1.התובע, מר עצמון מימון, הינו מעצב תכשיטים בעיסוקו וכך גם הנתבע, מר עמוס דבש. צד ג' הינה חברת אנדמול ישראל בע"מ (להלן "המזמינה"), אשר הפיקה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה את תכנית הריאליטי שזכתה לפופולריות- "האח הגדול" (להלן: "התכנית").
ביום 31.07.08 פנתה המזמינה אל התובע על מנת שיעצב וייצר עבורה תליונים למתמודדי העונה הראשונה של תכנית הטלוויזיה "האח הגדול". מטרת התליונים הייתה ליצור פתרון אחסון אסטטי למיקרופונים הקטנים שהיה על מתמודדי התכנית לשאת על גופם.
התובע עיצב מספר גרסאות ובסופו של יום נבחר תליון בצורת מפתח, שבתוכו הוטמנו המיקרופונים. באוגוסט 2008 ייצר התובע 18 תליוני מפתחות בעבודת יד.
לאחר העונה הראשונה, ייצר התובע, עבור המזמינה ועפ"י הזמנתה, תליונים נוספים עבור משתתפי עונת ה- VIP של התכנית וכן עבור מתמודדי העונה השניה.
2.לקראת תחילת העונה השלישית של התכנית, ביקשה המזמינה מהנתבע שיתקן את התליונים שנפגעו במהלך השימוש בהם. שנה לאחר מכן, משהתברר כי התליונים כבר אינם ניתנים לתיקון, בשל בלאי, ייצר עבורה הנתבע תליונים חדשים. כך, למעשה, שיפץ וייצר הנתבע תליונים למתמודדי העונות השלישית, הרביעית והחמישית של התכנית.
3.לקראת תחילת שידורה של העונה החמישית של התכנית, פרסם הנתבע בדף ה"פייסבוק" שלו פוסט ובו צילום של תליוני המפתחות. מעל הצילום, הופיעה פרסומת לסטודיו שבבעלותו ולצידה הכיתוב "הערב זה מתחיל". לאחר שאחת הגולשות הפנתה את תשומת ליבו של הנתבע לכך שהתובע הוא שעיצב את התליונים, השיב לה כי הוא אשר ייצר אותם בשלוש העונות האחרונות של ה"אח הגדול".
4.התובע הגיש תביעתו זו כנגד הנתבע בסכום של 120,000 ₪ לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות היוצרים בתליונים- הפרת הזכות הכלכלית באמצעות העתקת התליונים והפרת הזכות המוסרית נוכח הפרסום, וכן בעילת עשיית עושר ולא במשפט בגין השכר שקיבל בעבור ייצור התליונים.
5.הנתבע, מצידו, הגיש הודעת צ"ג כנגד המזמינה- בטענה ששעה שהזמינה את ייצור התליונים הטעתה אותו לחשוב שזכויות היוצרים בהם- בידיה. עוד טען הנתבע בכתב הגנתו כי העיצוב הפונקציונלי של התליון- קרי, מיקום אחיזת המיקרופון- שונה בהתאם לדרישות ההפקה.
6.טענות הצדדים, בתמצית-
לטענת התובע, הנתבע ביצע 3 הפרות שונות של זכות היוצרים בתליון, עת ייצר תליונים לשלוש עונות של התכנית ומפתח זהב. לעמדתו, התליונים, למרות התכלית הפונקציונלית שלצורכה עוצבו, אינם מדגם, אלא תכשיט הזכאי להגנת זכויות יוצרים, מכוח היותם "יצירה אמנותית" כהגדרתה בחוק.
7.לטענתו, הואיל והתליונים היו "יצירה מוזמנת"- נותרו זכויות היוצרים בה בידיו. עוד טען כי לא הוסכם בינו לבין המזמינה כי הזכויות ביצירה יועברו אליה, ואף לא שולמה על ידה תמורה בגין כך. עוד טוען התובע כי הנתבע הפר את זכותו המוסרית, שכן מהפרסום שעשה על גבי דף ה"פייסבוק" שלו עלה שהנתבע הוא שעיצב את התליונים, שעה שבפועל עוצבו על ידי התובע.
8.הנתבע טוען כי התליונים אינם "יצירה מוגנת" שכן מדובר בצורה אוניברסלית של מפתח, אשר אין בה מקוריות ולכל היותר יחשב התליון למדגם , שיוצרו למעלה מ-200 כמוהו- דהיינו, ייצור תעשייתי, שאינו נהנה מהגנת החוק.
עוד טען הנתבע כי התמורה שקיבל בעבור ייצור התליונים היתה מינימלית וכי הוסכם בינו ובין המזמינה שחלק מן התמורה ישולם לו באמצעות מתן קרדיט ופרסום לעבודתו. זאת ועוד, בהסכם בינו לבין המזמינה דאגה האחרונה לקבוע סעיף המבהיר מפורשות כי זכויות היוצרים יוותרו בידיה. לגרסתו, עקב האמור לעיל לא היה לו יסוד להניח שזכויות היוצרים בתליון שייכות לתובע וככל שיימצא שהפר זכויות אלה- זכאי הוא להגנת המפר תם הלב ולחילופין- כי המזמינה תישא בתשלום תחתיו מכוח הודעת צ"ג שהגיש כנגדה ובהיותו "זרועה הארוכה".
9.אשר לטענה בדבר הפרת הזכות המוסרית, טוען הנתבע כי בהיות התליונים מדגם תעשייתי- שאינו מוגדר כ"יצירה", אין בו גם זכות יוצרים מוסרית. עוד טען כי בפרסום אף לא נטל קרדיט לא לו- וכל שנכתב הינו כי ייצר את התליונים לעונות האחרונות, אך לא הייתה בו כל אמירה באשר לעיצוב המפתח, אשר רק אותו יש לייחס לתובע.
10.המזמינה טענה כי בהזמנה מכוחה ייצר התובע את התליונים נכתב מפורשות "לעיצוב וייצור". לשיטתה, בכוללה את המילה "עיצוב" התכוונה המזמינה כי זכויות היוצרים, ככל שיש כאלה, הועברו לידיה. כך אף ניתן להתרשם מהתנהגותה, כי נהגה בתליונים מנהג בעלים והזמינה תליונים נוספים מידי הנתבע ללא כל מורא וחשש.
עוד טענה המזמינה כי עיצובם הפנימי של התליונים שייצר הנתבע אינו זהה לעיצוב התליונים של התובע, וכי שונה בעקבות בקשתה וליווי של אנשי הסאונד.
המזמינה אף היא טוענת כי התליון איננו תכשיט, כי מטרתו היתה פונקציונלית- אחסון המיקרופונים, והצטרפה לטענה כי הוא מדגם שנועד לייצור תעשייתי, כ- 235 עותקים.
11.אשר להפרת הזכות המוסרית, טוענת גם המזמינה כי גם אם ייקבע שיש לתליונים זכויות יוצרים, לרבות הזכות המוסרית, הנתבע הוא שהפר אותה בניגוד לתנאי ההסכם.