ת"א 57661-01-13 אב-עד אינסטלציה בע"מ נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ ואח'

תביעה כספית לתשלום בגין עבודות אינסטלציה שביצעה התובעת בפרויקט בניה למגורים של הנתבעת 1.

לטענת הנתבעת 1, התובעת היא קבלן משנה של הנתבעת 2 ששימשה כקבלן הראשי בפרויקט ולפיכך, הנתבעת 2 בלבד היא שאחראית כלפי התובעת לתשלום התמורה בגין העבודות שביצעה. התובעת לא התקשרה עם הנתבעת, אין לתובעת עילת תביעה כנגדה, לנתבעת אין כל חובה לשלם לתובעת והיא לא נטלה על עצמה מחויבות שכזו.

השאלה העומדת על הפרק היא, אפוא, מה טיבה של מערכת היחסים בין הצדדים והאם חבה הנתבעת 1 בתשלום התמורה לתובעת בגין ביצוע העבודות בפרויקט.

            כללי - רקע עובדתי

1. התובעת ביצעה עבודות אינסטלציה בפרויקט של הנתבעת 1 לבניית שני בנייני מגורים הכוללים 20 יחידות דיור במזכרת בתיה, המכונה "מדורגי אוזן" (להלן: הנתבעת או חברת אוזן ו- הפרויקט, בהתאמה).

    

2. הרצל ארביב הוא המנהל ובעל המניות היחיד בתובעת (ארביב). מנהלה של הנתבעת הוא מר שמעון אוזן (שמעון אוזן) (תדפיסי רשם החברות, מצורפים בנספחים ב'- ג' לתצהיר התובעת, בהתאמה).

    

3. תחילה שימשה חברת א.ב עינב בע"מ כקבלן ראשי לביצוע העבודות בפרויקט (עינב). זו התקשרה עם התובעת כקבלן משנה לעבודות האינסטלציה. לפי ההסכם ביניהן, התובעת תבצע ביחידות הדיור בפרויקט ובשטח הציבורי, עבודות אינסטלציה כמפורט בהסכם, בתמורה לסך כולל של 666,000 ₪ בתוספת מע"מ (33,000 ₪ ליחידת דיור במכפלת  20 יחידות הדיור שבפרויקט). ההסכם, ללא תאריך, צורף בנספח ו' לתצהיר התובעת (הסכם אב-עד - עינב).

    

4. בחודש מאי 2011, הפסיקה חברת עינב את עבודתה בפרויקט. החל מיום 25/5/11 תפשה את מקומה חברת האלולים יזמות ובניה בע"מ, שנוסדה זמן קצר בלבד לפני כן, ביום 26/4/11 (אלולים) (תדפיס רשם החברות צורף בנספח ה' לתצהיר התובעת). ראו הסכם מיום 25/5/11 בין עינב לבין אלולים בדבר הפסקת העבודה בפרויקט והסבתה לאלולים, נספח ז' לתצהיר התובעת (הסכם עינב-אלולים).       אציין, כי הסכם בין אלולים לבין הנתבעת, ככל שהיה כזה, לא הוצג (ראו ח"נ של שמעון אוזן, עמ' 44 ש' 15-22).

    

5. אין מחלוקת, כי התובעת המשיכה לעבוד בפרויקט לאחר החילופין הנ"ל וזאת, מבלי שנחתם הסכם בכתב בין התובעת לבין אלולים.         בחומר הראיות של התובעת הוצג הסכם לא-חתום מיום 3/7/11 (נספח יב' לתצהיר התובעת), שעליו הוטבעה חותמת התובעת בלבד. לטענתה, אלולים נמנעה מלחתום על ההסכם ודחתה אותו "בלך ושוב" (ראו ס' 23 לתצהיר זה).

    

   1. בעת שנכנסה אלולים לעבוד בפרויקט, היה מר רפי אלול בעל המניות בחברה. בנו, מר זיו אלול, היה מעורב בעסקיה (זיו אלול). אלולים נקלעה לחובות ותוך תקופה קצרה של כארבעה-חמישה חודשים מעם כניסתה לפרויקט, מכר מר רפי אלול את מניותיו ויצא מהתמונה. לפי זכרונו של זיו אלול, החברה נמכרה למישהו בשם אסף ולאבי חסון.

       

   2. אין מחלוקת כי בכל העת שאלולים היתה מעורבת בפרויקט - גם כשבעל המניות היה מר רפי אלול וגם לאחר שזה מכר את מניותיו בחברה - פעל מטעמה או כנציגה בפרויקט אדם בשם אבי חסון, שניהל מצדה את הפרויקט הנדון (אבי חסון). אבי חסון לא הגיש תצהיר מטעם מי מהצדדים ולא זומן להעיד בבית המשפט ולדבריהם, גם לא אותר על ידם. אציין כבר כאן, כי דמותו כפי שהצטיירה מהראיות היא של טיפוס מפוקפק שלא כדאי "להתעסק איתו" (ראו למשל: זיו אלול בעמ' 12 ש' 8; ארביב בעמ' 26 ש' 20-31 וכן, המהנדס טל מטעם הנתבעת, בעמ' 77 ש' 12, 28-33, עמ' 78 ש' 1-7).

       

   3. בפרויקט זה עבדו והיו בשטח הפרויקט בכובע כזה או אחר, גם בניו של שמעון אוזן, לירן ויחיאל (לירן אוזן ויחיאל אוזן). בן נוסף, עו"ד תומר אוזן, ממשרד ב"כ הנתבעת בתיק זה, היה מעורב בחלק מסוים של האירועים (עניין רכישת הדירה שיובא להלן). מר גבריאל טל שימש כמפקח ומנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, ובפרויקט בכלל (מנהל הפרויקט או המהנדס טל).

       

   4. אין מחלוקת, כי אלולים שבבעלות רפי אלול, שילמה לתובעת סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ (ראו עדות זיו אלול וכן הודאת התובעת). למעשה, אין גם מחלוקת של ממש, כי אלולים שלאחר חלופי הבעלים לא שילמה לתובעת את שכר עבודתה; שכן על רקע זה של העדר תשלום מצד אלולים ואבי חסון התנהל בין ארביב לבין שמעון אוזן דין ודברים סביב תשלום התמורה לתובעת, בניסיון להביא לביצוע התשלום (מכל מקום, כך עולה מהראיות ואף לא נטען אחרת). אלא שכל צד רואה את מערכת היחסים ואת התנהלות הדברים בצורה שונה. הנתבעת סבורה, כי עסקינן במקרה קלאסי שבו הנתבעת (חברת אוזן) היא בבחינת מזמין שהתקשר עם הקבלן הראשי (אלולים) ואילו התובעת היא קבלן משנה שהתקשר עם אלולים בלבד, כך שלתובעת עילת תביעה אך ורק כנגד אלולים; ולשיטתה, כל מעורבותה בדבר באה אך ורק בניסיון לסייע לתובעת לגבות את התמורה המגיעה לה מאלולים ועל מנת לקדם את ביצוע הפרויקט, ומוכחשת קיומה של חובה או התחייבות כזו או אחרת מצדה של הנתבעת כלפי התובעת לשאת בתשלום. בעוד שהתובעת מצד שני, סבורה, כי בין הצדדים התקיים קשר ישיר ובכל מקרה, הנתבעת התחייבה כלפיה לביצוע התשלום ואף פעלה מתוך הכרה במחוייבות זו ובאופן המלמד על קיומה של חובה או התחייבות כאמור (אך בסופו של יום, לא עמדה בחובתה ובהתחייבותה והתובעת נאלצה לעזוב את הפרוייקט לקראת סיום ביצוע העבודות ולהגיש תביעה זו).

       

   5. עד כאן, בקליפת אגוז, הצגת המעורבים בדבר ומבנה כללי ביותר של מערכות היחסים.

       

   6. יצוין, כי התביעה כנגד אלולים נמחקה לבקשת התובעת בשלב מוקדם של ההליך בטרם שהומצא לה כתב התביעה, נוכח קשיי המצאה ומשיקולי עלות תועלת (החלטה בבקשה 5 מיום 13/11/2013).

       

      התביעה וטענות הצדדים על קצה המזלג

   7. לטענת התובעת, משלב מסוים לאחר שאלולים החליפה את עינב בפרויקט ובוודאי לאחר שהתחלפו בעלי המניות באלולים, היא התקשרה במישרין עם הנתבעת, שהתחייבה לתשלום התמורה המגיעה לה או יצרה מצג כאמור, לרבות נטילת אחריות על חובות העבר. ממילא גם כפי שהתברר לתובעת בדיעבד, אלולים לא היתה אלא "איש קש" של הנתבעת ושימשה כאמצעי בידה להעסקת התובעת כקבלן ביצוע בשטח, תוך יצירת ריחוק טכני בלבד בין הצדדים. מי שהפעיל את האתר בכל מובן הוא הנתבעת. לאחר התשלום היחיד והראשון בסך של 70,000 ₪, התובעת התנהלה מול הנתבעת ואנשיה (אוזן ובניו, והמהנדס טל) והגישה את דו"חות הביצוע ואת החשבונות לנתבעת בלבד. הנתבעת או מי מטעמה מעולם לא החזירו את החשבונות או ביקשו להפנותם לאלולים או לתקן את דבר היותם מופנים לנתבעת ולשמעון אוזן, ולא העירו על כך דבר; ובכל המגעים וההתנהלות שבין הצדדים, שמתועדת גם בשיחות שהוקלטו ותומללו, הנתבעת לא טענה ולא הודיעה לתובעת כי לא תשלם לה את שכרה. בכל מקרה, זכאית התובעת לטענתה, לשכר עבודתה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

       

   8. לטענת התובעת, לאחר שלא קיבלה את שכרה מאלולים או מהנתבעת (לבד מהתשלום הנזכר בסך של 70,000 ש"ח בתוספת מע"מ) ונואשה מנסיונותיה לקבל את שכרה מהנתבעת, עזבה את הפרויקט והגישה תביעה זו. התמורה המגיעה לתובעת בגין כלל העבודות לפי הסכם אב-עד -עינב היא 660,000 ₪ בתוספת מע"מ. כאמור לעיל התובעת קיבלה מאלולים (בבעלות אלול) סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ (81,200 ₪), אותו יש לנכות מהחוב בגין התמורה עבור העבודות בפרויקט. התובעת ביצעה את העבודה בדירות ובבתים, למעט הרכבת חלק מהכלים סניטריים (אמבטיות ואסלות סמויות כן הורכבו על ידי התובעת). נותר גם חלק קטן מהעבודה בהשלמת הביוב החיצוני. כל הדרכים לחישוב התמורה המגיעה לתובעת מלמדות כי יתרת החוב לתשלום בגין עבודות האינסטלציה שביצעה התובעת בפרויקט נעה בין 416,440 ₪ לבין 422,00 ₪ (בתוספת מע"מ), ושיקול הדעת נתון לבית המשפט לבחור בכל אחת מהן.

       

   9. למען הסדר הטוב אציין, כי התובעת, באמצעות ב"כ, במסגרת דיון ההוכחות, ויתרה על ראש תביעה בסך של כ- 62,000 ₪, חוב שלפי הטענה קשור במערכת יחסים עם צד ג' (אורי גלבוע). לפיכך, לא פרטתי דבר בעניין זה (ראו הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול בעמ' 23 ש' 22).

       

   10. הנתבעת, כאמור, מכחישה קיומו של חוב כלשהו כלפי התובעת ומכחישה קיומו של קשר ישיר וקיומה של התחייבות כלשהי של שמעון אוזן או של הנתבעת כלפי התובעת. לטענת הנתבעת, התובעת התקשרה ישירות עם עינב ולאחר מכן עם אלולים ועמה בלבד, לביצוע העבודות. בין התובעת לבין הנתבעת לא היה כל קשר עסקי או חוזי ואין בין הצדדים כל יריבות או עילה חוזית או אחרת. מעורבותו של שמעון אוזן באה מתוך רצון טוב לגשר בין הצדדים על רקע חילוקי דעות כספיים שביניהם ועל מנת שביצוע הפרויקט לא יתעכב. הנתבעת או שמעון אוזן מעולם לא התחייבו לערוב להתחייבויות חברת אלולים כלפי התובעת, ולא הוכחה התחייבות כזו.

        

   11. לטענת הנתבעת, היא לא גרמה לתובעת לכל נזק ובוודאי שלא התעשרה על חשבונה. לאור חילוקי הדעות בין אלולים לבין התובעת, הופסקה ההתקשרות ביניהן, והדבר גרם לנזקים לנתבעת. הנתבעת נאלצה להתקשר עם קבלן משנה אחר, וההוצאות בגין עבודות הביוב והאינסטלציה גדלו (מעבר למה שאמורה הייתה לשלם לאלולים). גם איכות העבודה שבוצעה על ידי התובעת התגלתה כלקויה ומצריכה ביצוע תיקונים מצטברים בסך של 650,000 ₪. כל ניתוחי המחיר המוצגים ע"י התובעת אינם רלוונטיים לנתבעת שאינה חייבת לתובעת דבר.

