1.התובע הגיש כתב תביעה מתוקן לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שהתרחשה ביום 24.7.2012. לטענתו, בהיותו באותו יום במוסך ובמהלך עבודתו כסדרן ונהג משאית, הוא נפגע לאחר שהחליק ממדרגות משאית, אשר נהגה עמד להתחיל בנסיעה. התביעה הוגשה נגד נהג המשאית (להלן: אדרי או נהג המשאית) ומבטחתה (נתבעים מס' 2-1) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ונגד מעבידתו, הבעלים של המוסך ומבטחותיהן (נתבעות מס' 6-3) לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), בעילה של ביצוע עוולת הרשלנות.
2.בעוד שהתובע בכתב התביעה המתוקן טען כי התאונה הייתה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, הכחישו נהג המשאית, המעבידה והמבטחות של המשאית והמעבידה, בכתב הגנה משותף, את עצם התרחשות התאונה, טענו כי היא אינה "תאונת דרכים" ועתרו לדחייה התביעה בעילה זו. הנתבעות הנוספות, הבעלים של המוסך ומבטחתו, הכחישו אף הן, בכתב הגנתן, את האירוע, וטענו כי יש לדחות על הסף את התביעה נגדן מאחר ומדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים. בהחלטה מיום 4.1.2016 קבעתי כי תחילה יבוררו נסיבות התאונה וייקבע אם מדובר ב"תאונת דרכים" אם לאו.
3.לאור טענת הנתבעים כי התאונה לא התרחשה בנסיבות שתיאר התובע, תידון תחילה השאלה העובדתית הנוגעת לנסיבות אלו. רק לאחר מכן נידרש לשאלה אם מדובר ב"תאונת דרכים".
נסיבות התרחשות התאונה - גרסת התובע
4.התובע תיאר בתצהירו (ת/1) את נסיבות התרחשות התאונה:
"3.ביום 24/7/12 כאשר עבדתי כסדרן הסעתי את הנהג אדרי מאיר למוסך 'דאוד מוריס' כדי לקחת משאית שהייתה שם בתיקון.
4.לאחר שהגענו אל המוסך מאיר עלה למשאית כדי לנסוע לתחילת העבודה ואני התחלתי ללכת לכיוון המשרד כדי להסדיר את הניירת.
5.לאחר שמאיר עלה אל המשאית האזעקה התחילה לצפצף. מאיר לא הצליח לנטרל אותה וקרא לי שאבוא לעזור לו.
6.כאשר באתי לעלות אל המשאית (מהצד שליד הנהג) החלקתי על אחת המדרגות ונפלתי לאחור בעקבות שמן וגריז שנדבקו לי לנעליים מההליכה בשטח המוסך והיו מרוחים גם על המדרגות.
7.בעקבות הנפילה נפגעתי בין היתר בראשי ובגבי".
התובע ביקש להוכיח את גרסתו באמצעות עדותו שלו ועדות חברו, נהג המשאית, הוא הנתבע מס' 1. שאר הנתבעים לא העידו עדים נוספים, והסתפקו בהגשת ראיות בכתב במהלך החקירות הנגדיות של עדי התובע. נעבור כעת בפעם נוספת, ב"הילוך איטי", אחר כל שלבי תיאור התאונה, כי שתוארו על-ידי עדי התובע וכפי שעולים מהראיות שבכתב.
*הגעת התובע ואדרי אל המוסך
5.בחקירתו הנגדית הסביר התובע מדוע הסיע ברכבו את אדרי אל המוסך:
"היה מקרה חריג באותו יום, דליפת חומר מסוכן בכביש שש, וגם מנהל התפעול וקצין הבטיחות היו בכיוון האירוע ולכן אני לקחתי את הנהג. לא היה מי שייקח אותו" (עמ' 3).
