית של הנתבעת. אולם, כאשר נשאל לעניין פער הזמנים של למעלה משלושה חודשים בין פניית התובעים, לבין ביקורו בבית השיב "אין לי רישום מדויק מתי הייתי שם" (עמ' 29 ש' 6).
לא זו אף זו, בעמ' 29 ש ' 15 – 28 לחקירתו על טענתו כי על התובעים לפנות באופן מסודר למחלקת בדק בית של הנתבעת, העיד מר עסיס כי הנתבעת שוחחה עם התובעים טלפונית.
-
עדות מר עסיס לא הייתה אלא הטחת אשמות לכל עבר בתובעים, במומחה בית המשפט ובבתי המשפט שכולם "רוצים לעשות קופה" על חשבון הנתבעת. לו באמת ובתמים ביקשה הנתבעת לבצע תיקונים בבית היה מתואם ביקור בסמוך לפניה הראשונה של התובעים ולא לאחר חודשים וקל וחומר פנייה של ב"כ התובעים לא הייתה נענית בפניה שעל התובעים לפנות למחלקת בדק בית.
טענותיו של מר עסיס והאשמות שהטיח במומחה הועלו בעלמא ולא גובו ולו בבדל של ראיה.
משכך, אין אלא לדחות את עדות מר עסיס מכל וכל.
מעשה בי דין ומיצוי העילה:
-
לטענת הנתבעת, שהועלתה לראשונה בסיכומים, דין התביעה להידחות כיוון שכל הטענות הועלו בתביעה הראשונה. על כן, קיים מעשה בי-דין.
עוד טענה הנתבעת בסיכומים, כי כל עילות התביעה כאן היו צריכות לעלות במסגרת התביעה הראשונה. משלא עשו כך התובעים מנועים מלהעלותן.
בנוסף הפנה ב"כ הנתבעת לעדות מומחה בית המשפט כי כל הליקויים שאיתר הינם ליקויים גלויים ועל כן היה על התובעים להידרש אליהן בתביעה הראשונה וכעת הם, מנועים הם כעת.
-
ב"כ הנתבעת אישר כי טענות אלו לא עלו בכתב ההגנה ואף לא בכתב ההגנה המתוקן שבא לעולם לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט, אינג' גורמן. חרף זאת, טען ב"כ הנתבעת כי מאחר והמדובר בטענות משפטיות, אין חובה לטעון אותן במסגרת כתב הגנה. בית המשפט התיר לב"כ הנתבעים להשלים רשימת אסמכתאות, אשר לשיטתו יש בהן כדי לחזק את עמדתו. הרשימה אכן הוגשה, אולם עיון באסמכתאות שהגיש ב"כ הנתבעת מלמד שאין הנדון דומה לראיה.
אין צורך לכנות טענה בכתב הגנה בשמה המשפטי. אולם, יש להעלות את המסכת העובדתית המקימה את התשתית לטענות השתק פלוגתא ומיצוי העילה. עיון בכתבי ההגנה של הנתבעת ובתצהיר מר עסיס מטעמה, מלמד כי זו אכן התייחסה להליכים במסגרת התביעה הראשונה, ההסכמות ופסק הדין המסכם. אולם, התייחסות הנתבעת בכתב ההגנה, הינה בהקשר שונה לגמרי והוא כי אצה הדרך לתובעים להגיש התביעה דנן ולא במובן של מניעות או השתק. דהיינו, הנתבעת ביצעה תפנית של 180 מעלות בתום ההליך והעלתה טענות חדשות שאינן נובעות מכתב ההגנה.
הפסיקה, אליה הפנה ב"כ הנתבעת, אינה גורסת כי ניתן לטעון טענות משפטיות חדשות ומפתיעות, שלא בא זכרן בכתבי הטענות. נהפוך הוא, עיון בפסיקה מעלה כי אומנם אין חובה להגדיר במדויק את המסקנה המשפטית שבעל דין מבקש מבית המשפט להגיע אליה, כגון "השתק פלוגתא", או "מיצוי עילה", אך הטענות שיש בהן כדי לבסס את העילה המשפטית, חייבות להיטען בגדר כתבי הטענות, או, למצער, בשלבים המוקדמים של ההליך.
הפסיקה מלמדת ומדגישה כי כל עוד הטענה עולה מכתבי הטענות, ניתן לדון בה, אף אם לא נטענה במפורש.
אין זה המצב בענייננו.