        

       השאלות לדיון

   12. השאלה הראשונה המתעוררת היא, אפוא, מה היה טיב מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת. האם כטענת התובעת, מדובר בקשר ישיר שעל פיו לנתבעת מחוייבות כלפי התובעת לתשלום שכרה בגין ביצוע עבודות האינסטלציה בפרויקט; או שמא, כטענת הנתבעת, עסקינן בקבלן משנה שהתקשר עם הקבלן הראשי בפרויקט (אלולים), אין קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת ולתובעת יש זכות תביעה כלפי אלולים בלבד.

        

   13. ככל שצודקת הנתבעת בטענה הנ"ל ומתקיימת מערכת היחסים הקלאסית של מזמין, קבלן ראשי וקבלן משנה - מתעוררת השאלה האם התקיימו נסיבות שמצמיחות לנתבעת על פי דין חובה לשלם לתובעת את התמורה, כגון: שהנתבעת ערבה לחובות אלולים כלפי התובעת או שקמה לתובעת כלפי הנתבעת עילה בעשיית עושר ולא במשפט או שהתקיימו נסיבות אחרות המאפשרות לקבלן המשנה על פי דין, להיפרע מהמזמין. [לניתוח כללי של הסוגיה ראו א. זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי ז"ל, עמ' 199 ואילך. כן ראו בעניין זה ע"א 1370/03 (חי') ונטורה הנרי אלומיניום לבניין בע"מ נ' מרום אימפריאל לבניין השקות 1999 בע"מ ורע"א 3420/04 על פסק דין זה, שנדחתה; ע"א 3182/06 בית הורים בע"מ נ' גלעדי, ס' 13 ואילך].

        

       הראיות

   14. מטעם התובעת הוגש תצהירו של ארביב על נספחיו. כן הוגש תצהירו של מר זיו אלול ותצהירו של רו"ח דוד ימין, שהיה מעורב בעניין רכישת הדירה.

        

   15. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שמעון אוזן על נספחיו. כן הוגשו תצהיריהם של בניו של שמעון אוזן: עו"ד תומר אוזן, יחיאל אוזן ולירן אוזן; תצהירו של המהנדס גבריאל טל; תצהירו של אינג' צחי עסיס, מהנדס אזרחי בנתבעת, שהגיש תצהיר לתמיכה בטענה שנפלו ליקויים בעבודת התובעת. הוגש גם תצהירו מר אורי גלבוע שהתובעת ויתרה על עילת התביעה הקשורה בעניינו.

        

   16. יש לציין, כי תחילה הוגש תצהירו של ארביב בלבד אך לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעת (ובהמשך להחלטה בבקשה 19), הגישה התובעת בקשה להגשתם של התצהירים הנוספים הנזכרים לעיל. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת ובהעדר תגובה בחלוף המועד, התרתי את הגשתם (בקשה 24). הנתבעת לא ביקשה להגיש תצהירים נוספים או משלימים עקב כך. לאחר הגשת כל התצהירים ובטרם קביעת התיק להוכחות, התקיים דיון ק.מ מסכם, גם במהלכו וגם בדיון ההוכחות לא התבקשה השלמת העדות הראשית של מי מעדי הנתבעת בקשר עם התצהירים הנוספים או הבהרה במסגרת ח"ח וכיוצ"ב.

        

   17. אסקור להלן את עיקר גרסאות הצדדים כעולה מהתצהירים והעדויות. מובהר, כי אין מדובר בדיווח גרידא, אלא בסקירה ביקורתית תוך הערכתן של הגרסאות מתוכן ובשים לב לכלל הראיות שנשמעו ולכל החומר שהוגש ע"י הצדדים לתיק. סקירה זו הינה חלק בלתי נפרד ממסקנתי ומקביעותיי בפרק הדיון וההכרעה. אפשר שפרטים נוספים יבואו לפי העניין והצורך בפרק הדיון וההכרעה, שבו אתייחס נוספות למהימנות הגרסאות ולמשקל העדויות בראי כלל הראיות. אפשר גם שפרטים וקביעות שבאו בפרק זה, יובאו ויוזכרו שם שוב. עוד אעיר, כי הראיות אינן מובאות בהכרח לפי סדר שמיעת העדים. הן הוצגו בסדר שיאפשר עד כמה שניתן, הבנת גרסאות הצדדים וטענותיהם והערכתן לאורן של הראיות האחרות.

        

       ראיות התובעת

   18. אתחיל בגרסתו של ארביב, שהינה רחבה במובן זה שהיא מתפרשת על מלוא רוחב יריעת התביעה. לאחר מכן אדון בעדים האחרים, שעסקו או היו מעורבים בחלק מצומצם של העניין. בבית המשפט נשמעו העדים בסדר הפוך מזה. קודם נשמע רו"ח ימין וזיו אלול (כשארביב באולם) ולאחר מכן, ארביב.

        

       גרסתו של ארביב

   19. לטענת ארביב עם הפסקת העבודה של עינב בפרויקט במאי 2011, הוא פנה לשמעון אוזן לקבל הוראותיו בעניין המשך עבודתה של התובעת. מי שחזר אליו הוא בנו של רפי אלול, זיו אלול, שהציע לתובעת להמשיך לעבוד באתר. זאת, על דעתו של שמעון אוזן "ששום דבר לא זז בלי מילה שלו" וגם משום שעינב, כמו גם אלולים, שבאה בנעליה, התחייבו שלא להעסיק קבלנים שלא באישורו. התובעת הסכימה להמשיך לעבוד באתר בתנאי שתקבל את הסכום המגיע לה עד אז בשל העבודות בתקופת עינב, בסך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ בתשלום ראשון ומיידי, והיתרה בעשרה שיקים, שישולמו לאורך ביצוע הפרוייקט. זיו אלול הסכים, העביר לתובעת את הסכום הראשון כאמור והתובעת המשיכה לעבוד בפרוייקט, תוך שלטענתה, שמעון אוזן הבטיח לערוב כלפי התובעת לביצוע התשלומים ע"י אלולים (הנתבעת חולקת על כך). מכל מקום, אין חולק שהתובעת המשיכה לעבוד בפרויקט גם לאחר שאלולים החליפה את עינב. זאת, מבלי שנחתם הסכם בין התובעת לבין אלולים.

        

   20. בהמשך להסכמות הנזכרות, התובעת הגישה לאלולים חשבון נוסף על סך של 52,000 ₪ בתוספת מע"מ (60,360 ₪) (נספח ט' לתצהיר). לטענתה, חשבון זה לא שולם ולכן, פנתה לאבי חסון כנציג אלולים ולשמעון אוזן, בדרישה לתשלום. ביום 11/12/11 נפגשו השלושה. אבי חסון טען שיש בעיה של תזרים מזומנים וביקש לפרוס את התשלום בגין החשבון לארבעה שיקים בסך של 15,090 ₪ כל אחד וכן, למסור שיק נוסף של 50,000 ₪ עבור ביצוע העבודות עד כה. התובעת הסכימה לכך וקיבלה לידה באותו מעמד את השיקים האמורים, שמועדי פירעונם לחודשים פברואר-מאי 2012. השיקים הללו, שמשכה אלולים לטובת התובעת בסך כולל של 110,360 ₪, החלו חוזרים וחוללו בהעדר כיסוי מספיק (להלן: השיקים, נספח יא לתצהיר התובעת). יש לציין כי זיו אלול העיד לשאלת בית המשפט, כי השיקים הללו הוצאו ע"י אלולים בתקופה שכבר לא הייתה בידי אביו, ועדותו (גם) בעניין זה, הייתה מהימנה ולא נסתרה ומתיישבת עם כלל הראיות (עמ' 15 ש' 8-10).

        

   21. לטענת ארביב הוא פנה לאבי חסון, ששלח אותו לשמעון אוזן לקבל את הכסף (צורף תמליל השיחה, נספח יג לתצהיר). בהמשך פנו אליו שמעון אוזן ואבי חסון ביחד עם אדם נוסף, ששמעון אוזן הציג כשותף שלו בחברות אחרות ובעל מניות בחברת אב המון נכסים בע"מ, וזה האחרון הציע לתת לתובעת שני שיקים משוכים מחשבונה, בסך של 100,000 ₪ כל אחד (מועדי פירעונם במאי 2012). לטענת ארביב, שמעון אוזן ביקש מארביב לקחת את השיקים הללו והבטיח, כתמיד, כי הוא ערב לתשלום יתרת הסכומים המגיעים לתובעת בגין העבודות. לכן התובעת הסכימה לקחת אותם. גם שני שיקים אלה שמשכה אב המון נכסים בסך כולל של 200,000 ₪, חוללו בהעדר כיסוי מספיק (העתקים מצורפים בנספח ח' לתצהיר התובעת).

        

   22. לטענת ארביב, בנסיבות אלה שב ופנה לשמעון אוזן שיכבד את הבטחתו לערוב לתשלום התמורה לתובעת בגין העבודות בפרויקט, וניהל עמו שיחה טלפונית שהוקלטה ותומללה על ידו (נספח יח לתצהיר התובעת). בשיחה זו שנסבה על מצבה הקשה של אלולים, אמר שמעון אוזן לארביב, כי הוא עתיד לשבת עם אבי חסון מאלולים, ובין היתר, ציין: "אם הוא [אבי חסון ואלולים - י.ב] יתחפף אני צריך לעמוד מולך, הבנת?" (ש' 342 לתמליל, נספח יח לתצהיר).

        

   23. בהמשך התקיימה פגישה בהשתתפות שמעון אוזן, שני בניו שעבדו בפרויקט, לירן ויחיאל, מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, המהנדס גבריאל, ואבי חסון מאלולים. הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המגיעים לה, והשיקים נספח יא לתצהיר התובעת, שמסרה אלולים וטרם הופקדו, לא יופקדו (ס' 39 לתצהיר. להלן: "הפגישה הנזכרת בס' 39 לתצהיר ארביב". אציין כי שמעון אוזן, לירן אוזן והמהנדס טל, מכחישים בתצהיריהם את הטענה שניתנה התחייבות כזו בפגישה האמורה. יחיאל אוזן מכחיש כי השתתף בה כלל).

   24. לטענת ארביב, כדרך לביצוע התשלום לתובעת וכיבוד ההתחייבות לביצוע התשלום, שמעון אוזן הציע לארביב לרכוש דירה בפרוייקט בהנחה, כך שממחירה הריאלי תקוזז התמורה המגיעה לתובעת. ארביב הסכים לכך. שמעון אוזן הפנה אותו לבנו עוה"ד תומר אוזן, ששלח לארביב טיוטת הסכם לרכישת דירה. לאחר שארביב הבהיר לעוה"ד כי יש לעשות קיזוז תמורת העבודות בפרויקט, הוא החזיר אותו לשמעון אוזן על מנת שיערכו הסכם פורמלי בין התובעת לבין הנתבעת ושמעון אוזן ייקבע מה גובה הקיזוז על בסיס אותו הסכם, שאחרת לא ניתן יהא להסביר את הקיזוז בתמורה בגין הדירה. ארביב פנה לשמעון אוזן לצורך כך וזה האחרון ביקש ממנו להכין טיוטת הסכם וכן להגיש לו חשבון על הסכומים המגיעים לתובע.

        

   25. לטענת ארביב, הוא ערך הסכם מיום 12/1/12 שעליו חתם בשם התובעת ומסר אותו לידי שמעון אוזן בו ביום (צורף הסכם שחתום ע"י התובעת בלבד ואין טענה שנחתם ע"י הנתבעת. ראו נספח כ לתצהיר). כמו כן, ערך ומסר לשמעון אוזן "חשבון ביצוע מצטבר לתשלום לפי סיכום" מיום 28/2/12, שמופנה במפורש לנתבעת ולידי שמעון אוזן, על סך של 260,000 ₪ בתוספת מע"מ. כפי שגם עולה מעיון בחשבון, צוין בו "בהמשך לבקשתך מצורף בזה חשבון ביצוע מצטבר. אבקש לשחרר לי את התשלום כפי שסוכם" (להלן: החשבון נספח כב'). שמעון אוזן מסר את החשבון לבדיקת המהנדס גבריאל טל שבדק את החשבונות ואישר בכתב ידו ובחתימתו (ע"ג הדו"ח) "לתשלום 35%" (לפי עדותו בעשותו כך אישר שבוצעו 35% מכלל עבודות האינסטלציה בפרויקט, עמ' 70 ש' 18-23). לטענת ארביב, החשבון נועד לצורך חישוב קיזוז התמורה מהדירה.