כשנשאל מדוע לא שב לעבודתו לאחר שהוריד את אדרי במוסך, השיב:
"יש לי עוד דברים לעשות. רואה אנשים, שואל מה נשמע" (עמ' 2); "נכנסתי עם הרכב שלי למוסך. זה מוסך שעובדים איתו על בסיס יומי. אני מכיר שם המון אנשים" (עמ' 3); "יתכן ואמרתי שלום למישהו. אני מכיר שם המון אנשים" (עמ' 5).
6.התובע ונהג המשאית מסרו בחקירות הנגדיות גרסאות מנוגדות באשר לאופן בו חנתה המשאית במוסך. בעוד שהתובע אמר כי היא עמדה "לכיוון היציאה מהמוסך, נכנסה ברוורס" (עמ' 4), אמר אדרי כי היא עמדה "כלפי הקיר, לא כלפי היציאה אלא בכיוון ההפוך, פנימה. כדי לצאת הייתי צריך לצאת ברוורס למעשה, בנסיעה אחורנית" (עמ' 11).
*האם התובע עלה במדרגות אל משרד המוסך
7.בעוד שהתובע ציין בתצהירו כי לאחר שהגיע למוסך הוא החל "ללכת לכיוון המשרד כדי להסדיר את הניירת", הרי בחקירתו הנגדית (בה אישר כי המשרד שבמוסך נמצא במעלה גרם מדרגות) הוא אמר "באותו יום לא עליתי למשרד. הייתי כל היום בקרבת המשאית" (עמ' 2)". דבריו בחקירה הנגדית עמדו בסתירה לעדותו של אדרי, אשר בחקירתו אמר כי התובע עלה במדרגות למשרד (עמ' 11), כי הוא עדיין היה במשרד כאשר האזעקה החלה לפעול וכי כשהזעיק אותו לעזרה "הוא ירד איתי ובא מצד שני" (עמ' 12). כאשר נשאל אדרי באם הוא עלה במדרגות על מנת לקרוא לתובע לעזרתו, השיב: "עליתי, אבל לא שמתי לב איך הן נראו" (עמ' 13). גרסה שונה השמיע התובע, שסיפר כי שהה בקרבת המשאית בעת שנודע לו על התקלה באזעקה וכשקרא לו אדרי (עמ' 2).
*צפצוף האזעקה
8.בתצהירו של אדרי (ת/3) נכתב:
"4. לאחר שהגענו אל המוסך עליתי למשאית כדי לנסוע לתחילת העבודה.
5. כאשר עליתי אל המשאית האזעקה (האיתוראן) התחילה לצפצף ולא הצלחתי לנטרל אותה.
6. למרות שמדובר בתקלה נפוצה לא הצלחתי לטפל בה וקראתי לא' שיבוא לעזור לי כדי שיהיה באפשרותי לנסוע מהמקום".
ובחקירה הנגדית אמר:
"תוך כדי שפתחתי את הדלת האיתוראן החל לצפצף, ואז עליתי למעלה, התיישבתי על כיסא הנהג וניסיתי לנטרל אותה ולא הצלחתי" (עמ' 11).
*עליית התובע אל המשאית ונפילתו
9.עדות התובע: בחקירתו הנגדית הוא אמר כי התאונה התרחשה כאשר היה במהלך כניסתו למשאית לשם ניטרול האיתוראן, על מנת שניתן יהא להתניע את המשאית לשם נסיעתה (עמ' 7). הוא הסביר כי אדרי היה אמור "לקחת אותה, להתחבר למיכלית ולבצע משימה" (עמ' 9).
התובע הסביר כי לאחר שאחז בידית שבדלת המשאית ופתח אותה, הוא טיפס על שתיים מתוך שלוש או ארבע מדרגות המשאית, אחז בידית האחיזה ("כנראה שלא מספיק עם כל היד, אך תפסתי" - עמ' 4) ונפל לאחור. עוד אמר:
"הגיעו אנשים. מי היה אינני זוכר. הייתי מאוד מעורפל. מטושטש" (עמ' 5); "לא הזמינו אמבולנס. מים נתנו לי" - "אחד הפועלים" (עמ' 6); "את הפועלים הזוטרים אינני מכיר" (שם).