ככל שהועלו בשלב הסיכומים, טענות מפורשות של "השתק פלוגתא" ו"מיצוי העילה", המסכת העובדתית המקימה את התשתית להעלאת טענות אלו, צריכה להופיע בכתבי הטענות.
-
חובת תום הלב בניהול הליך משפטי חלה על כל צד לכל אורך ההליך. כתבי הטענות גודרים את גדר המחלוקת וזו הוגדרה בכתבי טענות הצדדים כך: התובעים רכשו מהנתבעת בית בו נתגלו, בין היתר, ליקויי רטיבות בגינם הוגשה התביעה הראשונה, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, כי הנתבעת תתקנם ותעניק אחריות לטיב התיקונים. לטענת התובעים התיקונים לא צלחו ומכוח עילת פסק הדין בתביעה הראשונה הם פנו לנתבעת לשוב ולתקן את הליקויים. משנדחתה פניית התובעים לתיקון הליקויים הוגשה התביעה דנן. טענת הנתבעת השזורה לכל אורך ההליך, עד לסיכומים – אין ליקויים, ככל שהיו ליקויים אלה תוקנו ואם יש ליקויים לא ניתנה לנתבעת הזדמנות הוגנת לתקן את הליקויים.
הנתבעת העלתה טענות השתק פלוגתא ומיצוי העילה לראשונה בשלב הסיכומים. התובעים מחו על כך בהזדמנות הראשונה. בדרך בה פעלה התובעת יש משום ניהול הליך בחוסר תום לב ושינוי או הרחבת חזית, האסורים.
-
גם לגופן, דין הטענות להידחות. כך כותב לעניין זה המלומד א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שתים שרה בעמ' 165-166:
"בתום ההליך נבלעת עילת התביעה בפסק הדין וצומחת עילה חדשה, המבוססת על פסק הדין. לעיתים מקים פסק הדין עילת תביעה לתובענה נוספת, כמו במקרה שבו מסיבות כלשהן לא ניתן לאכוף את קיום פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית משפט, או אם אין דרך זו נראית יעילה ומעשית. אין מניעה, לפי הדין הכללי, להגיש תביעה נוספת על יסוד עילת הפסק. זאת, אם קיים צידוק מיוחד לכך, כגון שהפסק שאושר אינו ניתן להוצאה לפועל או שלא ניתן לאכוף את ביצועו בהליכי ביזיון בית המשפט. אולם, בהעדר צידוק מיוחד להגשת תביעה כזו, דינה להימחק בהיותה טורדנית או קנטרנית על פי הוראות תקנה 100(2) לתקנות".
בענייננו, עילת התביעה הינה מכוח פסק הדין בתביעה הראשונה. דהיינו, הנתבעת העניקה לתובעים אחריות לביצוע תיקוני ליקויי הרטיבות. משכשלו התיקונים, הוגשה התביעה דנן. הנתבעת, בכתב ההגנה, כלל לא כפרה בחובתה להעניק אחריות מכוח ההסכמות ופסק הדין בתביעה הראשונה. טענתה, עד לשלב הסיכומים, היתה כאמור, כי לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע התיקונים ודרכם של התובעים לבית המשפט אצה.
את פסק הדין בתביעה הראשונה לא ניתן לבצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהרי רשות האכיפה, יעילה ככל שתהיה, אינה מצוידת בכלים המשפטיים והדיוניים לאכוף ביצוע עבודת תיקון הליקויים וקל וחומר שאין ההליך מתאים להליכי ביזיון בית המשפט. התביעה הנוכחית שהוגשה, הוגשה מכח "עילת הפסק" והינה הדרך המעשית היחידה להביא למימוש פסק הדין בתביעה הראשונה.
-
אותם כללים חלים לעניין טענות הנתבעת בנושא מיצוי העילה. התובעים מודים ומאשרים כי ליקויי הרטיבות בגינם הוגשה התביעה דנן, נידונו במסגרת התביעה הראשונה. התביעה הינה מכוח ההסכמות ופסק הדין בתביעה הראשונה. אין זה מעניין התובעים, מקור הכשל. התובעים זכאים לקבל בית יבש, דבר שגם הנתבעת אינה חולקת עליו.
-
התוצאה היא שמכוח ההליך בתביעה הראשונה במסגרתו ביצעה הנתבעת תיקונים בגינם העניקה אחריות מחודשת, עליה החובה לתקנם וככל שלא פעלה לתקנם, עליה החובה לפצות את התובעים.