        

   26. לגרסת ארביב, בינתיים הוא החליט, כי הדירה תירשם על שם בנו וקיבל הצעת מחיר על שמו בהתאם. מחיר הדירה הריאלי עמד על 1,380,000 ₪ ועלות הדירה לפי ההצעה 1,275,000 ₪ (ראו נספח א ללא תאריך. המחיר נקוב לפי מדד 12/2011 שפורסם 15/1/12). בסופו של יום הדבר לא הסתייע. לטענת ארביב, שמעון אוזן הודיע לו כי לא ניתן לחתום על הסכם מכר הדירה שכן טרם התקבל היתר בניה וטרם התגבשה קבוצת ליווי ליזם. אז הבין כי לא מדובר בדירה בפרויקט שבו עבד אלא במקום אחר. בנוסף, עם קבלת טיוטת ההסכם לרכישת הדירה, הוא העבירה לרוה"ח של התובעת, רו"ח ימין. רוה"ח שוחח עם שמעון אוזן טלפונית בנוכחותו של ארביב והבהיר לו, כי מבחינת דיני המס לא ניתן לבצע את קיזוז התמורות, אלא יש להעביר את התמורה בגין העבודות ואת התמורה בעבור הדירה בנפרד ויש לערוך שני הסכמי נפרדים. שמעון הבין וביקש לבדוק את העניין וביקש כי בינתיים התובעת תמשיך לעבוד. בכך הסתיים נושא הדירה, ואין חולק כי הרכישה לא יצאה אל הפועל (עניין רכישת דירה). לתמיכה בטענות התובעת בעניין רכישת הדירה, הוגש תצהירו של רו"ח ימין, שיובא בהמשך.

        

   27. לטענת ארביב, בתחילת חודש מרץ 2012 הוא שב וביקש משמעון אוזן לשלם לתובעת בגין עבודתה בפרויקט; וזה ביקשו להמתין בשל בעיה בתזרים מזומנים וכיוון שהנתבעת הייתה צפויה לקבל תשלומים מהדיירים עם מסירת הדירות וגמר חשבון. כדי "להרגיע" אותו, שמעון אוזן הציע לו לקבל מאבי חסון רכב יוקרתי בשווי של כ- 300,000 ₪ כשלב ראשון, ועם כניסת התשלומים של הדיירים הוא ירכוש ממנו את הרכב חזרה באותה עלות וישלם את יתרת הסכום המגיע לו בגין ביצוע העבודות. שמעון אוזן ביקש ממנו לשתף פעולה אל מול אבי חסון, שכן זה, קיבל, לטענתו, מעבר למגיע לו והוא ביקש להקטין את נזקיו מול אבי חסון ע"י כך שישים יד על הרכב. ארביב הסכים לקבל את הרכב ונסע עם שמעון אוזן ושני בניו למגרש רכבים באשדוד. אלא שגם זה לא הסתייע. בעל המגרש סירב למסור את הרכב בטענה שאבי חסון חייב לו כסף והוא מוכן לשחרר את הרכב רק תמורת תשלום החוב. שמעון אוזן לא רצה ולא התכוון לשלם לאבי חסון דבר ועל כן, גם ניסיון זה סוכל (אירוע הרכב).

        

   28. לטענת ארביב, אבי חסון חשב שהוא יכול לשלוט בשמעון אוזן באמצעות התובעת ולכן אלולים דרשה מהתובעת ביום 30/4/12 להפסיק את עבודתה בפרויקט בטענה של "איחור בביצוע" (המכתב מיום 30/4/12 מצורף כנספח טז לתצהיר). מדובר בטענת כזב שכן נכון למועד זה הסתיימו כמעט כל העבודות באתר וממילא גם לאבי חסון לא היה כל מעמד או כוח באתר. הוא היה מכשיר בידיו של שמעון אוזן.

        

   29. לטענת ארביב, גם חשבון ביצוע מצטבר מיום 28/3/12 (נספח כג) וחשבון כאמור מיום 27/4/12 (נספח כג5) על סך של 416,440 ₪ - יועדו והוגשו לנתבעת, באמצעות מסירה לידי שמעון אוזן (אין מדובר בחשבונות שסכומיהם מצטברים). החשבונות נסמכים על יומני ביצוע לחודשים מרץ ואפריל 2012, שנבדקו ע"י המהנדס טל שחתום עליהם (נספחים כג1- כג4. המהנדס טל העיד כי אישר את יומני הביצוע המצורפים).

        

   30. לטענת ארביב, התובעת דרשה את תשלום הסכומים המגיעים לה משמעון אוזן וארביב אף הודיע לשמעון אוזן שאם התובעת לא תקבל את התמורה המגיעה לה מייד, היא תעזוב את העבודה. יחד עם זאת, ה"איום" לא הותיר רושם רב על הנתבעת שכן, כאמור, נותר לבצע חלק קטן בלבד של העבודות - השלמת הביוב החיצוני והתקנת חלק מהכלים הסניטריים בלבד. בשלב זה, עזבה התובעת את הפרויקט ותביעה זו הוגשה זמן קצר לאחר מכן.

        

   31. בחקירתו, שב ארביב ועמד על גרסתו שלפיה שולם לו סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד ע"י אלולים (עמ' 31 ש' 9, 15); וכי למעט בכל הקשור לחשבון זה ששולם לו ע"י אלולים בתקופתו של אלול ולמעשה ע"ח החוב עוד מתקופת עינב, הוא לא התנהל מול אלולים או אבי חסון, אלא מול הנתבעת בלבד, מול שמעון אוזן וילדיו והמהנדס מטעם אוזן, גבריאל טל והנתבעת התחייבה כלפיו לביצוע התשלומים (עמ' 24 ש' 15-16, 24-28, עמ' 25 ש' 29-31, עמ' 32 ש' 1-6).

        

   32. לדבריו בח"נ, גם כשפעל מול אבי חסון בניסיון לקבל ממנו הסכם חתום בין התובעת לבין אלולים או תשלום בשיקים או בדרך של קבלת הרכב, היה זה בהנחייתו ולפי בקשתו של שמעון אוזן, שלפי טענתו שילם לאבי חסון או לאלולים יותר מדי כסף על החשבון, ומתוך מטרה להוציא או לקבל מאבי חסון ואלולים כספים. שמעון אוזן אף הסיע אותו לפגישות עם אבי חסון ולמגרש המכוניות (עמ' 26 ש' 3-4; עמ' 26 ש' 7-10).

        

   33. עוד חזר ארביב והדגיש בעדותו, כי אף שלא נחתם הסכם פורמלי בין התובעת לבין הנתבעת, שמעון אוזן הבטיח שהנתבעת תשלם לו את החשבונות, ביקש ממנו להמשיך לעבוד וביקש ממנו להגיש לו את החשבונות, כפי שאכן עשה (עמ' 26, ש' 22-27, עמ' 31 ש' 1-6). החשבון נספח כב ודוחו"ת הביצוע נספחי כג אף אושרו ונחתמו ע"י המהנדס גבריאל טל, ויש לראות בהם גם משום התחייבות בכתב או התקשרות בין הצדדים (עמ' 27, ש' 3-4). החשבונות הוגשו לאוזן שמעולם לא השיבה אותם ולא חזרה אליו או אמרה שאינה משלמת או שאינה הכתובת הנכונה וכיוצ"ב. כך העיד:

       "... החשבונות הוגשו לאוזן. אפילו לא פעם אחת, לא החזיר לי את החשבון, ואמר לי שהוא לא משלם... ברגע שישבתי עם אוזן לא פעם ולא פעמיים ולא עם אבי חסון, הפגישות עם אבי חסון היו באקראי שהגיע סוף חודש לקבל תשלומים מאוזן, אני חוץ מחשבון הראשון או השני מעולם לא הוגש חשבון מאילולים. כל חשבון חודשי הוגש לאוזן ואושר על ידי מנהל העבודה גבריאל, הוא שאישר דוח ביצוע וזה עבר לאוזן. מה אוזן עשה, לא יודע. אוזן מעולם לא פנה אליי לא בכתב ולא בע"פ ולא אמר לי אתה עובד מולי, תעבוד מול חסון. מעולם לא פנה אליי. כל החשבונות עבד מולו, והוא היה מתקשר ואומר תביא לי חשבון" (עמ' 28 ש' 6-19).

        

   34. לשאלה מדוע המשיך לעבוד מבלי שהוא מקבל תשלום 4 חודשים ומבלי שהוא מוציא מכתב מתאים לנתבעת הסביר, כי מהלך הדברים כפי שתואר לעיל שלפיו הנתבעת מקבלת על עצמה אחריות וכשהנתבעת מקבלת חשבונות לפי בקשתה ואיננה מתנערת מהתחייבותה, בנוסף להתנהלות בנושא הדירה הביאו לכך שעבד כארבעה חודשים ללא שקיבל תשלום ותוך שהוא מוציא הוצאות לביצוע העבודות באתר, וכלשונו:

       "לכל אורך השיחות שלי איתו אחת ליומיים לפחות ועם הבנים שלו ועם מנהל העבודה שהוא עומד אחרי כל העבודות שאני מבצע. לא אבצע עבודות 4 חודשים ללא תמורה. ההסכם זה עיכב אותי, בטענה שאין לו היתר על הפרויקט, יחתום איתי על הדירה, וראיתי אותו כאבא, יושב איתו שותים קפה ומעולם לא אמר אני לא אשלם לך. אמר תגיש את החשבון ואדאג לך לתשלום, שיהיה לך כסף בינתיים" (עמ' 27 ש' 16-31).

        

   35. עוד העיד ארביב, כי סיים את רוב העבודה בפרויקט (עמ' 31 ש' 25-30) אך בשלב זה נאלץ לעזוב "בגלל שלא שילם לי והפר את ההבטחות שלו, כל מה שישבתי איתו ועבדתי 4,5 חודשים בסוף זרק הכל לפח. מול אבי חסון לא התנהלתי בכלל" (עמ' 32 ש' 1-6).

        

        

   36. נתתי אמון בעדותו של ארביב כאמור לעיל, שהינה קוהרנטית ומשכנעת ומתיישבת עם כלל הראיות.

        

       עד התובעת, רו"ח דוד ימין

   37. רו"ח ימין סיפק שירותי ראיית חשבון לתובעת. הלה מאשר, כי על פי המסמכים שהועברו לו, התובעת עבדה באתר ואף רכשה ציוד וחומרים לפרויקט. לפי תצהירו, לאחר קבלת התשלום הראשון, ארביב מסר לו שהוא מעוניין להפסיק את העבודה בפרויקט שכן לא משלמים לו וכי הסכים להמשיך לעבוד בגלל ששמעון אוזן הבטיח לערוב לתשלום. עוד מסר לו ארביב, כי ההתנהלות העסקית והכספית בפרויקט היתה במישרין בין התובעת לבין הנתבעת.

        

   38. רו"ח ימין הצהיר, כי ארביב מסר לו שלנתבעת בעיות תזרימיות וכי שמעון אוזן הציע לו לרכוש מהנתבעת דירה, בהנחה שתגלם את עלות העבודות ותהווה תשלום. לאחר שראה את טיוטת ההסכם, הוא מסר לארביב שביצוע ההסדר בעייתי וזה ביקש שהוא ידבר עם שמעון אוזן. רו"ח ימין הצהיר, כי בהמשך לכך, במסגרת פגישה שנערכה בין ארביב לשמעון אוזן (שאינו זוכר מתי נערכה), הוא שוחח בטלפון באופן ישיר עם שמעון אוזן והסביר לו את הבעייתיות מבחינת רשויות המס שרואות בכך שתי עסקאות נפרדות שיש למסות באופן נפרד. לכן יש צורך להגדיר במפורש את התמורה ברכישה ואת התמורה המגיעה לתובעת מהנתבעת. לגרסתו, שמעון אוזן אישר לו בשיחה זו, כי הוא הבין את ההסבר ויבדוק את העניין ואף שמע את שמעון אוזן מבקש מארביב שהתובעת תמשיך לעבוד עד שהוא יברר את העניין (ס' 10-13 לתצהיר).

        

   39. רו"ח ימין חזר בח"נ על גרסתו שבתצהיר, שהייתה מהימנה ולא נסתרה. בפרט מודגש, כי גרסתו המהימנה ביחס לשיחת הטלפון עם מר אוזן שמהלכה ותוכנה כמפורט לעיל, עליה חזר גם בח"נ - לא נסתרה (עמ' 8 ש' 12-17, עמ' 9 ש' 16-31).

        

       עד התובעת, זיו אלול

   40. כאמור, עם היווסדה ובעת שנכנסה אלולים לעבוד בפרויקט, היה מר רפי אלול בעל המניות בחברה. לצד לימודיו במכללה, בנו, מר זיו אלול, ביקר בפרויקט מדי פעם על מנת להכיר את פעילותה של החברה ולהשתלב בעסקיה (ס' 5-6 לתצהיר, עמ' 11 ש' 21-22).