10.עדות אדרי: בסעיף 7 לתצהירו נכתב -
"לצערי, בזמן שא' התחיל לעלות אל המשאית (מהצד שליד הנהג) הוא החליק על אחת ממדרגות המשאית ונפל לאחור".
ובחקירה הנגדית אמר:
"הוא ניגש ישירות מסביב. הוא בא ועלה מכיוון הכיסא של הטרמפיסט, ליד מושב הנהג. הוא לא הספיק לנטרל. תוך כדי שעלה הוא החליק לאחור ונפל" (עמ' 12).
תחילה השיב אדרי בשלילה כאשר נשאל אם ראה את התובע נופל, והסביר:
"כשהסתכלתי ימינה ראיתי שנעלם והבנתי שהוא נפל. באתי מסביב וראיתי שנפל על משטח של חלקי חילוף ואיבד הכרה למשך מספר שניות" (עמ' 12).
ובהמשך אמר:
"אמרתי שראיתי ואיני זוכר אם הדלת הייתה פתוחה או סגורה, אך כן ראיתי אותו עולה ומחליק" (עמ' 14).
11.תיעוד במועד התאונה: על נסיבות התאונה נכתב בטופס "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" (בל/250) (נ/2) מיום 24.7.2012 (מועד התאונה) בחתימת דן רכליס, קצין הביטחון של המעבידה, הנתבעת מס' 3:
"עלה על קבינת משא תומך מ.ר. XXX מצד ימין של פגוש החליק על מדרגה עליונה ונפל לאחור".
בטופס שחרור מחדר מיון בבית החולים רמב"ם מיום 24.7.2012 (נ/1) נכתב:
"אנמנזה: היום בעבודה נפל ממשאית כמטר נחבל בגב ומרפק שמאל ..".
"לדבריו החליק בעבודה ממשטח של משאית. נפילה מגובה של כ-2 מטר על הגב והעורף. לדבריו איבד הכרה ולא זכר את פרטי האירוע ללא הקאות. הובא לבית החולים על ידי חבר לעבודה".
12.מסמכי המוסד לביטוח לאומי: בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (בל/211) (ת/2), שנחתם על-ידי התובע ביום 31.7.2012, נכתב:
"הגעתי עם נהג למוסך דאוד מוריס בכדי שהנהג יקח גורר מתיקון, עליתי על משא תומך XXX מהצד הימני בכדי להפסיק את האיתורן כאשר החלקתי מהמדרגה העליונה ונפלתי לאחור".
ובטופס "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה" (בל/200) (ת/2), שנחתם על-ידי התובע ביום 22.10.2012, נכתב:
"בעלייה למשאית החלקתי על מדרגת המשאית שהייתה מלוכלכת בשמן וגריז והחלקתי אחורה ונפלתי על הכביש ונפגעתי בגב".
מסקנות לגבי עצם התרחשות האירוע
13.בא-כוח נתבעים מס' 4-1 טען בסיכומיו (שהוגשו באיחור) כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להתרחשות התאונה בנסיבות שתוארו בכתב התביעה, וכי הוא נפגע בנסיבות אחרות שאינן קשורות במשאית. הוא טען כי קיימות סתירות מהותיות בין עדות התובע לעדותו של אדרי (הנתבע מס' 1), וכי שניהם תיאמו את עדויותיהם והמציאו את האירוע. הודגש כי יש לזקוף לחובת התובע אי הבאתם של עדים נוספים, מאחר ו"לא יתכן כי במוסך הומה אדם שיש בו משאיות רבות ותיקונים רבים אף אחד לא ראה את התאונה ולאף אחד לא נמסר על אירוע התאונה". כן הודגש כי על גבי "טופס לתשלום דמי פגיעה בעבודה והודעה על פגיעה בעבודה" (בל/211) (ת/2) צוין כי לא נכחו עדים לתאונה.