קבלת טענות הנתבעת כי בגין מעשה בי דין והחובה למצות העילה בתביעה הראשונה, אינה אלא ריקון מתוכן של ההסכמות ופסק הדין בתביעה הראשונה אשר העניקו לתובעים אחריות מחודשת לכך שלא יתגלו ליקויי רטיבות בביתם.
אין ממש בטענות הנתבעת כי מאחר ופעלה על פי הוראות מומחית בית המשפט בתביעה הראשונה היא פטורה מחבות. ודוק, היא העניקה אחריות מחודשת ומוארכת לכך שלא יתגלו ליקויי רטיבות.
חבות מכח חוק המכר:
-
מעבר לחבות הנתבעת הנובעת מכוח מתן האחריות בגין הליקויים שתוקנו, נובעת האחריות אף מסעיף 4ב(ב) לחוק המכר הקובע:
"חזרה והתגלתה אי התאמה או התאמה יסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון".
פרשנות תכליתית של סעיף 4ב(ב) לחוק מלמדת כי כאשר מוכר ובענייננו הנתבעת, תיקנו ליקויים והליקויים חזרו והתגלו תוך שנתיים (בענייננו מידית) על הנתבעת לתקנם ואם לא תיקנה תוך זמן סביר, רשאים התובעים לתקן על חשבון הנתבעת. כלומר, אין מקום לטענות בדבר מעשה בי דין ומיצוי העילה במקרה דנן. אם הנתבעת תיקנה את הליקויים בין מכוח חוק המכר ובין מכוח פסק הדין בתביעה הראשונה שאכף את חוק המכר, רשאים התובעים לשוב ולדרוש תיקון אותם הליקויים. אם אלה שבו והתגלו. אם הנתבעת אינה מתקנת את הליקויים, התובעים רשאים לתקנם על חשבון הנתבעת וככל שזו אינה מוכנה לשלם, בלית ברירה אין לתובעים, אלא להגיש תביעה לבית המשפט.
-
לעניין הטענה של היות הליקויים פגם גלוי, ראו ברע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' בת שבע (פורסם במאגרים), כאשר עסקינן בליקויים "שרוכש סביר שאינו מומחה לתחום הבניין אינו יכול לאתרם, ואשר התגלו במלוא היקפם רק לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם רוכשי הדירות", אין להלין על התובעים.
דהיינו, אין רבותא בטענות הנתבעות שהתובעים ידעו או יכולים היו לדעת על הליקויים בעת קבלת החזקה בבית. התובעים אינם בעלי מקצוע. מהות הפגמים ומשמעותם הנרחבת והיסודית התגלתה רק לאחר ששבה הרטיבות חרף התיקון הראשון. יתרה מזו, התובעים לא הגישו התביעה עקב פגם בשיפועי המשטח או העדר חורים ביסודות. הם הגישו תביעתם בגין ליקויי רטיבות והדרך לתקנם היא באמצעות תיקון אותם ליקויים.
התובעים פוצו בכסף:
-
טוענת הנתבעת, כי בהתאם לחוו"ד אינג' גוטנברג, היא שילמה לתובעים בגין ליקויים שלא תוקנו במהלך התיקונים שבוצעו במסגרת התביעה הראשונה. על כן, מנועים היום התובעים מלהגיש תביעתם. עיון ברכיבים הכספיים בגינם פוצו התובעים במסגרת התביעה הראשונה מעלה כי כלל לא נתבעו במסגרת התביעה דנן. על כן, דין הטענה להידחות.
אי מתן אפשרות לנתבעת לתקן - סעיף 4ב לחוק המכר קובע:
"התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר"
על הדרך, בה על רוכש הבית להודיע לקבלן אודות הליקויים נפסק כי:
"בהעדר מקור חיוב בחוק, המטיל על הקונה להודיע לקבלן על אי התאמה באופן מסוים, יכול זה הראשון להודיע בכל דרך הולמת לפי נסיבות העניין, ולבד שההודעה אכן תהיה אפקטיבית, כלומר שתביא לידיעת המוכר את קיומה של אי ההתאמה, ודאי שבכלל זאת גם הודעה טלפונית" (ראו לדוגמה ת"א (שלום עפולה) 2008/06 (פורסם במאגרים) והאסמכתאות שם וכן ת"א (שלום רמלה) 3425/00 ברטל שלום נ' פנטהאוז (פורסם במאגרים).