        

   41. זיו אלול הצהיר והעיד, וגרסתו המהימנה לא נסתרה ומתיישבת עם כלל הראיות, כי אבי חסון הוא ששכנע את אביו להיכנס עם אלולים שנוסדה זמן קצר לפני כן, לעבודה בפרויקט במקום עינב, תוך שהבטיח לו כי הדבר יקדם את אלולים. למעשה, הוא שניהל את אלולים בפועל והיה בקשר עם קבלני המשנה והספקים ועם הנתבעת (ס' 4 ו- 7 לתצהיר, עמ' 11 ש' 28-29). זיו אלול ואביו סמכו על אבי חסון וסברו, כי הכל מתנהל כשורה והפרויקט יניב תקבולים. אלא שתוך זמן קצר הופתעו לראות שאלולים נכנסה לחובות והתקבלו פניות של ספקים ונושים של אלולים שטענו כי אינה משלמת חובותיה. אבי חסון מסר להם כי הכול בסדר, ואילו שמעון אוזן מסר להם שאלולים מקבלת את כל התשלומים שהנתבעת התחייבה לשלם לה ועוד ציין, כי הוא חושב שאבי חסון בעייתי. החובות החלו להיערם, והצטברו לסך של מיליון וחצי ₪. רפי אלול החל לפרוע את החובות מכספו שלו ולבסוף, החליט למכור את החברה. בשלב בו נמכרה החברה היו לה חובות, ואולם החברה עצמה היוותה נכס והיה מדובר בעסקה כדאית עבור הרוכש. למיטב זכרונו, נמכרה החברה לאדם בשם אסף ולאבי חסון. אלולים המשיכה לעבוד בפרויקט תחת שמה זה ובניהולו של אבי חסון (עמ' 15 ש' 1-6).

        

   42. זיו אלול לא ידע לומר מתי בדיוק בוצעה העברת המניות אך לפי עדותו, אלולים שבבעלות אביו, עבדה בפרויקט רק כארבעה-חמישה חודשים (עמ' 14 ש' 17-19, עמ' 15 ש' 19). לשאלת בית המשפט השיב, כי ההמחאות שצורפו כנספח יא' לתצהיר התובעת, נעשו לאחר שהחברה נמכרה ואין המדובר בהמחאות "שלהם" (עמ' 15, ש' 8-10).

        

   43. באשר לתשלומים לתובעת - זיו אלול העיד, כי כשאלולים נמכרה כל החובות נפרעו והם שילמו את החוב שהיה להם לתובעת עד לאותה תקופה. לפי עדותו, הם לא עשו עם התובעת מהלך מסודר של "גמר חשבון" או חתימה על הסדר וסילוק כל חוב עד אז, אלא "קיבלנו חשבון ושילמנו, כך זה עבד. על חשבון כך וכך" (עמ' 12 ש' 13-30, עמ' 13, עמ' 14 ש' 7-14). לפי זכרונו, התשלום אחרון של אלולים שבוצע בתקופתם הוא על סך תשלום של 73,000 ₪ (עמ' 16 ש' 16).

        

       ראיות הנתבעת

   44. אתחיל בדיון בגרסאות העדים האחרים שאינם בעלי דין - בניו של שמעון אוזן והמהנדס טל ורק לאחר מכן, אדון בגרסתו של שמעון אוזן. סדר הבאת הדברים גם כאן, שונה מסדר שמיעת העדים בבית המשפט. בבית המשפט נשמע תחילה אינג' עסיס, לאחריו נשמע שמעון אוזן (כשיתר העדים מחוץ לאולם והם נכנסו לאולם רק לעת חקירתם). בהמשך נחקרו בניו - תומר אוזן, יחיאל אוזן ולירן אוזן ולבסוף, המהנדס טל. התייחסות לעדותו של אינג' עסיס ולחלקים מסויימים בגרסתו של המהנדס טל תעשה במסגרת הדיון בסעד בלבד.

        

       עד הנתבעת, עו"ד תומר אוזן

   45. עו"ד תומר אוזן עובד במחלקת נדל"ן במשרד עורכי הדין שמייצג את הנתבעת בתיק זה. לפי תצהירו, אביו עדכן אותו כי קבלן בשם הרצל מתעניין ברכישת דירה בפרויקט שעתיד היה לקום במזכרת בתיה. על פי בקשתו של אביו, העביר לארביב, שאף הגיש טופס להצעת רכישה, דוגמת הסכם מכר. הוא לא קיבל מארביב כל התייחסות להצעת הרכישה או להסכם המכר והניח כי ארביב זנח את הרעיון (ס' 5 לתצהיר). בתצהירו הוא מדגיש, כי במהלך בדיקת ההיתכנות לא דובר כלל על עסקת סחר-חליפין (ברטר) (ס' 6 לתצהיר). מחקירתו, שבה השיב ביד קפוצה, לא עלה מידע חדש כלשהו לרבות בעניין עסקת הברטר כנטען ע"י ארביב (עמ' 52-54).

        

       עד הנתבעת, יחיאל אוזן

   46. תצהירו של יחיאל אוזן מצומצם ומתייחס לטענה שלפיה הוא נכח בפגישה הנזכרת בס' 39 לתצהירו של ארביב ומכחיש שהיה נוכח בפגישה. יחיאל מאשר שנכח בפגישה שהתקיימה במגרש המכוניות באשדוד, בצוותא עם שמעון, אחיו לירן, אבי חסון מאלולים וארביב. לגרסתו של יחיאל בתצהיר ובח"נ, נסע למגרש כי שמע מאביו שזה מגרש עם רכבי יוקרה והתעניין לראות מה הוא מציע (עמ' 55 ש' 24-32). לפי הידוע לו, באותה הפגישה אמור היה ארביב לבחור איזה רכב ולקזז את שווי הרכב מהכספים שאבי חסון מאלולים היה חייב לו.

        

   47. בח"נ פירט יחיאל ביחס לעבודתו בפרויקט ולהתנהלות העבודה באתר. יחיאל העיד, כי עבד מספר חודשים באלולים, קיבל תלוש שכר מאלולים וקיבל הוראות מאבי חסון וכן, שלל את הטענה שעבד בנתבעת (עמ' 54 ש' 29-32, עמ' 55 ש' 1-10, 18-23). על סדרי העבודה באתר העיד עוד, כי אחיו, לירן אוזן, פיקח על הפועלים מטעם הנתבעת (עמ' 56 ש' 29-31). המהנדס טל שימש כמפקח מטעם הנתבעת וגם אביו נהג מדי פעם לרדת לשטח (עמ' 57 ש' 26-30). עוד העיד כי לאלולים לא היה מהנדס מטעמה באתר (עמ' 58 ש' 1-6).

        

       עד הנתבעת, לירן אוזן

   48. תצהירו של לירן מתייחס לפגישה הנזכרת בס' 39 לתצהירו של ארביב. לדבריו, באותה פגישה "כלל לא הוזכר ובוודאי שלא סוכם שחב' אוזן תשלם לחב' אבעד עבור השיקים של חב' אלולים" (ס' 3 לתצהיר). עוד הצהיר כי נכח בפגישה במגרש המכוניות ובעניין זה, הוא שב על האמור בתצהיר של אחיו יחיאל.

        

   49. בח"נ הוסיף גם לירן פרטים ביחס לעבודתו בפרוייקט ולהתנהלות העבודה באתר. לירן העיד, כי עבד מטעם הנתבעת בפרויקט הנדון והצהיר כי גם אחיו לא עבד אצל אלולים (עמ' 58 ש' 29-32). זאת, כעולה מהמפורט לעיל, בניגוד לעדותו של יחיאל עצמו, שהעיד כי עבד מטעם אלולים והועסק ע"י אלולים. לירן אישר אף הוא כי המפקח על העבודות היה המהנדס גבריאל טל, שקיבל הנחיות מהנתבעת (עמ' 59 ש' 31-32) וכי אביו היה מגיע לאתר פעם בחודש - חודשיים (עמ' 60 ש' 21-24). לפי עדותו, לאבי חסון ואלולים לא היה משרד באתר הפרויקט אלא רק למנהל העבודה בשטח, המהנדס גבריאל טל, היה משרד שם ולפי הצורך, התקיימו פגישות במשרד המכירות של הנתבעת שמרוחק משם (עמ' 61 ש' 29 - עמ' 23 ש' 12, ש' 22-23). לפי עדותו, אבי חסון הביא את קבלני המשנה, היה באתר כמעט כל יום ופיקח על העבודה של קבלני המשנה. לדבריו, הוא לא יודע איך שילמו להם (עמ' 62, ש' 13-16, 25-32). לירן אוזן הכחיש את טענת ארביב לפיה אבי חסון שימש "כגב" לשמעון אוזן מפני הפועלים (עמ' 63 ש' 9-12). עוד העיד, כי לא היה מעורב בענייני התשלומים ולא ידוע לו על ויכוחים בין אביו לבין אבי חסון (עמ' 63, ש' 13-20).

        

       עד הנתבעת, המהנדס גבריאל טל

   50. לכל הדעות, גבריאל טל שימש כמנהל העבודה וכמפקח בפרויקט מטעמה של הנתבעת.

        

   51. לפי תצהירו של העד, הנתבעת העסיקה מספר קבלנים מבצעים (קבלנים ראשיים) בפרויקט. כדי לוודא את ביצוע העבודות טרם אישור התשלום לקבלן המבצע, היה ביקש לקבל יומני ביצוע. יומני הביצוע היו מועברים ע"י קבלן המשנה שביצע את העבודה בפועל. הוא נהג לבדוק ולוודא שהעבודות נעשו כמפורט ביומן, חותם על היומן ומעביר לחברת אוזן. אין לו שום קשר לכסף. גבריאל מצהיר כי בשיחות שהשתתף בהן לא הוזכר ולא סוכם שאוזן תשלם לתובעת עבור ההמחאות של חב' אלולים. לדבריו, "היו דיבורים" שארביב ייקח רכב מאבי חסון במקום כסף.

        

   52. בהיותו מפקח ומנהל העבודה באתר הפרוייקט מטעם הנתבעת, נדרש המהנדס טל במסגרת חקירתו הנגדית, לשפוך אור על תפקידו ועל התנהלות העבודה באתר הפרוייקט ומערכת היחסים שבין הצדדים ועם אלולים ואבי חסון וכן, בעניין אישור יומני עבודה וחשבונות.

        

   53. באשר לאישור דו"חות ביצוע וחשבונות - לטענתו של המהנדס טל, הוא לא קיבל ולא אמור לקבל חשבונות אלא דו"חות ביצוע בלבד ("אני לא הייתי מקבל חשבונות אני אומר לך. אף פעם לא קיבלתי חשבון ודפי חשבון. רק הייתי אחראי על מה שבוצע בשטח, זהו", עמ' 71 ש' 26-28). העד אישר, כי ארביב הגיש לו דו"חות ביצוע מידי חודש והוא בדק ואישר שאמנם העבודות שדווחו בוצע בשטח (עמ' 70 ש' 5-10). יחד עם זאת ולמרות האמור, אין מחלוקת כי המהנדס טל קיבל לידיו את החשבון נספח כב', שעליו הוא חתום, ועליו גם כתב "לתשלום 35%". זאת, מבלי שהוא יודע לומר איך ועל ידי מי התקבל אצלו החשבון (עמ' 69 ש' 32 - 70 ש' 17). קשה לקבל זאת, שעה שככלל, כאמור, הוא אינו אמור לקבל חשבונות ואינו מקבל חשבונות. מכל מקום, לא ניתן לכך הסבר כשלהו, שיכול לעמוד מנגד לגרסתו של ארביב, אותה אני מקבלת, שלפיה החשבון נמסר ע"י ארביב לשמעון אוזן והופנה לנתבעת בהתאם ולהמשך להסכמת הצדדים ולהתחייבות הנתבעת לשאת בתשלום והועבר על ידי שמעון אוזן למהנדס טל לבדיקה (ראו בהמשך גם ניתוח גרסתו של שמעון אוזן בעניין בפרק הדיון וההכרעה). למותר לציין, כי גם לשאלה מדוע לא תיקן את החשבון שמופנה לאוזן (ואשר לגישת הנתבעת ועדיה, לרבות המהנדס טל, התובעת צריכה הייתה להגישו לתשלום לאלולים) ולא העיר על כך בדרך כלשהי השיב המהנדס טל, כי אין זה מעניינו או מתפקידו שכן הוא לא מטפל בכסף אלא רק מאשר מה בוצע ומה לא (עמ' 71 ש' 12 - 25).

        

   54. בנוסף, לפי עדותו של המהנדס טל, לנתבעת לא היו פועלים משלה והיא עובדת רק עם קבלנים שמעסיקים עובדים החל משנת 2006. את העבודות בפרוייקט סיים הקבלן טל שחר. הלה שלל את טענתו של שמעון אוזן (שהוצגה לו בח"נ שכן שמעון אוזן העיד לפניו), שלפיה סיים את עבודות האינסטלציה שהתובעת לא סיימה, עם עובדים שלו; והעיד, כי הנתבעת ביצעה את העבודות עם קבלן שיש לו עובדים (עמ' 69 ש' 23-31).