בא-כוח הנתבעות מס' 6-5 טען אף הוא כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות בתכלית מהנסיבות שתוארו על-ידי התובע, וכי התובע לא עשה כל ניסיון להעיד את מי מעובדי המוסך כדי לתמוך בגרסתו.
14.נתבע מס' 1, נהג המשאית, שהובא כעד מטעם התובע, הציג גרסה התואמת ברוב פרטיה את גרסתו של התובע. קשה להלום את התכחשותו של הנתבע מס' 1 (במסגרת טענות נתבעים מס' 4-1 בכתב הגנתם המשותף ובסיכומי בא-כוחם) לגרסת התובע, בשעה שתצהירו שלו דווקא תומך בגרסה זו. קושי דומה מעוררת אף הכחשת נסיבות התרחשות התאונה על-ידי המעבידה של התובע, היא הנתבעת מס' 3, בשעה שהיא עצמה - באמצעות קצין הבטיחות דן רכליס - חתומה במועד התאונה על גרסת התובע על גבי "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" (נ/2). המעבידה לא זימנה לעדות את קצין הבטיחות על מנת שיסביר מדוע יש להטיל ספק בתיאור נסיבות התאונה כפי שנרשם על-ידו ונחתם, בשמה, במועד בו היא התרחשה. אף הנתבעת מס' 5, הבעלים של המוסך, לא זימנה לבית המשפט איש מעובדיה ששהה באותו יום במוסך, על מנת שיעיד על נסיבות פציעת התובע ופינויו באמבולנס - התרחשות שאינה יומיומית ושיש להניח שלא נעלמה מעיניהם.
15.חובת ההוכחה לנסיבות התרחשות התאונה רובצת, כמובן, על התובע. הוא הוכיח את נכונות גרסתו באמצעות עדותו שלו, עדות אדרי והתיעוד שבכתב. הנתבעים סברו כי די בסתירות שהתגלו בחקירת הנגדיות בין שני עדי התובע כדי לקבוע כי התובע לא עמד בנטל השכנוע, ובחובה הנלווית לו - חובת הבאת ראיות. אינני סבור כמותם. אמנם הסתירות שבין עדות התובע לעדותו של אדרי בנוגע לאופן עמידת המשאית במוסך והימצאותו של התובע במדרגות שהובילו למשרד המוסך הינן מטרידות. במיוחד בולטת עדותו של התובע, שביקש להרחיק עצמו מהאפשרות של החלקה במדרגות שהובילו למשרד המוסך עקב שמן וגריז מרצפת המוסך שנדבקו לנעליו (כדבריו בעמ' 2), ושנסתרה על-ידי עדותו של אדרי. עם זאת, דחיית קטעי עדותו שנסתרו אינה מחייבת מניה וביה דחיית עדותו העיקרית של התובע בנוגע לנסיבות נפילתו ממדרגות המשאית. הפסיקה התייחסה לכך:
".. ניסיון החיים והניסיון השיפוטי מלמד שגם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מתבל דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו" (ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441, 459 (1991).
"אין כל פסול בקביעה כי חרף השקרים שנחשפו בעדות המתלונן גרעין גרסתו אמת" (ע"פ 5160/06 טל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.6.2007)).
(וראו על "פלגינן דיבורא" - יעקב קדמי על הראיות - חלק רביעי (מהדורת 2009) 1845 - 1850; ע"פ 9613/04 בן סימון נ' מדינת ישראל, פסקה י"ד לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 4.9.2006)).
גרסת התובע לגבי נסיבות נפילתו ממדרגות המשאית קיבלה חיזוק לא רק בעדותו של אדרי, אלא אף בדברים שהתובע מסר עוד באותו יום - ב"זמן אמת" בסמוך להתרחשות האירוע - בהגיעו לחדר המיון בבית החולים רמב"ם, ושתועדו בכתב בתעודת השחרור מבית החולים (נ/1). העובדה שצוינה באותו מסמך, ולפיה התובע סיפר שאיבד הכרתו, עולה בקנה אחד עם טענתו בחקירה הנגדית כי מאחר והיה מטושטש ומעורפל הוא לא זכר מי הגיע אליו מיד לאחר נפילתו (עמ' 5) ועם עדות אדרי ("ראיתי שנפל ... ואיבד הכרה למספר שניות" - עמ' 12).