-
הודעות התובעים (דוק, הודעות התובעים – בלשון רבים) בדבר חידוש הליקויים לאחר תיקונם הכושל, במסגרת התביעה הראשונה, התקבלו אצל הנתבעת. אלא מאי – טוענת הנתבעת כי אצה לתובעים הדרך לבית המשפט ובכך הם מבקשים להתעשר ולא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן הליקויים.
טענה זו אינה מעוגנת בראיות. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת נקטה במלחמת התשה בתובעים מתוך תקווה שיותשו, ירימו ידיים ויוותרו על זכותם הבסיסית להתגורר בבית אותו רכשו במיטב כספם ללא ליקויי רטיבות. די היה לשמוע את עדותו המתפתלת והמיתממת של מר עסיס כי היה על התובעים לפנות למחלקת השירות בדרך מסודרת והם לכאורה לא עשו כן וכן בכך שהם מנעו ביקור נוסף שלו או גורם אחר בבית התובעים. התנהלות הנתבעת יכולה להתחרות במקרה הטוב ביותר במיטב הגופים הבירוקרטיים הקיימים ובמקרה הגרוע יותר בהתנהלות חסרת תום לב תוך שימוש ציני בכוחה הכלכלי המשמעותי למול התובעים שהינם אנשים פרטיים ואנשי עמל.
ויובהר – הנתבעת קיבלה הודעות אודות קיום הליקויים, מר עסיס הגיע לבקר במקום לאחר שלושה חודשים ולא היה מוכן ליטול אחריות על תקלות שיכול ותיווצרנה לחלקים אחרים של הבית (דלתות הזזה) במסגרת ביצוע התיקונים החלקיים שהציע. פנייה נוספת נענתה בבקשה כי על התובעים ליצור קשר עם מחלקת בדק של התובעת. הרי לשם כך הם פנו ויצרו קשר לצורך ביצוע התיקונים.
התובעים נקטו לכל אורך ההליך במתינות, דרך ארץ ואפשרו לנתבעת לתקן כל ליקויי. הנתבעת היא זו שבחרה להתחמק מביצוע התיקונים.
-
לאור תכליתו של סעיף 4ב כאמור לעיל, קבעה הפסיקה, כי כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן הליקויים בעצמו. הוא הדין, גם מקום בו הקבלן קיבל כבר הזדמנות לתקן את הליקויים, אך ביצע את התיקונים באופן כושל. ראו ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ. יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858.
עם זאת, קבלן רשאי לחלוק בתום לב על דרישות רוכש דירה לתיקון ליקויים. ככל שהמחלוקת הינה בתום לב לא יאבד הקבלן את זכותו לבצע התיקונים. בענייננו, עמדת הנתבעת לפיה הייתה מוכנה לתקן את הליקויים בחלק המזרחי, ממנו לטענתו, נובעת הרטיבות, הייתה חסרת תום לב בסיסית. כך לדוגמה סירבה הנתבעת ליטול אחריות לדלתות הזזה המצויות שם ככל שאלה תפגענה במהלך התיקונים. כיצד ניתן להלום טענה לפיה הנתבעת מוכנה לתקן דבר אחד אך אינה אחראית לתקלות שיכול ותיגרמנה בגין התיקון. ויתרה מזאת, חוסר תום הלב בעמדת הנתבעת זועק למשמע עדות מר עסיס בכל הנוגע למומחיות אינג' גורמן (ראו הדיון בסעיף 24).
-
המסקנה היא כי התובעים העניקו לנתבעת זמן סביר ומעבר לו ברוחב יד על מנת לבצע את התיקונים. הנתבעת סירבה לבצע את התיקונים, דחתה את התובעים בלך ושוב תוך ניהול מלחמת התשה בהם, בתקווה שאלה "יישברו". הסכמת הנתבעת לתיקון חלקי לא הייתה אלא זריית חול בעיניים וכעולה מחוו"ד גורמן לא הייתה בה כל תועלת. על כן המסקנה היא כי התובעים זכאים לפיצוי מלא עבור תיקון הליקויים, שיש לקוות שיביאו לידי תיקון ליקויי הרטיבות וכן פיצויי הולם בגין עוגמת נפש (נזק לא ממוני) בצירוף הוצאות מגורים במשך כחודש ימים במהלך ביצוע השיפוצים.