        

   55. המהנדס טל העיד, כי בניו של שמעון היו באתר "אך לא היו בעבודה כמו שאני הייתי בשטח יום יום" (עמ' 67 ש' 1-12). לפי עדותו הם שימשו לו כעוזרים (עמ' 68 ש' 24 - עמ' 69 ש' 2), שמעון אוזן לא היה מגיע כמעט לאתר (עמ' 67 ש' 18-20) והוא דיווח לו על התקדמות העבודות (עמ' 69 ש' 4-22).

        

   56. בכל הקשור לאלולים ואבי חסון - לפי עדותו של המהנדס טל, הוא עבד מול אבי חסון. יחד עם זאת, איננו יודע לומר אם יש לו או אין לו מהנדס (עמ' 64 ש' 10-14) ואיננו יודע לומר היכן ישב אבי חסון (עמ' 67 ש' 28-30, עמ' 68 ש' 1-7) ולמעשה, לא ברור ולא הובהר מה בדיוק ממשקי העבודה של העד עם אלולים ואבי חסון או מי מטעמם. לדבריו, אבי חסון עשה את הזמנות החומרים (עמ' 68 ש' 11); הוא בא לאתר כמעט כל יום לכמה שעות, מדבר עם הקבלנים והעובדים שלו והולך (עמ' 67 ש' 31-31); היה לו ראש קבוצה ערבי שניהל את קבוצת העובדים שלו, שאיננו מהנדס (עמ' 64 ש' 13-14, עמ' 64 ש' 29, עמ' 65 ש' 17-18); והוא הביא פועלים וקבלנים (עמ' 78 ש' 8-14). המהנדס טל הכחיש באופן לא משכנע את הטענה שבתוקף תפקידו כמנהל האתר וכמפקח נתן הוראות לתובעת, אלא לשיטתו, ארביב קיבל הוראות "מהקבלן שלו", אבי חסון. זאת, בניגוד לעדותו של שמעון אוזן שהעיד כי מי שנתן הנחיות עבודה באתר לצוות העבודה של התובעת הוא גבריאל (עמ' 46, ש' 7-9). די לעיין בחקירה הארוכה שנדרשה על מנת לקבל תשובות מהעד כמו גם בתשובותיו המתחמקות בסוגיה זו (עמ' 73 ש' 13 - עמ' 75 ש' 7) ובכלל, בעדותו בכל הקשור לאבי חסון (כמפורט לעיל ולהלן), על מנת להיווכח בכך שגרסתו של המהנדס טל בעניין זה אינה משכנעת.

        

   57. גם בתום שמיעת עדותו של המהנדס טל ששימש כמפקח מטעם הנתבעת ומנהל העבודה באתר, כמו גם בתום שמיעת יתר עדי הנתבעת, נותר באפלה נושא סדרי העבודה והתשלומים מול אבי חסון ואלולים וההתנהלות בינם לבין הנתבעת, בכלל ובכל הקשור לתובעת ולעבודות האינסטלציה, בפרט. בתום שמיעת הראיות, רב הנסתר על הנגלה בעניין זה ובכל הקשור לאבי חסון ודומה, כי נשמר הערפול ע"י הנתבעת ועדיה, במכוון. אזכיר בעניין זה גם את עדותו של המהנדס טל לפיה "אבי חסון לא ראוי בעיניים שלי. אני לא רוצה להתעסק איתם בכלל. הם אנשים לא ראויים... כשהיה בא היו באים עוד 4 אנשים סביבו. נהג שלו עוד אנשים סביבו". הדברים נאמרו ע"י העד בכלליות ומבלי להבהיר ולפרט את משמעות הדבר בקשר עם העבודה בפרוייקט. ניכר כי הערת ב"כ הנתבעת, שהתפרץ בשלב זה במהלך חקירתו של העד, הוסיפה על אי הנוחות שלו בעדותו בעניין אבי חסון ויצרה אצלו את הרושם המיידי שעליו להימנע מלפרט עוד, כפי שאמנם קרה (עמ' 77 ש' 9 - עמ' 78 ש' 5). קשה להשתחרר מן הרושם כי עדותו של המהנדס טל ניתנה מתוך התוויה ומטרה ברורה לשמור באדיקות על אבחנה ומבנה פורמלי של קבלן ראשי - קבלן משנה - מזמין. זאת, אף שלא היה בידו למלא טענה זו בתוכן, בפרטים וראיות בהתאם. נראה כי כשהכחיש את סמכותו כלפי התובעת (בניגוד לגרסתו של שמעון אוזן) העיד מתוך שהוא מונחה ע"י אותה מטרה.

        

   58. עוד ובהקשר לאמור לעיל, לפי עדותו של המהנדס טל, אין ברשותו מסמכים מהפרויקט. אף שאז ניהל יומן אין הוא יודע כעת מה עלה בגורלו, שכן עבר משרד וכל שנה-חצי שנה הוא עובד על פרויקט חדש (עמ' 65, ש' 16-23).

        

       גרסתו של שמעון אוזן

   59. תצהירו של אוזן מדגיש שוב ושוב ובצורות שונות, כי בין התובעת לבין הנתבעת לא היה כל קשר עסקי או חוזי ואין בין הצדדים כל יריבות או עילה חוזית או אחרת. מכחיש ושולל קיומו של קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת או קיומה של התחייבות כלשהי מצדו או מצד הנתבעת לקחת אחריות על ביצוע תשלום התמורה לתובעת או לערוב לתשלום זה. לטענת הנתבעת, התובעת התקשרה ישירות עם עינב ולאחר מכן עם אלולים ועמם בלבד, לביצוע העבודות. מעורבותו של שמעון אוזן באה מתוך רצון טוב לגשר בין הצדדים על רקע חילוקי דעות כספיים שביניהם ועל מנת שביצוע הפרויקט לא יתעכב. הנתבעת או שמעון אוזן מעולם לא התחייבו לערוב להתחייבויות חברת אלולים כלפי התובעת. לא בכדי, כך לפי הטענה, בהקלטות ובתמלילים הרבים שעשה ארביב, לא נמצא ששמעון אוזן התחייב לערוב לחובות אלולים ועולה מהם, כי רק ניסה לסייע לתובעת.

        

   60. לעניין מסירת ההמחאות של חברת אב המון בע"מ בסך כולל של 200,000 ₪ - סיפור המעשה כאמור ע"י התובעת בתצהירו של ארביב, מוכחש על ידי שמעון אוזן. לדבריו, הוא לא פנה לארביב יחד עם אבי חסון ולא ביקש למסור המחאות של חברת אב המון בע"מ. וכפי שעולה מעיון בשיחה (תמליל 12-533 עמ' 6 מתוך 19) הוא ידע על כך שהתובעת קיבלה לידיה המחאות של חב' א.ב המון רק בדיעבד.

        

   61. אשר לעניין רכישת הדירה - לטענתו של אוזן, אין בעניין זה לשמש ראיה כלשהי להתקשרות ישירה בין הצדדים. אין מדובר בהצעה של הנתבעת לבצע תשלום באמצעות קיזוז התמורות או משום ראיה לערבות או התחייבות של הנתבעת לתשלום לתובעת בגין העבודות בפרויקט. בשלב מסוים, התעניינה התובעת ברכישת דירה מהנתבעת 1 בפרויקט "אוזן במזכרת בתיה". לדירה זו בשלב ההוא טרם ניתן היתר בנייה. התובעת ביקשה לקבל לידיה דוגמת הסכם מכר שהועבר לה לבקשתה כפי שכתוב בהסכם כתוב במפורש (והואיל רביעי). בסופו של יום, התובעת משיקוליה בחרה שלא לרכוש דירה בפרויקט ולא נחתם ההסכם. שמעון אוזן מכחיש כי ביקש להתקשר עם התובעת בהסכם שיאפשר קיזוז תמורות או ביקש מארביב שיעביר לו הסכם בין התובעת לבין הנתבע שיאפשר קיזוז כאמור; ומכחיש כי קיבל מארביב את ההסכם שהציג ארביב בתצהירו (הכוונה להסכם הלא חתום אבעד-אוזן, נספח כ' לתצהיר התובעת). לטענתו, התובעת גם לא טרחה לקבל חותמת "נתקבל" ולא תיעדה בכל דרך אחרת את המסירה המוכחשת. בעדותו חזר על כך שלא קיבל העתק מהסכם זה וראה אותו לראשונה רק במסגרת ההליך (עמ' 40 ש' 12-19); וחזר והכחיש את הטענה שהדירה נולדה לצורך תשלום באמצעות קיזוזים (עמ' 42 ש' 3-5 "לא. אף פעם לא סיכמנו אתו על קיזוזים. הרצל רצה דירה בשביל הבן שלו").

        

   62. אשר לאירוע הרכב - לפי גרסתו של שמעון אוזן בתצהיר, אלולים הציעה לארביב לקבל רכב יוקרתי כתשלום ע"ח התמורה עבור ביצוע העבודות. ארביב פנה לשמעון אוזן וביקש להתייעץ עמו בנושא. שמעון הבהיר לארביב כי אלולים קיבלה כספים ביתר ואינה אמורה לקבל מהנתבעת כספים נוספים אלא לאחר התקדמות הבנייה. במצב עניינים זה סבור היה שמעון אוזן כי מוטב לארביב שיקבל את הצעת אלולים ויצמצם את הסיכון. כך המליץ לארביב, אלא שהעסקה לא יצאה אל הפועל (ס' 15-17 לתצהיר). לפי תצהירו של שמעון אוזן, כל שעשה מתוך רצון טוב ולמיטב זכרונו העסקה לא יצאה לפועל כי ארביב אמר שאשתו לא הסכימה לכך (ס' 17). בח"נ שב וטען, כי כל פעולתו בענין זה הייתה במתן ייעוץ לבקשתו של ארביב ששאל אותו אם כדאי לקחת את הרכב; כי הוא פעל מתוך רצון לסייע לארביב שביקש ממנו לבוא איתו; וכי גם ילדיו הצטרפו, כי ארביב ביקש (עמ' 48 ש' 28-32, עמ' 49 ש' 1-16).

        

   63. לגרסתו של שמעון אוזן, גם בהעברת יומני ביצוע או דו"חות ביצוע לגבריאל, מנהל העבודה מטעם הנתבעת, אין דבר. לדבריו, על מנת לוודא ביצוע העבודות טרם אישור התשלום לקבלן הראשי - הנתבעת ביקשה לקבל יומני ביצוע אשר היו מועברים אליה על ידי קבלן המשנה שביצע את העבודות בפועל. לאחר שמנהל העבודה מטעם הנתבעת (המהנדס גבריאל טל) היה מוודא כי העבודות אכן נעשו, חתם על דו"ח הביצוע ובהתאם, שילמה הנתבעת לקבלן הראשי, שעמו בלבד התקשרה (ס' 11 לתצהיר). הנתבעת מעולם לא שילמה לקבלני המשנה ולא היה קשר בינה ובין התובעת. החתימה על היומנים נעשתה בהתאם לנהלי העבודה של הנתבעת. הא ותו לא. יש לציין כבר כאן, כי ההתייחסות היא לדו"חות וליומני ביצוע (כגון המסמכים נספחים כג1-כג4) ולא לחשבונות לתשלום, כגון החשבון נספח כב'.

        

   64. ניכר כי תצהירו של שמעון אוזן בעיקרו שולל קיומה של מערכת יחסים ישירה כנטען ע"י ארביב ומכחיש אירועים וטענות ספציפיות שטען להם ארביב כראיה לקיומה של מערכת יחסים כאמור; תוך שבולט, כי נעדרה מתצהירו גרסה פוזיטיבית סדורה המניחה תשתית ראויה, אם בכלל, לקיומה של מערכת יחסים קלאסית של מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה, כנטען על ידי הנתבעת ולטיבה של ההתנהלות מול אבי חסון ואלולים.