המסקנה הינה כי הוכחה גרסתו העובדתית של התובע באשר לנסיבות נפילתו ופציעתו.
האם התרחשה "תאונת דרכים" ?
16."תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים, החל משנת 1990 במסגרת תיקון מס' 8, באופן הבא:
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;
יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי;
ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;
במקרה שבפנינו טענות באי-כוח הצדדים נסובו על ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", ולא נטען להתקיימות החזקות המרבות או החזקה הממעטת. להגדרה הבסיסית שני רכיבים - "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ו-"נגרם לאדם נזק גוף עקב ..". תחילה יש לברר האם מדובר בשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (שני תנאים), ורק במידה והתשובה חיובית, יש לבחון האם נזק נגרם עקב אותו שימוש (תנאי שלישי) (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (פורסם בנבו, 17.6.2014) (להלן: עניין שפסו); ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 17.3.2014) (להלן: עניין המגן, פסקה 11)).
17.התנאי הראשון בהגדרה הבסיסית, "שימוש ברכב מנועי", זכה להגדרה משלו בסעיף 1 לחוק הפיצויים, במסגרת תיקון מס' 8:
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
שלוש החלופות שבהגדרה זו אשר לכאורה עשויות לבוא בחשבון בענייננו הינן "נסיעה", "טיפול דרך" ו"כניסה לתוכו".
ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.2.2009) (להלן: עניין נביל) נקבעו המבחנים הנדרשים על מנת להיכנס להגדרת טיפול דרך או תיקון דרך, והראשון ביניהם הינו כי הטיפול או התיקון התרחשו בדרך, לאחר התחלת הנסיעה. מבחן זה כולל פרמטרים של זמן ומקום, ולגביו נפסק כי טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה אינו "טיפול דרך" (פסקה 9 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין בעניין נביל; פסקה 9 לפסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475, 481 (1996)). לפיכך, בענייננו נשללת האפשרות של "טיפול דרך", ונותרו שתי האפשרויות האחרות - נסיעה או כניסה לרכב.
מגמת הצמצום בכל הנוגע להגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" באה לביטוי ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל (פורסם בנבו, 29.10.2007) (להלן: עניין ינטל), בו נקבע כי שוב אין נפקות להבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי", וכי ההבחנה הברורה כיום היא בין דרכי השימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה". בפסקה 8 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין בעניין ינטל נקבע כי צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בהגדרת המונח "נסיעה" ואשר אינן נזכרות מפורשות בחוק שוב אינן באות בגדרו. עולה מכך, כי בסיטואציה שבפנינו אין מדובר ב"נסיעה" כשימוש ברכב מנועי.
האם מדובר בענייננו בכניסה לרכב? הפסיקה הגדירה שימוש של "כניסה לרכב או ירידה ממנו" כשימוש לוואי תעבורתי, וקבעה כי כניסה לרכב מתחילה ברגע שמתקיים מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב (עניין המגן, פסקה 12). כך, למשל, הכירו בתי המשפט בפגיעה מדלת הרכב כשימוש ברכב במסגרת כניסה אליו וכתאונת דרכים (לדוגמאות מהפסיקה ראו פסקה 50 בע"א (מחוזי חי') 4496-05-15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' אלמישאלי (פורסם בנבו, 20.12.2015) (להלן: עניין אלמישאלי)). מגע פיזי כזה התקיים בענייננו, משהוכח כי התובע עלה על מדרגות המשאית ופתח את הדלת, ולפיכך מתקיים התנאי של "שימוש ברכב מנועי", שהינו אחד משלושת תנאי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים".