דיון בראשי הנזק על פי סדרם בחוות דעת אינג' גורמן (עמ' 7 לחווה"ד):
-
סעיף 1 - פתיחת צינור ניקוז ובדיקה חוזרת – אין לאשר הפיצוי שכן עסקינן בצינור ניקוז המזגן. המומחה קבע שאין להטיל אחריות בגין כך על הנתבעת, היות והליקוי התגלה בחלוף ארבע שנים מיום קבלת החזקה בבית.
-
סעיף 2 - פירוק וריצוף מחדש של הסלון, פירוק ארון המטבח והתקנתו ותיקוני טיח בסלון – 29,000 ₪ (לאחר תיקון טעות חשבונאית של המומחה אותה אישר). במקום זה קיימים ליקויים מצטברים בשל הכשל במשטח החיצוני שכאמור הנתבעת חבה בגינו, ליקויי איטום של הקיר החיצוני והסתימה בצינור המזגן. אינג' גורמן קבע בעדותו כי עיקר האשם מוטל על אופן ביצוע המשטח במקור, תיקונו, במסגרת התביעה הראשונה על ידי הנתבעת וכשלי איטום. את האשם שיש להטיל על הסתימה בצינור המזגן העמיד בשיעור שבין 10% ל- 15%. לפיכך מסכום זה יש להוריד על דרך האומדן 12.5%. על כן, תשלם הנתבעת לתובעת בגין ראש נזק זה 29,000 ₪ - 12.5% שהם 25,375 ₪.
בבחינת למעלה מהצורך יוער שבדיון בסעיפים 22-23 קיבל בית המשפט במלואה את גרסת התובעים לפיה המשטח הותקן שעה שהבית היה בחזקת הנתבעת, ע"י קבלן המשנה שלה, בהמלצת ובפיקוח מנהל העבודה של הנתבעת. כך גם יוזכר כי במהלך תיקון הליקויים במסגרת התביעה הראשונה הנתבעת לא כפרה בחובתה לתקן ליקויי איטום הנובעים מהמשטח, היא ביצעה ניסיון כושל לתקן והיא זו אשר פתחה תעלה שרוחבה 80 ס"מ לכל אורך השביל והקימה אותו מחדש. כלומר, הנתבעת היא זו שבנתה את השביל במצבו הנוכחי.
משזו מסקנת בית המשפט, הנתבעת היא זו שחבה בגין תיקון ליקויי הרטיבות הנובעים, בין היתר, מהמשטח הבלתי תקין.
-
סעיף 3 חפירה גילו ואיטום מסדים 3,000 ₪ - סכום זה מאושר במלואו, שכן, כאמור, כעולה מחוו"ד גורמן, זהו אחד ממקורות הרטיבות.
סעיף 4 פירוק וריצוף בחצר וריצוף מחדש – 42,000 ₪. הסעיף מאושר במלואו – ראו הדיון לעיל בסעיפים 13,10.
סעיף 5 – איטום מקלחון סמוך למטבח – 500 ₪. הסעיף מאושר. הנתבעת עצמה לא חלקה על כך. מה גם שחוו"ד לא נסתרה כלל בנשוא זה.
סעיף 6 - תיקוני טיח חוץ - 6,000 ₪. הסעיף מאושר במלואו, ראו הדיון לעיל.
-
סעיף 7 - התקנת נדבכי ראש על ראשי הקירות – 10,000 ₪. ראו הדיון בסעיף 12 לעיל. בתמצית – גם אם התקנות אינן מחייבות בניית נדבכי ראש, הרי שמיומנות סבירה, כעולה מחוות אינג' גורמן, מחייבת התקנתם, על מנת למנוע חדירת מים דרך הקירות לאחר התפתחות סדקים נימיים. המומחה העיד מדוע פתרונות הנתבעת אינם ראויים. ויודגש, על הנתבעת לספק לתובעים בית יבש. כעולה מעדות המומחה אי התקנת נדבכי ראש משיש הבולטים כשלושה ס"מ מעבר למשטח העליון של הקיר מאפשרים חדירת מי גשם דרך הסדקים הנימיים הנותרים בקיר. הראיה לנכונות עמדת מומחה בית המשפט, בניגוד לטענות העולות משאלות ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית כי די בשליכט חיצוני, היא העובדה שמי גשם חודרים לבית כפי שציין המומחה, בין היתר, עקב הסדקים הנימיים והעדר נדבכי ראש ראויים.