        

   65. בעדותו חזר שמעון אוזן והצהיר, כי מעולם לא הבטיח לארביב דבר (עמ 43 ש' 25-26), לא חילק דירות ורכבים כתשלום ולא הבטיח לאף אחד שום דבר (עמ' 42, ש' 26-32, עמ' 43 ש' 1-26). שמעון אוזן הכחיש בחקירתו את הטענה שאבי חסון שימש כ"קוף" (עמ' 47 ש' 16-20); והעיד כי אבי חסון נכנס לעבוד אחרי שעינב יצאו מהפרויקט והוא הביא את כל העובדים שלו לרבות עובדי שלד והם ביצעו את כל העבודה בפרויקט כולל אינסטלציה שהיתה ענף משנה של הפרויקט (עמ' 41 ש' 14-15, ש' 31-32 - עמ' 42 ש' 1-2). לגבי מהלך העבודה במקום העיד, כי מי שנתן הנחיות עבודה באתר לצוות העבודה של הרצל הוא המהנדס גבריאל טל (עמ' 46, ש' 7-17). שמעון אוזן חזר על טענתו כי זה בודק ומאשר את דו"חות הביצוע של כל קבלני המשנה בפרויקט כמו גם התובעת, לצורך התשלום לאלולים, שבוצע בהתאם לבדיקה זו (עמ' 43, ש' 27-32). שמעון אוזן נשאל האם ילדיו, לירן ויחיאל קיבלו תלושי שכר מאלולים וטען כי מי מהם לא קיבל תלוש שכר מאלולים. לפי עדותו, לירן קיבל תלוש שכר מאלולים ויחיאל סייע בשלב כלשהו וגם הוא לא קיבל תלוש שכר מאלולים (עמ' 40 ש' 20-21 - עמ' 41 ש' 1-3). עוד העיד, כי בסופו של יום הנתבעת סיימה את עבודות האינסטלציה עם אנשים שלה (עמ' 47 ש' 5-7). מעדותו עלו פרטים נוספים שיפורטו במסגרת הדיון.

        

       דיון והכרעה

   66. לאחר ששמעתי את הראיות, אני מקבלת את התביעה בעיקרה, כמפורט להלן.

        

   67. אני מעדיפה בעניין זה את גרסתה של התובעת שהייתה מהימנה ומשכנעת ומתיישבת יותר עם כלל הראיות בתיק ועם השכל הישר, שלפיה הלכה למעשה לאחר שהתחלפו הבעלים של אלולים, היא הועסקה ע"י הנתבעת ועבדה במישרין מול הנתבעת, כך שנוצר ביניהן קשר ישיר, המקים לנתבעת חובה לשלם לתובעת את שכרה בגין העבודות שביצעה בפרויקט. אני דוחה את גרסתה של הנתבעת, שלפיה ההתקשרות של התובעת הייתה עם אלולים בלבד, במבנה הקלאסי של מזמין (הנתבעת) - קבלן ראשי (אלולים) - קבלן משנה (התובעת) ובאופן שאינו מקים לנתבעת כל חובה כלפי התובעת. גרסת הנתבעת לא הייתה משכנעת איננה מתיישבת עם הראיות ואף נסתרה מהן, וסבלה מחוסר קוהרנטיות. בתום שמיעת הראיות, נותרה גרסת הנתבעת בדבר קיומה של מערכת יחסים כאמור (מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה), כקליפה ריקה. הוכחה במידה הדרושה במשפט האזרחי טענת התובעת, כי אלולים שלאחר רפי אלול לא שמשה בפועל, למצער בכל הקשור לתובעת, כקבלן ראשי של ממש. לכל היותר, אם בכלל, שימשה כאמצעי וככסות בידי הנתבעת להעסקת התובעת בביצוע העבודות תוך יצירת ריחוק טכני מעושה בין התובעת לבין הנתבעת, בניסיון (שלא צלח) למנוע מראית עין של קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת.

        

   68. אין מחלוקת כי שמעון אוזן ניסה להביא לכך שאלולים תשלם לתובעת את התמורה בעד ביצוע העבודות. לטענת התובעת, התנהלותו בדרך זו היא ראיה לכך שראה את הנתבעת כמחוייבת בתשלום לתובעת. יחד עם זאת, כיוון שהנתבעת טענה ששילמה לאלולים יותר ממה שהגיע לה (ואין מחלוקת כי כך טענה. ראו למשל ס' 13, 50 לתצהיר אוזן), היא ביקשה את ארביב לשתף פעולה בניסיונות ללחוץ על אבי חסון ואלולים לשלם את התשלומים לתובעת או לחלץ ממנו תשלומים. לטענת הנתבעת ושמעון אוזן מטעמה, הם פעלו לתשלום ע"י אלולים מתוך רצון טוב, כדי לעזור לתובעת וכדי לקדם את ביצוע הפרויקט, ולא מתוך חובה או התחייבות שלהם כלפי התובעת, לביצוע התשלום (עמ' 48 ש' 19, 32 עמ' 49 ש' 12). טענתו הנ"ל של שמעון אוזן איננה עולה בקנה אחד עם הראיות ואיננה משכנעת כלל. המסקנה המסתברת מן הראיות היא, כי שמעון אוזן סבור היה שאם התשלום לא יבוצע ע"י אלולים, תיאלץ התובעת לשאת בתוקף התחייבותה כלפי התובעת וחובתה לבצע את התשלום על פי דין.

        

   69. אפרט הדברים.

        

   70. שמעון אוזן אמר לארביב בשיחה שהוקלטה ותומללה כי "אם הוא [אבי חסון ואלולים - י.ב] יתחפף אני צריך לעמוד מולך, הבנת?" (ש' 342 לתמליל, נספח יח לתצהיר). המשמעות של הדברים כפשוטם היא שבזמן אמת, עת שהתובעת ביצעה את העבודות אך לא קיבלה את שכרה מאלולים וארביב פעל נמרצות מול שמעון אוזן להביא לביצוע התשלום, שמעון אוזן פעל מולו תוך שהוא מבין ומפרש את מערכת היחסים ואת תמונת המצב כמי שמטילים על הנתבעת את האחריות לעמוד מול התובעת בכל הקשור לתשלום התמורה בגין העבודות. הנתבעת טוענת חזור ושנה כי בכל התמלילים אין התחייבות מפורשת של שמעון אוזן לשאת בתשלומים או לערוב להם. אך מצד שני, אין בשיחות הללו הסתייגות של שמעון אוזן מאחריות לביצוע התשלום. שמעון אוזן לא נתפס אומר לתובעת שלא ישלם לה את תמורת עבודתה. ההיפך הוא נכון. הוא הודה בדבריו הנ"ל, כי אם אלולים ואבי חסון לא ישלמו לתובעת את התמורה המגיעה לה בעד העבודות שביצעה, הנתבעת תאלץ לשלם לה.

        

   71. מסקנה זו מתיישבת גם עם העובדה ששמעון אוזן הפגין מעורבות מסיבית ואינטנסיבית בניסיון להביא לביצוע התשלום ע"י אלולים. המעורבות הניכרת כאמור באה לידי ביטוי בשיחות הרבות שניהל עם ארביב ועם אבי חסון בסוגיית התשלום, בכלל ובעניין הרכב, בפרט. מידת המעורבות והעניין שהפגין בעסקת הרכב בשיחות הטלפון בעניין זה ובהשתתפות בפועל בנסיעה למגרש המכוניות עם שני בניו, מתיישבת יותר עם גרסת ארביב, שלא נסתרה בח"נ ומצאתי ליתן בה אמון, שלפיה המהלך שתוכנן הוא, כי ארביב יקבל את הרכב בינתיים (כדי להוציא כסף מאבי חסון שקיבל מהנתבעת יותר כסף ממה שמגיע לו וכדי "להרגיע" את ארביב) ולאחר מכן, הנתבעת או שמעון אוזן יקנו ממנו את הרכב באותו סכום לשימוש בני משפחתו, והנתבעת תשלם את לתובעת את יתרת התמורה בגין העבודות; ומתיישבת פחות עם גרסת הנתבעת, על עדיה, בעניין זה, אשר כשלעצמה, לא הייתה קוהרנטית ולא שכנעה כלל.

        

   72. בתצהירו טען שמעון אוזן, כי ארביב ביקש להתייעץ אתו בעניין קבלת הרכב במקום כסף ע"ח התמורה בגין ביצוע העבודה, והוא יעץ לו לקחת כל מה שאפשר על מנת לצמצם את החשיפה לכספים שטרם שולמו. לעובדה שהוא ובניו נסעו עם ארביב למגרש המכוניות לצורך ביצוע העסקה, לא התייחס בתצהירו. אף ששלל את הטענה שהרכב אמור היה לעבור בסופו של יום לילדיו (עמ' 49 ש' 15-16), לא סיפק הסבר משכנע לכך שהוא נסע עם ארביב למקום ולכך שגם ילדיו הצטרפו והגיעו לשם. תחילה השיב, כי הוא וילדיו נסעו "כי הרצל [ארביב] ביקש" ובהמשך כשנשאל שוב ובפרט, באשר לנוכחות ילדיו, השיב: "כולה הלכנו לראות את האוטו. זהו" (עמ' 49 ש' 5-16). בניו סיפקו בחקירתם הסברים אחרים (בתצהיריהם לא ציינו מדוע הצטרפו). לירן אוזן השיב לשאלה כך: "הייתי באזור אשדוד ושמעתי דיבורים ביניהם. שמעתי, היו צעקות במשרד מכירות במזכרת בתיה בין אלולים, אבי חסון לבין הרצל מדי פעם"; אם כי מצד שני, ואף שידע לומר כי העניין הוא בין אלולים לארביב בלבד, לא ידע לציין דבר ממה נאמר בשיחות ובויכוחים האלה ששמע (עמ' 61 ש' 1-29). יחיאל אוזן השיב "אני ביקשתי לנסוע לשם.... כי זה מגרש של רכבי יוקרה. ורציתי ללכת לשם לראות... הם נסעו לשם, נסעתי איתם.... מה אכפת לך איך? ביקשתי להצטרף לנסיעה, מה הבעיה", תוך שדחה את הטענה כי הרכב היה אמור לעבור בסופו של יום לידיו (עמ' 58 ש' 18-24). סתירות בגרסת הנתבעת נפלו גם בשאלה מדוע לא בוצעה עסקה זו. לדברי יחיאל בח"נ העסקה לא בוצעה כי הרצל רצה לחשוב על זה (עמ' 56). לפי תצהירו של שמעון אוזן, העסקה לא יצאה לפועל כי ארביב אמר שאשתו לא הסכימה לכך (ס' 17) ואולם בכתב ההגנה נטען, כגרסתו של ארביב, שהדבר לא יצא אל הפועל בגלל סירובו של בעל המגרש למסור את הרכב ולא מטעמיו של ארביב (ס' 56, 59 כתב ההגנה).

        

   73. גם בעניין הדירה, אני מעדיפה את גרסתו של ארביב, שנתמכה בעדותו המהימנה של רו"ח ימין, שלפיה הנתבעת ביקשה לערוך קיזוז תמורות ולמכור לארביב דירה בהנחה שתגלם חלק כזה או אחר של התמורה המגיעה לו בגין העבודות; על פני גרסתה של הנתבעת, שמכחישה זאת וטוענת כי מדובר בעסקה שיזם ורצה לעשות ארביב, שביקש לרכוש דירה עבור בנו.

        

   74. נאמנה עלי עדותו של רוה"ח ימין, שלא נסתרה בח"נ, בדבר השיחה הטלפונית שניהל עם שמעון אוזן במהלך פגישה שקיימו ארביב ושמעון אוזן, במסגרתה הוא הבהיר לשמעון אוזן את הקושי שבעסקת ברטר, והסביר לשמעון אוזן כי צריך לערוך שתי עסקאות ושני הסכמים נפרדים לצורך קיזוז התמורות (הסכם לביצוע עבודות והסכם לרכישת דירה). אמנם חלק מהתצהיר הוא בבחינת עדות שמועה, דהיינו: דברים ששמע רוה"ח מארביב [כגון: שהנתבעת סבלה מבעיה בתזרים מזומנים או הציע לו לעשות עסקת ברטר, כמו גם הטענה שהנתבעת התחייבה לשלם לתובעת בגין העבודות] אך בעניין שיחת הטלפון שרו"ח ימין קיים עם שמעון אוזן ותוכנה, תצהירו הוא מידיעה אישית. למעשה, שמעון אוזן כלל לא התייחס לשיחה זו ולא מסר את גרסתו שלו לגבי תוכנה.

        

   75. למותר לציין, כי בגרסתו של עו"ד תומר אוזן בעניין הדירה, גם אם נקבלה כפי שהיא [לאמור: תידחה גרסתו של ארביב כי שוחחו על עסקת הברטר ועו"ד אוזן שלח אותו לאבין כדי שיערכו הסכם להגדרת התמורה על מנת לאפשר קיזוזה] - אין כדי לאיין או לגרוע מתוכנה וממשקלה של שיחה זו שהתקיימה בין רו"ח ימין לבין שמעון אוזן (בנסיבות אלה לא ראיתי צורך להכריע בעניין גרסאותיהם המנוגדות של ארביב ושל עו"ד אוזן). יתר על כן, עדותו המהימנה של רו"ח ימין, שלפיה ארביב מסר לו בזמן אמת, כי הצדדים מבקשים לבצע תשלום בדרך של קיזוז תמורות ובדבר התחייבות הנתבעת לשלם לתובעת את תמורה העבודה בפרויקט - מחזקת את גרסת התובעת, במובן זה שהיא משקפת את הלך הרוח של ארביב לאשורו לאותה עת, בזמן אמת (וראו גם המסמכים שצירף ארביב בהקשר זה לתצהירו).

