1. תביעה כספית על סך 52,764 ₪ (קרן התביעה). התביעה הנה תביעת השבה של מס שבח ששילמה התובעת, במקום מורישו של הנתבע. התובעת היא המוכרת ועל פי דין אמורה לשאת במס שבח, אולם בהסכמה שנכרתה עם אביו המנוח של הנתבע, הוא הקונה, הוסכם כי הקונה הוא שיישא במקומה בתשלום מס השבח.
בחלוף שנים גילתה התובעת להוותה שהמס לא שולם, כאשר עוקלו חשבונותיה ע"י שלטונות מיסוי מקרקעין; או אז פעלה במישרין מול מס שבח והפחיתה הסכום. הדרישה צמחה לאור חלוף השנים, והתובעת הצליחה להפחית הסכום מול מס שבח והגיעה להסדר של 52,000 ₪. סכום זה ששולם ב- 14/01/13, הוא הסכום הנתבע בשערוך.
הצדדים הסמיכוני לתן את פסה"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר שייחקרו המצהירים (ראה ישיבת 01/12/15). הם נחקרו בישיבת היום. החקירה משני עברי המתרס, לא הוסיפה הרבה על הידוע מן החומר הכתוב שהוגש, והתצהירים. לאור טיב ההליך, לא תנומק התוצאה, אולם אזכיר עיקרי טענות הצדדים.
2. התביעה החלה דרכה כהמרצת פתיחה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי והועברה לבימ"ש זה. בהמשך תוקנה התביעה לתביעה כספית כאמור.
3. גרסת התובעת באה מפי חשב העמותה, מר חסיב אבו אל חבאייב. להלן עיקריה:
א. העמותה התובעת הנה עמותה שלא למטרות רווח, ונמנתה בזמנו על חלק מבעלי חלקה 8, גוש 8758 מאדמות באקה אל גארבייה. עפ"י הסכם מכר שצורף לתצהיר, רכש אביו המנוח של הנתבע מן העמותה 1,000 מ"ר מן המקרקעין הנ"ל, וזאת ביום 07/01/87. ההסכם כלל התחייבות של המנוח הרוכש לשלם את מס השבח הנובע מן העסקה, במקומה של התובעת (אין חולק שכך אכן נרשם בהסכם – הערה שלי, י.פ).
ב. לאורך השנים בהן עבד המצהיר בעמותה, לא קיבלה העמותה דרישה או פניה משלטונות מיסוי מקרקעין לצורך תשלום מס שבח.
אין גם בידי העמותה דרישה שהתקבלה לתשלום מס שבח, מאז חתימת אותו הסכם. משכך, גרסה העמותה התובעת כי המס שולם ע"י המנוח לפני שנים, כפי התחייבותו בהסכם; אחרת הייתה פועלת לתשלום המס, ולמניעת צבירת הפרשי פיגורים והטלת עיקולים.
ג. ב- 05/01/13 הוטלו עיקולים מנהליים על חשבונות הבנק של העמותה, והבדיקה העלתה שנובעים הם מחוב מס השבח נשוא העסקה. בסופו של יום, כאמור, הגיעה העמותה להסדר מול מס שבח ושילמה 52,000 ₪ (44,000 ₪ ב- 06/01/13, ו- 8,000 ₪ ב- 14/01/13).
ד. ב"כ העמותה פנה אל הנתבע כיורש המנוח. המצהיר טוען כי ב"כ העמותה עדכן אותו שהנתבע הבטיח לשפות העמותה, בגין כל סכום שתשלם או שלמה בגין מס השבח.
אלא שהאמור בפסקה זו הנו עדות שמיעה, וב"כ העמותה לא נתן תצהיר (הערה שלי, י.פ).
ה. צורף מכתב התראה ששלח ב"כ התובעת אל הנתבע – מכתב מיום 26/01/13. הנתבע הגיב בהשערה שאביו המנוח העביר את מס השבח לידי העמותה התובעת, ויכול שהאחרונה לא ביצעה התשלום למס שבח. אלא, שאין שלא התקבל בידי העמותה כל תשלום מן הנתבע או אביו המנוח על חשבון חובות מס השבח. לו התקבל תשלום כזה, הייתה העמותה מוציאה קבלות.
ו. הוגש צו ירושה (ת/4), ובו פרטי יורשי המנוח, ובהם הנתבע. היורשים כולם הסתלקו מחלקם בעיזבון, לטובת הנתבע. כלומר, הומחש שהנתבע הנו היורש היחיד של אביו המנוח (יוער כי הנתבע לא טען כי שוויו של העיזבון נפל משווי התביעה – יש גם קושי בטענה זו, לאור העובדה שעל פני הדברים שווי המקרקעין עולה על סכום החוב. בנוסף, הנטל להוכיח שוויו של עיזבון או מה שיורש קיבל מן העיזבון – על היורש, לפי סעיף 128 לחוק הירושה – הערה שלי, י.פ).