לא בכל מקום יש צורך בתקן. קבלן סביר בעל מיומנות סבירה נדרש כאמור לספק בית יבש. משלא צלח הפתרון שסיפק הקבלן (שליכט), אין אלא לקבל את עמדת המומחה רב הניסיון.
-
סעיפים 8, 9, 10, 11, 12 ו-14 – 17,000 ₪ מאושרים. בתמצית, גם אם הדברים נדונו בתביעה הראשונה ותוקנו לכאורה במסגרת התביעה הראשונה העובדות מדברות בעדן, התיקון לא צלח ויש לתקן פעם נוספת. המדובר בליקויים שגם אם אינם נסתרים רק מומחה יכול לגלולתם. ודוק, התובעים אינם מבקשים את תיקון הליקויים עקב קיומם אלא עקב הנזק התוצאתי שהם גורמים – רטיבות.
סיכום ביניים:
-
בסך הכל בגין ראשי נזק אלה תשלם הנתבעת לתובעים 95,875 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ – 112,174 ₪.
פיקוח הנדסי:
-
המומחה קבע שיהא צורך בפיקוח הנדסי אותו אמד ב- 10% מסכום עלות תיקון הליקויים. המדובר בעבודות ארוכות, נרחבות המחייבות ידע מקצועי. על כן גם פריט זה מאושר בשיעור של 9,590 ₪ בצירוף מע"מ ובס"ה 11,220 ₪.
עוגמת נפש:
-
בגין ראש נזק זה נתבעו 20,000 ₪. המדובר בסכום צנוע יחסית לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. ויודגש - בית המשפט מודע לכך שבמסגרת התביעה הראשונה פוצו התובעים בגין עוגמת נפש. אולם, כאן עסקינן ברכיב עצמאי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים לאחר שתיקון הליקויים במסגרת התביעה הראשונה כשל והתנהגותה חסרת תום הלב ומכבידת היד של הנתבעת כלפיהם אשר נקטה כלפיהם, במדיניות של התשה בלתי נלאית. לכך יש להוסיף עוגמת הנפש והקושי שייגרמו לתובעים שעה שיצטרכו להתגורר במהלך תיקון הליקויים במשך כחודש מחוץ לביתם. על כן, בגין ראש נזק נפסק הסך של 20,000 ₪ במלואו.
דיור חלופי:
-
הסכום הנתבע הינו 9,000 ₪. המומחה אינג' גורמן אישר כי התיקונים ימשכו כחודש במהלכו לא יוכלו התובעים להתגורר ביתם. מושכלות יסוד הימה כי שכירות קצרת מועד יקרה יותר מזו שלטווח ארוך. עלות שכירות ממוצעת, כאשר עסקינן לטווח ארוך היא כ- 4,000 ₪ לחודש. משכך, משלפנינו שכירות קצרת מועד נפסק לתובעים בגין ראש נזק זה 6,500 ₪.
תיקוני ארון מטבח:
-
מומחה מטעם בית המשפט - אינג' גורמן - קבע כי רק לאחר תיקון ליקויי הרטיבות ופירוק הארון ניתן יהיה לאמוד הנזק. ב"כ התובעים ביקש הוראות כיצד לאמוד הנזק. אין בידי בית המשפט כלים לכך. מוצע כי עם הפירוק יודיעו על כך התובעים לנתבעת תוך 7 ימים בדואר רשום עם אישור מסירה. הנתבעת תשלח נציג מטעמה תוך 7 ימים לבית הנתבעים והצדדים יפנו לקבלת הערכת מחיר לתיקון ככל שאפשר או החלפה לספק המטבח המקורי וסכום זה ישולם לתובעים. ככל שהצדדים לא יגיעו להבנות, רשאים התובעים להגיש תביעה נפרדת בגין כך שכן לא ניתן היה לתבוע בגין ראש נזק זה במהלך תביעה זו.
הוצאות התובעים
-
בסך כולל של 10,474 ₪ הינן סבירות, ראויות ונדרשות. על כן נפסק הסכום במלואו.
התוצאה:
-
נפסק בזאת, כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 160,368 ₪.
שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ הינו הסכום המקובל והראוי נוכח העבודה הרבה שהושקעה ע"י ב"כ התובעים. על כן תשלם הנתבעת שכ"ט בשיעור של 28,145 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז – לוד, תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ז, 31 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.