18.כדי לבוא בגדר החוק על ה"שימוש" של כניסה לרכב והירידה ממנו להיות "למטרות תחבורה" (התנאי השני). זו נסיבה עובדתית, שהיא בעלת דמיון רב ל"מבחן התעבורתי" ששימש עובר לתיקון 8 לחוק לצורך ביסוס הקשר הסיבתי-המשפטי, ובעיקרה חופפת לו (ע"א 8238/14 סילאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (פורסם בנבו, 12.1.2016) (להלן: עניין סילאוי)). הפסיקה הכירה בכך כל פעולה שנועדה להכין את הרכב המנועי לקראת נסיעה מקיימת את התנאי של "מטרה תחבורתית". בעניין המגן דובר בטיפוס על סולם שהיה מחובר למכולה במטרה למתוח את הברזנט שכיסה אותה. נקבע שם כי כניסה לרכב תובלה לשם כיסוי המטען היא אינהרנטית לפעולת הנסיעה ונועדה לקדם את תהליך ההובלה, ויש לראותה כפעולה עצמאית שעניינה בהגשמת ייעודה של המשאית, דהיינו כפעולה "למטרות תחבורה". בעניין אלמישאלי, בו נפגעה המערערת מקרס מתכת של רשת קשירה שהותקנה על גבי מושב אחורי של אופנוע בעת שהיא הניחה עליו את תיקה האישי וביקשה לקושרו לפני הרכיבה, נפסק כי לעיגונו של התיק משמעות ותכלית תחבורתית, שהרי ללא עיגון כזה עלול להיגרם סיכון תעבורתי חמור. שונה מכך הייתה הפרשה שנדונה ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3) 825 (1997). שם דובר במערער אשר נכנס למשאיתו, בעת שחנתה, במטרה ליטול ממנה מצית סיגריות, וברדתו מתא הנהג, במדרגות המשאית, מעד ונפל. נפסק כי העובדה שהמערער נפל במדרגותיו של רכב דווקא הינה אקראית, ואין בה לשנות מטיב הסיכון שהתממש, אשר לא היה סיכון תחבורתי, ולפיכך אין מדובר בכניסה לרכב "למטרות תחבורה".
בענייננו מתקיימת תכלית תחבורתית בשימוש במשאית. כניסת התובע למשאית נועדה לשם ניטרול מערכת המיגון, לאחר שכישלונו של אדרי בניטרולה גרם להפעלת האזעקה. מאחר וניטרול מערכת המיגון הינה חלק אינהרנטי מהכנת המשאית לקראת נסיעתה, יש לראות בכניסה לרכב לשם ניטרולה - עשיית שימוש "למטרות תחבורה".
19.העובדה שאדרי, ולא התובע, הוא שהיה אמור לנהוג במשאית לאחר שיסתיימו ההכנות לנסיעתה, אינה שוללת את המסקנה כי פעולתו של התובע, שלא היה אמור לנהוג בה, הייתה שימוש למטרות תחבורה. כך עולה מהפסיקה, אשר בחנה את קיומן של "מטרות תחבורה" במנותק מזהות הנפגע: העובדה שהנפגע לא היה נהג המשאית, לא מנעה מבית המשפט, בפסק דינו בע"א (מחוזי ת"א) 2292/07 בולבול נ' מופיד (פורסם בנבו, 21.9.2008), לקבוע כי עלייתו ורדתו מהמשאית, ממנה נפל, הייתה בזיקה לשימוש התחבורתי, מאחר ונעשתה כדי להתרשם ממצב המטען. כך אף בע"א (מחוזי חי') 1404/05 ברונקש נ' קרן (פורסם בנבו, 5.9.2006), בו נדון עניינו של מחלץ שנפגע במהלך חילוץ של תינוק ברכב. נקבע שם כי מי שבא לסייע בפעולת חילוץ או הצלה כדי לממש בידי אחר את השימוש ברכב לצורך מטרה תעבורתית, ייכלל אף הוא תחת הגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים.