ז. המצהיר מטעם העמותה ציין כי בשנת 1984 הפכה התובעת מאגודה עות'מאנית, לעמותת חסידי שאריף חוסני. בנוסף, שינתה שמה בשנת 2001 לשמה של התובעת – עמותת חסידי חוסני אלקואסמי.
מספר העמותה – שנרשמה ב- 1984 – לא שונה. הוגשה תעודה משנת 1984 על רישום אגודה שמספרה 61/887, כעמותה שמספרה 58-005-061-5 (מספר העמותה התובעת). כלומר, מדגישה התובעת, מדובר באותה אישיות משפטית.
4. להלן עיקרי גרסת הנתבע:
א. הנתבע לא מתכחש לכך שאביו המנוח אכן רכש המקרקעין בהתאם לחוזה, אולם הנתבע לא היה מעורב בעסקה ולא הכיר פרטיה.
ב. שם התובעת שונה משם המוכרת בהסכם המכר, ויכול שלא מדובר על אותה אישיות משפטית; שכן גם מספר האגודה המוכרת שונה ממספר העמותה התובעת בהליך זה. אין לשלול כי יכול והיו אגודות נוספות עם אותו שם, או שם דומה (מדובר בתרגום מערבית לעברית).
ג. התביעה התיישנה, שכן חוזה המכר נערך ב- 1987 ואילו התביעה הוגשה 28 שנה לאחר מכן.
ד. אין הגיון בטענה כי התובעת לא ידעה על קיום חוב המס, והניחה אפוא כי הרוכש שילם אותו, כפי התחייבותו החוזית: זאת מאחר וברירת המחדל שבדין הנה שעל התובעת, כמוכרת, לשלם את מס השבח. לכן בלי קשר להתחייבות חוזית זו או אחרת, כאשר יש חוב מס, יפנה מס שבח לבעל החובה שבדין, לשלמו (היינו, לתובעת). משכך הייתה אמורה התובעת להיתקל בדרישות תשלום של מס שבח הרבה לפני 2013.
ה. התובעת מכרה בעבר חלקות אדמה שונות לאנשים שונים, ואין לדעת כי החוב הנטען קשור דווקא לאביו המנוח.
ו. אכן ב"כ התובעת פנה אל הנתבע, אולם האחרון ביקש לבדוק הנושא; וצילם את ההסכם, את תעודת שינוי השם של התובעת, ואת דרישת תשלום מס השבח שהופנתה ב-2012 אל התובעת.
ז. האב המנוח היה אדם מסודר, ככל הידוע לנתבע לא חבו כספים לאיש; מה גם שאותה עסקה הייתה בטיפול עו"ד, כך שלו היו דרישות לתשלום שהופנו אל המנוח, היה האחרון מעביר את הכסף לעמותה התובעת או לעוה"ד לפי דרישה.
5. בתגובה לתצהיר הנתבע הוגש תצהיר משלים מטעם העמותה התובעת. מר אבו אל חבאייב הצהיר כי בזמנו, עת נערך ההסכם, הייתה התובעת מאוגדת כאגודה עות'מאנית שנשאה מספר 61887. אלא שב- 03/01/84 נרשמה האגודה כעמותת חסידי חוסני אלקואסמי, שמספרה 58-005-061-5 (היינו, התובעת בתיק זה). מדובר באותה אישיות משפטית, וצורף אישור של שינוי שם העמותה. גם בלשכת רישום המקרקעין עודכן שינוי השם, כעולה מנסח הטאבו; וגם הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח, רשומה על בעלות העמותה בשמה החדש (צורף הנסח).
6. במה שקשור לטענת ההתיישנות נסמכת התובעת על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, וטוענת שלא הייתה אמורה לדעת על חוב המס לאור העובדה שלא קיבלה כל דרישת תשלום משלטונות מיסוי מקרקעין, ומשכך היה זה סביר כי תניח שהמנוח קיים התחייבותו החוזית ושילם מס השבח. לפיכך, מתחיל מרוץ ההתיישנות בשנת 2013, עת נודע לתובעת על חוב המס שלא שולם מעת שעוקלו חשבונותיה.