        

   76. גם החשבון נספח כב', שהוגש לשמעון אוזן ונבדק ואושר ע"י המהנדס טל תומך בגרסת ארביב בדבר קיומו של קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת וקיומה של התחייבות מצד הנתבעת לשלם לה את התמורה בגין ביצוע העבודות בפרויקט, שבעטיה ועל פיה הוגש לה החשבון לתשלום.

        

   77. שמעון אוזן התבקש להתייחס לכך שהחשבון נספח כב' הופנה במישרין לחברת אוזן ולא לאלולים ונמסר ע"י ארביב במישרין לידיו של שמעון אוזן, ואף נרשם בו ע"י ארביב "אבקש לשחרר לי את התשלום כפי שסוכם"; כמו גם לכך שדבר הפניית החשבון לאוזן לא תוקן ע"י שמעון אוזן או ע"י המהנדס טל. לאחר לא מעט שאלות ומגוון תשובות לשאלה אם בכלל קיבל לידיו את החשבון נספח כב', או ראה אותו ומתי, ומדוע לא תוקן ("תשאל את גבריאל, למה אתה שואל אותי?", "אני לא יודע" "אני לא זוכר", "ראיתי אותו [את החשבון נספח כב' - י.ב], בתצהירים. יכול להיות גם שראיתי אותו אצל גבריאל, אבל לא ייחסתי חשיבות לאוזן או שמעון אוזן או משהו כזה","אני לא קיבלתי את המסמך אליי. אני לא מתעסק עם מסמכים כאלה" "אז תשאל אותו [את המהנדס טל]" (עמ' 44 ש' 23-31, עמ' 45 ש' 1-26); אישר בסופו של דבר, כי יכול להיות שקיבל את החשבון לידיו שלו מארביב; ובוודאות ובפסקנות אישר, כי הוא שהורה לגבריאל לבדוק את החשבונות של התובעת ולדבריו, כמו גם של יתר הקבלנים ("אני הוריתי. לגבריאל, לבדוק, לא רק של הרצל, לבדוק של כל קבלני המשנה". עמ' 45 ש' 27-32). בעוד ששמעון אוזן (בין היתר) הפנה את ב"כ התובעת למהנדס גבריאל טל לקבל תשובה לשאלותיו אלה בעניין החשבון כב', המהנדס טל דווקא סבר שאין זה מעניינו או מתפקידו לעשות כן או להתייחס לכך, שכן הוא לא מטפל בכסף (עמ' 71 ש' 12 - 25). אציין כאן גם את העובדה, שלא הוצגה כל ראיה ביחס להתנהלות הנתבעת ביחס לקבלני משנה אחרים. אדגיש כאן שוב, כי לפי גרסתו של המהנדס טל הוא נהג לאשר יומני ביצוע/דו"חות עבודה ולא חשבונות וכך גם לפי גרסתו של שמעון אוזן בתצהירו.

        

   78. גרסת הנתבעת כאמור לעיל, איננה קוהרנטית ואיננה מהימנה ובכל מקרה, אין בידה גרסה משכנעת להסביר את התנהלותה סביב חשבון זה ככל שהיא טוענת לקיומם של יחסי מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה קלאסיים. כעולה מהאמור, (בסופו של יום) שמעון אוזן לא מכחיש שייתכן שקיבל את החשבון נספח כב' מידי ארביב ובכל מקרה, גם לגרסתו החשבון הועבר על ידו לבדיקת המהנדס טל והוא הורה לו לבדוק אותו. הכל שלא באמצעות אלולים או אבי חסון או אחר מטעמה של אלולים, שכלל לא הייתה מעורבת בהליך זה. גרסתו של ארביב שלפיה החשבון יועד לנתבעת והוגש לה בדרך של מסירתו לידיו של שמעון אוזן בהתאם ובהמשך להסכמת הצדדים ולהתחייבותו שהנתבעת תשלם לתובעת את התמורה בגין העבודות, התחזקה ועומדת איתן.

        

   79. קשר ישיר ובלתי אמצעי בין התובעת לבין הנתבעת עולה גם בכל הקשור לפיקוח על העבודות ולהתנהלות באתר, במישרין מול הנתבעת ומי מטעמה ושלא באמצעות אלולים או אבי חסון. בניגוד לניסיון הבלתי משכנע של המהנדס טל להציג מצג שלפיו הוא לא פיקח ולא נתן הוראות לתובעת (כמפורט לעיל), עלתה תמונה אחרת מהראיות, לרבות ובפרט מראיות הנתבעת. שמעון אוזן העיד, כי מי שנתן הנחיות עבודה באתר לצוות העבודה של הרצל הוא המהנדס טל (עמ' 46, ש' 7-17).יחיאל אוזן העיד, כי לא היה באתר מהנדס מטעם אלולים (עמ' 58 ש' 1-6) ואחיו, לירן אוזן, אישר כי המפקח על העבודות היה גבריאל (עמ' 59 ש' 31-32). כן העיד, כי לאבי חסון ולאלולים כלל לא היה משרד בשטח אלא היה רק משרדו של המהנדס טל (עמ' 62 ש' 1-9). גם לפי עדותו של המהנדס טל לאבי חסון ולאלולים לא היה משרד באתר הפרויקט ולא היה מהנדס מטעמה. ניכר מעיון בעדות עדי הנתבעת שהתבקשו בחקירתם לספר באופן חופשי את התנהלות העבודה באתר, כי נפקד ממנו תיאור ממשי של עבודה מול ובאמצעות הקבלן הראשי (אלולים או אבי חסון) בכל הקשור לנתבעת. בנוסף, המהנדס טל הוא שקיבל לידיו את דו"חות הביצוע של התובעת במישרין ואף בדק ואישר את החשבון לתשלום נספח כב שהופנה להנתבעת והועבר אליו לבדיקתו ע"י שמעון אוזן. הכל ללא מעורבות של אבי חסון או אלולים. למותר לציין, כי הנתבעת גם לא פנתה אל אלולים ביחס לכל התקלות והנזקים שנטען שהתגלו בעבודות האינסטלציה, כפי שהיה עליה לעשות ככל שהיא סבורה שהוא בעל הדברים מולה (ראו תשובתו הלא משכנעת של שמעון אוזן לעניין זה בעמ' 49 ש' 24-25).

        

   80. לא מדובר רק בהתנהלות מול שמעון אוזן והמהנדס טל מטעם הנתבעת. התובעת עבדה גם מול בניו של שמעון אוזן, שפעלו מטעמה או לכל הפחות תוך מצג שהם פועלים מטעמה של הנתבעת (ולא מטעם אלולים או אבי חסון). בעניין זה נפלו סתירות בין עדי הנתבעת. בח"נ העיד יחיאל, בניגוד גמור לעדותו של אביו, כי עבד מספר חודשים באלולים, קיבל תלוש שכר מאלולים וקיבל הוראות מאבי חסון ושלל את הטענה שעבד בנתבעת (עמ' 54 ש' 29-32, עמ' 55 ש' 1-10, 18-23). כמו שמעון אוזן גם לירן אוזן והמהנדס טל העידו, כי שניהם (יחיאל ולירן) עבדו מטעם אלולים. חוסר הקוהרנטיות מדבר בעד עצמו. אך בכל מקרה, גם אם הנכון הוא שיחיאל הועסק ע"י אלולים, לא ניכר הדבר עד שגם הנתבעת התבלבלה. דווקא באמור יש כדי לתקף את טענת התובעת שאלולים לא הייתה קבלן עצמאי של ממש והגבולות ככל שהיו בין הנתבעת לבין אלולים או אבי חסון היו מטושטשים עד שלא נראו.

        

   81. הנה כי כן, לצד ובנוסף לאמירה הנזכרת לעיל של שמעון אוזן האומרת הכרה בחובה לשלם לתובעת את שכרה בגין העבודות; להתנהלות בעניין הרכב והדירה כאמור, המלמדים על הלך הרוח של הנתבעת בזמן אמת ועל נטילת אחריות לתשלום התמורה לתובעת בגין ביצוע העבודות; באה גם ההתנהלות בקשר לחשבון נספח כב' וההתנהלות בפועל באתר הפרוייקט המבטאים קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת, ושלא באמצעות אלולים. הכל באופן שאיננו מתיישב עם טענת הנתבעת לקיומה מערכת יחסים קלאסית של מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה. בתום שמיעת הראיות, נותרה טענתה לקיומה של מערכת יחסים כאמור, כקליפה ריקה.

        

   82. לא רק שהוכח להנחת דעתי ובמאזן ההסתברויות האזרחי, כמפורט לעיל, כי התקיים קשר ישיר ובלתי אמצעי בין התובעת לבין הנתבעת במישור ההתנהלות הכספית ובמישור העבודה והפיקוח, אלא שהנתבעת גם לא המציאה ראיות להוכיח טענתה לקיומה של מערכת היחסים הנטענת על ידה, במבנה הקלאסי של מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה. לא הוצגה תשתית ראייתית ראויה, אם בכלל, לקיומה של מערכת יחסים בין הנתבעת (המזמין) לבין הקבלן הראשי הנטען (אלולים) וביחס לעבודות התובעת בפרט. לא הוצגו מסמכים כגון: ההסכם בין הנתבעת לבין אלולים, כרטסת הנה"ח של אלולים אצל הנתבעת, ראיות לתשלומים לאלולים על סמך דו"חות הביצוע של התובעת, תכתובות בין הנתבעת לבין אלולים וכיוצ"ב. לא הוצגו ראיות כאמור ביחס לקבלני משנה אחרים בפרוייקט. אי המצאת הראיות הללו וללא כל הסבר משכנע, פועלת כידוע, לחיזוק גרסת התובעת. אין אלא להניח כי אילו הוצגו, היה בהן ללמד כי צודקת התובעת בטענותיה לקשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת.

        

   83. על מנת לסבר את האוזן אביא מקצת מעדותו של שמעון אוזן בקשר להמצאת המסמכים:

        

       ש. מה תשיב אם אומר לך שנוצר מצב לא הוגן - אתה לא הראית אפילו ראיה אחת ששילמת, אפילו אגורה אחת, לאלולים. גם להרצל [ארביב - י.ב] לא שילמת....

       ת. ...לא שילמתי לאלולים?

       ש. אבל עבודה קיבלת, נכון?

       ת. להגיב? שילמתי לאלולים.

       ש. יש לך אסמכתאות לכך?

       ת. בוודאי.

       ש. למה לא צירפת אותן?

       ת. אני יכול להביא את הכרטיס הנהח"ש, מה הבעיה?

       ש. ולמה לא צירפת את הכרטיס הנהח"ש?

       ת. לא חשבתי שצריך.

       (עמ' 43 ש' 2-12. ראו גם עמ' 44 ש' 1-2).

        

       ועוד:

        

       ש. אבל אנחנו לא ראינו הסכם בין אוזן לבין אלולים שמדבר על מכלול העבודה. ראינו רק הסכם בין אוזן לאלולים שמדבר רק על עבודת האינסטלציה, למה?

       ת. יש הסכם בין אלולים לאוזן על ביצוע כל העבודה, וגם לפי שלבי תשלום, באחוזים על כל דבר. יש את זה.

       ש. איפה הוא?

       ת. (הנתבע פונה לבא כוחו) - יש לנו את זה פה? אני מבין שלא. אני יכול לשלוח בפקס, אין בעיה.

       ש. במילים אחרות, מהחומר המונח אצלנו היום, אין לנו מושג אם הסכם כולל קיים.

       ת. אני יכול להביא לך אותו. (עמ' 44 ש' 15-22)

        

   84. סיכומם של דברים עד כה, שאני מקבלת את גרסת התובעת שלפיה בין התובעת לבין הנתבעת התקיים קשר ישיר ובלתי אמצעי, והנתבעת התחייבה ומחוייבת לשלם לה את שכרה בגין עבודתה בפרוייקט.

        

   85. נוכח קביעותיי לעיל, לא מצאתי צורך לדון בכל תג ושעל במחלוקות העובדתיות שהתעוררו שהינן שוליות בנסיבות העניין ומכלול הדברים ואין בהן כדי לשנות מתוקף קביעותיי או להשליך עליהן (למשל בעניין נסיבות מתן השיקים של חברת אב המון); והתייתר הצורך לדון בטענות אחרות של הצדדים, כגון קיומה של עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט.

        

   86. מכאן אפנה לבדוק מהו הסעד הכספי לו זכאית התובעת.