20.עניינו של התנאי השלישי, הנובע מהדיבור "עקב" שבהגדרה הבסיסית, הוא הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם, דהיינו - נפילתו של התובע ממדרגות המשאית. קשר זה הוא בעל שני מרכיבים - קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. אשר לקשר הסיבתי-העובדתי, נקודת המוצא היא כי נזקו של התובע נגרם עקב נפילתו ממדרגות המשאית במהלך עלייתו אליה. לולא עלה התובע על המדרגות, הוא בוודאי לא היה נופל ונפגע. די בכך כדי לקבוע כי בנסיבות האירוע מתקיים קשר סיבתי-עובדתי כנדרש (עניין המגן, פסקה 15). קיומו של קשר סיבתי-משפטי נקבע לאור מבחן "הסיכון התעבורתי" לצד מבחן "השכל הישר". מבחן הסיכון מתקיים במקום בו הסיכון שהתממש הוא סיכון שעימו נועד חוק הפיצויים להתמודד, קרי הסיכון התחבורתי, ואילו מבחן "השכל הישר" מתקיים כאשר הקשר בין השימוש בכלי הרכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות האירוע (עניין שפסו, פסקה 25 לפסק דינו של השופט דנציגר). בענייננו, מאחר והמשאית לא הייתה "זירה בלבד" להתרחשות הנפילה, נפילתו התובע ממדרגות המשאית נפלה לגדרי הסיכון התחבורתי שנוצר אגב עלייתו למשאית.
ראויה לתשומת הלב עמדתו של השופט עמית בעניין סילאוי (פסקה 7), לפיה במרבית המקרים הנדונים לפי נוסח הגדרת "תאונת דרכים" שלאחר תיקון 8 לחוק הפיצויים, כלל לא יהיה צורך להידרש לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי-משפטי, שכן על מנת לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי, ממילא יש צורך לבחון אם השימוש ברכב נעשה "למטרות תחבורה".
21.הגענו למסקנה כי מתקיימים שלושת התנאים הנדרשים להגדרת "תאונת דרכים" על-פי ההגדרה הבסיסית. המשך הדיון מחייב בדיקה אם חלה החזקה הממעטת המוציאה את האירוע מגדר "תאונת דרכים", דהיינו האם התאונה אירעה במתכוון. (לאופן הניתוח ו"תרשים הזרימה" בדרך לקביעה אם מדובר ב"תאונת דרכים", ראו ת"א (מחוזי חי') 8791-05-10 סילאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (פורסם בנבו, 20.10.2014)). בענייננו, לא נטען כי האירוע נעשה במתכוון, וממילא אין תחולה לחזקה הממעטת. הוכח, איפוא, כי אירוע פציעת התובע הינו "תאונת דרכים".
ייחוד העילה
22.בכתב התביעה המתוקן צוין כי התביעה מוגשת כנגד נתבע מס' 1 לפי חוק הפיצויים, ולחילופין - נגד נתבעות מס' 6-3 לפי עילת הרשלנות. משקבענו כי אירוע פציעתו של התובע היה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, ובהיעדר טענה בדבר שלילת זכות התובע לתבוע על-פי חוק זה, חלה הוראת "ייחוד עילה" שבסעיף 8 לחוק הפיצויים, הקובע: "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה... לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון". בהיעדר עילת תביעה בנזיקין נגד נתבעות מס' 3-6 הנני מורה על מחיקת התביעה נגדן.
התביעה נגד נתבעות מס' 6-3 נמחקת, והתביעה נגד נתבעים מס' 2-1 תמשיך להתברר לפי חוק הפיצויים.
23.הנני מחייב את הנתבעים מס' 4-1 לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.
24.אשר להמשך בירור התובענה:
-לישיבת קדם משפט ולדיון בבקשה להבאת ראיות לסתור - ליום 17.1.2017 בשעות 08:45 - 09:15.
ניתן היום, ב' כסלו תשע"ז, 02 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