7. בתצהיר משלים מ- 25/04/16 צוין כי התובעת פנתה ללשכת רישום המקרקעין, וצילמה בקשה לרישום הערת אזהרה שהוגשה על ידי הנתבע בשם אביו. צורפו הבקשה ונסח הטאבו. בנסח הטאבו מופיע שמה של העמותה התובעת (היינו, עמותת חסידי חוסני אלקואסמי), והערת אזהרה על שם אביו המנוח של הנתבע. הבקשה לרישום הערת האזהרה הוגשה ללשכת רישום המקרקעין באוגוסט 1987. תחת פרטי שם המתחייב – נרשם אגודת חסידי השאריף חוסני, ותחת פרטי הזכאי – פרטיו של המנוח, אבי הנתבע.
אין חולק כי הנתבע הוא שביקש לרשום את הערת האזהרה על שם אביו המנוח. לדבריו, לא רשם בזמנו הבעלות שכן עוה"ד שטיפל בעסקה אמר לו שיש עלות (שהנתבע לא היה מודע למקורה) בסך של 50,000 ₪ - 60,000 ₪, ולנתבע לא היו האמצעים לרשום הבעלות. לכן, הסתפק ברישום הערת אזהרה.
8. אין חולק כי בטופס הדיווח על העסקה למס שבח (שצורף לתצהיר הנתבע) נרשם תחת שם המוכרת: אגודת חסידי שאריף חוסני, אך במספר נרשם מספר שלא ברור מקורו ואין הוא מספר האגודה העות'מאנית שהיוותה גלגולה הקודם של התובעת.
הנתבע טוען אפוא שאין הוכחה שמדובר באותה אישיות משפטית, ואילו התובעת מפנה לכך שמדובר בסה"כ בטעות שלא נודע מקורה; שהרי גם הנתבע אינו מתכחש לעסקה, וטופס מס שבח מצביע בבירור על כך שמדובר באותה עסקה, עם אותם גוש וחלקה, עם אותם הצדדים לחוזה המכר, עם אותה תמורה שבחוזה, ועם אותו תאריך נקוב של החוזה.
התובעת מפנה לכך שהנתבע מבקש בסך הכל להתחמק מתשלום, תוך ניצול אותה טעות ברישום של המספר בשדה טופס הדיווח, בו נרשם מספר הנחזה כתעודת זהות כלשהי במקום מספר האגודה המוכרת (שבזמנו היה כאמור 61/887. התובעת מפנה לכך כי אף בדרישת התשלום, שנשלחה לעו"ד גנאים, יש טעות שמות, כאשר צוין "אגודת חסידי חוסני גנאים עו"ד".
אין להתלות בעירוב השמות או בציון עמותה או אגודה, כדי לחמוק מתשלום; כאשר התובעת הנה אותה אישיות משפטית שמכרה המקרקעין, ונרשמה פשוט כעמותה במקום כאגודה עות'מאנית, גם אם בהסכם נרשם השם כאגודה במקום כעמותה.
9. הנתבע מפנה לכך שדרישות תשלום נשלחו אל עוה"ד שייצג בעסקה – עו"ד מוסטפה גנאים, וחזקה אפוא כי אם התובעת היא המוכרת שמכרה לאביו של הנתבע (כאשר הנתבע אכן לא מתכחש לעסקה), הרי היה עוה"ד מפנה את דרישת התשלום לתובעת. הנתבע מפנה לכך שהתובעת לא זימנה לעדות את עו"ד גנאים, כדי שיבאר שמדובר בסה"כ בטעות במספר ברישום טופס המש"ח. הנתבע מציין כי לא נהיר לו כיצד נרשם בטאבו שמה של התובעת, ולא הוצגה בקשה לטאבו לשינוי השם מן האגודה העות'מאנית לעמותה התובעת, כפי שנעשה ברשם העמותות.
10. התובעת מדגישה כי פעלה בהצלחה להקטנת הנזק לשני הצדדים, כאשר הפחיתה סכום החיוב במס שבח ל- 44,000 ₪ ועוד קנסות מינימליים של 8,000 ₪, במקום הדרישה המקורית שהייתה גבוהה בהרבה עת הוטל העיקול.
11. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪, כאשר סך זה ישתלם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים מדי ה- 15 לחודש. התשלום הראשון ב- 15/07/16.
היה ולא ישולם תשלום אחד במועדו – תעמוד מלוא היתרה הלא משולמת לפירעון מידי, כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מהיום, ובנוסף יתווסף אז לסכום סך נוסף של 10,000 ₪, אף הוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מהיום. עם זאת, פיגור של עד 5 ימי עסקים בתשלום לא ייחשב כאיחור לעניין זה.
כל צד יישא בהוצאותיו לאור טיב ההליך, למעט אגרה בסך 1,135 ₪ בסכומה הנומינלי ששילמה התובעת. סכום זה ישלם הנתבע לתובעת בתוך 30 יום.
12. המזכירות תשלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