        

       הסעד

   87. לטענת התובעת, התובעת ביצעה את מרב העבודה, בבניין ובדירות, למעט הרכבת חלק מהכלים סניטריים. אמבטיות ואסלות סמויות כן הורכבו על ידי התובעת. נותר גם חלק מהעבודה בהשלמת הביוב החיצוני. לשיטתה, כל הדרכים לחישוב התמורה המגיעה לתובעת מלמדות כי יתרת החוב לתשלום בגין עבודות האינסטלציה שביצעה בפרויקט נעה בין 416,440 ₪ לבין 422,00 ₪ (בתוספת מע"מ) ולבית המשפט שיקול הדעת לבחור בכל אחת מהן. אלו הן הדרכים אפשריות לטענת התובעת:

        

       • התמורה המגיעה לתובעת בגין כלל העבודות לפי הסכם אב-עד - עינב היא 660,000 ₪ בתוספת מע"מ. כאמור לעיל התובעת קיבלה מאלולים (בבעלות אלול) סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ (81,200 ₪), אותו יש לנכות מהחוב בגין התמורה עבור העבודות בפרויקט. התובעת מעריכה שיש להפחית מסך כל התמורה בגין העבודות 15% (10% הרכבת כלים סניטריים ועוד 5% יתרת עבודות ביוב חיצוני). בניכוי התשלום שבוצע, יתרת החוב לתובעת עומדת על סך של 421,000 ₪ בתוספת מע"מ.

          

         • כך עולה למעשה גם מהסכומים ששילמה הנתבעת לקבלן אחר ששכרה לצורך השלמת העבודות, ט. ש. מי. רון בע"מ, לפי ראיותיה של הנתבעת עצמה (ח"נ של אינג' עסיס בעמ' 34 ש' 24 וכן חשבוניות וכרטיס הנה"ח שהציגה הנתבעת בנספחים לתצהירו). גם בדרך זו, יתרת התשלום היא 422,000 ₪.

            

         • לסכומים דומים מגיעים גם בצירוף סכומי השיקים שקיבלה התובעת (ולא נפרעו) בסך כולל של 416,830 ₪.

            

         • לפי החשבון הסופי שהגישה התובעת לנתבעת ביום 28/3/12 (נספח כג), שבו ויתרה התובעת לטענתה על חלק מהסכומים המגיעים לה על מנת לא לעכב את התשלום, הסכום לתשלום בגין העבודות הוא 416,440 ₪.

            

   88. למעשה, אין מחלוקת של ממש בשאלה מה בוצע ומה נותר לביצוע. גרסת ארביב בתצהירו בעניין זה לא נסתרה ואף התחזקה מראיות הנתבעת. בח"נ אישר המהנדס טל כי התובעת ביצעה עבודות האינסטלציה בדירות לרבות התקנה של כלים סניטריים שמותקנים טרם הריצוף (אמבטיות וניאגרה סמויה), מרזבים ובריכות ביוב חיצוניות; נותר להתקין כלים סניטריים אחרים וכן, נותרו לביצוע עבודות גמר ביוב חוץ (עמ' 66 ש' 15-24, עמ' 76 ש' 3, ש' 20, 23-25). על כך מעידים גם דו"חות הביצוע שהגישה התובעת, המאושרים ע"י המהנדס טל (הדו"ח האחרון מאפריל 2012, נספח כג4).

        

   89. השאלה היא, אפוא, מהו ערכן של העבודות שבוצעו (או של אלה שנותרו לביצוע).

        

   90. התובעת המציאה לנתבעת לתשלום, בזמן אמת, חשבון אחרון מצטבר מיום 27/4/12, נספח כד5, על סך של 416,440 ₪ (לאחר ניכוי התשלום שבוצע). בחשבון זה תומחרו העבודות שלא בוצעו בשיעור כולל של 35%, כדלקמן: 15% בגין עבודות גמר ביוב חוץ שלא בוצעו, 10% בגין התקנת כלים סניטרים שלא הותקנו (להבדיל משורה אחרת בחשבון שבה יש חיוב על התקנת ניאגרות סמויות ואמבטיות), ועוד 10% בגין שלב מסירת העבודות שלא התבצע. בתצהיר ובסיכומים טענה התובעת כי לשיטתה אין לנכות 10% בגין שלב המסירה, שכן האשם רובץ לפתחה של הנתבעת (ס' 82) וכי יש לזכות ב- 5% את עבודות החוץ שבוצעו. יחד עם זאת, כאמור, הותירה את הסכום לתשלום (או לניכוי מהתמורה הכוללת) לשיקול דעת בית המשפט. אציין כבר כאן, כי לא ניתן הסבר משכנע לכך שבחשבון הסופי נספח כג5 שערכה התובעת בזמן אמת ועל רקע הקרע העמוק בין הצדדים, היא ניכתה מיוזמתה ו"בהתנדבות", ביתר לשיטתה, 35% מהתמורה בגין עבודה שלא בוצעה (במקום 20% או 15% בלבד). יתר על כן, לא בואר מה טיבן של העבודות שיש לבצע בשלבים שלא בוצעו, ההוצאות שנחסכו באי ביצוען וכו'.

        

   91. הנתבעת לא התייחסה לסוגיה זו לגופה. בכתב ההגנה צוין כי כל התחשיבים של התובעת אינם רלבנטיים נוכח טענתה להעדר עילה ויריבות. גם בתצהיריה, לא התייחסה לכך (למעט העלאת טענה לנזקים וליקויים בעבודת התובעת בסך של 650,000 ₪, שתדון בהמשך).

        

   92. בח"נ התבקש המהנדס טל להתייחס לתמחור העובדות שלא בוצעו כפי הוא מופיע בחשבון נספח כג5. זה העריך כי נשאר לבצע 40% (עמ' 66 ש' 25-26) אם כי הקפיד לציין כי זו הערכתו לפי ניסיונו והשאלה היא מה סוכם והוגדר כשלבי ביצוע בהסכמים (ש' 30-31). בעניין זה, כאמור, לא הציגה הנתבעת כל ראיה. בחשבון נספח כג5 הופחת סכום דומה של 35%.

        

   93. נוכח כל האמור, אני מעדיפה את התחשיב כפי שנעשה בזמן אמת ע"י התובעת בחשבון נספח כג5, שמתיישב עם כלל הראיות, לרבות ראיות הנתבעת, ככזה שמעריך כראוי את התמורה בגין העבודות שבוצעו (ואת שווי העבודות שנותרו), ומאמצת תחשיב זה. בהתאם, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 416,440 ₪ כאמור בחשבון זה (הסכום כאן נומינלי וכולל מע"מ).

        

   94. באשר לטענות הנתבעת לליקויים בעבודת התובעת בסך של 650,000 ש"ח - אני דוחה טענות אלה, שלא הונח ולו שמץ של תשתית ראייתית להוכחתן ובוודאי שלא הוכחו כנדרש, עפ"י מאזן ההסתברויות האזרחי. התובעת הגישה תצהיר של אינג' עסיס שהוא עובד החברה. בתצהיר נאספו מכל הבא ליד ונערמו בחבילה תשלומים שונים שביצעה הנתבעת בפרויקט ללא כל סיווג וניתוח, ללא שיוך לתובעת ולעבודתה מבלי שהוכחו מי מרכיבי עוולת הרשלנות (נספחים 1-10). מעיון קל בנספחים חלק מהם, על פניו, לא קשור בהכרח לעבודות אינסטלציה, בכלל ולתובעת, בפרט. למשל, תשלומים לדלתות פנדור. אינג' עסיס השיב בח"נ "יכול להיות שהדלתות נפגעו" (עמ' 34 ש' 32). ברי כי "יכול להיות" לא מבסס קשר סיבתי וחבות. דוגמא נוספת: תשלומים לזהבי עצמון, שאינג' עסיס הודה, כי ייתכן שמדובר בריצוף (ולא בכלים סניטריים). למעט העלאת השערה תלושה, לא הצליח אינג' עסיס בח"נ לקשור את רכישת הפריטים לליקוי ספציפי, אם קיים, שבאחריות התובעת (עמ' 35 ש' 4-11). גם כשמדובר בעבודות בתחום האינסטלציה, צוינו בסתמיות ובכלליות עלויות משוערות לתיקון ליקויים נטענים שונים, שאף הם לא פורטו כדבעי וצוינו בכללית רבה, ומבלי שהוכח קיומם של הליקויים עצמם, מבלי שהוכחה אחריות הנתבעת להם ואף מבלי שצורפו חשבוניות בגין תשלום. להזכיר, התובעת לא סיימה את ביצוע כל העבודות ואחרים סיימו אותן (הנתבעת לא חוייבה גם בתשלום בגין העבודות שלא בוצעו). אינג' עסיס בחקירתו הבהיר, כי כלל לא ערך ניתוח או אבחנה בדרך זו של ייחוד ההתייחסות לתובעת ולאחריותה וכלשונו: "קודם כל לא מעניין אותי מי היה שם, לא חקרתי את זה מי היה ומי לא..." (עמ 36 ש' 20). הוא לא ידע להבחין ולומר בדיוק הנדרש והמתבקש בהליך משפטי כזה שלפנינו, מי מבין הקבלנים עשה מה (עמ' 36 ש' 24 ואילך). ראו בהקשר זה גם ח"נ של שמעון אוזן שלפיה אף שלדבריו העובדים שלו עשו עבודות אינסטלציה וביוב לאחר עזיבת התובעת, אין ביכולתו להסביר מדוע לא נגרמו הליקויים דווקא בשל עבודתם, והוא הסתפק בהסבר "כי ככה" (עמ' 49 ש' 23-32). למותר לציין, כי לא נעשתה פניה אל התובעת בעניין ליקוי כלשהו ולא ניתנה לה אפשרות לבדוק את הטענות ככל שהיו או לתקן.

        

   95. התובעת ביקשה באופן כללי לפסוק לה פיצויים נוספים לפי שיקול דעת בית המשפט בגין הפרת החוזה, עוגמת נפש וכיוצ"ב, עד לגבול התביעה בסך של 600,000 ₪. לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת סכומים נוספים מעבר לאמור, משלא הוכחו ולא הונחה להם תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה (ראו ס' 99-95 לסיכומים).

        

   96. טרם סיום, הערה באשר לזימונו של אבי חסון לעדות - תחילה ביקשה התובעת זימונו של מר אבי חסון להעיד מטעמה. אלא שבין היתר, מחמת שלא אותר (צוין שנשכרה חברת חקירות לאיתורו), לא אישרתי את זימונו לפי אותה בקשה (בקשה 19). תצהירי הנתבעת הוגשו לאחר מכן, ומבלי שהוגש תצהירו של אבי חסון או שהתבקש זימונו מטעמה של הנתבעת. לכשהסתיימה הגשת הראיות בתצהירים, נקבע התיק להוכחות תוך שצוין במפורש כי העדים הם מי שהגישו תצהירים. התיק נקבע לשמיעת הראיות לשני מועדים. במועד הראשון נשמעו עדי התובעת וחלק מעדי הנתבעת. במועד השני נשלמה שמיעת עדי הנתבעת. בתום שמיעת כל הראיות בתיק (ישיבת הראיות השניה), ביקשה הנתבעת בע"פ להעיד את מר חסון מטעמה. דחיתי בקשה זו בהחלטה שניתנה בדיון, מחמת שנושא מערכת היחסים עם אבי חסון איננו הפתעה והובא בטענות הצדדים כבר מראשיתו של התיק ואין לאפשר מקצה שיפורים בתום שמיעת הראיות (14/1/16). בחלוף כשבוע ימים הגישה הנתבעת בקשה בכתב לזימון העד, שנדחתה על ידי בהחלטה מנומקת ומפורטת (החלטה מיום 1/2/16 בבקשה 36), שעומדת על תילה גם לעת כתיבת פסק דין זה. על החלטה זו הוגשה בר"ע, שנדחתה (רע"א 32295-02-16, החלטת כב' הש' פלאוט מיום 17/3/16).

        

   97. למותר לציין, כי זימונו של אבי חסון איננו הדרך היחידה והבלעדית להבהיר את מצב הדברים ואת מערכות היחסים בין המעורבים. ראשית, נשמעו עדים לא מעטים שנוגעים בדבר כפי שמפורט בפסק הדין. שנית, בידי הנתבעת הייתה אפשרות, שלא נוצלה, להמציא מסמכים בעניין זה, כפי שצויין כבר לעיל (ראו בין היתר, ס' 87-88 לעיל).

        

       סוף דבר

   98. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 416,440 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; בתוספת הוצאות האגרה ושכר העד מטעמה רו"ח ימין בסך של 400 ₪, שניהם בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל; ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, שנפסק בשים לב לתוצאה ולקביעות בפסק הדין ולכלל נסיבות העניין, לרבות מידת ההשקעה בניהול התיק.

        

       בנוסח זה תוקנה טעות סופר בס' 103 (ראו החלטה קודמת מיום 24/11/16 בבקשה 49).

       נוכח תיקון הטעות כאמור לעיל, המזכירות תדוור לב"כ הצדדים פעם נוספת

       ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.